אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' השטיח המעופף בע"מ ואח',ת"א 27000-09-12 אלמוני נ' השטיח המעופף בע"מ

פלוני נ' השטיח המעופף בע"מ ואח',ת"א 27000-09-12 אלמוני נ' השטיח המעופף בע"מ

תאריך פרסום : 20/07/2021 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
26539-09-12,27000-09-12
06/07/2021
בפני השופטת:
אורלי מור-אל

- נגד -
תובעים:
1. פלוני (התובע בתיק 26539-09-12)
2. אלמוני (התובע בתיק 27000-09-12)

עו"ד אבנר אמוראי.
נתבעים:
1. השטיח המעופף בע"מ
2. בלו סקאי תיירות נופש ואירועים (2008) בע"מ - תביעה נמחקה.

עו"ד סיון סודאי
פסק דין
 

 

תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעים בתאונה שארעה במהלך נסיעה בג'יפ בתורכיה במסגרת טיול מטעם העבודה. הצדדים חלוקים מחלוקות עובדתיות ומשפטיות משמעותיות הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק.

תמצית העובדות וטענות הצדדים:

  1. התובעים עבדו בתקופה הרלוונטית אצל אותו מעביד. כחלק מתנאי עבודתם הוזמנו על ידי המעביד להשתתף בטיול לתורכיה, במסגרת הטיול אורגן גם טיול ג'יפים, שהיה בגדר טיול בחירה שהוצע לעובדים בתשלום נוסף. הנתבעות, הן שתי החברות שהיו אחראיות, לטענת התובעים, על ארגון הטיול והוצאתו לפועל. לדאבון הלב במסגרת אותו טיול ג'יפים ארעה בתאריך 21/11/07 תאונה בה נפגעו התובעים פגיעות שגרמו להם, לטענתם, נזקי גוף.

    קודם ליציאה לטיול קיבלו התובעים מסמך שכונה על ידם "פרוספקט" (מכאן ואילך יכונה המסמך "עלון"), בו נרשם שטיול הג'יפים כולל "ביטוח מלא", תוך הבהרת הצורך לבצע ביטוח בריאות כמקובל. לפיכך התובעים, לטענתם, ביצעו ביטוח בריאות לפני היציאה לטיול ואולם לא דאגו לביטוח נוסף בנוגע לטיול הג'יפים, שכן הובטח שזה מבוטח כבר ב'ביטוח מלא'.

    התובעים טענו בתביעתם, בין היתר, שהנתבעות הטעו אותם לחשוב שקיים ביטוח מלא, הפרו את הסכם ההתקשרות משלא דאגו לביטוח כזה והתרשלו בהתנהלותן. לטענת התובעים הנתבעות כמי שהיו אחראיות לארגון הטיול ותכנונו, אחראיות למחדל העדר ביצוע הביטוח ומכאן גם להעדר אפשרות קבלת פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו להם.

    לתובע-1, יליד 1969, נגרמה, לטענתו ובהתאם לחוות הדעת שהגיש, נכות נוירולוגית, נכות בתחום פה ולסת ונכות בגין צלקות.

    לתובע-2, יליד 1953, נגרמה בהתאם לחוות הדעת שהגיש נכות אורתופדית בגין פגיעה בברך.

    בשלב הפניה המוקדמת לנתבעות טרם הגשת תביעה, הטילו הנתבעות את האחריות זו על זו. הנתבעת-2, טענה שהנתבעת-1, היא זו שערכה את הטיול וחתמה את ההסכם עם מקום העבודה. הנתבעת-1, טענה שהייתה רק מתווכת בין הנוסע לספקי השירות השונים ולא מוטלת עליה אחריות כלשהי.

    בנסיבות אלו, הגישו התובעים את התביעה נגד שתי הנתבעות.

  2. בכתב הגנתה טענה הנתבעת-1, שמעולם לא התחייבה לערוך לתובעים ביטוח כלשהו במסגרת הטיול, אלא הודיעה בהסכם ההתקשרות בינה לבין המעביד, שמחיר הנופש אינו כולל תשלום עבור ביטוח רפואי ומטען והוסיפה שבמסגרת פירוט הרכיבים באותו הסכם לא אוזכר שהטיול כולל ביטוח. הנתבעת הוסיפה שמכאן למדים שאומד דעת הצדדים הינו שלא הייתה כוונה מצד הנתבעת לערוך ביטוח. כמו כן טענה הנתבעת-1 שהניסיון להסתמך על העלון הנושא את לוגו של הנתבעת-2 כלפיה, דינו להידחות ומכל מקום דובר לטענתה בביטוח לג'יפים עצמם ולא לנוסעים בהם. הנתבעת הוסיפה וטענה להתיישנות התביעה ולפורום לא נאות.

  3. הנתבעת-2, טענה בכתב הגנה שהוקמה בשנת 2008 רק לאחר התרחשות הטיול וגם החברה החדשה עברה פירוק מרצון. הנתבעת-2, לא מסרה בכתב ההגנה גרסה לגופו של עניין. נוכח תעודת ההתאגדות של הנתבעת-2 שהוצגה, היא נמחקה לבסוף מכתב התביעה (החלטה מתאריך 16/5/13 של כב' השופטת ארנה לוי שהתיק היה אז בטיפולה). התובעים לא פעלו לתקן את התביעה ולצרף את החברה הנכונה שהייתה קיימת בעת הרלוונטית, לא פעלו לצרף את המבטחת של אותה חברה ומאידך גם הנתבעת-1 לא פעלה לצרף את החברה הרלוונטית לשיטתה, את המבטחת או את חברת הג'יפים והמבטחת שלה (לשם הנוחות להלן תכונה הנתבעת-1: "הנתבעת" והחברה שהייתה מעורבת באירוע (שאינה הנתבעת-2) "חברת בלו סקאי").

  4. יוער שתביעתו של התובע-2, הוגשה תחילה לבית המשפט באזור המרכז ואולם בהמשך ההליכים, התביעה אוחדה עם תביעת התובע-1, לבקשת הצדדים ועל פי החלטת נשיא בית המשפט העליון דאז השופט גרוניס בבית משפט בתל-אביב.

  5. חלק גדול מאוד מסיכומי התובעים הוקדש לעיכובים בניהול התביעה והתנהלות הנתבעת, שעה שהתובעים חזרו ופרטו את מה שהם מגדירים כמחדלי הנתבעת וטענו שזו הוליכה אותם שולל שעה שנתנה להם לסבור שבכוונתה להתפשר בהליך. הנתבעת משיבה מצידה שהתובעים הם אלה שגרמו לעיכובים בניהול ההליך, ואין לבוא אליה בטרוניה על שסרבה להתפשר בתיק שאין בו כל חבות.

    אכן ניהול תביעה זו ארך פרק זמן לא סביר וזאת בין היתר בשל בקשות חוזרות ונשנות של הצדדים לעיכוב ההליך בשל הליך גישור, משא ומתן שהתנהל ביניהם, הימנעות התובע-1, מלהגיש חוות דעת מטעמו בתחום הנוירולוגיה בד בבד עם הגשת התביעה; רק לאחר שלא התגבשה הסכמה בין הצדדים, שנים רבות לאחר פתיחת ההליך, ביקש התובע לצרף חוות דעת. גם אז חלו עיכובים שונים ורבים בגין מכלול נסיבות שונות (וראו דבריו של ב"כ התובעים בדיון קדם המשפט שהתנהל בתאריך 17/1/18), אף לאחר צירוף חוות דעת נוירולוגית מטעם התובע-1, הסתבר שהנתבעת חדלה בהגשת חוות דעת בתחום פה ולסת, כמו כן, היה צורך להקדים ולשמוע עדותו של עד בלא תצהיר בטרם הגשת ראיות הנתבעת ועוד כהנה וכהנה אירועים שגרמו לעיכוב. כמו כן, בתיק הוגשו, שלל בקשות שהביאו לעיכוב הדיון ובין היתר, בקשות של דחיית דיוני הוכחות, בקשות ארכה לסיכומים ועוד'.

    כמובן שיש להצר על עינוי הדין שנגרם, אולם אין ספק שהתובעים כמי שאמונים על קידום ההליך בעניינם, היו אמורים לפעול לקדם את התביעה ולא לצאת מתוך הנחה שהתבדתה שהתיק יסתיים בפשרה. אינני רואה לעסוק בסוגיה באשמת מי מהצדדים נגרמו העיכובים, שכן כמובן פרטי ההדברות ביניהם אינם חשופים לפני; בנוסף, עיכוב ההליך אינו אמור להשפיע על ההכרעות המהותיות הנדרשות במסגרת פסק הדין ובהגיענו עד הלום בכך יש להתרכז. ניתן להניח ולקוות שכיום בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ובשים לב לכלים והחובות שהוטלו על בית המשפט בנוגע לניהול ההליך, מקרה מעין זה לא יארע עוד.

  6. עיון בכתב התביעה ובסיכומי התובעים, מעלה שהתובעים ייחדו את טענותיהם כלפיה הנתבעות ולאחר מכן רק כלפי הנתבעת בטענות של הפרת חוזה, הטעיה והתרשלות.

    הנתבעת העלתה בסיכומיה טענות מקדמיות הנוגעות להתיישנות ופורום לא נאות. וכן טענות רבות לגופו של עניין.

  7. נוכח גדר המחלוקת בין הצדדים, יש להקדים ולדון בטענות המקדמיות שהעלתה הנתבעת, לאחר מכן אדון בהשתלשלות ההליכים והעדויות כפי שנשמעו ובהכרעה הנדרשת.

  8. אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, שעה שהוברר שהנתבעת היא זו שכרתה את ההסכם למול המעביד ונטלה על עצמה את כל החבויות של חברת בלו סקאי לגבי הטיול, הגם שהעלון הוצא בלוגו של חברת בלו סקאי הנתבעת נכנסה בנעליה. משתתפי הטיול ובכללם התובעים היו רשאים לצפות שפעילות הנהיגה בג'יפים תהא תחת "ביטוח מלא" כפי שהובטח. אכן הנתבעת סוכן וספק נסיעות, והינה בבחינת מי שרכשה שירותיו של קבלן עצמאי בחו"ל ובנסיבות מסוימות בהחלט ניתן לפטור אותה מאחריות, ואולם כפי שיפורט להלן, הנתבעת התנערה כליל מן העלון ומשמעותו, על אף שגבתה את הכסף בגין טיול הג'יפים כנקוב בעלון ובכך השתכללו הסכמות הצדדים והפכו למחייבות. בשלב זה, עבר נטל הראיה על הנתבעת להוכיח שקיימה את חלקה כפי שהובטח ואולם על אף האמור בעלון, הנתבעת לא הוכיחה כלל ועיקר קיומו של 'ביטוח מלא' כלשהו ובכלל זה לא הוכיחה שהתקשרה עם קבלן עצמאי מיומן בתורכיה שקיים לו ביטוח כלשהו על פי הדין המקומי או בכלל, דבר שאולי יכל להביא למסקנה שעמדה בחובותיה. המסקנה המתבקשת היא שדינה של התביעה להתקבל, לפחות בחלקה.

    טענות מקדמיות

  9. לטענת הנתבעת דינה של התביעה להידחות מחמת התיישנות ומחמת פורום לא נאות. טענות אלו הועלו בכתב ההגנה מבלי שהוגשה בקשה נפרדת להקדים בהן דיון והנתבעת שבה והרחיבה עליהן בסיכומיה.

  10. בשים לב לעילות התביעה, ניתן לקבוע כבר כאן מבלי להרחיב יתר על המידה, שאין לקבל את הטענות המקדמיות שהעלתה הנתבעת. טענות התובעים המופנות כלפי הנתבעת אינה מכוח פוליסת ביטוח קיימת ומשכך אין המדובר בהתיישנות של שלוש שנים כפי שטוענת הנתבעת. הטענות גם אינן נוגעות בעיקרן לאחריות הספק המקומי בתורכיה, או למהות ופיצוי מכוח הפוליסות הקיימות שם – הטענות הינן שהנתבעת הטעתה, הפרה חוזה והתרשלה בהתנהלותה למול התובעים במדינת ישראל, שעה שלא דאגה לקיומו של ביטוח מלא כמובטח בעלון.

    משכך הפורום הנאות לבירור התביעה הוא במדינת ישראל ותקופת ההתיישנות לגבי עוולות של התרשלות, הטעייה והפרת חוזה, היא של 7 שנים ולא של 3 שנים (לעניין הפורום הנאות והדין החל השוו בשינויים המחויבים עא 3299/06 רוני יובינר נ' נטע-לי סקלאר (26/4/2009)).

  11. אעיר עוד, שהנתבעת הפנתה בסיכומיה לחוות דעת שהובאו בפסיקה, ולקביעות שנקבעו בנוגע להתיישנות ונושאים שונים אגב תביעות אחרות של תובעים אחרים בתיקים שאינם חלק מתיק זה. בכל הכבוד – חוות דעת שהוגשו בתיק אחר, וגם קביעות בפסקי דין לגבי הדין הזר, אינם מהווים ראיה בתיק זה ואין כל צורך לדון בטענות מסוג זה שלא הוכחו כלל. לו רצתה הנתבעת להוכיח את הדברים אמורה הייתה להביא ראיות מתאימות.

  12. אפתח את הצדדים בהקמת המסד העובדתי, העומד בבסיס ההכרעה הנדרשת בתיק זה.

    השתלשלות העניינים וגרסאות הצדדים

  13. השתלשלות העניינים, דינה להיות מוכרעת על פי המסמכים שהוגשו והגרסאות העדים שפי שנשמעו.

