בעניין: פלונית
לפי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן : "החוק")
האם יש למנות אפוטרופוס עבור פלונית והאם יש להורות על העברתה למוסד סיעודי בניגוד לרצונה ?
- בפניי בקשה שהגיש מר פלוני ועניינה מינויו כאפוטרופוס לגופה ורכושה של אמו, הגב פלונית, היא האדם שמבוקש שימונה לה אפוטרופוס (להלן: "פלונית").
- פלונית ילידת 1952, כבת 67, גרושה + 1, מתגוררת עם בנה המבקש בדירת עמידר ב***. פלונית הינה פנסיונרית, עבדה בעבר בעבודות מזדמנות, ללא מקצוע, מתקיימת מקצבת זקנה עם השלמת הכנסה מביטוח לאומי.
פלונית בעלת רקע פסיכוטי בעברה, אובחנה כסובלת מסכיזופרניה שאובחנה רק לאחר אשפוז כפוי וזאת רק לפני כחצי שנה (21/3/19) בעקבות החמרה במצבה. בתעודת רופא לגביה מיום 19/6/19 נרשם על ידי פסיכיאטר/גריאטרי, כי סובלת מהזנחה עצמית קשה והזנחה של דירתה, נתונה להתעללות ואלימות מצד השכנים בשל ריבוי החתולים שמחזיקה ואינה מסוגלת לטפל בענייניה. עוד הוא כותב כי חלה החמרה בהתנהגותה וכי אין לה תובנה ושיפוט ולכן זקוקה היא למינוי אפוטרופוס קבוע לכל ענייניה.
- בביקור העו"ס בביתה של פלונית, נמצאה מוזנחת, משתפת פעולה בשיחה ללא כל משמעות, מבולבלת, תובנה חלקית, שיפוט לקוי, ירידה ניכרת בזיכרון, לא מודעת למצבה. התנהגותה אינה צפויה ועלולה אף להתפרש כתוקפנית. העו"ס משוכנעת לחלוטין, כי פלונית אינה מסוגלת לנהל את ענייניה, ואינה מסוגלת לדאוג לצרכיה.
- עם הגשת הבקשה והבאתה בפניי ראיתי לנכון לפנות ללשכה לסיוע משפטי במחוז צפון לבחון שאלת מינוי אפוטרופוס לדין ואכן הלשכה לסיוע משפטי מינתה עבור פלונית את עוה"ד ש. ברנס כאפוטרופא לדין. זו הגישה עמדתה לבקשה, בה דיווחה כי בכניסתה לביתה של פלונית מצאה אישה מוזנחת ברמה מעוררת דאגה, צחנה שיוצאת מהבית, קושי עד היעדר אפשרות להיכנס לבית בשל הריח העז שיוצא ממנו, ריבוי חתולים, ריבוי חפצים בבית.
האפוט' לדין מסרה כי גם להערכתה ,פלונית סובלת מבעיה נפשית קשה ואינה מטופלת, אין ספק כי אינה מסוגלת לנהל ענייניה ויש חובה למנות אפוטרופוס על כל ענייניה.
- עוד סיפרה האפוטרופא לדין, על המבקש, בן 34, כאשר לדבריה אמו ניתקה קשר עם כל בני משפחתה בשל מחלת הנפש בה לקתה. משיח עם המבקש עלה, כי אינה נוטלת תרופות חרף ניסיונותיו.
לדבריו, אין לו כל סמכויות מולה או מול גורמים רפואיים או ממשלתיים ולכך נדרש המינוי.
גם בפן הרכושי – לטענתו נהגה למשוך כספים מהחשבון והכניסה אותו לחובות. נהגה לקנות אוכל ומוצרים אחרים לחתולים בסך של 8,000 ₪.
לדבריו, אמו מטרידה את השכנים שהופכים לא פעם אלימים כלפיה ומותירים אותו חסר אונים מול המצב.
