פלוני נ' קרביץ (1974) בע"מ ואח'

הצד השלישי: יוניברסל משאיות ישראל בע"מ

 הצד הרביעי: מסגריית אחים אבו

רקע וטענות הצדדים

מונחת בפני תובענה שהגיש התובע, יליד 22.1.1978, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, עקב תאונה (להלן: "התאונה/האירוע") אשר אירעה ביום 14.6.2015, עפ"י עילות הקבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

ביום האירוע, עת עבד התובע כנהג חלוקה אצל נתבעת 1, העביר משטחים מתוך המשאית לרמפה. לפתע הרמפה נטתה על צדה, נוצרו הפרשי גובה וכתוצאה מכך המשטח המשוחרר נע לעברו של התובע, אשר בניסיון להיחלץ מפגיעה, נפל מגובה של כ-1 מטר. כתוצאה מהנפילה, התובע נחת בעוצמה על רגלו הימנית כאשר רגלו השמאלית נתקעה בין המשטח לג'ק שנותר על הרמפה ונגרמו לו חבלות קשות (להלן: "התאונה/האירוע").

התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור – 19% החל מיום 1.11.16.

התביעה הגישה חוות דעת רפואית מטעם ד"ר מריו אייכנבלט המצביעה על כך שכתוצאה מהתאונה, נותר התובע עם נכות צמיתה בשיעור 19% משוקללת (10% לפי ס. 48(2) ז' IV, ו- 10% לפי ס. 35 (I) ב').

נתבעות 1-2 הגישו חוו"ד רפואית מצידן, מטעם ד"ר גד ביאליק, המצביעה על נכות צמיתה בשיעור 10% בגין ס. 35 (I) ב'.

מעבר לכך, הנתבעות כופרות בחבות לפיצוי התובע וטוענות כי אירוע התאונה מסווג תחת הגדרות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ובהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הפלת"ד (ייחוד העילה), יש לברר תובענה זו עפ"י חוק הפלת"ד ולא עפ"י הפקודה, כטענת התובע. לחילופין, באם ייקבע שחוק הפלת"ד אינו חל וייקבע שהנתבעות חייבות בפיצוי כלפי התובע, אזי נשלחה הודעת צד ג' המייחסת לצד ג' האחריות לפיצוי. זו מצידה כפרה בחבות ולחילופין שלחה הודעת צד ד' המייחסת לזו האחרונה האחריות לפיצוי.

התובע, עבד אצל "קרביץ" - נתבעת 1 כנהג משאית (להלן: "המשאית") וחלוקת סחורה בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה זו. נתבעת 1 הייתה המעבידה של התובע וכן הייתה הבעלים/המחזיק של המשאית בה נהג התובע וכל הציוד הנלווה לעבודתו.

נתבעת 2 – "מגדל חברה לביטוח בע"מ", הינה חברת ביטוח שהתאגדה כדין וביטחה את נתבעת 1 בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו לכיסוי חבות מעבידים כלפי עובדיה לרבות כלפי התובע.

ביום 6.6.2012 התקשרה הנתבעת בהסכם שכירות של משאית מ.ר. 43-760-79 (להלן: "הסכם שכירות") עם יוניברסל, בתמורה לתשלום דמי שכירות חודשיים.

צד שלישי – "יוניברסל משאיות ישראל בע"מ" (להלן: "יוניברסל"), הינה חברה העוסקת בשיווק ובמתן שירות ליסינג למשאיות לנתבעת 1, והיא זו שהייתה הבעלים של המשאית נשוא התביעה המיוחסת לה האחריות בגין כל תקלה/מפגע/תיקון או בעיה ברמפה של המשאית נשוא התביעה.

צד רביעי- "מסגריית האחים אבו" (להלן: "המסגריה"). המסגרייה היא חברה בע"מ העוסקת ומתמחה בייבוא ובניית ארגזים ודפנות הידראוליות ובניית רמפות והתקנתם במשאיות, לרבות המשאית המעורבת בתביעה דנן.

טענות התביעה

1. התובע טען כי התאונה והנזק בעקבותיה אירעו בשל מעשיה הרשלניים של נתבעת 1, תוך הפרת סעיפים 35 ו – 36 לפקודה, בכך שלא סיפקה סביבת עבודה בטוחה ואמצעי זהירות מתאימים, ובין היתר: לא דאגה לציין את המשקל המקסימלי המותר על הרמפה, לא פיקחה ולא הדריכה כראוי את עובדיה לבטיחות בעבודה .

