אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דמרג'יאן נ' ע'

דמרג'יאן נ' ע'

תאריך פרסום : 23/03/2020 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
7088-08-16
22/03/2018
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
תובע:
האיג דמרג'יאן
עו"ד ש. אלקון
נתבע:
א.ע.
עו"ד ג. מטאנס
פסק דין
 

 

לפני תביעת פינוי.

  1. התובע, יליד 1963 הוא בעליו של בית דירות בן 3 קומות המצוי ברח' התורן 37 ב' בחיפה (להלן: "הבית"). התובע ורעייתו מתגוררים בדירה המצויה בקומה הראשונה בבית. ביום 20/8/65 נחתם בין אביו המנוח של התובע, מר יעקב דמרגיאן ז"ל לבין אביו המנוח של הנתבע, מר ג' ע. ז"ל, הסכם לפיו הושכרה לאבי הנתבע בשכירות מוגנת, דירה בת 3 חדשים המצויה בקומת הקרקע של הבית (להלן: "ההסכם"; "הדירה" - בהתאמה). עם פטירת אבי הנתבע בשנת 1971 לערך, נכנס הנתבע בנעליו כשוכר מוגן בדירה והוא מתגורר בה כיום יחד עם רעייתו הגב' ז' ע..

  2. לטענת התובע, הוא הבחין כי אשת הנתבע מנהלת בדירה פעוטון לילדים, זאת בניגוד להוראות ההסכם לפיו מטרת השכירות היא למגורים בלבד וכן בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה האוסר על שימוש בדירה שלא לפי היתר בניה. לטענתו, הפעלת הפעוטון בדירה מהווה הפרה של ההסכם המקנה לתובע את הזכות לפנות את הנתבע מהדירה. עוד לטענתו, הפעלת הפעוטון בדירה פוגעת באיכות חייהם של דיירי הבית וביניהם התובע ורעייתו המתגוררים בדירתם המצויה מעל דירת הנתבע.

  3. עוד לטענת התובע, נודע לו כי הנתבע בנה בתחומי הדירה שירותים בצמוד לשירותים המקוריים, זאת ללא ידיעתו והסכמתו של התובע ובניגוד להוראות ההסכם. לטענת התובע, לא מן הנמנע כי שירותים אלו נבנו לצורך הפעלת הפעוטון. לטענת התובע, בניית השירותים מהווה עילה נוספת לפינוי הנתבע מהדירה.

  4. לטענת התובע, בשנת 2007 הוא הגיש תביעת פינוי כנגד הנתבע בשל שינויים שביצע הנתבע בדירה ללא הסכמתו של התובע. בית המשפט בפסק דינו קבע כי הנתבע אכן הפר את הסכם השכירות אולם נמנע מלהורות על פינויו, משום שקבע כי סעד של פינוי אינו מידתי בנסיבות בהן חלק הארי של השיפוצים נעשה שנים רבות עובר להגשת התביעה והשיפוצים שנעשו סמוך למועד הגשת התביעה נבעו מבעיית רטיבות. עם זאת קבע בית המשפט כי ככל והתובע היה עותר לסעד כספי היה בית המשפט נעתר לבקשתו.

  5. לטענת התובע, הנתבע מפר באופן סדרתי את הסכם שכירות תוך שהוא מזלזל בתובע ורומס ברגל גסה את זכויותיו. לפיכך, עתר התובע להורות על פינוים המידי של הנתבע ובני משפחתו מהדירה ולמסור את החזקה בה לידי התובע כשהיא ריקה ונקיה מכל אדם וחפץ השייכים לנתבע.

  6. הנתבע בכתב הגנתו מציין כי הוא נכה המתקיים מקצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבע מכחיש כי אשתו מנהלת בדירה פעוטון. לטענתו, מעולם לא נעשה שימוש בדירה מלבד מגורים של הנתבע ובני משפחתו. לטענתו, אשתו עובדת מזה שנים כשכירה במוסד לילדים ומעולם לא ניהלה עסק עצמאי.

  7. הנתבע מכחיש את טענת התובע לפיה בנה בדירה שירותים נוספים. לטענתו לא קמה לתובע כל עילת פינוי. לטענתו, התובע לאורך השנים אינו בוחל באמצעים על מנת למרר את חייהם של התובע ומשפחתו במטרה להוציאם מהדירה מבלי לשלם כל תמורה בגין כך. משכך, עתר הנתבע לדחיית התביעה כנגדו.