האפוט' לדין המליצה על מינוי לגוף ולמנותו כמקבל קצבה.
- ביום 10/09/2019 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש אשר עמדה על לקונות החסרות בתסקיר ועמדת האפוטרופא, הן בנוגע לרצונה של פלונית, הן בנוגע ליחסים בינה לבין המבקש ובפרט ביחס לשאלה האם מעבר לבית אבות ישרת את האינטרסים שלה.
- בהתאם הוריתי על הגשת תסקיר משלים בעניין, שהוגש ביום 07/10/2019 ממנו עלה, כי המבקש מעוניין ברכישת הדירה בה הוא גר עם פלונית ונוכח רצונו זה ולאור שינוי עמדתו מספר פעמים והיחסים השוררים בינו לבין אמו הרצופים חילוקי דעות, העלתה העו"ס ספק לעניין התאמתו למינוי.
בהמשך לאמור, המליצה העו"ס לזמן את פלונית והמבקש לדיון בבית המשפט ולשמוע עמדתם.
- נעתרתי לבקשה זו וקבעתי דיון ליום 13/11/2019 ובעוד שכל הגורמים לרבות המבקש, ב"כ היועמ"ש, האפוטרופא לדין והעו"ס לסדרי דין התייצבו לדיון הרי שהגב' פלונית לא הגיעה לדיון.
- במהלך הדיון הועלו טענות הן לעניין הצורך במינוי אפוטרופוס על פלונית ויותר ביחס לשאלה האם המבקש הוא המתאים לכך, אך גם בשאלה החשובה לא פחות והיא האם יש להורות על העברתה למוסד סיעודי בניגוד לרצונה.
התסבוכת לכאורה עלתה לאור המחלוקת בעניין עתיד דירתה של פלונית באם היא תעבור למוסד סיעודי, שכן המבקש הסביר, כי הוא מעוניין לנצל הזכאות של אמו ולרכוש הדירה ולשפצה לצרכי השכרה תוך ניצול זכאות של 80% הנחה שמגיעים לאמו כדיירת הדיור הציבורי. עם זאת עלה החשש כי במקרה של עזיבת הבית על ידי פלונית היא תאבד את הזכות לרכוש את הדירה בהנחה לעיל.
עמדת כל הגורמים בדיון זה הייתה כי טובתה של פלונית היא מינוי המבקש כאפוטרופוס על כל ענייניה (או גורם אחר לאור חלק מסימני השאלה) וכי יש לנקוט בצעד דרמטי של הוצאתה מהבית למוסד סיעודי. האפוט' לדין והמבקש הסבירו כי פלונית בוודאי לא תסכים למהלך זה ויהיה צורך אף להסתייע באמבולנס ו/או המשטרה כדי לכפות עליה את המהלך אם יוחלט עליו.
המבקש נתבקש עוד להודיע תוך 24 שעות מהו המוסד אליו היה רוצה ומעוניין להעביר את אמו אליו.
תשובת המבקש בעניין בית האבות הוגשה עוד באותו יום (13/11/2019).
- בהמשך ניתנה החלטתי לעניין בירור מול חברת עמידר לעניין רכישת הדירה, אשר הוגשה ביום 21/11/2019 ממנה עולה כי הזכאות להטבה בגובה 80% ברכישת הדירה קיימת כל עוד פלונית מתגוררת בדירה.
- בהמשך לתשובות שהתקבלו מכל הגורמים, ומאחר שפלונית לא התייצבה לדיון, והגם שנראה היה בשלב דיוני זה כי בהחלט יש מקום למנות לפלונית אפוטרופוס עדיין התקשה בית המשפט לשקול מתן החלטה כה דרמטית בדבר הוצאתה מביתה למוסד, בניגוד לרצונה ללא שישנה התרשמות בלתי אמצעית ממנה וכן מתגובתה לאפשרות מהלך שכזה. ביהמ"ש סבר כי יש להתרשם מרצונה האמיתי של פלונית, מצבה הפיזי והכללי וזאת בסביבתה הטבעית (שעה שהיה ברור כי לא תופיע לדיון בבית המשפט וזאת כאמור, טרם מתן החלטה, בוודאי החלטה דראסטית.