2. אירוע התאונה נכנס בגדר החריג של "טעינה ופריקה" מאחר ואירע כתוצאה מפריקת הסחורה, ומשכך אינו מהווה ת"ד וכפועל יוצא אינו נכנס בגדרי חוק הפלת"ד. אין מדובר בירידה כפי שנטען ע"י הנתבעות, אלא ב"נפילה" מהרמפה עצמה במהלך פריקת סחורה שטרם הסתיימה. וזאת בניסיון לחמוק מעגלה עמוסת משטחים שנעה לעברו בשטח המצומצם של הרמפה.

3. אין בגרסת הנתבעות (המבוססת על מילוי טופס הדיווח ע"י פקידת כוח אדם אצל נתבעת 1 – אשר לא הובאה לעדות) כדי לאיין את גרסת התובע ו/או להפוך את נפילתו מן הרמפה ל"ירידה מהרכב" הנכנסת בגדרי סעיף 1 לפלת"ד כשימוש ברכב מנועי.

4. האירוע התאונתי אינו עומד בתנאי הראשון לחזקה המרבה, וזאת מאחר והארגז והרמפה המותקנים על המשאית – אינם מהווים ייעוד מקורי של המשאית. אלו חלקים נפרדים שיצרן המשאית לא ייצר ואינו אחראי עליהם.

5. הנתבעות לא הוכיחו את עמידתן בתנאי 2 ו – 3 של "החזקה המרבה", מאחר ומשקל היתר (ולא הכוח המכאני) שהועמס על הרמפה הוא שהביא לאירוע, בשל אי עמידותו במשקל זה, וכתוצאה מכך נגרמה נטייתו בשיפוע, שהוביל לתזוזת המשטח לעבר התובע.

    

   טענות ההגנה

   טענות נתבעת 1 (קרביץ- המעביד)

   1. התובע נפגע במהלך "הירידה " מן המשאית, פעולה זו עשויה להיחשב כ"שימוש" ובלבד שבוצעה למטרה תעבורתית. במקרה דנן , המטרה התעבורתית הייתה רצף פעולות שהוביל בסופו להובלת סחורה לחנויות. ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה , נט (3) 54113/12/2004 (להלן: "הלכת אוסם") נקבע כי במקרים בהם פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה שימוש מוכר אחר כגון: ירידה מהרכב, לא יחול החריג בדבר טעינה ופריקה והאירוע יגלם את אחת מדרכי השימוש.

   2. "ירידה" מרכב אינה חייבת להיות רצונית. קרי גם קפיצה או נפילה נופלת בגדר "ירידה" לצורך החזקה המרבה.

   3. למשאית נשוא התביעה שימוש רב תכליתי, האחד לצורך נסיעה (ייעוד תחבורתי) והשנייה פריקה וטעינה של סחורה באמצעות דופן הרמה. דופן ההרמה הוא חלק אינטגרלי מהמשאית, המותקן למשאית ע"י צד ד' יחד עם הארגז ונרשם ברישיון הרכב.

   4. הנזק שנגרם לתובע הוא בתחום הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני של דופן ההרמה. המשאית לא שימשה רק זירה לאירוע אלא הגורם הממשי לה. תזוזת דופן ההרמה קשורה למערכת ההפעלה ההידראולית חשמלית באמצעות מנוע חשמלי אשר מוזן ע"י מצבר המשאית שאותו מפעיל מנוע המשאית, וכפי שעולה מחו"ד המומחה מטעם הנתבעות.

      טענות צד ג' - יוניברסל

      1. עדות התובע לנסיבות התאונה היא עדות יחידה של בעל דין ואין לתת לה אמון. התובע לא הביא עדים או חוות דעת מומחה כדי לתמוך בגרסתו וטענותיו.

      2. התאונה נשוא תביעה זו נכנסת בגדרה של תאונת דרכים עפ"י הפלת"ד הן בשל "ירידה" מהמשאית שהיא אחת מהגדרות השימוש, והן בשל החזקה המרבה של פגיעה שהתרחשה עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב.

      3. גם אם התובע "נפל" הרי ש"ירידה" אינה חייבת להיות רצונית וגם נפילה נכנסת בגדר ירידה לצורך החזקה המרבה.

