השאלה:
האם יש להורות על ביטול הסכם מתנה של משק חקלאי בין אב (א.ק. ז"ל) לבין בנו המנוח (ב.ק. ז"ל).
הצדדים וההליך:
- לבית המשפט הוגשה סדרת תביעות בעניין משק חקלאי מס' ** במושב ** (להלן "המשק").
- מדובר במשק שזכויות השימוש בו היו שייכות למנוח א.ק. ז"ל (להלן : "א.ק."), והיו רשומות על שמו במסמכי כל הרשויות המיישבות הרלבנטיות.
- א.ק. הוא אביהם של 4 ילדים: 3 מהם הם התובעים שבכותרת (ל., ד. וי.) והרביעי הוא ב.י.ק ז"ל (להלן "ב.י.ק.").
הנתבעת 2, מ., היא אם בנו של ב.י.ק. וטוענת שהיא הייתה ידועה בציבור כאשתו (להלן: "מ. ")
הנתבעות 3-4 , ו. וש., הן בנותיו (הבגירות) של ב.י.ק. אשר נולדו לו מקשר נישואין עם אשתו הראשונה.
- בין א.ק. לבין ב.י.ק. נכרת הסכם העברת זכויות של המשק במתנה ביום 26/1/2017 (להלן : "הסכם המתנה"), אותו ערך עבורם עורך דין בשם נ.נ. (להלן: "עוה"ד נ. "). ביום 25/7/2018 הסתיים הסכם זה ברישום במובן זה שהזכויות בו הועברו להיות רשומות על שם ב.י.ק..
- ביום 11/9/2018 נפטר א.ק. ז"ל.
- כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 29/10/2018 נפטר גם בנו של א.ק. ז"ל – ב.י.ק. ז"ל.
- מאז מתכתשים ביניהם משפחתו של א.ק. ושל ב.י.ק. ביחס למשק.
- ההליך הנוכחי הוא אחד מבין סדרת הליכים המתנהלים בין הצדדים ובהם טענות לעניין זכויותיה של מ. בת זוגו ואם בנו של ב.י.ק. לזכויות במשק אל מול טענות בנותיו מנישואין קודמים. אין ספק כי לא ניתן לקדם ההליכים הקשורים ללא הכרעה בשאלה המקדמית בדבר תוקפו של הסכם המתנה בין א.ק. לבין ב.י.ק. וברוח דברים אלה גם אושר מתווה דיוני שהוצע על ידי בית המשפט בהחלטות קודמות.
טענות התובעים:
- א.ק. נלקח לבית עולמו כשהוא מותיר אחריו 2 צוואות: צוואה אחת מוקדמת משנת 2006 וצוואה מאוחרת יותר משנת 2012. הצוואות קובעות כי ילדיו של ב.י.ק. יקבלו את הזכויות במשק בחלקים שווים ולדברי התובעים זהו המוטיב העומד בבסיס רצונו האמיתי והאחרון של המנוח – חלוקה שוויונית של המשק בין ילדיו ולא העברתו לאחד מהם תוך קיפוח האחרים.
- לדברי התובעים, א.ק. חשש מאפשרות שמ. תקבל או תירש את המשק ולכן קבע במפורש בצוואתו כי אם מי מילדיו לא יהיה בחיים בעת פטירתו יועבר חלקו בעזבון לילדיו (ולא לבת זוגו).
- התובעים טוענים כנגד אחיהם, ב.י.ק. המנוח, כי הוא ניצל את מצבו הרפואי הרעוע של אביהם א.ק. ואת יחסי התלות ביניהם ודאג להחתים אותו על הסכם המתנה בניגוד לרצונו הקודם והמובהק לחלוקה שוויונית של הנחלה בין הילדים. א.ק. היה תלוי בב.י.ק. ומ. שטיפלו בו ולכן הם היו במקום נוח לגרום לכך שילחצו עליו להעביר המשק לב.י.ק. ללא תמורה.
- הם מוסיפים, כי ב.י.ק. דאג לעשות כן באמצעות הפחדה של אביו שאם לא ימנה אותו בן ממשיך תיקח המדינה את אדמות המשק ממנו. במקום אחר טענו כי חודש לפני הפטירה אמר א.ק. כי ללא העברת המשק בחייו לב.י.ק. , יילקח מיורשיו המשק וכך תבוטל צוואתו.
- עוד לדברי התובעים, עת הוחתם א.ק. הוא היה בגיל 93, סיעודי ועם ליקויי ראייה משמעותיים עד כדי כך שלא זיהה מי עומד מולו.
- התובעים טוענים כי ב.י.ק. המתין שנה וחצי מאז חתימת הסכם המתנה עד להעברת זכויות בפועל ולבסוף הושלם מהלך העברת הזכויות כשב.י.ק. יודע על ההידרדרות במצבו הרפואי של א.ק. והמהלך הושלם כחודשיים לפני מותו.
- לאור כל אלה וכאשר רצונו של א.ק. היה חלוקה שוויונית של המשק לאחר פטירתו כעולה מצוואותיו וכאשר הוא היה תלוי בבנו ב.י.ק., טוענים התובעים כי העברת המשק במתנה מאביהם א.ק. המנוח לאחיהם המנוח נעשתה במרמה, עושק וניצול. לכן הם מבקשים להחיל את דיני ההשפעה הבלתי הוגנת מדיני הירושה על ההליך הנוכחי ולהורות על בטלות הסכם המתנה.
