פס"ד בעתירה לקבלת נכסי קריירה ומוניטין וכושר השתכרות במסגרת סכסוך גרושין

1. לפניי תובענה רכושית בה עותר התובע "למחצית מנכסי הקריירה ו/או מוניטין אישי ועסקי ו/או כושר השתכרות" (לשון כתב התביעה) שצברה הנתבעת.

רקע עובדתי

2. הצדדים נפרדו לאחר כ- 25 שנות נישואין, במהלכן נולדו להם שני ילדים (כיום בגירים).
3. בהליך קודם (תלה"מ 27522-10-18, להלן: ההליך הקודם) נפסק, שדירה הרשומה על שם התובע היא נכס משותף. עוד נפסק, שזכויותיהם הצבורות של הצדדים, ורכבים, הינם בני איזון.
4. בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 10.2.2020, מונה רו"ח ח.פ (להלן: המומחה) על מנת שיגיש חוות דעת בנוגע לזכויותיהם הצבורות של הצדדים. עוד הוסכם, לאמור: "מבלי להודות בכל טענה ומבלי לגרוע מכל טענה, יגיש רו"ח פ' חוות דעת גם בנוגע לשאלה מה שווי פערי ההשתכרות בחישוב אקטוארי לעתיד לבוא בין הצדדים. להסרת ספק כושר ההשתכרות האמור ייבחן ללא הבדל לגבי השאלה באיזו מסגרת הוא מופק".
5. ביום 15.9.2020 הוגשה חוות הדעת (לאחר עדכון חוות דעת קודמת) (להלן: חוות הדעת). בחוות הדעת נקבע, שעל מנת לאזן את זכויותיהם הצבורות של הצדדים בתשלום אחד (לרבות זכויות שטרם גמלו), על הנתבעת לשלם לתובע סך של 176,192 ₪. על מנת לאזן את הזכויות שגמלו בלבד, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,664 ₪ (כמפורט בעמ' 14 לחוות הדעת). אשר להערכת כושר ההשתכרות, הניח המומחה שתי אפשרויות לחישוב: האחת, לפי "השיטה הקניינית", והשנייה לפי "גישת צמצום פערי ההשתכרות". המומחה קבע, שעל פי חישוב בדרך הראשונה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 203,018 ₪, בעוד על פי הדרך השנייה סך של 160,142 ₪.
6. זאת לדעת, הנתבעת היא רופאה מומחית ברפואת עיניים. התובע הוא בעל תואר ראשון ושני במדעי המדינה ותואר שני בכלכלה, בעל עסק לייעוץ כלכלי-טכנולוגי.
7. ביום 17.9.2020 נחקר המומחה על חוות הדעת. איש מהצדדים לא ביקש לחקור את רעהו, ולא העיד עדים מטעמו. משכך הוסכם בדיון שיינתן צו לסיכומים. ביום 8.10.2020 עתר התובע ליתן צו להגשת סיכומים, וזה ניתן בו ביום. ביום 12.10.2020 הגיש התובע "בקשה לחתימה על פסיקתא ומתן ארכה להגשת סיכומים". ביום 13.10.2020 קבעתי, שמדובר בבקשה להגשת ראיות נוספות, אותה דחיתי. ביום 11.11.2020 הגיש התובע בקשה לחקור את הנתבעת, לנוכח ראיות חדשות שהגיעו לכאורה לידיו. ביום 1.12.2020 נדחתה הבקשה.

טענות הצדדים

8. טענות התובע, הן, בתמצית, כדלקמן:
   • הכנסת הנתבעת היא כ- 100,000 ₪ ברוטו לחודש, בעוד הכנסת התובע היא כשליש הסכום האמור. התובע עבר אירוע לבבי קשה בעטיו נקבעו לו אחוזי נכות, ומשכך נפגע ביתר שאת כושר השתכרותו.
   • מרבית שנות הנישואין היה התובע המפרנס העיקרי, וכך התאפשר לנתבעת לרכוש הכשרה כרופאה מומחית. בנוסף תמך התובע בנתבעת על ידי טיפול בילדים. תמיכה זו הייתה על חשבון ההתקדמות המקצועית של התובע, ובלעדיה לא הייתה מצליחה הנתבעת לפתח קריירה משגשגת.
   • חוות הדעת היא בלתי סבירה, בשים לב לפערי ההשתכרות המשקפים יחס של 1:3 לרעת התובע.
   • חישוב הכנסת הנתבעת בשנת 2017 שגוי, שעה שהנתבעת עבדה בפועל 10 חודשים בלבד, ולכן היה על המומחה לחלק את ההכנסה השנתית ב- 10 ולא ב- 12 כפי שחילק. שגיאה נוספת היא הפחתת היקף משרת הנתבעת ל- 100% משרה, בטענה, שהיא עבדה 116% משרה. מדובר בהיקף משרה מקובל אצל רופאים, שאינו מחושב לפי שעות העבודה בפועל. יתירה מזו, הטענה לעניין היקף המשרה לא עלתה בכתבי הטענות, ומכל מקום, מדובר בקביעה שיפוטית.
   • המומחה התעלם מהטבות שוות כסף, כגון: רכב מהעבודה, פדיון ימי מחלה, דמי הבראה ועוד. המומחה לא בדק את הסכם ההעסקה של הנתבעת, הכולל תשלומים לצורך נסיעות לחו"ל, רכישת מחשבים ועוד.
   • המומחה התעלם בחישוב שכרה של הנתבעת מתשלום שקיבלה בגין אובדן הכנסה בשל מחלה בסך של 300,000 ₪. עוד התעלם המומחה מפטור ממס, בשווי של 329,000 ₪, שקיבלה בגין אותה מחלה.
   • המומחה לא התייחס לנתוני ההשתכרות של הצדדים לשנים 2018-2019. הכנסת הנתבעת צפויה לעלות, בעוד הכנסת התובע, לנוכח מצבו הבריאותי, צפויה לרדת.
   • המומחה שגה ביישום השיטה הקניינית לחישוב פערים בכושר ההשתכרות, לרבות חישוב לפי הכנסת הנתבעת בשנת 2011 במקום ההכנסה במועד הנישואין, ייחוס 50% מההכנסה לכישרון אישי והיוון בשיעור של 20% (במקום 10%, כמקובל). המומחה שגה גם ביישום שיטת צמצום פערי ההכנסות, הן באשר לבסיס השכר של הנתבעת לפיו בוצע החישוב, והן באשר לקביעה שהתובע זכאי לפיצוי למשך 36 חודשים בלבד. לטענת התובע, הסכום הנכון לאיזון כושר ההשתכרות הוא 4,555,751 ₪.