אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני ואח' נ' עיריית נתניה ואח'

פלוני ואח' נ' עיריית נתניה ואח'

תאריך פרסום : 06/10/2019 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
14028-05-16
09/09/2019
בפני השופטת:
עידית קצבוי

- נגד -
תובעים:
1. פלוני
2. המוסד לביטוח לאומי

נתבעות:
1. עיריית נתניה - המודיעה
2. הראל חברה לביטוח בע"מ
3. עמותת ארגון גולשי הגלים בישראל [צד ג']

פסק דין

   

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובע, לאחר שמעד במדרגות סוכת מציל בחוף קונטיקי שבנתניה, וכן בתביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) בגין התגמולים ששילם לתובע בעקבות התאונה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים:

  • שירותיו של התובע, יליד 27.7.1983, נשכרו על ידי הנתבעת 3, עמותת ארגון גולשי הגלים, לצילום וידאו של תחרות גלישה שנערכה בחוף קונטיקי שבנתניה ביום 29.9.14. במהלך הצילומים ביקש התובע למקם את המצלמה במרפסת של סוכת ההצלה מספר 3 שנמצאת בחוף קונטיקי. התובע עלה לסוכת ההצלה, צילם מהמרפסת ולאחר זמן מה (שעל משכו חלוקים הצדדים) החל לרדת בגרם המדרגות. לאחר מספר מדרגות (שגם על מספרן חלוקים הצדדים) החליק התובע והתגלגל במורד המדרגות.

     

  • התובע פונה לבית החולים לניאדו שם התברר כי פרק את הכתף. התובע תמך את כתב התביעה בחוות דעת מטעמו הערוכה על ידי ד"ר דקל אסף בה נקבע כי נכותו תוצאת התאונה עומדת על 10%. הנתבעת הגישה טעמה חוות דעת הערוכה על ידי ד"ר ביאליק לפיה הועמדה נכותו של התובע על שיעור של 5%.

     

  • התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ונכותו הצמיתה של התובע הועמדה על שיעור של 10%.

     

  • הצדדים הגיעו להסכמה לפיה נכותו של התובע תועמד על שיעור של 7.5% - מיצוע הנכויות מטעם המומחים.

     

    טענות הצדדים

  • התובע טוען כי הנתבעת 1, עיריית נתניה, אחראית לנפילתו ולמצבו הרפואי מכוח היותה המחזיקה והבעלים של סוכת המציל. על פי טענות התובע, הנתבעת התרשלה באבטוח דרך הגישה לסוכת ההצלה וממנה, ובהימנעותה מלהתקין אמצעי זהירות שהיה בהם כדי למנוע את החלקת התובע במדרגות, כגון פסי החלקה, מעקות מתאימים וכיו"ב.

     

  • את טענותיו תומך התובע בחוות דעת שנערכה על ידי המהנדס, מר אלכסנדר פרינס מיום 11.4.18 שאלו עיקריה:

    • במדרגות שבהן אירעה התאונה קיימת סכנת החלקה פוטנציאלית תמידית נוכח הרטיבות הצפויה והחול.

    • על פי התקן הישראלי ת"י 1555 חלק 3 יש להבטיח שימוש באריחים בעלי התנגדות להחלקה במקומות הצפויים להיות רטובים. כמפורט בתקן הישראלי ת"י 2279 יש להתקין פס קרבורונדום על מישור פני השלח של המדרגות.

    • המדרגות הנדונות אינן עשויות מאריחים מיוחדים למניעת החלקה אלא מעץ רגיל הצבוע בצבע רגיל ולפיכך מתחייב כי יצוידו בפסי קרבורנדום. הצבע בו היו המדרגות צבועות נשחק ונעלם כולו משפת המדרגה .

    • המדרגות הנדונות אינן תקניות הן בגלל שמידותיהן אינן תקניות והן בשל חוסר אחידות במידותיהן באופן החורג מתקנות התכנון והבניה.

    • לא מותקן בגרם המדרגות מעקה משני צדי גרם המדרגות, אלא מצד אחד בלבד.

    • מאחז היד המותקן בגרם המדרגות אינו תקני ואינו בטיחותי מאחר שהוא עשוי קורה שרוחבה גדול מדי ומגיע ל- 14 ס"מ. גם בכך הופרו תקנות התכנון והבניה הדורשות כי רוחב בית האחיזה צריך להיות צר מ- 6 ס"מ.

    • לסיכום נטען על ידי מומחה התובע בחוות הדעת השילוב בין הליקויים הרבים לבין התחזוקה הרשלנית של המדרגות גרמו לאירוע התאונתי.

       

  • הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את אחריותה לאירוע התאונה. בראש ובראשונה נטען על ידה כי התובע עלה לסוכת המציל מבלי שקיבל לכך אישור ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. עוד נטען על ידה כי אין כל פגם בסוכת המציל נשוא התביעה - לא בתקינותה ולא באופן החזקתה. לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת לראיותיה חוות דעת הערוכה על ידי מר אינג' סלים סעדי מיום 6.7.18, שאלו עיקריה:

    • סוכת המציל הותקנה ויוצרה על פי הוראות התחיקה הרלוונטיות, דהיינו צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה- 1965, והתוספת החמישית לו. על פי הוראות התוספת החמישית "העלייה למבנה התחנה תהיה באמצעות מדרגות נוחות עם מעקה". נטען כי מהלך המדרגות מתוחם במעקה כנדרש ושלחי המדרגות עשויים עץ ולא ניכרת סכנת החלקה חריגה.

    • אשר לטענת מומחה התובע באשר לתקינות המדרגות – נטען כי השונות ברום ובשלח של המדרגות אינן קשורות לאירוע התאונה, שכן על פי תיאור התובע התאונה התרחשה במדרגות 1-3 מלמעלה, ולפיכך העדר אחידות בין המדרגה השנייה והרלוונטית לא יכולה הייתה להביא להחלקתו של התובע.

