: 23 שנות מאסר בגין אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות בקשישה בת 83

אנו אוסרים פרסום שמה של המתלוננת וכן אוסרים פרסום של כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותה. 

השופט גלעד נויטל, אב"ד:

קשישה בת כ – 83 שנה, ישבה בחצר ביתה. הנאשם נכנס לחצר, התנפל על הקשישה, סתם את פיה, הפילה, הסיר את מכנסיה ותחתוניה, ובמשך מספר שעות ביצע בקשישה, מספר פעמים, אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות, ומעשה סדום בנסיבות אינוס. כל זאת, חרף בכייה וזעקותיה של הקשישה ועל אף שהיא התחננה בפני הנאשם שיפסיק את מעשיו ויניח לה, אך ללא הועיל, והנאשם המשיך במעשיו. מעשי הנאשם הופסקו רק עת הגיעו לבית קרוביה של הקשישה שצעקו, והוא נמלט. זו תמצית מעלליו הנפשעים של הנאשם, שבגינם, כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן, ייגזר עתה עונשו.  

הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), ויישמעו ראיות בסוגיית גילו של הנאשם (עמ' 9-6 לפר'). בהתאם לאמור, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), והורשע בעבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות לפי סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק), ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סע' 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) וסעיף 345(ב)(4) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק. שתי מחלוקות היו בין הצדדים: א. שאלת גילו של הנאשם. ב. מהי הענישה שתוטל עליו. השאלה הראשונה שהונחה לפתחנו הייתה האם הנאשם היה בגיר במועד ביצוע העבירות, כטענת המאשימה, או שמא היה קטין, כטענת ההגנה. בעניין זה נוהל הליך הוכחות, הובאו בפנינו ראיות מטעם שני הצדדים והוגשו סיכומים (יצויין, כי ההגנה טענה בסיכומיה, בין השאר, לגבי מידת ההוכחה המוטלת על התביעה בשאלת הגיל, כאשר לטענתה על התביעה להוכיח נתון זה מעבר לספק סביר. לא קיבלנו את טענת ההגנה דלעיל - למרות שלא הייתה התייחסות ספציפית לנושא זה מצד התביעה - ראה החלטה מיום 19.11.14, בעמ' 5-8). בסופו של דבר, לאור הראיות שהובאו בפנינו (ראה עמ' 14-73 לפרוטוקול), החלטנו לדחות את טענת הנאשם, וקבענו כי הוכחה כנדרש טענת המאשימה שהנאשם היה בגיר בעת שביצע את העבירות ובעת שהוגש כתב האישום נגדו. לאחר החלטתנו בעניין גילו של הנאשם כאמור, עתה העת להכריע בשאלת עונשו של הנאשם. הצדדים טענו לעונש ביום 15.12.14 וביום 26.1.15 (עמ' 82-75 לפר'). הוגשו מסמכים ת/1 ו- ת2, התקבלו תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם (מיום 30.6.13) ושני תסקירי נפגעת עבירה בעניינה של המתלוננת (תסקירים מיום 16.5.13 ומיום 18.1.15). כל צד טען לעונש כרצונו.

אלה מעשי הנאשם עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), שבהן הוא הודה:

ק.י, ילידת 1929 (להלן: המתלוננת), הינה קשישה המתגוררת בגפה ב****** בתאריך 21.12.12, בסמוך לשעה 09:00, עת ישבה המתלוננת בחצר הבית, הגיע הנאשם אל הבית, קפץ מעל גדר חצר הבית, ונכנס לתוך חצר הבית, למקום בו ישבה המתלוננת. מיד לאחר מכן, התנפל הנאשם על המתלוננת ואחז בה בידיו. המתלוננת החלה לזעוק לעזרה, ובתגובה סתם הנאשם את פיה במטרה להשתיקה, ולאחר מכן הפיל אותה על מזרון שהיה מונח בחצר הבית. בהמשך, הסיר הנאשם את הבגדים שלבשה המתלוננת בפלג גופה התחתון – את מכנסיה ותחתוניה, הוריד את בגדיו והחדיר את איבר מינו בחוזקה לתוך איבר מינה של המתלוננת. הנאשם המשיך במעשיו אלה וחזר והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת שוב ושוב, כאשר הוא מגיע לפורקן מספר פעמים. בעת האירוע זעקה המתלוננת מהכאבים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו אלה של הנאשם. בתגובה, סטר הנאשם למתלוננת בפנים מספר פעמים. המתלוננת התחננה בפני הנאשם כי יפסיק את מעשיו וכי יניח לה, ואף הציעה לו שייקח מהבית כסף או כל רכוש אחר, ובלבד שיניח לה לנפשה – גם כל זה לא הועיל למתלוננת והנאשם המשיך במעשיו, ולא זו בלבד אלא שאף החדיר את איבר מינו לפיה מספר פעמים בחוזקה, עד כדי תחושת מחנק של המתלוננת. כל המתואר לעיל נמשך מספר שעות, אשר במהלכן החדיר הנאשם את איבר מינו לתוך איבר מינה של המתלוננת ולתוך פיה מספר פעמים. לאחר כל אחת מהפעמים בהן הגיע לפורקן מיני, נגע הנאשם באיבר מינו במטרה להביאו למצב של זיקפה על מנת שיוכל לבצע חדירה נוספת. כל זאת חרף בכייה, זעקותיה, ובקשותיה של המתלוננת כי יפסיק את מעשיו. מעשיו של הנאשם הופסקו רק עת הגיעו לבית קרובי משפחתה של המתלוננת במטרה לבקרה, ואז הבחינו בנאשם בעודו מבצע את מעשיו במתלוננת בחצר הבית. משהחלו אלה לצעוק, נמלט הנאשם מהמקום. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלוננת טראומה גופנית ונפשית, וכן נגרמו לה חבלות ודימומים, לרבות קרע פרינאלי באורך של 3-4 סנטימטר באיבר מינה, וכמו כן דימומים תת-ריריים בפיה. המתלוננת אושפזה בבית החולים למשך כשבוע בגין החבלות שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו של הנאשם. במעשיו אלו בעל הנאשם את המתלוננת ללא הסכמתה החופשית מספר פעמים, תוך שהוא מתעלל בה פיזית בזמן האינוס וכן גרם לה לחבלה גופנית ונפשית. כמו כן ביצע הנאשם במתלוננת מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פיה מספר פעמים, תוך שהוא מתעלל בה פיזית וכן גרם לה לחבלה גופנית ונפשית. הנאשם מואשם אפוא בעבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות, ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס.

מתוך תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מיום 30.6.13 (תמצית העיקר): הנאשם יליד אריתריאה, רווק. הגיע ארצה בשנת 2011 לדבריו עם חבריו, ומעמדו בארץ פליט (עמ' 1 לתסקיר). מתיאוריו של הנאשם באשר לתנאי גדילתו והתפתחותו עלה כי משפחתו התקיימה בתנאים פיזיים דלים ובצפיפות (עמ' 2 לתסקיר). לדבריו, סיים 7 שנות לימוד בבית הספר. בהיותו כבן 14 וחצי עזב בספונטניות את בית הוריו ויחד עם חבריו עבר לשהות בסודן, ולאחר חודש הגיע לישראל (עמ' 2 לתסקיר). לדברי הנאשם, בארץ, על רקע קשייו למצוא מקום עבודה קבוע ומספק מבחינת שכר, תיאר שבשלושה חודשים שקדמו למעצרו בתיק הנוכחי היה נעדר עבודה וניהל אורח חיים בעייתי סביב צריכה מופרזת של משקאות משכרים באופן יומיומי ובאופן בלתי מבוקר (עמ' 2 לתסקיר). לדברי עורכת התסקיר, הנאשם התקשה להתייחס לבדיקת בעייתיות כלשהי באישיותו, בהתנהגותו ובדפוסיו נוכח אופי האישומים והמעשים בהם הורשע. הנאשם מסר כי מכיר בחומרת המעשים המיוחסים לו וביטא מצוקה וקושי נוכח אופי וחומרת האישומים בהם הורשע, ומסר כי לכך, כמו גם למעצרו, השפעה משברית לגביו. הנאשם תיאר מצוקה על רקע בדידותו במעצר, המתבטאת בנטייתו לבכי, למצב רוח מדוכדך ונדודי שינה. בנוסף ביטא קושי נוכח אפשרויות מצומצמות לתקשורת בשל קשיי שפה, וביטא קושי נוסף בהיעדר גורמי תמיכה נפשית וכלכלית בארץ (עמ' 2 לתסקיר). שירות המבחן התרשם כי לנאשם נטייה להתנהלות בלתי אחראית במישורי חייו השונים, ממוקדת בסיפוק צרכיו וחוסר בשלות וחוסר מיומנויות להתנהלות עצמאית תקינה ושקולה (עמ' 2 לתסקיר). להערכת שירות המבחן בבסיס התנהלות הנאשם דפוסי אישיות בעלי אופי אנטיסוציאלי. עוד התרשם שירות המבחן מדפוסי צריכת אלכוהול בעייתיים, אשר תרמו להערכת שירות המבחן לאובדן שליטה על התנהגותו האלימה (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן מעריך כי חוסר ההשתייכות של הנאשם, חוסר מחוייבותו לחוקי מדינת ישראל ותפיסתו הקורבנית, עומדים בבסיס התנהלותו הפוגענית (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן גם התרשם מקיום דפוסי חשיבה והתנהלות כוחניים באישיותו וממניפולטיביות בדרכי חשיבתו והתנהלותו, ללא יכולת להתייחס להשלכת מעשיו על הזולת. שירות המבחן התרשם גם מקשייו של הנאשם לקבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות, ולא התרשם מיכולתו של הנאשם לביטוי אמפטי כלפי המתלוננת (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות הבעייתיות בהתנהגותו המינית והאלימה בעתיד (עמ' 3 לתסקיר). שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, והעריך כי להטלת עונש מאסר בפועל עשויה להיות השפעה מרתיעה לגבי הנאשם והשפעה תורמת להגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (עמ' 3 לתסקיר).