טענות הנתבעים:
- הנתבעת מ. שטוענת לזכויות במשק מכוח היותה בת זוגו של ב.י.ק. המנוח מתנגדת לתביעה מכל וכל. לשיטתה רצון א.ק. המנוח היה להעביר את המשק לה ולב.י.ק. והוא עשה את הסכם המתנה בכוונת מכוון והכל כאשר הוא צלול עירני ומסוגל לקבל החלטותיו בעצמו.
- מ. מוסיפה כי התובעים ידעו גם ידעו בזמן אמת על הסכם המתנה עוד בחייו של א.ק. ולא נקפו אצבע לביטול אותו הסכם כאשר היה בחיים. לדבריה, התובעים כלל לא התנגדו להסכם כל עוד אחיהם ב.י.ק. היה בחיים, ברם משזה נפטר ובשל חששם כי המשק יועבר אליה בהיותה בת זוגו החליטו להגיש התביעה הנוכחית כדי למנוע ממנה לקבל המגיע לה על פי דין. לשם כך, היא טוענת, עושים התובעים שימוש בטענות כוזבות ולא נכונות ביודעין.
- מ. טוענת כי ביום 25/7/2018 הושלמה ברישום עסקת המתנה בין א.ק. לב.י.ק. וזאת חודשיים לפני פטירת א.ק. ושלושה חודשים לפני פטירת ב.י.ק. .
- מ. טוענת כי לצורך ביסוס טענת היעדר כשירותו של א.ק. המנוח לערוך את הסכם המתנה נדרשות ראיות כבדות משקל וכן חוות דעת מומחה. במקרה הנוכחי בחרו התובעים שלא להציג חוות דעת מומחה או לבקש מינוי מומחה וזאת כי ידעו שחתם מרצון והכרה מל. ביחס למעשיו והם אף העידו על כך שסיפר על עסקת המתנה לאחר ביצועה.
- מ. מפנה לעדויות התובעים עצמם מהם עולה כי המנוח היה ערני, צלול ועצמאי מכל הבחינות ולכן אין כל מקום להיענות לטענותיהם בדבר עושק, כפייה וכיו"ב טעמים היכולים להצדיק ביטול הסכם המתנה.
- בנוסף נטען כי לא הוכחה מרמה מצד ב.י.ק. המנוח והטענה כאילו המנוח א.ק. חשש לאבד את המשק באם לא ירשום אותו על שם בנו ב.י.ק., כלל לא הוכחה. כך גם נטען כי טענת ההטעיה חסרת כל בסיס והיא אינה אלא השערה של התובעים.
- מ. מבקשת לסמוך על עדות עורך הדין שערך את ההסכם ווידא כי רצונו של המנוח היה להעביר המשק לבנו.
- בנותיו של ב.י.ק. המנוח שיר וורד טוענות אף הן כי אין כל מקום לתביעה ודינה להידחות. הן מפנות למסרונים פנים משפחתיים מהם עולה, כי התובעים הכירו בכך שהמשק הוא של אביהן המנוח והן המליצו לו אף לרשום אותו על שם מי מהן.
- גם נתבעות אלו טוענות כי נדרשת תשתית ראייתית של ממש כדי לבסס טענות של מרמה, עושק, כפייה, הטעייה, השפעה בלתי הוגנת וכו' וכי זו לא הונחה בנסיבות המקרה. עוד נטען כי התובעים בחרו שלא להעיד עדים שיכולים היו להעיד על אומד דעתו ומצבו של א.ק. המנוח ורצונו האמיתי וזאת לא בכדי שכן ידעו כי עדויות אלה יכלו להזיק להם.
- לפיכך טוענות בנותיו של ב.י.ק. ז"ל כי לא עלה בידי התובעים להוכיח דבר מבין שלל טענותיהם ולכן יש לדחות את התביעה.
דיון במידת ההוכחה הדרושה בנסיבות אלו:
- ההליך שבפניי אינו שגרתי. לא זו בלבד שמדובר בתביעה כנגד עזבון המנוח א.ק. , אלא גם כנגד עזבונו של המנוח ב.י.ק. . כלומר התובעים מבקשים מבית המשפט שייתן סעד המושתת על טענות הנוגעות לנסיבות עריכת הסכם מתנה בין שני אנשים ששניהם נפטרו ואינם יכולים להעיד. זאת ועוד, הטענות של התובעים מייחסות לב.י.ק. המנוח מעשי מרמה והונאה של אביו המנוח (טענות בעלות גוון פלילי) ובהקשר זה כבר נקבע בחקיקה ובפסיקה כי לצורך הוכחת טענות מסוג זה יש צורך בראיות חזקות במיוחד (ראו: רע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (פורסם בנבו, 02.05.2012) והשוו: ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986)).
- הכלל הוא כי "המוציא מחברו, עליו הראיה", כפועל יוצא נקבע כי נטל השכנוע הוא לפתחם של התובעים. אך מהי מידת ההוכחה? כאשר מדובר בתביעה כנגד עזבון המבוססת על טענות של פגמים ברצון וכושר השיפוט של נותן מתנה וגמירות דעתו והוא כבר אינו בין החיים, הרי שמידת ההוכחה היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל כמעט עד רמה של הליך פלילי כאשר לפי לשון בית המשפט העליון "הראיה הנדרשת היא כאמור במידת וודאות גבוהה וספר סביר עלול להכשילה" (ראו ע"א 323/86 לרנר נ' ניב (1986, פורסם בנבו)).