      4. המשאית שנבדקה ע"י המומחה היא משאית זהה עם ארגז ודופן זהים למשאית נשוא התאונה – שכן זו נמכרה, והוכחש ששלושת התנאים בעניין החזקה המרבה מתקיימים בעניינינו.

         טענות צד ד'– המסגריה

         1. יש לסווג את התאונה כתאונת דרכים בהתאם לחוק הפלת"ד, בשל "שימוש בכח המכאני של הרכב" ובאשר לירידה מהרכב – גם אם השימוש מהווה חלק אינטגראלי ומשלים של פעולות "טעינה ופריקה" אשר הוחרגו מתחולת חוק הפלת"ד וזאת בהתאם ל"הלכת אוסם".

         2. עפ"י גרסת התובע בטופס המל"ל, הוא ביקש לרדת מהמשאית ובמהלך ירידתו (קפיצה מהמשאית) – נפגע, קרי הפגיעה התרחשה במהלך ירידה וכתוצאה מהירידה עצמה.

         3. מדובר ברצף של פעולות הבאות לשרת מטרת נסיעה והובלה. האירוע נגרם בשלב אחד משרשרת שלבים עוקבים בזמן ומקום.

         4. האירוע עומד בשלושת התנאים של מבחן הניצול הכוח המכאני - בעניין החזקה המרבה.

             

            דיון והכרעה

            ליבת המחלוקת בין הצדדים , נסובה סביב שאלת סיווג התאונה, האם תסווג כתאונת עבודה כטענת התובע או כתאונת דרכים כטענת הנתבעות?

            בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") תאונת דרכים מוגדרת:

            "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"

             

            אין חולק כי הרכב שבו ארעה התאונה הינו רכב מנועי ואף דו שימושי. השאלה העיקרית שעליה חלוקים הצדדים – מה היה השימוש ברכב המנועי בעת התאונה?

            כמו כן, אין חולק על העובדה שאירע "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף", כמו גם שהתאונה קרתה במהלך יום עבודתו ותוך כדי ביצוע המטלות שהוטלו על התובע בתוקף תפקידו אצל מעבידו.

            כך גם אין מחלוקת כי האירוע התרחש תוך כדי פריקת הסחורה במחסני הלקוח, דהיינו בעת פריקת הסחורה מהמשאית – קרי פעולה בייעוד הלא תעבורתי של המשאית.

            הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד כוללת:

            מיום 8.1.1985

            תיקון מס' 5

            ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16 (ה"ח 1674)

            "נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;

            "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"

            מיום 30.9.1990

            תיקון מס' 8

            ס"ח תשנ"א מס' 1329א מיום 30.9.1990 עמ' 2 (ה"ח 1962)

            הוספת הגדרת "שימוש ברכב מנועי"

             

            בבואנו לבחון האם אירוע יחסה תחת הגדרת "תאונת דרכים" עפ"י חוק הפלת"ד, נידרש בהתאם לאמור ברע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, נ(3) 532 (1996) (להלן: "ענין עוזר") ולבחון:

            "קיומם של ששת המרכיבים האלה של ההגדרה הבסיסית: מאורע; נזק גוף; עקב; שימוש; ברכב מנועי; למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד מהמרכיבים הללו אינו מתקיים, ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיים – משמע שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית. במצב דברים זה על השופט לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני. עליו לבחון אם המקרה שלפניו נופל לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות. בחינה זו היא "חיצונית" להגדרה הבסיסית. הנטל בשלב זה מוטל גם הוא על הטוען לקיומה של חזקה חלוטה מרבה. אם גם התשובה על שאלה זו היא בשלילה, מסתיים תהליך הבדיקה. אך ייתכן שהבחינה הפרשנית תוביל את השופט למסקנה כי המקרה הוא "תאונת דרכים" – או משום שהוא נופל לגדר ההגדרה הבסיסית, או משום שנופל לאחת החזקות החלוטות המרבות. במצב דברים זה יעבור השופט לשלב השלישי של ההליך הפרשני, ובו עליו לבחון אם על המקרה שבפניו לא חלה החזקה החלוטה הממעטת."