    • תחנות ההצלה אינן מוגדרות כמבני ציבור ולפיכך אין כל חובה להתקנת פסים נגד החלקה. מדובר בעץ טבעי עם מרקם מחוספס המיועד לעלייה ולירידה של מצילים ואנשים מורשים בלבד.

    • מדובר בעץ טבעי החשוף לתנאי מזג האוויר בחוף הים. המומחה מטעם התובע קובע רמת שחיקה והחלקה על פי תצפית שביצע בשנת 2018 כשהתאונה אירעה בשנת 2014.

    • אין כל חובה חקוקה להתאמת המעקה ומאחז היד לתקנות התכנון והבניה והתקן הישראלי 1142. גובה המעקה תואם את הנדרש בתקן האמור.

    • התובע עלה עם ציוד צילום ולא נעזר בסבירות במעקה ובמאחז היד .

       

  • עמותת ארגון גולשי הגלים הינה נתבעת 3 וצד ג'. העמותה לא הגישה כתב הגנה מטעמה - לא לכתב התביעה ולא להודעת צד ג' שהוגשה נגדה. ביום 28.3.17 ניתן נגדה פסק דין מותנה.

     

  • התובע הגיש תיק מוצגים הכולל את תצהיר התובע עצמו, אישור ארגון לגולשי הגלים על העסקתו של התובע ופציעתו, תמונות וסרטי וידאו ממועד התאונה, חוות דעת מומחה בתחום האורתופדיה, תיעוד רפואי, חוות דעת מומחה בטיחות והנדסה, דוחות שומה, קבלות בגין הוצאות ושאלונים ותצהירי תשובות מטעם הנתבעים.

     

     

  • הנתבעת הגישה תיק מוצגים הכולל את תצהיריהם של מנהל מחלקת החופים, מר ציון שדה, המצילים- מר טובי שמע, מר שחר מוסקוביץ ומר ששון קורביץ. כן הגישה את אישור עמותת גולשי הגלים על זימונו של התובע לעבודה, חוות דעת מהנדס ויועץ בטיחות מטעמה, שאלון ותצהיר תשובות לשאלון תובע, חוות דעת רפואיות ותיקים רפואיים של התובע, חלק מהתצלומים והסרטונים שצילם התובע.

     

  • בישיבת הוכחות שהתקיימה בתיק העידו התובע ומומחה הבטיחות מטעמו. כן העידו המצהירים מטעם הנתבעת - מנהל מחלקת החופים דאז ושלושת המצילים, ומומחה הבטיחות מטעם הנתבעת. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

     

     

    הכרעה

     

  • נוכח גדר המחלוקת בין הצדדים, אפתח את הדיון בהכרעה הנדרשת לעניין נסיבות התרחשות התאונה והאחריות לקרות התאונה.

     

  • התביעה דנן נשענת בעיקרה על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"). בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות, מתעוררות, כידוע, שלוש שאלות. האחת - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, השנייה - האם הפר את אותה חובת זהירות, והשלישית - האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. שאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים. ההיבט העקרוני, בו ניתנת תשובה לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית, וההיבט הפרטני, שבו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני ונסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית.

     

  • בענייננו, הנתבעת 1 הינה בעלת השליטה והמחזיקה במקרקעין בהם ארעה התאונה, וכבעלת השליטה והפיקוח במקרקעין חלה עליה חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים המבקרים במקום (ע"א 343/74 גרובנר נגד עירית חיפה פ"ד ל(1) 141); ע"א 683/77 ברוק נגד עיריית תל אביב - יפו, פ"ד לד(1) 157, ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד תנעמי, פ''ד נח(1) 1, ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נגד מימוני [פורסם בנבו] (14.12.2006) ע"א 1531/04 סידי נגד מלכה [פורסם בנבו] (19.2.2007). משמע - לנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי אלו העושים שימוש במתקניה ובמקרקעין שברשותה ובשליטתה. כשלב שני יש לבחון את השאלה אם לנתבעת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע בנסיבות האירוע נשוא התביעה, ולאחר מכן אם חובה זו הופרה על ידי הנתבעת. שאלה זו מחייבת אותנו לבחון את נסיבות האירוע הקונקרטי המונח לפתחנו.

     

    נסיבות התרחשות התאונה

     

  • לא בכדי זירת המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתייחסת לשאלה אם התובע קיבל אישור לעלות לסוכת ההצלה או שמא עשה זאת על דעת עצמו ולפיכך היה מסיג גבול בעת קרות התאונה. הנתבעת מבקשת לטעון כי משעלה התובע לסוכת ההצלה על דעת עצמו ומבלי שקיבל אישור לעשות כן, ובניגוד לשלטי האזהרה הניצבים במקום, נטל את הסיכון על עצמו, והנתבעת עצמה פטורה מאחריות כלפיו. התובע לעומת זאת טוען כי עלה לסוכת המציל רק לאחר שקיבל לכך אישור ממי מהמצילים במקום ואף קיבל מהם הנחיות באשר למיקום ואופן הצבת המצלמה.

     

  • במחלוקת העובדתית בין הצדדים אני מוצאת את גרסת התובע סבירה יותר מאשר גרסת הנתבעת, ולפיכך אני קובעת כי התובע קיבל את אישור המצילים בסוכה לעלות לסוכת המציל על מנת לצלם את תחרות הגלישה. אנמק מסקנתי-

     

  • בראש ובראשונה מצאתי את גרסתו של התובע לאופן אירוע התאונה אמינה, מפורטת ועקבית. על פי התצהיר שניתן על ידו, התחנה אוישה בזמן האירוע על ידי צוות מצילים אשר התיר לו לעלות למרפסת הסוכה ולצלם ממנה. התובע אף הוסיף וציין כי המצילים נתנו לו הוראות באשר למיקום המצלמה וציליה שבה עשה שימוש. לדבריו, צילם באין מפריע כחצי שעה והתאונה אירעה כשביקש לרדת לחוף "לאחר מדרגה אחת או שתיים בלבד" (סעיפים 7-10 לתצהיר עדותו של התובע). עוד המשיך והצהיר כי לאחר התאונה אחד המצילים, שחר מוסקוביץ', שמיהר לסייע לו, החליק גם הוא ונפל עליו.