  14. בסיכומיה, העלתה הנתבעת טענה כנגד המסמכים שהוגשו ובפרט כנגד אותו עלון עליו סומכים התובעים, בטענה שלא הוגש באמצעות עורכו. הנתבעת הפנתה לפרוטוקול בו העלתה טענה כנגד הגשת מסמכים שלא באמצעות עורכם. טענה זו לא ניתן לקבל. החלטה על הגשת הראיות בשאלת החבות בתיק זה ניתנה עוד ב- 27/10/13 על ידי כב' השופטת ארנה לוי שהתיק היה בטיפולה בעת ההיא. בהנחיית השופטת לוי נקבע מפורשות: "היה ויתנגד צד להגשת מסמך ללא חקירת עורכו, יודיע על כך לצד שכנגד תוך 7 ימים מיום קבלת התצהירים ו/או המוצגים, שאם לא כן יראוהו כמסכים להגשת המסמך, גם אם אינו מסכים לתוכנו. לא תשמע התנגדות להגשת מסמכים בדרך אחרת, לרבות ובפרט במהלך ישיבת ההוכחות בתיק" (פרוטוקול קדם משפט מתאריך 27/10/13 עמ' 4, שורה 27 ואילך). תצהירי התובעים לעניין החבות הוגשו בתאריך 19/1/2015. לאחר מועד זה אין כל ראיה שהוגשה התנגדות כלשהי לבטח לא בתוך 7 ימים. הנתבעת ביקשה לדחות את מועד הגשת תצהיריה עד לאחר שמיעת עדויות התביעה בשים לב שהתובעים ביקשו להעיד עד ללא תצהיר. הצדדים הסכימו להקדים שמיעתו של העד. העד העיד בתאריך 28/4/15, הנתבעת לא העלתה כל התנגדות לתיק המוצגים במועד זה ואף חקרה ארוכות את העד על המסמכים ועל אותו עלון. ראיות הנתבעת הוגשו לבסוף רק בתאריך 30/5/16 – שוב ללא כל הסתייגות לגבי תיק המוצגים של התובעים. הסתייגות כזו גם לא נשמעה בדיון קדם המשפט שהתקיים בתאריך 1/6/16. הנתבעת הפנתה להתנגדות שצוינה בפרוטוקול בתאריך 25/9/16, ואולם ההתנגדות במועד זה נאמרה לגבי מסמכים שלא צורפו לתצהירי התובעים (ראו פרוטוקול הדיון מתאריך 25/9/16, עמ' 32 שורה 13 ואילך), אלא אך לכתבי הטענות, והעלון צורף גם צורף לתצהירי התובעים ולפיכך ההתנגדות כלל לא נגעה למסמך זה ומכל מקום, הנתבעת אחרה את המועד להעלותה.

  15. מן המסמכים שהוגשו עלה שההסכם הקיבוצי במקום עבודתם של התובעים, מבטיח לעובדים, בין היתר, טיול לחו"ל בתקופת החופשה המרוכזת בארגון המעביד ומימון כמעט מלא (ההסכם הקיבוצי צורף לתצהירי התובעים).

  16. במסגרת התחייבות זו המעביד, יצר קשר עם חברת בלו סקאי והנתבעת לצורך תיכנון הטיול לאנטליה והוצאתו אל הפועל.

  17. בתאריך 11/10/2007 הפנה המעביד מכתב לידיעת העובדים אודות הטיול המתוכנן. במכתב זה צוין שמחיר הטיול כולל בנוסף: טיסות, העברות, מיסי נמל, היטל במחוז וטיפים. הטיול תוכנן בשלושה תאריכים שהראשון שבהם הוא 18/11/07, זה המועד בו יצאו התובעים. בהמשך אותו מכתב צוין שעל כל עובד לדאוג לביטוח בריאות וחפצים אישיים.

  18. בהמשך, במועד שלא הוברר, חולק לעובדים עלון שהלוגו עליו הוא של חברת בלו-סקאי, בו פורט מסלול הטיול ובין היתר שני טיולי בחירה שאחד מהם הוא טיול ג'יפים. הטיול הוגדר כ"טיול בתשלום" ופורט שמדובר ב- "טיול ג'יפים 4*4 בהרי הטאורוס, חוויה מיוחדת במינה בנוף מרהיב של הרי הטאורוס באזור אנטליה, מסלול הנסיעה עובר בדרכים מקומיים דוברי אנגלית, המחיר לאדם הוא: $40 וכולל: הסעה מהמלון לנקודת היציאה וחזרה למלון בתום הטיול, ארוחת צהריים (למעט שתייה), ביטח מלא (כך במקור – א' מ'), דלק, המעוניינים יוכלו לנהוג בג'יפ, נא להביא רישיון נהיגה ישראל (רצוי להביא בגד-ים)".

  19. בתאריך 12/11/2007 מספר ימים לפני הטיול המתוכנן נחתם הסכם בין המעביד לבין הנתבעת (להלן: "ההסכם"). ההסכם לא כולל את פירוט טיולי הבחירה. בסעיף 7.5 להסכם צוין מה כוללים המחירים ולא פורט שהם כוללים ביטוח מסוג כלשהו. בסעיף 10 להסכם צוין ש: "מחיר הנופש אינו כולל תשלום עבור ביטוח רפואי ומטען".

  20. במסגרת התנאים הכלליים אצל הנתבעת כפי שהוגשו על ידה ומפורסמים באתר האינטרנט שלה, נרשם שסיורי הבחירה נמכרים ומבוצעים על ידי משרדים מקומיים ו/או נציגים מטעמם ואין לנתבעת כל חלק ו/או אחריות בכל הקשור להם. לא הוכח בשום דרך ואופן שתנאים כלליים אלה הובאו לידיעת התובעים או אפילו המעביד, והאמור מהם סותר לכאורה את המפורט בעלון. בעלון נטלה על עצמה הנתבעת, שכפי שעוד יפורט להלן נכנסה בנעלי בלו סקאי לכל דבר ועניין לגבי הטיול, לדאוג לקיומו של ביטוח מלא – מדובר בהתחייבות ספציפית הגוברת על התנאים הכלליים.

  21. על השתלשלות העניינים ומה הבינו התובעים בזמן אמת ניתן ללמוד מן העדויות שנשמעו, משכך אפרט בקצרה עדויות אלה.

  22. התובע-1, פרט בתצהירו שטיול הג'יפים היה כרוך בתשלום של 40 דולר, ועל כן סבר שהתשלום כולל את הכיסוי הביטוחי כפי שצוין בעלון. התובע-2, חזר על הדברים בתצהירו והוסיף שהתרשם שטיול הג'יפים בוצע באופן חובבני, לא נבדקו רישיונות הנהיגה, הג'יפ היה במצב מוזנח מושבים קרועים, ללא עזרה ראשונה ללא ציוד טכני, המלווים היו מקומיים שלא דיברו אנגלית מה שהקשה על התקשורת והחילוץ, לא הייתה תקשורת סלולרית, הדרך בהרים חייבה נהיגה מקצועית שלאף אחד לא היה הכשר לה.

    שני התובעים העידו כצפוי שאין להם ידע אישי בנוגע למשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם ובנוגע להתחייבויות מי מן החברות.

    התובע-1, השיב בעדותו שאין לו ידע אישי עם מי נעשה ההסכם, נציג העובדים הוא זה שמסר להם את הפרטים. התובע-1 אישר שבהסכם לא מוזכר טיול הג'יפים אבל בעלון הוא מופיע. לדבריו את העלון קיבל שבוע או שלושה ארבעה ימים לפני שיצאו. התובע-1 השיב שנרשם לטיול הג'יפים במלון יום או יומיים לפני הטיול אצל נציג של בלו סקאי או נציג הנתבעת וגם שילם באותו מעמד לנציג. כאשר נאמר לו שהתובע-2, השיב שנרשם בארץ השיב שאינו זוכר. התובע-2 גם לא זכר אם קיבל עלונים אחרים. לדבריו הם הוסעו לג'יפים באוטובוס והיה נציג שלקח אותם. העד השיב שהסבירו להם שחלק מהתשלום הוא בעבור ביטוח מלא והסבירו להם גם בעבודה שזה לא ביטוח רפואי שכל אחד צריך לעשות לעצמו למשך הטיול, זה ביטוח אם קורה משהו. העד הסביר את השוני בטיול הג'יפים לגבי הטיול כולו והשיב: "עשינו ביטוח נסיעות לחו"ל וכמו שכולם יודעים זה לא אקסטרים, אבל בטיול ג'יפים יש יותר סיכון ומשכך רצינו פה ביטוח מלא" (שם, עמ' 38 שורה 23 ואילך). לדבריו, ניסו דרך המעביד לברר מי החברה של הג'יפים ולא הצליחו.

    התובע-2 הסביר את משמעות הכיתוב "ביטוח מלא" במילותיו כדלקמן: "אני אדם פשוט. כשאני קורא ביטוח מלא, זה ביטוח מלא. או שיש ביטוח או שאין ביטוח, זה שחור לבן. בביטוח לא היה מפורט מה עושה ומה לא. כתוב ביטוח מלא, אם היה כתוב אין ביטוח או ללא ביטוח, לא הייתי עולה על הכלי הזה" (עמ' 27 לפרוטוקול מתאריך 25/9/16 שורה 10 ואילך). התובע-2 הוסיף שהבין שהביטוח מתייחס לנסיעה בג'יפים. התובע-2 נשאל האם בדק קיומו של ביטוח גם בנוגע לאוטובוסים והשיב שהוא משער שגם בהעברות יש ביטוח. התובע-2 השיב שניסו לטפל בזה למול חברת הג'יפים אבל הם נעלמו. התובע-2 חזר והסביר שבטיול ג'יפים הייתה נהיגה עצמית ולא היה עולה על כלי רכב בלי ביטוח זה דבר מובן מאליו.

  23. מטעם התובעים זומן עוד לעדות מי שהיה מנהל משאבי האנוש באותה חברה בה עבדו התובעים, אשר תפקידו היה בין היתר לארגן את הטיול. העד השיב שארגנו את הטיול עם נציגות העובדים בחברה, פנו לנתבעת איתה עשו טיולים בעבר והיא נבחרה כסוכנות הנסיעות, סיטונאי התיירות שארגן את הטיול. העד הסביר שחברת בלו סקאי שהייתה מעורבת לכתחילה הודיעה להם בשלב מסוים של המשא ומתן שהם לא יוכלו לבצע את הטיול שכן הם בקשיים, ומכיוון שמנהל החברה רצה שהטיול יצא לפועל הוא הפנה אותם להמשך ההתקשרות ישירות מול הנתבעת ולכן ההסכם נחתם בין החברה לבין הנתבעת ובלו סקאי יצאה באיזשהו שלב מן התמונה עוד טרם יצא הטיול לפועל. העד הסביר שההנחה הייתה מלכתחילה שהטיול תחת חסות הנתבעת, כאשר חברת בלו סקאי הוציאה בשלב מסויים את העלונים לעובדים. העד השיב שהעלון הוצא אמנם על ידי בלו סקאי שפרסמה אותו לעובדים, אבל ברור שהתוכנית היא תחת ביצוע ואחריות הנתבעת. זה היה ברור לו לעובדים ולכל מי שיצא לטיול.

    בנוגע לטיול הג'יפים והכיתוב "ביטוח מלא" השיב העד שמה שהבינו שמדובר בחברה רצינית ואחראית ויש לה ביטוח מלא לכל מי שיסע בג'יפים, ויגרם נזק, בדומה לביטוח הקיים בארץ. העד הדגיש שהנוסח של המסמך נעשה על ידי בלו סקאי בתיאום עם הנתבעת וזה מסמך שהוצא על ידם ולא על ידי המעביד. העד הסביר שבדרך כלל העלון נמסר לאחר חתימה על ההסכם. אשר לסעיף 10 להסכם לפיו מחיר הנופש לא כולל תשלום עבור ביטוח רפואי ומטען, הסביר העד, שמדובר על ביטוח נסיעות אישי לחו"ל, נגד מחלות, פגיעות ותאונות, שכל עובד מתבקש לעשות. לעומת זאת, הביטוח בג'יפים אמור היה להיות ביטוח תאונות, כמו ביטוח חובה שיש לכל חברת הסעות בין הרכבים וההסעות שהיא מבצעת. העד השיב שלאחר התאונה עזרו לעובדים שנפגעו לטפל בצד של העזרה הרפואית והפעלת הביטוח, וחברות ביטוח הבריאות הטיסו אותם לארץ. העד נשאל במי ראו כאחראים והשיב שאלו הם הגורמים איתם עבדו – בהתחלה בלו סקאי שיצאה מהתמונה וכמובן הנתבעת, עמה נחתם ההסכם. העד שב והסביר שבלו סקאי קודם הוציאו את העלון ואחרי זה הסתבר שהם נכנסו לקשיים. העד הוסיף שטיול הג'יפים כמו גם פעילויות אחרות הוצעו בתשלום, על מנת שלא לייקר את הטיול. העד הסביר שבשל הקשיים של בלו סקאי שילמו את הכסף ישירות לנתבעת, וחתמו על הסכם עם הנתבעת ואת הסכום בגין הטיול, 40 דולר, שילמו העובדים ישירות לנתבעת, בהמשך עדותו השיב העד שהוא לא יודע בדיוק למי שילמו העובדים את הכסף בגין הטיול. העד הוסיף שלאחר התאונה נציגת הנתבעת, סייעה מאוד לטפל בנפגעים.

    בחקירה נגדית, השיב העד, שהחלו במשא ומתן עם בלו סקאי חודש חודשיים לפני הטיול ואולם ההסכם לא נחתם עם בלו סקאי אלא עם הנתבעת, כיוון שבלו סקאי ביקשה לצאת מהתמונה. העד לא זכר אם העלון במקרה הספציפי יצא לפני החתימה על ההסכם או לאחריו. לאחר שהוצגו לעד המועדים, העד השיב שכנראה העלון יצא לפני החתימה על ההסכם. העד השיב שגם הוא וגם יו"ר ועד העובדים נפגשו עם גורמי הנתבעת, וההנהלה חתמה על ההסכם. העד הסביר שמתחילת הדרך ידעו שלנתבעת קיים סוכן תיירות מקומי ויש להם את כל הביטוחים והרישיונות הנדרשים. העד השיב שהוא מניח שהנתבעת, עובדת עם חברת הג'יפים שיש לה את הביטוחים המתאימים. העד הוסיף שלאחר התאונה ביקשו את כל החומר הרפואי וגם את הביטוח של חברת הג'יפים ולא קיבלו והסביר שאינו יודע אם היה לחברת הג'יפים ביטוח אם לאו.

