: 23 שנות מאסר בגין אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות בקשישה בת 83

אנו אוסרים פרסום שמה של המתלוננת וכן אוסרים פרסום של כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותה. 

השופט גלעד נויטל, אב"ד:

קשישה בת כ – 83 שנה, ישבה בחצר ביתה. הנאשם נכנס לחצר, התנפל על הקשישה, סתם את פיה, הפילה, הסיר את מכנסיה ותחתוניה, ובמשך מספר שעות ביצע בקשישה, מספר פעמים, אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות, ומעשה סדום בנסיבות אינוס. כל זאת, חרף בכייה וזעקותיה של הקשישה ועל אף שהיא התחננה בפני הנאשם שיפסיק את מעשיו ויניח לה, אך ללא הועיל, והנאשם המשיך במעשיו. מעשי הנאשם הופסקו רק עת הגיעו לבית קרוביה של הקשישה שצעקו, והוא נמלט. זו תמצית מעלליו הנפשעים של הנאשם, שבגינם, כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן, ייגזר עתה עונשו.  

הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), ויישמעו ראיות בסוגיית גילו של הנאשם (עמ' 9-6 לפר'). בהתאם לאמור, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), והורשע בעבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות לפי סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק), ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סע' 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק. שתי מחלוקות היו בין הצדדים: א. שאלת גילו של הנאשם. ב. מהי הענישה שתוטל עליו. השאלה הראשונה שהונחה לפתחנו הייתה האם הנאשם היה בגיר במועד ביצוע העבירות, כטענת המאשימה, או שמא היה קטין, כטענת ההגנה. בעניין זה נוהל הליך הוכחות, הובאו בפנינו ראיות מטעם שני הצדדים והוגשו סיכומים (יצויין, כי ההגנה טענה בסיכומיה, בין השאר, לגבי מידת ההוכחה המוטלת על התביעה בשאלת הגיל, כאשר לטענתה על התביעה להוכיח נתון זה מעבר לספק סביר. לא קיבלנו את טענת ההגנה דלעיל - למרות שלא הייתה התייחסות ספציפית לנושא זה מצד התביעה - ראה החלטה מיום 19.11.14, בעמ' 5-8). בסופו של דבר, לאור הראיות שהובאו בפנינו (ראה עמ' 14-73 לפרוטוקול), החלטנו לדחות את טענת הנאשם, וקבענו כי הוכחה כנדרש טענת המאשימה שהנאשם היה בגיר בעת שביצע את העבירות ובעת שהוגש כתב האישום נגדו. לאחר החלטתנו בעניין גילו של הנאשם כאמור, עתה העת להכריע בשאלת עונשו של הנאשם. הצדדים טענו לעונש ביום 15.12.14 וביום 26.1.15 (עמ' 82-75 לפר'). הוגשו מסמכים ת/1 ו- ת2, התקבלו תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם (מיום 30.6.13) ושני תסקירי נפגעת עבירה בעניינה של המתלוננת (תסקירים מיום 16.5.13 ומיום 18.1.15). כל צד טען לעונש כרצונו.

אלה מעשי הנאשם עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), שבהן הוא הודה:

ק.י, ילידת 1929 (להלן: המתלוננת), הינה קשישה המתגוררת בגפה ב****** בתאריך 21.12.12, בסמוך לשעה 09:00, עת ישבה המתלוננת בחצר הבית, הגיע הנאשם אל הבית, קפץ מעל גדר חצר הבית, ונכנס לתוך חצר הבית, למקום בו ישבה המתלוננת. מיד לאחר מכן, התנפל הנאשם על המתלוננת ואחז בה בידיו. המתלוננת החלה לזעוק לעזרה, ובתגובה סתם הנאשם את פיה במטרה להשתיקה, ולאחר מכן הפיל אותה על מזרון שהיה מונח בחצר הבית. בהמשך, הסיר הנאשם את הבגדים שלבשה המתלוננת בפלג גופה התחתון – את מכנסיה ותחתוניה, הוריד את בגדיו והחדיר את איבר מינו בחוזקה לתוך איבר מינה של המתלוננת. הנאשם המשיך במעשיו אלה וחזר והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת שוב ושוב, כאשר הוא מגיע לפורקן מספר פעמים. בעת האירוע זעקה המתלוננת מהכאבים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו אלה של הנאשם. בתגובה, סטר הנאשם למתלוננת בפנים מספר פעמים. המתלוננת התחננה בפני הנאשם כי יפסיק את מעשיו וכי יניח לה, ואף הציעה לו שייקח מהבית כסף או כל רכוש אחר, ובלבד שיניח לה לנפשה – גם כל זה לא הועיל למתלוננת והנאשם המשיך במעשיו, ולא זו בלבד אלא שאף החדיר את איבר מינו לפיה מספר פעמים בחוזקה, עד כדי תחושת מחנק של המתלוננת. כל המתואר לעיל נמשך מספר שעות, אשר במהלכן החדיר הנאשם את איבר מינו לתוך איבר מינה של המתלוננת ולתוך פיה מספר פעמים. לאחר כל אחת מהפעמים בהן הגיע לפורקן מיני, נגע הנאשם באיבר מינו במטרה להביאו למצב של זיקפה על מנת שיוכל לבצע חדירה נוספת. כל זאת חרף בכייה, זעקותיה, ובקשותיה של המתלוננת כי יפסיק את מעשיו. מעשיו של הנאשם הופסקו רק עת הגיעו לבית קרובי משפחתה של המתלוננת במטרה לבקרה, ואז הבחינו בנאשם בעודו מבצע את מעשיו במתלוננת בחצר הבית. משהחלו אלה לצעוק, נמלט הנאשם מהמקום. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלוננת טראומה גופנית ונפשית, וכן נגרמו לה חבלות ודימומים, לרבות קרע פרינאלי באורך של 3-4 סנטימטר באיבר מינה, וכמו כן דימומים תת-ריריים בפיה. המתלוננת אושפזה בבית החולים למשך כשבוע בגין החבלות שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו של הנאשם. במעשיו אלו בעל הנאשם את המתלוננת ללא הסכמתה החופשית מספר פעמים, תוך שהוא מתעלל בה פיזית בזמן האינוס וכן גרם לה לחבלה גופנית ונפשית. כמו כן ביצע הנאשם במתלוננת מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פיה מספר פעמים, תוך שהוא מתעלל בה פיזית וכן גרם לה לחבלה גופנית ונפשית. הנאשם מואשם אפוא בעבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות, ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס.