     

  • עדותו של התובע בבית המשפט הותירה רושם כן ומהימן. התובע שב ותיאר את נסיבות עלייתו לסוכת המציל באופן הבא: "אני הייתי למטה בתחנה. סימנתי שלום למצילים, שאלתי אותם אם אני יכול לעלות לתחנת ההצלה, החבר'ה חייכו אליי, אמרו לי שאני יכול לעלות, עליתי לתחנה וזהו. זו הייתה התנהלות מאד פשוטה של בקשה ואישור בעל פה. אני אוסיף כי לא צריך להיות מומחה גדול בשביל להבין שתחנת הצלה זה מקום קטן כלומר זה לא מקום שאתה יכול להיות נוכח בו ללא אישור. מדובר בסביבה קטנה" (עמוד 8 שורות 5-9 לפרוטוקול).

  • יתר על כן, התובע אף זיהה את אחד המצילים אשר התייצבו לעדות בדיון ההוכחות - מר מוסקוביץ שחר- כמי שנתן לו אישור לעלות לתחנה, ואף הצביע על מר קורביץ ששון כמי שהיה אף הוא בתחנה, על אף שלא זיהה אותו מהשלב שבו עלה לתחנה (ראו עמוד 8 שורות 16-19 לפרוטוקול).

     

  • במקום אחר הוסיף התובע וטען כי אף שוחח עם המצילים שיחת חולין. לשאלת ב"כ הנתבעת ציין כי שוחח שיחת חולין עם "מישהו עם מבטא רוסי. בחור שנראה יותר צעיר, איתו שוחחתי בוודאות. הוא התעניין בצילום" (עמוד 9 שורות 8-9).

     

  • מכאן שעדותו של התובע הייתה מפורטת- הוא ידע להצביע על זהותו של מי שהתיר לו לעלות לסוכה באופן ספציפי, סיפק פרטים באשר לאנשים ששהו בסוכת המציל ואף הרחיב ותיאר שיחה שהייתה לו עם מי מהשוהים בסוכה.

     

  • סבירותה של גרסת התובע מתחזקת גם נוכח העובדה כי בסוכת המציל שהה באותה עת יותר ממציל אחד. הלכה למעשה באותו זמן הייתה הסוכה מאוישת בצוות של שלושה מצילים, ולפיכך יש להניח כי עלייתו של התובע לסוכת המציל והצבת חצובה אינה פעולה אשר יכולה הייתה להיעשות בהיחבא או מבלי שמי מהמצילים יבחינו בה.

     

  • אל מול עדותו הבהירה והמפורטת של התובע, ניצבת עדותם הלאקונית במידת מה של המצילים. בתצהירי עדי הנתבעת, הובאה גרסה דומה (כמעט זהה) של שלושת המצילים ששהו בסוכה ולפיה התובע הופיע לפתע על מרפסת הסוכה מבלי שקיבל אישור לעלות, ומשנוכחו לדעת כי הוא מסתיר להם את שדה הראיה, הורו לו לרדת באופן מידי.

     

  • אלא שעדויותיהם של המצילים ששהו במקום היו מהודקות פחות. כך למשל לשאלת ב"כ התובע ציין מר קורביץ, מנהל תחנת ההצלה במועד התאונה, כי "אני לא יודע כמה זמן היה התובע למעלה בסוכה. אני לא יודע אם ניהלו שיחת חולין. לא נראה לי שהציעו לו קפה". אשר לשאלה אם ניתנו לתובע הוראות כלשהן על ידי המצילים ענה "אינני יודע". לגבי השאלה אם מולא דו"ח אירוע לאחר התאונה ציין: "אינני זוכר". מר קורביץ לא ענה באופן חד משמעי גם לשאלה אם היו אנשים נוספים בתחנה מלבד שלושת המצילים (ראו עמוד 29 שורה 1 לפרוטוקול).

     

  • גם מר טובי שמע לא ידע לענות בבירור על חלק מהשאלות שנשאל באשר לנסיבות נפילתו של התובע ועלייתו לסוכת המציל. הוא לא זכר אם אחד המצילים דיבר עם התובע שיחת חולין (עמוד 30 שורה 14), לא זכר אם הוכן דו"ח אירוע בעקבות האירוע (עמוד 30 שורה 18), ולא ידע להסביר מדוע חברו, מר מוסקוביץ שחר, מציין בתצהירו כי מיד ביקש מהתובע לרדת מהסוכה, בעוד שהוא מציין כי הותר לתובע לצלם מספר תמונות טרם ירד כי "היה יורד אם היה מצלם או לא" ( עמוד 30 שורה 9-10).

     

  • העדר פירוט מאפיין גם את עדותו של מר מוסקוביץ' אשר אף הוא לא ידע להשיב בוודאות לשאלה אם נוהלה שיחת חולין עם התובע (עמוד 32 שורה 18), אם ניתנו לתובע הוראות היכן להציב את המצלמה (עמוד 32 שורה 20), ואם הוכן דו"ח אירוע בעקבות האירוע (עמוד 32 שורה 27).

     

  • ודוקו- מדובר בנקודה אקוטית לזירת המחלוקת בין הצדדים - השאלה אם התובע הורשה לעלות לסוכת המציל אם לאו. להתנהלותו של התובע והתנהלות המצילים בסמוך לנפילתו חשיבות רבה באשר לקביעה אם התובע הורשה לעלות לסוכה. העובדה כי אף אחד מהמצילים שהיו במקום לא ידעו לענות באופן חד משמעי לשאלות שהפנה אליהם ב"כ התובע לעניין משליכה על גרסת הנתבעת לעניין הרשות שניתנה לתובע לעלות לסוכת המציל בעיקר הנוכח עדותו המפורטת והעקבית של התובע עצמו.