     

    דיון:

  8. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר היות הנתבע דייר מוגן בדירה נשוא התובענה מכוח הסכם שכירות מוגנת. השאלה בה יש להכריע היא, האם בענייננו מתקיימות עילות פינוי להן טוען התובע.

  9. סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, מקים עילת פינוי כאשר הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי. נטל הראיה בדבר הפרת חוזה שכירות רובץ על מי שטוען את ההפרה. ראה בע"א 645/78 צבי טישאואר נ' משה מלמן, לד(1) 375. לא כל הפרה של תנאי השכירות מקימה עילת פינוי אלא רק הפרה של תנאי שלגביו נקבע בחוזה במפורש שהפרתו מזכה את בעל הבית לתבוע פינוי . ראה בע"א 121/84 יעל בר-עקיבא-מוזס נ' א.י.ב.ד, פד לח(4), 673. רק אם הותנה במפורש בין בעל הבית והדייר שאי-קיומו של תנאי מסוים נותן לבעל הבית את הזכות לתבוע פינוי, יכול בעל הבית לבסס את תביעתו על עילה זו. ראה בע"א 460/77 שלומית דרוקר ואח' נ' חנניה פלטין, פד לב(2), 809.

     

    האם הוכח כי הנתבע עשה שינויים אסורים במושכר (בניית תא שירותים נוסף):

  10. התובע טען בכתב התביעה, כי לאחרונה נודע לו כי הנתבע בנה בדירה שירותים בצמוד לשירותים המקוריים, זאת בלי ידיעתו והסכמתו של התובע ובניגוד להסכם. לטענתו לא מן הנמנע כי השירותים נבנו לצורך ניהול הפעוטון. הלכה היא כי המוציא מחברו עליו הראיה ובענייננו לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לעניין זה, אשר אף לא נתמכה בכל אסמכתא מתאימה. עיון בראיות שלפני מעלה כי המדובר בטענה אשר נדונה כבר במסגרת ההליך הקודם בין הצדדים. התובע טען כי בשלב כלשהו במהלך שנת 2016, הוא שמע רעש של שיפוצים מדירת הנתבע וכאשר ירד לדירת הנתבע על מנת לברר את פשר העניין, התגלה לו כי הנתבע יחד עם עוד שניים מבצעים שיפוץ ובין היתר בניית שירותים נוספים בנוסף לשירותים הקיימים. לטענתו, כאשר התעמת עם הנתבע בעניין זה השיב לו הנתבע כי הוא יעשה בדירה כרצונו. הנתבע בעדותו לפני הכחיש בתוקף את טענת התובע לעניין זה. אמנם הנתבע בעדותו לפני אישר כי אכן בנה בדירה שירותים ואף אישר את המתואר על ידי התובע בכל הנוגע לחילופי הדברים ביניהם באותו המעמד, אולם עמד על כך כי הדבר ארע כבר לפני כעשר שנים, עובר להגשת התביעה הקודמת וכי הדבר אף הוכרע במסגרת פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת.

  11. עיון באותו פסק דין מעלה כי בניגוד לנטען על ידי התובע בס' 15 לתצהירו (ת/1) ולפיו פסק הדין בת.א. 69765-07 עסק אך ורק ב "הרס ובבניה של קירות, מרפסות, הריסת דלתות וחלונות", צוין מפורשות בפסק הדין כי הנתבע בנה בדירה שירותים חדשים במקום הקודמים וכי החלפת השירותים הייתה נחוצה (עמ' 3 שורות 16-17, עמ' 4 שורה 36 לפסק הדין מיום 14/2/10). עדותו של התובע בכל הנוגע לעניין זה הייתה מבולבלת ולא ברורה. בתחילה השיב בחיוב לשאלה האם כל טענותיו העובדתיות קשורות לתביעה הקודמת, אך בהמשך טען כי מדובר בעבודות חדשות שביצע הנתבע במושכר, לא יותר משנה עובר להגשת התביעה שלפני. על אף שהתובע טען כי צילם את העבודות שביצע הנתבע לאחרונה בדירה, הוא לא צרף אותם לעיון בית המשפט וכאשר נשאל לגביהן הוא טען כי את הצילומים הוא העביר אל בא כוחו דאז, עוה"ד ברקוביץ שייצג אותו בהליך הקודם והתמונות נותרו בתיק בית המשפט.

