אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זר נ' איל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ

זר נ' איל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ

תאריך פרסום : 09/12/2019 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
17322-09-17
03/12/2019
בפני השופטת:
שרה שדיאור

- נגד -
התובעת:
רותם זר
עו"ד איילת כהן
הנתבעת:
איל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ ח.פ. 514936269
עו"ד אייל שווגר
פסק דין
 

 

לפני בית הדין תביעת התובעת לפיצויים בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק עבודת נשים, הפסדי שכר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, אי עריכת שימוע, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, פדיון ימי מחלה, החזר ניכויים, הפרש תשלומים בונוס, ימי חגים, פגיעה בתשלום דמי לידה ועוגמת נפש, בסך כולל של 233,824.5 ₪.

 

הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה לצורך טיפול בילד, הנתבעת לא הרעה את תנאי התובעת בשל ההיריון והתובעת קיבלה את כל זכויותיה.

 

העובדות

  1. התובעת הועסקה אצל הנתבעת מיום 16.6.15 ועד ליום 5.3.17.
  2. התובעת הועסקה כנציגת טלמרקטינג, כמוכרת ומאפרת בסניף קניון מלחה.
  3. החל מיום 1.1.16 הועסקה התובעת אצל הנתבעת בסניף מלחה כמנהלת סניף, ובהתאם שונה שכרה.
  4. בחודש 7/16 הועברה התובעת לעבודה כמנהלת סניף בקניון הדר. הובטח לתובעת כי תנאי העסקתה ושכרה יהיו זהים לתנאים ולשכר שקיבלה כמנהלת סניף קניון מלחה.

 

המחלוקת

  1. מה היו נסיבות סיום העסקת התובעת?
  2. האם הנתבעת הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 וחוק עבודת נשים תשי"ד-1954, האם התובעת זכאית לפיצוי?
  3. האם התובעת זכאית לפיצוי בגין החוסרים שנוכו משכרה.
  4. מה היה שכרה של התובעת? כיצד חושב? האם הבונוסים היו חלק משכר היסוד של התובעת? האם התובעת הייתה זכאית למנוי חניה חודשי?
  5. האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הפרשות לפנסיה?
  6. האם התובעת זכאית לפדיון חופשה, לפיצוי בגין ימי מחלה ושעות הריון וימי חגים.
  7. האם התובעת זכאית להפרשי שכר בגין חודש יולי 2016?
  8. האם התובעת זכאית להפרשים בגין דמי לידה, בשל תשלום חלקי של השכר.

 

הכרעת הדין

 

הרקע לתביעה על פי טענות התובעת

  1. התובעת טענה כי במועד לא ידוע בחודש מרץ 2016, היא הודיעה למנהלת הישירה שלה, הגב' הילה ביטון (להלן: "הילה"), שהייתה באותה עת מנהלת האזור, כי היא בהיריון. לאחר שהודיעה על ההיריון, החל מאמצע חודש אפריל 2016, החלה הנתבעת לנהוג כלפיה באופן מפלה בגין הריונה, ללא כל עילה.
  2. ביום 17.4.16 הילה זימנה אותה לשיחה שבה מסרה כי נתוני המכירות בסניף אינם מספקים אותה. הילה טענה כי ההיריון משפיע על התובעת לרעה, והזהירה אותה כי ככל שלא יחול שינוי בנתוני המכירות, היא תפעל להוריד אותה לדרגת מאפרת או להעביר אותה לסניף אחר.
  3. ביום 27.4.16 שוב הזהירה אותה הילה בעניין הירידה בנתוני המכירות.
  4. בתחילת חודש מאי, החליטה הילה להוציא את התובעת לחופשה מאולצת של שבוע. לאחר מכן, התובעת חזרה לתפקיד מאפרת/מוכרת בסניף מלחה, והילה ניהלה את הסניף בעצמה. לטענתה, יש לדחות את גרסת הילה שלפיה היא ניהלה את הסניף ביחד עם התובעת, וסביר יותר שהתובעת הייתה תחת מרות הילה, והורדה בכך לתפקיד מאפרת/מוכרת. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי שכרה ותנאיה של התובעת נשמרו במהלך שבוע זה.
  5. ביום 11.5.16 התובעת שלחה להילה הודעה ראשונה ובה התלוננה על הרעת תנאיה, בין היתר נוכח הורדתה מדרגת מנהלת לדרגת מאפרת, ונוכח השפלתה מול העובדים ולקוחות הסניף.
  6. בחודש יולי 2016, בהחלטה פתאומית וחד-צדדית, החליטה הנתבעת להעביר את התובעת לתפקיד מנהלת סניף הנתבעת בקניון הדר בירושלים. התובעת נפגשה בעניין זה עם מר יונתן ארן (להלן: "יונתן"), שהיה באותה עת סמנכ"ל הרשת (כיום המנכ"ל) ביום 19.7.16. בנוסף, ביום 20.7.19 נפגשה התובעת עם הגב' קרן לביא (להלן: "קרן"), שהייתה באותה עת מנהלת המרחב. כמו כן, נפגשה התובעת עם הילה ביום 21.7.16. בשיחות אלו אשר הוקלטו ותומללו על ידי התובעת, הובטח לה ששכרה לא יפגע כתוצאה ממעבר הסניף.
  7. התובעת טענה כי הנתבעת לא הגישה כל ראיה לכך שניהלה עם התובעת שיחות בגין בעייתיות בניהול הסניף, בתקופה שקדמה להודעתה על ההיריון. לטענתה, כל הטענות התחילו רק לאחר שנודע להילה על ההיריון, ובעקבות ההיריון.
  8. התובעת התייחסה לתכתובות וואטסאפ בינה לבין הילה, שהגישה הנתבעת וטענה כי כולן נשלחו לאחר שנודע להילה על ההיריון. התכתובות לא הובאו במלואן, ומשכך יש להניח כי התכתובות המלאות היו מחלישות את גרסת הנתבעת. מאחת ההודעות עולה כי התובעת השיבה שמדובר בעסקה שהייתה תחת טיפולה של הילה, ולא של התובעת.
  9. ביחס לטענת הנתבעת לפיה התובעת ביצעה או ביטלה עסקאות בניגוד לנהלים, התובעת טענה כי התלונות החלו רק לאחר שנודע לנתבעת על ההיריון, הנוהל לא הוגש על ידי הנתבעת ולא הוכח מהמסמכים שהנתבעת הגישה כי העסקאות בוטלו בניגוד לנהלי החברה, או כי היו ביטולים בכמות מעבר לנהוג, ויתכן שמדובר בסיבות טכניות כגון שינוי אמצעי תשלום. לטענתה, כיוון שרבות מהלקוחות היו תלמידות המכללה, שעשו עסקאות בסכומים גבוהים, סכומי הביטולים בגין עסקאות היו גבוהים יותר בסניף מלחה. עוד טענה התובעת כי היא הוכיחה שביטול עסקאות מבוצע בשירות הלקוחות, על פי המפורסם באתר האינטרנט.
  10. התובעת טענה כי הנתבעת לא הוכיחה טענותיה ביחס לאי סדרים בניהול הקופה, ביחס לכך שמספר התלונות שהתקבלו היה מעבר למקובל, ביחס לירידה במכירות בתקופה שבה ניהלה התובעת את סניף מלחה, ביחס לביצוע עסקאות עם תלמידות המכללה ולא לקוחות מזדמנים, ביחס לתלונות רבות על שירות הלקוחות בסניף מלחה, ביחס להיעדרויות התובעת מהסניף וביחס להתפוגגות האווירה הטובה בסניף מלחה.
  11. נוכח כל האמור, התובעת טענה כי טענות הנתבעת לפיהן התובעת כשלה בניהול סניף מלחה, או ניהלה אותו באופן בעייתי לא הוכחו, ואף נסתרו על ידי עדי הנתבעת ויש לדחותן.
  12. ביום 17.8.16 נפגשה התובעת שוב עם הילה וקרן, והזכירה להן את שהובטח לה בעניין אי הפגיעה בשכרה.
  13. לאחר שהתובעת יצאה לשמירת הריון ולחופשת לידה, הבינה כי הנתבעת מינתה מנהלות סניף במקומה באופן קבוע, בסניף מלחה ובסניף הדר, והבינה כי לא תוכל לשוב לתפקידה. לפיכך הודיעה התובעת על התפטרותה עם סיום חופשת הלידה ב 5.3.17.
  14. התובעת טענה כי לאחר חופשת הלידה לא שבה לעבוד אצל הנתבעת "נוכח החלפתה של התובעת במנהלת חדשה – כשלמעשה בהתנהלות הנתבעת ומנהלה הביאו אלה להתפטרותה של התובעת, כל זאת באופן שרירותי וללא כל סיבה ובוודאי שלא סיבה מוצדקת ובניגוד לכל דין" (ס' 26 לכתב התביעה). עוד טענה התובעת כי התפטרותה נעשתה "בדלית ברירה ולאחר שתנאי העסקתה אגב פגיעה משמעותית בשכרה ובזכויותיה הנובעות מכך הורעו על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה, באופן מכוון, כל זאת מיום שנודע למנהליה של הנתבעת כי התובעת מצויה בהריון ובתקופה בה הייתה מצויה הנתבעת בחודשי ההיריון" (סעיף 27 לכתב התביעה).
  15. בסיכומיה התייחסה התובעת למכתב ההתפטרות וטענה: "במכתב ההתפטרות של התובעת, נספח 13 לתצהירה, שעליו מבססת הנתבעת את טענותיה כביכול כאילו הנתבעת התפטרה לשם טיפול בתינוק שילדה, נכתב כי התפטרותה היא לטיפול בבנה, אך זאת לנוכח הרעת התנאים שנגרמה לה בהתנהלותה של הנתבעת, כשתוצאה ממנה אין ביכולתה לשאת בתשלום עלויות הטיפול בבנה אם תשוב לעבודה, ולפיכך היא נאלצת להתפטר על מנת לטפל בו (דגש במקור ש.ש., ס' 25 ח' לסיכומי התובעת).
  16. לטענת התובעת, נוכח הנסיבות, מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") היות שהנתבעת פגעה בהכנסתה בעת העברתה לסניף הדר, ומדובר בהרעת תנאים שבגינם לא ניתן היה לצפות ממנה כי תמשיך בעבודתה. היא פנתה לממונים עליה טרם ההתפטרות, אך לא זכתה למענה ומשכך התפטרה.