     

     

  • לעדויות העדים מצטרפים גם הסרטונים שהוגשו על ידי הצדדים. סרטונים אלו צולמו על ידי התובע בהתאם לעדותו לפני אירוע התאונה שעה שצילם את התחרות מסוכת המציל. כפי שעולה מצפייה בסרטונים, במהלך הצילומים נשמע התובע מנהל שיחת חולין עם אחד מהשוהים בסוכת המציל על צילום ועל מצלמות. עובדה זו אינה מתיישבת עם תיאור הנתבעת כי התובע עלה ללא אישור והתבקש לרדת מסוכת המציל כשאותר במרפסת סוכת המציל. הדיאלוג בין הצדדים מתיישב דוקא עם גרסת התובע לפיה הוזמן לעלות לסוכה, ושהה בה זמן מה לצורך צילום התחרות תוך שהוא מתקבל בברכה על ידי המצילים. עוד בסרטון שצורף נשמע אחד המצילים גוער בתובע באומרו : "אי אפשר לעשות את זה. אתה רוצה בוא תיכנס פנימה". התובע משיב לו :"אתם צריכים לראות את הים. סורי". מאופי הדיאלוג בין הצדדים ניתן להבין כי ה"גוער" הינו מי מאנשי הצוות אשר ביקש להבטיח כי לא תופרע אפשרותו של הצוות למלא תפקידו. הדברים הנשמעים והסרטון עצמו עולים בקנה אחד עם טענת התובע כי השיחה נערכה בעקבות תלייתו של בד שחור, אשר כפי הנראה הפריע לשדה הראייה של הצוות. מצפייה בקטע וידאו זה ניתן ללמוד על כי התובע לא ננזף על עצם היותו בסוכת המציל. להיפך, כעולה מקטע הוידאו הוצע לתובע להיכנס פנימה לתוך התחנה על מנת להמשיך ולצלם. התובע הלכה למעשה קיבל הנחיות באשר לצילום מהסוכה על מנת שלא תיפגע יכולתם של המצילים למלא עבודתם. מצב דברים זה מתיישב יותר עם גרסת התובע לפיה ניתנה לו הרשות לעלות לסוכת המציל, מאשר עם גרסת הנתבעת כי התובע עשה זאת על דעת עצמו ללא אישור. בכל מקרה אין הדבר מתיישב עם תצהיריהם של עדי הנתבעת לפיהם הופתעו לגלות את התובע ניצב על מרפסת הסוכה והורו לו מיד לרדת למטה.

     

  • לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת את גרסתו של התובע, לפיה קיבל אישור לעלות לתחנת ההצלה סבירה יותר מגרסת הנתבעת לפיה התובע לא קיבל אישור לעלות לסוכה ועשה זאת על דעת עצמו כ"מסיג גבול".

     

    אחריות הנתבעת כלפי התובע 

  • משמצאתי כי התובע קיבל אישור מהמצילים (או מי מהם) לעלות לסוכת המציל, על מנת לצלם את תחרות הגלישה, יש להמשיך ולדון בשאלת אחריותה של הנתבעת לנזקים שאירעו לתובע בעקבות נפילתו. אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לראות את הנתבעת כמי שאחראית לנזקיו של התובע. אסביר –

     

  • חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת כידוע על פי מבחן הצפיות. משמיעת עדויות הצדדים, עולה כי קיימת הסכמה בין הנוכחים במקום, על כי תנאי מזג האוויר ביום האירוע היו תנאים יוצאי דופן אשר כללו גשם ואובך אשר גרמו להצטברות בוץ על מדרגות תחנת ההצלה. כך למשל נאמר על ידי מר מוסקוביץ (עמוד 31 שורות 24-27), על ידי מר ציון שדה בתצהירו (סעיף 5), בתצהירו של מר שמע (סעיף 3) ובתצהירו של מר קורביץ (סעיף 5). נסיבות אלו יצרו סיכון ברור להחלקה על מדרגות תחנת ההצלה, אשר חשופות לתנאי מזג האוויר. אנשי הצוות בתחנת ההצלה אשר הכירו את תחנת ההצלה ואת תנאיה הפיזיים, יכולים היו ואף צריכים היו לצפות את הסיכון הצפוי לעולים וליורדים במדרגות סוכת ההצלה, בעיקר למבקרים חיצוניים אשר אינם מכירים את תנאי המקום והשטח. מכאן שלנתבעת הייתה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע כמבקר בסוכת המציל, קל וחומר לאחר שהוזמן (על פי מסקנתי שלעיל) לעלות לסוכת ההצלה.

     

  • משקבעתי כי לנתבעות חובת זהירות וקונקרטית כלפי התובע, יש לבחון האם חובה זו הופרה. אני סבורה כי נוכח הנסיבות המפורטות, התרשלה הנתבעת כלפי התובע במספר היבטים: בראש ובראשונה בעצם מתן האישור לתובע לעלות לסוכת המציל חרף הסיכון הצפוי מהשימוש במדרגות סוכת המציל נוכח תנאי מזג האוויר המיוחדים. יתר על כן, ומשאושר לתובע לעלות לסוכה, צריכה הייתה הנתבעת באמצעות צוות המצילים למצער להזהיר את התובע ולהפנות את תשומת לבו לסיכון המיוחד שבשימוש במדרגות. לא מן הנמנע כי בנסיבות מזג האוויר באותו יום צריכה הייתה אף לדאוג באופן הדוק יותר לתחזוקת המדרגות, לניקיונן ולייבושן או לנקיטת אמצעים אחרים לצמצום סכנת ההחלקה, כמו למשל באמצעות הנחת מגבת על המדרגות.

    עדי הנתבעת לא טענו כי נקטו באחד מאמצעי הזהירות המפורטים לעיל או בכל אמצעי זהירות אחר. יתר על כן, וכעולה מעדויות המצילים, אף מר מוסקוביץ החליק מהמדרגות כאשר ירד במהירות למטה על מנת לסייע לתובע לאחר נפילתו. מכך ניתן ללמוד על כי מדרגות סוכת המציל היו חלקות באופן מיוחד, עד כי גם מיומנותם וניסיונם של המצילים עצמם, לא הספיקו לצורך מניעת החלקה.

     

  • בשים לב לקביעה זו אין צורך לדון הלכה למעשה בטענות הצדדים באשר לתקינותן של המדרגות על פי חוות דעת המומחים ועדויותיהם. לצורך העניין גם אם אצא מתוך נקודת הנחה כי לא נמצא פגם בתקינות המדרגות ובהתאמתן לתקינה ולחקיקה, הרי שהימנעות הנתבעות מלפעול לצמצום הסיכון בעצם השימוש במדרגות על ידי אדם זר- אורח, נוכח תנאי מזג האוויר ששררו באותו יום בחוף היום, היא המוכיחה לבדה את התרשלותה של הנתבעת כלפי התובע.

     

  • עם זאת ומעבר לנדרש, מצאתי לנכון לקבוע כי גם בחינת חוות הדעת ועדויות המומחים מובילה למסקנה לפיה הנתבעת התרשלה כלפי התובע. הצדדים חלוקים ביניהם באשר להוראות החקיקה והתקנים החלים על סוכת מציל. בעוד שמומחה התובע טוען כי יש לבחון את תקינות הסוכה והמדרגות על פי הוראות תקנות התכנון והבניה והתקנים אליהם הן מפנים, הרי שמומחה הנתבעת מפנה להוראות הצו להסדרת מקומות רחצה, אשר התייחסותו למבנה וסוכת ההצלה מתמצה בביטוי: "מדרגות נוחות עם מעקה" (סעיף 5 לתוספת החמישית לצו).

     

  • אני סבורה כי גם אם תתקבל עמדת הנתבעת לפיה אין להחיל את תקנות התכנון והבניה על סוכות מציל כלשונן, הרי שלא ניתן לקבל את העמדה לפיה הביטוי "מדרגות נוחות" הינו ביטוי כללי הנתון לפרשנותו האישית של מאן דהוא. לצורך בדיקת נוחותן של המדרגות ובטיחותן יש להיעזר גם במדדים אובייקטיבים הנוסכים תוכן בהגדרות הצו.

     

  • מעיון בחוות הדעת מטעם התובע עולים מספר נתונים אשר יש בהן כדי להעיד על כי הנתבעת לא עמדה בחובתה על פי דין להתקין מדרגות נוחות ובטיחותיות. אין מחלוקת על כי רום ושלח המדרגות היה בלתי אחיד. כך, על פי המדידות שבוצעו על ידי מומחה הנתבעת עצמו קיים פער של חצי סנטימטר בין רום מדרגה 1 לרום מדרגה 2 ופער של למעלה מ- 3 ס"מ בין שלח מדרגה 2 לשלח מדרגה 3. גם מבלי להתייחס לעובדה כי מידות המדרגות אינן עולות בקנה אחד עם הוראות תקנות התכנון וההבניה, אין צורך להיעזר בחוות דעת מומחה על מנת לקבוע כי חוסר אחידות במידות המדרגות, כך שמדרגה אחת גבוהה או רחבה יותר מרעותה, עשוי להביא למעידתו של העושה שימוש במדרגות. לאמור לעיל יש להוסיף כי בגרם המדרגות בו אירעה התאונה מעקה אחד בלבד, וכי רוחבו של המעקה הגיע ל- 14 ס"מ – מה שאינו מאפשר גריפה של המעקה באמצעות כף היד אלא היתמכות בו לכל היותר.

     

  • לאמור לעיל יש להוסיף כי משתי גרסאות הצדדים באשר להימצאותם של פסי החלקה במועד התאונה, אני מוצאת את גרסת התובע, לפיה לא היו פסים מונעי החלקה בזמן התאונה, סבירה יותר. גרסה זו מסתמכת על תיאור דבריו של התובע ועל צילום שצירף בסמוך לאחר התאונה (צילום מס' 16 בחוות הדעת מטעם התובע).

     

  • יתר על כן הנחה זו מבוססת גם על האמור סעיף 9 לתצהירו של מנהל מחלקת החופים, מר ציון שדה לפיו: " ...התחנה הועתקה כמות שהיא במועד מאוחר יותר כ- 100 מטרים דרומה וזאת מסיבות מקצועיות בלבד שעניינן בטיחות המתרחצים ונוחות השליטה של המצילים בנעשה בחוף. בתחנה לא נעשה כל שינוי והיא נותרה כפי שהייתה במועד האירוע, למעט פסים למניעת החלקה שהודבקו ע"ג המדרגות במועד מאוחר יותר כחלק מנוהל התחזוקה הרגיל". משמע- אף מנהל מחלקת החופים בעירייה מציין בתצהירו כי פסי ההחלקה הותקנו במדרגות רק לאחר העתקתה של הסוכה, ומכאן שבתצהירו הוא מודה בטענת התובע על כי לא היו פסי החלקה במועד האירוע. יוער לעניין זה כי במהלך עדותו התייחס מר שדה לאמור בתצהירו וציין כי "בכל פעם אנו מוסיפים את עניין המדבקות שיוספו למדרגות. בין היתר שמים דשא ופסי החלקה. כשהמגדל הגיע למקום שהותקן היה נגד החלקה. כל שנה אנו מוסיפים את זה ומתקנים" (עמוד 26 שורות 13-15). לא מצאתי כי יש בעדותו של מר שדה כדי להבהיר את הדברים שהוצהרו על ידו באופן מפורש בתצהירו לפיו פסי ההדבקה הוספו בשלב מאוחר יותר. הסברו של מר שדה כי פסי ההחלקה מוספים מעת לעת אינם מסבירים את בחירתו של מר שדה לציין מפורשות בתצהירו כי סוכת המציל הועתקה כפי שהיא למעט פסי ההחלקה שהוספו לאחר מכן. הדעת נותנת כי בהצהרתו זו הבהיר מר שדה כי לא היו פסים נגד החלקה במועד התאונה. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי באף אחד מהתצהירים של המצילים במקום לא צוין כי היה במקום פסים נוגדי החלקה, על אף שהמצילים התייחסו באופן מפורט לאמצעי הזהירות שננקטו למניעת החלקה (ראו סעיף 3 לתצהיר מר שמע, סעיף 3 לתצהיר מר מוסקוביץ וסעיף 3 לתצהיר מר קורביץ). גם בכך יש כדי לחזק את סבירותה של גרסת התובע אל מול גרסת הנתבעת לעניין זה.

     

  • לכל האמור לעיל יש להוסיף כי הנתבעת לא הציגה כל מסמך המצביע על תקינות התחנה וביקורות שנערכו לה, הגם שמר שדה העיד כי קיים דו"ח ביקורת של משרד הפנים (ראו עמוד 23 שורות 25-28). לא הוצג גם מפרט של התחנה על ידי היצרן - דבר שיכול היה לשפוך אור על הימצאותם של פסים נוגדי החלקה במדרגות, וכאמור לעיל לא הוצג כל דו"ח אירוע או יומן אחזקה של התחנה (הגם שצוין בתיק המוצגים של הנתבעת כי מצורף יומן אחזקה הרי שיומן זה לא צורף לבסוף ואף כמוצהר על ידי ב"כ הנתבעת לא נמצא - ראו עמוד 24 שורות 1-2). על כך נאמר: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".

     

  • סיכומו של דבר- מצאתי כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע שביקר, באישורה, בסוכת המציל על מנת לצלם את תחרות הגלישה, וזאת לאור תנאי מזג האוויר ששררו במקום והפכו את השימוש במדרגות למסוכן בשל אפשרות ההחלקה.

     

     

    אשם תורם

  • הנתבעת טוענת לקיומו של אשם תורם לתובע, שסחב מצלמה כבדת משקל ומסורבלת במועד התאונה.

     

  • בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. כלומר, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו [פורסם בנבו] (2/12/09); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

    בענייננו, האירוע אירע שעה ששררו במקום תנאי מזג אוויר חריגים אשר הפכו את השימוש במדרגות למסוכן במיוחד. תנאי מזג האוויר ידועים היו גם לתובע אשר היה במקום ואין צורך בידע מיוחד על מנת להניח כי יש בתנאי מזג אוויר אלו כדי להגביר את סכנת ההחלקה במדרגות החשופות לגשם ולאבק. התובע העיד על כי נשא עמו מצלמה בצירוף חצובה. מבלי להיכנס לשאלת משקלה של המצלמה, הדגים התובע את אופן אחיזת המצלמה והחצובה, וניכר כי החזקת המצלמה בהחלט יכולה להקשות על העלייה והירידה במדרגות או למצער לסרבל אותן. בנוסף על כך העיד התובע עצמו כי עלה למדרגות כשהינו יחף וכי נמנע מלבקש עזרה מאחר שהדבר "אינו נהוג" (עמוד 11 שורות 24-26).

    מן העבר השני, כעולה מתיאור האירוע, מיד לאחר נפילתו של התובע החליק גם אחד המצילים, מר מוסקוביץ', אשר לא נשא על עצמו מצלמה. משמע כי היה בתנאי מזג האוויר ומצב המדרגות לבדם כדי להביא להחלקה.

    בסיכום נסיבות אלו ותוך התחשבות בכך שמר מוסקוביץ החליק בעודו רץ במדרגות על מנת לסייע לתובע ולא בהליכה מתונה כפי שמצופה היה מהתובע עצמו, הרי שאני סבורה כי יש להעמיד את שיעור אשמו התורם של התובע על 20%.

     

     

     

    משנקבעה סוגיית האחריות, יש לדון בשיעור הנזק ואולם קודם יש להתייחס לפגיעה הרפואית והתפקודית שנגרמה לתובע בתאונה.

     

    מצבו הרפואי של התובע

  • לאחר התאונה הועבר התובע לבית החולים לניאדו. בבדיקה בבית החולים הודגמה פריקת כתף. כתפו של התובע הוחזרה למקומה וידו הושמה במתלה. התובע שוחרר לביתו להמשך מנוחה ושיקום. ביום 16.11.14 בסיכום ייעוץ אורתופדי נרשם כי התובע סובל מדלדול שרירים ניכר, הגבלה בתנועות הכתף וכי נמצא חשש לקרעים ב- RC. בהתאם הופנה התובע לטיפול פיזיותרפיה. ביום 25.10.15 התובע ביצע MRI שהדגים כי התובע סובל מקרע SLAP בלברום, נזק לברלי קדמי תחתון עם היתכנות למעורבות הסחוס. קרע נקודתי חלקי עמוד בגיד SSP.

     

  • התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר דקל אסף אשר קבע כי לתובע קרע קליני ובהדמיה של סופאסטפינטוב המתאים ל- 10% נכות קבועה לפי סעיף 42(ד)I. כן קבע המומחה כי לתובע 100% נכות זמנית למשך 3 חודשים ו50% נכות זמנית במשך שלושה חודשים נוספים.

     

     

  • הנתבעת הגישה חוות דעת של ד"ר ביאליק, אשר העמיד את נכותו של התובע על 5% מותאם לסעיף 41(1)ד.

     

  • הצדדים הסכימו כאמור על העמדת הנכות על שיעור של 7.5%, וזוהי אם כן נכותו הרפואית הצמיתה של התובע.

    הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע

  • בתצהירו פירט התובע, כי לאחר התאונה הוא שהה כשלושה חודשים בחופשת מחלה מלאה. התובע ציין כי נגרמו לו הפסדי שכר גם לאחר חודשי אי הכושר ואף לאחר תקופת ההחלמה. לדבריו הוא התקשה בתפקוד יום יומי בסיסי ועד היום הוא מתקשה לבצע פעולות מסוימות. בעדותו ציין התובע כי הוא צורך עד היום משככי כאבים וסובל מכאבים בצוואר ובכתף. עם זאת בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת אשר לבעיות רפואיות נוספות מהם סבל התובע ללא קשר לתאונה כגון כאבים בגב תחתון, כאבים בברכיים הודה התובע כי :"אני לא משייך הכל לפגיעה בכתף. הגוף שלנו בנוי מאיזונים ובלמים" (עמוד 12 שורה 14-16).

     

  • הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]

     

  • כאמור לעיל, פגיעתו של התובע הינה בכתף. במסגרת עבודתו התובע עושה שימוש במצלמה ובחצובה ונדרש לצורך כך לסחוב אותה ממקום למקום. בנסיבות אלו לא מן הנמנע כי לנכותו הרפואית השפעה על תפקודו בהקשר זה, שהרי קיימים הביטים פיזיים ברורים בעבודתו של התובע. מן העבר השני שיעור הנכות הרפואית המוסכמת בין הצדדים אינו גבוה. יתר על כן, התובע לא פירט בתצהירו על האופן המדויק בו משפיעה נכותו הרפואית על תפקודו, ואף, כפי שאראה בהמשך, לא הצליח להוכיח פגיעה משמעותית ביכולת השתכרותו. התובע עודנו ממשיך בעבודתו כצלם וכפי הנראה אינו נתקל בקשיים משמעותיים בביצוע עבודתו בשלב זה בשל הפגיעה הפיזית. לאור האמור לעיל מצאתי לנכון שלא לסטות מהנכות הרפואית שהוסכמה בין הצדדים, ולפיכך אני מעמידה גם את הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה על 7.5%.

     

  • משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

    שיעור הנזק

  • למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: 27.7.83

    מועד התאונה: 29.9.14.

    גיל התובע בעת התאונה: 31 וחודשיים.

    גיל התובע כיום: 36 וחודש.

    שיעור נכות רפואית: 7.5%.

    שיעור נכות תפקודית: 7.5%

     

     

     

    הפסד שכר בעבר

  • התובע צירף דוחות שומה משנת 2013 - 2016. כעולה מדוחות אלו עמדה הכנסתו של התובע בשנת 2013 על 54,319 ₪ (הכנסה חודשית של כ- 4,500 ₪). בשנת 2014 עמדה הכנסתו על סך של 71,220 ₪ ( 6,000 ₪ לחודש) בשנת 2015 על סך של 57,473 ₪ (הכנסה חודשית של כ- 4,800 ₪) ובשנת 2016 על סך של 72,411 ₪ (הכנסה חודשית של כ- 6000 שח).

     

  • כידוע, הפסדי שכר לעבר הם בבחינת נזק מיוחד, שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט(1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה. עם זאת, לעתים, המציאות מורכבת וקיים קושי לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדוייקים וחד משמעיים. במקרים אלה, ניתן לעתים לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו (השוו בהתאמה לת"א (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר [פורסם בנבו] (18.11.2009), עא (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף [פורסם בנבו] (5.3.84)). במקרה דנן, בנסיבותיו של התובע, יש קושי בחישוב הפסדיו של התובע לאור עובדת היותו עצמאי ונוכח טבע עבודתו שאינה עבודה יציבה המבטיחה השתכרות קבועה ורצופה.

    על פי המסמכים שהוגשו היה התובע באי כושר במשך שלושה חודשים. בהתאם לכך קיבל התובע דמי פגיעה מהמל"ל. לפיכך הגיוני הוא לפצות את התובע על פי אובדן השתכרות של שלושה חודשים מלאים על פי בסיס השכר נכון לשנת 2014 ולהעמיד הפסדיו לתקופה זו על סך של 18,000 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה- 18,903 ₪.

    לסכום זה מצאתי לנכון להוסיף סכום גלובלי המשקף את הפער השלילי בין השתכרותו של התובע בשנת 2014 לשנת 2015 ובד בבד את אופי עבודתו של התובע. מצאתי כי הגם שלכאורה השתכרותו של התובע נמוכה יותר בשנת 2015 מאשר בשנת 2014, אין בפציעתו לבדה כדי להסביר את הפערים בהכנסות, מה עוד שגובה ההכנסות בשנת 2015 גבוה יותר מגובה ההכנסות בשנת 2013. התובע לא צירף דוחות נוספים מעבר לאלו שהוגשו נכון לשנת 2013-2016 ולפיכך קשה להתרשם באופן מלא מדפוסי השתכרותו במהלך השנים. התובע אמנם טען באופן כללי כי פציעתו הקשתה עליו להשתכר בשנה שלאחר התאונה, אולם לא פירט באיזה אופן - האם נאלץ לדחות הזמנות עבודה? האם ביצע עבודתו באופן חלקי בלבד וכיו"ב? לא צורפו גם דוחות חודשיים מהם ניתן ללמוד על היקפי העבודה החודשיים לפני התאונה ואחריה. עם זאת אני מוכנה להניח כי הייתה השפעה מסוימת של פציעתו של התובע על תפקודו בשנה שלאחר התאונה, ולפיכך אני מוסיפה סכום גלובלי של 10,000 ₪ לסכום הפיצוי בגין הפסדי העבר.

    סה"כ הפסדי השתכרות לעבר- 28,903 ₪.

     

    גריעה מכושר ההשתכרות

  • טענות התובע לשיעור שכר בגובה השכר הממוצע במשק אינן יכולות להתקבל נוכח תמונת המצב של הכנסות התובע על פי דוחות השומה שצירף. אכן התובע היה אדם צעיר באופן יחסי בעת התאונה, אולם ממועד התאונה עד עתה עברו כ- 5 שנים והתובע לא מצא לנכון לתמוך טענותיו באשר לגובה השתכרות המגיע לשכר הממוצע במשק במסמכים נוספים. בנסיבות אלו אני מוצאת לנכון להעמיד את גובה השתכרותו של סך של 8,000 ₪ - סכום הגבוה יותר מסכום השתכרותו עובר לתאונה, אולם לוקח בחשבון את גילו של התובע.