             

             

            במקרה דנן, התובע ביצע מספר פעולות לאחר ירידתו מהמשאית, כאשר מנוע המשאית כבוי ובטרם התאונה. עניננו ברכב דו ייעודי, כאשר ייעודו הראשון הוא תעבורתי – הפצת סחורה למחסני הלקוח, וייעודו השני – פריקת סחורה באמצעות דופן ההרמה ועגלה וג'ק לשינוע המשטחים, דבר שמוציא את האירועים מהחזקה בחוק, כפי שנפסק ברע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, נ(3) 532 (1996):

            "אם טעינת מטען על רכב עומד או פריקתו ממנו נעשו שלא על-ידי ניצול הכוח

            המכאני של הרכב – כגון שנעשו על-ידי כוח העבודה של בני-אדם (ידנית) אין

            הם נתפסים בגדרי החזקה החלוטה המרבה הנ"ל. החזקה הזאת לא תחול

            גם מקום שטעינה ופריקה של רכב "חד-ייעודי", שייעודו הוא תעבורתי

            בלבד, עשו שימוש "מאולתר" בכוח המכאני של הרכב. בדומה, אם הרכב

            היה "דו-תכליתי" אך איבד את תכליתו התעבורתית (כגון, שהורדו ממנו

            הגלגלים והוא הפך למיתקן קבוע), לא תחול החזקה החלוטה. לעומת זאת,

            כאשר הטעינה והפריקה באמצעות הכוח המכאני של הרכב העומד הן

            חלק מייעודו המקורי של הרכב אשר ממשיך להיות גם בעל ייעוד תעבורתי,

            כי אז נזק הנגרם תוך כדי טעינה ופריקה נופל לגדר החזקה החלוטה המרבה".

             

            ובענייננו, כאמור בחזקה הממעטת בחוק הפלת"ד, כאשר הרכב עומד, והשימוש הנעשה בו כולל פריקה וטעינה – אלו אינם נופלים בגדר "שימוש" כמוגדר בחוק הפלת"ד. כאמור: "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו....ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד"

             

            מה גם שבתביעה דנן, מדובר על רכב דו תכליתי, אשר בהתאם לנסיבות עצר (לשם פריקה וטעינה) את תכליתו התחבורתית, על כן סביר יותר כי בעת האירוע שימש כ"זירה" לתאונה, כפי שנפסק בענין עוזר:

            "'שימוש' ברכב מנועי הוא מושג מפתח בהגדרת תאונת דרכים, ובתוכו יש להבחין בין שימושים עיקריים לשימוש לוואי. יש להתאים את התוכן של שימושים אלה ומהותם לפרטי ההגדרה של הדיבור "שימוש" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולמבחן התעבורתי המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית. המבחן התעבורתי מוצא את ביטויו בהגדרה הבסיסית גם בפירוט העניינים הפרטיקולריים המופיעים בהגדרה הדיבור "שימוש". כך למשל, טיפול דרך או תיקון דרך הם שימוש ברכב. לעומת זאת, טיפול בית או תיקון בית, אינם בגדר שימוש. הבחנה זו מבוססת על המבחן התעבורתי ומבטאת אותו. במסגרת הרשימה של עניינים שיש לראותם "שימוש" נקבע בתיקון מ' 8 במפורש כי "טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד" אינו "שימוש" ברכב מנועי. בכך יש שינוי מהדין הקודם וסטייה מהמגמה התעבורתית הכוללת."

             

            מהות "ניצול הכח המכני של הרכב" נבחן בהתייחס ל- 3 תנאים המצטברים להכללת אירוע "תאונתי" בגדרה של החזקה המרבה "ניצול הכח המכני של הרכב", אשר נקבעו ברע"א 7254/12 תאופיק ג'ברין ושות' נ' עזבון המנוח זכריא אסעד ג'בארין ז"ל ואח' (21.08.2014):

            "על מנת שאירוע תאונתי יהיה כלול בגדרי החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב", צריכים להתקיים מספר תנאים: א. החזקה רלבנטית לתאונות בהן מעורב רכב רב-ייעודי (או רב-תכליתי, לרבות דו-תכליתי), שיש לו ייעוד נוסף על ייעודו התחבורתי, כשבעת התאונה על הרכב לפעול במסגרת הייעוד הלא-תחבורתי שלו. נדרש כי הייעוד הלא-תחבורתי יהיה ייעוד מקורי של הרכב. ב. על המאורע להתרחש עקב ניצול הכוח מכני של הרכב. דרישה זו מחייבת קיומו של קש"ס בין התאונה לכוח המכני שהפעיל הרכב במסגרת התכלית הלא-תחבורתית שלו; ג. על הרכב לשמור על ייעודו המקורי בעת התרחשות התאונה"