  12. יש בכך כדי לחזק את גרסת הנתבע לפיה עסקינן בעבודות שבוצעו זמן רב עובר להגשת התביעה שלפני ואשר עניינן נדון והוכרע במסגרת בפסק הדין בתביעה הקודמת. לפיכך משלא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לעניין זה, היא נדחית.

     

    האם עשה הנתבע שימוש במושכר שלא למטרת השכירות – הפעלת פעוטון בדירה:

  13. כאמור סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, מקים עילת פינוי כאשר הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי. ס' 1 להסכם השכירות, קובע כי מטרת השכירות הנה למטרת מגורים בלבד. ס' 10 להסכם קובע כי הפרת התחייבויות השוכר על פי ההסכם מקנה למשכיר את הזכות לתבוע את פינוי השוכר.

  14. לאחר שעיינתי עיין היטב בראיות ועדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי בדירת הנתבע, ניהלה אשת הנתבע בחודשי הקיץ, פעוטון בדירה המושכרת להם בדיירות מוגנת, זאת בניגוד להוראות הסכם השכירות המוגנת הקובע כאמור כי מטרת השכירות המוגנת היא למגורים בלבד.

  15. לטענת התובע בקיץ 2016, בתחילת חופשת הקיץ ממוסדות לימוד, הוא הבחין כי אשת הנתבע, גב' ז'קלין ע., מנהלת בדירה פעוטון לילדים בסיוען של שתי בנות משפחה נוספות. לטענתו הוא הבחין כי בשעות הבוקר הפעוטות היו מובאים על ידי הוריהם לדירה ונאספים בסביבות השעה 16:00. לטענתו בשלב מסוים, הוא ניסה למנוע את כניסת ההורים על ידי נעילת שער הכניסה, אולם ללא הואיל ומאחר וההורים היו מכניסים ילדיהם לדירת הנתבע מכניסה אחרת. לטענתו, הוא דיבר בעניין זה עם הנתבע אשר הסביר לו כי אשתו מטפלת בקרובי משפחה. לטענתו, גם בשנים עובר לשנת 2016 אשת הנתבע הייתה מטפלת בפעוטות בביתה, במהלך החופש הגדול, אולם בהיקף מצומצם ולא בהיקף גדול, כמו במהלך קיץ שנת 2016.

  16. כלתו של התובע, הגב' אלין שאער דמרג'יאן, הצהירה כי לבקשת התובע היא הקליטה בחודש 7/16 שיחה שקיימה בשם בדוי עם הגב' רשא חורי שבתה נמסרה לטיפול בפעוטון שנוהל על יד אשת התובע בדירה. בהתאם לעדותה, את פרטיה של גב' חורי היא קיבלה מחוקר פרטי, עפ"י מספר הרכב עמו נהגה הגב' חורי להגיע לפעוטון. בשיחה שהתקיימה בשפה הערבית, הציגה עצמה גב' אלין, כאם בשם ליליאן, המבקשת לרשום את בתה לפעוטון. גב' חורי סיפרה לה כי גב' ע. – אשת הנתבע, מטפלת בביתה תמורת תשלום ב- 5 ילדים, ביניהם בתה של גב' חורי. עותק מתמלול השיחה, צורף לתצהיר שם צוטטה הגב' רשא חורי משיבה לגב' אלין (ליליאן) את הדברים הבאים:

    " ליליאן: אצל מי את שמה את הילדה שלך? שאדי אמר לי מממ... רשא: יש אחד בשם רימון עג'ינה שהיה חברו לכיתה.. ואני במקרה הכרתי את אמא שלו מהגן.. אז כרגע שמתי אותה אצלה.. אישה בשם ז'קליו עג'ינה.. אבל אני אמרתי לשאדי שלפני תקופה היא אמרה לי שהיא לא תמשיך את כל חודש אוגוסט, כאילו רק עד 10.8 ותפסיק.. היא רוצה לנוח לפני שהיא חוזרת לגן.. ליליאן: כמה ילדים יש לה? רשא: ג'קלין? יש לה את הילדה שלי ועוד 4 בנות.. ליליאן: הבת שלך ועוד 4 בנות? רשא: כן. 5. ליליאן : וכמה היא לוקחת? רשא: 1400 ₪.. ואת מביאה לה את האוכל ומביאה לה את הכל כאילו.. אני אצלה מחודש יולי ואני מרגישה מאוד בנוח.. ומי שעוזרות לה זו הבת שלה ואשתו של הבן שלה..".