 

הרקע לתביעה על פי טענות הנתבעת

 

  1. הנתבעת טענה כי היא מעסיקה כ 300 עובדות, חלק ניכר מהן אימהות לילדים קטנים, במגוון תפקידים, בדרגים שונים, ואין מחלוקת כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת וקודמה על ידה לתפקיד ניהולי בזמן שהתובעת הייתה אימא לתינוק. משכך, אין שום היגיון בטענת התובעת לפיה הריונה היווה שיקול או סיבה להפלותה לרעה. התובעת פונה לנשים, שהן בסיס קיומה, מעריכה ומוקירה נשים, וכל קיומה הוא על טהרת היופי הנשי. על כן, טענת התובעת לפיה הנתבעת מפלה נשים, מכל סיבה שהיא, היא טענה מופרכת, ואינה דרכה של הנתבעת. הנתבעת מספקת מאות מקומות עבודה לנשים ומאפשרת לנשים לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
  2. התביעה נשענת על טענתה המוכחשת וחסרת הביסוס של התובעת לפיה העברתה מניהול סניף מלחה לניהול סניף הדר מהווה פגיעה ברכיב הבונוסים שמתווסף לשכרה ולפיכך מהווה שינוי לרעה בתנאי העסקתה, אולם מדובר בטענה ספקולטיבית, שהתובעת לא הואילה להעמידה במבחן המציאות. התובעת עבדה בסניף הדר במשך חודש ושבוע, ובתקופה זו עבדה פחות ממחצית שעות התקן.
  3. חרף הבעיות והליקויים שהתגלו בעבודת התובעת, הנתבעת לא הייתה מעוניינת לפטר את התובעת הנתבעת אף עשתה מאמצים כבירים כדי לשמרה בחברה, לרבות שיחות מוטיבציה עם מנכ"ל הנתבעת, מתוך תפיסה לפיה יתכן שניהול סניף דגל כגון מלחה היה "גדול" על התובעת, שרק התחילה את דרכה המקצועית כמנהלת סניף, והנתבעת סברה כי ניהול סניף הדר יתאים יותר ליכולותיה.
  4. במהלך חודש יוני 2015 הועסקה התובעת בתפקיד של מתאמת פגישות במוקד טלמיטינג במכללה של הנתבעת בסניף מלחה. לאחר כחודשיים החליטה הילה לאפשר לתובעת להתנסות בתפקיד של מאפרת בסניף. כלומר, בתחילה עבדה התובעת בתפקיד של אשת מכירות / מאפרת, כאשר ייעודה היה למוקד הטלמיטינג, ולאחר תקופת ניסיון הוחלט לאפשר לה לעבוד כמוכרת – מאפרת בסניף מלחה. התובעת השתלבה בסניף וביצעה את תפקידה לשביעות רצון מנהליה.
  5. בחלוף כשמונה חודשים, הוצע לתובעת לנהל את סניף מלחה. התובעת הסכימה, ובעקבות כך נחתם עמה הסכם עבודה חדש.
  6. מאז שהתובעת החלה לנהל את סניף מלחה, היא כמעט ולא עמדה ביעדיה האישיים, ובמכלול, הישגיה היו סבירים בלבד. בין היתר, התובעת לא הקדישה זמן להדרכה וניהול העובדים תחתיה; מצבת העובדים בסניף לא הייתה מלאה ו"האנרגיה" החיובית שהייתה בסניף התפוגגה; מצב המכירות ללקוחות מזדמנות היה במגמת ירידה; התקבלו פידבקים שליליים על הסניף; סלי הקנייה היו בצניחה וקהל הלקוחות הצטמצם עד כדי כך שתלמידות המכללה היו המרכיב העיקרי של הרוכשות בסניף, כך התובעת מצאה "פתרון קל" ופטרה עצמה מלדבר עם לקוחות ארעיים שנכנסים לסניף; במהלך יום העבודה התובעת בילתה בחדרי המכללה או בקניון, וכמעט שלא נכחה בחנות; הסניף ספג ביטולי עסקאות מרובים, חלקם נעשו בניגוד לנהלי הנתבעת, שכן התובעת נהגה להעביר ביטולי עסקאות לשירות לקוחות, ולא ישירות בסניף, כיוון שבאופן זה הבונוס ששולם בגין אותה עסקה, לא הושב; קופת הסניף נסגרה בחסר לא מעט פעמים, תופעה שצצה בסניף הדר, לאחר ניודה של התובעת לסניף זה.
  7. התובעת עומתה עם טענות אלו, אך ענתה תשובות מתחמקות, ולא נתנה הסבר מניח את הדעת.
  8. בעקבות התנהלות התובעת, הילה ניהלה אתה שיחות מרובות, שבהן הוצג לה מצב הסניף, בדגש על התלונות המרובות שהתקבלו מלקוחות, בעקבות פרטים שגויים בעסקת מכירה, ועל כך שהחנות, המלאי, הקופה והצוות לא מנוהלים כנדרש. חלק מהשיחות בוצעו לאחר תיאום מראש עם התובעת, וחלק כתוצאה מביקוריה של הילה בסניף, כחלק מהעבודה השוטפת או לצורך בירור מהות תלונה שהתקבלה. במהלך השיחות הוצגו בפני התובעת הנתונים המלאים, והוצע לה לעבור לסניף אחר, שיתאים ליכולותיה, אך התובעת ביקשה הזדמנויות נוספות והתחייבה שתעשה את כל המאמצים לתקן את דרכה.
  9. במהלך יולי 2016, התובעת הוזמנה לשיחה נוספת, בנוכחות המשנה למנכ"ל, ומנהלת בכירה נוספת, שבמסגרתה הוצע לתובע לעבור לסניף הדר, הסמוך לסניף מלחה, תוך שימור תנאי העסקתה של התובעת. בתחילה התובעת התעקשה כי היא מסוגלת להמשיך ולנהל את סניף מלחה, אולם לאחר שהוצגו לפניה התוצאות בפועל בשנית, היא נתנה הסכמתה לעבור לסניף הדר, באותו תפקיד ובאותו שכר.
  10. ואולם, בדיעבד התברר כי גם לאחר ניודה של התובעת לסניף הדר, התובעת המשיכה בהתנהלותה, וגררה עמה את התלונות לסניף הדר. התלונות, התרופפות המשמעת הסניף, החוסרים בקופה וכו', המשיכו עם התובעת. חלק נכבד מהתלונות בסניף היו כתוצאה ממסירת מידע מטעה ביחס לעסקאות מכירה או מימוש מבצעים שלא לפי הנהלים, קרי התנהלות שמוכתבת על ידי התובעת, כמנהלת הסניף.
  11. הנתבעת טענה כי הריונה של התובעת לא היווה כל משקל בעת קבלת ההחלטה על ניודה ונסיבותיה האישיות של התובעת מעולם לא היוו שיקול אצל הנתבעת בקידומה או תנאי העסקתה, והנתבעת פעלה משיקולים מקצועיים, לגיטימיים ומותרים בלבד.
  12. הנתבעת כי לא פיטרה את התובעת, אלא להפך. מנהליה של התובעת המשיכו לנסות לשלבה בעבודה, לקדם אותה, ולסייע לה. ניודה לסניף אחר בירושלים היווה ניסיון נוסף לשמר את התובעת בתפקידה ובתנאיה, מתוך אמונה בתובעת, אולם היא לא השכילה לנצל את ההזדמנות, התבצרה בעמדה והתלונות עליה נמשכו גם לאחר הניוד.
  13. בסופו של יום, התובעת יצאה לשמירת הריון ולאחר מכן לחופשה לידה, והיא זו שבחרה להודיע על התפטרותה מהעבודה, לצורך הטיפול בתינוק שילדה, למרות שיכלה לשוב לעבודה או ליזום שיחה עם מנהליה.

 

  1. מרשומון זה של תיאורי הצדדים נבור את מה שהוכח בפנינו.

 

נסיבות סיום העסקת התובעת

  1. הוכח ואין מחלוקת שהתובעת התפטרה, ובכך הסתיימה העסקתה אצל הנתבעת.
  2. התובעת לא הגישה עותק ממכתב ההתפטרות.
  3. בישיבת קדם המשפט בתאריך 23.12.18 מסרה ב"כ הנתבעת כי בידיה מכתב ההתפטרות, וכי בשל טעות לא הוגש במסגרת תצהיר גילוי המסמכים. התובעת אישרה כי כתבה את המסמך, וניתנה לצדדים הזדמנות להגיש תצהירי גילוי מסמכים משלימים.
  4. ביום 7.1.19 הגישה הנתבעת את מכתב ההתפטרות ולפיו:

"לכבוד: חברת איל מקיאג' בע"מ.

הנדון: הודעה על התפטרות

אני רותם זר, ת.ז. 301488748 מבקשת להודיע לכם בזאת על התפטרותי מעבודתי בחברתכם וזאת לצורך הטיפול בבני שנולד ביום 27.11.16.

אציין, כי כאמור התפטרותי הינה לצורך הטיפול בבני, שכן נוכח הרעת התנאים שנגרמה לי בהתנהלותכם אין ביכולתי לשאת בתשלום עלויות הטיפול בבני אם אשוב לעבודה ולפיכך אני נאלצת להתפטר על מנת לטפל בו.

בנסיבות אלה, אבקש כי ייערך לי גמר חשבון ובתוך כך לשלם לי את מלוא זכויותיי המוקנות לי בדין. בתודה מראש, רותם זר".

  1. נוכח האמור, התובעת התפטרה מהעבודה בנתבעת. ויצויין כי אף שהמונח "הרעת תנאים" מופיע בו, עדיין מופיעה פעמיים העילה של הצורך לטפל בבן.

 

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים

  1. כאמור, התובעת טענה כי מאז שהודיעה להילה על ההיריון, הנתבעת פגעה בה ולבסוף העבירה אותה מתפקידה כמנהלת סניף מלחה לתפקיד של מנהלת סניף הדר, תוך פגיעה בשכרה.
  2. הנתבעת טענה כי לא פגעה בתובעת בשל ההיריון, וכי החלטותיה התקבלו על רקע מקצועי בלבד, נוכח התנהלות התובעת.
  3. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי הוכח בפנינו שהתנהלות הנתבעת הייתה עניינית, מקצועית, נועדה לשמר את הרווחיות בניהול תקין בסניפים ולא נועדה לפגוע בתובעת - בכלל, התנהלות הנתבעת אף לא הייתה קשורה להיריון התובעת, בפרט.
  4. התובעת לא הוכיחה כל קשר בין התנהלות הנתבעת להיריון, הגם שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפיה.
  5. התובעת הקליטה שיחות שלה עם הילה, קרן ויונתן, מהם עולה כי התייעצה עם עו"ד ושקלה הגשת תביעה משפטית עוד בטרם המעבר לסניף הדר. חרף האמור, מההקלטות והראיות שהוגשו לא הצליחה התובעת לעגן טענותיה ביחס לאמירות של הילה לפיהן היריון משפיע על התובעת לרעה.
  6. עוד נציין כי מצאנו את עדויות עדי הנתבעת, יונתן, קרן והילה כאמינות עקביות ומהימנות כפי שיודגם מטה . וזאת בניגוד לעדות התובעת, אשר נתגלו בה סתירות של ממש, ועדותה לא התיישבה עם הראיות שהגישה התובעת בעצמה, והכל כפי שיפורט בהמשך הדברים.
  7. מנכ"ל הנתבעת מסר בעדותו: "אנחנו מעסיקים 300 נשים בגילאי 25-35, שגם שתי המנהלות הישירות של רותם, אחת מהן עברה שתי לידות בחברה, השנייה היא אם חד הורית לארבעה ילדים. הנושאים הללו לא מעסיקים אותנו. כמובן שמדובר על תפקידים בכירים יותר" עמ' 17 שו' 10-13).
  8. התובעת אישרה בעדותה כי כאשר החלה לעבוד בחברה הייתה אם לתינוק בן שנה, ומבחינת הנתבעת עובדה זו לא היוותה שיקול (עמ' 6 שו' 1-9).
  9. דהיינו מגמת ההעסקה בנתבעת של נשים ללא קשר להורות או הריון הוכחה ע"י הנתבעת ואושרה ע"י התובעת.
  10. אין מחלוקת כי התובעת החלה לעבודה אצל הנתבעת ביום 16.5.15 כנציגת טלמיטינג. כחודשיים לאחר מכן קודמה לתפקיד של מוכרת/מאפרת ובתוך שבעה וחצי חודשים ממועד שהחלה דרכה בחברה, קודמה התובעת לתפקיד של מנהלת סניף מלחה, המהווה סניף הדגל של החברה. ללא ספק קידום מהיר. הילה ציינה כי ככל הנראה היה הקידום מהיר מידי ולא תאם את כישוריה האמיתיים של התובעת.
  11. התובעת טענה כי הודיעה להילה על ההיריון במהלך חודש מרץ 2016, אך לא מסרה מועד מדויק (ס' 13 לתצהיר התובעת).
  12. בחקירת הילה שאל ב"כ התובעת:

"ש. משום שבאפריל 2016 היא מודיעה לך שהיא בהריון.