מתוך תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מיום 30.6.13 (תמצית העיקר): הנאשם יליד אריתריאה, רווק. הגיע ארצה בשנת 2011 לדבריו עם חבריו, ומעמדו בארץ פליט (עמ' 1 לתסקיר). מתיאוריו של הנאשם באשר לתנאי גדילתו והתפתחותו עלה כי משפחתו התקיימה בתנאים פיזיים דלים ובצפיפות (עמ' 2 לתסקיר). לדבריו, סיים 7 שנות לימוד בבית הספר. בהיותו כבן 14 וחצי עזב בספונטניות את בית הוריו ויחד עם חבריו עבר לשהות בסודן, ולאחר חודש הגיע לישראל (עמ' 2 לתסקיר). לדברי הנאשם, בארץ, על רקע קשייו למצוא מקום עבודה קבוע ומספק מבחינת שכר, תיאר שבשלושה חודשים שקדמו למעצרו בתיק הנוכחי היה נעדר עבודה וניהל אורח חיים בעייתי סביב צריכה מופרזת של משקאות משכרים באופן יומיומי ובאופן בלתי מבוקר (עמ' 2 לתסקיר). לדברי עורכת התסקיר, הנאשם התקשה להתייחס לבדיקת בעייתיות כלשהי באישיותו, בהתנהגותו ובדפוסיו נוכח אופי האישומים והמעשים בהם הורשע. הנאשם מסר כי מכיר בחומרת המעשים המיוחסים לו וביטא מצוקה וקושי נוכח אופי וחומרת האישומים בהם הורשע, ומסר כי לכך, כמו גם למעצרו, השפעה משברית לגביו. הנאשם תיאר מצוקה על רקע בדידותו במעצר, המתבטאת בנטייתו לבכי, למצב רוח מדוכדך ונדודי שינה. בנוסף ביטא קושי נוכח אפשרויות מצומצמות לתקשורת בשל קשיי שפה, וביטא קושי נוסף בהיעדר גורמי תמיכה נפשית וכלכלית בארץ (עמ' 2 לתסקיר). שירות המבחן התרשם כי לנאשם נטייה להתנהלות בלתי אחראית במישורי חייו השונים, ממוקדת בסיפוק צרכיו וחוסר בשלות וחוסר מיומנויות להתנהלות עצמאית תקינה ושקולה (עמ' 2 לתסקיר). להערכת שירות המבחן בבסיס התנהלות הנאשם דפוסי אישיות בעלי אופי אנטיסוציאלי. עוד התרשם שירות המבחן מדפוסי צריכת אלכוהול בעייתיים, אשר תרמו להערכת שירות המבחן לאובדן שליטה על התנהגותו האלימה (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן מעריך כי חוסר ההשתייכות של הנאשם, חוסר מחוייבותו לחוקי מדינת ישראל ותפיסתו הקורבנית, עומדים בבסיס התנהלותו הפוגענית (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן גם התרשם מקיום דפוסי חשיבה והתנהלות כוחניים באישיותו וממניפולטיביות בדרכי חשיבתו והתנהלותו, ללא יכולת להתייחס להשלכת מעשיו על הזולת. שירות המבחן התרשם גם מקשייו של הנאשם לקבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות, ולא התרשם מיכולתו של הנאשם לביטוי אמפטי כלפי המתלוננת (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות הבעייתיות בהתנהגותו המינית והאלימה בעתיד (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, והעריך כי להטלת עונש מאסר בפועל עשויה להיות השפעה מרתיעה לגבי הנאשם והשפעה תורמת להגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (עמ' 3 לתסקיר).

מתוך התסקיר הראשון של נפגעת העבירה, מיום 16.5.13 (תמצית העיקר):

המתלוננת, קשישה כבת 84 (עמ' 1 לתסקיר), אלמנה, שבנה היחיד נפטר לפני שנים רבות ממחלה. המתלוננת מנהלת אורח חיים מסורתי, סובלת ממחלת הסוכרת, מתקשה בהליכה, כבדת שמיעה ומתקשה בדיבור (עמ' 2 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, ניכר במפגש עימה כי היא מוצפת בתכנים קשים וכואבים מאירועי הפגיעה. במהלך הפגיעות חוותה איום לחייה, פחד וחרדה קיומיים, וזאת לצד השפלה ופגיעה קשה בתחושת הביטחון והכבוד האנושי שלה, גם בשל גילה המתקדם והאכזריות של הנאשם (עמ' 1 לתסקיר). עד לאירוע, המתלוננת התגוררה כעשר שנים בגפה. בגילה המתקדם, היה לה סדר יום קבוע, ותחושת מסוגלות, חיוניות ועצמאות בתפקודה. המתלוננת נהנתה ממגורים לבד ומהיכולת שלה לבצע עבודות בית ולטייל בחצר ביתה. כל אלה עומדים בניגוד גמור למצבה מאז הפגיעות, המאופיין בחוויה קשה של כאב נפשי, חוסר אונים, השפלה ותלות (עמ' 2 לתסקיר). לאחר האירוע, על רקע הפחד שלה ושל משפחתה כי תהיה לבד, המתלוננת עברה להתגורר בבית אחותה והיא מייחלת ליום בו תוכל לשוב לביתה (עמ' 2 לתסקיר). שירות המבחן התרשם מאישה המתקשה לעכל רגשית וקוגניטיבית את העובדה שבגילה היתה קורבן להתעללות ופגיעה מינית (עמ' 2 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, המתלוננת תיארה בכאב רב את הסבל והכאב הפיזי שחוותה מהפגיעות עצמן, וכיצד הנאשם לא חדל ממעשיו. המתלוננת התייחסה גם בכאב לפער הכוחות ביניהם, ולתחנוניה שיפסיק את מעשיו. המתלוננת תיארה את תחושת חוסר השליטה, חוסר האונים וחרדת המוות שלה מולו (עמ' 3 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, נזק מרכזי הינו התמודדותה עם חוויות השפלה ובושה קיצוניים. ניתן לראות מקרה זה כחריג, הן בהקשר התרבותי, כאישה המקיימת אורח חיים מסורתי, אך בעיקר לאור גילה. העובדה כי בני משפחתה נחשפו לפגיעה בה בעת שמצאו אותה, מחריפים את תחושת הבושה וההשפלה של המתלוננת (עמ' 3 לתסקיר). בשל הבושה והקושי, הן של המתלוננת והן של משפחתה להכיל את הפגיעה, הם אינם מדברים על כך באופן ישיר, דבר המותיר את המתלוננת בודדה ופגיעה. המתלוננת אינה מעוניינת לפנות לטיפול מתוך חרדה כי גורמי הטיפול יבקשו לשלבה בבית אבות (עמ' 3 לתסקיר). לטענת שירות המבחן, אחד המרכיבים המשמעותיים בהערכת הנזקים שנגרמו הוא העובדה שהנאשם פגע במתלוננת בביתה. הצורך במקום בטוח שהוא מוכר וההיצמדות לדברים מוכרים כדי שתרגיש מוגנת ובטוחה הינו תהליך שמתעצם במהלך ההזדקנות. עבור המתלוננת, ביתה אינו יכול למלא יותר פונקציות אלה בעקבות מעשיו של הנאשם שהתרחשו בו. מאז, הוא מהווה עבורה עדות קבועה למה שעברה. למרות זאת, המתלוננת מייחלת לחזור לביתה, שכן היא זקוקה לפרטיותה, ומשום שבעזיבת ביתה המתלוננת איבדה חלק עיקרי מגורם ההנאה המשמעותי בחייה שהסבה לה חצר ביתה, שכן המתלוננת מוגבלת בהליכתה וכמעט שלא יצאה מביתה ולכן נהגה לשבת מדי יום בחצר ביתה (עמ' 4-3 לתסקיר). נזק עיקרי של הפגיעה במתלוננת הוא הפגיעה בתפקודה. טרם הפגיעה, התגאתה המתלוננת בעצמאותה. המתלוננת התגוררה לבד ונהגה לבצע עבודות בית שונות וכיום מתקשה לבצע עבודות אלה מתוך קושי רגשי והיעדר מוטיבציה (עמ' 4 לתסקיר). המתלוננת דיווחה על תופעות פוסט טראומתיות המלוות אותה מאז הפגיעות המתבטאות בתמונות חודרניות ללא שליטה מאירועי האונס, במהלך היום, וסיוטי לילה אודות הנאשם. כמו כן דיווחה על קשיי שינה (עמ' 4 לתסקיר). המתלוננת סבלה מנזקים פיזיים במהלך הפגיעות עצמן ותקופה מסויימת לאחריהן. המתלוננת מסרה כי לאחר שחרורה מהאשפוז סבלה מכאבים משך כחודש בעת מתן שתן (עמ' 4 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, הטראומה הקשה של פגיעות הנאשם נחרטה בה כפצע פתוח בגינו המתלוננת שרויה בהלם עד היום. הפגיעות המיניות והאלימות שהסב לה הנאשם פגעו וקטעו באופן בוטה רצף ומסלול חיים שסיגלה לעצמה ויצרו טראומה שהשפעתה עליה עמוקה ומרכזית, כשניכר שהמתלוננת חיה את האירוע בכל רגע ומתמודדת עם סבל וכאב (עמ' 5 לתסקיר). להערכת שירות המבחן, בשל גילה מתקדם של המתלוננת,היכולת להשתקם פיזית ונפשית ולהחלים מהפגיעות פחותה וקשה במיוחד ולכן מדובר בנזקים בלתי הפיכים (ע' 5 לתסקיר).שירות המבחן המליץ שיוטל על הנאשם פיצוי כספי משמעותי (ע' 5 לתסקיר). 