לצורך האמור, הסמיך בית המשפט את העוזרת המשפטית לערוך ביקור בביתה של פלונית לאחר תיאום עם המבקש.
- ביום 27/11/2019 התקיים הביקור ומרשמיו עולה כי בדומה לתיאור האפוט' לדין, בכניסה לדירה היו צחנה וריחות חזקים ולא נעימים בלשון המעטה. בביקור בבית לא ניתן היה להתעלם מתופעת האגרנות של המבקשת אשר מצא ביטוי מפושט בכל הבית; חדר שלם מלא בזבל, אשפה וחפצים שנאספו במהלך שנים כנראה ויפה תמונה אחת מאלף מילים:
זאת ועוד, נראה כי אין די בתמונות כדי להמחיש את עוצמת האגרנות וכמות הפסולת שיש לפנות מהדירה. עוד בדירה מספר רב של חתולים בכל מקום אפשרי, מה שגורם לריח החריף בבית ולהיגיינה ברמה נמוכה מאוד. פלונית דאגה לומר "שזו מצווה בתורה להאכיל חתולים"....
פלונית אינה מדברת עברית שוטפת, אך עולה כי היא מבינה וגם מתבטאת ומביעה רצונותיה, אין מחלוקת כי נוכח מצבה הנפשי והרפואי, גם כעולה מהשיח עמה היא זקוקה למינוי אפוטרופוס. במהלך הפגישה חזרה והדגישה כי: "דימיטרי הוא מטפלת.... דימיטרי הוא עוזרת.... דימיטרי הוא אוכל...." ועוד, פלונית אוהבת את דימיטרי וכך גם הוא אותה ודואג לצרכיה.
כאשר נשאלה לעניין אפשרות המעבר למוסד סיעודי, פלונית הביעה עמדה נחרצת לגבי חוסר רצונה לעבור לבית אבות, ואף נראה כי הדבר הזה מבחינתה הוא 'העונש החמור ביותר', היא חזרה וביקשה להישאר בבית שלה מבלי שיש לה דרישות נוספות כלשהן.
ברור שאם הדבר תלוי בפלונית היא לא תעשה כל שינוי בחייה. היא אינה מודעת כלל לסכנות לבריאותה מאופן התנהלותה. כשהוסבר לה שעל מנת להישאר בביתה ולקיים שגרת חיים שלא תפגע בה, ייתכן ותידרש להיפטר מחלק ניכר מהאשפה וגרוטאות שבבית ושאר נאספו משך השנים וכי יש להגביל את כמות החתולים – נתנה את הסכמתה, אף שיכול וניתנה רק כדי שלא יוציאו אותה מהבית.
מנגד, הוסבר לדימיטרי כי עליו לדאוג למצות את זכויותיה מכל המקורות האפשריים והוא השיב שלשם כך מבקש המינוי, עוד הוסבר לו כי ראוי שיבחן היטב את עניין הרכישה כדי שלא יפגע בעתיד בזכויותיה של פלונית והם יושתו לפתחו.
- אין ספק לאחר התרשמות מפלונית, שלא היה כלל מקום לשקול הוצאה למוסד סיעודי בוודאי לא לפני שמיעתה אך גם אין ספק שהיא זקוקה לסיוע בדמות מינוי אפוטרופוס. פלונית היא קשישה תשושת נפש (לפי הגדרות משרד הבריאות – קשיש מתהלך הסובל מירידה בתפקודי המוח (ירידה קוגניטיבית, כגון בזכרון, או בשיפוט ומירידה קשה בתפקודי היום יום הבסיסיים, רחצה, אכילה, לבוש ועוד). ככזו ניתן היה לטעון כי היא מועמדת מתאימה לאשפוז מוסדי (ראו גם דו"ח מבקר המדינה בדבר סוגיות בנושא אשפוז סיעודי, פורסם במרשתת).
- בהתאם לתיקון (שפורסם ביום 11/04/2016) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ב – 2016, סעיף 33א, בעניין שיקול דעת בית המשפט במינוי אפוטרופוס לבגיר, עלי לבחון את התנאים האמורים ולמצוא כי:
א. ללא המינוי עלולים להיפגע זכויות ו/או צרכים ו/או אינטרסים של פלונית.
ב. לא קיים ייפוי כח מתמשך לענייניה של פלונית.
ג. לא ניתן להשיג את מטרת המבוקש ולשמור על טובתה של פלונית בדרך הפוגעת פחות.
ד. עקב מצבה הרפואי של פלונית אין באפשרותו לדאוג לענייניו ואין מי שמוכן ומסוגל לעשות זאת בלא מינוי כאפוטרופוס.
רק בהתקיים תנאים אלה ניתן למנות אפוטרופוס וגם אז יש לשקול לאיזה תחום, לאיזה היקף, לאיזו תקופת זמן?
- באופן אירוני, אחת המגרעות של ההליך השיפוטי בענייני האפוטרופסות הינה השיפוטיות עצמה. לא שיפוטיות במובן של קבלת ההחלטה, אלא שיפוטיות במובן הביקורתי והיחסי של המילה. אמנם, הנני שופט שאמור להכריע בעניינה של פלונית, ברם מחוייב אני להיזהר משיפוטיות כלפי אורח חייה. עלי לזכור כי משך שנים רבות חיה פלונית באופן שבו היא חיה. כך בחרה, זוהי זכותה. עלי להיזהר מפטרנליזם וקביעת "מה הנכון" עבור פלונית מקום שעבורה קביעה שכזו היא גזירת מוות במקרה הרע ורמיסת זכויות פוגענית ופולשנית במקרה הפחות רע. אמנם לבית משפט סמכות למנות אפוטרופוס, אך זו אינה צריכה להיות ברירת מחדל ראשונה רק בשל אורח החיים של פלונית "שהינו שונה" או נראה "אקסצנטרי". רוב האנשים אינם אגרנים. אז מה? האם בשל כך יש לקבוע כי יש להתערב באוטונומיה שלה ולהחליט מה תחזיק בביתה? אלמלא הסכנה לבריאותה של פלונית לא הייתי מתערב כלל באורח חייה, ברם ניכר כי הדבר חיוני בנסיבות שלפניי.
כשאני בוחן נסיבות מקרה זה, אני מגיע למסקנה שמעבר לתנאים שנקבעו בתיקון 18 בדבר מינוי אפוטרופוס לבגיר, יש לקרוא אל תוכם תנאי נוסף של היעדר שיפוטיות כלפי אורח החיים של האדם שעניינו נדון בפניי. אמור מעתה, הצלת חיים ושיפור איכות החיים של האדם, כן ובזהירות רבה, רמיסת חייו רק כיוון שהאחר (עו"ס אפוט' לדין, ואף בימ"ש) חושב אחרת, ממש לא. מינוי אפוטרופוס או הגבלת זכויות אחרת בהליך זה צריכה להיעשות לשם הצלת חיים, שמירת החיים והבריאות, שמירת איכות החיים ולא לשם אכיפת סגנון החיים שהחברה בוחרת עבור האדם. האדם הוא הריבון על עצמו, כל עוד אינו מהווה סכנה לעצמו ולאחר.
- התהליך המחשבתי לעיל מלמד גם על אופן הפעלת שיקול הדעת והחובה להיזהר במתן הכרעות נמהרות ובלתי מבוססות דיין בענייני אפוטרופסות ; לעתים מזומנות מדי, קריאת המסמכים הרפואיים, התסקיר ואף קיום דיון עם אותם גורמים במעמד הצדדים מחזקים נטייה מוקדמת לעבר מינוי אפוטרופוס לאדם מתוך אותה נקודה שיפוטית כי בכך אנו החברה, מסייעים לאותו אדם, שומרים עליו, מגנים עליו מפני ניצול, מאריכים את חייו, משפרים את איכותם.
חייבים אנו לזכור את הקשר נפש-גוף. אי אפשר להציל האחד ולפגוע באחר. הנה שוב מדוע עיקרון ההשתתפות בהליך של אותו אדם צריך להיות עיקרון מקודש. על בתי המשפט ללמוד את הנעשה בחיי האדם מתוך סביבתו הטבעית, מתוך נקודת ראותו שלו, מתוך המבט שלו על החיים ועל התהליך המשפטי. במהלך כל הדרך מחוייב בית המשפט להזהיר עצמו מלנהוג בשיפוטיות במובן הביקורתי של המילה, לאורך כל הדרך מצווים כולנו לזכור לכבד את הדרך שאותה אדם בחר לעצמו בחייו (גם במקרים של כמעט אפס מודעות עצמית וגם במקרים ש"אנו" – החברה חושבים שמדובר בדרך מזעזעת לחיות את החיים). ההתערבות בחיי אותו אדם עלולה לטלטלו מן הקצה אל הקצה. היא יכולה להציל את גופו אך להרוג את נשמתו. מדובר באיזון עדין שיש לערוך.
- אחרי כל אלה וגם בעין אובייקטיבית ולא שיפוטית כלל, אין ספק, כי פלונית אינה יכולה לנהל את חייה לבדה. היעדר התובנה והשיפוט למתרחש סביבה ולנזקים האפשריים לבריאותה יציבו אותה בסכנה, אם לא עכשיו אז בחודשי החורף הקרים יותר. מכאן שפלונית זקוקה למינוי. היא אכן מצויה בהזנחה מתמשכת, אינה נוטלת תרופות, היו מקרים שללא השגחה לא צרכה מזון ימים ארוכים (באחת הפעמים שבנה נסע לסין ולא היה עמה בזבזה כסף שהשאיר לה לרכישת מזון לחתולים במקום לעצמה) ובשנה האחרונה היה כאמור אשפוז פסיכיאטרי. דרך התקשורת שלה עם העולם מוגבלת ביותר, היא אגרנית, סובלת מחוסר היגיינה וכל אלה עלולים לסכן את בריאותה. בנה שגר עמה באותם תנאים קשים זקוק למינוי כי בלעדיו אין לו יכולת משפטית לשלוט במשאביה או לגרום לה ליטול תרופותיה, או אף לטפל בניקיון הבית. לכן, הגם שהוא משמש אפוטרופוס למעשה, הוא זקוק למינוי ממוסד וחוקי. מנוי אפוטרופוס לפלונית נועד איפוא להצילה, לשפר את איכות חייה ולקבל החלטות עבורה שיאפשרו לה להמשיך ולחיות. אין לפלונית את יכולת השיפוט והתובנה לכלכל את חייה לבדה, לתכנן את עתידה, לדעת כיצד לשרוד ובית המשפט סבור שמינוי זה יוכל לסייע לה לעשות כן. בנה מסור לה, אוהב אותה ודואג לה ופועל בשיקול דעת. על כן, עם כל הצער באשר לנקודת המבט של פלונית, לא יהיה מנוס גם במסגרת הכרעתי זו להתערב בחייה ובאוטונומיה שלה, אך זאת אעשה ראשית מתוך הבנה שאני פוגע באוטונומיה שלה ושנית מתוך הכרה שאני עושה זאת באמצעים המגבילים פחות את חירותה ושלישית, אני עושה זאת כדי להמשיך ולאפשר לה ליהנות מזכויותיה, מהאוטונומיה שלה, מביתה ומחייה לעוד שנים לא מעטות.
- אך באשר לשאלת מקום שהותה של פלונית כאן איני מקבל את עמדת כל הגורמים שסבורים שיש להעבירה למוסד סיעודי ועוד בכפייה תוך שימוש בכח סביר, שכן היא מתנגדת לכך. ראשית, פלונית מבינה את המשמעות של להילקח מהבית. היא מבינה מה זה מוסד. שנית, פלונית מביעה רצון נחרץ להישאר בביתה. אם יש אפשרות לקיים את רצונה תוך שמירה על חייה, זו האפשרות הראשונה והיחידה שיש לבחור בה.
- את אותם משאבים מרובים ויקרים שהייתה החברה אמורה להשקיע בפלונית באם תשהה בבית סיעודי, יש להשקיע בפלונית בביתה ונראה כי אלו יהיו בעלויות פחותות (אם מכך מודאגת החברה). התועלות עבור פלונית יהיו עצומות.
- מעבר לטראומה הבלתי מתוארת של לקיחת אדם ממקום חפצו ומביתו מבצרו, בניגוד לרצונו, חשוב לזכור את הסיכון הנשקף מאותו מהלך עבור האדם אותו מבקשים "לשנע" משל לא היה זה אדם עם רצונות והבנה מהם. נראה לבית המשפט, כי מהלך שכזה אינו יכול להתקבל בשוויון נפש, לא על ידי עו"ס , לא על ידי אפוטרופוס, לא על ידי אפוטרופוס לדין וגם לא על ידיד בית משפט. מדובר במהלך מורכב, קריטי לחיי האדם, משנה חיים שעלול גם לפגוע בבריאותו הנפשית. חשוב שאנשי מקצוע מתום הגרונטולוגיה והרפואה של הזיקנה והנפש יקחו חלק בתהליך שכזה ויחוו דעתם, מה מעבר שכזה מהבית למוסד יוכל לעשות לאותו אדם. מהו מאזן הנזקים במקרים שכזה. תמונה שכזו כלל לא הוצגה בפניי בהליך זה ולאחר מפגש עם פלונית נראה כי אף מוקדם לשקול אותו על הפרק כלל, שכן לא מוצו כלל אפשרויות הטיפול והסיוע לפלונית בקהילה (וגם זה אחד המבחנים שצריך לשמש את בית המשפט בבואו לשקול הוצאה חוץ ביתית למוסד).
- הנה כי כן, על תהליך השיפוטי בדבר קביעת מקום שהותו של אדם (זקן או צעיר) שיש אמנם צורך במינוי אפוטרופוס על ענייניו, להיות תהליך זהיר. בהגדרה מדובר בתהליך שכורך בחובו הפרת זכויות חוקיות ובעיקר זכויות אנושיות בסיסיות ובהן בידוד חברתי, הגבלת תנועה, כפיית אורח חיים וצורת מגורים ונטילת האוטונומיה וקבלת ההחלטות במקום האדם (ראה גרונטלוגיה מעשית, חלק א', פרק 26, שרה אלון, התעללות בזקנים והזנחתם – ממדים ודרכי התמודדות, 445 בעמ' 449). כל שקילה של הוצאה למוסד חייבת לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות של הפיכת האדם מאדון לעצמו בביתו, לעוד דייר/מספר בבית סיעודי. מאפייני המסגרת, טובה ומתקדמת עד כמה שתוכל להיות בעידן הנוכחי, הינם תמיד מאפיינים של מסגרת. היא טוטאלית. נהלים נוקשים (שעות הארוחה, שעות הפעילות, שעות הטיפול, אופן ביצועו ועוד). קיים מרחק מובחן בין הצוות לבין הדיירים ובין הדיירים לבין העולם החיצון. במסגרות אלה יש חדירה לפרטיות והפרת זכויות בסיסיות ולדיירים יש תחושת חוסר שליטה על חייהם. אני מבקש להדגיש בכך את חששי מפני סכנות תהליך ה-institulization של האדם (ראו בהרחבה ולמדו: א. גופמן, על מאפייני המוסדות הטוטאליים, (2006)). יש לזכור עוד שרוב האנשים שמגיעים לבתי אבות נעדרים עורף תומך, רבים מהם לוקים בדימנציה, רבים מהם תשושי נפש ו/או סיעודיים והרי ידוע גם על מקרים של התעללות בחסרי ישע במוסדות אלו (ראו שם, בעמ' 469). יש מקרים ושילוב של אדם בבית סיעודי מצליח, יש מקרים שלא. ברור שבמקרים של אי שיתוף פעולה ואף התנגדות, התחזית לבחינת סיכויי ההצלחה הופכת לקשה עוד יותר.