ת. אוקי. בסביבות אפריל. לדעתי היא הודיעה לי לפני, התכתובת וואטסאפ שלנו מראה על מרץ" (עמ' 37 שו' 20-21).  

  1. הילה נשאלה האם במשך 4 חודשים שבהם התובעת ניהלה את סניף מלחה, ועד להודעתה על ההיריון, לא היו תלונות על התנהלותה.
  2. הילה השיבה: "ב 13/3/16 הייתה לנו שיחה שבפניה הצגתי שיש המון תלונות שירות, זה היה לפני שהיא הודעה לי שהיא בהריון לפי התצהיר. יש איזה משהו קטן בפברואר שאנחנו מדברות על עסקאות שאין להן אישור" (דגש שלי, ש.ש. עמ' 37 שו' 24-26).
  3. הנתבעת צירפה לתצהיר גילוי מסמכים מטעמה הודעת דוא"ל מחודש פברואר 2016, שכותרתו: "ריכוז אי סדרים בקופת מלחה" (עמ' 90 לגלמ"ס הנתבעת) ממנו עולה כי סניף מלחה מוביל לרעה באופן בולט, מעל יתר הסניפים, וכן דף ריכוז ביטולי עסקאות (עמ' 96 לגלמ"ס הנתבעת).
  4. כלומר, התלונות החלו עוד בחודש פברואר, והמשיכו במרץ, עוד לפני שהילה ידעה שהתובעת בהריון, ומשכך הוכח כי שיחות אלו בין הילה לתובעת היו ללא כל קשר להריונה של התובעת.
  5. התובעת טענה כי הילה קיימה איתה מספר שיחות, בתאריכים 17.4.16, 25.4.16, 27.4.16 ובתאריך 5.5.16, אולם לא הציגה כל ראיה לקיומן של השיחות או לתוכנן. מתמליל השיחה בין התובעת ליונתן עולה כי התובעת אמרה שיש לה מקליט שיחות אוטומטי במכשיר הטלפון הנייד. אולם, על אף שהשיחה מיום 27.4.16 הייתה טלפונית על פי טענת התובעת, התובעת לא הגישה הקלטה של שיחה זו. החזקה המשפטית היא כי הצגת התמליל היה פועל כנגד התובעת.
  6. לטענת התובעת, בתחילת חודש מאי, הילה הוציאה אותה לחופשה מאולצת של שבוע, ולאחר מכן היא חזרה לתפקיד מאפרת/מוכרת בסניף מלחה, והילה ניהלה את הסניף בעצמה, הגם ששולם לה שכר של מנהלת סניף. לטענתה, יש לדחות את גרסת הילה שלפיה היא ניהלה את הסניף ביחד עם התובעת, שכן "סביר יותר שהיא הייתה תחת הילה, והורדה בכך לתפקיד מאפרת/מוכרת".
  7. מניסוח התובעת "סביר יותר" עולה כי מדובר בהנחה של התובעת בלבד, ולא בעובדה. אף טענה זו לא הוכחה כלל. הילה מסרה בתצהירה כי שוחחה עם התובעת מספר פעמים, והציעה לתובעת לעבור סניף, אולם היא ביקשה הזדמנויות נוספות והתחייבה שתעשה את כל המאמצים לשפר התנהלותה. עוד מסרה הילה בעדותה כי היא לא זוכרת שהוציאה את התובעת לחופשה כפויה, וככל שהיתה נוקטת במהלך זה, הרי שהיה לו תיעוד, אולם אין לכך כל תיעוד, אף לא בהתכתבויות הוואטסאפ בינה לבית התובעת, ומשכך אירוע זה לא קרה (עמ' 34 שו' 14-28).
  8. אף יונתן מסר בעדותו כי לא היה ידוע לו על הליך זה (עמ' 20 שו' 9-10).
  9. נוכח האמור טענת התובעת לא בוססה על ידה ונסתרה בעדויות שני עדי הנתבעת , אף טענה זו נדחית, בהעדר הוכחה.
  10. התובעת טענה כי הילה ניהלה את הסניף בחודש מאי, ביצעה את סידורי העבודה בסניף והציבה את התובעת במשמרות מוצ"ש, בניגוד לרצונה. לטענתה, הילה כתבה לתובעת: "אז אולי עדיף שתעברי למוצ"שים? והתובעת השיבה: "דיברנו על זה שאני לא עובדת מוצשים.. עוד מלכתחילה...". אך למרות האמור, התובעת נדרשה לעבוד במוצאי שבתות.
  11. כאמור לעיל, טענת התובעת לפיה הילה ניהלה את סניף מלחה בחודש מאי 2016 נדחתה, ומשכך גם טענה זו נדחית.
  12. מעבר לצורך יצוין כי גם בעניין זה התובעת סתרה עצמה בעדותה, לאחר שעומתה עם דו"חות הנוכחות בתקופה שקדמה להודעתה על ההיריון, והודתה כי לעיתים עבדה בימי שישי לאחר השעה 12:00, ואף במוצאי שבתות:

" ש. בסעיף 24 לתצהירך את רושמת כי הילה שיבצה אותך למשמרות (מצטט), הכל היה בניגוד למה שסוכם בתחילת עבודתך.

ת. נכון.

ש. וזה לשיטתך בגלל שגילו שאת בהיריון.

ת. כשהילה החלה לעשות את סידורי העבודה, זה היה מיד אחרי שחזרתי משבוע שהיא הוציאה אותי לחופש מאולץ. שם היא החליטה שאני לא מנהלת יותר את הסניף, כשהיא התחילה לעשות את השיבוצים היא שיבצה אותי בימי שישי אפילו שהיא ידעה שאינני יכולה לעבוד אחרי השעה 12:00 וגם במוצאי שבת. והתשובה שלה הייתה שאלה הם האילוצים של הסניף שאני מחויבת לעמוד בהם.

ש. אז את אומרת שזה היה משהו חדש.

ת. כן. כי לא עבדתי בימי שישי אחרי 12:00.

ש. מציג דוח נוכחות (עמ' 51 לתצהיר גלמ"ס מיום 05/03/18). מפנה אותך ל-12/09/15, 19/09/15 ו-21/11/15 עבדת מוצ"ש. 08/01/16 עבדת ביום שישי אחרי צהריים עד מאוחר, גם ב-15/01/16 גם ב-30/01/16 (מוצ"ש) גם ביום שישי 26/02/16 עבדת לאחר השעה 12:00. וגם ביום שבת 27/02/16. עוד לפני שידענו שאת בהיריון.

ב"כ התובעת: אינני מתנגד.

דוח נוכחות (16 עמודים) הוגש וסומן נ/2.

ת. נכון. כשהייתה לי את האפשרות לבחור את ימי השישי ומוצאי שבת מבחירה שלי כדי להגיע ליעדים וכשזה התאים לי הגעתי גם בימי שישי וגם במוצ"ש כי זו הייתה בחירה שלי וידעתי להתארגן על עצמי עם הילד שלי כי זה התאים לי (עמ' 11 שו' 27 עד עמ' 12 שו' 19).

  1. באמצעות דוחות הנוכחות, שעליהם לא הייתה מחלוקת, ושהוגשו כראיה,  הוכיחה הנתבעת

     חד משמעית , ב-8 תאריכים שונים לפחות ,וטרם נודע ההיריון  כי טענת התובעת שרק לאחר

     היוודע הריונה שובצה בימי שישי ובמוצ"ש אינה נכונה לשון המעטה  . גרסתה הופרכה

     באמצעות מסמך גם בנקודה זו.

  1. מר רן זר, בעלה של התובעת הגיש תצהיר ואף העיד בבית הדין. בתחילת עדותו נשאל על עבודת התובעת במוצאי שבת והשיב:

"ש. כשאתה אומר בתצהירך בסעיף 6 שרותם עבדה בימים א-ו ולעולם לא עבדה במוצאי שבת.

ת. זה מידיעה אישית, זה היה מלכתחילה כך".

ואולם, לאחר שעומת עם דו"ח הנוכחות של התובעת ממנו עולה כי התובעת עבדה לפחות בשבעה מועדים שונים לפני חודש מרץ 2016, בימי שישי לאחר השעה 12:00 ובמוצאי שבתות, שינה מר זר את עדותו ומסר:

"העבודה הזו היא עבודה דינמית, רותם הייתה מנהלת הסניף, אם הייתה בעיה והיה צורך לתת עזרה נוספת, להישאר, לכסות בלת"מים לרבות במוצאי שבת רותם הייתה עושה את זה. ההסכם הוא ללא מוצאי שבת ושישי אחרי 12.

ש. קראת פעם את ההסכם.

ת. לא.

ש. אם אגיד לך שבהסכם זה לא כתוב.

ת. אני אומר לך שסוכם איתה בעל פה עם המנהלת הסכם מסוים. לא נכחתי בזה.

ש. אז כשכתב שהיא מעולם לא עבדה במוצאי שבת טעית.

ת. אולי טעיתי, בטח לא שיקרתי. אני כתבתי את התצהיר מול עורך דין" (עמ' 16 שו' 11-31)(דגש ש.ש.).

  1. דהיינו גם בעלה חזר בו מגרסתו בעניין שישי ומוצ"ש.
  2. התובעת טענה כי הרעת התנאים החלה כבר במרץ, אולם רק ביום 11.5.16 שלחה להילה הודעת וואטסאפ שבה ציינה כי התנהלותה של הילה כלפיה מהווה הרעה בתנאי העסקתה. גם הודעה זו לא צורפה לתצהיר התובעת.
  3. בהתאם לפסיקה, ראיות שניתן היה להגישן, אך לא הוגשו, מבלי שניתן כל הסבר לכך, חזקה שלא היה בהן כדי לבסס את הנטען לחילופין לפעול לרעת מי שלא הגיש. העובדה כי לראשונה הועלתה טענה זו במאי מדברת בעד עצמה ולא בכדי לא הובאה הראיה ע"י התובעת.
  4. מהאמור עולה כי התובעת לא הגישה כל ראיה לטענותיה כמפורט לעיל.
  5. התובעת טענה כי כאשר הודיעה להילה על ההיריון, הילה הגיבה: "מה יהיה עם החנות???" אולם גם טענה זו לא הוכחה.
  6. הילה הכחישה אמירה זו בתצהירה וטענה: "כשרותם הודיעה לי על הריונה, אני ממש התרגשתי ושמחתי ומעולם לא אמרתי לה "מה עם החנות"; טענה זו של רותם אינה נכונה (ואני נוקטת לשון עדינה) וכל מטרתה הינה ליצור מצג כאילו ההיריון היווה בעיה כלשהי, שעה שידוע לה היטב כי אין זה כך כלל וכלל; לעניין זה, אבקש לשוב ולהדגיש, כי קיבלתי את רותם לעבודה כשהיא אמא ועניינים מסוג זה, כפי שכבר ציינתי קודם לכן, מעולם לא היוו שיקול כלשהו בהליך קבלתה לעבודה ו/או בהחלטה בדבר קידומה כמו גם בהחלטה בדבר ניודה לסניף אחר. כאשר רותם הייתה עובדת טובה, היא קודמה ללא קשר לנתוניה האישיים" (סעיף 14 לתצהיר הילה). (דגש ש.ש.) כך גם הוכיחה הילה בפועל שכן היא זו שקידמה את התובעת.
  7. בעדותה בבית הדין נשאלה הילה על הכחשתה תשובה זו במסגרת תצהירה והיא מסרה כי לא זכור לה שאמרה משפט כזה (עמ' 34 שו' 13).
  8. בניגוד לטענת התובעת, שהיא ללא כל בסיס, מתמליל השיחה עם הילה מיום 21.7.16 (נספח 8 לתצהיר התובעת) ניתן להיווכח כיצד הגיבה הילה, אמנם לאחר שכבר ידעה על ההיריון, אולם מדבריה ניכר כי הילה לא רק שלא הביעה כל דאגה בעניין זה אלא שעודדה את התובעת:

"רותם: הפחד הכי גדול שלי זה ששלושה חודשים, בואי שנייה חצי דקה הקדמה. נכנסתי להריון הזה בפלטה לגמרי, במצב הכלכלי.