מתוך התסקיר השני של נפגעת העבירה, מיום 18.1.15 (תמצית העיקר): לדברי שירות המבחן, משיחה שערכו עם אחיינה של המתלוננת אשר הציג מסמך עדכני באשר למצבה הרפואי מהרופאה במרכז הסיעודי בו שוהה המתלוננת, עולה כי חלה התדרדרות במצבה. לאור התדרדרות במצבה הבריאותי, הפיזי והנפשי, שירות המבחן סבר כי אין זה נכון לפגוש במתלוננת, על מנת שלא להכביד עליה ובכך להעמיק את הטראומה (עמ' 1 לתסקיר). מדיווח המרכז הסיעודי, עדכני ליום 16.1.15, עולה כי המתלוננת שוהה במרכז החל מאוקטובר 2013 לאחר שעברה אירוע מוחי, והיא סובלת מהפרעות בדיבור, ומדמנטיה עם הפרעות פסיכיאטריות. המתלוננת סובלת מבעיות בריאותיות נוספות, ביניהן סוכרת, היא מרותקת לכיסא גלגלים וזקוקה לעזרה מלאה בפעילויות יומיומיות בסיסיות (עמ' 1 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, ניכר כי חייה של המתלוננת השתנו מן הקצה אל הקצה לאחר הפגיעות המיניות, וממצב בו חיה את חייה כשהיא נהנית מרמה סבירה של עצמאות, כיום היא נמצאת במצב סיעודי מלא (עמ' 2 לתסקיר).

ראיות לעונש

ראיות התביעה לעונש:

חוות דעת מומחה של ד"ר נחמן מהמרכז הרפואי אסף הרופא, המרכז הלאומי לרפואה משפטית (ת/1): מחווה"ד עולה, כי ביום 21.12.12 (יום האירוע – ג'נ'), ד"ר נחמן בדק את המתלוננת ולדבריו המתלוננת נראתה מבוהלת ומפוחדת. במזלג האחורי נמצא פצע קרע פעור אנכי עם דימום נרחב. בכניסה ללדן, כמעט בכל ההיקף, נמצאים כ- 5 מוקדי דימומים. באזור צוואר הרחם, בחלק החיצוני, נמצאים מספר מוקדי דימום [ראו פירוט גם בסיכום אשפוז מהמרכז הרפואי וולפסון, מיום 27.12.12 (ת/2), בעמ' 2].

טיעוני הצדדים לעונש (תמצית):

טיעון התביעה לעונש (עמ' 76-75 לפר' מיום 15.12.14, ועמ' 79-76 לפר' מיום 26.1.15): העובדות בכתב האישום המתוקן ברורות ומדברות בעד עצמן. מדובר במעשים אכזריים במיוחד, ברוטליים, מעשים שאין בהם כל רגש אנוש. מדובר באחד האירועים הקשים והמזעזעים, לאור העובדה שהמעשים בוצעו במתלוננת קשישה, חסרת אונים, חסרת ישע, שמתגוררת בגפה, כבת 84, שכבר בעת האירוע לא היתה במצב גופני כללי שפיר. התובעת הפנתה לתסקירי קורבן העבירה. עד לאירוע, למרות גילה המתקדם, ולמרות שהיא לא הייתה בריאה, היא התגוררה בגפה והצליחה לתפקד באורח עצמאי ולשמור על חיוניות ותפקוד עצמאי מבלי שהזדקקה לעזרה או לסיעוד. מאז האירוע וכתוצאה ממנו השתנו חייה של המתלוננת ללא היכר. כתוצאה ממעשי הנאשם המתלוננת אושפזה למשך כשבוע עם פציעות וחבלות קשות כמפורט במסמכים הרפואיים. לאחר שחרורה מבית החולים היא לא יכלה להתגורר בביתה לבדה כמקודם. כיום המתלוננת שוהה במרכז סיעודי כשהיא סובלת מהפרעות שונות. התובעת טענה כי התרחיש העובדתי המתואר בכתב האישום המתוקן מהווה אירוע אחד, מדובר במעשים ועבירות שבוצעו ברציפות, בסמיכות של זמן ומקום ושמעידים על מחשבה פלילית אחת. התובעת הפנתה בעניין זה לע"פ 4910/13 ג'אבר. לעניין מתחם העונש ההולם טענה התובעת שבמקרה כה חריג וקיצוני יש ליתן לעקרון ההלימה את המשקל הגדול ביותר שניתן לתת. הנאשם פגע בערכים של שמירה על בטחון אישי, על שלמות גופו של האדם וגרם סבל קשה במיוחד למתלוננת. המעשים בוצעו בסביבתה המוכרת, הקרובה, בביתה, שבו המתלוננת אמורה להרגיש בטוחה. לעניין מדיניות הענישה הנהוגה, התובעת הפנתה לפסיקה. התובעת סבורה שניתן להקיש ממקרים נוספים שהתאפיינו באכזריות קיצונית ובאלימות קשה, גם אם לא נעשו כלפי קשישים, או ממקרים כלפי ילדים, בהיותם חסרי ישע כפי שהמתלוננת בתיק זה. לדבריה, ישנם מקרים כל כך קיצוניים ובלתי נתפסים שמחייבים הצבת רף ענישה גבוה. לנוכח גילה של המתלוננת, לנוכח המעשים הקשים והאכזריים שנמשכו שוב ושוב חרף בכייה ותחתוניה, והפציעות הקשות שהנאשם גרם לה באותה עת, יש מקום להעמיד מקרה זה בסוג של קטגוריה בפני עצמה בענישה. הענישה צריכה לשקף אמת מידה מחמירה במיוחד כפי שראוי למקרה כה קיצוני שהגיע עד כדי אובדן צלם אנוש. התובעת טענה כי מתחם העונש ההולם הוא בן 22 ל- 26 שנות מאסר בפועל, ובנוסף למאסר בפועל גם מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלוננת.