מתוך התסקיר הראשון של נפגעת העבירה, מיום 16.5.13 (תמצית העיקר):

המתלוננת, קשישה כבת 84 (עמ' 1 לתסקיר), אלמנה, שבנה היחיד נפטר לפני שנים רבות ממחלה. המתלוננת מנהלת אורח חיים מסורתי, סובלת ממחלת הסוכרת, מתקשה בהליכה, כבדת שמיעה ומתקשה בדיבור (עמ' 2 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, ניכר במפגש עימה כי היא מוצפת בתכנים קשים וכואבים מאירועי הפגיעה. במהלך הפגיעות חוותה איום לחייה, פחד וחרדה קיומיים, וזאת לצד השפלה ופגיעה קשה בתחושת הביטחון והכבוד האנושי שלה, גם בשל גילה המתקדם והאכזריות של הנאשם (עמ' 1 לתסקיר). עד לאירוע, המתלוננת התגוררה כעשר שנים בגפה. בגילה המתקדם, היה לה סדר יום קבוע, ותחושת מסוגלות, חיוניות ועצמאות בתפקודה. המתלוננת נהנתה ממגורים לבד ומהיכולת שלה לבצע עבודות בית ולטייל בחצר ביתה. כל אלה עומדים בניגוד גמור למצבה מאז הפגיעות, המאופיין בחוויה קשה של כאב נפשי, חוסר אונים, השפלה ותלות (עמ' 2 לתסקיר). לאחר האירוע, על רקע הפחד שלה ושל משפחתה כי תהיה לבד, המתלוננת עברה להתגורר בבית אחותה והיא מייחלת ליום בו תוכל לשוב לביתה (עמ' 2 לתסקיר). שירות המבחן התרשם מאישה המתקשה לעכל רגשית וקוגניטיבית את העובדה שבגילה היתה קורבן להתעללות ופגיעה מינית (עמ' 2 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, המתלוננת תיארה בכאב רב את הסבל והכאב הפיזי שחוותה מהפגיעות עצמן, וכיצד הנאשם לא חדל ממעשיו. המתלוננת התייחסה גם בכאב לפער הכוחות ביניהם, ולתחנוניה שיפסיק את מעשיו. המתלוננת תיארה את תחושת חוסר השליטה, חוסר האונים וחרדת המוות שלה מולו (עמ' 3 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, נזק מרכזי הינו התמודדותה עם חוויות השפלה ובושה קיצוניים. ניתן לראות מקרה זה כחריג, הן בהקשר התרבותי, כאישה המקיימת אורח חיים מסורתי, אך בעיקר לאור גילה. העובדה כי בני משפחתה נחשפו לפגיעה בה בעת שמצאו אותה, מחריפים את תחושת הבושה וההשפלה של המתלוננת (עמ' 3 לתסקיר). בשל הבושה והקושי, הן של המתלוננת והן של משפחתה להכיל את הפגיעה, הם אינם מדברים על כך באופן ישיר, דבר המותיר את המתלוננת בודדה ופגיעה. המתלוננת אינה מעוניינת לפנות לטיפול מתוך חרדה כי גורמי הטיפול יבקשו לשלבה בבית אבות (עמ' 3 לתסקיר). לטענת שירות המבחן, אחד המרכיבים המשמעותיים בהערכת הנזקים שנגרמו הוא העובדה שהנאשם פגע במתלוננת בביתה. הצורך במקום בטוח שהוא מוכר וההיצמדות לדברים מוכרים כדי שתרגיש מוגנת ובטוחה הינו תהליך שמתעצם במהלך ההזדקנות. עבור המתלוננת, ביתה אינו יכול למלא יותר פונקציות אלה בעקבות מעשיו של הנאשם שהתרחשו בו. מאז, הוא מהווה עבורה עדות קבועה למה שעברה. למרות זאת, המתלוננת מייחלת לחזור לביתה, שכן היא זקוקה לפרטיותה, ומשום שבעזיבת ביתה המתלוננת איבדה חלק עיקרי מגורם ההנאה המשמעותי בחייה שהסבה לה חצר ביתה, שכן המתלוננת מוגבלת בהליכתה וכמעט שלא יצאה מביתה ולכן נהגה לשבת מדי יום בחצר ביתה (עמ' 4-3 לתסקיר). נזק עיקרי של הפגיעה במתלוננת הוא הפגיעה בתפקודה. טרם הפגיעה, התגאתה המתלוננת בעצמאותה. המתלוננת התגוררה לבד ונהגה לבצע עבודות בית שונות וכיום מתקשה לבצע עבודות אלה מתוך קושי רגשי והיעדר מוטיבציה (עמ' 4 לתסקיר). המתלוננת דיווחה על תופעות פוסט טראומתיות המלוות אותה מאז הפגיעות המתבטאות בתמונות חודרניות ללא שליטה מאירועי האונס, במהלך היום, וסיוטי לילה אודות הנאשם. כמו כן דיווחה על קשיי שינה (עמ' 4 לתסקיר). המתלוננת סבלה מנזקים פיזיים במהלך הפגיעות עצמן ותקופה מסויימת לאחריהן. המתלוננת מסרה כי לאחר שחרורה מהאשפוז סבלה מכאבים משך כחודש בעת מתן שתן (עמ' 4 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, הטראומה הקשה של פגיעות הנאשם נחרטה בה כפצע פתוח בגינו המתלוננת שרויה בהלם עד היום. הפגיעות המיניות והאלימות שהסב לה הנאשם פגעו וקטעו באופן בוטה רצף ומסלול חיים שסיגלה לעצמה ויצרו טראומה שהשפעתה עליה עמוקה ומרכזית, כשניכר שהמתלוננת חיה את האירוע בכל רגע ומתמודדת עם סבל וכאב (עמ' 5 לתסקיר). להערכת שירות המבחן, בשל גילה מתקדם של המתלוננת,היכולת להשתקם פיזית ונפשית ולהחלים מהפגיעות פחותה וקשה במיוחד ולכן מדובר בנזקים בלתי הפיכים (ע' 5 לתסקיר).שירות המבחן המליץ שיוטל על הנאשם פיצוי כספי משמעותי (ע' 5 לתסקיר). 