    העד השיב שלא פנה לבלו סקאי לשאול מה זה אומר "ביטוח מלא" והשיב שזה ביטוח כמו שיש לכל חברת הסעות שמבצעת טיולים, כמו שנהוג בארץ ביטוח חובה. העד השיב שאינו יודע מה הדין באנטליה לגבי ביטוחים, לא בדק את הפרטים ולא יעלה על הדעת שעה שנכתב ביטוח מלא בעלון הדבר לא היה גם על דעת הנתבעת. לדבריו הוא למד שבדק את נושא הביטוח בעת תכנון הטיול מעצם זה שזה נרשם בעלון. העד הדגיש שהנתבעת, הייתה תמיד בתמונה, תמיד ידעו מי היה המארגן בשטח. העד השיב שאינם מסוגלים לבדוק אם לחברת הג'יפים היה ביטוח בשביל זה הם עובדים מול גורמים אחראים ורציניים שכתבו שיש ביטוח.

  24. מטעם הנתבעת העיד מנהל מחלקת קבוצות וגופים גדולים כאשר לתיק בית המשפט הוגש תצהיר לא מאומת מטעמו. במהלך שמיעת העדות הסתבר שאינו זוכר מתי חתם על תצהירו, לא זוכר אם פוקסס לו מלוא התצהיר או רק העמוד האחרון, לא זוכר מתי כתב את התצהיר, לא זוכר עם מי ישב להכין את התצהיר אף שהשיב שלמיטב זכרונו ישב עם המחלקה המשפטית בנתבעת. העד השיב תחילה שלא הוא כתב את התצהיר ולאחר מכן חזר בו והשיב שכתב אותו אבל לא יודע מתי ועם מי, וגם לא זוכר מתי חתם עליו. העד נשאל מדוע לא הגיע למשרד עורכי דין הנתבעת לחתום והשיב שהוא נמצא הרבה בחו"ל. העד השיב שבשנת 2007 היה מנהל מחלקת הזמנות בנתבעת. העד אישר שלא היה מעורב בעסקה, וכל מה שכתב הוא מן המסמכים וממה שסיפרו לו אנשים. העד השיב שלא קרא את כתב ההגנה, ואולם אז עומת עם העובדה שתצהירו זהה כמעט במלואו לסעיפי כתב ההגנה של הנתבעת עד כדי כך שהושארו הניסוחים שבכתב ההגנה (ראו לדוגמא סעיף 13 בתצהיר) ומטבע הדברים לא הייתה בפיו תשובה טובה בעניין זה (ראו בהקשר זה חקירתו של העד בפרוטוקול מתאריך 25/09/16 עמ' 46 שורה 27 ואילך).

  25. עדותו של עד הנתבעת הייתה מביכה והיא במידה רבה חסרת משקל. מעדותו של העד עלה שלעד לא הייתה כל נגיעה להסכם וכל ידיעה אישית על העובדות בזמן אמת. ניכר שתצהירו של העד הוכתב לו או יותר נכון הועתק מכתבי ההגנה של הנתבעת, בהעדר ידיעה אישית של העד, יכולת אישית או מקצועית ואפילו רצון לבדוק או להוסיף דבר מידיעה אישית או מקצועית על המקרה הספציפי. בסיכומיה טענה הנתבעת שעקב חלוף הזמן התקשתה לאתר עדים רלוונטיים, טענה זו לא נתמכה בדבר ובפירוט מינימלי מיהם הגורמים שעסקו בהסכם ובארגון הטיול שלא ניתן לאתרם, מכל מקום הנתבעת יודעת על קיומן של התביעות משנת 2012, וחובה הייתה עליה לאסוף את הראיות ולשמרן. לא ברור מדוע הנתבעת בחרה שלא להביא עד כלשהו שהיה מעורב באירועים בזמן אמת, ומכל מקום, משנמנעה מלהביא עדות רלוונטית הדבר פועל כנגד טענותיה וגרסתה.

    יתירה מזו, מן העדויות עלה שללא כל ספק היה דין ודברים בין הנתבעת לבין חברת בלו סקאי, ניתן להניח שהיו הסכמים או הסכמות. הנתבעת מילאה פיה מים ולא טרחה להבהיר את מערכת היחסים בינה לבין חברת בלו סקאי, גם התנהלות זו פועלת כנגדה.

    לעומת החסר הראייתי המאפיין את עדויות הנתבעת, שלא טרחה וכנראה לא אבתה להוכיח את ההתרחשות בזמן אמת לגבי הטיול וטיולי הבחירה, עדויותיהם של התובעים והעד מטעמם היו פשוטות ובאו מדם ליבם כל חטאם של התובעים שנרשמו לטיול בחירה, בהתאם לעלון שסופק להם ומעולם לא שונה או סויג על ידי הנתבעת או מאן דהוא אחר, כאשר הטיול אורגן ויצא לפועל על ידי הנתבעת. העד מטעם התובעים, מנהל מחלקת משאבי אנוש אצל המעביד, ביצע את תפקידו, כבכל שנה בארגון הטיול והוצאתו אל הפועל. העד תיאר את ההשתלשלות מנקודת מבטו, השתלשלות שהנתבעת לא טרחה לסתור, באמצעות מסמכים או עדים. עדותו של עד זה, עדיפה על עדות עד הנתבעת, שלא הייתה לו כל נגיעה לאירועים.

  26. בהסתמך על העובדות העולות מן המסמכים והעדויות, ניתן לקבוע את העובדות הבאות:

    • מעבידם של התובעים ביקש לקיים את התחייבותו לעובדים במסגרת ההסכם הקיבוצי ופנה לחברת בלו סקאי ואל הנתבעת במטרה לארגן טיול בין היתר לאנטליה.

    • בהסתמך על עדותו המהימנה של מנהל מחלקת משאבי אנוש אצל המעביד, שהיה מעורב באירועים ובהתקשרות מתחילתה אני קובעת שמלכתחילה הן הנתבעת והן חברת בלו סקאי היו מעורבות, אף שחברת בלו סקאי הייתה אמורה להיות הגורם המוביל. בשלב מסויים ומשהודיעה חברת בלו סקאי שהיא יוצאת מהתמונה בשל קשיים, נכנסה הנתבעת בנעליה לכל דבר ועניין. הנתבעת היא זו שחתמה על ההסכם עם המעביד והיא זו שהוציאה את ההסכם לפועל תוך שנטלה על עצמה את כל התחייבויותיה של בלו סקאי כלפי העובדים ובכלל.

    • בעלון שחולק לעובדים, המפרט את טיולי הבחירה נכתב במפורש שטיול הבחירה בג'יפים, שבגדרו יכולים העובדים לנהוג עצמאית, מכוסה בביטוח מלא. כאשר ברי, שהסכום שנדרשים העובדים לשלם בעבור הטיול כולל קיומו של ביטוח כזה. עלון זה חולק לעובדים ומעולם לא שונה ולא הובהר על ידי הנתבעת או מאן דהוא שהאמור בו אינו מדויק ושאין ביטוח מלא למי שמבקשים לצאת לטיול בחירה זה.  בעלון זה נרשם עוד שההרשמה לטיולי הבחירה תעשה אצל המדריך בכל יום.

    • משנטלה הנתבעת את המושכות לעניין ארגון הטיול והוצאתו לפועל היא נכנסה לכל דבר ועניין בנעליה של בלו סקאי ולו חפצה לשנות ממה שהובטח, הרי שהייתה חייבת לדאוג להודיע זאת בכתב ובמפורש לעובדים ולמעביד.

    • ההסכם בין הנתבעת לבין המעביד נחתם סמוך לטיול, סביר לאחר פרסום העלון ואולם ניכר שהסכם זה עוסק אך ורק בשלד הטיול לגביו נושא המעביד בתשלום ולא בסיורי הבחירה שהם על חשבון העובדים.

      בהסכם זה, הוגדרה הנתבעת כ- "הספק המבצע". מתוך ההסכם עלה שהנתבעת היא זו האחראית למסלול הטיול (סעיף 5), הנתבעת התחייבה ללווי של מדריך ישראלי מנוסה דובר עברית, צמוד אשר ישהה עם הקבוצה במלון להסדרת כל נושאי האדמיניסטרציה וטיפול בנושאים השונים שיתעוררו במקום (סעיף 6.2). ההסכם קובע עוד שהתשלומים הנוספים שאמורים לשלם העובדים ישולמו ישירות לנתבעת כמי שמהווה את הספק (סעיף 7.4 להסכם).

    • על סמך עדותם המהימנה של התובעים ניתן לקבוע שטיול הבחירה הוצא אל הפועל. עוד בהסתמך על עדותם המהימנה של התובעים ניתן לקבל ששילמו את מלוא הסכום בעבור טיול הבחירה ומכאן שקיבלו את ההצעה בעלון כלשונה. בהתאם לעלון התשלום יתבצע למדריך. בהתאם להסכם בין הנתבעת למעביד, המדריך הוא נציג הנתבעת. משכך, ברי שהנתבעת היא זו שאספה וקיבלה לידיה את כספי טיולי הבחירה.

    • כפי שעלה מההסכם בין המעביד לבין הנתבעת וכן מהוראות המעביד לעובדים, העובדים נדרשו לעשות ביטוח בריאות במימונם.

      משמע, הוצגו זה לצד זה, החובה לערוך ביטוח בריאות, וטיול בחירה יוצא דופן של נהיגה בג'יפים לגביו הובטח שמחירו כולל "ביטוח מלא". מדובר אם כן בשני מסלולי ביטוח נפרדים. לגבי הטיולים האחרים לא נרשם שהם כוללים ביטוח מלא, אין זאת שטיול הג'יפים הוא בבחינת התנהלות חריגה המחייבת מערך ביטוחי מיוחד. כך הציגה זאת הנתבעת והיא אינה יכולה להתנער מכך.

    • בהסתמך על עדויותיהם של התובעים אני קובעת שהסכום עבור טיול הג'יפים שולם לנציג הנתבעת שהיה במקום (באותה עת בלו סקאי כבר לא הייתה מעורבת). מכל מקום, בוודאי הוכח במאזן הסתברויות שהנתבעת היא זו שדאגה לארגון הטיול בפועל מהחל ועד כלה, לרבות ארגון טיול הג'יפים על כל המשתמע מכך.  

    • בהסתמך על עדותם של התובעים, עדותו של מנהל מחלקת משאבי אנוש והמסמכים הרפואיים אני קובעת שהתובעים אכן נפגעו בתאונת הדרכים במהלך טיול הג'יפים וטופלו בעקבותיה בתורכיה ולאחר מכן בארץ.

    • לאחר התאונה, הנתבעת סייעה בארגון פינוי התובעים ובהפעלת הביטוח הרפואי שלהם ולא הפנתה את התובעים לחברת בלו סקאי, כפי שעשתה בהמשך.

    • הנתבעת בחרה שלא להביא כל עדות או פרטים אודות פרטי ההתקשרות עם המעביד (למעט ההסכם הכתוב), פרטים נוספים לגבי ההסכמות עם המעביד או עם ארגון העובדים לגבי טיולי הבחירה, פרטים לגבי התנהלותה למול בלו סקאי וההסכמות ביניהם, פרטים לגבי זהות המפעיל המקומי, מיומנותו, קיומו של ביטוח או העדרו, אף שלא יכול להיות חולק שלנתבעת הנגישות לפרטים אלה. התנהלותה זו של הנתבעת פועלת כנגד טענותיה וגרסתה.

  27. בהינתן עובדות אלו יש לדון בשאלת האחריות.

    שאלת האחריות

  28. לאחר שבחנתי את העובדות שהוכחו והטענות שנשמעו, אני קובעת שהתובעים הוכיחו במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי שהנתבעת לא עמדה בחובתה לדאוג לקיומו של "ביטוח מלא", כפי שנכתב בעלון שחולק להם, וכפי שהובטח במסגרת אותו עלון.

    התובעים טוענים שמחדל זה עולה כדי הטעייה, הפרת חוזה והתרשלות מצד הנתבעת.

  29. הנתבעת מעלה צבר טענות לגבי אחריותה, תוך שהיא מבקשת להבחין בין השלבים השונים של ההתקשרות. הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה אין היא פועלת כשלוחה של ספק השירותים, וכי מחויבותיה הן בהעברת מידע ללקוח, בתלונות של הלקוח וחובתה היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים ולהבטיח ששירות זה אכן יינתן, אולם אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכות השירות.

    טענה זו אין בה כדי להסיר אחריות מעל הנתבעת, הנתבעת בתיק זה אינה נתבעת על איכות השירות שסופק או על מחדלי הספק, היא נתבעת על הפרת התחייבותה המפורשת בעלון שסופק לעובדים שתמורת התשלום לטיול הבחירה אותו בחרו העובדים, תשלום שהנתבעת גבתה, יסופק להם בין היתר "ביטוח מלא". זוהי התחייבות ישירה של הנתבעת שנכנסה בנעלי בלו סקאי, שעה שהיה ברור לכל שלא מדובר בביטוח בריאות שכן הובהרה לעובדים החובה לערוך ביטוח בריאות. הנתבעת לא שינתה התחייבות זו שניתנה תחילה על ידי בלו סקאי, נטלה לידיה את הסכום ששולם בעבור הטיול מן התובעים ובכך בא לידי גמר הסכם בהקשר זה למולם המחייב אותה לכל הפחות להבטיח שיינתן לעובדים "ביטוח מלא" במסגרת טיול הג'יפים. 