הילה: ברוך הבא, ברוך השם.

רותם: ברוך השם, אבל במצב הכלכלי הכי פסארה שאפשר.

הילה: נו.

רותם: וכאילו לא הייתי חושבת בכלל עכשיו על לעשות עוד ילד, בוא נגיד שאם זה היה תלוי בי.

הילה: אוקיי.

רותם: תודה לאל שזה קרה.

הילה: ברוך השם" (דגש שלי, ש.ש. עמ' 100 שו' 12-21).

  1. מהשיחה עם הילה עולה כי מדובר בהחלטה שהתקבלה משיקולים מקצועיים בלבד. עניין ההיריון עלה רק כאשר התובעת העלתה אותו, ובהקשר של דמי הלידה, ובלי שום קשר לטענות הנתבעת או להתנהלות התובעת. הילה אף הבהירה כי מדובר בהחלטה זמנית, שלא נועדה לפגוע בתובעת:

"רותם: אני לא חושבת שאפשר להגיד משהו על החודש האחרון.

הילה: רותם, התלונות שירות לא מפסיקות להגיע, הביטולים לא מפסיקים להיערם, הסניף נראה במצב גרוע, אין מצבת עובדים בכלל, תקשיבי, את כנראה לא מנסה להסתכל לרגע אחד מהעיניים שלי.

רותם: ברור שאני מסתכלת, ברור הילה, הרי זה להיות מנהל, זה גם לצאת רגע מהקופסא ולהסתכל.

הילה: אז אני אומרת לך אם זה היה סניף שכרגע מתפקד, מה יש לי לחפש הרפתקאות? בואי תגידי לי את, בואי תגידי לי את, מה יש לי לחפש הרפתקאות? מה אני צריכה להזיז אותך? מה זה מעניין אותי?  כאילו זה לא שלקחת לי משהו, זה לא שאת הורסת לי משהו, להיפך, אני רוצה שייקחו את זה ממני כבר, אני רוצה שיהיה לי ראש שקט, אבל זה לא עובד. מי שאוכל את כל הריקושטים זו אני, כי למה? כי הילה נתנה את המילה שלה ותראי מה קרה, הלכנו אחרייך, האמנו לך, אנחנו לא מכירים את רותם...

את יודעת איפה אני טעיתי איתך? לא טעיתי איתך בזה שהמלכתי אותך. שמתי אותך בסניף שלי כביכול, לא טעיתי איתך, כי בתוך תוכי אני יודעת מי את, בסדר? בואי ננקה את הכל, אני כן יודעת מה עשית. לא טעיתי עד כדי כך, אין מצב. טעיתי איתך שלא נתתי לך לעבור דרך, טעיתי איתך שלא התחלתי איתך מלמטה, שלא אמרתי לך בואי קחי סניף קטן, תביני מה צריך ואז תתקדמי. אני היום במצב שאני כאילו זוכרת ממך משהו מסוים, אני לא יכולה לדרוש ממך מה שאני רוצה לדרוש ממך, אני לא מרגישה שזה קורה לא בגלל שאת לא טובה, כי משהו קורה כאן עכשיו. אז אוקי בואי ניקח צעד החוצה, בואי נלך להדר, אחרי זה, קודם כל את מבטיחה את המקום שלך, את כבר סוללת לעצמך דרך, את לא שמה איקס, יש לך לאן לחזור, זה בית, את יכולה תמיד לחזור, תמיד להשתלב בתפקיד מעבר, תחווי את ההצלחה הזאת ונתקדם משם הלאה. זה מה שאני חושבת. זה לא בגלל שאת לא טובה כי את יודעת מה אני חושבת עליך, כבר אמרתי לך שמבחינת מכירות אין כמוך, את יודעת את זה, אני תמיד אומרת לך את זה שאת אמנית מכירה. אבל קשה לי עם כל המסביב, יש פה המון דברים שלא עולים בקנה אחד עם מה שאני מצפה. וניסיתי וניסיתי וניסיתי וזה לא עובד. פשוט לא עובד, זה לא עובד. אז אין לי בעיה, אז אני אומרת בסדר, אני אשאיר לך הכל אותו דבר, הכל אותו דבר, רק בואי ניקח צעד אחורה, בואי נתחיל ממקום שכולם התחילו.

רותם: כן.

הילה: מבינה? לזה אני מתכוונת. זה הכל. לא לעשות לך רע ולא לפגוע בך וברמה האישית אני מאוד אוהבת אותך.

רותם: אני יודעת. זו הסיבה שלקחתי את זה כל כך קשה כי ברמה האישית אני מאוד אוהבת אותך..." (דגש ש.ש. )(נספח 8 לתצהיר התובעת, עמ' 92 שו' 12-23, עמ' 93 שו' 19 עד עמ' 94 שו' 15). 

  1. הוכח כי כבר בזמן אמת הילה פרטה בפני התובעת את הליקויים, אחד לאחד, את העובדה שמגיעות תלונות שירות רבות, שישנם ביטולים רבים, שהסניף נראה במצב גרוע ואין מצבת עובדים כלל. התובעת לא הכחישה טענות אלו של הילה בשיחה ובכך למעשה הוכחה טענת הנתבעת כי הבעיות היו אמיתיות והביקורת היתה מקצועית ועניינית. הילה אף מציגה בפני התובעת את האמון שניתן בה, ואת האפשרות שקפצה מהר מידי וגבוה מידי. התובעת לא מתכחשת אף לכך.
  2. במסגרת ההליך, הנתבעת לא הציגה נוהל ביטולים או נתונים לגבי מספר הביטולים בסניף מלחה, ביחס לסניפים אחרים, בשים לב להיקף המכירות בכל סניף. יחד עם זאת, היות שבזמן אמת נאמר לתובעת כי ישנם ביטולים רבים, והתובעת לא סתרה טענה זו, די בכך כדי לבסס טענות הנתבעת בעניין זה, ובשים לב לכך שנטל ההוכחה לענין טענות התובעת לפגיעה בה בשל ההיריון – מוטל על התובעת.
  3. אשר לטענת הנתבעת כי התובעת לא עמדה ביעדים האישיים, הרימה הנתבעת את הנטל שכן התובעת סתרה עצמה ביחס להגעתה ליעדים האישיים שהוצבו לה, בתקופה שבה ניהלה את סניף מלחה.
  4. תחילה טענה כי הגיעה ליעדים הרבה יותר מחודש אחד:

"איך היית מתארת את העמידה האישית שלך ביעדים.

ת. היו חודשים שהגעתי ל100% מהיעדים ויש חודשים שהגעתי לכמעט 100% מהיעדים.

ש. כמה חודשים הגעת ל 100%.

ת. אני לא זוכרת אבל הרבה יותר מחודש אחד".  

  1. לאחר מכן, כאשר עומתה עם טבלת הנתונים שממנה עולה כי לא עמדה ביעדי המכירות האישיים שהוצבו לה, הודתה כי לא עמדה ביעדים אלו:

"ש. אז אני מבין שלא הצלחת להראות לנו את העמידה האישית שלך ב-100% יעדים.

ת. לא בעמידה האישית שלי במכירות האישיות שלי" (עמ' 7 שו' 26-17)(דגש ש.ש.).

  1. זאת ועוד, התובעת אף מסרה כי מדובר בהחלטה "ניהולית" שקיבלה, ואף קיבלה את אישורה של הילה:

"ש. מפנה לנספח 3 לתצהירך. את רואה בטבלה קצב יעד כללי. בהתייחס לתקופתך כמנהלת, מינואר 2016. תסכימי איתי שמחודש ינואר 2016 לא עמדת ב-100% יעד. מראה לך את ינואר 2016 שם נאמר 63% יעד אישי.

ת. נכון.

ש. תעברי חודש חודש ותראי לי הכין 100%.

ת. אני הגעתי להסכם עם הילה שבסוף החודש אני מביאה את הסניף ליעד שלו וזו צורת הניהול שלי. ככה ניהלתי גם לפני שניהלתי בנתבעת. מבחינתי מנהל זה מה הנציגים שלו בסוף החודש (עמ' 7 שו' 16-22)(דגש ש.ש.).

  1. התובעת לא הוכיחה כי קיבלה את הסכמתה של הילה לצורת ניהול זו. מעבר לכך, ככל שאכן קיבלה את אישורה של הילה, מדוע לא ציינה זאת לכתחילה, וטענה בתחילה כי הגיעה ליעדים? חוסר העקביות בגרסאותיה, בהכרח מביא למסקנה כי התובעת לא קיבלה על כך אישור מהילה, וכי לא מדובר בהסכמה.
  2. הנהלת הנתבעת ידעה כי התובעת מנהלת סניף, ובכל זאת העמידה לה יעדים, אשר אף היו מתגמלים אותה בשכר נוסף, וזאת מלבד היעדים הסניפיים שהוצבו. משכך אין לקבל טענתה כי בחרה בצורת ניהול של אי הגעה ליעדים אישיים.
  3. זאת ועוד, בהמשך דבריה סתרה התובעת אמירה זו, שכן מסרה: "גם אם הגעתי ל100% יעד בסניף, היא תמיד חיפשה להראות מה עשיתי לא בסדר כדי להוכיח שאני לא מספיק טובה, על אף שהגעתי ליעד של הסניף, שזו הייתה המטרה שלי. לא מראים שהגעתי ליעדים של הסניף, הם רק מראים את היעדים האישיים שלי". ככל שהילה הייתה נותנת הסכמתה לאי עמידת התובעת ביעדים האישיים שהוצבו לה, כ"שיטת ניהול", הרי שלא הייתה מתלוננת על כך שהתובעת לא הגיעה ליעדים האישיים. הדברים מדברים בעד עצמם. הוכח שהתובעת לא עמדה ביעדיה האישיים.
  4. התובעת אף אישרה בעדותה כי היו בעיות ותלונות בסניף מלחה, בתקופה שבה ניהלה את הסניף:

"ש. מה בנוגע לנהלי עבודה, שירות לקוחות וכו'. לא היו תלונות.

ת. הכל לא היה מושלם, כמובן שהיו בעיות" יחד עם זאת הוסיפה "אני בטוחה שגם היום יש בעיות כי זה סניף הדגל..." (עמ' 8 שו' 10-11).