  17. בעדותה לפני, העידה הגב' אלין כי היא מכירה את רשא מתקופת הלימודים ולאחר שזיהתה בסרטון את רשא מביאה את בתה לפעוטון, היא יצרה קשר עם אחיה של רשא, אותו היא מכירה גם כן מתקופת הלימודים, אשר לבקשתה מסר לה את מספר הטלפון של רשא. כאשר נשאלה מי הוא אותו חוקר פרטי המצוין בתצהירה, היא השיבה כי היא אינה יודעת וטענה כי לא היה צורך בחוקר פרטי על מנת לאתר את מספר הטלפון של רשא חורי, אותה היא כאמור זיהתה בסרטון. כאשר נשאלה מדוע בכל זאת היה צורך בחוקר פרטי היא טענה כי היה צורך לאתר פרטים של אנשים נוספים אשר נהגו להביא את ילדיהם ואשר זהותם אינה ידועה לה. כן העידה כי הוא אינה יודעת איזה מידע התקבל מאותו חוקר פרטי.

  18. בנו של התובע, מר ג'ודי דמרג'יאן, הצהיר כי במהלך קיץ 2016, למשך כחודש ימים, הוא צילם מבית הוריו את ההורים מביאים את ילדיהם אל דירת הנתבע. בעדותו לפני הציג מר ג'ודי כיצד צילם את הסרטנים והציג לפני את התיעוד בו ניתן להבחין במספר הורים מביאים את ילדיהם עם עגלות או סלקלים אל ביתה של הגב' ע., במספר מועדים שונים.

  19. הגב' רשא חורי, אשר זומנה כעדה מטעם התובע, טענה בעדותה לפני כי היא כלל אינה מכירה את גב' אלין דמרג'יאן. בהתאם לעדותה יש לה הכרות מוקדמת עם משפחת ע., הם היו נפגשים באירועים ואחיה חבר של בנו של הנתבע. את הגב' ע. היא גם מכירה ממקום עבודתה של הגב' ע. בגן הילדים "הלב הקדוש" אליו גב' רשא שולחת את ילדיה. לטענתה, בשל הצורך בהשגחה על בתה הפעוטה במהלך חודש יולי 2016, היא פנתה אל הגב' ע. בבקשה כי זו תשגיח על בתה הפעוטה למספר ימים במהלך חודש 7/16. לטענתה הגב' ע. לא ניהלה בדירה פעוטון וזו השגיחה על ביתה מספר שעות מצומם ביום ולמשך תקופה קצרה של כמה ימים בודדים לסירוגין במהלך קיץ 2016. על אף שבמסגרת השיחה הטלפונית עם הגב' אלין טענה הגב' רשא כי בעבור טיפול בכל ילד גובה גב' ע. סך של 1,400 ₪, בעדותה לפני טענה הגב' חורי כי גב' ע. עשתה זאת בהתנדבות והיא שילמה לה רק בעבור רכישת מזון לילדתה. בהתאם לעדותה כאשר הייתה מביאה את בתה אל ביתה של הגב' ע. בשעות הבוקר המוקדמות, היא לא הבחינה שם בילדים נוספים.

  20. בעלה של הגב' רשא חורי, מר אלי חורי, אשר אף הוא זומן כעד מטעם התובע, העיד אף הוא כי הם שמו את בתם אצל הגב' ע. פעמים בודדות לסירוגין במהלך חודש יולי 2016. לטענתו, הסיכום עם הגב' ע. היה כי בימים בהם אין להם סידור אחר לילדה הם יבואו אותה אל ביתה של הגב' ע.. לטענתו, בפעמים הבודדות בהן הוא הביא או אסף את בתו מביתה של הגב' ע. הוא לא הבחין בילדים נוספים, למעט פעם אחת שלמיטב זכרונו הוא הבחין שם בילד נוסף בגיל של בתו. גם מר אלי טען בעדותו לפני, כי מעבר למאות שקלים בודדים שמסר לגב' ע. בעבור רכישת מזון לילדה הוא לא שילם לה סכומים נוספים וההשגחה על הילדה נעשתה ללא תמורה.

  21. הדברים עומדים בסתירה בולטת לאשר עולה מהשיחה בכיסוי אותה ביצעה הגב' דמרג'יאן עם הגב' חורי. יתרה מזו הדברים אינם עולים בקנה אחד עם ההגיוני והמקובל. לא סביר בעיני כי הגב' ע. תחזיק בבתה של הגב' חורי ותטפל בה ללא שכר ואכן הדברים עולים ברורות משיחת הגב' חורי עם הגב' דמארגיאן.

  22. הנתבע ואשתו בתצהיריהם (נ/1, נ/2) הכחישו בתוקף כי בדירתם מנוהל עסק כלשהו. לטענתם במהלך שנת 2016 פנתה אל הגב' ע. מכרה אותה הכירה בפעוטון ב "מוסד הלב הקדוש" בו עובדת הגב' ע. כמטפלת מוסמכת לגיל הרך. אותה מכרה טענה אין לה סידור לבתה הקטנה והציעה לשים את בתה אצל הגב' ע. ולאחר הפצרות מצדה הסכימה הגב' ע. "לעשות את הניסיון". לאחר מספר ימים בודדים, כך לטענת הגב' ע., פנו אל גב' ע. אנשים נוספים אשר היו מעוניינים כי תשמור על ילדיהם, עד כי שבסופו של דבר נוצר מצב בו הגב' ע. טיפלה בדירה ב 2-4 פעוטות. לטענתם בני הזוג ע., לאחר כ 10-15 ימים החליטה הגב' ע. ביוזמתה לבטל את הסידור של השמירה על הפעוטות. לטענתם, בעשר השנים האחרונות עושים התובע ומשפחתו כל שאל ידם כדי לייצר מצב שיחייב את הנתבע ומשפחתו להתפנות מהדירה. לטענתם מאמצים אלו כללו התנהגות אלימה, מילולית ופיזית, של התובע ובני משפחתו, איומים וגרימת נזק לרכוש עד כדי שהיה צורך להזמין את המשטרה אשר לרוב הייתה מנסה להרגיע את הרוחות, מזהירה את הצדדים ועוזבת את המקום. לטענתם, בנו של התובע נהג לשלח בהם את כלבו. לטענתם התובע ומשפחתו נוהגים לאסוף מתכות וגרוטאות ולהניח אותם בחצר המצויה בשימושם של התובע ובני משפחתו. לטענתם, התובע הציע להם מספר פעמים להתפנות מהדירה בעבור תשלום דמי מפתח אולם הצעותיו לא רציניות והסכומים שהציע היו מזעריים כך שאינם מאפשרים להם לרכוש דירה חלופית.

  23. הנתבע בעדותו אישר כי אשתו מצויה בחופש מעבודתה בחודשי יולי ובמהלך חודש 7/16, לטענתו למשך כשבוע שבועיים, השגיחה אשתו על כ 3-4 פעוטות בדירה. הילדים היו מובאים לדירה בין השעות 8-9, בתם מגי הייתה מסייעת לאשתו בטיפול בפעוטות, אשר היו ישנים על המיטה או בעגלה והיו מואכלים כ 3 פעמים ביום. לטענתו, בשנים שקדמו לשנת 2016 אשתו לא טיפלה בפעוטות בדירתם. לטענתו, מלבד חורי רשא ואלי הוא לא הכיר את יתר ההורים המביאים את ילדיהם. הנתבע העיד כי הוא אינו יודע כמה כסף שולם לאשתו בעבור הטיפול בפעוטות ובאיזה אופן שולמו הכספים. כאשר נשאל מי היא אותה מכרה אשר כנטען בתצהירו פנתה אל אשתו והפצירה בה כי תשגיח על ילדתה, הוא השיב כי מדובר בגב' רשא חורי, זאת לאחר שבנו שישב באותה העת באולם, הנחה אותו להשיב כך.

  24. הגב' ע. העידה לפני כי היא נמצאת בחופשה מעבודה במהלך חודש אוגוסט כאשר בחודש יולי בד"כ מתקיימת קייטנה במעון בו היא עובדת, אולם לעיתים נוצר מצב בו היא אינה עובדת גם בחודש זה. בהמשך העידה כי אין מצב בו היא אינה עובדת גם ביולי וגם באוגוסט של אותה השנה. בהתאם לעדותה במהלך חודש 7/16, למשך מספר ימים, היא טיפלה בביתה בארבעה פעוטות בגילאים של מתחת לשנה. אנאבלה בתם של חורי רשא ואלי, קלרה חריש בתה של קלוד חריש, לורנה בתה של משפחת נג'אר וילדה נוספת בשם ליאן חורי. בהתאם לעדותה יש לה קרבה משפחתית אם כי רחוקה, לקלרה, לורנה וליאן. בהתאם לעדותה, הקשר עם ההורים נוצר במסגרת עבודתה במעון "הלב הקדוש" אליו הם שולחים את ילדיהם. לטענתה, אותם הורים ביקשו ממנה להשגיח על הילדים במהלך חודש יולי למשך כמספר ימים. עוד העידה הגב' ע. כי הילדים היו מובאים לביתה בסביבות השעה 8 בבוקר והיו נאספים בין השעות 12:20- 14:00. בניגוד לטענת בעלה לפיה הפעוטות היו ישנים במיטה או בעגלות, היא העידה כי הילדים היו ישנים בביתה על מזרונים המונחים על הרצפה או בלול של נכדתה. כן העידה כי בתה סייעה לה בחלק מהזמן וכי היא הייתה קונה את המצרכים ומבשלת אוכל לילדים. בהתאם לעדותה, היא מעולם לא ביקשה תמורה מההורים עבור ההשגחה ואלה היו נותנים לה סכומים ביוזמתם וכראות עיניהם. בתחילה העידה, כי בעבור כל ילד היו משלמים לה ההורים סך של 150-200 ₪ בעבור כל התקופה ובהמשך העידה כי הגב' חורי מיוזמתה שילמה לה סך של 600-700 ₪ כמתנה. יוזכר כי הדבר בניגוד לעדות ה"ה חורי ולפיו לא שילמו לגב' ע. דבר. כן טענה הגב' ע. כי בפועל היא הפסידה כספים כתוצאה מהשגחתה על הילדים באותה תקופה. הגב' ע. הכחישה בתוקף את הטענה לפיה כי נהגה לטפל בפעוטות בביתה גם בשנים קודמות לשנת 2016. כאשר נשאלה מי היא אותה מכרה המצוינת בתצהירה, בניגוד לנטען על ידי בעלה כי הייתה זו הגב' רשא חורי, היא טענה כי מדובר באמה של הילדה ליאן.

  25. גב' ע. העידה כי לא דיווחה על ההכנסות מאותו פעוטון. בתחילה העידה "רציתי לראות אם זה טוב אתי, אני חשבתי שאני אלך למס הכנסה ולפתוח תיק" ובהמשך טענה כי מעולם לא הייתה לה כל כוונה לנהל עסק ולפתוח תיק במס הכנסה.