    אין חולק שהנתבעת לא דאגה לערוך ביטוח כזה, הנתבעת גם לא הוכיחה שבדקה קיומו של ביטוח כזה בחברת הג'יפים ולא הפנתה את התובעים לגורם הנכון לשיטתה ובהקשר זה כשלה בחובתה להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים ולהבטיח ששירות זה אכן יינתן. הנתבעת אם כן לא סיפקה לתובעים את השירות המשפטי המינמלי המתחייב מן הנסיבות – הפניית העובדים לחברת ביטוח (ישראלית או זרה) שאמורה הייתה להעניק ביטוח מלא, שהנתבעת הבטיחה מפורשות את קיומו. הנתבעת ומילאה פיה מים והתנערה התנערות מוחלטת מהתחייבותיה.

    התנהלות זו עולה כדי הפרת חוזה כמו גם הפרת חובת הזהירות של הנתבעת כלפי התובעים, שהם לקוחותיה ששילמו ממיטב כספם לטיול במסגרתו הובטח "ביטוח מלא".

  30. הנתבעת טוענת, שעדותו של מנהל מחלקת משאבי אנוש אינה אמינה, וכי המסמכים שהוצגו הם מסמכים שהושגו לצורך הסתמכות בדיעבד. אדרבא ניתן היה לצפות מהנתבעת שתוכיח מה היו התנאים בגדרם סיפקה את טיול הג'יפים האם חילקה עלון אחר לעובדים? האם הבהירה שהעלון שחולק אינו על דעתה ולא משקף את התחייבויותיה? האם העמידה את התובעים על כך שבגדר טיול הג'יפים הם מופקרים לגורלם ולכל מה שארע? לו הייתה מוכיחה הנתבעת שעשתה משהו מבין הדברים הנדרשים בנסיבות, אזי ניתן היה לשקול את טענותיה אך הנתבעת לא הוכיחה דבר.

  31. הנתבעת שבה ומנסה להפריד בין מעמדה כספק השירות לבין בלו סקאי כסוכנות הנסיעות ואולם כפי שהובהר בעדותו של עד הנתבעים, מנהל מחלקת משאבי אנוש אצל המעביד שהיה מצוי בארגון הטיול והוצאתו אל הפועל, חברת בלו סקאי יצאה מהתמונה טרם צאת הטיול אל הפועל, הנתבעת היא זו שנכנסה בנעליה ושימשה גם כסוכנות הנסיעות וגם כספק השירות וככזו גם חתמה על החוזה למול המעביד. הנתבעת הוגדרה בחוזה כ"ספק המבצע", היא זו שהוציאה לפועל את סיורי הבחירה ואת הטיול כולו. הנתבעת לא טרחה לסתור עדות זו באמצעות עדות או מסמכים כלשהם.  

  32. הנתבעת טענה שהתובעים לא טרחו להוכיח את נסיבות פגיעתם. גם טענה זו אין בידי לקבל, עדותם של התובעים מהימנה בעיני, המסמכים הרפואיים מדברים בעד עצמם. העובדה שהתובעים נפגעו בטיול ג'יפים בתורכיה לא נסתרה בדרך כלשהי על ידי הנתבעת.

  33. הנתבעת מעלה טענה לפיה אם הייתה התקשרות כלשהי עם ספק הג'יפים, הרי שזו נערכה באופן ישיר בין התובעים לבין חברת הג'יפים מבלי שהנתבעת הייתה צד בעניין. טענה זו דינה להידחות והיא עולה כדי אבסורד. עדותם של התובעים והעד מטעמם שלא נסתרה ואף נתמכת בעלון הטיול והיא עדיפה על העלאת הטענות 'מן הגורן ומן היקב' מצד הנתבעת. בהסתמך על הראיות שהובאו ניתן לקבוע ללא כל היסוס, שטיולי הבחירה היו חלק מן הטיול ואורגנו על ידי הנתבעת אשר גם קיבלה את הכסף בעבורם והיא זו שיצרה את הקשר עם הספק המקומי.

    אשוב ואדגיש, שהנתבעת לא סתרה בדרך כלשהי את עדות מנהל מחלקת משאבי אנוש, שהיא זו שנכנסה בנעלי בלו סקאי לכל דבר ועניין, כך גם עולה מן ההסכם מול המעביד שם הוגדרה כספק המבצע ולכן ניסיונה להבחין בין הסוכנות לבין ספק השירות אינו יכול להצליח. בעת חתימת ההסכם, כמו גם היציאה לטיול הנתבעת הייתה היחידה שפעלה, היא שמשה גם הסוכנות וגם הספק, והיא נטלה על עצמה את כל התחייבויות בלו סקאי וביצעה אותן בפועל, כפי שמוכיח טיול הג'יפים שיצא אל הפועל.

    בחוזה למול המעביד, התחייבה הנתבעת ללווי של מדריך ישראלי מנוסה דובר עברית, צמוד אשר ישהה עם הקבוצה במלון להסדרת כל נושאי האדמיניסטרציה וטיפול בנושאים השונים שיתעוררו במקום (סעיף 6.2). ההסכם קובע עוד שהתשלומים הנוספים שאמורים לשלם העובדים ישולמו ישירות לנתבעת כמי שמהווה את הספק (סעיף 7.4 להסכם).

    בעלון נכתב במפורש שההרשמה לטיולים שלא כלולים במחיר תעשה בכל יום אצל המדריך.

    לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שהנתבעת היא זו שביצעה את ההתקשרות עם ספק הג'יפים, נכנסה בנעלי בלו סקאי שהודיעה לתובעים באמצעות העלון על תנאי ההתקשרות ומשכך הייתה אחראית לביצוע התנאים כלשונם.

  34. בהתאם לפסיקה, על אף הקשיים הכרוכים בגישה לפיה אי-עריכת ביטוח מהווה התנהגות רשלנית המקימה חבות על פי דיני הנזיקין, אין מקום לשלול אפשרות זו ויש לבחון כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. ובכלל זה שיקולים של סבירות ההתנהגות, צפיות הנזק ויחסי קירבה והסתמכות בין המזיק לניזוק (עא 4493/05 אייל ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ (07.03.07) להלן: "עניין פולריס").

    בעניין פולריס, התייחס בית המשפט לכך, שמקום שבו מדובר בפעילות בעלת סיכונים מוגברים, אשר גם נקיטת אמצעי זהירות סבירים אינה מאיינת אותם, עריכת ביטוח עשויה להיות סטנדרט נורמטיבי ראוי ואף מתחייב כאשר העדרו של ביטוח עלול להיות בעל משמעות במישורים ערכיים, כלכליים וחברתיים. מכאן כאשר מדובר בפעילות מאורגנת היוצרת סיכונים מוגברים, ניתן לצפות שהגורמים המפיקים תועלת מהפעילות ידאגו לקיומו של ביטוח.

    כך ארע בענייננו. להבדיל מטיולי הבחירה או הטיולים האחרים הכלולים בטיול, טיול הג'יפים במסגרתו ניתן גם למטיילים לנהוג, היווה פעילות בעלת סכנה מוגברת ומיוחדת ומכאן הגוף המארגן – חברת בלו סקאי ובהמשך הנתבעת שנכנסה בנעליה, ראו חובה לעצמם לדאוג לקיומו של ביטוח מלא, ואף טרחו והדגישו זאת בפני העובדים בעלון, במטרה לעודד אותם להשתתף בפעילות. פעילות שכאמור כרוכה בתשלום ומן הסתם רווח לנתבעת.

    בעניין פולריס עמד בית המשפט על כך, שהעובדה שמדובר בהטלת אחריות בהקשר זה בגין נזק כלכלי המתבטא בהפסד כספי עקב אי-קבלת תגמולי ביטוח, אין בה כדי לשלול, תמיד ובכל הנסיבות, את חובת הזהירות (ראו בהקשר זה גם דבריו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"א 3464/05 פז חברת נפט בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד התחבורה, מחלקת עבודות ציבוריות (2006)).  

    בית המשפט הנחה לבחון כל מקרה על פי מאפייניו ועל פי מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה שיקולים של סבירות ההתנהגות, צפיות הנזק, יחסי קירבה והסתמכות בין המזיק לניזוק. החשש מפני פריצת גבולות עוולת הרשלנות איננו צריך להכריע את הכף בכל מקרה ומקרה. זהו שיקול שיש לבחון את תוקפו ואת משקלו בהתאם לנסיבות. בית המשפט קבע שיתכנו סיטואציות מסוימות שבהן יהא זה מן הראוי להכיר בעילת רשלנות עקב אי-עריכת ביטוח. בית המשפט הוסיף שבנסיבות שבהן מתקיימים בין המזיק לניזוק יחסי קירבה והסתמכות, עשויה לקום חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק לשמור על טובתו הכלכלית. יתכן שבנסיבות כאלה ניתן יהיה לראות באי ביטוחו של הניזוק על ידי המזיק מחדל רשלני. יחסי קירבה והסתמכות כאמור עשויים להתקיים, בין היתר, מקום שבו צד אחד הבטיח מפורשות לאחר לערוך עבורו ביטוח או מקום בו מתחייב הדבר מנוהג בין הצדדים. לעומת זאת, מקום שבו בחר הניזוק להיות מעורב בפעילות מסוכנת בשל טובות ההנאה שהיא מצמיחה לו יתקשה לטעון, בהיעדר סיכום מפורש, כי הסתמך על אחר לעניין ביטוחו.

    במקרה דנן, התובעים אכן בחרו להיות מעורבים בפעילות שעשויה להקים סכנה, אולם הם ראו לעשות כן רק לאחר שהובטח להם בעלון נפרד שיועד להם, כי הדבר נעשה תחת "ביטוח מלא", משכך מדובר בהבטחה מפורשת וסיכום מפורש, ומתקיימים יחסי הקרבה וההסתמכות המצדיקים הטלת אחריות.

    זאת ועוד, הנתבעת כמי שהוציאה את הטיול לפועל מהחל ועד כלה אחראית מכוח מומחיותה וחובותיה בדין, לגלות מידע המצוי בידה והיא חשופה עקרונית להטלת אחריות אם הפרה את חובתה. בפסיקה הובעה הדעה שעל סוכן נסיעות מוטלת חובת גילוי אקטיבי מכוח עקרונות כלליים של דיני החוזים ומכוח דיני הגנת הצרכן. לכך מתווספות תקנות גילוי נאות המהוות קונקרטיזציה של חובות הגילוי (רע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל בע"מ נ' זמליאק בלה (2014)). אמנם חובות אלה אינן משתרעות בדרך כלל על ענייני מצב משפטי וביטוח, ואולם המצב שונה, כאשר הנתבעת לקחה על עצמה באופן מפורש להבהיר ללקוחות שאותו סיור ג'יפים, הכרוך בתשלום, כולל ביטוח מלא. הנתבעת (שנכנסה בנעלי בלו סקאי) היא זו שלקחה על עצמה לעסוק גם בסוגיה זו, כפי שהסביר העד מטעם התובעים, ככל הנראה עקב הצפת הנושא על ידו ועל ידי המעביד.

    שעה שהנתבעת נטלה על עצמה לממש הבטחה מפורשת בנוגע לקיומו של ביטוח מלא, הרי שלו סברה שהבטחה זו מקורה במידע מטעה הייתה חייבת להבהיר את הדברים מבעוד מועד, משלא עשתה כן, הפרה את חובותיה כלפי התובעים, גרמה להטעייתם והתרשלה.

    לא זו אף זו, לאור הנסיבות שהוכחו, ניתן לקבוע שהנתבעת מושתקת מלכפור במצג העובדתי שהוצג לתובעים לפיו הפעילות היא תחת 'ביטוח מלא', קל וחומר הוא, כאשר התובעים פעלו על פי מצג זה ושינו את מצבם לרעה.

    אכן האפשרות להיפגע בתאונת דרכים בחו"ל, אינה שונה מהאפשרות להיפגע בתאונת דרכים בארץ, אלא שבחו"ל עלולות להתווסף עלויות רפואיות והנוסע עלול להיות חשוף למצב של העדר יכול לקבל פיצוי על נזקיו, בהעדר חוק שמסדיר את הנושא. אכן נקודת המוצא היא שבחירת הביטוח והיקפו נתונה לרצונו של המטייל מטיילים שונאי סיכונים עשויים לרכוש או להרחיב כיסויים ואחרים עשויים להסתפק בכיסוי הבסיסי בביטוח נסיעות - יחד עם זאת, במקרה שהמטייל שנפגע לא ערך ביטוח או שבחר כיסוי חסר כתוצאה מפגם ברצון כגון הטעיה ומצג רשלני מצד מארגנת הטיולים, היא עלולה להחשף לאפשרות של הטלת אחריות.

    בפסיקה הודגש שהפסד תגמולי ביטוח בנסיבות אלו הגם שייעודו להיטיב נזקי גוף, מהווה נזק כלכלי טהור. הטלת אחריות במסגרת עוולת הרשלנות, בין בקביעתה של חובת זהירות ובין בקביעת התרשלות, תיתקל במשוכות גבוהות (השוו לגבי אי – עריכת ביטוח, עניין פולריס; ישראל גלעד, דיני נזיקין – גבולות האחריות (2012) עמ' 820 – 822, אריאל פורת, נזיקין, חלק א' (2013), עמ' 230 – 240), ראו גם: תא (ת"א) 54499-05-11 לאה בכר נ' רואים עולם - החברה להגנת הטבע בע"מ (1/3/19)).