טיעון ההגנה לעונש (עמ' 82-79 לפר'): המעשה המיוחס לנאשם לכל הדעות הוא מעשה חמור וקשה. מדובר בנאשם בגיר, ולדברי הסניגור יתכן שהיה בן 18 ויום בעת ביצוע העבירה, וכיום הוא בן 20 שנה. הנאשם נדד מרחקים כדי לשבור רעב. מפעם לפעם הנאשם שתה אלכוהול וזה מה שהביא אותו לבצע את העבירה. הנאשם היה בגילופין והוא מתקשה לזכור מה היה, אך הוא הודה ולקח אחריות על המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן. לדברי הסניגור, נחסך הצורך בהעדת המתלוננת, ובמצבה זהו דבר משמעותי. לטענתו, מדובר באירוע אחד שנמשך בלי הפסקות, ולכן עונש המקסימום צריך להיות 20 שנות מאסר ולא למעלה מכך. לדברי הסניגור, באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הרי שהנאשם היה שתוי, לא היה תכנון מוקדם, והיכולת שלו להבין מה שעשה נמוכה, ואלו נסיבות לקולא. הסניגור הפנה לע"פ 6617/99 קינגאווה לפיו, לדבריו, יש להקל בעונשו של אדם זר, שכן המעצר יותר קשה לו. הנאשם נמצא שנתיים וחודשיים במעצר, אין לו משפחה, לכן אין לו ביקורים והוא אינו זכאי לחופשות. כשמדובר באדם צעיר, הדברים אמורים להקשות מאוד על מעצרו. הנאשם רוצה לחזור למדינתו. לטענת הסניגור הנאשם הינו בגיר צעיר ויש לתת לכך משקל. אין מחלוקת שלמתלוננת הקשישה נגרמו נזקים, אך מהתסקיר לא ניתן לדעת אם יש או אין קשר סיבתי בין מצבה היום לבין האירוע החמור שעברה. הסניגור התייחס לפסיקה שהגישה התובעת, והפנה לפסיקה. מתחם העונש נע בין 5 ל- 15 שנות מאסר. הנאשם אמר (ע' 82 לפר'): סליחה, והביע חרטה. זו טעות קשה שעשה. זה בגלל השתייה. הוא ביקש שיתחשבו בו.

דיון וגזירת העונש:

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), והורשע בעבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות, ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס. מדובר בעבירות שמהוות אירוע אחד, שכן הן מקיימות את מבחן "הקשר ההדוק", במובן זה שיש ביניהן סמיכות זמנים, ושהן חלק מתכנית עבריינית אחת (ראו בעניין זה: ע"פ 4910/13 ג'אבר, מיום 29.10.14, בס' 5 לפסק דינה של כב' הש' ברק-ארז, בעמ' 35 לפסה"ד, וכן ע"פ 2519/14 אבו קיעאן, מיום 29.12.14, בסע' 7 לפסה"ד), ועל כן אקבע מתחם עונש הולם אחד לאירוע כולו, בהתאם לעיקרון ההלימה, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ע"י הנאשם, במידת הפגיעה בערכים אלה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שביצע הנאשם [סע' 40ב – 40ג וסע' 40יג(א) לחוק].

קביעת מתחם העונש ההולם:

הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע עבירות המין שביצע הנאשם במתלוננת:

בית המשפט העליון אמר דעתו, פעמים רבות, שעבירות מין המתבצעות באדם בניגוד לרצונו החופשי, חומרתן רבה. לכל אדם נתונה זכות יסוד לשלמות גופו ולשמירת כבודו כאדם. עבירות כגון דא פולשות לגופו ולנפשו של האדם, פוגעות באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו, והורסות כל חלקה טובה בגופו ובנשמתו של הקורבן. וכך נקבע בהקשר זה ע"י בית המשפט העליון:

"על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהעדר הסכמה מרצון אין צורך להכביר מילים...הניצול המיני של הזולת...תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט...הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין..." (ע"פ 9994/07 פלוני, מיום 11.8.08, סע' 14 לפסה"ד, וכן ע"פ 8874/12 אברהה, מיום 6.3.14, סע' 6 לפסה"ד).

ועוד בעניין זה:

"כבר נאמר בפסיקת בית משפט זה בעבר כי עבירות מין חמורות ונתעבות שקולות לרצח נפשם של קורבנות העבירה. נדמה כי המקרה דנן הינו דוגמא מצערת וקיצונית לנכונותה של אמירה זו" (ע"פ 4910/13 ג'אבר, סע' 17 לפסק דינו של כב' הש' דנציגר).

הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עבירות אלו מתבצעות בקורבנות קשישים וחסרי ישע:

"בית משפט זה כבר עמד פעמים רבות על הצורך להגן ביתר שאת על אותם חלקים חלשים בחברה שקולם אינו נשמע, ביניהם גם הקשישים... אכן, בחברתנו קיימת תופעה מכוערת של פגיעה בחסרי ישע, כגון קשישים... מתוך הנחה כי יהיו טרף קל, שלא יתנגד ולעיתים אף אינו יכול להשמיע קול, פשוטו כמשמעו. לפגיעות אלה צורות שונות...המשמעות של פגיעות אלה...היא פגיעה חזקה וקשה בביטחונם האישי של הקורבנות ושל קבוצות שלמות, החשות שאין להן עוד מקום מבטחים בו יוכלו להמשיך ולהתקיים בכבוד וללא חשש" (ע"פ 5931/11 עבדולייב, מיום 22.10.13, סע' 18-17 לפסה"ד).

מידת הפגיעה בערך החברתי: כאמור לעיל: קשישה בת כ – 83 שנה במועד האירוע, ישבה בחצר ביתה. הנאשם נכנס לחצר, התנפל עליה, סתם את פיה, הפילה, הסיר את מכנסיה ותחתוניה, ובמשך מספר שעות ביצע בקשישה, מספר פעמים, אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות, ומעשה סדום בנסיבות אינוס. המתלוננת זעקה מכאבים ובתגובה הנאשם סטר לה מספר פעמים. חרף בכייה וזעקותיה של הקשישה ועל אף שהיא התחננה בפני הנאשם שיפסיק את מעשיו ויניח לה, הנאשם המשיך במעשיו. מעשי הנאשם פלשו אפוא לגופה של המתלוננת, ביזו אותה, ופגעו פגיעה קשה בערכים החברתיים דלעיל. מעשיו של הנאשם גם פגעו פגיעה קשה ביותר בביטחונה האישי של המתלוננת, לרבות בשל גילה המבוגר. הפגיעה בערכים החברתיים כתוצאה ממעשי הנאשם, היא אפוא חמורה ומשמעותית ביותר.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות שביצע הנאשם [סע' 40ט לחוק]:

ניתן לטעון לתכנון נקודתי שקדם לביצוע העבירות [סעיף 40ט(א)(1) לחוק] – כדי להגיע לזירת האירוע - חצר ביתה של המתלוננת, הנאשם קפץ מעל גדר הרחוב, ולאחר מכן קפץ מעל גדר חצר הבית, ונכנס לחצר. מיד בסמוך לאחר מכן, הנאשם התנפל על המתלוננת וביצע בה את זממו, כשבין השאר הוא אחז בה, וכשהיא החלה לזעוק הוא סתם את פיה במטרה להשתיק את המתלוננת; אח"כ הנאשם הפילה על מזרון. כך הביא הנאשם את המתלוננת למצב שהקל עליו את ביצוע העבירות שביצע.