  26. סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". בענייננו עדויותיהם של התובע, כלתו ובנו, אשר אף נתמכו בתיעוד מתאים היו אמינות בעיני ואני מעדיפה אותן על עדויות הנתבע ואשתו אשר היו רצופות בסתירות, כפי שתואר לעיל. מהעדויות והראיות שהוצגו לפני עולה בבירור כי לכל הפחות, במהלך חודש 7/16 טיפלה אשת הנתבע בדירתם המושכרת להם בדיירות מוגנת למטרת מגורים בלבד, בתמורה כספית בכ 4-5 פעוטות. לגב' ע. סייעו בתה וכלתה ובנוסף למזון ודברים אחרים שנמסרו לה על ידי הורי הפעוטות רכשה הגב' ע., באמצעות הכספים שקיבלה מהורי הפעוטות, מוצרים לצורך הכנת אוכל לפעוטות. הדירה הותאמה לצורך השגחה על הפעוטות באופן כזה שהוצבו בה מזרונים ולול (השייך לנכדתם של הנתבע ואשתו), על מנת שפעוטות יוכלו לישון שם במהלך היום. הוצג לפני תיעוד מצולם מחודש 7/16 בו ניתן לראות בבירור את ההורים מגיעים עם ילדיהם לדירת הנתבע ומשאירים אותם שם, להשגחתה של הגב' ע.. עדויותיהם של רשא ואלי חורי, אשר ניכר היה כי כוונתם להגן על הגב' ע. , ולפיהן זו לא דרשה מהם כל תמורה בעבור ההשגחה על ביתם וכי הם שילמו לה מאות שקלים בודדים בעבור רכישת המזון, אינה סבירה בעיני ועומדת בסתירה מוחלטת לנטען על ידי הגב' רשא במסגרת שיחתה הטלפונית עם גב' אלין ולפיו הגב' ע. גובה סך של 1,400 ₪ בעבור טיפול בכל ילד. בעוד שהגב' ע. טענה בתחילה כי בעבור כל ילד שולם לה סך כולל של 150 ₪- 200 ₪ בהמשך היא טענה כי הגב' רשא חורי שילמה סך של 600 ₪- 700 ₪ בגין הטיפול בביתה הפעוטה. בעלה, מר ע. העיד כי הוא כלל אינו יודע כמה כסף שילמו ההורים לאשתו בעבור ההשגחה ובאיזה אופן היא קיבלה את התשלום. הגב' רשא, על אף שכאמור במסגרת שיחה עם גב' אליו היא טענה כי הגב' ע. גובה סך של 1,400 ₪ בעבור טיפול בכל פעוט, העידה לפני כי היא שילמה לגב' ע. רק בעבור רכישת אוכל לפעוטה ואף לא זכרה כמה כסף שילמה לגב' ע., בטענה כי מאז חלף זמן רב. מר אלי חורי העיד כי זכור לו שפעם אחת הוא שילם לגב' ע. סך של 100 ₪ וזו אף החזירה לו עודף וכן טען כי הוא אינו יודע כמה כסף אשתו שילמה לגב' ע., אולם עמד על כך כי לא יותר מסכום כולל של 300 ₪ עבור כמה ימים. בעוד שהגב' חורי העידה כי בתה הייתה ישנה במיטה בדירת הנתבע, בעלה מר חורי העיד כי זו ישנה בעגלה או בסל קל. הנתבע העיד כי כלל אינו יודע היכן ישנו הפעוטות וגב' ע. העידה כי הפעוטות ישנו על גבי מזרונים על הרצפה או בלול השייך לנכדתה.

  27. אף אין בידי לקבל את טענתה של הגב' ע. כי עשתה זאת בהתנדבות במהלך חופשת הקיץ שלה ואף הפסידה כספים כתוצאה מכך. טענה זו נעדרת כל הגיון כלכלי, היא אינה סבירה בעיני, היא כאמור עומדת בסתירה לנאמר על ידי הגב' רשא בשיחתה הטלפונית עם הגב' אלין ואף עומדת בסתירה לנטען על ידי הגב' ע. לפיה חשבה לדווח על הכנסותיה מהטיפול בפעוטות אולם קודם רצתה לבדוק האם זה משתלם לה.

  28. הנה כי כן הוכח לפני כי לכל הפחות במהלך חודש 7/16 הפעילה אשת הנתבע פעוטון, בתשלום, בדירה המושכרת להם בשכירות מוגנת, זאת בניגוד לתנאי בחוזה השכירות המוגנת לפיו מטרת השכירות היא למגורים בלבד. עובדה זו מקימה לתובע עילת פינוי כנגד הנתבע בהתאם לס' 10 להסכם הקובע כי הפרת התחייבויות השוכר על פי ההסכם מקנה למשכיר את הזכות לתבוע את פינוי השוכר ומכח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 המקים עילת פינוי כאשר הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי.