    הנתבעת מפנה לפסק הדין שניתן בת"א 37759-08-12 מרדכי שטח נ' דרכים גיאוגרפיה טבע ותרבויות בע"מ (9/8/17), ומבקשת ללמוד מהראיות שהוגשו בו שלא ניתן להטיל הנתבעת חובה לדאוג לביטוח ולא ניתן גם לרכוש ביטוח כזה. בכל הכבוד, אין הנדון דומה לראיה וספק אם פסק הדין מטיב עם טענות הנתבעת. שם דובר במתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בית המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ואכן בית המשפט ציין שהביע דעתו ש"כאשר מדובר בנסיעה שגרתית ברכב, כבמקרה דנן, לא ניתן להטיל על הנתבעת חובה לדאוג לקיומו של ביטוח מקביל או דומה לביטוח החובה הנהוג בארץ המכסה כל מקרה של נזק גוף שעלול להיגרם למשתתפי הטיול באירוע תאונת דרכים שמתרחש במדינה האחרת וברכב הרשום באותה מדינה, ולא ניתן להטיל עליה אחריות לפיצוי הנפגעים בהעדרו של ביטוח כזה אשר לא נדרש לפי חוקי אותה מדינה" (ההדגשה לא במקור – א' מ') ואולם בענייננו אין המדובר בנסיעה שגרתית ברכב, אלא בטיול ג'יפים, בו הותר לחברי הקבוצה לנהוג, בענייננו הנתבעת התחייבה לספק ביטוח מלא, בדיוק משום שלא מדובר בנסיעה שגרתית ברכב.

    לא אף זו, בית המשפט שם הוסיף וקבע שמאחר שיש מחלוקות עובדתיות הנוגעות לטענות שהעלו התובעים שם הן ביחס לרכב שהועמד לרשותם ולנהגו, והן ביחס למצגים שהציגו בפניהם נציגי הנתבעת ביחס לכיסוי ביטוחי לפגיעות גוף, וכל זאת בהינתן שמדובר בטיול מאורגן, יש לפסוק סך של 500,000 ₪ לטובת התובעים. דהיינו בית המשפט שם נתן משקל למצגי הנתבעת ופסק בפועל פיצוי – והנה כאן בענייננו, לא מדובר במצגים מהם ניתן להבין דברים לכאן ולכאן אלא בנסיעה לא שגרתית ובעלון ברור שהבטיח "ביטוח מלא".

  35. העולה מן המקובץ, הנתבעת הפרה כלפי התובעים את ההתחייבות שלקחה על עצמה בעת ארגון טיול הג'יפים כפי שבאה לידי ביטוי בעלון שחולק לתובעים ושעליו הסתמכו, כמו גם את חובת הזהירות שלה בנוגע לקיומו של ביטוח מלא. נוכח ההתחייבות המפורשת בעלון, הרי שמוטל היה על הנתבעת לכל הפחות לוודא קיומו של ביטוח, לדעת את פרטיו של הביטוח ולהפנות את התובעים במידת הצורך לחברת הביטוח הרלוונטית או לחלופין להעמיד את התובעים את תנאיו האמיתיים של טיול הג'יפים. 

    יכול שאם אכן הנתבעת הייתה דואגת להוכיח שווידתה קיומו של ביטוח, הייתה מחזיקה בידה, את הפרטים לגבי אותו ביטוח ומפנה את התובעים מיידית לחברת הביטוח הרלוונטית, ניתן היה לדון ולהכריע אם עמדה בחובתה. הנתבעת לא עשתה כן, היא התעלמה מפניות התובעים וגם במסגרת ההליך כאן לא הוכיחה שהיה קיים ביטוח כלשהו בין במדינת ישראל ובין בתורכיה. המסקנה המתבקשת היא שהנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובעים, ואת חובת הזהירות המוטלת עליה, נוכח ההבטחה המפורשת בעלון ומכאן שקמה אחריותה לפצות את התובעים.

    "ביטוח מלא" מהו?

  36. משהוכרעה שאלת האחריות, עולה השאלה מהו "הביטוח המלא" וכיצד יש לאמוד את הפיצוי. התובעים כמו מנהל מחלקת משאבי אנוש אצל המעביד העידו שהבינו שמדובר בביטוח מלא כמו שיש לנוסעי רכב במדינת ישראל לפחות לפי המדדים הקבועים בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

    הנתבעת טוענת שלמקרא העלון לא ניתן ללמוד ממנו על התחייבות לעריכת ביטוח אלא שהוא קובע שהפעילות עצמה כוללת ביטוח, דהיינו שהרכבים מבוטחים על ידי הספק המקומי. לא רק שהנתבעת לא הוכיחה שזו הייתה הכוונה, אלא שמדובר בפרשנות שאינה סבירה ואינה עולה מן הכתוב. כאשר מוצע טיול ג'יפים במסגרתו יכולים האנשים לנהוג, ברי שפרשנות סבירה למונח 'ביטוח מלא' משמעה קיומו של ביטוח הן לנזקי רכוש והן לנזקי גוף לו תתרחש תאונה. פרשנות זו היא זו המתחייבת מן ההקשר.

  37. הנתבעת טוענת שהתובעים לא הוכיחו שלא קיים ביטוח לג'יפים ואולם נוכח התחייבותה בעלון, נקל לקבוע שהנטל עבר אל הנתבעת להוכיח קיומו של ביטוח כזה. לתובעים אין את הידע והנגישות לספק, לנתבעת קיים הידע וקיים הנגישות ונוכח התחייבותה לקיומו של 'ביטוח מלא' היא זו שחייבת הייתה למסור לתובעים מלכתחילה את פרטי הביטוח ולהפנותם לגוף המתאים.

  38. הנתבעת מכבירה בסיכומיה, על חוסר ההיגיון בדרישה מספק התיירות להפוך לסוכנות ביטוח, יכול וכך, אבל ספק התיירות אינו אמור להבטיח הבטחות שאינו יכול לקיים וככל שהוא מבטיח הבטחות ומקבל בגינן תשלום הוא חייב לקיימם. כל שהייתה צריכה הנתבעת, הוא לוודא קיומו של ביטוח כפי שהובטח, ולהפנות את התובעים לחברת הביטוח התחייבותה לקיומו של ביטוח מלא מחייבת לפחות את אלו. הנתבעת לא הוכיחה כי עשתה את אחד מהשניים.

    ההפנייה של הנתבעת לפסיקה (תא (מרכז) 23432-02-14 פלוני נ' אקו טיולי שטח בע"מ (31/10/19)) בגדרה נדון מקרה שבו לא הייתה התחייבות מפורשת לביטוח מלא מצד הספק אינה יכולה לסייע לטענותיה. אין הנדון דומה לראיה – כאן הוכח שהנתבעת התרשלה והפרה את התחייבותה ואת חובת הזהירות כלפי התובעים נוכח התחייבות מפורשת לביטוח מלא.

  39. הנתבעת מפנה לדברי בא כוח התובעים בדיוני קדם המשפט לפיה הציפיה הייתה לביטוח תאונות אישיות, וטוענת שעדויות הנתבעים והעד מטעמם מעלים שהציפייה הייתה לביטוח בערכים של חוק הפיצויים, מנותקת לחלוטין מן המציאות. הנתבעת מדגישה שהתובעים אומדים את נזקיהם במאות אלפי שקלים, כך שעל מנת להיות זכאים לתגמולי ביטוח בשיעור כזה, הרי שסכום הביטוח שהיו נדרשים לעשות היה כזה שכולל פרמיה ובחינת המועמד לביטוח באופן פרטני.

    אכן בהעדר פירוט בעלון, מהו סוג הביטוח אליו מכוונים ובשים לב שהתאונה לא התרחשה בגבולות מדינת ישראל, קיים קושי להכריע לאיזה סוג ביטוח בדיוק הכתוב מכוון. העד מטעם התובעים לא ידע להשיב על כך באופן מדוייק והשיב שהוא הבין שמדובר בביטוח כמו הביטוחים בארץ לנוסעי רכב. העד גם השיב שלאור העובדה שהעלון מתייחס לכך ככל הנראה הסוגיה עלתה ואולם מעדותו גם עלה שסוג הביטוח ומהותו לא נדונו.

    נדמה שדווקא היה זה תפקידו של העד ושל המעביד האחראי על ארגון הטיול, לוודא מבעוד מועד באיזה ביטוח מדובר, וככל שהוא כמי שמייצג את העובדים הסתפק בניסוח מעורפל, קשה להשית זאת אך על כתפי הנתבעת.

    בנסיבות העניין, אני מתקשה לקבוע כטענת התובעים שהכוונה הייתה לביטוח בערכים של חוק הפיצויים. לו התובעים היו מוכיחים את הדין לגבי הביטוח בתורכיה בהקשר זה, יכול שניתן היה להסתמך על החובה לפי הדין שם, ואולם התובעים לא עשו כן, ובהקשר זה לבטח הנטל עליהם.

    בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהטלת האחריות על הנתבעת היא מכוח התרשלותה ובלא שהתובעים הצביעו על פוליסת ביטוח ספציפית, באתי לידי מסקנה שיש לגזור את הפיצוי כסכום גלובלי סביר, שיפצה על התנהלותה הרשלנית של הנתבעת. סכום זה, אמור להיגזר מפיצוי שהייתה משלמת מבטחת סבירה משלמת בגדר ביטוח מקובל ושגרתי לסיכון כגון הנדון ומהנזק שנגרם לתובעים לאחר התאונה ואשר לא זכה לפיצוי במסגרת אחרת והיה זוכה לפיצוי במסגרת הביטוח המלא שהובטח. דהיינו, גזירת הסכום בהתאם לשיעור הנכות שנגרמה להם, תוך שקילת הפסדי השכר שנגרמו בתקופה הסמוכה לתאונה, ככל שנגרמו, שניתן לקבוע שמאבדן כושר עבודה בעקבות התאונה והוצאות שסביר שנגרמו – כאשר ראשי נזק אלה, מכוסים דרך כלל בביטוחים מסוג זה.

  40. הנתבעת טוענת לאשם תורם והסתכנות מרצון של התובעים. טענה זו דינה להדחות. כאשר המדובר בביטוח שנועד לפצות על נזקי גוף, אין מקום לטענת אשם תורם. יתירה מזו, אין להטיל אשם תורם על התובעים שנרשמו לטיול ג'יפים בהתאם לתנאים שהציבה בפניהם הנתבעת לרבות קיומו של 'ביטוח מלא' והסתמכו על הבטחה זו.

  41. על מנת לאמוד את הפיצוי, אדון במצבם הרפואי ובנזקם של התובעים.

    מצבו הרפואי ונזקיו של התובע-1

  42. התובע-1, יליד 1/11/1969 בן 38 בעת התאונה ובין 51 וכ- 8 חודשים כיום, תאר בתצהירו שלאחר התאונה, קיבל טיפול ראשוני בבתי החולים בתורכיה ולמחרת היום הוטס למדינת ישראל ואושפז בבית החולים תל השומר.

    התובע אובחן כמי שסובל בין היתר משברים בעצמות הפנים ובכלל זה ארובת עין שמאל והלסת, פגיעה בראש ובפגיעה בגב. במהלך האשפוז עבר ניתוח לשחזור וקיבוע השברים. התובע הגיש חוות דעת מטעמו בתחום הנוירולוגיה ובתחום פה ולסת.

     

    מצבו הרפואי של התובע-1 בתחום הנוירולוגיה

  43. בתחום הנוירולוגיה הגיש התובע את חוות דעתו של ד"ר אריה קוריצקי. ד"ר קוריצקי קבע בחוות דעתו שהתובע סובל מאז התאונה מכאבי ראש תדירים, הפרעות בשינה, עצבנות יתר וטנטון דו צדדי. המומחה קבע 10% נכות בגין מצב לאחר חבלת ראש המתבטא בכאבי ראש, הפרעות שינה ועצבנות יתר; 10% בגין טנטון קבוע, 10% בגין פגיעה בתחושת הפנים בפיזור הענף ה-2 של העצב הטריגמנלי משמאל.

  44. הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של פרופ' אבינועם רכס שקבע שקיימת לתובע הפרעת תחושה בענף השני של העצב הטריגימנלי משמאל, וקבע 5% נכות בגין הפרעה זו. פרופ' רכס ציין שטענותיו של התובע לעניין הפרעה גם בענף הראשון והשלישי של העצב אינן סבירות ואינן עומדות בהתאמה עם הנתונים הקליניים הברורים של פציעתו. המומחה הוסיף, שהתובע לא התלונן בפניו על טנטון ותלונה כזו לא מופיעה במסמכים הרפואיים הנמצאים ברשותו המתעדים את מצבו מאז התאונה, כמו כן, התובע לא התלונן בפניו על עצבנות יתר והפרעות שינה ותלונה כזו אינה נמצאת במסמכים הרפואיים המתעדים את מצבו מאז התאונה הנמצאים ברשותו משכך אין לקבוע נכויות בתחומים אלו.

  45. נוכח הפערים בין הצדדים, מונה פרופ' ירניצקי כמומחה מטעם בית המשפט פרופ' ירניצקי תאר את מצבו הרפואי של התובע לאחר התאונה, לפיו התובע נחבל בפנים מקורה של הג'יפ בו נסע, יתכן עם איבוד הכרה קצר. הוחזר לארץ אובחן שבר בזיגומה משמאל, עבר ניתוח לשחזור וקיבוע השבר. המומחה מתייחס לכך שכבר באותו זמן תוארה הפחתת תחושה בפיזור מקסילרי משמאל. המומחה התייחס עוד לכך שברשומה קיים תיעוד על פניות לעזרה רפואית וסחרחורת בחודשים הראשונים לאחר החבלה, לאחר מכן אין תיעוד על פניות לעזרה רפואית במשך כ- 10 שנים. התובע-1, התלונן על הפחתת תחושה בפנים משמאל באזור הלחי, שפה עליונה ואף, כאבי ראש טנטון וחוסר ריכוז. בבדיקתו של התובע-1, מצא המומחה הפחתת תחושה בפיזור העצב המקסילרי משמאל פרט לכך הבדיקה הייתה תקינה. בנסיבות אלה, קבע המומחה שמדובר במצב שלאחר חבלת פנים עם פגיעה עצבית תחושתית מוקדית המתועדת כבר ממועד הפגיעה עם תלונות נוספות שאינן מגובות ברשומה או מגובות באופן חלקי בלבד. בנסיבות אלה קבע המומחה שהנכות הנוירולוגית עומדת על 5% לצמיתות לפי סעיף 29 (5) א I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1955 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). המומחה מציין שאינו מקבל את חוות דעת מומחה התובע בנוגע לנכויות הנוספות בהעדר תיעוד ברשומה לאורך השנים לגבי נכות בגין מצב שלאחר חבלת ראש, הנכות בגין טנטון הינה בתחום אף אוזן גרון, ועבור ההפרעה התחושתית קבע 10% למרות שהסעיף מקנה 5% בלבד.