הנזק שנגרם מביצוע העבירות [סעיף 40ט(א)(4) לחוק] – נזקי מעשי הנאשם במתלוננת תוארו בהרחבה בתסקיר נפגעת העבירה, שעיקריהם הובאו לעיל, ואזכיר בתמצית: עד לאירוע התקיפה המינית, התגוררה המתלוננת בגפה, והיתה לה תחושת מסוגלות, חיוניות ועצמאות בתפקודה. כל זאת עומד בניגוד גמור למצבה מאז הפגיעות, המאופיין בחוויה קשה של כאב נפשי, חוסר אונים, השפלה ותלות (עמ' 2 לתסקיר מיום 16.5.13). חייה של המתלוננת השתנו מקצה לקצה לאחר הפגיעות המיניות, וממצב שבו חיה את חייה כיום היא נמצאת במצב סיעודי מלא (ראו בעמ' 2 לתסקיר מיום 18.1.15). המתלוננת תיארה בכאב רב את הסבל והכאב הפיזי שחוותה מהפגיעות עצמן, וכן תיארה את תחושת חוסר השליטה, חוסר האונים וחרדת המוות שלה מול הנאשם. המתלוננת היתה בטוחה שהיא עומדת למות (עמ' 3 לתסקיר מיום 16.5.13). המתלוננת מתמודדת עם חוויות ההשפלה והבושה הקיצוניים והחריגים לאור גילה המתקדם ולאור העובדה כי היא מנהלת אורח חיים מסורתי. העובדה כי משפחתה נחשפה לפגיעה בה בעת שזו קרתה, מחריפה את הבושה וההשפלה שלה (עמ' 3 לתסקיר מיום 16.5.13). בנוסף, הנאשם פגע במתלוננת בביתה. מאז האירוע הבית מהווה עבורה עדות קבועה למה שעברה. בעזיבת ביתה, המתלוננת איבדה חלק עיקרי מגורם ההנאה המשמעותי בחייה שהסבה לה חצר ביתה, שכן המתלוננת מוגבלת בהליכתה וכמעט שלא יצאה מביתה ולכן נהגה לשבת מדי יום בחצר ביתה (עמ' 4-3 לתסקיר מיום 16.5.13). המתלוננת דיווחה על תופעות פוסט טראומתיות המלוות אותה מאז הפגיעות ועל סיוטי לילה אודות הנאשם (עמ' 4 לתסקיר מיום 16.5.13). הפגיעות המיניות והאלימות שהסב הנאשם פגעו וקטעו באופן בוטה רצף ומסלול חיים שסיגלה לעצמה המתלוננת ויצרו טראומה שהשפעתה עליה עמוקה ומרכזית (עמ' 5 לתסקיר מיום 16.5.13). להערכת שירות המבחן, מדובר בנזקים בלתי הפיכים (עמ' 5 לתסקיר מיום 16.5.13). בנוסף, כעולה מכתב האישום המתוקן (במ/1), כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלוננת טראומה גופנית ונפשית, וכן נגרמו לה חבלות ודימומים, לרבות קרע באיבר מינה, וכמו כן דימומים תת-ריריים בפיה. מחוות דעתו של ד"ר נחמן מהמרכז הרפואי אסף הרופא (ת/1) , עולה כי במזלג האחורי נמצא פצע קרע עם דימום נרחב. בכניסה ללדן, כמעט בכל ההיקף, נמצאים כ- 5 מוקדי דימומים. באזור צוואר הרחם נמצאים מספר מוקדי דימום [ראו פירוט גם בסיכום אשפוז מהמרכז הרפואי ע"ש א. וולפסון, מיום 27.12.12 (ת/2), בעמ' 2]. המתלוננת אושפזה לאחר האירוע בבית חולים למשך כשבוע ובין השאר התלוננה על כאבים, ומסרה כי לאחר שחרורה מהאשפוז היא סבלה מכאבים משך כחודש בעת מתן שתן (עמ' 4 לתסקיר מיום 16.5.13).

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה [סעיף 40ט(א)(5) לחוק] – הצדדים הסכימו כי הנאשם היה שתוי במועד ביצוע העבירות (ע' 80 לפר'); הסניגור טען ששתיית האלכוהול היא שהביאה את הנאשם לביצוע העבירות. גם אם אקבל, ואיני אומר שכך הדבר, שהשפעת האלכוהול היתה הסיבה/אחת הסיבות שהובילה את הנאשם לעשות את שעשה, אין בכך כדי להביא להקלה בעונשו (ראו בסוגיה: ע"פ 7171/13 לוגסי, מיום 3.2.15, סע' 12 לפסה"ד). הסניגור ציין שאין טענה שמצב שכרותו של הנאשם היה כזה שהנאשם לא הבין את מעשיו או פעל מתוך דחף שהוא לאו בר כיבוש (עמ' 7 לפר' מיום 21.3.13).

האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגעת העבירה וניצולה [סע' 40ט(א)(10) לחוק] - הנאשם התנפל על המתלוננת ואחז בה בידיו. כאשר החלה לזעוק לעזרה סתם הנאשם את פיה ולאחר מכן הפילה על מזרון. הנאשם הסיר את בגדיה התחתונים של המתלוננת והחדיר את איבר מינו בחוזקה לאיבר מינה, שוב ושוב, כאשר הוא מגיע לפורקן, מספר פעמים. במהלך האירוע זעקה המתלוננת מכאבים שגרם לה הנאשם, ובתגובה לכך סטר הנאשם בפניה מספר פעמים. המתלוננת התחננה בפני הנאשם כי יפסיק את מעשיו, ללא הועיל. הנאשם המשיך במעשיו ולא זו בלבד אלא שאף החדיר את איבר מינו לפיה מספר פעמים בחוזקה, עד כדי תחושת מחנק של המתלוננת. כל המתואר לעיל נמשך מספר שעות, אשר במהלכן החדיר הנאשם את איבר מינו לתוך איבר מינה של המתלוננת ולתוך פיה מספר פעמים. כל זאת חרף בכייה, זעקותיה, ובקשותיה של המתלוננת כי יפסיק את מעשיו. האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם במתלוננת הקשישה וניצולה מדברים אפוא בעד עצמם.

נסיבות נוספות להדגשה (לחומרא) בביצוע העבירות [במסגרת "נסיבות נוספות" - סעיף 40יב לחוק]:

א. הנאשם ביצע את העבירות במתלוננת אשר הייתה בת כ- 83 שנה בעת האירוע – קשישה שהינה טרף קל עבורו. הנאשם ניצל את גילה המתקדם של המתלוננת, ואת הפער בגילאים ובכוח הפיזי שבינו לבינה, לצורך ביצוע זממו. ב. ההתנהגות של הנאשם לא הייתה אקט בודד כלפי המתלוננת, אלא אירוע אשר נמשך מספר שעות, במהלכן החדיר הנאשם את איבר מינו לתוך איבר מינה של המתלוננת ולתוך פיה שוב ושוב, מספר פעמים. בשום שלב של האירוע לא הפסיק הנאשם את מעשיו, אלא ההיפך הוא הנכון - רק הגעת קרוביה של המתלוננת לבית וצעקותיהם, גרמו לכך שהנאשם נמלט. ג. הנאשם ביצע את עבירות המין באור יום, בחצר ביתה של המתלוננת, מקום מבצרה, מבטחה ומקור ההנאה משמעותי עבור המתלוננת (ראו בהקשר זה בתסקיר נפגעת העבירה מיום 16.5.13 בע' 4-2). ד. הנאשם התעלם מזעקותיה של המתלוננת ומתחנוניה כי יחדל ממעשיו. ה. לא הייתה היכרות מוקדמת בין הנאשם למתלוננת.

