אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחף - מפעלי ארגון פרסום והפצה בעמ ואח' נ' סגל ואח'

דחף - מפעלי ארגון פרסום והפצה בעמ ואח' נ' סגל ואח'

תאריך פרסום : 22/07/2019 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
27132-06-17
04/07/2019
בפני השופטת:
נאוה ברוורמן

- נגד -
תובעת:
דחף - מפעלי ארגון פרסום והפצה בע"מ
עו"ד אליה חסדאי
נתבעים:
1. חיים סגל
2. יפה סגל
3. סגל מדיקל בע"מ
4. חברת הניהול של מגדלות יפו בע"מ

עו"ד אמנון עמיקם [בשם נתבעת 3]
עו"ד טל קורנצקי [בשם נתבעת 4]
פסק דין
 

 צד ג': חברת הניהול של מגדלות יפו בע"מ

 

מונחת בפניי תביעה כספית על סך של 121,299 ש"ח, שעניינה בפיצוץ צינור שגרם לנזקים ביחידות התובעת בבניין מושא התביעה.

 

רקע והצדדים:

 

  1. בקצירת האומר, התובעת היא חברה בע"מ, אשר בבעלותה מספר קומות בבניין "דחף" בתל-אביב, ובין השאר גם יחידות עסק בקומת המרתף בבניין שממוקם בדרך בן צבי 2 בתל-אביב (להלן: "התובעת", "היחידות", "הבניין", בהתאמה).

     

  2. נתבעים 1 ו- 2 הינם בעלי הנכס הידוע כגוש 7076 חלקה 102 תת חלקות 2 ו- 3, הממוקם בקומת הקרקע של הבניין. נתבעת 3 הינה חברה בע"מ, אשר מפעילה ו/או מחזיקה של הנכס בקומת הקרקע של הבניין, המשמש כיחידת עסק בה היא משתמשת (להלן: "נתבעים 1-3" , ו"הנכס", בהתאמה).

     

  3. נתבעת 4 הינה חברה בע"מ אשר נותנת שירותי ניהול ואחזקה בבניין (להלן: "נתבעת 4" ו/או "חברת הניהול").

     

  4. נתבעים 1-3 שלחו הודעת צד ג' לנתבעת 4.

  5. להשלמת התמונה, בענייננו קיים תקנון מוסכם בהתאם לסעיפים 62 ו- 63 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן: "התקנון"). וכן, נחתם הסכם ניהול בין הנתבעים לנתבעת 4 (להלן: "הסכם הניהול").

     

  6. ביום 09.03.2015 התפוצץ צינור הזרמת מים של מערכת מיזוג אוויר שנמצא בבניין (להלן: "הצינור" וה- "אירוע", בהתאמה). עקב פיצוץ הצינור גלשו המים מקומת הקרקע לקומת המרתף, לתוך יחידות עסקים שמשמשות את התובעת. לשיטת התובעת, נגרמו נזקים לציוד רב של התובעת, בשווי של 116,516 ₪, ומכאן התביעה.

     

  7. במסגרת כתב התביעה טוענת התובעת כי פנתה לנציגי נתבעות 3 ו-4 על מנת שיפעלו לכיסוי הנזק שנגרם לה, אולם שתי הנתבעות התנערו מאחריות, כאשר כל נתבעת משליכה את האחריות לנזק לפתחה של הנתבעת השנייה.

     

  8. לשיטת נתבעים 1-3, חברת הניהול היא הסמכות הבלעדית למתן הוראות בנוגע למערכות מיזוג האוויר. מכאן, שאילו חברת הניהול הייתה מבצעת את תפקידה כראוי, האירוע מושא התביעה היה נמנע.

     

  9. לטענת חברת הניהול, היא פעלה באופן סביר, זהיר ולא רשלני, מדובר באירוע שאינו תלוי בה. יובהר, חברת הניהול אחראית על השטחים ועל הרכוש המשותף בלבד, והמים שפרצו מהצינור הינו בבעלות נתבעות 1-3. כמו כן, טוענת כי נזקי התובעת מופרזים.

     

  10. יודגש, בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט, אינג' חיים גלנצר (להלן: "המומחה"), אשר בחן את טענות הצדדים, ואמד את נזקי התובעת.

     

  11. במסגרת הסדר דיוני, לאחר שהונחה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב, ללא צורך בשמיעת ראיות. נעתרתי להסדר זה בהתחשב כי בית המשפט יכריע במחלוקות המשפטיות שבפניו.

     

    בתמצית טענות התובעת:

     

  12. בהתאם להערכת שמאי שהוזמן על ידי התובעת, גובה הנזק עומד על סך של 116,516 ₪, כאשר עבור חוות הדעת השמאית שילמה התובעת לשמאי 2,500 ₪, לא כולל מע"מ.

     

  13. אין מחלוקת בין הצדדים כי האירוע התרחש, שנגרם נזק לתובעת, שהנזק לא תוקן עד היום, ושמי מהנתבעים התרשל בהחזקת הצינור, דבר שהביא לפיצוץ הצינור ולנזק שנגרם לתובעת.