  46. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ונימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4/2/2002); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007); ע"א 293/88 ניימן יצחק נ' מוניטי רבי (31/12/88)). במקרה דנן, הצדדים בחרו שלא לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה, לא נשלחו לו שאלות הבהרה, התובע לא הציג תיעוד רפואי ורצף טיפולי לגבי הנכויות שקבע המומחה מטעמו ומכאן, שיש לקבל את חוות דעת המומחה שלא נותרו נכויות בתחומים אלו. אשר להפרעה התחושתית התייחס לך גם המומחה בתחום פה ולסת ומשכך אתייחס לכך בהמשך.

    מצבו הרפואי של התובע-1 בתחום פה ולסת

  47. התובע-1 הגיש בתחום זה את חוות הדעת ד"ר י. הורוביץ ז"ל. ד"ר הורביץ בדק את התובע בתאריך 27/3/12, סקר את מצבו לאחר התאונה וקבע שהתובע סובל מ- 10% נכות בגין הפרעה בסימטריה של הפנים ומפתח העיניים והצלקות שנותרו, 5% בגין פגיעה בעצב הפציאלי, 10% בגין הפרעה בתחושת עור הפנים, הריריות, החניכיים והשיניים במקסילה משמאל ו- 10% בגין הפרעה למערכת הלעיסה כולל הפרעה בשחזור המקסילה משמאל והסגר משמאל. יוער שד"ר הורוביץ נפטר למרבה הצער בטרם נשמעו ההוכחות ומכאן שלא ניתן היה לחקור אותו על חוות דעתו, ואולם הנתבעת כלל לא ביקשה זאת ואף לא התנגדה שחוות הדעת תוותר בתיק.  

  48. הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר שלמה ברק שבדק את התובע בתאריך 29/11/2015 כשלוש שנים לאחר בדיקתו של ד"ר הורוביץ. ד"ר ברק קבע שהתובע נחבל בתאונת דרכים וסבל משברים של הקומפלקס הזיגומטי משמאל, שברים אלו קובעו באמצעות פלטות מתכתיות והריפוי הגרמי תקין לחלוטין. כתוצאה מהחבלה נותרה שקיעה קלה של גלגל עין שמאל ואסימטריה קלה בפנים משמאל; מבחינה נוירולוגית, נפגע העצב האינפרה-אורביטלי השמאלי עצב תחושתי המעצבב את הלחי השמאלית, צד האף משמאל ושפה עליונה משמאל ולכן נגרמה לתובע-1 ירידה בתחושות באזורים אלו. מבחינת הצלקות ציין המומחה, שנותרה לתובע צלקת ניתוחית שטחית ובלתי מכערת מתחת לשיער ברקה השמאלית אשר לא גורמת להפרעה אסתטית. מבחינת פרקי הלסת ושרירי הלעיסה, ציין המומחה שלתובע פתיחת פה בטווח תקין ובצורה ישרה וללא סטיה וללא קליקים בפרקי הלסת. שרירי הלסת בתפקוד תקין ומאז התאונה ועד היום לא היתה לו כל תלונה על תפקוד פרקי הלסת ולא פנה לקבלת כל טיפול רפואי בגין פרקי הלסת ושרירי הלעיסה.

    בנסיבות אלו קבע המומחה 5% נכות בגין אסימטריה בפנים ושקיעה קלה של גלגל עין שמאל. ו- 10% נכות בגין ירידה בתחושה בלחי שמאל, צד אף שמאל ושפה עליונה משמאל.

  49. נוכח הפערים מונה פרופ' קלדרון כמומחה מטעם בית המשפט פרופ' קלדרון סקר בחוות דעתו מתאריך 19/2/20 את מצבו של התובע לאחר התאונה, את תוצאות בדיקתו הקלינית ואת הנכויות שנגרמו לו. בפני המומחה התלונן התובע על חוסר תחושה בפנים משמאל, אסימטריה, צלקות בפנים ושקע בעין השמאלית. המומחה תאר את בדיקתו של התובע באריכות. המומחה ציין שהתובע סובל מפנים אסימטריים, כאשר נצפו 2 צלקות, צלקת אחת ניתוחית בקרקפת באזור טמפורלי משמאל באורך 3 ס"מ, ישרה קווית מעט בולטת. צלקת שניה בלחי מעל גוף עצם העול לקשת הזיגומטית השמאלית. גבולות ושולי העצם של ארובות העיניים סימטריות, גלגלי העיניים בגובה שווה בעלי תנועתיות טובה לכל הצדדים, ללא ראיה כפולה וללא רטט. גלגל העין השמאלי מעט שקוע, הלובן בגבול התחתון חשוף כמ"מ 1 פחות בהשוואה לימני. בעת סגירת העפעפיים הלובן אינו נראה. עצבוב מוטורי בשני צידי המצח, העפעפיים, השפתיים ושרירי הלעיסה תקינים ללא חולשה. בצד ימין של הפנים התחושה המסופקת על ידי העצב החמישי הטרגמינלי מלאה. בצד השמאלי קטע הלחי הגובל באזור שבין העפעף התחתון הנחיר הימני וחלק מהשפה העליונה עד לעצם העול התחושה פחותה בהשוואה לצד הימני למגע וללחץ. בעת דקירה תוך הסחת הדעת אינו מרגיש את הכאב. פרקי הלסת מורגשים היטב למישוש אינם רגישים, פתיחת הפה טובה כ- 45 מ"מ, ישרה ורציפה ללא השמעת רעש, תנועתיות הלסת לצדדים תקינה כ- 10 מ"מ לכל צד. שרירי הלעיסה אינם רגישים למישוש במנוחה או במהלך התכווצות.  

    המומחה הוסיף שבבדיקת חלל הפה והלשון בצבע ומרקם תקין. בצד ימין בריריות השפה העליונה, בלחיים, בחניכיים ובלשון בשני הצדדים נצפתה תחושה מלאה למגע ללחץ ולדקירה. לעומת זאת בצד שמאל ברירית הלחי וברירית השפה העליון כלל בורמיליון התחושה פחותה. סגר השיניים תקין. קיים מגע תקין בין השיניים בשתי הלסתות, חלק מן השיניים משוחזרות על-ידי כתרים.

    המומחה ציין שלא הועמדו לרשותו צילומי רנטגן מלבד הפענוח של ה- CT של עצמות הפנים שבוצע בבית החולים בעת קבלתו. הצילום מצביע על שברים של הקומפלקס הזיגומטי הכולל את הדופן הצדדי והתחתון של הסינוס המקסילרי השמאלי.

    במסקנותיו פרט המומחה, שמעיון מעמיק במסמכים שהועמדו לרשותו ומבדיקתו את התובע-1 עולה שמדובר בשבר של עצם העול השמאלי בלבד. אין המדובר בשברים של הלסת העליונה או עצמות פנים נוספות. במסגרת הטיפול הופרדה ונותקה העצם מהעצמות הגובלות בה. השבר בעצם זו טופל כהלכה.

    המומחה הוסיף שהצלקת בקרקפת באזור הטמפורלי מוסתרת, איננה בולטת ואיננה מכערת נוצרה כתוצאה מגישה כירורגית לאזור השבר ומאפשרת את החזרת עצם העול השבורה למקומה האנטומי. הצלקת בלחי השמאלית אינה בולטת ומכערת צבע העור באזור בהיר יותר. בגלגל העין השמאלי קיימת חשיפת יתר קלה ב- 1 מ"מ של חלקה התחתון של הלובן, תופעה זו הינה כתוצאה ישירה מהגישה הניתוחית עליה הוחלט. הצלקת הניתוחית שנוצרת בין חלקו הפנימי של העפעף התחתון ללובן העין לעיתים מושכת את העפעף התחתון כלפי מטה וחושפת את הלובן. המומחה תאר שכמות החשיפה קטנה מאוד, אינה גורמת להפרעה תפקודית אלא להפרעה אסתטית קלה בלבד.

    אשר לשקיעה של גלגל העין פרט המומחה שזו נוצרת משתי סיבות : א. במקרה של שברים בדפנות הארובה חלל הארובה מתרחב ביחס לגלגל. ב. איבוד חלקי של הרקמה השומנית העוטפת את גלגל העין. במקרה זה נפח גלגל העין קטן ביחס לחלל הארובה. השינוי ביחס לגלגל העין ונפח הארובה יכול במישור האנכי או האופקי. תופעה זו במידה והינה משמעותית יכולה לגרום להפרעה תפקודית כגון ראייה כפולה וגם להפרעה אסטתית קשה. במקרה של התובע-1, לא אובחנה ראיה כפולה אלא הפרעה אסטתית קלה.

    המומחה קבע שלא נמצאה הפרעה מוטורית בשרירי הפנים והמצח הקשורה לפגיעה בעצב הקרניאלי מס' VII.

    המומחה הוסיף שבשברים הזיגומטיים בדרך כלל נגרמת חוסר תחושה בעפעף התחתון, בלחי, במחצית השפה העליונה ובנחיר האף של אותו צד. בעת בדיקתו את התובע-1, כ- 12 שנים לאחר פציעתו, נמצאה תת תחושה קלה באזור הלחי וברירית הפנימית של מחצית השמאלית של השפה העליון ובורמיליון. מדובר בפגיעה חלקית של הענף השני וסביר להניח שתישאר לצמיתות למרות שבעפעף התחתון, באף ובעור השפה התחושה חזרה במלואה.

    המומחה עמד על כך שקיים פעם משמעותי בין חוות דעתם של מומחי הצדדים ולעניות דעתו פער זה נובע מהזמן הרב (4 שנים) שחלף בין שתי חוות הדעת.

    בנסיבות אלו המליץ המומחה על 7% נכות לצמיתות בהתאמה עבור תת התחושה באזור הלחי וברירית של מחצית השפה העליונה לפי סעיף 29 (5) א' II לתקנות הביטוח הלאומי, עבור הצלקת המליץ על 5% נכות לצמיתות לפי סעיף 75 (2) ב' לתקנות בהתאמה.

  50. התובע לא השלים עם חוות הדעת וזימן את המומחה לחקירה נגדית במסגרתה התמקד בעיקר בשתי נקודות האחת בדיקת CT  משנת 2012 אליה לא התייחס המומחה וכן הועלתה הטענה שהמומחה לא עיין בבדיקות גופן והשנייה העובדה שהמומחה קבע נכות נמוכה יותר ממומחה הנתבעת.

    המומחה השיב באריכות ובסבלנות ראויה לציון למול חקירה נגדית מתריסה תוך כניסה חוזרת ונשנית לתשובות המומחה וניסיון לפגוע במקצועיותו באמירות שטוב היה להן שלא היו באות לעולם כגון: "האם זה היה נכון לציין בצורה הגונה, ראויה, כמומחה בית משפט, אתה לא מומחה של אפי נווה, אתה מומחה של בית משפט, האם זה היה נכון להגיד, 'ראיתי את הסיטי הזה', או 'את הפיענוח'..." (פרוטוקול מתאריך 25/10/20, עמ' 43 שורה 20 ואילך) והכל כאשר התובע הוא זה שאמון לשלוח למומחה את מלוא החומר שהוא רוצה שהמומחה יעיין בו. כפי שעוד יובהר להלן, התובע נמנע מלשלוח חומר שהוא סבר שאמור לעמוד לעיון המומחה ומבסס על מחדליו הברורים חקירה נגדית מקוממת, תוך קטיעת תשובות המומחה והרמת קול על המומחה, רמזים והאשמות בלא כל בסיס.

    המומחה השיב שעמד לפניו פענוח של בדיקה מ- 2008, שכן לא הומצאו לו על ידי הצדדים הבדיקות עצמם וכי הוא סומך על הרדיולוגים של תל השומר. המומחה השיב שהיה עוזר אולי לראות את הבדיקה אבל לא היה שולל את מה שכתוב שם. המומחה השיב שלא נשלחו לו בדיקות נוספות, ואולם קרא את חוות דעתו של ד"ר הורוביץ שם נזכרה הבדיקה משנת 2012, ותוצאותיה לא נתנו לו שום כיוון לחשוב שמשהו נעשה לא בסדר. המומחה הסביר שלא שאולי היה נכון לשלוח את התובע לבדיקת סי.טי עדכנית, אך לא מצא לנכון לגרום לתובע לקבל הקרנה במקום המנותח רק לצורך הקביעה שהסינוס אחרי 12 שנה תוקן כהלכה או יש איזה פגם של הסי.טי ובלשונו: "ברגע שקבעתי שהסינוס הוא תקין, תוקן, הניתוח נעשה בדרך הרגילה, בצורה נאותה, בצורה טובה, אז אני, כמובן אני נמנע מלשלוח את החולה לסיטי מיותר. חבל על הקרינה" (שם, עמ' 43 שורה 11 ואילך) המומחה הוסיף שלא היו סימנים נוירולוגיים וגם משום כך לא הייתה הצדקה לסי.טי. נוסף.

    המומחה נשאל מדוע לא התייחס לממצאים בבדיקת הסי.טי של שנת 2012, והשיב שבדק אותו 12 שנים לאחר מכן ובדק אותו קלינית ולא מצא שום סיבה, לא מצא שום מגבלה לא תפקודית ולא אסתטית והבדיקה הפיזיקלית היא זו שקובעת.

    המומחה השיב שבצד הרלוונטי, יש לתובע תחושה פחותה והסביר שהם משווים בין שני הצדדים, למגע של צמר גפן, אצבע, ללחץ של אצבע, לדקירה של מחט או לדקירה של משהו לא חד, והתובע השיב שהוא מרגיש חלק מן הדברים, כאשר רוב חוסר התחושה שלו הייתה בעיקר בצד הפנימי של החניכיים. לאחר שורת שאלות והערות מקוממות כגון: "... תהיה הגון עם עצמך ואיתנו..." (שם, עמ' 55 שורה 1 ואילך) ו- "...אל תנסה לסובב אותנו..." (שם עמ' 54 שורה 24 ואילך), הסביר המומחה שנתן לתובע בחוות דעתו 7% אחוזי נכות שהם שליש מן הנכות האפשרית בשים לב שהעצב הטריגמינלי בנוי משלושה ענפים, בהתאם להנחה שהענף שנפגע (אחד מתוך שלושה) לא מגיב, דהיינו נכות מלאה לפגיעה.

    כאן המקום לציין שד"ר ירניצקי המומחה בתחום הנוירולוגיה מטעם בית המשפט נתן 5 אחוז בגין אותה פגיעה ממש, דהיינו פחות מפרופ' קלדרון, ועל חוות דעתו של פרופ' ירניצקי התובע כלל לא חלק ולא זימנו לחקירה נגדית.

    המומחה נחקר גם על תנועתיות הלסת והקריא מתוך ניירות העבודה שלו את תוצאות הבדיקה שערך לתובע והשיב שמדובר בבדיקה תקינה, כפי שציין בחוות הדעת – "במישוש, ללא רגישות, תנועתיות טובה. פתיחה 45 ס"מ, ללא סטייה ימינה או שמאלה. בתנועה צדדית ימינה ושמאלה 10 מ"מ לכל צד" (שם, עמ' 68, שורה 20 ואילך).

    המומחה נחקר עוד על הנכות שנתן בגין הצלקות והסביר שנתן 5% על האי סימטריות בפנים ועל הצלקת בראש, כאשר הצלקת בראש היא 3 ס"מ ולא 10, או 15 ס"מ כפי שנטען בפניו וכמעט אינה נראית. המומחה הוסיף והסביר: "....לגבי הצלקות, הצלקת היחידה שנראית לי שהיא, שבגללה נתתי אולי את ה-5 אחוז, הלכתי ל-50 אחוז ממה שכתוב פה, שלמרות שהיא לא מחייבת והיא לא גורמת להפרעה אסתטית קשה, זה בגלל שרואים את הלובן רק כשהעין פתוחה. הרי כשהוא אוטם, כשהוא סוגר את העפעפיים, העפעפיים נסגרות. זאת אומרת, אין הפרעה תפקודית, יש הפרעה אסתטית, וזה כתוצאה מהניתוח עצמו, בגלל שעשו את החתך בתוך ה- conjunctiva ,בתוך הלחמית ולא מחוץ ללחמית". (שם, עמ' 75 שורה 10 ואילך).

  51. בסיכומיו מביע התובע פליאה על כך שהמומחה מטעם בית המשפט קבע נכות נמוכה יותר ממומחה הנתבעת, ואולם ממילא מומחה מטעם בית המשפט, לא כבול לדעתם של מומחי הצדדים ויכול להחליט על שיעור הנכות בהתאם לממצאיו, כאשר חוות דעתו צריכה להינתן לפי הבנתו את המקרה שלפניו, לפי מומחיותו, נסיונו ומקצועיותו (השוו: ע"א 42053-05-19 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (21/6/2020)). פרופ' קלדרון בדק את התובע-1, בשנת 2020, מספר שנים לאחר בדיקת מומחה הנתבעת (שבדק את התובע בתאריך 29/11/15). עובדה היא שפרופ' ירניצקי ראה לקבוע בגין אותה פגיעה נכות בשיעור 5%. הנכות שקבע פרופ' קלדרון מקובלת עלי לחלוטין, שעה שמדובר בפגיעה בענף אחד מתוך שלושה כאשר פגיעה מלאה מקימה 20% נכות. בלתי הגיוני שמי שנפגע לו ענף אחד ומי שנפגעו לו שלושה ענפים יקבל את אותה הנכות (השוו: בהיקש לעניין אומדן נכויות בגין פגיעה במישור אחד בתחום האורתופדיה ת"א 4321-09-12 אגבאריה נ' אגבאריה ואח' (31/1/16); תא (ת"א) 25909-05-15 פלונית נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (31/5/18)). גם קביעותיו האחרות של פרופ' קלדרון מקובלות. מחוות הדעת היסודית ומעדות המומחה ניתן היה להתרשם ממקצועיותו, מומחיותו והאובייקטיביות שלו. קביעותיו של פרופ' קלדרון ניתנו בהתאם למצבו הנוכחי של התובע-1. גם בשים לב לחלוף השנים מאז ניתנה חוות הדעת של מומחה התובע, נקל לקבוע שחוות דעתו של פרופ' קלדרון היא זו המשקפת את מצבו של התובע.

    סיכום נכויותיו הרפואיות של התובע-1

  52. בשים לב שהנכות בתחום הנוירולוגיה והנכות בתחום פה ולסת חופפות (שני המומחים נתנו את הנכות לפי אותו סעיף ובגין אותה פגימה), הרי שיש לקבוע לתובע 7% נכות בגין העדר תחושה כפי שקבע פרופ' קלדרון, כמו כן 5% נכות בגין חוסר הסימטריה בפנים. באשר לצלקת בראש, הרי שעצם קיומה אינו שנוי במחלוקת, המדובר בצלקת של 3 ס"מ שמוסתרת על ידי שיער ואינה נראית לעין ומשמעותה ככל שתהא קיימת בעתיד הוא אסתטי בלבד. גם אם יש נכות קטנה מסויימת בגין הצלקת איני רואה כל צורך לכמתה, ועצם קיומה ילקח בחשבון.

    מצבו התפקודי של התובע-1

  53. אף שספק אם הכרעה בסוגיה זו נדרשת לצורך אומדן הפיצוי, על מנת שפסק הדין לא יצא חסר אתייחס לכך בקצרה. התובע טען בקצרה בסיכומיו (סעיף 7 פסקה אחרונה), שמצבו התפקודי גדול מנכותו הרפואי והפנה למסמך של רופאה תעסוקתית שקבעה שיעבוד לארבע שעות לתקופה של חודשיים.

    התובע עבד בעת הרלוונטית כטכנאי מכונות והוא עובד באותו תפקיד גם כיום, בתצהירו המשלים לעניין הנזק טען, כי הוא נתקל בקשיים רבים, מתקשה לבצע עבודה פיזית, לשבת ישיבה ממושכת, מתקשה בעמידה והליכה ממושכת ובסיוע מטלות משק הבית – טענות אלה אינו מגובות בחוות דעת שרפואה. התובע נפגע בתאונה בפה ולסת בלבד. אין לו נכות אורתופדית ולא נטענה נכות כזו.

    התובע הוסיף וטען לירידה בשכרו מכיוון שבעקבות התאונה הפסיק לעבוד לילות.

    בעדותו של התובע, אישר התובע כי לפני התאונה היה שלב 9, לאחר התאונה הועלה משלב 9 לשלב 12, כאשר 12 הוא השלב האחרון, שלאחריו קיימים תפקידים של מנהל מחלקה ותפקידים בכירים יותר.

    התובע השיב שהוא אחראי ל- 3-4 אנשים וקודם היה אחראי ל- 8-10 אנשים והיה עובד לילות. התובע הסביר שתפקידו לתת הוראות ולתפעל את קו הייצור ואם יש תקלה הוא מתקן.

    התובע הסביר שלאחר התאונה עבד חודשיים משרה חלקית בהתאם להמלצת הרופאה התעסוקתית ולאחר מכן לחץ עליהם לעבור למשרה מלאה, שכן קיבל שכר חלקי.

    התובע השיב שנפגע בגב בתאונה ואולם לא היה לו כסף להביא חוות דעת רפואית.

    התובע השיב שלאחר התאונה אין לו סבלנות לשבת עם הילדים ומתקשה בנהיגה בגלל בראש, והסביר שעיקר הפגיעה זה בראש. התובע טען שהמראה שלו מפריע לו בתפקוד בעבודה, לפעמים שהוא מדבר עם מנהל הוא בוהה בצלקת וזה מפריע לו.

    התובע השיב ששכר הבסיס שלו לאחר התאונה לא עלה הרבה שנים והיום עשו שינויים במפעל והכניסו לבסיס את כל התוספות של הרכב מה שהביא להורדת השכר.

    התובע אישר שהוא ממשיך לעבוד, והשיב שלאחר התאונה תקופה של 3-4 חודשים המעביד התחשב מאוד והוא לעצמו לא עושה הנחות, עובד קשה ואולי מאבד ריכוז אבל עושה מה שיכול שכן מקום העבודה חשוב לו.

  54. בחינת נתוני שכרו של התובע מעלה, שבשנה שלאחר התאונה הייתה ירידה בשכר, ולאחר מכן השכר עלה עלייה מקובלת, אף שבשנים 2014, 2015, הייתה ירידה מסויימת שלא ניתן לקשור אותה לתאונה, בהעדר ראיה כלשהי. התובע לא טרח להביא עדות כלשהי של ממונה או ראיה לפיה יכל היה להרוויח יותר. התובע גם לא הוכיח שהפסקת העבודה במשמרת הלילה קשורה לתאונה, שהרי התובע עצמו העיד שעלה בדרגה ויכול בהחלט שהדברים קשורים בכך.

  55. כמפורט לעיל, הנכות שנקבעה לתובע היא בגין חוסר תחושה בלסת וחוסר סימטריה בפנים, מדובר בנכויות שאין להן השפעה ישירה על כושר עבודתו של התובע, אף שניתן לומר שחוסר נוחות בגין מראה, וחוסר נוחות בלסת, יכולים להקשות באופן כללי על התפקוד ולפגוע בביטחון העצמי.

    בהתחשב בכל הנסיבות שהוכחו לא ניתן לקבוע את שמצבו התפקודי של התובע גדול מנכותו הרפואית וממילא הנכות הרפואית היא זו שאמורה לשמש לאמדן הפיצוי.

    שיעור הפיצוי בעניינו של התובע-1

  56. לשם הנוחות אזכיר את נתוניו של התובע -

    התובע יליד: 1/11/1969.

    מועד התאונה: 21/11/07

    גילו של התובע בעת התאונה: 38.

    גילו של התובע כיום: 51 ו- 7 חודשים

    נכות רפואית: 7% בגין חוסר תחושה בפה ולסת, 5% בגין א סימטריה בפנים וצלקת של 3 ס"מ בראש, המוסתרת על ידי השיער.

  57. התובע טוען לנזק בשיעור של 1,489,500 ₪, הנתבעת טוענת שאין לפסוק דבר. טענותיו של התובע אינן מתיישבות עם הנכות שהוכחה ועם מצבו התפקודי. התובע לא חקר את המומחה בתחום הנוירולוגיה וכפי שקבעתי לעיל קביעותיו הן אלה שעומדות, התובע לא הוכיח נכות אורתופדית כלשהי, ומשכך טענותיו בסיכומים מנותקות מן העובדות שהוכחו.

  58. לעניין הפסדי השכר, התובע טוען שבעת התאונה שנה ב- 108 ימים באי כושר מוחלט, וכי יש לחשב את הפסדיו לפיו בסיס שכר של 15,800 ₪, שיעור נכות של 17% ו- 3 חודשים אי כושר, סכום המגיע לכדי 637,500 ₪. הסכומים להם טען התובע בסיכומיו חורגים מן הסכומים שנטענו בתצהירו של התובע.

  59. מנתוני השכר שהוצגו על ידי התובע החל משנת 2007 עולה כדלקמן:

    בשנת 2007 שכרו של התובע היה 170,759 ₪.

    בשנת 2008 – שכר מצטבר של התובע היה 149,457 ₪.

    בשנת 2009 – שכר מצטבר 225,320 ₪.

    שנת 2010- שכר מצטבר 221,959 ₪.

    שנת 2011 – שכר מצטבר 217,193 ₪.

    שנת 2012 – שכר מצטבר 224,148 ₪.

    בשנת 2013 – שכר מצטבר 235,116 ₪.

    בשנת 2014  שכר מצטבר 189,747 ₪.

    בשנת 2015 שכרו הכולל של התובע היה 178,161 ₪.

    לאחר מועד זה לא הובאו נתונים נוספים על ידי התובע, מטופס רציפות ביטוח שצרפה הנתבעת למוצגיה לסיכומיה עולה ששכרו של התובע נשמר לאורך השנים לאחר שנת 2015.

    בשים לב למועד קרות התאונה (21/11/07) ובהתאם למסמכים הרפואיים שלאחר התאונה היה התובע מאושפז תקופה ושרוי במצב של אובדן כושר עבודה, דבר הנלמד גם מן הפער בשכר הכולל בין שנת 2007 לשנת 2008. לטעמי בגדר הפיצוי שיפסק יש להתחשב בין היתר בהתחשב בהפסד שנגרם לתובע בסוף שנת 2007 ובשנת 2008 (בדצמבר 2007 קיבל התובע שכר בשיעור של 9,804 ₪ סכום הנמוך משמעותית משכרו עד אותו חודש), כאשר לאחר מכן שכרו של התובע עלה בעקביות ונראה שלא היה במצב של אובדן כושר עבודה. את הירידות בשכר בשנים 2014 ואילך, 7 שנים לאחר התאונה, לא ניתן לייחס לתאונה.