מדיניות הענישה הנהוגה:

בפסיקת בית המשפט המתייחסת לענישה בעבירות מין, ניתן למצוא רמות ענישה שונות בהתאם לנסיבות הקונקרטיות בכל תיק ותיק, בהתייחס לעבירה, לנסיבות ביצועה ולנסיבות מבצעה. להלן אביא פסקי דין מהם ניתן לקבל אינדיקציה לגבי מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אותן ביצע הנאשם בתיק זה, בנסיבות ביצוען. אציין כי לא נמצאה בפסיקה דוגמא זהה ל"תמהיל" העובדתי האכזרי והמסליד שבמקרה דנן כלפי המתלוננת הקשישה. וכך הדברים שלהלן מבית המשפט העליון יפים לענייננו:

"כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בפסיקת בית משפט זה נדונו מקרים קשים ואלימים ביותר של עבירות מין, וניתן למצוא בחלק מהמקרים דמיון בהיבטים מסוימים לחלק מהעובדות במקרה דנן, אך לא נמצאה בפסיקה דוגמא זהה ל"תמהיל" העובדתי האכזרי והאלים שנפרס לנגד עינינו במקרה דנן" (ע"פ 4910/13 ג'אבר, מיום 29.10.14, סע' 17 לפסק דינו של כב' הש' דנציגר).

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצע הנאשם, שניתן להקיש הימנה לענייננו:

ע"פ 3998/13 אביקזר (מיום 4.2.15) – 10 שנות מאסר בפועל; מעשה סדום, איומים, מעשה מגונה בכוח (ריבוי עבירות); המתלוננת, באמצע שנות ה-20 לחייה, עלתה על רכבו של המערער לטרמפ; שימוש באלימות; היעדר עבר פלילי; המערער הודה; רמת מסוכנות מינית בינונית-גבוהה.

ע"פ 4910/13 ג'אבר (מיום 29.10.14) – ביהמ"ש המחוזי הטיל 30 שנות מאסר, ביהמ"ש העליון הפחית ל- 25 שנות מאסר בפועל; אישום ראשון – אינוס תוך התעללות (ריבוי מקרים), ניסיון לאינוס באמצעות אדם אחר תוך התעללות, מעשה סדום תוך התעללות, מעשה סדום באמצעות אדם אחר תוך התעללות, ניסיון למעשה סדום תוך התעללות, מעשה מגונה תוך התעללות וגניבה; אישום שני – תקיפת שוטר; אישום שלישי – כניסה לישראל או שהייה בה שלא כדין, זיוף, שימוש במסמך מזויף והתחזות לאדם אחר.  באישום הראשון – הנאשם עקב אחר שני המתלוננים (המתלונן היה קטין) לתוך חניון ושם, בתא השירותים, ביצע בהם במשך שעה וארבעים דקות את עבירות המין; שימוש באלימות; הנאשם הודה; לדברי בית המשפט, אירוע אכזרי וחריג; נאשם כבן 21; מסוכנות מינית גבוהה מאוד;

ע"פ 2361/10 פלוני (2.3.11) – ביהמ"ש המחוזי הטיל 15 שנות מאסר והופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי בן חודשיים, ביהמ"ש העליון החמיר ל- 17 שנות מאסר ועוד חודשיים בפועל; אינוס בנסיבות מחמירות, שני מעשי סדום בנסיבות אינוס ומעשים מגונים בנסיבות אינוס (מקרים רבים); צירף תיק בגין עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית; המתלוננת, שהיתה בת 12.5, פגשה במערער שביקש את עזרתה. בחורשה מבודדת ביצע בה את העבירות, תוך שימוש באלימות קשה; נאשם צעיר, נסיבות אישיות קשות; המערער הודה; היעדר עבר פלילי בעבירות מין או אלימות; הערכת מסוכנות גבוהה לטווח ארוך.

ע"פ 5851/09 עמירה (מיום 1.3.11) – ביהמ"ש המחוזי הטיל 12 שנות מאסר בפועל, ביהמ"ש העליון הפחית ל- 10 שנות מאסר בפועל; מעשה סדום (עבירה אחת); המערער לקח את המתלוננת בטרמפ; היעדר עבר פלילי; לאחר הוכחות.

ע"פ 3314/06 אייזנקוט (מיום 29.7.10 ומיום 11.1.10) – ביהמ"ש המחוזי הטיל 17 שנות מאסר בפועל, ביהמ"ש העליון הפחית ל- 16 שנות מאסר בפועל (בגלל שינוי סעיף העבירה, הביע חרטה בביהמ"ש העליון, נסיבות אישיות); מעשה סדום בפרשה אחת, מעשה סדום ואינוס בפרשה שנייה; העבירות בוצעו בשתי מתלוננות טרמפיסטיות צעירות, באירועים נפרדים; לאחר הוכחות; הערכת מסוכנות מינית גבוהה; היעדר הרשעות קודמות.

ע"פ 10795/06 בן דרור (מיום 27.4.10) – 16 שנות מאסר בפועל; מעשה סדום בפרשה אחת ואינוס בפרשה השנייה, בנוסף הורשע בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית; המערער הנו נהג מונית שביצע עבירות מין בשתי נוסעות שעלו על רכבו; לאחר ניהול הוכחות.

ע"פ 6614/07 הינדאוי (מיום 6.7.09) – 16.5 שנות מאסר בפועל; אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט, יריות באזור מגורים (שלושת העבירות האחרונות בוצעו באחרים); המערער היה שוטר מג"ב שנסע במכוניתו והבחין במתלוננת, בת כ- 70, צועדת לצד הכביש, גרר אותה לסבך קוצים שם ביצע את עבירות המין; שימוש באלימות; טען שהיה שיכור; המערער הודה; היעדר עבר פלילי; בית המשפט נתן משקל מיוחד לתסקיר הקורבן.

ע"פ 2370/06 אונויאטוב (מיום 14.11.07) – 14 שנות מאסר בפועל; אינוס ומעשה סדום; הנאשם והמתלוננת עבדו יחד בבר; שימוש באלימות; לאחר הוכחות.

ע"פ 9933/03 פלוני (מיום 22.6.06) – 18 שנות מאסר בפועל, והפעלה במצטבר של 18 חודשי מאסר על תנאי; מעשה אינוס ומעשי סדום בקטינה כבת 9; המערער פגש במתלוננת עת הלכה ברחוב; עבר פלילי הכולל גם עבירות מין; לאחר הוכחות; נאשם צעיר.

תפ"ח (נצ') 382-05-10 עבוד (מיום 26.1.11) – 21 שנות מאסר בפועל; אינוס בנסיבות מחמירות (התעללות וגרימת חבלה גופנית), ניסיון למעשה סדום (שתי עבירות), חטיפה לשם ביצוע עבירות מין, מעשה מגונה בכוח (שתי עבירות), ניסיון חטיפה לשם ביצוע עבירות מין ואיומים. העבירות בוצעו בשלוש הזדמנויות שונות, כלפי שלוש מתלוננות שונות, אחת מהן ישישה ילידת שנת 1927 ושתי צעירות; הרשעתו של הנאשם נעשתה במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהמתלוננת הישישה מבין השלוש, כבר העידה; נאשם צעיר; בתסקיר נכתב כי קיימת סבירות גבוהה להישנות מעשיו המיניים הפוגעניים בעתיד; היעדר עבר פלילי.