     

  14. בענייננו, חל הכלל "הדבר מעיד על עצמו" בהתאם לקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). נטל הראיה שלא הייתה התרשלות הינו על הנתבעים, וזאת מאחר ולתובעת לא הייתה ידיעה, וגם לא הייתה יכולת לדעת מה הנסיבות שגרמו לאירוע.

     

  15. המחלוקות בין הצדדים נחלקות לשתיים – הראשונה, שאלת האחריות לנזק, והשנייה שאלת גובה הנזק. יחד עם זאת, כלל הנתבעים התנערו מאחריותם, וכל נתבעת משליכה את האחריות לנזק לפתחה של הנתבעת השנייה.

     

  16. בהתאם לקביעתו של המומחה, מדובר בהתבקעות של צינור גמיש המחובר ליחידת מיזוג משנית, המוזנת מיחידת מיזוג ראשית המותקנת בתקרת המרפאה, קרי ביחידת העסקים של נתבעת 3.

     

  17. ב"כ התובעת פנה ביום 07.02.2019 למומחה בשאלת הבהרה בנוגע לאחריות מי מהצדדים. בהקשר זה השיב המומחה כי הצינור שהתבקע משמש אך ורק את היחידה של נתבעים 1-3. לפי קביעה זו מדובר בצינור ששייך לנתבעים 1-3, ומשמש את היחידה שלהם בלבד, לפיכך האחריות לנזק מוטלת עליהם.

     

  18. לחילופין, ככל ויקבע כי בית המשפט אינו מקבל את חוות הדעת של המומחה, ומדובר בצינור שהינו חלק מהרכוש המשותף, הרי שאז יש להטיל את האחריות על חברת הניהול.

     

  19. לחילופין, ככל ויקבע בית המשפט כי מדובר במעוולים במשותף, בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין, אזי יש להטיל את האחריות על הנתבעים ביחד ולחוד.

     

  20. בנוגע לשאלת היקף הנזק, טוענת התובעת כי יש לקבל את חוות דעתו של השמאי מטעמה, שהרי מדובר בחוות דעת שהינה בערכי כינון, בעוד שחוות דעת המומחה ושל כלל הנתבעים הופחת הסכום בשל ניכוי בלאי. הרכוש שניזוק הינו ציוד בתוך יחידת העסק שהושכרה לגורמים שונים, ומעת קרות האירוע לא ניתן היה להשכירם יותר. ככל הנראה המומחים של הנתבעים ושל בית המשפט פעלו מתוך הנחה של עקרון השבת המצב לקדמותו, וניכו את הבלאי. מתן פיצוי בערכי שיפוי יחטא לעקרון השבת המצב לקדמותו, שהרי הפיצוי המוצע לא יספיק לרכישת ציוד דוגמת הציוד שניזוק.

     

  21. יש לקבל את התביעה, לחייב את הנתבעים בהוצאות ריאליות, הגם שבנסיבות העניין יש מקום לחייב בהוצאות לדוגמא, הואיל וניתן היה לסיים את ההליך בדרך של הידברות, מחוץ לכותלי בית המשפט.

     

     

     

    בתמצית טענות נתבעים 1-3

     

  22. בנוגע לשאלת האחריות, המומחה ציין בחוות דעתו כי התבקעותו של הצינור נגרמה בשל בלאי סביר, עקב גילו של הצינור – 20 שנים לערך.

     

  23. קיימת פסיקה הקובעת שאין מקום לחייב את בעל הנכס, שכן לא היה באפשרותו לצפות את המקרה, וכי בעל הדירה גם אינו חייב לבצע בדיקות תקופתיות בצנרת על מנת אולי לאתר תקלות נסתרות. לפיכך, יש להגיע למסקנה שאין בעל בית חייב בבדיקות תקופתיות של צנרת שאינה נוזלת, ולנוכח האמור לא ניתן להטיל אחריות על הנתבעים.

     

  24. בהתאם להסכם הניהול שנחתם בין הנתבעים וחברת הניהול, זו האחרונה הינה הגורם האחראי על ניהול הבניין, ובין היתר על מתקני מיזוג האוויר.

     

    סעיף 2ג' להסכם הניהול מגדיר את המונח "שירותים" אשר יתקבלו מאת הצד השלישי, כך: "ניהול, הפעלה, תיקון, החזקה, חידוש, ניקיון, בדק, שמירה...מתקני מיזוג אוויר...". כמו כן, סעיף 8ו' להסכם הניהול מפרט את התחייבויות המחזיק, כי עליו להתקין מערכת מיזוג אוויר ולהפעילה בהתאם להוראות חברת הניהול. עינינו הרואות שחברת הניהול היא הסמכות הבלעדית למתן הוראות בנוגע למערכת מיזוג האוויר. מכאן, שאילו חברת הניהול הייתה מבצעת את תפקידה כראוי, האירוע מושא התביעה לא היה מתרחש.

