מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת הגב' מ. ע. (להלן- התובעת) ,כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע), אשר סיווג את התובעת כ"עקרת בית" ולא כ"משתכרת", לצורך זכאותה לקצבת נכות כללית.

רקע עובדתי

1. בחודש 10/13 התובעת הגישה ערר לבית הדין לעבודה  בתיק 42660-10-13 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.8.13. במסגרת תביעה זו טענה התובעת כי היא סובלת ממגבלה בעמוד שדרה מתני ובגין כך נקבעה לה, בשנת 2006, נכות בשיעור 30%.
2. ביום 19.2.14 התקיים דיון בפני כב' השופטת חופית גרשון יזרעאלי וב"כ הצדדים הגיעו להסכמה לפיה עניינה של התובעת  יושב אל הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתשקול שוב ותנמק קביעתה במישור האורתופדי  בנוגע לפגיעה בעמוד שידרה מותני, צווארי, כתפיים וברכיים.
3. נוכח העובדה כי הוועדה לא שינתה את עמדתה, הגישה התובעת תביעה נוספת בתיק ב"ל 12866-06-14 כנגד החלטת הועדה הרפואית שהתכנסה מכוח ההסכמה שפורטה לעיל. ביום 2.3.16 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת  (כתארה אז) יהלום הדס שם נקבע כי :

"הוועדה התכנסה בשנית, שמעה את טענות המערערת ובא כוחה, ערכה למערערת בדיקה מקיפה ורשמה ממצאיה בפרוטוקול.

בסיום הדיון בחנה, אחד לאחד, את הסעיפים שלהם נדרשה במסגרת פסק הדין וסיכמה מסקנותיה. על אף האמור, ב"כ המערערת הוכיח שנפלו מספר פגמים בהחלטת הוועדה, הראויים לבחינה מחודשת. במסגרת פסק הדין, הוועדה נדרשה לקבוע ממצאים ביחס לכל איבר בנפרד (עמ"ש צווארי, כתפיים וברכיים). הוועדה ערכה בדיקה לכל איבר בנפרד, ובסיכום בדיקתה כתבה שהיא מותירה את ההחלטה הקודמת על כנה, ואולם הוועדה לא התייחסה לכל אחד מהאיברים בנפרד, כפי שנדרשה. הוועדה ביססה את מסקנותיה על בדיקה קלינית שערכה למערערת, אך לא נתנה דעתה לכך שבבדיקה שנערכה על ידה שנה קודם לכן, ביום 20.8.13, נמצאו ממצאים שונים, כך ביחס למגבלת תנועה בצוואר, כמפורט בסעיף 10 לסיכומי המערערת. ב"כ המערערת הגיש לוועדה מכתב של רופא תעסוקתי ד"ר חיים כהן מיום 18.2.12 (קודם לדיון הראשון בוועדה). הוועדה קבעה שאין בדעתה להתייחס למסמך, שכן לא צויין בפסק הדין. אני סבורה שנוכח מורכבות הבעיות מהן סובלת המערערת ונוכח פסק הדין המפורט שהחזיר את הדיון לוועדה, המצביע על כך שהוועדה לא מילאה עבודתה כראוי, היה על הוועדה לתת דעתה גם למכתבו של ד"ר כהן אשר כאמור, נכתב קודם לבדיקה של המערערת על ידי הוועדה, בסבב הראשון. לאור האמור, יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה פעם נוספת".