ת"פ (חי') 314/03 אלמקד (מיום 11.4.05) – 17 שנות מאסר בפועל; אינוס, התפרצות למקום מגורים ופציעה; הנאשם התפרץ לביתה של המתלוננת, בת ה- 83; שימוש באלימות; לאחר הוכחות.

על כן: בהתאם לשיקולים שבסע' 40ב, 40ג, 40ט ו-40יג(א) לחוק כמפורט לעיל, למעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן (במ/1) בו הודה הנאשם והורשע בעבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס, בנסיבות ביצוע העבירות ע"י הנאשם בתיק זה, מתחם העונש ההולם הינו אפוא בין 20 ל – 26 שנות מאסר בפועל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות [סע' 40יא לחוק]:

הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו [סע' 40יא(1) לחוק]: הנאשם הינו בחור צעיר (כאמור, בהחלטתנו מיום 19.11.14 קבענו כי הנאשם היה בגיר במועד ביצוע העבירות ובעת שהוגש כתב האישום נגדו). הנאשם מסר כי למעצרו השפעה משברית לגביו. כמו כן הנאשם תיאר מצוקה על רקע בדידותו במעצר, המתבטאת בנטייתו לבכי, למצב רוח מדוכדך ונדודי שינה. בנוסף ביטא קושי נוכח אפשרויות מצומצמות לתקשורת בשל קשיי שפה, וביטא קושי נוסף בהיעדר גורמי תמיכה נפשית וכלכלית בארץ (עמ' 2 לתסקיר). נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו [סע' 40יא(4) לחוק]: הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1) ובכך הוא חסך מהמתלוננת את הצורך להעיד בבית המשפט ולשחזר בבית המשפט את האירוע הקשה שנאלצה לעבור, וכן חסך זמן וטרחה. הנאשם מסר לשירות המבחן כי מכיר בחומרת המעשים המיוחסים לו (עמ' 2 לתסקיר). קצינת המבחן התרשמה מקושי של הנאשם לקבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות, מקשייו להכיר באחריותו לבעייתיות כלשהי בהתנהלותו, ולא התרשמה מיכולתו של הנאשם לביטוי אמפטי כלפי המתלוננת (עמ' 3 לתסקיר). בבית המשפט הנאשם ביקש סליחה והביע חרטה (עמ' 82 לפר'). נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה [סעיף 40יא(8) לחוק]: הנאשם עלה לארץ במהלך שנת 2011 (עמ' 1 לתסקיר). לדברי הנאשם, משפחתו התקיימה בתנאים פיזיים דלים ובצפיפות. במשך כשלושה חודשים שקדמו למעצרו לא עבד וניהל אורח חיים בעייתי סביב צריכה מופרזת של משקאות משכרים באופן יומיומי ובלתי מבוקר (עמ' 2 לתסקיר). אין לנאשם עבר פלילי [סעיף 40יא(11) לחוק].

נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירות [סעיף 40יב לחוק]: א. קצינת המבחן התרשמה, בין השאר, שהנאשם נוטה להתנהלות בלתי אחראית במישורי חייו השונים, ממוקד בסיפוק צרכיו, חסר בשלות ומיומנות להתנהלות עצמאית, תקינה ושקולה (עמ' 2 לתסקיר), כשבבסיס התנהלותו זו דפוסי אישיות בעלי אופי אנטיסוציאלי. בנוסף, קצינת המבחן התרשמה מקיום דפוסי חשיבה והתנהלות כוחניים באישיותו ובהתנהלותו וממניפולטיביות בדרכי חשיבתו והתנהלותו ללא יכולת להתייחס להשלכת מעשיו והתנהגותו על הזולת. קצינת המבחן העריכה שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות הבעייתיות בהתנהגותו המינית והאלימה של הנאשם בעתיד (עמ' 3 לתסקיר). ב. היותו של הנאשם יליד אריתראה, המוחזק בבית מעצר, כשיש לו קושי בתקשורת בשל קשיי שפה, והיעדר גורמי תמיכה לגביו בארץ (ראו בסוגיה: ע"פ 764/12 גרמסיון, מיום 23.6.13, סע' 20 לפסה"ד). ג. הנאשם נתון בתנאי מעצר מזה למעלה משנתיים (מיום 25.12.12).

הרתעה: בענישה שתוטל על הנאשם יש צורך בהרתעתו מפני ביצוע עבירה נוספת בעתיד [סעיף 40ו לחוק] והן בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות מהסוג שביצע הנאשם [סעיף 40ז לחוק]. יפים דבריו של בית המשפט העליון בהקשר זה:

"בית משפט זה שב ועמד על הצורך בענישה משמעותית בגין עבירות מין, הן מטעמי גמול לעבריין והן מטעמים המתמקדים באינטרס הציבורי המחייב את הרתעתם של עברייני מין פוטנציאליים" (ע"פ 764/12 פלוני, מיום 23.6.13, סע' 18 לפסה"ד).

בנוסף, יש צורך בהרתעת עבריינים פוטנציאליים מביצוע עבירות בקשישים. ויפים בעניין זה גם הדברים הבאים:

"פסיקה ענפה מדגישה את חשיבות ההרתעה והגמול ביחס לעבריינים הפושעים נגד קשישים. בית משפט זה רואה בענישה המחמירה בנושאים אלו את תרומתו להגנה על קשישים וביטוי לרצונו להבטיח כי גם בערוב ימיהם לא יהפכו מי שאינם עוד בשיא כוחם הפקר למעשי בריונות, ולא תיפגע איכות חייהם" (ע"פ 1044/13 זידאן, מיום 29.10.13, סע' 20 לפסה"ד).

ועוד ככלל בסוגיה זו של הרתעה בענישה על עבירות כנגד קשישים:

"בתי המשפט נתקלים לא אחת בעבירות המתבצעות כנגד אוכלוסיית הקשישים. אוכלוסייה זו, מטבעה, מוגבלת ביכולתה להתמודד עם עבריינים הבוחרים לנצל את חולשתם, והיא אף מועדת לפגיעות קשות יותר...על בית המשפט להשמיע את קולו בדבר חומרתן של עבירות...המתבצעות כלפי אוכלוסיית הקשישים, קל וחומר כאלו המתבצעות לאור יום...הפחתת עבריינות זו וכן ההרתעה במקרים אלה הם אינטרסים ציבוריים ראשונים במעלה" (ע"פ 4720/14 אברהם, 2.2.15, ס' 10 לפס"ד).