            ההגנה מבססת את טיעוניה להגדרת הארוע כתאונת דרכים, על הצהרת התובע אודות התאונה בטופס לביטוח לאומי וחקירתו הנגדית בבית המשפט. מיום 30.9.1990

            תיקון מס' 8

            ס"ח תשנ"א מס' 1329א מיום 30.9.1990 עמ' 2 (ה"ח 1962)

            הנתבעות חוזרות שוב ושוב על המונח "ירד" מן הרכב ו"ירידה" ואף מסתמכות על כך שגם ארוע לא רצוני כקפיצה נחשב בפסיקה ל"ירידה" לצורך עמידה בדרישות החזקה המרבה. סבורני שאין לקבל טענות אלו, מאחר ומינוח הוא לא העיקר, יש להתייחס ל"ירידה" כהלכת הטפל הולך אחר העיקר. במקרה דנן, המטרה התעבורתית היתה רצף פעולות שהוביל בסופו להובלת סחורה לחנויות. כלומר, פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה שימוש מוכר אחר כגון: ירידה מהרכב, ומכאן שיחול החריג "טעינה ופריקה" בשל היותו חלק מרצף פעולות שהוביל בסופו להובלת סחורה לחנויות.

             

            בסעיפים השונים בתצהיר עדות ראשית סוקר התובע את מהלך תפקידו כנהג חלוקה:

            בסעיף 4: "פריקת הסחורה בחנויות מתבצעת באמצעות שימוש בג'ק אשר בעזרתו מרימים את המשטחים שעליהם מונחת הסחורה. הפריקה מתבצעת כשמנוע המשאית כבוי."

            ...

            בסעיף 6: "...הגעתי לחנות...החניתי את המשאית מאחורי חנות "הסטוק" – במקום המיועד לחניית ספקים, כיביתי את המנוע וירדתי מהמשאית.

            לאחר שירדתי מהמשאית נכנסתי לחנות על מנת לעדכן את המחסנאי שהגעתי עם הסחורה ומייד חזרתי אל המשאית להתחיל את עבודת הפריקה כאשר אחד העובדים יצא אף הוא."

            בסעיף 7:"פתחתי את הרמפה באמצעות כפתור המצוי בצד המשאית – פתיחה מלאה. הורדתי את הרמפה לגובה הכביש, עליתי עליה והרמתי אותה שוב לגובה המשאית לצורך התחלת פריקת הסחורה. הרמפה בשלב זה הייתה פתוחה, מורמת וקבועה. כל זאת כאשר מנוע הרכב דומם."

            בסעיף 8: "התחלתי את הפריקה עם משטח כבד אותו הוצאתי מתוך המשאית אל הרמפה באמצעות עגלה חשמלית והנחתי את המשטח על הרמפה. לאחר מכן הוצאתי אל הרמפה משטח נוסף קטן יותר באמצעות ג'ק ידני."

            בסעיף 9: "ככל הנראה בשל כובד משקלי המשטחים, בצירוף העגלה החשמלית, נטה משטח הרמפה באופן שנוצר הפרש גובה/שיפוע והמשטח נע לעברי במהירות. נבהלתי מאוד וכשניסיתי לחמוק מהמשטח שנע לעברי נפלתי לאחור מהרמפה היישר על רגל ימין וכל זאת כשרגל שמאל בכלל תפוסה ותקועה מתחת למשטח שעל הרמפה."

             

            בניגוד לטענת הנתבעות אין סתירה של ממש בין תצהיר התובע לבין טופס הצהרת התובע על טופס התאונה לביטוח הלאומי.

             

            בסעיף 3 פרטי התאונה ,מדווח התובע כדלקמן:

             

            

             

             

            כאשר עבד ב : "פירוק סחורה"

            מקום התאונה:

            לא סומנו האופציות הבאות: במפעל, ת. דרכים בעבודה, ת. דרכים בדרך לעבודה/מהעבודה, תאונה בדרך ללא רכב.

            האופציה שנבחרה: "אחר".