- לאור כל האמור לעיל, אני בהחלט רואה לנכון לקבוע כי פלונית זקוקה למינוי אפוטרופוס אך בה בעת מבהיר, כי לא ייעשה שינוי במקום שהייתה ללא פניה לבית המשפט וללא קבלת חוות דעת מתאימה לעניין ההשלכות של מהלך שכזה עליה וככלל מהלך שכזה כלל לא יינקט לפני שמוצו כל הנסיונות בקהילה לשפר את תנאי ואיכות חייה עם מינימום פגיעה בה ובאוטונומיה.
- 23. בהתאם לאמור אני ממנה בזה את המבקש בנה של פלונית, מר פלוני כאפוטרופוס קבוע על ענייניה האישיים, הרפואיים והרכושיים, של אמו פלונית.
עם זאת חרף המינוי – מובהר כי לא ייעשה שינוי במקום המגורים של פלונית מבלי לקבל תחילה את אישורו של ביהמ"ש.
- אני רואה לנכון להורות בזה לאפוטרופוס של פלונית ולשירותי הרווחה שיסייעו לו בכך להפוך את דירת פלונית לראויה למגורים.
במסגרת המינוי על המבקש לפעול להבאת חברה חיצונית לפינוי כל הפסולת מהדירה ובפרט מהחדר שלא ניתן להיכנס אליו, הגם אם לצורך העניין יהא עליו לקחת את פלונית לפנסיון למספר ימים.
עוד בעניין הפינוי, הנני מורה למח' התברואה של עיריית *** לעזור גם בהרחקת ופינוי החתולים בהתאם לשיקול דעתו של המבקש.
אני מחייב המבקש לבחור עם פלונית 2 חתולים שהיא מעוניינת להמשיך לטפל בהם.
אני מחייב את המבקש לדאוג לאיזון תרופתי של פלונית שיכול ויקל על התנהלותה ביומיום, ולדאוג למיצוי מלוא זכויותיה של פלונית מהמוסדות השונים.
הנני מורה לעו"ס ולאפוטרופא לדין לעשות כל שלאל בידן על מנת לכוון את המבקש לפעול למיצוי זכויותיה ואכיפת האמור בפס"ד זה.
אני מורה לאפוט' של פלונית לעדכן את בית המשפט בתוך 45 יום מהיום בדבר מצבה של הדירה ושל פלונית.
- פלונית אינה מסוגלת ככל הנראה להבין הכרעתי זו, למרות שביקשתי לכתוב אותה בראש ובראשונה עבורה. אני תקוה כי בעשותי כן, יישמרו לה חייה של פלונית והאוטונומיה שלה, עם מינימום פגיעה וכי למעט ניקיון ביתה של פלונית והפחתה במספר החתולים שישכנו בו, היא כמעט לא תשים לב שהתערבתי בהם.
- המזכירות תמציא פס"ד לצדדים, לעו"ס וללשכת הרווחה נוף הגליל ולאפוטרופא לדין ותסגור את התיק.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
ניתן היום, כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
אסף זגורי, שופט
סגן הנשיא לענייני משפחה