- כדי לעמוד במידת הוכחה גבוהה זו קובעת הפסיקה כי נדרש מן התובע להציג ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו (ראו: ע"א 843/87 כוכב נ' עזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל, (31/12/1987, פורסם בנבו).
- יפה לעניין זה הערת כב' השופט שוחט בפסק דין שדן בסוגיה זהה בקבעו כי באנלוגיה מסעיף 26 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 העוסק ביכולתו של מצווה להבחין בטיבה של צוואה, כך גם ביחס ליכולת קוגניטיבית ליתן מתנה בחיים, שעת עשיית אותו הסכם היא נקודת הזמן הרלבנטית והמסוימת מאוד שיש לבחון באשר לכושרו של המנוח (במקרה שלנו א.ק. ) לערוך את ההסכם, להבין אותו ולחתום עליו. להוכחת טענות מסוג זה ראוי להסתייע בעדות רפואית לזמן אמת ככל שישנה ו/או בחוות דעת מומחה המתבססת על התיעוד הרפואי של המנוח (ת"ע (ת"א) 150/98 ל.נ. נ' א.י. (12/1/2006, פורסם בנבו)).
- מטעמים אלה היו מקרים שבהם נדחתה תביעה כגון כזו שלפניי בין השאר מכיוון שהושתתה על עדות יחידה (ראו: ע"א 2556/05 זלוטי נ' אינדיבי (8/2/2009, פורסם בנבו).
- משעה שזה מצב הדברים ואלה הטענות שעלי לברר, סבורני כי עלי להזהיר עצמי מראש, כי יש לקבוע בהליך שלפני חובת הנמקה מיוחדת למקרה שהתביעה תתקבל. וזאת מכוח סעיף 54(ב) לפק' הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 הקובע:
"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
...
(4) התובענה היא נגד עיזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;"
- לאור כל האמור לעיל, רושם לפניו בית המשפט כי נדרשות ראיות כבדות משקל ומשכנעות במיוחד כדי לבסס הטענות של התובעים.
דיון בראיות ובעדויות:
- העדים שהובאו מטעם התובעים הינם עדויות בעלי הדין עצמם, כלומר עדויות התובעים, עדות אשת אחד מהם ועדות מר שפיגל שהוא חבר ילדות של ב.י.ק. המנוח ואשר טען כי לאחר הלוויית המנוח א.ק. אמר לו "העברתי המשק על שמי" . העדה המרכזית והדומיננטית מטעם התובעים היא התובעת 1 (להלן "ל.") שהתובעים עצמם מעידים שהייתה קשורה יותר למנוח א.ק. ובקשר עמו ואף הייתה מיופת כח בחשבון הבנק שלו. מטבע הדברים לעדותה יש ליתן משקל יתר בנסיבות עניין זה. התובעת 2 (להלן "ד. ") נתפסה במשפחה וכך גם הציגה עצמה כבת מרצה של אביה וכזו שלא נכנסה עמו לעימותים והתקשתה להעיד על אישיותו והתנהלותו, כשירותו וצלילותו ונראה כי הייתה פחות בקשר עמו בשנים האחרונות. התובע 3 (להלן "י. ") הוא אחיו של ב.י.ק. אשר גם הוא לא היה מעורב בהחלטות אביו בעניין המשק, בוודאי לא יותר מל. וגם לו נודע על הסכם המתנה מל. ולא באופן ישיר מהמנוח. מטעם הנתבעים, העדויות המשמעותיות הן עדות עורך הדין נ. ועדותה של מ. , אם כי גם בהערכת משקל עדותה נזהר בית המשפט לאור העובדה שיש לה אינטרס בהליך.
- אף אחד מהעדים ובעלי הדין לא נכח בזמן אמת עם מי מהמנוחים, לא היה עד לעסקת המתנה ויש להזכיר כי כולם בעלי אינטרס מובהק (לצד זה או אחר). היחיד שנכח בעיסקה ויכול היה להעיד על מצבו של א.ק. בזמן אמת הוא עוה"ד נ. נ. ולכן יש לייחס משקל רב במיוחד לעדותו ולעומת זאת משקל מופחת ליתר העדים שלא היו נוכחים בעת עריכת ההסכם או סמוך לכך.
- יצוין כי התובעים נכחו באולם האחד בזמן שמיעת עדות האחר ובית המשפט רשם לפניו עובדה זו, כאשר הם יכלו על נקלה להמתין בחוץ ולא לאפשר לנוכחות זו להשפיע על משקל עדותם וראו עמ' 14 שורות 18-19 לפרוטוקול. עובדה זו משפיעה (לרעה) על משקל ומהימנות עדותם.
- התובעים לא הציגו ולא הביאו ראיות שיכולים היו להביא כדי לתמוך טענותיהם. כך למשל יכולים היו להעיד את המטפל הסיעודי של אביהם המנוח אך לא עשו כן (ראו תמיהת ל. בעצמה על כך בעמ' 17 שורה 12 לפרוטוקול). בנוסף התובעים לא צירפו חומר רפואי אודות המנוח למרות שניתן כל צו שנתבקש לשם כך (ראו תמיהת התובעת 1 על כך בעמ' 18 שורות 1-4, עמ' 41 שורות 23-24 לפרוטוקול) וכן לא ביקשו למנות מומחה רפואי בשום שלב של ההליך. נקבע כי "באופן עקרוני, הימנעות בעל-דין מלהביא ראיה, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו, באשר על פניה מתחייבת מכך המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב (ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מח(4) 654). זאת בייחוד מקום שלא נמסר הסבר סביר לאי הבאת הראיות האמורות והימנעות מהן (ע"א 795/99 אנטוני (טוני) פרנסואה נ' אהוד (אודי) פוזיס, פ"ד נד(3) 107 (2000)).
- נוסף לכל אציין, כי גם הסבריהם של התובעים מדוע לא פעלו כאשר המנוח היה בחיים וסיפר להם על המתנה אינם מניחים את הדעת ואינם מתיישבים עם טענותיהם האחרות כאילו המנוח לא היה כשיר לקבל החלטות כגון העברת הזכויות במשק לבנו ב.י.ק. . נצלול כעת לעדויות המפתח ונראה כיצד התובעים כשלו להוכיח את טענותיהם.
כשירותו של א.ק. , צלילות דעתו וקיומה של השפעה בלתי הוגנת, האמנם?
- ל. העידה בעצמה כי מעולם לא מונה אפוטרופוס לאביה א.ק. המנוח וכי לא היה צורך בכך (עמ' 15 שורה 18 לפרוטוקול).
- בעדותה לפניי עומתה ל. עם הודעת מסרון שנשלחה בקבוצת ווטס אפ משפחתית כך : "היום לפנות בוקר נפרדנו מאבא שלי עד לפני שבועיים היה עירני בקיא בפוליטיקה ויכל...". לפיכך היא נשאלה אם גם לפי שיטתה אביה היה צלול עד שבועיים לפני פטירתו. תשובת ל. בהקשר זה הייתה מתחמקת. היא העידה כי כתבה את הדברים מפאת כבודו של אביה המנוח ולא מפני שזו האמת. במקום אחר היא שבה ומציינת כי היה ערני (עמ' 16 שורה 16) אלא שלדבריה החזרתיות בדברי אביה על עניינים שונים העלתה תמיהות (עמ' 16 שורות 1-17).
- ובכן ל. כתבה בהודעה שאביה היה ערני ובקיא בפוליטיקה ומסרה כי אמרה את הדברים מפאת כבוד אביה ולא מפני שהם אמת. ברם כאשר בית המשפט הקשה על ל. וביקש הסברה מדוע כתבה גם "חזר לנהל את העולם" שבועיים לפני פטירת המנוח, מסרה הסבר סתמי למדיי "זה ביטוי" (עמ' 16 שורות 31-32 לפרוטוקול). לטעמי, הסברי ל. מעל דוכן העדים ב.י.ק. בנסיון להכחיש את אשר כתבה בהודעה לגבי מצבו הנפשי של אביה שבועיים לפני הפטירה אינו יכול להתקבל. אציין כי בהודעתה בקבוצה המשפחתית כתבה בין השאר "עד לפני שבועיים היה ערני, בקיא בפוליטיקה ויכול להתווכח עם כל רב על פירושים לפרשת השבוע...." הסבריה מעל דוכן העדים אין להם זכר בגדרה של אותה הודעה. ההודעה הייתה פנים משפחתית ולא מיועדת לעולם החיצון כך שהציפייה הייתה שהדברים שיירשמו בה יהיו אותנטיים ולא מתחנפים או מתחזים לאמת או כאלה שנרשמו רק מפאת כבוד האב המנוח. לטעמי מדובר במסרון שהוא קרוב להודאת בעל דין (מצד ל. ) בדבר כשירותו של המנוח לכל דבר ועניין עד שבועיים לפני מותו (כאשר יש לזכור שההסכם נערך 21 חודשים קודם לכן). על הכשירות אפשר ללמוד גם מדברי ל. עצמה על כך שאביה מספר לה שנה וחצי לאחר חתימת ההסכם על נסיבות עריכתו (עמ' 32 שורות 9-17 לפרוטוקול, עמ' 35 שורה 16, 19) ועל כך שאם מסבירים לו הוא יכול היה להבין את מהות ההסכם (עמ' 38 שורה 5).
- אני מסכים עם טענות הנתבעים כי הטיעון של התובעים שהמנוח א.ק. חשש מב.י.ק. או לא היה מעוניין בו כבן ממשיך אינו מתקבל על הדעת גם לפי עדות ל. עצמה, שכן ל. מסבירה בסעיף 31 לתצהירה, כיצד א.ק. הסביר לה ששנה וחצי קודם לכן העביר המשק על שם ב.י.ק. כביכול כדי שלא יילקחו אדמות המשק לאחר שיבה טובה. אם א.ק. לא היה מעוניין בב.י.ק. מדוע אמר לל. באופן חד משמעי כי הוא בחר להעביר המשק על שמו? ככלל, הטיעון שהיה חשש בקרב התובעים ולטענתם בקרב אביהם, שאדמות המשק יילקחו מהם באם לא יועברו על שם בן ממשיך לא הוסברה ולא הוכחה די צרכה. ל. הסבירה כיצד במשך שנים חששו מאפשרות זו אך מצד שני לא ערכו בירור מתאים כדי להגן על אביהם מאפשרות שכזו (עמ' 30 שורות 6-7 לפרוטוקול). מכל מקום לטענה זו של התובעים כי היה חשש של האב שיילקחו ממנו אדמות המשק באם לא יעביר הזכויות בו לאחר כאמור, לא הובאה כל תמיכה. בנוסף ואם זה היה החשש של האב א.ק. והוא היה רוצה עדיין לקיים את צוואתו יש להניח שהיה דואג להסדיר זאת משפטית, כפי שידע להסדיר את הסכם המתנה, מה גם שלא נטען כי העברת הזכויות במתנה על שם ב.י.ק. היא "בנאמנות" לצרכי יישום הצוואה ושמירת הנחלה. הטיעון הוא שונה בתכלית. התובעים סבורים שב.י.ק. פשוט רימה את אביהם, הוליך אותו שולל והשפיע עליו. סברה זו כלל לא הוכחה והיא נסתרה בעדותם של התובעים עצמם (ראו למשל ההסבר של ל. כי מזה שנים א.ק. חשש שללא בן ממשיך יאבד את המשק – חשש זה לא קשור כלל לב.י.ק. גם לפי עדות ל. בעמ' 31 לפרוטוקול).