  • באשר לגריעה מכושר ההשתכרות, נעשתה בפסיקה הבחנה, בין שלושה מושגים שונים: "הנכות הרפואית", "נכות תפקודית", ו-"אובדן כושר השתכרות" שנגרמים עקב תאונה. בעניין גרוגיסיאן (ע"א 3049/93 גרוגרסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792(8.6.95), קבע בית המשפט, כי המונחים אינם דומים וכי יתכן מצב בו קיימת נכות רפואית ותפקודית שאינה גורמת הפסד השתכרות בפועל. ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. מבחינת אובדנו של היחיד, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה ואף טיבו של המעביד (ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה, לצורך קביעת הזכות לפיצויים והיקפה בגין אבדן כושר השתכרות ראו: ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח', פ"ד לו (1) 281; ראו גם ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (1/12/1989) וכן ראו פסק דינו של כב' השופט עמית בעא 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/2015), שם חזר בית המשפט על ההלכה, כי יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש נזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע. בית המשפט עמד על כך, כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע ויתכנו פערים ביניהן אם למעלה ואם למטה.

     

  • במקרה דנן, מדובר במגבלה קלה יחסית ויש לצפות כי תהיה לה השפעה מוגבלת בלבד על כושר השתכרותו של התובע. למותר לשוב ולציין כי בשנת 2016 הציג התובע נתוני השתכרות גבוהים באופן משמעותי מנתוני השתכרותו עובר למועד התאונה. עם זאת אפשר שתהיה לנכותו של התובע השפעה על יכולתו לעבוד בפרקי זמן מסוימים בעתיד ובכלל זה בעצם האפשרות להשתלב בעבודה אחרת. בנסיבות אלה, הדרך הנאותה לפצות את התובע היא בקביעת סכום גלובלי, שיקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לו. בהתאם למקובל החישוב האקטוארי הוא אמת מידה לגזירת הסכום הגלובלי, הכול לפי נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ושיקול דעתו של בית המשפט.

    בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לטיב עבודת התובע ולמקצוע, לשנות העבודה שנותרו לו ולסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותו, לאור טיבה וטבעה של הנכות ובהנחת עבודה עד גיל 70 (לאור היותו עצמאי) ולתחשיב האקטוארי אני מוצאת שיש לקבוע לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 77,000 ש"ח (כאשר הפיצוי הוא בגבולות כ- 50% מתחשיב אקטוארי).

    עזרת הזולת

  • התובע לא הציג קבלות או אסמכתאות אחרות לכך שנאלץ לפנות לעזרה בשכר בתקופת החלמתו או כי הוא נזקק לכך נכון להיום. לא הוצגו גם נתונים שניתן ללמוד מהם על היזקקותו של התובע לעזרה החורגת מהרגיל מבני משפחתו. בהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

    בנסיבות דנן, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, היקף העזרה לה יש להניח כי התובע נזקק בתקופת אי הכושר שנגרמה לו, סוג הפגיעה וגילו של התובע, אני מעמידה את הפיצוי על סכום של 4,000 ₪.

    הוצאות רפואיות וניידות

  • התובע טוען להוצאות רפואיות שונות, בין היתר הוצאות בגין סד ליד ומשככי כאבים. התובע לא צירף קבלות או אסמכתאות אחרות לתמיכה בטענותיו.

  • הנתבעות טוענות, כי לתובע לא נגרמו כל הוצאות שכן התובע זכאי לקבל במסגרת המוסד לביטוח לאומי וחוק בריאות ממלכתי את כל הטיפול הרפואי לו הוא נזקק.

  • במקרה מעין זה, בהתאם לפסיקה, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך האומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654; אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס [פורסם בנבו] (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ [פורסם בנבו] (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות [פורסם בנבו] (1999)).

  • בנסיבות העניין, בשים לב לכל הנתונים המפורטים עד כאן, אני אומדת את ההוצאות הרפואיות של התובע והוצאותיו על ניידות (בעיקר בתקופת ההחלמה) בסך כולל 3,500 ₪.

    נזק לא ממוני

  • התובע עתר לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 55,000 ש"ח₪ .

  • התובע שהה באי כושר במשך שלושה חודשים. בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקו של התובע מאז התאונה ולנכות בגינו, אני מעמידה את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 35,000 ₪.

     

  • מהסכום המתקבל יש לנכות את האשם התורם של התובע בשיעור 20%- ומהסכום הנותר יש לנכות את תגמולי המל"ל.

     

  • סיכום ביניים

    סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

 

הפסד שכר בעבר -

28,903 ₪

אובדן כושר השתכרות -

77,000 ₪

עזרת הזולת בעבר ובעתיד -

4,000 ₪

הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות

נזק לא ממוני

3,500 ₪.

35,000 ₪.

-------------

סה"כ פיצוי

148,403

ניכויי אשם תורם – 20%

29,680 ₪ -

סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם

118,723 ₪.

   

ניכויים

  • התאונה בה נפגע התובע הינה תאונת עבודה, במוסד לביטוח לאומי נקבעו לתובע 10% נכות החל מיום 1.4.15. הסכום שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי עומד על סך של25,730 ש"ח (17,011 גמלת נכות מעבודה ו- 8,629 דמי פגיעה), ולאחר שיערוך - 27,239 ₪. סכום זה לא שנוי במחלוקת בין הצדדים. יש לנכות סכום זה מסכום הפיצוי לתובע, ולפיכך יועמד סכום הפיצוי של התובע על סך של 91,484 ₪.

     

  • אחר כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעות לתובע 1 סך של 91,484 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 20%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים – הכול בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

  • הנתבעות ישלמו לתובע 2 – המוסד לביטוח לאומי – סך של 27,239 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 20%.

    5129371 הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