     

  25. לא זו אף זו, מערכת מיזוג האוויר המותקנת בבניין היא מערכת מיזוג אוויר מרכזית וראשית לכל דיירי הבניין. לנוכח האמור, הרי שעסקינן במערכת המשמשת ומיועדת לשמש את מרבית בעלי הדירות אפילו אם נמצאת בתחומי דירה מסוימת.

     

  26. מן הראוי לציין, כי החלק ו/או המקום בו מצוי הצינור, הינו מסדרון קטן המהווה חלק מהרכוש המשותף.

     

  27. יובהר, כי קביעתו של המומחה לעניין הצינור המשמש את הנתבעים, אין בה בכדי לקבוע לעניין אחריותם של הנתבעים, שהרי עסקינן בשאלה משפטית חוזית, על מי מוטלת החובה והאחריות על טיפול ותחזוקה של מתקני מיזוג האוויר.

     

  28. לאור האמור, ומתוקף תפקידה של חברת הניהול, כחברת ניהול של הבניין, היא אמונה בין היתר על אחזקת/תחזוקה/תיקון ותפעול של מתקני מיזוג האוויר בבניין. מכאן, שהתבקעות הצינור נגרמה בשל מחדליה ו/או מעשיה של חברת הניהול. הדבר מהווה בבחינת גורם זר מתערב המנתק הקשר הסיבתי בין אחריותם של נתבעים 1-3 לבין האירוע והנזקים שנטענו שנגרמו לתובעת.

     

  29. בנוגע לשיעור הנזק, כלל ידוע הוא כי בעת פסיקת פיצויים בדיני נזיקין חל העיקרון להשבת המצב לקדמותו.

     

    התובעת בסיכומיה טוענת כי עסקינן בנסיבות מיוחדות, ובציוד שלא ניתן לרכוש במצב בו היה עת ניזוק. בכל הנוגע לריהוט ושטיחים הרי שיש לנכות בלאי, וניתן לפצות את התובעת ולהשיב את המצב לקדמותו. לעניין המחשבים, ידוע הוא שבסכום הפיצוי אשר התובעת תפוצה היא תוכל לרכוש מחשבים איכותיים ומשופרים יותר.

     

  30. במידה ויחויבו נתבעים 1-3 וחברת הניהול, הרי שיש לחייבם בערכי שיפוי בלבד.

     

  31. יודגש, הצדדים הגיעו להסכמות ולהבנות ללא צורך בניהול הליך, ולפיכך אין לפסוק הוצאות מופרזות. הגם, שבהליך זה עסקינן בשאלות ובמחלוקות משפטיות.

     

    בתמצית טענות חברת הניהול: 

     

  32. חברת הניהול פעלה בהתאם לתקנון הבית המשותף המאושר על ידי המפקחת על רישום מקרקעין, וכאמור בסעיף 4(א) בעמוד 3 לתקנון. חברת הניהול משמשת כנציגת הבית הקבועה לשם ניהול ענייני הרכוש המשותף. עמדת חברת הניהול פשוטה וברורה, הואיל והצינור ממנו פרצו המים הינו צינור פרטי שאינו שייך לבניין המשותף, ואינו מזין את מערכותיו, אלא מזין אך ורק נכס המצוי בבעלות נתבעים 1-3, הרי שאין מדובר ברכוש משותף כהגדרת התקנון, ולפיכך חברת הניהול אינה אחראית לנזקים הנטענים.

     

  33. לאור חוות דעת המומחה, הצינור שפרץ, משמש את נכס הנתבעים 1-3 בלבד. יש לקבוע כממצא כי הצינור שכשל נמצא אחרי ברזי הניתוק, והזין את מערכת המיזוג הפרטית של נתבעים 1-3 בלבד.

     

  34. הואיל והצינור שכשל לא יועד לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם, אלא את נכס הנתבעים 1-3 בלבד, הרי שבהתאם לתקנון לא מדובר ברכוש משותף המצוי באחריות חברת הניהול. מרפאת הנתבעים היא הנכס היחיד שהשתמש בצינור שכשל.

     

  35. יודגש, לא הייתה כל תקלה במערכת המיזוג המרכזית/ציבורית, ואין רלוונטיות למיקום במרחב של הצינור שכשל, ורלוונטי אך מהותו.

     

  36. העיקרון המנחה בתביעת נזיקין הוא אכן השבת המצב לקדמותו, ואין מקום לסטות מעיקרון זה. יש להעמיד את הניזוק במצב בו היה ערב האירוע, מצב זה לא כלל ציוד חדש. שמאי התובעת לא טרח לאמוד את נזקיה בערכי שיפוי, ואילו מומחה בית המשפט קיזז בלאי בשיעור סביר ביותר של כ-25% בלבד ואמד את הנזק ב-86,000 ₪.

  37. בנוגע להוצאות ההליך, חברת הניהול מצטרפת לעמדת הנתבעים 1-3.

     

    תמצית סיכומי התשובה

     

  38. נטל ההוכחה להוכיח כי נתבעים 1-3 ו/או חברת הניהול לא התרשלו, הינו על מי מהנתבעים.

     

  39. בענייננו, מדובר בבניין ובמערכת מיזוג אוויר בת 20 שנה. בנסיבות אלו, הייתה חובה על הנתבעים לבדוק את המערכת, ולצפות כי בהעדר בדיקות ותיקון תקופתי המערכת עלולה להתפוצץ, וכתוצאה מכך עלול להיגרם נזק לאחרים. מדובר בצנרת אשר ממוקמת בתקרה אקוסטית אשר ניתן בנקל לפתוח אותה ולבדוק את מצבה. הצנרת ממוקמת בשטח הפרטי של נתבעים 1-3, והייתה חובה עליהם לתחזק אותה, ובוודאי לצפות כי בהעדר תחזוקה עלול להיגרם נזק.

     

  40. אחריות הנתבעים אינה תלויה בהכרח בשאלת התרשלותם, שכן אחריות כזאת קמה להם גם מכוח עוולות הסגת הגבול והמטרד, וכן מדיני המקרקעין והבתים המשותפים.

     

  41. לעניין הוצאות התובעת, התובעת צריכה לשלם לעורכי דינה, ובמשך שנתיים התנהלו הליכים.

     

    דיון והכרעה:

     

  42. אין חולק כי ביום 09.03.2015 התבקע הצינור של הזנת מים של מערכת מיזוג אוויר, וכתוצאה מכך גלשו מים מקומת הקרקע לקומת המרתף, לתוך יחידת עסקים שמשמשת את התובעת, וגרמו נזק לציוד התובעת.

     

    המחלוקות בין הצדדים נסובה סביב שאלת האחריות לקרות האירוע  האם יש לייחס את האחריות לנתבעים 1-3, או לחברת הניהול; ולשאלת גובה הנזק  האם בעניינו יש לפסוק בהתאם לעיקרון השבת המצב לקדמותו, אם לאו.

     

    לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לייחס את מירב האחריות לנתבעים 1-3 בשיעור של 70%, ובנוגע לחברת הניהול יש לייחס לה אחריות בשיעור של 30%. בנוגע לסוגיית הנזק, נחה דעתי לאמץ את חוות המומחה מטעם בית המשפט, ולפסוק לטובת התובעת בערכי שיפוי, ולהלן אנמק.

     

    שאלת האחריות:

     

     

  43. התובעת מצדה אדישה לכאורה לשאלת האחריות לנזק, שהרי המדובר במחלוקת שקיימת בין נתבעים 1-3 לבין חברת הניהול.

    נתבעים 1-3, טוענים כי חברת הניהול היא זו האחראית על קרות האירוע, הואיל ונתבעים 1-3 לא היה באפשרותם לצפות את האירוע. מה גם, שבהתאם להסכם הניהול, חברת הניהול היא הסמכות הבלעדית למתן הוראות בנוגע למערכת מיזוג האוויר.

     

    מנגד, חברת הניהול טוענת שהינה מנהלת אך את ענייני הרכוש המשותף, כהגדרתו בסעיף 1 לתקנון. אשר על כן, הואיל והצינור משמש אך את נתבעים 1-3, האחריות עליהם.

     

    חוות דעתו של מומחה בית המשפט המהנדס חיים גלצנר, שנערכה ביום 24.12.2018

     

  44. בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט, שבחן את טענות הצדדים. בתאריך 24/05/2018 ערך המומחה ביקור בנכס נשוא חוות הדעת במטרה לבחון את הטענות בדבר הפיצוץ שארע בצינור אספקת המים, ואת עלות תיקון הנזקים שנגרמו לתובעת.

     

  45. מהממצאים שהוצגו בפני המומחה, לרבות צילומים מיום האירוע או סמוך לו, התרשם המומחה כי מדובר בהתבקעות של צינור גמיש המחובר ליחידת מיזוג משנית המוזנת מיחידת מיזוג ראשית המותקנת בתקרת המרפאה. המומחה גורס כי הצינור שניזוק מותקן אחרי ברזי הניתוק המותקנים על צנרת מיזוג האוויר המרכזית.

     

  46. המומחה מדגיש, כי הצינור שנסדק לא נשמר, ולפיכך לא הוצג בפניו, אולם לדבריו סביר להניח כי מדובר בבלאי סביר עקב גילו של הצינור - 20 שנים.

     

    הפגם תוקן מידית כאשר עלות התיקון מוערכת על ידי המומחה בסכום של 600 ₪ בצירוף מע"מ .

     

  47. המומחה אמד את כלל הנזק בסך של 86,000 ₪, ללא מע"מ, כמפורט בסעיף ט', עמ' 11 לחוות דעתו.

     

  48. המומחה נשאל במסגרת שאלת הבהרה מטעם ב"כ התובעת:

     

    "על מנת להבהיר את האחראים לקרות הנזק במסגרת התיק שבנדון, נודה לך אם תוכל לקבוע בחוות דעתך האם הצינור שהתבקע משמש את כל/רוב בעלי היחידות בבניין או שהוא משמש רק את היחידה של הנתבעים 1-3".

     

    המומחה השיב ביום 20.02.2019 כדלקמן – "[...] הצינור שהתבקע משמש אך ורק את היחידה של הנתבעים 1-3".

     

  49. עולה אם כן, כי עסקינן בצינור המשמש את יחידת הנתבעים 1-3, בלבד.

     

  50. על מנת שלא נמצא חסרים, התקנון המוסכם קובע כי "רכוש משותף" הינו "כל חלקי הבית המשותף חוץ מהחלקים הרשומים כדירות והצמדותיהן, ולרבות הקרקע, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסוימת".

     

  51. כמו כן, הסכם הניהול קובע בסעיף 8 ו' כך –

     

    "המחזיק מתחייב בזאת...

    ... 

    ו. להתקין מערכת מיזוג אויר בממכר ולהפעילה בהתאם להוראות חברת הניהול".

     

  52. המלומד יהושע ויסמן מבהיר בספרו דיני קניין - בעלות ושיתוף (1997), עמ' 481, כי שלא כבמדינות אחרות, אין בדין הישראלי הוראה מיוחדת המטילה על בעל דירה בבית משותף חובה לדאוג לאחזקתה התקינה של הדירה, אולם אם יש בדירה דבר העלול לגרום נזק לרכוש משותף או לדירה אחרת, חייב בעל הדירה לאפשר לנציגות להיכנס לדירה לביצוע הדרוש, לצורך אחזקת הרכוש המשותף, או לבצע התיקון בדירתו על מנת למנוע נזק לדירה אחרת (ראה סעיפים 3(ב) ו- 4 לתקנון המצוי). הסעד לבעל הדירה הניזוקה כתוצאה מדירה אחרת בבית המשותף, תלוי, אפוא, ביכולתו להוכיח הפרה של חובת זהירות כנדרש בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

     

  53. עוד נפסק, שבעל נכס אינו בעל אחריות מוחלטת לכל נזק הנובע מרטיבות היוצאת מצינורות העוברים בתחומו, וחובת הזהירות נוצרת לעיתים רק מרגע שהכשל הפך מכשל סמוי לכשל הנראה לעין (ראה: תא"מ (ת"א) 43630-07-13 אלמוג נ' בן עזרא[פורסם בנבו] (04/01/16).

  54. מקל וחומר; בת.א. (ת"א) 152287/02 סהר חברה לבטוח בע"מ נ' גזולי [פורסם בנבו] (28/10/02), נדונה תביעה בגין חדירת מים, ונטען כי מקור הכשל בצינורות שעברו מתחת לרצפת הדירה מעל זו שניזוקה, ונבחנה אחריות בעל המקרקעין בטרם נודע על קיומם של נזילות וכדלקמן:

    "שאלתי עצמי מהי חובת הזהירות המוטלת על מחזיק מקרקעין סביר בהם משולבים צינורות מים מתחת לפני המרצפות, מה עליו לעשות על מנת למנוע נזילת מים כאמור, ולאחר שהנזק כבר התהווה, מהן הפעולות אותן עליו לבצע על-מנת להקטין הנזק ומצאתי בהתייחס לפרטי הרשלנות עליהם הפנתה התובעת בסעיף 10 לכתב תביעתה, כי אלה לא מתקיימים בנסיבות.

    בעל נכס סביר אינו אמור לבצע בדיקה תקופתית של צנרת המים בביתו על מנת להיווכח כי זו כשירה מקום בו צנרת זו מקובעת מתחת למרצפות.

    אין זה הגיוני בעיני לצפות מבעל נכס להפוך המרצפות בביתו מדי תקופה רק על מנת לוודא כי אין פגם בצנרת, או להזמין מומחה מידי תקופה שיבחן באמצעות מכשור מתאים נזילה שכזו.

    דרישה שכזו היתה מביאה לתוצאה בלתי הגיונית ובלתי רצויה לפיה בעלי נכסים היו נאלצים להוציא הוצאות בסדר גודל עצום ביחס לשיעור הנזק הצפוי מנזילה שכזו והלך החיים יוכיח.

    כך גם לא ברור לי מהו אופן השימוש הראוי בנכס או אופן החזקתו הראויה בידי בעליו לאור נסיבות המקרה, שכן אין מדובר בדירה נטושה אלא מוחזקת בידי שוכרים ואלה מיד בהיוודע דבר הנזילה הודיעו דבר למר כהן שהעביר הודעה מתאימה לנתבעת וזו פעלה באופן מיידי לתיקון הליקוי."

     

  55. הנה כי כן, לא קיימת אחריות מוחלטת, ויש להראות כי הנתבעים התרשלו באחזקת הנכס, ולא פעלו כבעל מקרקעין סביר.

     

    בהקשר זה ראו גם החבות הנובעת מסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתייחס לחובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים. הפסיקה החילה את הוראת סעיף זה עת עסקינן בנזילת מים מנכסו של בעל מקרקעין למקרקעין שכן (ראה לדוג' תא"מ (ת"א) 12447-06-13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' יפה [פורסם בנבו] (25/10/15) שקבע כי מים נכנסים למינוח של "נמלט דבר", והם עלולים לגרום נזק בהימלטם. לפיכך, נפסק שנזק שנגרם ממים שדלפו מדירת הנתבעת וחלחלו לדירת התובעת, הם בגדר מים שנמלטו מ"דבר" שהנתבעת הייתה הבעלים שלו או תופשת הנכס שמתוכו נמלט הדבר.

     

  56. בעניינינו, המדובר בנזק אשר ארע מצינור גמיש המחובר ליחידת מיזוג משנית, המוזנת מיחידת מיזוג ראשית, המותקנת בתקרת המרפאה. המומחה הבהיר במענה כי הצינור שייך לנתבעים 1-3.

     

  57. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שהצינור הגמיש מחובר ליחידת מיזוג האוויר הראשית, אשר זו האחרונה הינה באחריות חברת הניהול.

     

  58. המומחה מתייחס לכך שהצינור ישן, והמדובר בבלאי סביר של צינור מסוג זה, שגילו הוא 20 שנים. התיקון היה זניח יחסית לנזק שנגרם, ועלות התיקון הוערכה בסך של 600 ₪. קרי, ביני לביני, ניתן היה למנוע את הנזק בעלויות מצומצמות.

     

  59. השאלה היא מי מונע הנזק הטוב ביותר. סבורני כי בעל המקרקעין הוא בעל הידע, ולו מלוא הנתונים ביחס למערכות שברשותו.

     

    לדידי, היה על נתבעים 1-3 לדעת כי מותקן צינור ישן, ולפחות לבקש חוות דעת או בדיקה מטעם מומחה, ו/או לפנות לחברת הניהול, ובגדר "להקדים תרופה למכה", לכל תרחיש.

     

  60. אכן כפי שהפסיקה מתווה, לא ניתן לבחון כל מערכת ומערכת במקרקעין למען מניעת תרחיש לא ידוע. אך כן ניתן לצפות שצינור ישן מעל ל- 20 שנים, טומן בחובו סבירות גבוהה שיתבקע.

  61. יחד עם זאת, היות וחברת הניהול אחראית בין היתר למתקני מיזוג האוויר, ולמתן הוראות בעניין, סביר בעיני כי היה גם עליה לוודא את תקינות מערכת המיזוג. ראו לעיל; שהרי, המומחה גורס כי הצינור שניזוק מותקן אחרי ברזי הניתוק המותקנים על צנרת מיזוג האוויר המרכזית.

     

  62. לאור חשיבות הסעיף בתקנון, ראיתי לנכון לשוב ולהביא מילותיו: "המחזיק מתחייב בזאת...

    ו. להתקין מערכת מיזוג אויר בממכר ולהפעילה בהתאם להוראות חברת הניהול".

     

  63. נכון הוא שלא הותקנה מערכת מיזוג חדשה, ועל כן חברת הניהול לא נתנה הוראות לנתבעים 1-3 ביחס לכך. אך עם זאת, הצינור שהיה מחובר למערכת מיזוג האוויר היה בלוי וישן, ומן הראוי היה שחברת הניהול, למצער, הייתה מוציאה הודעה מטעמה המורה לבעלי הדירות לבצע את הפעולות הנדרשות לתחזוקת מערכות מיזוג האוויר, כראוי. שהרי תחזוקה לקויה של אחד הדיירים, יש בה כדי להשליך על הדיירים האחרים בבניין, ואף לגרום נזק לרכוש המשותף.

     

    לטעמי, חברת ניהול, שהינה חברה בעלת מיומנויות לתחזוקה, בנקל בידה ליתן הוראות מעין

    דא.

     

    אשר על כן, בנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון לפטור מאחריות, באופן מלא, את חברת הניהול.

     

  64. לאור המקובץ לעיל, ראיתי לנכון לייחס לנתבעים 1-3 אחריות בשיעור 70% ולחברת הניהול אחריות בשיעור של 30%.

     

    שאלת הנזק לתובעת

     

  65. התובעת טוענת לנזקים בסכום של 116,516 ₪, ומפרטת כי ניזוק ציוד שהיה בתוך יחידת העסק. לשיטתה, יש לקבוע את שיעור הנזק בערכי כינון, ולדחות את חוות המומחה ועמדת הנתבעים לפיה יש לנכות את הבלאי ולפצות בערכי שיפוי. כלומר – במקרה דנן אין די באימוץ עיקרון השבת המצב לקדמותו.

     

    לטענת התובעת, מאז קרות האירוע, לא ניתן היה לעשות שימוש בציוד שניזוק. ומכאן, הפיצוי המוצע לא יספיק לרכישת מלוא הציוד שניזוק.

     

  66. לטענת נתבעים 1-3 יש להחיל את עיקרון השבת המצב לקדמותו. בכל הנוגע לריהוט ולשטיחים ברי הוא שיש לנכות בלאי, ולעניין המחשבים, ידוע שבסכום הפיצוי אשר התובעת תפוצה היא תוכל לרכוש מחשבים חדשים.

     

  67. חברת הניהול מצטרפת לעמדת נתבעים 1-3, ומדגישה כי יש להעמיד את הניזוק במצב בו היה ערב האירוע, מצב זה לא כלל ציוד חדש. וכן, מומחה בית המשפט קיזז בלאי בשיעור סביר בשיעור של כ-25% בלבד ואמד את הנזק ב-86,000 ₪.

     

  68. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני, בראי ההליך והפסיקה, נחה דעתי לפסוק פיצוי בערכי שיפוי לתובעת, ואבאר.

     

    ערכי כינון אל מול ערכי שיפוי

     

  69. בדיני הנזיקין "מטרת הפיצויים היא להשיב את המצב לקדמותו (restitutio in ntegrum). מטרה זו תושג אם יהיה בסכום הפיצויים שהניזוק יקבל מהמזיק כדי להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון בשעת הדיון אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין" (א' ברק דיני הנזיקין תורת הנזיקין הכללית (ג' טדסקי עורך, י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, ירושלים, תשל"ז)571).

     

    מטרתו של הפיצוי בנזיקין היא, כידוע, השבת המצב לקדמותו, היינו העמדתו של הניזוק במצב בו היה טרם קרות הנזק. הערכת הנזק בכל מקרה ספציפי צריכה להיגזר מעיקרון זה (ע"א 930/90 עירית נתניה נ' צימרמן, דינים עליון כה 417 ).ו

     

  70. הפיצוי הנזיקי נועד להחזיר על כנו את הסטטוס קוו אלמלא מעשה העוולה (ראו (ע"א 5610/93 יוסף זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון פ"ד נא(1) 68 ,81).נ

     

  71. יוער, גם על פי דיני הביטוח, מטרת הפיצוי היא השבת המבוטח למצב בו היה לפני שאירע מקרה הביטוח (ראו: ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ פ"ד מו(1) 756 והאסמכתאות שם).ב

     

  72. לעומת זאת, על פי דיני החוזים, הפיצויים נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה אילו קוים החוזה. בהקשר זה אפנה לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"): "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

     

    מבחן הצפיות על-פי הוראה זו כולל אפוא מבחן סובייקטיבי של המפר, שאף בו מצוי יסוד אובייקטיבי - התוצאה המסתברת שבתחום צפייתו של המפר, ומבחן אובייקטיבי, שעניינו הצפיות הסבירה (ע"א 1229/97 איי.אמ.איי-שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ פ"ד נג(4)657 663).ו

     

  73. עקרון השיפוי הוא מעקרונות היסוד של ביטוח הנזקים. לפי עקרון זה, זכאי המבוטח הסובל מנזק או מאובדן לשיפוי עבור ההפסד שנגרם לו בפועל. הביטוח, על פי רעיון השיפוי נועד להשיב את המבוטח למצב בו היה לפני שאירע מקרה הביטוח (י' אליאס דיני ביטוח (בורסי, תשס"ב)85).

     

  74. מכוח עקרון השיפוי נוצרו שתי שיטות שיפוי שונות:

     

    האחת קימום - "שיפוי בדרך של השבת מצבו של המבוטח לקדמותו, ועל כן תיקון הנכס (קימום) כפוף להפחתות בגין בלאי ופחת. שיפוי המבוטח בדרך של קימום הינה נדירה ביותר..." (י' אליאס שם 100) (הדגשה לא במקור – נ.ב).

     

    האחרת - כינון - "תמורת דמי ביטוח מרובים מהרגיל מכונן המבוטח את הרכוש שניזוק לא על פי מצבו הממשי ועל פי מצבו עובר לאירוע, אלא על פי ערך חדש, כלומר על פי המחיר בעת הכינון ללא הפחתת בלאי וכדומה. המבוטח עשוי, אפוא, לשפר את מצבו על ידי הכינון בהשוואה למצב שהיה בו ערב הנזק. שיטת שיפוי זו, המוחלת בימינו בעיקר בביטוחי רכוש של בתי עסק שונים, מושתתת על ההנחה כי בקבלת ערכו הממשי של הנכס יקשה על המבוטח לשקם את פעילות הייצור, שכן יהיה עליו להוסיף כספים מכיסו על מנת לרכוש נכס חדש מסוגו של הנכס שאבד. יש לציין בהקשר זה, כי במקרים רבים אף לא עומדת בפני המבוטח כל ברירה לבד מרכישת נכס חדש כאמור, וזאת בשל היעדרו של שוק רלווונטי למכירת נכסים משומשים מאותו סוג של הנכס שאבד (י' אליאס שם 100-99; ראו גם ע"א 191/80 הפניקס הישראלי נ' מלון דבורה פ"ד לה(4)714 (להלן: "עניין דבורה") (הדגשה לא במקור – נ.ב).