ואוסיף בהתייחס למעשי הנאשם: קשה לבטא עד תום את שאט הנפש המתעוררת למקרא מעשי הנאשם בנסיבות ביצועם, כמפורט בכתב האישום המתוקן, ולעיל. אומנם כל עבירת מין באשר היא חמורה ומקוממת, אך מעשי הנאשם נשוא תיק זה חמורים ומסלידים ביתר שאת. מעשי הנאשם פגעו פגיעה טראומתית עמוקה, בוטה וקשה במתלוננת. כאמור, המתלוננת היא אישה קשישה בת 83 שנה, שבוקר אחד חרב עליה כל עולמה לאחר שהנאשם התפרץ לתוכו באלימות, והנחית עליה מכה קשה ומזוויעה כשביצע בה עבירות מין קשות, מספר פעמים. הנאשם ביצע את מעשיו הנפשעים, השפלים והאכזריים בלי לגלות זיק של צלם אנוש וחמלה, במשך שעות, תוך שאוזניו אטומות לתחנוניה ולבכייה של המתלוננת הקשישה. מדובר במעשים שנעשו אפוא בנסיבות קיצוניות, כמעט חסרות תקדים בחומרתן, במדרג חומרה בין הגבוהים ביותר בתחום עבירות המין. כאמור, לא מצאתי בפסיקה מקרה הדומה במכלול נסיבותיו למקרה כה יוצא דופן בחומרתו כלפי קורבן קשיש/ה, כבתיק זה בעניינה של המתלוננת הקשישה. בעניין זה ניתן להקיש לענייננו מדבריו של בית המשפט העליון בע"פ 4910/13 ג'אבר דלעיל:

"נקודת המוצא לגזירת העונש במקרה זה חייבת להיות מבוססת על התייחסות לאירוע ככזה שנמצא בדרגת החומרה הגבוהה ביותר של עבירות המין. מסכת ההתרחשויות שנפרסה בפנינו היא קשה ביותר...אכן, האירועים התרחשו בערב אחד, אך היה זה ערב הרה גורל מבחינת חייהם של המתלוננים, ערב שבו המערער הנחית מכה שקשה להתאושש ממנה לא רק על גופם של המתלוננים, אלא גם על שמחת חייהם, ביטחונם האישי וכבודם האנושי. אכן...בהשוואה לעבריינים מורשעים אחרים שעליהם נגזרו עונשי מאסר ארוכים, מעשיו של המערער לא התמשכו על פני ימים ושנים. אולם, מעשיו מתאפיינים בשפלות ובאכזריות שבאו לידי ביטוי בדרכי ההתעללות שבהן נקט המערער – הן במישור הפיזי והן במישור הרגשי" (ע"פ 4910/13 ג'אבר, מ-29.10.14, סע' 20 לפסק דינה של כב' הש' ברק-ארז).

ולפני סיום, עוד מפרשת הינדואוי דלעיל, כשקורבן העבירה שם היתה קשישה:

"תקיפת אשה מבוגרת כבת שבעים, שהלכה לתומה בדרך, ואינוסה הברוטלי, תוך פגיעה קשה בגופה ובנפשה, מחייבים ענישה חמורה ביותר שתשקף את מלוא חומרתם של המעשים" (ע"פ 6614/07 הינדאוי, מיום 6.7.09, סע' 6 לפסה"ד).

ובהמשך מאותה פרשה:

"צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי לפנינו אחד המקרים הקשים והמזעזעים של אונס אישה ההולכת לתומה ברחובה של עיר, ופגיעה מחרידה בה, בגופה ובנפשה כאחד. הברוטליות שבמעשי האינוס, שקדמו להם מעשי תקיפה אלימה כלפי המתלוננת וגרימת חבלות קשות בגופה, ואף הטלת שתן על גופה, הם מהמעשים הקשים והאכזריים שנתקלנו בהם בסוג זה של עבירות מין. חומרה מיוחדת נודעת גם לעובדה כי מדובר באשה מבוגרת כבת 70, ניצולת שואה, אשר כוחה להתגבר על הטראומה הנוראה שחוותה אינו כשל אדם צעיר" (ע"פ 6614/07 הינדאוי, מיום 6.7.09, סע' 12 לפסה"ד).

על-כן: לאור המידע, הפסיקה (לרבות השוואה ואבחנה לנסיבות שבפרשות ג'אבר והינדאוי לעיל), והשיקולים שהובאו לעיל לרבות ובעיקר עצם העבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען החמורות והקשות כמפורט לעיל, ובהן גילה של המתלוננת הקשישה, מעשי הנאשם שנמשכו מספר שעות, אינוס המתלוננת וביצוע מעשה הסדום בה מספר פעמים, המשך מעשיו של הנאשם על אף בכייה וזעקותיה של המתלוננת, ביצוע העבירות לאחר כניסה לביתה של המתלוננת, הפגיעה הקשה בערכים החברתיים כתוצאה מביצוע העבירות, מדיניות הענישה הנהוגה, הנזקים הקשים שנגרמו למתלוננת כתוצאה ממעשי הנאשם, הודיית הנאשם, החיסכון בעדותה בבית המשפט של המתלוננת, החרטה שהביע הנאשם, גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי לנאשם, היותו זר בארץ, והאמור בתסקירים, אני מציע לחבריי להטיל על הנאשם, רובל פדול, את העונשים הבאים:

1. 23 (עשרים ושלוש) שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו – 25.12.12.
2. 24 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין מסוג פשע, לרבות ניסיון.
3. 12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין מסוג עוון, לרבות ניסיון.
4. הנאשם ישלם למתלוננת פיצוי בסך של 100,000 ₪. הפיצוי האמור יופקד בקופת בית המשפט ב - 10 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, החל מיום 1.4.15 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא יופקד כל תשלום מסכום הפיצוי האמור במלואו במועדו, הרי שמלוא סכום הפיצוי יעמוד לפירעון מיידי ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום שבו אמור היה הנאשם לשלמו, ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

השופט מאיר יפרח:

אני מסכים.

השופטת גיליה רביד:

אני מצטרפת לאמור בדברי חברי וכן לעונש המוצע על ידו – ואוסיף: מדובר במקרה מזעזע בחומרתו, שלא בכל יום מגיע כדוגמתו לפתחו של בית המשפט. מעשיו של הנאשם חריגים לפי כל קנה מידה ומבטאים, בוטות אכזריות וחוסר אמפטיה תהומי כלפי הזולת. הנאשם, התעלל במתלוננת שהיא אישה קשישה וחסרת ישע לאורך מספר שעות שבמהלכן אנס אותה שוב ושוב, הכה אותה, חבל בה וביצע בה מעשי סדום, כל זאת כשהוא מביא אותה כמעט לסף חנק בלא שישעה לתחנוניה. הנאשם חדר לביתה של המתלוננת, למקום מבצרה ולא חס עליה למרות פער הגילים העצום ביניהם. הוא היה מונע אך ורק מהרצון לספק את צרכיו המיניים ונהג במתלוננת לא כאדם אלא כחפץ. מעשי הנאשם נפסקו רק בהתערבות בני משפחתה של המתלוננת שהגיעו במקרה לבקרה, שאלמלא כן מי יודע אם הייתה שורדת את האירוע. מעשה חריג כזה מצדיק ענישה ברף חומרה גבוה שתבטא את הסלידה העמוקה שיש לחוש למול מעשי הנאשם.

סוף דבר:

אנו גוזרים אפוא, פה אחד, על הנאשם, רובל פדול, את העונשים הבאים:

1. 23 (עשרים ושלוש) שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו – 25.12.12.
2. 24 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין מסוג פשע, לרבות ניסיון.
3. 12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין מסוג עוון, לרבות ניסיון.
4. הנאשם ישלם למתלוננת פיצוי בסך של 100,000 ₪. הפיצוי האמור יופקד בקופת בית המשפט ב - 10 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, החל מיום 1.4.15 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא יופקד כל תשלום מסכום הפיצוי האמור במלואו במועדו, הרי שמלוא סכום הפיצוי יעמוד לפרעון מיידי ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום שבו אמור היה הנאשם לשלמו, ועד למועד תשלומו המלא בפועל. התביעה תעביר למזכירות בית המשפט תוך 7 ימים מהיום את פרטי המתלוננת, כדי שהפיצוי יועבר אליה.

הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, במעמד הצדדים.