- ל. הייתה מיופת כח בחשבון הבנק של אביה המנוח אך הוא המשיך לבצע בו פעולות שונות וגם חילק כספים לב.י.ק. משפחתו כאוות נפשו, גם בשנה האחרונה לחייו וגם כשראייתו הידרדרה (עמ' 19 שורות 14-26). הוא זה שקבע את הסכומים (שורה 27). כשחילק כספים רצה מפורשות שיירשם על אחת המעטפות שזה מיועד למ. (בת זוגו של ב.י.ק. ) כיוון שב.י.ק. לא דואג לה (שם בין השורות 26-33). אמירה מסוג זה של המנוח מלמדת על שיקול דעת, על החלטה רצונית ועל אדם שיודע מה הוא מבקש לעשות בכספו ולא על אדם שמובל על ידי אחר, בטח לא ב.י.ק. (עובדה שנראה מכך שבחר להעביר מתנה כספים למ. כי כעס על ב.י.ק. שלא דאג לה וראו גם עמ' 23 למטה שם מספרת ל. על העסקת מ. כמטפלת על ידי המנוח).
- על צלילותו של א.ק. מעיד עם העד מר *** בעמ' 64 לפרוטוקול שורות 29 -31 עמ' 65 שורות 1-7).
- בעדויות י. וד. לא מצאתי כל תמיכה ראייתית נוספת בטענות ל. . אני בהחלט מקבל את הטיעון העקרוני של התובעים כי אביהם נהג להקפיד כל חייו להדגיש את רצונו בחלוקה שוויונית של המשק לאחר פטירתו, כי הוא נהג לחלק מתנות לנכדים ולילדים באופן שוויוני. התובעים היו עדים להתנהגות זו כל חייו של המנוח (ראו למשל הדוגמא של י. שאביו חילק שוקולד שקנה באופן שווה, הדוגמא של ל. וד. על חלוקת מתנות באופן שוויוני). טיעון זה מתיישב לכאורה עם הצוואות שערך המנוח. עד כאן הכל טוב ויפה ומובנת לי בהחלט עמדת התובעים. עם זאת, בכך אין די כדי להביא לבטלות הסכם מתנה שעורך המנוח כשהוא צלול, ערני, מפוכח ומעורב בענייניו הכספיים. ייתכן ובשלב מסוים בשלהי חייו, החליט המנוח לשנות מעמדתו למרות שהתנהלותו בעבר הייתה שונה ולדידי אין בכך כדי לפסול מעשה המתנה או כשירותו לחתום על הסכם. רוצה לומר, כי הגם שההתנהלות הכללית של א.ק. בדרך כלל הייתה שוויונית ורצונו כפי שהובע בצוואה היה להביא לחלוקה שוויונית של המשק לאחר פטירתו תוך הבטחת זכות המגורים של ב.י.ק. . עדיין א.ק. היה רשאי לשנות מהחלטתו ולפעול אחרת ולא הובאו בפניי כלל ראיות כבדות משקל כאמור להוכיח אחרת או להוכיח כי הוטעה ו/או לא היה כשיר לעשות את הסכם המתנה.
זאת ועוד, אינני מוציא מכלל אפשרות שהמנוח עשה את עסקת המתנה ביחס למשק בסתר ללא יידועה של בתו ל. כי חשש מתגובתה. גם הסבר זה אפשרי לא פחות מההסברים שהציעו התובעים (ראו בהקשר זה עדות מ. בעמ' 123 שורות 1-3 לפרוטוקול) או ההסבר שהציעו הנתבעות 3-4 ולפיו א.ק. תמיד רצה להעביר המשק לב.י.ק. (עמ' 123 שורה 33 ובעמ' 124 שורה 24, עמ' 126 שורה 15, 28-32, עמ' 132 שורה 22 לפרוטוקול).
עוד סבורני, כי דווקא העובדה של. הייתה מיופת כוח בחשבונו של א.ק. מחזקת את ההנחה שתהליך העברת המשק היה גלוי לכל, ובוודאי ל. הייתה יודעת אם היה מושך כספים לשם תשלום שכר טרחה לעורך דין וכיו"ב, שהרי מדובר בסכומים לא מבוטלים ובתהליך שלא ניתן לשמור בסוד, כך שכבר אז יכלה להביע עמדה נחרצת לגבי העברת המשק לב.י.ק. וכאמור לא עשתה כן בשעתו. העלאת טענות ביחס למרמה או השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המנוח ע"י ב.י.ק. אינן מחזיקות מים.
נוסף לכל אלה, נראה כי התביעה הנוכחית מונעת מהרצון של התובעים למנוע האפשרות שמ. תזכה במשק יותר מאשר אי קבלתם את עמדת א.ק. להעביר המשק לב.י.ק. . רוצה לומר, כי אילו היו יודעים שהמשק עובר לבנותיו של ב.י.ק. או נותר "במשפחה" נראה כי כלל לא היו מגישים את התביעה (ראו הודעת ל. ל*** שצורפה לתצהירי מ. שם נרשמו הדברים ברחל בתך הקטנה).
- גם עדותו של עוה"ד נ. שערך את הסכם המתנה לא סייעה לתובעים בהוכחת טענותיהם. נהפוך הוא ; לא מקצועיותו או ניסיונו או כשרונו של עוה"ד נ. בעריכת הסכמי מתנה או העברת זכויות של משקים חקלאיים עומדת על הפרק, אלא שאלת מהימנות עדותו ביחס להתרשמותו מא.ק. . בשאלה זו, לא ראיתי שאף לתובעים יש טענות כלפי עוה"ד נ. ואם היו להן, אזי אין להן מקום.
- עוה"ד נ. הגיע לא.ק. המנוח פעמיים בהפרש של חודש ימים בין שתי הפעמים. כאשר הגיע לא.ק. , בנו ב.י.ק. לא נכח במקום. אמנם ב.י.ק. הוא זה שפנה במקור לעוה"ד נ. וביקש ממנו כי יבצע את עסקת המתנה, אך בכך אין די כדי לקבוע שב.י.ק. כפה את ההסכם על אביו.
- עוה"ד נ. גם ערך תיעוד קצר בכתב של המפגש עם א.ק. . בפעם הראשונה כתב שא.ק. פנה לאגודה השיתופית כחודש לפני המפגש ביניהם לשם העברת הזכויות על שם בנו ב.י.ק. והוא קיבל טופס מודפס מהמזכירות. כן נרשם כי בצוואתו הראשונה ציווה א.ק. את כל עזבונו לאשתו ולאחר שנפטרה שינה הצוואה וקבע כי כל זמן שבנו בחיים (הכוונה לב.י.ק.) המשק לא נמכר.
ביום 20/1/2017 או 26/1/2017 (לא ברור בשל שיבוש בספרות) כותב עוה"ד נ. בכתב ידו כי היה אצל א.ק. שהיה לבדו בבית, הסביר לו מדוע הגיע, הסביר לו שחותם על העברת הזכויות במשק לב.י.ק. . עוה"ד הוסיף ביוזמתו זכות מגורים ומנהג בעלים לכל ימי חייו של א.ק. בבית. הסביר לו שהוא חותם על ייפוי כח בלתי חוזר שהוא לא יכול לחזור בו מהמתנה. עוד כותב עוה"ד נ. בזמן אמת לכאורה, כי א.ק. צלול, הבין והיה מאוד החלטי ברצון שלו להעביר לב.י.ק. במתנה/מכר ללא תמורה את המשק. הוא מוסיף כי הסביר לא.ק. שככל שיהיו רווחים באגודה ויוחלט לחלקם הם ילכו לב.י.ק. וגם חובות כלפי האגודה יועברו לב.י.ק. .
אין ספק כי ככל שמדובר בכיתוב בכתב ידו של עוה"ד נ. יש לכך משמעות רבה ביותר שכן הדבר תומך בעדותו ובהתרשמותו של עוה"ד נ. ממצבו של א.ק. , העובדה שכאשר החתים אותו, ב.י.ק. לא היה נוכח, הסבריו לא.ק. ומידת הבנתו את מעשה המתנה. זאת ועוד, כאשר דבר המתנה נעשה בשעה שהמנוח א.ק. מודע לצוואתו הקודמת הדבר כמעט סותם את הגולל סופית על ניסיון התובעים לשכנע כי המנוח לא היה צלול או מודע לצוואותיו הקודמות ו/או כי לא מדובר ברצונו האותנטי.
- עוה"ד נ. העיד לגבי השיח וההתרשמות מא.ק. כך:
"לשאלת בית משפט
ש. אתה זוכר מה אמר?
ת. באנו דיברנו בא לכ.ק. , ש., דיברנו על העבר שאלתי אם רוצה להעביר את המשק כמו שב.י.ק. אמר אמר לי שכן, ואמר שפעם עשה צוואה להעביר לאשתו אחר כך לב.י.ק. ופנה לאגודה לראות איך מעבירים ואז ב.י.ק. פנה אלי כי אולי דיברו ביניהם והבנתי שזה בסדר שרוצה לעשות זה היה לפני שטסתי לארצות הברית אחר כך טסתי ל3 שבועות בין התקופה שנסעתי עד שחזרתי קראתי על זה, קראתי פסק דין לראות מה מי מו, ואז קראתי באיזה פסק דין שהיה כן העביר לא העביר ובית משפט התרשם בזה שהיה תיעוד בזמן אמת של העברה. אז אמרתי לא מזיק, נעשה תיעוד זה הכל. אפשר לראות במסמך המקורי שזה העתק של כל מסכי העברה, יפוי כח, מקרקעין, כל מה שדיווחתי וזה תועד באותו יום שהגעתי בפעם השנייה שאלתי אותו אם הוא באותה דיעה אמר שכן אמרתי לו על מה הולך לחתום על יפוי כח בלתי חזור שלא יכול לחזור בו, הוספתי זכות מגורים זה משהו שאני עושה כאשר הורה מעביר לבן או בת ותמיד אומר כל הכבוד העברת לבן שלך חס וחלילה מחר הבן נפטר קורה משהו נשארת עם הכלה או עם הגיס אמרו לך תצא החוצה מה תעשה, אז תמיד משאיר שיהיה לו ביטחון שימשיך לגור בבית כל ימי חייו וזה משהו שהוספתי על דעת עצמי לא ביקש את זה זה לטובתו. חתם. ואחר כך דיווחתי למיסוי מקרקעין." (עמ' 44 לפרוטוקול).