  1. התובעת בעדותה מסרה כי טיפלה בטענות שהתקבלו בכובד ראש. יחד עם זאת, כאשר הוצגה בפניה תלונה שעליה הייתה תכתובת וואטסאפ השיבה: "אני בכלל לא זוכרת את זה" (עמ' 9 שו' 23). כאשר נשאלה על חוסר בסניף בסכום של 40,000 ₪!! השיבה: "אני לא זוכרת את הסיפור" (עמ' 11 שו' 24-26). כאשר התובעת נשאלה כיצד הגיבה לתלונות של הילה, היא לא נתנה כל דוגמא לטיפול רציני בתלונות שהתקבלו, אלא מסרה באופן לאקוני: "אם זה משהו שצריך להכחיש, הכחשתי, ומה שהיה לי לומר אמרתי, מה שהיה לי לטפל טיפלתי" (עמ' 11 שו' 16).  
  2. בשיחה בין התובעת ליונתן, הוא הסביר את הצורך בניוד התובעת, כך:

"... ואני בתור מנהל יש לי את הלגיטימציה להחליט, כאילו לבוא ולהגיד אוקיי, אני עכשיו צריך אותך פה ואני צריך אותך עכשיו שם. עכשיו אפשר לבוא לקחת את זה למקום שוואלה אני בהריון, הם חושבים שאני לא טובה, אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה טיפה אחרת ולהבין, בואי אני אתן לך נקודת מבט אחרת, כשקרן היתה מנהלת אזור, בסדר? היא היתה מנהלת אזור אצלי הרבה שנים, היא יצאה כבר לשתי לידות ובעזרת השם גם שתצא ללידה שלישית ואני אחכה גם שהיא תחזור. כל פעם היה שלב שבשלב מסוים הייתי בא ולוקח ממנה, חודש רביעי חודש חמישי הייתי לוקח ממנה סניפים... האמת היא שאני חושב בקטע הזה על עצמי, אני חושב של זה שאחרי זה את תצאי לחופשת לידה של חצי שנה ואני צריך אחרי זה פתאום לבוא ולקחת עשרה סניפים ולתת אותם למישהו אחר ואת זה אני לא יכול להרשות לעצמי כי אני צריך לבוא ולגרום לעסק הזה להמשיך לעבוד גם כשאת יוצאת לחופשת לידה. כשאת תחזרי מחופשת לידה, אנחנו נבוא ונדבר ונראה מה על הפרק ואת כמובן תקבלי את כל מה שת רוצה, יותר מזה, קרן ביום שהיא חזרה מחופשת לידה, קיבלה ממני העלאה בשכר בלי שהיא ביקשה. אחרי זה עברו שלושה חודשים, הפכה להיות מנהלת רשת... יכול להיות שלקרן ולהילה יש אינטרסים שהם שאת יודעת שהם אינטרסים מקצועיים, שהם רוצים אוקי, מה קורה ביום שרותם הולכת... עכשיו תראי, יש פה כמה ערכים שאת צריכה להסתכל מנקודת המבט שלך. דבר ראשון, אני כן נתתי הוראה וזה כמובן חד משמעית אף אחד לא רוצה להוריד אותך מהתפקיד שלך, אוקי? אף אחד לא רוצה לבוא ולהגיד לך רותם את לא מנהלת. את מנהלת, זה דבר ראשון. אף אחד לא רוצה לפגוע לך בשכר... אבל את צריכה גם להסתכל באיזשהו מקום כאילו איפה צריך אותך. איפה צריך אותך. אז צריך אותך עכשיו בהדר.. מה קרה? לא רוצים להרע לך בתנאים, לא רוצים לעשות לך, אומרים לך בואי, תלכי איתנו עכשיו יד ביד... רוצים אותך בתור מנהלת בחברה הזאת... אבל יש לנו צרכי מערכת וזה טבעי ואחת הפריבילגיות של מנהל בסוף לקבוע, כאילו לקבוע איך הוא מזיז את האנשים שלו" (נספח 7 לתצהיר התובעת)(דגש ש.ש.).

  1. בעדותו נשאל יונתן על השיחה עם התובעת, והבהיר:

"ש. אני אומר לך, ואני מקל עלייך בעניין הזה, מהלך הפגישה הדי ארוכה, לא שמעתי מההקלטה אף טרוניה שלך אחת כלפיה. לא שמעתי בעיית אמון, חוסרים, נהלים, כן שמעתי עובדת מצוינת, כן שמעתי התפקוד שלך נהדר, כן שמעתי אנחנו מרוצים ממך ולזכותך יאמר שהדבר שאמרת במהלך השיחה זה זכותי לנייד כל עובד. נכון. איפה במהלך השיחה הזאת, שיחת מנכ"ל אל מול מנהלת חנות איפה אתה מטיח בה את כל הדברים האלה.

ת. צר לי שהקליטו אותי בשיחה פרטית זה כבר מהלך על מישהי שמנסה לעשות פה משהו בחוסר תום לב.

ש. אתה ידעת על ההקלטה. והמשכת אחר כך את הפגישה איתה משום שהיית בטוח. איפה במהלך כל אותה שיחה אתה אומר לה אני לא מרוצה ממך.

ת. הייתה לי מטרה אחת בלבד, להוציא את רותם מהסניף מלחה. היא עשתה בעיות. אני אבחר באיזה אסטרטגיה להתמקד לא יעזור לי עכשיו לבוא ולהקטין אותה, לא יעזור לי עכשיו לבוא ולהעליב אותה, ולא לבוא ולהגיד מה המנהלת הישירה שלה חושבת עליה. מה שכן יעזור לי זה להוציא אותה מסניף מלחה כמה שיותר מהר בו היא עשתה נזק ולשים אותה במקום עם פחות חשיפה לארגון.

ש. אמרנו שזה פחות הרגיש לך צורך לבוא ולהטיח בה את הדברים לכן לא אמרת לה את הדברים כל מה שרצית זה להוציא אותה כמה שיותר מהר.

ת. נכון, מסניף מלחה. זו זכותי" (עמ' 20 שו' 18 עד עמ' 21 שו' 1)(דגש ש.ש.).

  1. עדותו של יונתן הייתה מהימנה.הוא הצביע על הצורך המקצועי בניוד , והגם שבשיחה עם התובעת לא העלה בפניה כשלים בהתנהלותה, התרשמנו כי אין בכך כדי להסיק שלא היו כשלים. בחירתו באסטרטגיה נעימה כדי למזער נזקיו אינה בלתי לגיטימית. התנהלות התובעת עלתה בשיחות עם קרן והילה, יום ויומיים לאחר אותה שיחה. תובעת ידעה שיש נגדה תלונות זה לא היה סוד. לכן כשיונתן הבהיר כי נקט באסטרטגיה לצורך הרגעת התובעת וקבלת הסכמתה למעבר לסניף הדר, דברים אלו מתקבלים על הדעת ומהווים ניהול סביר.
  2. יודגש כי התובעת לא טענה לפגיעה בה בגין עצם המעבר מסניף גדול, שהינו סניף הדגל של החברה, לסניף הדר שהנו קטן יותר, אלא טענה כי המעבר גרם לכך ששכרה ירד, והירידה בשכר היא שפגעה בה וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים.
  3. בהקשר זה יצוין כי בסע"ש 13844-12-12 הדס רחמה זקן - דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ בשונה לגמרי מנסיבות תיק זה, נקבע כי התובעת ניהלה את תחנת הטורים במשך 14 שנים, ללא תלונות, וכי התלונות החלו בתקופת ההיריון. עוד נקבע כי ההחלטה להעביר את התובעת מסניף גדול לסניף קטן עם שובה לאחר הלידה, הייתה אך ורק בשל ההיריון ויציאתה לחופשת לידה. בנסיבות אלו נקבע כי העברת התובעת הייתה שלא כדין ותוך הפליה אסורה. הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין, אשר נמחק בהסכמת הצדדים, בהתאם להצעת בית הדין הארצי (ע"ע 21585-02-16 דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ - הדס רחמה זקן).  יש לאבחן לחלוטין את הנסיבות העובדתיות בפס"ד זקן,את אמירות גורמי החברה שם, ואף לפיכך את התוצאה המשפטית.
  4. בניגוד לכך, בענייננו הוכחה חוסר שביעות רצון של הנתבעת מאופן התנהלות התובעת בניהול סניף מלחה בהיבטים שונים ומגוונים, , בזמן אמת, לפני הידיעה על ההריון, והעסקה במוצש לפני פברואר , וללא כל קשר להיותה של התובעת בהיריון.
  5. התובעת הביעה תמיהה, איך יתכן שאם לא התאימה לניהול סניף מלחה, עובדי הנתבעת סבורים שהיא תתאים לנהל את סניף הדר. ואולם, בנוגע לעובדת אחרת, גם התובעת הביעה דעתה כי היא מתאימה לעבוד בסניף הדר, למרות שאינה מתאימה לעבוד במלחה:

"רותם: איך אני אקח את נדין, נדין לא היתה אמורה להיות בחוץ? ... לא, למלחה אני יודעת שהיא לא מתאימה.

הילה: היא לא מתאימה. אני אמרתי אולי להדר כי בהדר עם כל זה שהיא לא... היא עושה אחלה עבודה בהדר, בינתיים כל פעם שהיא עבדה בהדר הסניף סגר יותר מהיעדים שלו..." (נספח 8 לתצהיר התובעת, עמ' 102 שו' 15 עד עמ' 103 שו' 10)  . אף משיח זה נהיר כי שיקוליה של הילה הם מקצועיים בלבד.

  1. יונתן הבהיר בעדותו בעניין זה:

"ש. אתה מציב בעיות קשות, ובכל זאת אתה מעביר אותה לנהל סניף אחר שלך. איך אתה מסביר את זה?

ת. תנאים שונים מניבים תוצאות שונות. רציתי לבדוק אותה מול עובדים חדשים. מול קהל לקוחות אחר. אין מה להשוות באתגר בין לנהל את מלחה ולנהל את הדר. חשבתי שהבעיות שקרו בניהולה של רותם את סניף מלחה קרו מחוסר יכולת" (עמ' 19 שו' 11-13)(דגש ש.ש.).מקצועי נטו.  

  1. בשיחה עם הילה התובעת סיפרה לה על החשש שלה מהמעבר לסניף הדר, נוכח ההשלכות הכלכליות העשויות להתלוות אליו, והיות שמדובר בשלושת החודשים שלפני הלידה, כך שגובה השכר משמעותי בחודשים אלו עבור דמי הלידה. הילה הבהירה לתובעת פעם אחר פעם כי שכרה לא יפגע כתוצאה מהמעבר. כך לדוגמא:

"הסברתי לך שאני לא אתן שאף אחד ייגע לך במשכורת ו-וואלה תקשיבי טוב אם הממוצע שלך הוא 10.5 ובהדר אחרי שתעשי מה שצריך לעשות, כן? לא מדברת איתך עכשיו לא תעבדי. אחרי שתעשי מה שצריך לעשות, תגיעי כאילו בזה שלך בשמונה, אני אדאג שתקבלי את ה-2,500... אני אדאג (נספח 8 לתצהיר התובעת, עמ' 99 שו' 24 עד עמ' 100 שו' 1)(דגש ש.ש.).

  1. התובעת הבינה את דברי הילה, ואישרה אותם: "הילה: תהיי פירית. ברור שאם תעשי 60% אני לא אתן לך משכורת של מלחה שהיית מגיעה ל-95% שם. רותם: לא, מן הסתם" (עמ' 102 שו' 6-8).
  2. כלומר, התובעת אישרה כי הבינה שעל מנת ששכרה לא ייפגע, עליה לעבוד ולהראות מאמץ, וכי הדבר אפשרי, ורק אם לא תעבוד כמו שצריך אז שכרה אכן עלול להיפגע.
  3. בנוסף במסגרת הליך זה, מתעלמת התובעת מכך שבתקופה שבה עבדה בסניף הדר, היינו חודש ושבוע, התובעת לא עמדה ביעדים, ועבדה מחצית מכמות השעות שעבדה במלחה. התובעת הודתה  ואמרה לקרן והילה באופן מפורש ביום 17.8.16 כי לא עשתה כל מאמץ בתקופה זו:

"רותם: אני לא אקבל עכשיו באמת 10,000 שקל עגול, אני לא מצפה כי אני לא נתתי את כל מה שאני הייתי צריכה לתת" (דגש שלי ש.ש., נספח 11 לתצהיר התובעת, עמ' 141 שו' 2-4).