     

  75. הנה כי כן, ככלל, כינון אינה דרך המלך לפיצוי בנזיקין, שהרי הפיצוי מיועד להשיב את המצב לקדמותו.

     

  76. בעניין דבורה עמד כב' השופט בייסקי על האבחנה בין שיפוי לכינון: "כאשר מוטלת על המבטח החובה לשפות את המבוטח על נזק שקרה, מצומצמת חובה זו, בהעדר הוראות מיוחדות, להשבת המצב לקדמותו, היינו לפצות את המבוטח על מה שהיה לו עובר לנזק, לא פחות אך גם לא יותר".

     

  77. ומן הכלל אל הפרט – התובעת שמה יהבה בחוות דעת מטעמה, שתומכת בפיצוי בערכי כינון, ואילו הנתבעים שמים יהבם בפיצוי בערכי שיפוי.

     

  78. התובעת פנתה לחברת "קורן שמאות בע"מ" לצורך הכנת חוות דעת לאומדן הנזק. ביום 23.07.2015 אמדה את הנזק שנגרם חה בסך של 116,516 ₪.

  79. הפניקס חברת הביטוח של נתבעת 3, אמדה את הנזק מטעמה, ובתאריך 28.06.2016 נערך על ידי "קייזר ושות' שמאות בע"מ", דו"ח שמאי אשר סקר ואמד את הנזק בסך של 154,545 ₪, ובניכוי הבלאי נאמד הפיצוי בסך של 88,350 ₪.

     

  80. המהנדס שי יגאל, מ"רוברט מרכוס שמאות בע"מ", אשר נשלח על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של חברת הניהול, הוציא חוות דעת מטעמו ביום 27.05.2018, וקבע כי הנזק לרכוש התובעת הינו 119,016 ₪, ובניכוי הבלאי, נאמד הנזק בסך של 75,650 ₪.

     

  81. בענייננו, הובא בפניי כי המומחה מטעם בית המשפט קבע את הפיצוי בערכי שיפוי, והפחית בלאי בשיעור של 25%, שהינו סביר לטעמי. בהקשר זה אציין כי בחוות דעת מטעם התובעת, לא נוכה בלאי.

     

  82. לדידי, לאור ההלכות, ולאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, השבת מצב התובעת לקדמותו אינו השבה על ערכיה ציוד "חדש", שכן השבה מעין דא משמעה התעשרות התובעת שתשביח את הציוד שהיה באמתחתה, על חשבון הנתבעים. אין חולק כי הציוד שהיה ברשות התובעת לא היה חדש.

  83.  

  84. לפיכך, סבורה אני שבנסיבות העניין, הפיצוי הראוי לתובעת הוא, אפוא, פיצוי בערכי שיפוי, ולא כינון. כלומר – פיצוי המשקף את הנזקים הממשיים בגין האירוע, ומשיב את המצב לקדמותו. ראיתי את הפסיקה שהפנתה אליה התובעת בעניין ע"א 273/80 משה מדינה נ' שלמה כהן לז (2) 029 ועוד (ראו בסעיף 15 לסיכומי התובעת), לפיה יש להחליט בכל מקרה בהתאם לנסיבות, וכי סביר יותר שהנתבע יישא בנזק, וזאת על פני התובע. ברם, ראו את ההלכות שלעיל ויישומן למקרה שבפנינו, מטה את הכף לכך שיש לפצות בערכי שיפוי ולא בערכי כינון.

  85.  

  86. אשר על כן יש לפצות את התובעת בסך של 86,000 ₪, בתוספת מע"מ.

     

    סוף דבר:

     

  87. לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לייחס את עיקר האחריות לקרות הנזק לנתבעים 1-3 בשיעור של 70%, וכן השתכנעתי שלא לפטור לגמרי מאחריות את חברת הניהול, ועל כן נחה דעתי לייחס לה אחריות בשיעור של 30%.

     

  88. בנוגע לנזק, העדפתי פיצוי בערכי שיפוי, כך שיש לאמוד את הנזק בשיעור של 86,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 24.12.2018 (חוות דעת מומחה בית המשפט) ועד התשלום בפועל.

     

  89. הנתבעים יישאו בנזק, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה בעניינם.

     

  90. בנוגע להוצאות, בהתחשב בסכום שנפסק, ובראי ההליך, מבלי שהתנהל הליך של שמיעת ראיות, והושג מתווה דיוני, הנני פוסקת לטובת התובעת בגין ההוצאות, סך של 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

     

  91. סכום הוצאות ושכ"ט עו"ד יחולקו באופן יחסי, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה על ידי.

     

    המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, א' תמוז תשע"ט, 04 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