    מן המקובץ עד כאן הוא שהתובע ספג הפסד בפועל בחודש דצמבר של 4,828 ₪, והפסד בשנת 2008 של 26,127 ₪ (בהתחשב בשכרו עד לחודש נובמבר ובשכר השנתי הכולל לא היה נותר ברמת שכרו עד אז). כמובן שיש עוד להתחשב בקיומה של הצמדה וריבית מאמצע התקופה.

    אעיר שהתובע לא טען להפסדי פנסיה. כפי שנפסק לא פעם, על התובע לפרט את כל ראשי הנזק הנתבעים בפני הערכאה המבררת, ואל לו לצפות שבית המשפט יפסוק פיצויים בגין נזק שכלל לא נטען (וראו לעניין זה ע"א 11227/03 עמי נ' גל, בפסקה 3 לפסק הדין (7.9.2005), רע"א 9465/11 יהודה הרוש נ' שירביט (14/5/2012)). מכל מקום, סכום הפיצוי הכולל הוא סכום גלובלי כאשר ההפסד בפועל צוין לעיל אך כאמת מידה שמסייעת לחישובו, הא ותו לאו.

  60. אשר לאבדן כושר השתכרות, התובע טוען, כי נאלץ למצוא את עצמו תקופה ארוכה ללא עבודה כתוצאה מקשייו הנפשיים והפיזיים, התובע טוען לנכות רפואית בשיעור 17% לפי שכר ברוטו 15,800 ומציע לפצותו בסכום של 404,500 ₪.

    לטעמי, בשים לב לאמור עד כאן, ולמשמעות הסבירה של "ביטוח מלא", אין לחשב בגדר הפיצוי סכום כלשהו בגין אובדן כושר השתכרות.

  61. אשר להוצאות - התובע טוען כי בעקבות התאונה נגרמו ויגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות כלליות לעבר, התובע מבקש סכום של 600 ₪ לשנה, דהיינו 93,500 לעבר ו- 300 ₪ לעתיד, המגיעים לסכום של 57,500 ₪.

    התובע צרף לתצהירו קבלות מסויימות על הוצאות שנגרמו לו והוסיף טבלת פירוט הוצאות לפיה נגרמו לו הוצאות בסך של 24,151 ש"ח, בין הוצאות אלה כלל אוכל, דלק, חופשי חודשי, חניה, תרופות, חוות דעת רפואית (5,800 ₪), מכון הדים הקשור לשמיעה (13,875 ₪), כאשר לא הוכח שנגרמה לתובע נכות בתחום אף אוזן גרון ואף לא הוגשה חוות דעת בתחום, פסיכולוגית, מדרסים. כמובן שבהוצאות שלא הוכח הקשר שלהם לתאונה לא ניתן להתחשב.

    בנסיבות העניין יש להתחשב בסכום סביר שיכל לקבל התובע לו אכן הייתה פוליסת ביטוח.

  62. בנוגע לעזרת צד ג', התובע טוען שבעקבות הפגיעה נזקק לעזרה וסיוע של בני משפחתו, אשר סעדו אותו לאחר האירוע, כמו כן מאחר ואשתו נפגעה גם היא בתאונה ולאחר מכן נולד להם ילד נוסף נזקקו לעזרה רבה מהרגיל, התובע טוען לחישוב של 5 שעות מינימליות שבועיות וטוען לסכום לעבר בשיעור של 163,500 ₪ ולעתיד 3 שעות שבועיות, סכום של 120,000 ₪

    התובע אומנם טען לעזרה בשכר לאחר התאונה ואולם לא הוכיח תשלום כלשהו לעזרה כזו וגם את אשתו שלכאורה חוותה את המצב עמו לא טרח להביא לעדות.

    בהעדר ראיה לעזרה בשכר, שיכול והייתה מוכרת בהתאם לתנאי פוליסת ביטוח בגדר הוצאות שניתן לשייכן לתאונה, אין לטעמי להתחשב ברכיב זה.

  63. התובע טען לסכום של 12,500 ₪ בגין נזק לא ממוני בשים לב לנכות של 17%.

  64. כפי שקבעתי לעיל, נכותו של התובע עומדת על 11.65% נכות, יש להתחשב בשיעור פיצוי סביר שיכול היה לקבל התובע לא הייתה פוליסת ביטוח.

    לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הרלוונטיות לאומדן פיצוי סביר, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע סכום של 50,000 ₪ - המהווה פיצוי סביר בגין הפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת והמתחשב במידה מסויימת בפיצוי שיכל התובע לקבל לו אכן הייתה פוליסת ביטוח המבטחת נזקי גוף כנטען על ידו.

    נזקיו של התובע-2

  65. התובע-2, יליד 7/5/1953, בעת התאונה היה בן 54 ו- 6 חודשים, כיום הינו בן כ- 68 וחודשיים. התובע-2, פרש מעבודתו לפנסיה בגיל 67.

  66. בעקבות התאונה סבל התובע מפגיעה בכתף שמאל ובברך ימין, הוא טופל בתורכיה, לאחר מכן טופל בישראל במרכז הרפואי תל אביב (בית החולים איכילוב) ובהמשך עבר ניתוח בבית החולים אסותא, לתיקון הקרע במניסקוס. התובע טען שלאחר התאונה סבל ממצב נפשי קשה וכן שהרופאה התעסוקתית קבעה שהוא כשיר לחזור לעבודתו בתור טכנאי מכונות ואולם עליו להימנע מהרמת משאות כבדים, כריעת ברכיים מרובים ומאמצים פיזיים קשים. בבדיקת MRI שנעשתה לאחר התאונה, אובחן קרע של הרצועה הצולבת האחורית וקרע של המיניסקוס המדיאלי. התובע-2, עבר ניסוח אורתרוסקופיה במהלכו בוצעה כריתה חלקית של המניסקוס הקורע והטריה של סחוס וטופל לאחר מכן על ידי פיזיותרפיה והידרותרפיה.

  67. לתמיכה בתביעתו הגיש התובע הערכת נכות רפואית אורתופדית מטעם ד"ר פלדרין, אשר קבע שלתובע 10% נכות בשים לב שהוא סובל עדיין מכאבים בברך בתפקוד חופשי ובעת העבודה וקיימת הגבלה קלה בכיפוף וסימני אי יציבות. הנכות נקבעה בגין מצב שלאחר כריתת המניסקוס ושינויים ארטרוטיים קלים בנוכחות של דלדול קל של השרירים או לחלופין על פי השפעה הכללית על תפקודו.

  68. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה של ד"ר גד ולן, אשר אישר בחוות דעתו שהתובע סבל מקרע ברצועה הצולבת האחורית ובמניסקוס המדיאלי, וכי נותח להטריית הקרע בתאריך 17/2/2009 ולאח מכן טופל בפיזיותרפיה אינטנסיבית והידרותרפיה ושב לעבודתו 4 חודשים לאחר הפציעה. ד"ר ולן חלק על הערכת הנכות שערך ד"ר פלדברין כיוון שמצא בבדיקתו שכיום התובע אינו לוקה בדלדול שרירי ירך ימין, ובבדיקת MRI לא נמצא ארטריטיס בברך ימין. המומחה הוסיף שבבדיקת התובע נצפו סימני שפשוף כרוני בשתי הברכיים תוצאת כריעה ממושכת הכרוכה בביצוע מטלות עבודתו, עדות לתפקודו המלא והתקין. בנסיבות אלה סבר שהנכות בברך ימין היא עקב מצב לאחר ניתוח לכריתת מניסקוס ללא הפרעות תפקודיות –0% נכות לפי סעיף 48 (2) (ז') (III) לתקנות הביטוח הלאומי.

    בישיבת קדם המשפט בתאריך 6/9/16 הודיע ב"כ הנתבעת שהוא מסכים למיצוע נכויות בעניינו של התובע-2, ולפיכך לא מונה מומחה מטעם בית המשפט בעניינו.

  69. בסיכומיהם טענו כל אחד מן הצדדים לפי חוות הדעת של המומחה מטעמו התובע ל- 10% נכות והנתבעת ל- 0% נכות, כאשר מומחי הצדדים לא נחקרו.

  70. בעדותו טען התובע-2, ששכרו נפגע לאחר התאונה, משום שאנשים קיבלו תוספות סלקטיביות שהוא לא קיבל. התובע-2 הוסיף שיש עבודות שהוא צריך לעשות בכריעה והוא כמעט ולא ביצע אותן. יש טיפוס על המכונות שהוא לא ביצע, אלא שלח את אחד העובדים או אחד הטכנאים שיתאר לי את עצם הבעיה. הוא ניסה לפתור מרחוק ונמנע משכיבה מתחת למכונות, הליכה ממושכת טיפוס במדרגות. התובע-2 הוסיף שמרגע התאונה יש מצב שיש לו "פתיל קצר" רב עם אנשים, ניגש לטיפול פסיכולוגי באיכילוב, הוא פוחד לנהוג בלילה ופוחד לנהוג נהיגה ממושכת. כמו כן, הוסיף שלא עובד שעות נוספות, לא במשמרות, לא במוצאי שבתות וכי היו קורות לו בעבר תקלות. התובע-2, הוסיף שיש אצלם אנשים שעובדים עד גיל 70, וטען שהקידום שלו נפגע, הוא לא עלה בדרגה מאז התאונה. התובע-2 גם טען בתצהירו שהפסיד שכר בגין שעות נוספות.

    התובע-2 אישר בחקירה נגדית לב"כ הנתבעת, שהוא אדם לא בריא ולכן עשה את הביטוח הכי טוב שיש - סובל מלחץ דם, קצת סכרת, מטופל גם באינסולין ונוטל תרופות נוספות. התובע-2, גם אישר שיש לו בעיה קרדיולוגית, בגינה היה מאושפז ב- 2010 וכן ב- 2012.

  71. בנסיבות העניין, בשים לב לעדותו של התובע-2, המהימנה בעיני שהוא סובל מפגיעה תפקודית בברך, אני מוצאת לנכון להתחשב לפחות ב- 5% נכות רפואית לצורך חישוב הפיצוי, כאשר ככל שיש צורך בכך, זו תהא גם הנכות התפקודית.

    שיעור הפיצוי

  72. התובע טען בסיכומיו להפסדי שכר בעבר בשיעור של 313,500 ₪, הוצאות בשיעור של 46,500 ₪ לעבר ו- 28,500 לעתיד, עזרת הזולת בשיעור של 98,000 ₪ לעבר ו- 50,000 ₪ לעתיד, נזק לא ממוני בשיעור של 15,500 ₪. סה"כ פיצוי בשיעור של 552,000 ₪.

  73. הנתבעת טוענת שאין לפסוק דבר.

  74. מנתוני השכר שהציג התובע עולה כדלקמן:

    בשנת 2006 שכרו המצטבר היה – 166,659 ₪

    בשנת 2007 שכרו המצטבר היה 170,598 ₪ – כאשר בחודש התאונה, השכר היה 11,478 ובחודש דצמבר 2017 – 11,090 ₪. בהפחתת החודשים לאחר התאונה, ובהתאם לממוצע השכר המצטבר עד אוקטובר 2007 – השכר המצטבר השנתי אמור היה להיות – 177,636 ₪.

    בשנת 2008 השכר המצטבר היה – 169,213 ₪.

    בשנת 2009 השכר המצטבר היה – 198,263 ₪.

    בשנת 2010 השכר המצטבר היה – 200,948 ₪.

    בשנת 2011 השכר המצטבר היה – 194,785 ₪.

    בשנת 2012 השכר המצטבר היה – 199,500 ₪.

    בשנת 2013 השכר המצטבר היה – 196,417 ₪.

    בשנת 2014 השכר המצטבר היה – 146,614 ₪.

    בשנת 2015 השכר המצטבר היה – 145,941 ₪

    מטופס רציפות ביטוח שצרפה הנתבעת לסיכומיה עולה, שרמת השכר נשארה פחות או יותר איתנה עד לפרישתו.

    הנה כי כן, לכל היותר, עולה מן הנתונים שהתובע-2, ספג הפסד של 8,423 ₪ בערכים נומינליים לאחר התאונה, כאשר את ההפסדים משנת 2014 ואילך לא ניתן לייחס לתאונה.

  75. לתצהירו בעניין הנזק צרף התובע פירוט הוצאות לאחר התאונה בערכים של כ- 2,019 ₪ חלקם בגין מוניות וחניה.

  76. בשים לב למכלול הנסיבות, לרבות הניתוח שעבר התובע, טיפולי הפיזיותרפיה וההנחה שבתקופה לאחר התאונה יכול וסבל אובדן כושר עבודה חלקי, אני סבורה שנכון לפסוק לו סכום גלובלי בשיעור של 24,000 ₪, המבטא את הפיצוי ההולם בגין הפרת חובת הזהירות מצד הנתבעת, ובשים לב לפיצוי סביר שיכל היה לקבל ולשערוך המתבקש מחלוף הזמן.

    סוף דבר

  77. דינה של התביעה להתקבל, לאחר שהוכח שהנתבעת הפרה התחייבות שניתנה לתובעים בנוגע לקיומו של ביטוח מלא בטיול הג'יפים, הבטחה שלא מולאה. התנהלותה של הנתבעת עולה כדי הפרת חוזה והתרשלות.

  78. לאחר בחינת מכלול הנסיבות ואחר כל האמור לעיל, אני קובעת שהנתבעת תשלם לתובע-1, סך של 50,000 ₪ ולתובע-2, סך של 24,000 ₪, כאשר התובעים זכאים להחזר הוצאות ניהול ההליך, דהיינו לשכר המומחים מטעמם והמומחים מטעם בית המשפט שנתנו חוות דעת בתיק כמו גם לשכר המומחים והעדים כפי שנפסק, החזר אגרה כפי ששולמה הכל בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום וכן לשכר טרחה בשיעור של 23.4% מן הסכום שנפסק.

    הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים.

     

    ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"א, 06 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