ובהמשך:
ש. מי היה שם?
ת. המנוח עם עובד זר מטפל, ראיתי אותו ברקע לא ישב איתנו
ש. כמה זמן כל פגישה?
ת. לא יכול לדייק אבל לא פגישה של שתי דקות, זה לפחות מינימום 20 דקות מעבר לחצי שעה לשבת לדבר, להסביר, חושב אולי פעם ראשונה יותר מזה
ש. פעם שניה
ת. באתי, היה יותר לחתום אחרי שמוודא שהכל בתוקף
ש. קרא את המסמכים
ת. עברתי איתו עת זה, אמרתי לו שזה יפוי כח שלא יכול לחזור בו הסברתי על תצהיר מתנה ויש לקוחות שאומרים שמאמינים לי תמיד רוצה להיות בטוח שברגע שקורה משהו, אני רוצה לוודא שהסברתי לו, והבין מה שצריך באף שלב לא היה צל של ספק שלא הבין מה הוא רוצה, כאילו לא סגור על עצמו
ש. היו לו שאלות?
ת. לא. אני הסברתי לו, הוא רצה להעביר את המשק על שם ב.י.ק. . לא היו לו תנאים כאילו מעביר לו בתנאים ככה או ככה. אני ראיתי שהתפקיד שלי זה לוודא שזה נכון שאני מסביר לו מה אני עושה שיודע על מה אני חותם וככה היה. (עמ' 45 שורות 15 עד 30).
- ועוד בהמשך הוא מפרט על התרשמותו מא.ק. :
"ש. הוא ישב בכיסא גלגלים?
ת. ישב על כיסא
ש. הוא בא לקראתך?
ת. אני לא..
ש. ליוה אותך לדלת? היה נייד?
ת. לא יכול לומר מה אני עדות שלו?
ש. שאלתי ממה התרשמת. אתה הולך להחתים
ת. לא התרשמתי מהיכולות הסופרטיביות שלו אלא מיכולות קוגנטיביות שלו אני לא רופא אבל דיברתי עם מספיק אנשים שלא מדברי לעניין כדי לדעת שמי שמדבר איתי יודע על מה לדבר אול א.
ש. שמעת על מבחן מיני מטל
ת. לא. אז לא זוכר אם ליוה אותי לדלת אם זוכר נכון היה ביד שלו ספר שהחזיק, ספר של מי מה לא יודע לא זוכר, זה לא עניין אותי מה הוא קורא, היה רדיו ברקע
ש. באיזו שפה
ת. לא זוכר, אבל עברית. לשאלתך לא עניין אותי מה יכולת ספורטיבית שלו אלא קוגנטיביות באתי לדבר איתו כמו אמרתי בפעם ראשונה ופעם שנייה זה מה שהוא רוצה ויודע מה עושה לא התרשמתי אם יש ספק ברצון שלו או בהבנה שלו" (עמ' 49 שורות 1-17 לפרוטוקול).
וכן:
..."ת. לא יודע. לא שמאי. משקים בש. לא יודע. אני אומר שוב, כמו שעניתי על זה ואני מרגיש אני עונה על כמה שאלות אותו דבר אני ניהלתי שיחה איתו התרשמתי שהוא מדבר לעניין וידע מה הוא עושה יודע איפה נמצא לא מבולבל ויודע לומר שהוא רוצה להעביר לב.י.ק. את המשק, כמה ששאלתי אותה פעם ראשונה ושנייה
ש. איזה שאלות שאלת אותו אם הוא מבולבל?
ת. לא יודע. ניהלתי איתו שיחה אם פתאום מדבר על משהו אחר ולא על הנושא לא נשמע אחד שמדבר לעניין" (עמ' 52 שורות 11-17 לפרוטוקול).
- לא מצאתי כל רבב או פגם בעדותו של עוה"ד נ. . סבורני כי הכיתוב שערך בכתב ידו הוא אכן אותנטי ונעשה בזמן אמת. סבורני כי הוא אכן התרשם שא.ק. המנוח היה מסוגל לקבל החלטות בדבר העברת המשק במתנה, לחתום על מסמכים לצורך כך וכי הוא מסר לו ההסברים בעניין זה. אגב גם עדים אחרים התרשמו כי א.ק. המנוח היה איש שיחה ויכול היה לקבל החלטות בעניינו גם בשנותיו האחרונות סמוך למועד עריכת הסכם המתנה (ראו עדות נועם זרד בעמ' 134 שורות 2-5 לפרוטוקול). ובחזרה לעדות עוה"ד נ. ; הוא היה הגון דיו להעיד על שכר הטרחה הנמוך שגבה מב.י.ק. עבור עבודתו. הוא סיפר ביושר על כך כי הפנייה הגיעה אליו מב.י.ק. לעריכת ההסכם ולא מא.ק. . גם תיאוריו את א.ק. במפגשים ביניהם נראים אותנטיים. איני סבור שהוא פברק את התיעוד בכתב או כי היה עושה דברו של ב.י.ק. במובן זה שהיה דואג להחתים את א.ק. על הסכם המתנה והמסמכים הנלווים אם לא היה משתכנע שזהו רצונו של א.ק. וכי הוא מסוגל להבין בדבר.
- אמנם עדותה של מ. פחות רלבנטית לסכסוך שלפניי אך עם זאת היכרותה את המנוח א.ק. כמי שקבע והכתיב הנעשה במשק וברכושו וכן היכרותה את מידת צלילותו ומודעותו לנעשה סביבו, חשובה היא . כך היא העידה בעניין זה בעמ' 108-109 לפרוטוקול:
"ש. את יכולה לתאר את א.ק. במצבו הרפואי
ת. עד הדקה האחרונה
ש. 1/17 זוכרת
ת. כן
ש. מה מצבו יכל לרוץ ברחוב
ת. לא. לעשות טיולים. יכל לצאת עם הליכון.
ש. היה לו מטפלת
ת. כן
ש. מה עשה בשבילו?
ת. אני הייתי מטפלת אישית שלו
ש. היה קורא ספרים
ת. כל הזמן. עיתונים.
...
ת. הוא הכתיב לי זכרונות שלי רצה לכתוב ספר, אמר לי לבוא לשבת לכתוב מה שאומר לי חסר חלק מהדברים כי ל. לקחה את זה. לא הוציאה ספר.
לשאלת בית משפט
ש. מתי עשה את זה?
ת. זאת ל. יודעת. זה היה לפני יום הולדת שלו.
המשך:
ש. איזו שנה?
ת. יום הולדת 90.
ש. זה כתב ידך?
ת. אכן כן.
ש. יש עוד מסמכים
ת. זה מצאתי לנכון
ש. איפה.
ת. היה בספריה מצאתי את זה
ש. הכל רשמת בפעם אחת?
ת. לא. בכמה ימים.
לשאלת בית משפט
ש. אחרי העברת זכויות המשק
ת. לא. לפני.
המשך:
ש. מתי נרשם
ת. ביום הולדת 90 הוא הכתיב לי בלי קשר.
לשאלת בית משפט
ש. כמה זמן לפני העברה?
ת. כמה שנים אולי שנתיים. זה לא 7 שנים כמו שאומרות האחיות של ב.י.ק. אלא שנתיים. "
- אפשר לכאורה להבין את הטיעון של התובעים כי למ. אינטרס בדחיית התביעה ולכן תיטה לתאר את המנוח א.ק. כבעל יכולות קוגניטיביות לעשות את עסקת המתנה עם בנו המנוח. אך עם זאת לא ניתן להתכחש לעדותה כי א.ק. הכתיב לה זיכרונותיו שנתיים לפני עסקת המתנה (כאשר אין ראיה להידרדרות במצבו באותן שנתיים) וכן לתיאורים שונים אודות המנוח המדברים בעד עצמם ולא נסתרו. אני גם מאמין למ. שלא ידעה בזמן אמת על עריכת הסכם המתנה וכי הדבר נודע לה רק בדיעבד מהמנוח ב.י.ק. .
סוף דבר:
- לאור כל האמור לעיל, אני מגיע למסקנה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש ואף לא בקירוב, כי המנוח היה תחת השפעה בלתי הוגנת, או כי נוצל או כי נעשק או הוטעה לחתום על הסכם המתנה.
- בנוסף לא התרשמתי כי העברת המשק מא.ק. לב.י.ק. הייתה פרי טעות בעובדה של א.ק. כי אם לא יעביר בחייו את המשק יילקחו ממנו אדמותיו (מה גם שלא נטען כי מדובר בטעות אלא בהטעיה).
- התובעים אף לא פעלו בזמן אמת כאשר ידעו על העברת המשק עוד בחייו של אביהם המנוח כדי לתעד את דבריו (הנטענים) ו/או לפעול לביטול אותו הסכם או לערוך יותר בירורים בעניין זה. עדויות העולות ממסרונים כתובים של ל. מאוחר יותר ומעדויות אחרות שהובאו לפניי מעלים לא רק שאביה המנוח היה כשיר וצלול עד שבועיים לפני מותו, אלא גם כי היא ידעה על העברת המשק לב.י.ק. ולא הביעה כל מחאה או התנגדות כפי שהביעה בתביעה זו. נראה בסופו של יום, כי החשש המרכזי והמניע של התובעים היה למנוע ממ. לזכות במשק כיורשת פוטנציאלית של אחיהם ב.י.ק. ז"ל וגם אם אפשר להבין המניע, עדיין מדובר בתביעה שלא הוכחה ואף לא בקירוב, כאמור.
- כפועל יוצא מכל אלה ובשים לב להנחיות החקיקה והפסיקה בשאלת נטל הראיות ומידת ההוכחה ונטל השכנוע ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים כמפורט לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב התובעים ביחד ו/או לחוד לשלם הוצאות משפט לנתבעים בסך 5,000 ₪ (לנתבעים 1-2) ו-5000 ₪ לנתבעות 3-4 וזאת תוך 30 יום מהיום.
- המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק בו הוגשה התביעה.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
ניתן היום, י"ג טבת תשפ"א, 28 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.
אסף זגורי, שופט בכיר