4. לטע. התובעת לאחר פסק הדין השני התכנסה הועדה הרפואית לעררים בהרכב שונה (5.6.16) וקיבלה באופן חלקי את טענות התובעת.
5. לטע. התובעת בין לבין הגישה תביעה להחמרת מצב שם נקבע כי חלה החמרת מצב בברך שמאל בלבד. התובעת הגישה ערר על החלטה זו במסגרת תיק 4605-06-16. ביום  11.16 התקיים דיון והוסכם כי עניינה של התובעת יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נכות כללית) באותו הרכב לשאלת קביעת הנכות בגין הליקוי בכתפיים.
6. ביום 11.4.13 הגישה התובעת את תביעתה לקצבת נכות.
7. ביום 4.8.16 הנתבע שלח לתובעת מכתב בנדון לקצבת נכות כללית- החלטה על המשך זכאות לאחר ערר. שם ציין כי :"לידיעתך, נבדקת זכאותך לקצבה במסלול הבוחן את אי הכושר לתפקד במשק הבית".
8. ביום 10.4.18 שלח הנתבע מכתב לתובעת בנוגע לאישור על מעמד לא עובד: "לפי בקשתך, אנו מאשרים שעל פי הצהרתך או על פי הדיווחים שבידינו הינך מופיעה ברישומי המוסד לביטוח לאומי כמי שאינה עובדת כשכירה או כעובדת עצמאית החל מתאריך 1.8.14." ר' נספח לתצהיר התובעת.
9. ביום 12.7.18 ניתנה החלטה בה נקבע כי הפלוגתא בתיק: "האם החלטת הנתבע לבחון את זכאות התובעת לקצבת נכות כללית במסלול של "עקרת בית", היא כדין".
10. ביום 9.19 התקיים דיון הוכחות. במועד זה נשמעה עדות התובעת. בסיום הדיון נקבע כי התובעת תצרף את תלושי השכר שקיבלה מחברת הראל ככל שתמצא אותם. כן נקבע כי ב"כ הנתבעת תגיש תע"צ בנוגע למחלוקת שנותרה:" מה הסיווג של התובעת בחודשים בהם נכתב בדוח תקופות עיסוק שהיא מקבלת פנסיה מחברת "הראל" חברה לביטוח בע"מ והאם נגבו ממנה דמי ביטוח לאומי בחודשים אלה".
11. ביום 23.9.19 הגיש הנתבע תעודת עובד ציבור של גב' טוביה זוהר- עוזרת ראשית – גביה מעסיקים שציינה כי:"1. בהתאם לדוח עיסוקים, לתק' 1.1.10-31.3.12, התובעת הוגדרה כ" מקבלת פנסיה" מהראל חברה לביטוח בע"מ".2. לאחר בדיקה במערכות הביטוח לאומי, בתק' הנ"ל לא נוכו דמי ביטוח לאומי מהפנסיה".
12. ביום 29.1.20 התקיים דיון הוכחות בו נשמעה עדות נותנת תעודת עובד הציבור, נוכח בקשת ב"כ התובעת לחקור את נותנת תעודת עובד הציבור.

טענות הצדדים

13. לטע. התובעת, פקיד התביעות טעה במסלול הבדיקה שבחר. לא היה מקום לבחון את אי הכושר לתפקד במשק הבית, אלא היה על פקיד התביעות לבחון את אי הכושר שלה, על בסיס העובדה כי במשך כל השנים עבדה והתפרנסה ושילמה דמי ביטוח.  עוד טוע. התובעת כי הגישה תביעה לנכות כללית לנתבע עוד בשנת 2005, ונקבעה לה נכות אורטופדית בשיעור של 30% אולם הנתבע טען שהנכות לא מספיקה לצורך קבלת קצבה. עוד טוע. התובעת כי בשנת 2012 הגישה תביעה חדשה לנתבע, עקב החמרת מצב. לאחר התנהלות ארוכה הנתבע קבע שיש לה נכות והתובעת מקבלת קצבת נכות כללית.
14. עוד טוע. התובעת כי במקביל הגישה תביעה לאבדן כושר עבודה לחברת ביטוח "הראל" והם שילמו לה אבדן כושר עבודה, כפי שעולה מדו"ח רציפות שצרפה לתצהירה.
15. עוד טוע. התובעת כי הנתבע לא שילם לה תוספת תלויים על הילדים הקטינים, בתקופה שקיבלה אבדן כושר עבודה מהראל כי זה נחשב לקצבה במקום משכורת (חלף הכנסה).  עוד טוע. התובעת כי התשלום שקיבלה מחברת הראל , הינו בגדר הכנסה.
16. מנגד לטע. הנתבע , ההחלטה לבדוק את התובעת במסלול " עקרת בית" הינה החלטה כדין. התובעת הגישה את תביעתה לקצבת נכות כללית ביום 11.4.13 . זכות התובעת לקצבת נכות כללית, נבחנה כעקרת בית מאחר ולא צברה את תקופות ההעסקה הנדרשות בהתאם לסעיף 195 לחוק הביטוח לאומי, הואיל ולא עבדה  12 חודשים רצופים טרם הגשת התביעה או 24 חודשים בתקופה של 48 חודשים קודם להגשת התביעה.  כמו כן לטע. הנתבע התשלום שקיבלה מחברת הראל לא נחשב כשכר.

להלן הכרעתינו

17.  סעיף החוק המגדיר את המונח "עקרת בית" הוא סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , תשנ"ה-1995 (להלן- החוק), הקובע כדלקמן:

עקרת בית" – אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית, ובכלל זה אישה כאמור שהיא חברת קיבוץ מתחדש".

18. הזכאות לקצבת נכות מוגדרת בסעיף 195 לחוק באופן הבא:

"עקרת בית" - כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מתקיים בה אחד מאלה:

• היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד".