  1. דברי התובעת בזמן אמת, מדברים בעד עצמם ואין לה להלין אלא על עצמה.
  2. מתמלילי השיחות עלה באופן ברור, חד משמעי ולא משתמע לשתי פנים ועדי הנתבעת חזרו על הדברים פעם אחר פעם, כי אין להם כל כוונה לפגוע בשכרה של התובעת. בניגוד לטענות התובעת, הוצגו בפניה הישגים של מנהלות אחרות, על מנת להוכיח לה כי הגעה ליעדים היא מטרה אפשרית ומושגת . יחד עם זאת הובטח לה, כי ככל שתראה מאמץ, גם אם לא תגיע ליעדי הסניף, היא תקבל השלמה כפי שהייתה מקבלת אם הסניף כן היה מגיע ליעדים, וזאת על מנת שלא לפגוע בשכרה. דהיינו היו הולכים לקראתה מעבר למה שעשו לאחרים.
  3. ברור כמובן והובהר לה כי עליה להראות לכל הפחות מאמץ. התובעת אישרה כי דברים אלו ברורים לה.
  4. התובעת הודתה כי לא הגיעה ליעדים, ולא עשתה מאמץ על מנת להגיע ליעדים בהדר, ומשכך אינה מצפה לקבל את מלוא השכר שקיבלה כאשר ניהלה את סניף מלחה.
  5. התובעת אף הודתה בשיחתה עם קרן והילה כי אם הילה תנהל את סניף הדר למשך שבוע, היא תגיע ליעדים גבוהים מאלו שאליהם הגיעה התובעת (עמ' 144 שו' 5-7, נספח 11 לתצהיר התובעת).
  6. הילה הבהירה לתובעת את שהובטח פעם נוספת, בזמן אמת: "אני מצפה ממך כן לעבוד בשביל הכסף שלך. אוקי? בשביל לקבל את המשכורת שאת אמורה לקבל, את יכולה לייצר כאן בדיוק את מה שדורשים ממך. דרך אגב, אם היינו רואים השתדלות ממך, אם היה אפילו מינורי והנה קרן לידי, אם הייתי רואה שיש פה שליחה של לידים, אנהם לא שש שבע לידים, יש ארבע סגירות בסניף. אם הייתי רואה שאת דומיננטית במכירות ואם ברצפת מכירה, אם הייתי רואה שאת... אם הייתי רואה שיש השתדלות של 200% אז היינו משווים לך את הפעילויות ואת הבונוסים שעשית רק מתוך מקום של ערבות הדדית, של לבוא לקראת כמו שאת באה לקראת. אבל את לא יכולה לבוא להגיד לי, אני לא רוצה לעבוד, אני לא רוצה לעשות את הכסף, אתם תשלמו לי על דברים שאני לא עושה. למה? כי מגיע לי כי אני בהריון. אני כן מוכנה להשלים לך את הבונוס שלך מלחה, זה משהו שעשינו כאן. אבל את לא יכולה בכזה קור רוח לבוא ולהגיד אני רוצה כסף" (עמ' 149 שו' 18 עד עמ' 150 שו' 6).
  7. הילה וקרן חוזרות על הדברים שוב ושוב, אולם למרות שהדברים הובהרו והתובעת ידעה מה נדרש ממנה, בשיחה זו היא טענה שהיא זכאית לשכר זהה לזה שקיבלה במלחה, לכאורה ללא קשר להתנהלותה ולמאמץ שנדרש ממנה: "זה מה שהובטח לי לפני שעברתי לקניון הדר. אני אקבל את ההשלמה למשכורת שלי (עמ' 156 שו' 27 עד עמ' 157 שו' 1). בכך הוכיחה את טענת הנתבעת כי רצתה לקבל כסף בלי לעבוד כנדרש עבורו.
  8. התובעת טענה כי אינה יכולה להגיע ליעדים בסניף הדר, וכי אינה יכולה לעבוד יותר שעות. קרן שאלה מדוע, הרי התובעת אמרה שתכננה לעבוד במלחה 11 שעות ביום בשלושת החודשים שלפני הלידה, כדי להגדיל את שכרה בתקופה זו, אם כן, מדוע אינה יכולה לעשות זאת גם בסניף הדר, והתובעת השיבה: "כי פה אני לא רוצה לתת מעבר" (עמ' 159 שו' 7 לתצהיר התובעת). ואידך זיל גמור.
  9. התובעת טענה כי שכרה ירד נוכח המעבר לסניף הדר, אולם אישרה בעדותה כי השכר שקיבלה בחודש אוגוסט, הוא עבור חודש יולי, וכי המעבר לסניף הדר היה רק ביום 24.07, כך ששכר חודש אוגוסט אינו משקף את שכרה לאחר המעבר. זאת ועוד, בחודש זה עבדה התובעת רק 99 שעות, כאשר התקן המלא עומד על 186 שעות (עמ' 14 שו' 7, 31). לטענת התובעת "באף חודש לא עבדתי אם אני לא טועה, בהרבה מאוד חודשים לא עבדתי 186 שעות. לא רק החודש הזה" (עמ' 14 שו' 32). ואולם, התובעת ידעה כי למספר השעות שעבדה יש השלכה ישירה על שכרה. בשיחה עם הילה, לפני המעבר לסניף הדר, התובעת אמרה להילה: "אני כזה אומרת טוב אני בשלושה חודשים האחרונים הולכת לתת בראבק, כאילו אני הולכת לטחון שעות ולעבוד ים כסף כי אני חייבת את הכסף הזה להמשך" (עמ' 101 שו' 3-5, נספח 8 לתצהיר התובעת).
  10. הוכח כי התובעת ידעה על פי  הסיכומים עמה, שהיא תהיה זכאית לאותו שכר כפי שקיבלה במלחה אם תעבוד כראוי , חרף זאת במודע  לא עשתה כל מאמץ בתקופה שבה ניהלה את קניון הדר. רק בשל כך נפגע שכרה. הנתבעת הוכיחה כי ככל שהייתה עושה את המאמץ שלו נדרשה, שכרה לא היה נפגע כלל. לתובעת היה פוטנציאל לקבל את אותו שכר, אולם לא קיבלה שכר זהה, אך ורק נוכח התנהלותה שלה, ועל כן אין לה להלין, אלא על עצמה.
  11. בעניין שכרה יצוין כי התובעת סתרה עצמה אף בעניין זה:

"ש. מפנה לסעיף 75 לתצהירך. את בעצם עורכת תחשיב שעתי לשכר שלך ולפי השכר השעתי הזה הגעת לסכום של 13,862 ₪.

ת. כן.

ש. זה היה השכר הרגיל שלך, מה שקיבלת בד"כ.

ת. 13,000 ₪. בממוצע זה השכר שקיבלתי. יש חודשים שקיבלתי גם 8,000-9,000 ₪ משכורת.

ש. ואם אומר לך שמעולם לא קיבלת 13,000 ₪.

ת. (מעיינת). נכון לא קבילתי את זה בגלל שלא חלו לפי חוק הדברים שמתוארים בסעיפים 73-74 ובגלל זה לא הגעתי למשכורת כזו" (עמ' 15 שו' 1-9)(דגש ש.ש.). 

  1. בכל הצער אף בסוגיה אריתמטית , נמצאו סתירות בעדותה.
  2. התובעת טענה כי נאלצה להתפטר כיוון ש"הבינה" שהנתבעת איישה את ניהול שני הסניפים, מלחה והדר, ומשכך לא היה לה לאן לשוב. ואולם, התובעת לא ביקשה לשוב כלל עם תום חופשת הלידה, ומשכך מדובר בהנחה בלבד. הנתבעת טענה כי ככל שהתובעת הייתה מבקשת לשוב לניהול סניף, הנתבעת הייתה מאפשרת זאתכך גם עלה במובהק מתמליל יונתן ולא נסתרה. 
  3. מסקנתינו איפה היא , כי התובעת לא הוכיחה טענותיה לפיהן התלונות שהתקבלו וניודה לסעיף הדר היו בשל או עקב ההיריון או בהקשר כל שהוא להריון .
  4. מנגד, הנתבעת הוכיחה כי ההחלטות שנתקבלו היו מבוססות , מקצועיות, ענייניות ונגעו לניהול העסק באופן תקין ורווחי. הנתבעת הוכיחה כי קיבלה את התובעת לעבודה כשהייתה אם לתינוק בן שנה, כי לא פגעה בתובעת בשל ההיריון, וכי למרות חוסר שביעות הרצון מניהולה את סניף מלחה, לא נעשה כל ניסיון לפגוע בה, אלא להיפך. הנתבעת הציעה לה לעבור לנהל סניף קטן יותר, לתקופה זמנית, על מנת שתצבור את הניסיון הנדרש, ותשוב לנהל את סניף מלחה. בכך פעלה הנתבעת על מנת לשמר את התובעת בחברה, מבלי לפגוע בתובעת מחד, אולם מבלי לגרום לנזקים לחברה, מאידך.
  5. נוכח כל האמור, טענות התובעת לפיהן הנתבעת התנהלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים, לא רק שלא הוכחו אלא נסתרו – ונדחות. ובהתאמה כל טענות הפיצוי בגינן נדחות.

 

החזר ניכוי חוסרים

  1. התובעת טענה כי בהתאם להודעות שקיבלה ממנהלי הנתבעת, מעת לעת נוכח העמלות שאותן הייתה זכאית לקבל בגין המכירות, נוכו סכומים בשל חוסרים שהיו בקופה, מבלי שהיא יודעת מהם הסכומים ומתי נוכו. הנתבעת נדרשה לגלות את כל הסכומים שנוכו משכרה של התובעת בגין חוסרים בקופה ומועדם, אך היא נמנעה מכך, ולא קיימה את ההחלטה לעניין זה. עוד טענה התובעת כי מתמליל השיחה שלה עם קרן והילה עולה כי היא התלוננה על כך שהניכוי משכרה נעשה בגין מועד שבו היא כלל לא הייתה בסניף, והן לא הכחישו טענתה. כך גם עלה מחקירת התובעת בבית הדין. לטענת התובעת, הגם שקרן והילה טענו כי הנתבעת רשאית לבצע קיזוז, הרי שעל פי סעיף 14.1 להסכם העבודה שבין הצדדים, הנתבעת זכאית לקזז כל סכום שיחסר בקופת הסניף ובלבד שהעובד עבד באותה משמרת. זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, קיזוז חוסרים מהקופה מנוגד לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 ולתקנות הציבור ומשכך אסור. התובעת טענה כי בחודש 8/16 קוזז משכרה סך של 800 ₪ בגין חוסרים בקופה. נוכח כל האמור ביקשה התובעת להשיב את הסכום שקוזז ולהשית הוצאות על הנתבעת בגין אי גילוי המסמכים.
  2. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את הסעיף הכחשה גורפת, מבלי להוסיף דבר בעניין זה. בסיכומיה הנתבעת כלל לא התייחסה לעניין זה.
  3. הנתבעת לא סתרה טענות התובעת בעניין ספציפי זה , ומשכך התביעה להשבת הסכום שקוזז בסך 800 ₪ מתקבלת.
  4. יחד עם זאת, אין לחייב את הנתבעת בגין קיזוזים נוספים שאותם התובעת לא טענה באופן מפורש, ולא כימתה. תלושי השכר היו בידי התובעת והיה באפשרותה לאתר, את המועדים והסכומים הספציפיים, ככל שאכן קוזזו סכומים נוספים. בנוסף, היה בידה  לחקור על כך את עדי הנתבעת, על אף שהמסמכים לא גולו, אולם בחרה שלא לעשות כן.
  5. זאת ועוד, בתאריך 27.6.18 ניתנה החלטה נוספת לעניין גילוי המסמכים ובה נקבע כי "בתאריך 5.3.18 הוגש תצהיר גילוי מסמכים הנתבעת לתצהיר צורפו המסמכים. זאת לאחר שציינה כי המערכת הממוחשבת שלה קרסה. הנתבעת טוענת בתגובה לבקשה כי אין בידה מסמכים מעבר לאלו שגולו בתצהיר. 6. אין לכפות על צד לגלות מסמך שאינו ברשותו. הבקשה נדחית".
  6. נוכח האמור, אין לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין אי הגשת מסמכים בנוגע לקיזוזים אלו.
  7. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 800 ₪ בגין קיזוז שלא כדין.

 

זכאות התובעת למנוי חניה חודשי

  1. הצדדים הגישו רשימות נפרדות של מוסכמות ופלוגתאות. כל אחד מהצדדים רשם כפלוגתא "תשלום דמי מנוי חניה חודשי".
  2. יחד עם זאת, רכיב זה לא נתבע במסגרת כתב התביעה, ולא כומת כדין. רק במסגרת סיכומיה עתרה התובעת להחזר בסך 2,625 ₪.
  3. די באמור כדי לדחות רכיב זה.
  4. מעבר לצורך יצוין כי רכיב זה לא הוכח כלל, ולא מקורו הנורמטיבי ואף הסכום הנטען לא הוכח.
  5. בעדותה טענה התובעת כי רכיב זה הובטח לה עם קבלת ניהול סניף מלחה:

"ש. מפנה לסעיף 11 לתצהירך. את רושמת שהובטח לך תשלום חנייה בחניון הקניון בסך של 350 ₪ לחודש.

ת. נכון.

ש. יש אסמכתא לסיכום הזה.

ת. דיברתי עם הילה המנהלת שלי לא פעם ולא פעמיים. לא הרגשתי צורך להוכיח את זה מאז ומעולם, סמכתי עליה. היו לי התכתבויות איתה בעניין, אם אני לא טועה היה גם מייל ששלחתי.

ש. אז את מאשרת שזה לא סיכום שמופיע בהסכם.

ת. זה לא מופיע בהסכם בגלל שכשהתחלתי לעבוד בקניון מלחה החנייה הייתה ללא עלות. לאחר מכן זה היה בתשלום וכל מנהלי החנויות בקניון קיבלו הסדר תשלום מול מקום העבודה שלהם. .. לא שמרתי את הקבלות. בכל זאת עברו כמה שנים מאז" (עמ' 6 שו' 17-29)(דגש ש.ש.).

  1. הגם שלטענת התובעת, היתה תכתובת בעניין זה בינה לבין הילה, התובעת לא הציגה תכתובת זו.
  2. רכיב זה כלל לא נתבע ולא כומת בכתב התביעה, בנוסף אף לא הוכח, רכיב החזר חניה נדחה.  

 

שכרה של התובעת

  1. התובעת טענה כי בהסכמים שנחתמו עמה, הן כנציגת טלמיטינג והן כמנהלת סניף, נקבע כי שכרה הקובע לעניין הפרשות, חישוב פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לא יכלול מענקים, השתתפויות והטבות אחרות. יחד עם זאת, בפסיקה נקבע כי בקביעת השכר הקובע יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק, שאז שיעור השכר הקובע הוא בהתאם להוראות החוק, ובכל הנוגע לזכויות המגיעות לעובד מכוח ההסכם, שיעור הקובע הוא בהתאם להוראות ההסכם. התובעת הפנתה לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים לפיו כאשר שכרו של העובד, או חלק ממנו, משתלם כחלק מהפדיון, יראו כשכרו האחרון, כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים שקדמו לפיטורים. לטענתה, הגם שהדבר לא נקבע במפורש בתקנה, היא כוללת עובד שחלק משכרו משולם מעמלות תפוקה אישית. בעניין זה הפנתה התובעת לע"ע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר (פד"ע לט 49). לטענת התובעת, תשלום ה"בונוסים" נגזר מסך המכירות החודשי שביצעה באופן אישי, ולפיכך מהווה עמלות מכירה, המהוות חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה, לרבות חישוב ההפרשות לקרן הפנסיה והפיצויים, קביעת ערך שעה וקביעת יום עבודה, לצורך חישוב חופשה ומחלה.
  2. הנתבעת טענה כי שכרה הכולל של התובעת אינו כולל בונוסים, הן בהתאם להסכם העבודה, והן בהתאם לפסיקה בסוגיה זו. הנתבעת ציינה כי הבונוסים ששולמו לתובעת ברובם היו בגין הישג הסניף, ולא הישג התובעת, וכן כולם תלויי יעד המשתנה על בסיס יומי או שבועי, כלומר לא מדובר בגמול ששולם לתובעת בגין ביצוע העבודה הרגילה, אלא בגין עמידה ביעד שנקבע, ומשכך בהתאם לפסיקה לא מדובר בחלק משכרה הרגיל של התובעת. בהתאם לפסיקה, הנטל להוכיח אחרת מוטל על העובד. בעניין זה הפנתה הנתבעת לע"ע (ארצי) 76/06 מרדכי גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ; דב"ע מט/3-141 סלים בלבול נ' מפעלי מאיר, פד"ע כא (439); ולפסק הדין בעניין אטקה, שאליו הפנתה אף התובעת.
  3. בע"ע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר שאליו הפנתה התובעת נקבע כך:

"לפי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – תקנות פיצויי פיטורים) רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה לצורך חישוב פיצויי פיטורים הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה. הא ותו לאו. הלכה היא שנטל השכנוע שתשלום מסוים המכונה "תוספת" אינו אלא חלק מן השכר הרגיל מוטל על העובד (דב"ע מ/3-78 ברזילי – אלבני ישראל פרייט בע"מ [4]). לא זו בלבד שהמשיב לא הרים נטל זה, אלא שהרכיבים שבהם מדובר – מעצם טיבם – הינם, במקרה הנדון, בבחינת "תוספות" בערכים משתנים המותנות בהישגים של כלל עובדי המפעל (פרמיה) או בהישגי עובדי הסניף (עמלה). העיד על כך חשב המערערת מר פרג, בסעיפים 8-7 לתצהירו (נ/6) וכן בחקירתו בעמ' 37-36 לפרוטוקול. לא היה אפוא כל יסוד בראיות לקביעת בית-דין קמא כי מרכיבים אלה היו חלק משכרו של המשיב וכי יש להביאם בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים...

בענייננו המשיב קיבל "פרמיית תפוקה אישית" ו"עמלות" לא על בסיס מכירות שביצע הוא עצמו, אלא כפרמיות מפעליות או כפרמיות הניתנות לכלל עובדי הסניף (סעיפים 8-7 לתצהירו של מר פרג). למעשה מדובר בפרמיות ולא ב"עמלות" במובן הרגיל של המילה והלכה היא שבונוס או פרמיה אמיתית אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים (דב"ע לד/3-68 ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ – קורניצקי [5]; דב"ע מט/3-141 בלבול – מפעלי מאיר בע"מ [6]). מכאן שאין בענייננו כל תחולה לתקנה 9 האמורה..."

  1. דברים אלו יפים ככפפה ליד אף לענייננו.
  2. עוד הפנתה התובעת לעע (ארצי) 300370/97 זבדי – איי די אי טכנולוגיות בע"מ (פורסם בנבו), לפיו: "העובדה שמכנים סכום הכלול בשכר העבודה בשם "תוספת" אנה קובעת מהותו של אותו סכום, אם אכן מהווה הסכום 'תוספת' לעניין חוק פיצויי פיטורים והתקנות לפיו, כך שאם אינו נמנה במפורש עם התוספות הנקובות בתקנות לפי החוק, אין הסכום מובא בחשבון לעניין חישוב סכום פיצויי הפיטורים... על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה 'תוספת' ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום".
  3. בניגוד לטענת התובעת בעניין זה, נטל ההוכחה מוטל על כתפיה, בהתאם לפסיקה, כאמור לעיל.
  4. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.
  5. לעומת זאת, הנתבעת הוכיחה כי הבונוסים תלויים בין היתר בהגעת "הסניף" ליעדים, וכי הבונוסים השתנו ולא היו קבועים. דברים אלו עולים מפורשות משיחות התובעת עם הילה וקרן.
  6. יתרה מכך, מעדותה של התובעת עצמה עולה שלמעט חודש אחד, כלל לא עמדה ביעדים האישיים, כפי שפורט לעיל, ומשכך הבונוסים שקיבלה היו רק בגין הגעת הסניף ליעדים שנקבעו לסניף.
  7. התובעת אף הפנתה לע"ע (ארצי) 170/03 יוסי עזרא נ' יה"ב פרוייקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואולם באותו עניין, ובשונה בתכלית מענייננו, נקבע כי חלק משכרו של התובע הותנה ברווחי המעסיק, ומכך בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים, היווה חלק משכרו לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
  8. כאמור לעיל, שכרה של התובע לא הותנה ברווחי המעסיק או בעמידה ביעדים אישיים של התובעת, אלא בעמידה ביעדים סניפיים אשר השתנו על בסיס יומי או שבועי, ומשכך אף על פי הפסיקה דלעיל אין מדובר בפרמיה שנכללת בשכר הרגיל לצורך חישוב זכויות התובעת לפיצויי פיטורים או לזכויות אחרות.
  9. ,הטענה בעניין גובה שכרה של התובעת, נדחית.
  10. התובעת ביססה תביעתה להפרש בגין תשלום הפרש פיצויי פיטורים, הפרשות לביטוח פנסיוני, הפרשי דמי חופשה, הפרשי דמי מחלה ודמי חגים, על בסיס טענתה לפיה שכרה הקובע כלל תשלום בונוסים ועל כן החישובים שערכה הנתבעת בגין תשלום רכיבים אלו שולם בחוסר. היות שטענת התובעת בעניין זה נדחתה, כפועל יוצא, נדחות טענות התובעת בגין רכיבים אלו.
  11. התביעות לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, הפרשות לביטוח פנסיוני, הפרשי דמי חופשה, הפרשי דמי מחלה ודמי חגים, בגין בונוסים – נדחות.

 

הפרש דמי חופשה, מחלה ושעות הריון

  1. התובעת טענה בסעיף 38 ו 4 לכתב התביעה, להפרשים בגין תשלום דמי חופשה, דמי מחלה ושעות הריון, אשר שולמו בתעריפים חסרים, אף לפי התעריף היומי שנרשם בתלושי השכר. כך לדוג' בחודש 10/15 שולמו שני ימי חופשה בתעריף של 162 ₪ ליום, הגם שבתלוש השכר לחודש זה נרשם כי התעריף היומי עמד על סך של 231.66 ₪.
  2. הנתבעת הכחישה טענות התובעת בעניין זה הכחשה גורפת, לא הסבירה את החישוב, ולא הגישה חישוב מטעמה. בנסיבות אלה, טענה זו מתקבלת.
  3. ואולם, התובעת ערכה חישוב על פי הכללת הבונוסים לשכרה הקובע, טענה אשר נדחתה כאמור לעיל.
  4. בנסיבות אלה, החישוב יעשה על פי התעריפים היומיים שנרשמו בתלושי השכר, כך:

בגין חודש 10/15, תשלם הנתבעת הפרש בגין שני ימי חופשה, בסך של 138 ₪.

בגין חודש 12/15 תשלם הנתבעת הפרש בגין חמישה ימי חופשה, בסך של 408 ₪.

בגין חודש 2/16 וחודשים 4/16-7/16, התובעת טענה כי עבדה חודשים מלאים, ולא הייתה בחופשה כלל. בנסיבות אלה אינה זכאית לתשלום בגין דמי חופשה, הגם שנרשם בתלוש כי התובעת ניצלה ימי חופשה בחודשים אלו.

יודגש כי התובעת לא טענה כי היא זכאית לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו, אלא דורשת שכר עבור ימים אלו, הגם ששכרה לא נפגע.

התובעת טענה כי בחודש 8/16 שולם לה שכר עבור 8 שעות הריון בתעריף של 28.85 ₪ לשעה, הגם שבתלוש השכר נרשם תעריף שעתי בסך 55 ₪.

הנתבעת תשלם הפרש בגין שעות הריון בסך של 209 ₪.

התובעת טענה כי בחודש 12/15 שולמו 10.5 ימי מחלה, כאשר לא ברור החישוב שעל פיו שולם השכר. מתלוש השכר עולה כי לא מדובר ב10.5 ימים, אלא ביומיים מחלה בתעריף של ימים 2-3 למחלה (היינו 50%) ועבור 7.5 ימי מחלה בתעריף 100%.

מעיון בתלוש עולה כי נרשם תעריף יום 231.66, אולם עבור יום מחלה בתעריף 100% שולמו 150 ₪ ליום, ועבור ימי המחלה בתעריף של 50% שולמו 75 ₪ ליום בלבד.

בנסיבות אלו, הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי בגין ימי מחלה, בסך של 925 ₪.

  1. סך הכל בגין הפרשים אלו תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,680 ₪.

 

בונוס ומתנות עבור חודשים 07-08/16

 

  1. התובעת טענה כי ביום 20.7.16 קרן הבטיחה לה כי שכרה לא יפגע וכי תשלום הבונוס בגין חודש יולי ישולם לה במלואו, אולם בסופו של יום מנהלת סניף מלחה, הגב' גלי גבאי קיבלה את הבונוס במקומה. בנוסף קיבלה גלי מתנה בשווי 700 ₪ בגין הגעה ליעד החודשי. משכך, עתרה התובעת לתשלום בונוסים ומתנות עבור חודשים יולי ואוגוסט 2016. כיוון שהתובעת אינה יודעת מהם הסכומים המדויקים ששולמו בגין רכיבים אלו, עתרה לתשלום בהתאם לממוצע הבונוסים שקדם לחודשים אלו, בסך של 8,294 ₪.
  2. הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לתשלום בגין רכיבים אלו.
  3. כאמור לעיל, הבונוסים והמתנות הינם רכיבים המותנים בהגעה ליעדים. הובטח לתובעת שככל שתעשה מאמצים, אף אם לא תגיע ליעדים הנדרשים, הנתבעת תשלם את הבונוס כאילו התובעת הגיעה ליעדים שנדרשה. לא נאמר דבר בקשר למתנות. ואולם, הוכח לעיל כי התובעת לא הגיעה ליעדים, ואף לא עשתה כל מאמץ על מנת להגיע ליעדים.
  4. בשיחה עם קרן והילה מיום 17.8.16 עלה כי התובעת עצמה הודתה שלא עשתה מאמצים להגיע ליעדים (נספח 11 לתצהיר התובעת, עמ' 135).
  5. קרן הסבירה לתובעת כי לא קיבלה את הבונוס היות שעבדה מחצית מהחודש, ומכרה חצי ממה שנדרשה. התובעת לא הכחישה נתונים אלו וטענה לירידה במוטיבציה בשל המעבר לסניף הדר. בשיחה זו קרן אף אמרה כי התלונות ממלחה עברו לסניף הדר, וכי גם בסניף זה אינה מרוצה מניהול התובעת (שם, עמ' 136).
  6. בנסיבות אלה, רכיב המתנה והבונוס למועדים אלו נדחה.

 

הפרשים בגין דמי לידה, בשל תשלום חלקי של השכר

 

  1. התובעת טענה כי כפועל ישיר מכך ששכרה הצטמצם בחודשים שקדמו ללידה, דמי הלידה ששולמו לה נפגעו והיו נמוכים בהרבה מאלה שהיו משולמים לה אלמלא אותה פגיעה. בנסיבות אלה, עתרה לתשלום ההפרש אשר לטענתה עומד על סך של 4,871.5 ₪.
  2. הנתבעת טענה כי שולם לתובעת המגיע לה על פי תפוקתה ומאמציה וכדין.
  3. נוכח האמור לעיל, ומשנדחו טענות התובעת בדבר הפגיעה בשכרה, ומשנקבע כי שכרה של התובעת פחת נוכח התנהלותה עצמה, לרבות מספר השעות שעבדה ואי הגעה ליעדים שנקבעו, הרי שלא קמה לה זכות לפיצוי בגין כך ובגין דמי הלידה כתוצאה מכך.
  4. התביעה בגין רכיב צמצום דמי לידה נדחית.

 

 

שימוע בגין המעבר מסניף מלחה לסניף הדר, ובסיום העסקה

 

  1. הצדדים לא קבעו כמוסכמה את העילה של פיצויים בגין אי עריכת שימוע, הגם שעילה זו נטענה במפורש בכתב התביעה ואף כומתה. בסיכומיה חזרה התובעת על טענותיה בעניין זה.
  2. התובעת טענה כי הנתבעת לא ערכה לה שימוע כדין בטרם שינתה את תנאי העסקתה והעבירה אותה מתפקיד מנהלת סניף מלחה לניהול סניף הדר. לטענתה, מאחר שלא נערך שימוע, ונוכח הפגיעה בשכר, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובת השימוע ו/או בגין עוגמת הנפש העצומה שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת והממונים על התובעת, כפי שבא לידי ביטוי בהקלטת השיחות שהוגשו.
  3. בהסכם העבודה שעליו חתמה התובעת, הסכימה התובעת כי הנתבעת תהיה רשאית להעבירה לכל סניף אחר, בהתאם לצרכי החברה (נספח 2 לתצהיר התובעת, ס' 15.3 להסכם).
  4. יחד עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, זכות השימוע חלה גם במקרה של החלטה על העברה מסניף אחד לסניף אחר, שיש עמה אפשרות ממשית של פגיעה בתנאי עבודתו של העובד או במעמדו:

"המסקנה איפוא היא שחובת קיומם של עיקרי הצדק הטבעי, לרבות מתן זכות נאותה לעובד להשמיע את טענותיו, קיימת אף במקרה שההחלטה הנשקלת אינה של פיטורים, אלא של העברה מתפקיד לתפקיד. כך חייבת הנתבעת לנהוג (דב"ע נב/15-3 שבילי - מדינת ישראל, משרד הבטחון).

בע"ע 1159/01 ד"ר אבנר כרמי נ' מ.י. מנהל המחקר החקלאי נקבע:

"...פררוגטיבה ניהולית אינה פרוצה לכל רוח ולא תהא נתונה לגחמה של המנהל. החלטה ניהולית לעולם תהא כפופה לדרישת הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות. לא במחי יד יועבר אדם מתפקידו, גם אם לא היה לו התפקיד לקניין לצמיתות. בתוך כך, מן הדין הוא ליתן למי שמתכוונים להעבירו מן התפקיד את זכות הטיעון ואת האפשרות לשכנע את המנהל בהתאמתו לתפקיד ובמתן הזדמנות הולמת להוכיח התאמתו זו" (ההדגשה שלי ש.ש.).

  1. הילה מסרה בעדותה שקודם להחלטה ערכה עם הנתבעת מספר שיחות והתובעת ביקשה הזדמנויות נוספות ולא הועברה באופן מיידי.
  2. כך אף עולה מתמלילי השיחות שהגישה התובעת, ולפיהן בטרם המעבר התקיימו עם התובעת מספר שיחות, הן עם הילה והן עם יונתן, וכי התובעת הסכימה להעברתה לסניף הדר ותכננה עם הילה את המעבר (נספח 8 לתצהיר התובעת). שיחה זו הסתיימה כך:

"רותם: תשלחי לי את סידור העבודה שלהם.

הילה: יהיה בסדר, הכל בסדר. הכל בסדר והכל לטובה והכל בקצב הנכון ובזמן הנכון. 

רותם: כן.

...

הילה: וואלה אני הייתי לוקחת את זה למקום אחר.

רותם: זהו, אני באה כאילו תקשיבי הכל טוב".

  1. נוכח האמור, מהותית , עובדתית ועל פי תכלית חובת השימוע, הנתבעת קיימה את החובה לערוך לתובעת שימוע קודם למעבר הסניף.
  2. בעדותה מסרה התובעת כי היא זכאית לשימוע, כיוון שהתפטרה בתנאי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים ומשכך היה על הנתבעת לערוך לה שימוע (עמ' 19 שו' 19-20). טענה זו נדחית, כיוון שלא נטענה כלל ומהווה הרחבת חזית. בכתבי הטענות טענה התובעת כי הייתה זכאית לשימוע בטרם מעבר הסניף, ולא בגין נסיבות סיום העבודה. גם לגופה טענה זו נדחית. מעסיק אינו נדרש לערוך שימוע כאשר עובד שולח מכתב התפטרות, אף אם העובד טוען לתחולת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.
  3. נוכח כל האמור, התביעה בגין אי עריכת שימוע , הן במעבר הסניפים והן בסיום ההעסקה, נדחית.

 

עגמת נפש

  1. ביחס לעוגמת הנפש ניתן להסיק ממסכת ההתרחשויות שהוצג והוכחה בפנינו שעגמת הנפש של הנתבעת ועובדיה לא נפלה מזו של התובעת , אם לא עלתה עליה.

 

סוף דבר

  1. התביעה נדחית ביחס לרכיבים:

פיצוי מכוח חוק השוויון ללא הוכחת נזק נדחה. פיצוי בגין החודשים בהם חלה הגבלה על פיטורי התובעת, הפרש בגין תחשיב שונה של שכר ביחס לבונוסים-וכתוצאה הפרשי פיצויי פיטורים, הפרש בגין חוסרים להפרשות פנסיוניות, הפרש בגין פדיון חופשה, הפרש בגין פדיון מחלה, הפרש בגין חוסרים בתשלום עבור ימי חגים נדחים. פיצוי בגין הפרת חובת השימוע נדחה. הפרשים בגין הפגיעה בתשלום דמי הלידה נדחה . תשלום בגין חניה נדחה  .פיצוי בגיןעוגמת נפש נדחה..

  1. התביעה מתקבלת ביחס להחזר ניכוי החוסרים וכן הפרש בתעריפי השעות בתלוש ביחס לדמי מחלה, חופשה ושעות הריון.

בגינם הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 800 ₪ בגין ניכוי חוסרים.

סך של 1,680 ₪ בגין הפרש דמי מחלה, חופשה ושעות הריון.

סה"כ 2480 ₪.

  1. לא בלי התלבטות, והגם שראוי היה להשית על התובעת הוצאות לדוגמא, לפנים משורת הדין, התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך 2500 ₪. מסכום זה יקוזזו הסכומים שנקבע לעיל, שעל הנתבעת לשלם לתובעת.

 

 

 

  1. כמו כן תשלם התובעת שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 8,000 ₪. סכום זה ישולם ע"י התובעת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית ממתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

 

 

ניתן היום, ה' כסלו תש"פ, (03 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

 

 

 

 

 

נציג ציבור

מר אליעזר קלאי

 

שרה  שדיאור, שופטת

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