            תיאור התאונה: (פורט בכתב יד ע"י הגב' מיטל מזרחי רכזת מש"א ולצידה חתימה וחותמת המפעל – קרביץ (1974) בע"מ):

            "הוציא מהשטחים לפריקה, המשטח עלה עליו במהירות וקפץ מהמשאית במהירות - הרגל השמאלית נשארה על הרמפה ונתקעה בין הרמפה לג'ק והגוף נחת על רגל ימין בעוצמה ".

            גם מנוסח הכתוב, ניתן להבין שהודעה נכתבה ע"י צד שלישי, מאחר ולשונה בגוף שלישי, ולא כפי שטוענת ההגנה , כי זוהי הצהרת התובע.

             

            בטופס דיווח מעביד "מלם שכר" שהוגש לביטוח לאומי, בסעיף 3 נכתב:

             

            

             

             

            תיאור הפגיעה: (התובע כותב בגוף ראשון):

            "במהלך פריקת סחורה מהמשאית נפלתי אחורה מהרמפה כאשר רגל שמאל נשארה על הרמפה למעלה ורגל ימין נחתה למטה"

            ובהמשך: לשאלה : האם מדובר בתאונת דרכים? סומנה התשובה "לא".

            בהמשך ההודעה לביטוח לאומי, בסעיף 11 לטופס מלם שכר (למילוי ע"י המעביד) תפקיד העובד: "נהג חלוקה" מטרת יציאתו מחוץ למפעל: חלוקת סחורה:

             

            

             

             

            בעדותו הסביר התובע (פרוטוקול מיום 14.4.19 עמוד 6 שורות 4-36):

             

            "ש:אתה מגיע לביג בבית שמש בסביבות השעה 10, על מנת לפרוק שם סחורה. נכון?

            ת:נכון.

            ש:אתה מחנה את המשאית ואתה יוצא ממנה. לאחר מכן אתה מתחיל את שלב הפריקה של הסחורה מהמשאית.

            ת:נכון.

            ש:נכון? אתה בעצם מוריד את הרמפה למטה לרצפה, עולה על הרמפה, חוזר למשאית, בעצם, מוציא, אתה אמור להוציא שני משטחים, נכון? אחד כבד אחד קל, לספק למקום?

            ת:יותר קצת, אבל כן, בנגלה הראשונה כן.

            ש:בנגלה הראשונה אתה אמור להוציא שני משטחים ואחרי זה,

            ת:כן.

            ש:לרדת עם הרמפה למטה, לקחת את שני המשטחים, אחד הכבד אחד הקל לתוך החנות ואז לחזור לעשות אם צריך עוד נגלה נוספת. נכון?

            ת:נכון.

            ש:ובעצם התאונה שלנו מתרחשת בשלב שבו אתה בעצם מוציא שני המשטחים, אחד הכבד, אחד הקל על הרמפה.

            ת:נכון.

            ש:נכון? אתה נמצא בעצם עם הפנים אל מול המשאית,

            ת:נכון.

            ש:פנים המשאית. ואלמלא הרמפה הייתה נוטה, כמו שאתה טוען לפחות מהמשקל שלה, אתה בעצם היית אמור ללחוץ על הכפתור ולהוריד את הרמפה למטה.

            ת:נכון, אוקיי.

            ש:בשלב הזה, מה שקורה בפועל לטענתך זה שהרמפה נוטה קצת, הסחורה מתחילה לזוז לכיוונך ואתה רוצה בעצם לרדת כדי לא להיפגע מהסחורה.

            ת:נכון.

            ש:אוקיי. וכמובן שלאחר שהיית מסיים את הפעולה של כל פריקת הסחורה לחנות, היית מגיע חזרה, סוגר את הרמפה, וממשיך בעבודה שלך, כי היה לך, המשך,

            ת:נכון.

            ש:עבודה באותו יום. זאת אומרת, היית צריך להמשיך למקומות אחרים גם לפרוק סחורה.

            ת:נכון."

             

             

            כפי שניתן לראות סקירת הפעולות במרחב הזמן, מלמדת כי הנהג מחנה את המשאית בחניית ספקים, מכבה את המנוע, נכנס למחסן היעד מיידע את המחסנאי על הגעתו ומקבל אישור לפריקת ההסחורה.