19. כמו כן תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984, קובעת רף נכות רפואית מינימאלי המזכה ביחס ל "עקרת הבית": "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של50% לפחות". קרי,בכל הנוגע לשיעור הנכות התפקודית , קובע סעיף 195 לחוק כי על מנת שהמבוטחת אשר סווגה כ"עקרת בית" תחשב "נכה" יש לקבוע כי כתוצאה מהליקוי אבדה היא את כושרה לבצע פעולות אותן מקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי  ב-  50% או יותר.
20. אבחנה זו  איננה חלה במבוטחת אשר סווגה כ"נכה מבוטחת". במסגרת סיווג זה נבחן שיעור הליקוי התפקודי בהתאם לאובדן כושר ההשתכרות בהתאם להוראת סעיף 208 (א) לחוק הקובעת כדלקמן:

"תנאי לקביעת אי-כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר (בסעיף זה – המבחנים), בשיעור של 60% לפחות, ואולם אם נקבעה למבוטח לפי המבחנים נכות רפואית בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות, יהיה התנאי לקביעת אי כושר להשתכר – קביעת נכות רפואית, לפי המבחנים, בשיעור של 40% לפחות."

21. לאחר שעיינו בכלל הראיות שהוגשו בתיק זה , לרבות העדויות, שוכנענו כי יש לקבל את התביעה ולסווג את התובעת כ"משתכרת" ולא כ"עקרת בית", לצורך זכאותה לקצבת נכות כללית וזאת מהנימוקים שיפורטו.
22. ראשית, שוכנענו כי יש לראות במועדים בהם קיבלה התובעת תשלום מחברת הראל כתשלום  שיש לראותו כתשלום שנכנס להגדרת שכר עבודה, שעה ששולם כחלף הכנסה, במיוחד שעה שהנתבע בעצמו סווג את התובעת  במועדים אלו כעובדת המקבלת הכנסה,  כעולה מדוחות העיסוק של התובעת לשנים 2010-2012 ר' נ/4-נ/6.
23. גם עיון בחקירתה הנגדית של נותנת תעודת עובד הציבור מטעם הנתבע, גב' טובית זוהר מעלה כי מאשרת היא שחברת הראל רשומה כמעסיק של התובעת. ר' עמ' 10 שורות 1-4.

24. שנית, טע. התובעת לפיה הנתבע לא שילם לה תוספת תלויים על הילדים הקטינים בתקופה שקיבלה אבדן כושר עבודה מהראל כי זה נחשב לקצבה במקום משכורת (חלף הכנסה), לא נסתרה. ר' סעיף 10 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 5 שורות 16-20. משכך גם הנתבע ראה בתקופה זו בה קיבלה התובעת תשלומים מחברת הראל בגין אבדן כושר עבודה, כתשלומים המהווים חלף הכנסה.

25. שלישית, עיון בסעיף

• 345ב לחוק העוסק בהגדרת הכנסה לדמי ביטוח, מעלה כי הגדרת פנסיה מוקדמת הינה: " קצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, בטרם הגיעו לגיל הפרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או אבדן כושר עבודה, מלא או חלקי.

קרי בהתאם להוראות חוק הביטוח לאומי יש לראות בתשלום שקיבלה התובעת מחברת הראל כאבדן כושר עבודה, כמקור הכנסה.

גם עיון בעדותה של נותנת תעודת עובד הציבור גב' טובית זוהר מעלה כי מאשרת היא את הדברים:" ...במקרה שאני בדקתי במסמכים, הדיווחים שהתקבלו אצלנו במערכת התקבלו מטופס 126 . משמע, דיווח חיצוני של הראל שבו התובעת  אכן קבלה פנסיה..." ר' עמ' 10 שורות  20-21 .

26. ערים אנו לכך כי עיון בתעודת עובד ציבור מעלה כי התובעת לא שילמה דמי ביטוח וכך גם עלה מעדותה של גב' זוהר. אולם לטעמינו אין בנתון זה כדי לעלות או להוריד לעניין המחלוקת נשוא תיק זה.

27. רביעית, גם עיון בנ/1 מעלה כי הנתבע בעצמו סיווג את חברת הראל חברה לביטוח בע"מ, כמעסיק של התובעת.

28. חמישית, עיון בפרק ט' העוסק בקצבת נכות, סעיף 195 לחוק בסעיף ההגדרות מעלה כי הגדרת "הכנסה" הינה: "הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור - "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ד', ולמעט הענקות מכוח סעיף 40(ב1)(2) לחוק חיילים משוחררים"
29. עיון בנ/8, חוזר אותו הוציא הנתבע בנושא הכנסות מפנסיה מוקדמת ואובדן כושר עבודה מעלה כי החוזר מפרט את סוגי פוליסות הביטוח הקיימות במשק הישראלי ואת חובת ניכוי המס במקור בקשר לפוליסות אלו. עיון בחוזר זה מעלה כי נרשם בו :" ....סעיף 345 ב לחוק קובע, כי הכנסה מ"פנסיה מוקדמת" כוללת גם קצבה בשל נכות או אבדן כושר עבודה מלא או חלקי, שנרכשה מכוח חיקוק או הסכם עבודה. הכנסה מאבדן כושר עבודה שנעשתה באופן פרטי, נחשבת כהכנסה לפי סעיף 2 (5) לפקודת מס הכנסה וחייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי מכוח סעיף 345 ( (א) לחוק הביטוח לאומי.".

עיון בסעיף 2 (5) לפקודת מס הכנסה מעלה כי מדובר ב

:"קיצבה, מלוג או אנונה".

30. זה המקום לציין כי גם עיון בסעיף 3 לפקודת מס הכנסה מעלה כי יש לראות בתשלומים שקיבלה התובעת כמקור הכנסה:"

3. (א) סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו; לענין זה, "ביטוח מפני אבדן כושר עבודה" – ביטוח מפני פגיעה בכושר עבודה, אבדן השתכרות או הפסד רווחים, הנובעים ממחלה, מנכות או מתאונה, והכל בין אם הכספים על פי הביטוח שולמו בסכום חד-פעמי ובין אם שולמו בתשלומים תקופתיים, בין אם שולמו בידי קופת גמל ובין אם שולמו בידי אחר".

31. נוכח האמור שוכנענו כי יש לראות בתקופה בה קיבלה התובעת תשלומים מחברת הראל כתקופה בה קיבלה הכנסה ומשכך יש לראות אותה כעובדת בחודשים אלו, ומשכך נכנסת היא לחריג של הגדרת "עקרת בית" כמפורט בסעיף 195 לחוק.

32. בשולי הדברים נציין כי עיון בדוח העיסוק של התובעת אל מול תביעותיה כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לקביעת נכותה מעלה כי אכן מיעוט הכנסותיה קשור לליקוי הרפואי שלה. עיון בדוח זה מעלה כי החל מחודש 7/07 חלה ירידה משמעותית בהכנסותיה.

עיון בתצהירה של התובעת שלא נסתר עולה כי כבר בשנת 2005  הגישה תביעה לנכות כללית ונקבעה לה נכות אורטופדית.  הנתבע קבע כי הנכות שלה לא מספיקה ולכן  התובעת הגישה  עררים על החלטות הוועדה הרפואית שאכן התקבלו כפי שפורט לעיל.  עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי תצהירה לא נסתר בנקודה זו. ר' עמ' 5 שורות 7-9 .

33. יפים לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בעבל (ארצי) 33292-04-15 המוסד לביטוח לאומי נ' פלונית , ניתן ביום4.6.18 , שם קבע בית הדין הארצי כי משהמבוטחת הייתה במעמד של עובדת במועד הרלוונטי , היא אינה נופלת להגדרת "עקרת בית" בסעיף 238 לחוק ובהתאם לא חל עליה החלק הנגטיבי של הגדרת עקרת בית בסעיף 195 לחוק, ואין לבחון האם מתקיים לגביה אחד משלושת החריגים המנויים בסעיף. עוד נקבע כי בניגוד לטע. המוסד, החוק אינו קובע "תקופת אכשרה"(תקופה מינימלית של תשלום דמי ביטוח) כתנאי להיווצרותה של זכות לגמלת נכות כללית, אף לא לגבי נשים נשואות, אלא אם אותה אישה נשואה לא הייתה במעמד של "עובדת" או "עובדת עצמאית" במועד הרלוונטי לבחינת זכאותה.
34. לפיכך,  גם לא שוכנענו כי במקרה דנן יש לקבל את נקודת הזמן שנקבעה על ידי הנתבע -במועד הגשת התביעה , כנקודת זמן שיש לקחתה בחשבון , זאת נוכח מצבה הרפואי של התובעת שבגינו הצטמצמה הכנסתה עד כדי אבדן ההכנסה.

סוף דבר

35. לאור האמור לעיל , התוצאה היא כי התובעת לא נפלה להגדרת המונח "עקרת בית" בסעיף 238 לחוק , ועל כן שוכנענו כי   בחינת זכאות התובעת לקצבת נכות כללית  היתה אמורה להיבחן  על פי מסלול של  "מבוטחת משתכרת".
36. אשר על כן התביעה מתקבלת.
37. הנתבע יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.   

ניתן היום, ט"ו אדר תש"פ, (11 מרץ 2020),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.