     

    סעד מן הצדק:

  29. סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, "סייג כללי לפינוי", קובע: "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק לתתו". נקבע כי אין בעלי הדין יכולים להתנות על כוחו של בית המשפט להעניק סעד על-פי דין בכלל וסעד מן הצדק בפרט. לפי סעיף 132 הסעד מן הצדק כל כולו עניין לשיקולו של בית המשפט הוא, אשר צריך להיות מודרך בשיקולי הצדק בלבד, על-פי הנסיבות הקיימות בעת בואו להחליט בעניין, ושום הסכם או התחייבות - אפילו קיבלו תוקף של פסק-דין וזה לא בוטל - אין בכוחם לכבול את ידי בית המשפט מראש בשימוש שעליו לעשות, בבוא העת לעשות זאת, בשיקול-דעתו. ראה בע"א 76/81 מנחם בוקובזה נ' דוד שירי, לז(3) 622. הסעד מן הצדק הוא בגדר תרופה יוצאת דופן, שפניה בעיקר אל הנסיבות האישיות של הנוגע בדבר, ואשר בא לאפשר התחשבות מיוחדת במצבים קשים היכולים לנבוע מן היישום הפורמלי והאוטומטי של הדין. ראה ברע"א 4740/92 ברוך אדלר נ' שלום חן ואח' (02/11/1992). יש להעניק את הסעד בצמצום, על מנת שלא יהא היוצא מן הכלל שנקבע בסעיף הופך להיות הכלל. ראה בע"א 5/79 זהבה רייכמן ואח' נ' כתריאל רוזנבלום, פד לד(2), 208.

  30. לכל זאת יש להוסיף כי נקבע כי יש להעדיף פרשנות מצמצמת לחוק הגנת הדייר לנוכח השינויים שחלו במציאות הישראלית בתחום זה. ראה ברע"א 2737/11 מינה גרוס נ' יעקב אוסט ואח' (19/02/2013).

  31. בעניינו, אינני סבורה כי זה המקום להעניק לנתבע סעד מן הצדק, סעד אשר כבר ניתן לו בעבר. כמצוין לעיל בשנת 2007 הגיש התובע תביעת פינוי כנגד הנתבע (ת.א. 6857-07) בטענה כי הנתבע ביצע שיפוצים בדירה ללא ידיעתו והסכמתו של התובע. בפסק הדין מיום 14/2/10 קבע בית המשפט כי הנתבע אכן הפר את הסכם השכירות כאשר ביצע שיפוצים בדירה ללא ידיעתו והסכמתו של התובע. עם זאת נמנע בית המשפט מלהורות על פינוי הנתבע מהנכס. בית המשפט לקח בחשבון כי הנתבע מתגורר בדירה משחר ילדותו, כי הוא נכה וכי ומשפחתו מגוררת עמו וקבע כי פינוי הנתבע מהדירה עלול להעמידו בפני קשיים רבים. כן קבע בית המשפט כי עיקר השיפוצים בוצעו על ידי הנתבע שנים ארוכות עובר להגשת התביעה והשיפוצים שנעשו סמוך להגשת התביעה נבעו מבעיית רטיבות והיו נחוצים.

  32. לנתבע כבר ניתן בעבר סעד מן הצדק אשר מנע את פינויו הנתבע מהדירה עוד בשנת 2010, על אף הפרת הסכם השכירות מוגנת על ידו ולמרבה הצער לא העריך הנתבע את ההזדמנות אשר ניתנה לו והוא ממשיך להפר את ההסכם, גם אם בעילה אחרת. משכך, אין זה המקום להעניק לו בשנית סעד מן הצדק, מה גם שזה כלל לא התבקש, אלא בסיפא לסיכומיו. הנתבע טען כי ההפרה של הסכם השכירות המוגנת, אותה הכחיש בכתבי טענותיו הקודמים, אכן הייתה, אך היקפה מזערי וכי חויב בהוצאות על הפרות קודמות. אין בכך על מנת להעניק לו את הסעד מן הצדק המותנה בתום ליבו של המבקש סעד זה.

  33. סוף דבר,

    התביעה מתקבלת ואני מורה לנתבע ולמי מטעמו, לפנות לאלתר את המושכר נשוא התובענה, דירת בת 3 חדרים ברח התורן 37 ב' , קומה ראשונה ולהשיב את החזקה בו לידי התובע כאשר הוא נקי מכל אדם וחפץ.

    הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 2500 ש"ח ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

    הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

    ניתן היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