            לאחר מכן, הוא ניגש לדופן הצדדית של המשאית שם מותקן מתג הפעלת הרמפה (כלומר עליו לעמוד על הקרקע בצד המשאית). כתוצאה מלחיצת הכפתור נפתח דופן ההרמה, הרמפה יורדת לקרקע , הנהג מטפס עליה ומיישר אותה לגובה המשאית על מנת לשנע את הסחורה לכיוון הרמפה ומהרמפה היעד הסופי הוא פריקה על קרקע מחסן היעד.

            מעיון בחקירה, בעדויות והתצהיר עולה כי התאונה קרתה במהלך שלב הפריקה, בגלל שהתובע קפץ לאור הסכנה שחווה מתזוזת המשטחים לכיוונו.

            הארוע קרה במהלך פעולת הפריקה לשם כך נדרשו מספר פעולות מקדימות אשר מכינות את הקרקע לפריקת הסחורה ושינועה למחסן היעד. בארוע דנן, לאחר העמסת המשטחים על הרמפה, ככל הנראה כתוצאה "ממשקל יתר" על הרמפה, נעה העגלה הנושאת את המשטח הכבד, לעברו של התובע ובשל החשש לסיכון מיידי גורמת לנפילתו לאחור ולתאונה המצערת. סביר יותר להניח כי "ירידתו" של התובע נבעה בשל "פעולת החילוץ" שביצע בשעת חירום, כאשר הבחין בסכנה ממשית וחשש מהתנגשות עם המשטח שנע לעברו.

            יתכן כי גם "קפיצה" לא רצונית יכולה להיחשב כ"ירידה" לצורך הגדרתה כתאונת דרכים, אולם במכלול הנסיבות ותנאי השטח בעת התאונה, אין זה ראוי להגדיר פעולה זו של התגוננות מפני סכנה מיידית ממושא הפריקה, כ"ירידה מרכב".

             

            סוף דבר

            לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במוצגים ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש לקבל את טענות התביעה. עדותו של התובע בתצהירו לא נסתרה וגירסתו לעניין נסיבות התאונה קוהרנטית ואמינה בעיני. גם טענותיו המשפטיות של ב"כ התובע מקובלות עלי ולכן הנני קובע שהתאונה הנדונה אינה נכללת בהגדרת "תאונת דרכים".

            למעלה מן הצורך אוסיף גם נקודת מבט של מדיניות שיפוטית ראויה: הפסיקה ראתה בחוק הפלת"ד מעין "חוק סוציאלי" הבא להיטיב עם נפגעי תאונות דרכים (במיוחד בכל הקשור להעדר צורך בהוכחת אשמה או רשלנות מצד ה"פוגע") ו"לפזר את הנזק" בכלל הציבור. פרדיגמה זו הביאה לכך שבהרבה "מקרי גבול" מצאו לנכון בתי המשפט להגמיש עד מאוד את גבולות ההגדרה ולהכיר בתאונות רבות שבלשון בני אדם לא היו מעלים על הדעת להיחשב כ"תאונות דרכים" לכאלו מבחינה משפטית. והנה במקרה שבפניי "התהפכו היוצרות" – התובע מבקש לתבוע בהתאם לעילות של הפקודה ומבטחת "המזיק" נאחזת בחוק הפלת"ד, כנימוק להתחמק מאחריות נזיקית. סבורני שבמצבים שכאלו אין כל מקום "למתוח" את חבל הגדרת "תאונת הדרכים" שבחוק מעבר להגיון הבריא (common sense).

            משכך ולאור כל האמור לעיל, הטענה המקדמית של הנתבעת, צד ג' וצד ד', נדחית בזאת והנני מחייב כל אחת מהן בהוצאות בסך 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

            הנני מאפשר לב"כ הצדדים להודיע, תוך 30 יום, האם הגיעו להסדר דיוני בעניין הנכויות בתיק (שכן המרחק אינו רב) שאם לא כן, יציעו שם של מומחה לצורך מינוי על ידי בית המשפט ולאחר קבלת חוות דעתו, יוגשו תחשיבי נזק בהם כל אחד מהצדדים יטען את טענותיו לעניין האחריות, האשם תורם והנזק ובית המשפט יכין הצעה שמשקללת סיכויים וסיכונים בתיק.

            תז"פ קבלת הודעת הצדדים ליום 10/10/019.

            המזכירות תמציא החלטה זו בדואר רשום לצדדים.

             

            ניתנה היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.