מתוך התסקיר השני של נפגעת העבירה, מיום 18.1.15 (תמצית העיקר): לדברי שירות המבחן, משיחה שערכו עם אחיינה של המתלוננת אשר הציג מסמך עדכני באשר למצבה הרפואי מהרופאה במרכז הסיעודי בו שוהה המתלוננת, עולה כי חלה התדרדרות במצבה. לאור התדרדרות במצבה הבריאותי, הפיזי והנפשי, שירות המבחן סבר כי אין זה נכון לפגוש במתלוננת, על מנת שלא להכביד עליה ובכך להעמיק את הטראומה (עמ' 1 לתסקיר). מדיווח המרכז הסיעודי, עדכני ליום 16.1.15, עולה כי המתלוננת שוהה במרכז החל מאוקטובר 2013 לאחר שעברה אירוע מוחי, והיא סובלת מהפרעות בדיבור, ומדמנטיה עם הפרעות פסיכיאטריות. המתלוננת סובלת מבעיות בריאותיות נוספות, ביניהן סוכרת, היא מרותקת לכיסא גלגלים וזקוקה לעזרה מלאה בפעילויות יומיומיות בסיסיות (עמ' 1 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, ניכר כי חייה של המתלוננת השתנו מן הקצה אל הקצה לאחר הפגיעות המיניות, וממצב בו חיה את חייה כשהיא נהנית מרמה סבירה של עצמאות, כיום היא נמצאת במצב סיעודי מלא (עמ' 2 לתסקיר).

ראיות לעונש

ראיות התביעה לעונש: