פלונית ואח' נ' נג'את עסאלה ח'טיב ואח'

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעות בעקבות טיפולים במכון קוסמטיקה של הנתבעת 1. המחלוקות בתיק נוגעות הן לשאלת האחריות והן לגובה הנזק שנגרם לתובעות.

תמצית הרקע העובדתי

1. בחודש אפריל 2013 עברו התובעות במכון הקוסמטיקה שבניהולה ובבעלותה של הנתבעת 1, גב' נג'את עאסלה (להלן: "נג'את"), טיפולים להמסת שומן והצרת היקפים וכן טיפול באקנה בפנים לתובעת 2. הטיפולים בוצעו בידי נג'את וכן הנתבעת 2, גב' ויולטה יעקובוב (להלן: "ויולטה") שהוצגה בפני התובעות כרופאת עור אשר פועלת במכון. כתוצאה מהטיפולים הן סבלו מכאבים ונגרמו להם נזקים שונים בגינם הוגשה התביעה.

2. בדיעבד התברר לתובעות כי ויולטה כלל אינה רופאה. נגד ויולטה הוגש כתב אישום והיא הורשעה בשורת עבירות בעקבות התחזות לרופאת עור ומתן טיפולים רפואיים-קוסמטיים שונים.

3. ביום 14.9.2014 ניתן נגד ויולטה פסק דין בהיעדר הגנה והיא חויבה לשלם לתובעות סך של 156,000 ₪(ניתן על ידי המותב הקודם בתיק, כבוד השופטת נאשף אבו אחמד).

4. לצד התביעה נגד נג'את וויולטה, הוגשה התביעה גם נגד משרד הפנים והמועצה המקומית כפר כנא, בשטחה פעל מכון הקוסמטיקה (להלן:"המועצה המקומית").

    

   טענות התובעות:

5. התובעות טוענות כי נג'את וויולטה התרשלו בכך שביצעו בהן טיפול ללא הסמכה ובחוסר זהירות, תוך שימוש בחומרים רפואיים וגרימת כאבים עזים, זיהומים וסבל רב. כמו כן, נטען כי נג'את ניהל את מכון הקוסמטיקה ללא רישיון עסק. כן נטען כי נג'את וויולטה פעלו ללא הסמכה כדין לעריכת הטיפולים בתובעות. נטען כי הן לא קיבלו את הסכמתן מדעת של התובעות וכי יש לייחס להן בנוסף את עוולת התקיפה והפרת חובה חקוקה משום שהן הפרו רשימה של חוקים, פקודות וצווים אשר נועדו להגן על התובעות. בנוסף, טוענות התובעות גם לפגיעה באוטונומיה.

    

6. נגד משרד הפנים והמועצה המקומית כפר כנא נטען כי לא פיקחו כנדרש על המכון שניהלה נג'את ובפרט, לא אכפו את חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 והצווים מכוחו. לטענת התובעות, נתבעים אלה אחראים לאכיפת החוק באמצעות תקנות וצווים, ועל כן מוטלת גם עליהם אחריות לאירועים נשוא התביעה. כן נטען כי משרד הפנים התרשל בפיקוח על המועצה המקומית בתחום רישוי עסקים וכן כי אחריותו נובעת מכך שהוא מקור הסמכות להבטיח את קיום החוק באמצעות צווים לצורך אכיפת החוק והבטחת בריאות הציבור. .

    

   טענות נג'את

    

7. נג'את טוענת להגנתה כי התובעות כלל לא היו לקוחות שלה וכי היא העניקה טיפול אחד בלבד של מזיוטרפיה לכל אחת מהן, ללא תמורה. לדבריה, היא השכירה חדר במכון הקוסמטיקה שלה לויולטה אשר פעלה באופן עצמאי. היא טוענת כי התובעות יצרו קשר ישירות עם ויולטה בעקבות פרסום שירותיה באינטרנט. עוד היא טוענת כי קיבלו את הטיפולים רק מויולטה וגם שלמו לה בעדם את התמורה בסכום שאינו ידוע לה. על כן, נג'את טוענת כי אין לה כל אחריות לטיפול שהוענק לתובעות בידי ויולטה.

    

   טענות משרד הפנים:

    

8. משרד הפנים טוען כי מלכתחילה לא היה מקום לצרף אותו כנתבע והוא אינו נושא באחריות כלשהי, ישירה, עקיפה או שילוחית לאירועים הנטענים בכתב התביעה.

   לטענתו, סמכותו של שר הפנים בהתאם לסעיף 1 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 להתוות מדיניות באמצעות קביעה אילו עסקים טעונים רישוי, ואילו הרשות המקומית שבתחום שיפוטה נמצא העסק הינה בעלת סמכות הפיקוח והאכיפה.

    

   טענות המועצה המקומית:

9. המועצה המקומית טוענת להיעדר יריבות בינה לבין התובעות. המועצה המקומית מדגישה כי מעולם לא נתבקשה ולא הוציאה רישיון עסק למכון הקוסמטיקה נשוא התביעה. המועצה טוענת כי המכון שניהלה נג'את והטיפולים שניתנו בו קשורים לבריאות הציבור ולכן הוצאת רישיון להפעלתו הינה בסמכותו ובאחריותו הבלעדית של משרד הבריאות, וגם סמכויות הפיקוח על ניהול עסק מסוג זה נתונות לו.

    

   דיון והכרעה:

    

10. הסוגיה הראשונה בה אכריע היא בנוגע הנסיבות בהן בוצעו הטיפולים , אופן ההתקשרות בין הצדדים לרבות שאלת מעורבותה של נג'את בטיפולים שבוצעו בתובעות. לאחר שאכריע בסוגיה זו, אעבור ואבחן את אחריותם של כל אחד מהנתבעים בתביעה.

     

    ההתקשרות בין התובעות למכון הקוסמטיקה של נג'את

     

11. על פי המסופר בתצהיריהן של התובעות, לאחר שהתובעת 1 ראתה שלט פרסומת אשר מוצב על בניין במיקום מרכזי בכפר-כנא בו נמצא מכון הקוסמטיקה של נג'את, היא פנתה אליו יחד עם התובעת 2 והתעניינה בקבלת טיפולים שונים שעיקרם בהצרת היקפים. בעדותה בפניי תיארה התובעת 1 את נסיבות הגעתה אל המכון כך [עמ' 14 ש' 16-17, עמ' 15 ש' 13 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]:

     

    "ת.עברתי מכפר כנא לטבריה, ראיתי שלט שיש שתי צורות אחת שמנה ואחת רזה וכתוב ש-50% הנחה למי שיבוא עכשיו... כתוב שם נג'את עסאלה"

     

12. באופן דומה העידה גם התובעת 2 [בעמ' 22 ש' 14-17 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]:

     

    " ש.לפני שהגעת למכון, את מכירה את נג'את

    ת.לא

    ש.איך הגעת אליה

    ת.היה שלט על הבנין שלה איפה שיש מכון קוסמטיקה, ראינו את השלט והגענו אליה"

    התובעות צירפו לתצהיריהן תמונה של השלט האמור (נספח א').

     

13. נג'את אישרה בעדותה בפניי כי מכון הקוסמטיקה שלה ממוקם סמוך לכביש הראשי [עמ' 30 ש' 32 לפרוטוקול] וכאשר נשאלה לגבי השלט שעל גביו מפורסם המכון שלה ואם הוצב בסמוך אליו גם שלט פרסום של ויולטה, היא השיבה בצורה מתחמקת אף שאישרה כי ויולטה שכרה אצלה את החדש משנת 2012 [ראו עמ' 35 ש' 4-23 לפרוטוקול מיום 22.5.2018].

     

14. התובעות מוסיפות וטוענות כי עת הגיעו אל מכון הקוסמטיקה, נג'את קיבלה את פניהן והציגה את מגוון הטיפולים שהמכון מציע ללקוחותיו, תוך שהיא מבהירה כי הטיפולים מבוצעים בידי ויולטה שהינה רופאת עור. נג'את הסבירה כי היא עשתה את הטיפול ורזתה. נג'את אף קראה לויולטה שהיתה שם והיא הוצגה במהלך כל הפגישה כרופאה והן קראו לה דוקטור. (ראו עדות התובעת 1 עמ' 15 ש' 23-31 לפרוטוקול מיום 22.5.2018 וכן בעמוד [עמ' 19 ש' 32 עמ' 20 ש' 1-8 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]

15. כך גם עדותה של התובעת 2 ביחס לפגישה הראשונה במכון הקוסמטיקה. היא ציינה כי הגיעה למכון בעקבות שלט הפרסומת. היא סיפרה כי נג'את קיבלה אותן והציעה להן מגוון טיפולים ובפגישה הראשונה נכחה גם ויולטה שהוצגה כרופאת עור ונג'את כל הזמן אמרה שהיא רופאה. [ראו עמ' 22 -23 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]

16. לעומתן, נג'את ניסתה להרחיק עצמה ולהתנער מהטיפולים שבוצעו בתובעות. היא טענה בתצהירה כי התובעות פנו ישירות לויולטה בעקבות פרסום באינטרנט ובחקירתה הנגדית ציינה כי התובעות תיאמו את הגעתן אל המכון עם ויולטה בטלפון [עמ' 36 ש' 11-12 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]. זאת למרות שהתובעות העידו כי פנו למכון בעקבות שלט ברחוב הראשי שצילומו צורף לתצהיר מטעמן. נג'את אישרה בעדותה הנגדית את התמונה של השלט שהיה תלוי מעל המכון (ת/4) (עמוד 35 לפרוטוקול שורות 4-6) היא נשאלה אם לויולטה היה שלט נפרד והשיבה שאינה יודעת. התשובה לא הגיונית שכן וילוטה עבדה במכון משנת 2012. העדות של נג'את כי לא ראתה שלט של ויולטה לא מהימנה.

17. כמו כן, נג'את טענה שביום 25.3.2012 היא השכירה לויולטה בשכירות משנה למשך שנה וחצי חדר במכון בעלות חודשית של 1,000 ₪, ובחדר הזה ויולטה הייתה מקבלת את הלקוחות שלה. לתמיכה בטענה צירפה נג'את העתק מחוזה השכירות. אך מחקירתה הנגדית עלה כי למרות שבדרך כלל היא נוהגת להוציא חשבונית עבור תשלומים שהיא מקבלת, היא לא הוציאה לויולטה חשבוניות בגין דמי השכירות שלטענתה ויולטה שלמה לה ולא הצליחה להסביר מדוע לא הוציאה חשבונית ליולטה. [עמ' 33 ש' 10-19 לפרוטוקול מיום 22.5.2018].

18. נג'את נשאלה גם לגבי כרטיסי הלקוח שעליהם נרשמו בכתב ידה הטיפולים של התובעות. מדובר בכרטיסים של מכון הקוסמטיקה עליהם הופיעו שמה של נג'את ומספר הטלפון שלה, וכן אישור בחתימת ידה כי התובעות שלמו את מלוא התמורה. בתצהירה היא סיפרה כי בעת סגירת העיסקה עם התובעות ויולטה ביקשה ממנה כרטסת של המכון על מנת לתעד את התשלומים שהיה על התובעות לשלם לה ונג'את נעתרה לבקשה (סעיף 8 לתצהיר). בעדותה בפניי היא הוסיפה כי הרישום כי שולם הכל זה בכתב ידה שלה אף שטענה כי לא ידעו כמה שילמו וכי היתה עדה לביצוע התשלום [עמ' 38 ש' 5-28 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]. עדותה זו של נג'את שעל גבי כרטיסי הלקוח שלה נרשם כי שולם הכל בכתב ידה ומנגד עדותה כי התשלום שולם ליולטה והיא היא חתמה כעדה אף שאינה יודעת מה שולם, אינה עדות הגיונית ואמינה.

19. עוד יש לציין ביחס לחוסר מהימנות של נג'את, בכך שבתצהיר העדות מטעמה טענה כי פעלה בהתאם לרישוי העסק וכי מזה מספר שנים מחזיקה ברישיון עסק. למרות זאת, נציג המועצה מר עואודה הצהיר כי לנג'את אין ולא היה רישיון עסק מעולם.

20. לאורך כל עדותה של נג'את בלטה המגמה להרחיק עצמה מכל קשר ואחריות לטיפולים שניתנו לתובעות במכון הקוסמטיקה שהיא ניהלה. במחלוקת זו שבין התובעות לבין נג'את בנוגע לנסיבות פנייתן אל מכון הקוסמטיקה של נג'את, מעורבותה של נג'את והצגתה של ויולטה בפני התובעות כרופאת עור ומתן הטיפולים אני מקבלת את גרסתן של התובעות. לעומת עדותה של נג'את, עדותן של התובעות היתה מהימנה, הגיונית, עקבית ומתיישבת האחת עם השניה.

     

    הטיפולים שניתנו לתובעות במכון הקוסמטיקה

     

21. התובעות בחרו בטיפול להמסת שומן לשתיהן והתובעת 2 בחרה, בנוסף, בטיפול אקנה בפניה. הטיפול להמסת שומן כלל הזרקת חומרים בידי ויולטה וכן נג'את באזור המותניים והרגליים. במקביל, ניתנו להן גלולות לבליעה (סעיף 7 לתצהירי התובעות). התובעת 1 סיפרה כי בפעמים בהן ויולטה נעדרה מהמכון, נג'את נתנה לה את הזריקות במקומה (סעיף 12 לתצהיר). בחקירתה הנגדית היא חזרה על כך וסיפרה כי [עמ' 16 ש' 7-15 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]:

    "ת.... לאחר שויאולטה נעלמה כל הזמן נג'את נתנה לנו. אמרו שהיא עברה ניתוח ברחם ותחזור, נג'את היתה נותנת לנו זריקות וכדורים

     ש.למה זה לא נרשם בתצהיר שלך שנג'את נתנה לך כדורים

     ת.נג'את אחרי שנעלמה ויולטה, נג'את המשיכה אתנו, נתנה זריקות, כדורים וטיפול עד שקיבלתי הרפס, הלכתי לבית חולים, הבת שלי קיבלה בפנים, יש תמונות, היה זיהום

     ש.אני מפנה לסעיף 7 לתצהירך ולסעיף 11 לתצהירך שכתוב במפורש שויאולטה נתנה זריקות וכדורים, השם נג'את לא מופיע בכלל

    ת.בהתחלה התחילה אתנו ויולטה, כשנעלמה ויולטה ב-18.6 התחילה אתנו נג'את. כשקיבלתי הרפס נג'את היתה נותנת לנו"

     

22. גם התובעת 2 העידה כי נג'את נטלה חלק פעיל בטיפולים שניתנו לתובעות במכון הקוסמטיקה ובכלל זה נתנה להן תרופות לבליעה והזריקה חומר לגופן [עמ' 24 ש' 18-30 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]:

     

    "ש.מפנה לסעיף 11 לתצהירך, זאת אומרת שויולטה נתנה לך את התרופות

    ת.לא רק ויולטה, הייתה נג'את נתנו תרופות בשקית ניילון

    ש.למה רשמת שהתבקשת על ידי ויולטה ולא על ידי ויולטה ונג'את

    ת.הן היו ביחד כל הזמן. אפילו בזמן ההזרקות הייתה נג'את איתה בחדר ונותנת לה את התרופות 

    ש.נג'את הזריקה לך

    ת.כן

    ...

    ש.מה שאני מבין מהתשובה שלך שנג'את הזריקה לך בקשר לטיפולי מיזיוטרפיה

    ת.לא רק. גם בגוף"

     

23. בנוסף, התובעת 2 ציינה בתצהירה כי במסגרת הטיפול באקנה היא קיבלה זריקות מקומיות בפניה (סעיפים 11-12 לתצהיר). בעדותה בפניי היא סיפרה [עמ' 24 ש' 24-28 לפרוטוקול מיום 22.5.2018] כי:

    "ש.את לא ביקשת טיפול שנקרא מיזיוטרפיה מנג'את 

    ת.אני לא הכרתי קודם, היא הציעה לי ועשיתי את זה אצל נג'את, היא שטיפלה בפנים שלי, ויולטה לא טיפלה בפנים שלי רק נג'את טיפלה

    ש.מתי זה היה

    ת.התחלנו במאי בטיפול פנים, בסוף מאי"

     

24. טענותיהן של התובעות בנוגע לקבלת טיפול מידי נג'את לאחר "היעלמותה" של ויולטה זכו לתמיכה גם בעדותה של נג'את והיא ציינה כי הטיפולים לא נרשמו על ידה[עמ' 36 ש' 15-27 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]:

     

    "ש.בתצהיר שלך את אומרת שנתת טיפולי מיזיוטרפיה לתובעות

    ת.כן

    ש.מיזיוטרפיה זה טיפול שכולל החדרת חומרים לגוף לצורך הרזיה בהיקפים וחידוש עור הפנים 

    ת.כן

    ש.כמה טיפולים נתת לתובעות

    ת.אחד, לשתי התובעות

    ש.באיזה תאריך

    ת.לא זוכרת, אבל אני זוכרת 100% זה אחרי שהן ידעו שויולטה התחזתה לרופאה

    ש.אחרי שויאולטה נעלמה מהמכון והפסיקה להגיע

    ת.כן

    ש.את עשית תיעוד, רישום לטיפולים שנתת להם

    ת.לא"

     

25. נג'את העידה כי החלה לטפל בתובעות אחרי 15 או לחודש מאי [עמ' 30 ש' 20-27 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]

26. הודאתה של נג'את כי העניקה לכל אחת מהתובעות לפחות טיפול אחד שכלל החדרת חומרים לגופן וכי החלה לטפל בתובעות מחודש מאי, מתיישבת עם הראיות בתיק ותומכת בטענתן כי היא העניקה להן טיפולים נוספים מלבד הטיפול מיום 18.6.2013. לגבי מהות הטיפולים וסוג החומרים שהוזרק , אין תיעוד על כך והדבר פועל לרעת נג'את שלא תיעדה את מהות הטיפולים שניתנו על ידה. על כן אני מקבלת את גירסתן של התובעות כי גם נג'את הזריקה להן חומרים.

27. עוד אוסיף ביום 12.5.2013 נגזר דינה של ויולטה והיא נדונה, בין היתר, למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים . נג'את העידה בחקירתה הנגדית כי במאי ויולטה הפסיקה להגיע למכון.

28. כפי שעולה בכרטיסי הלקוח של התובעות, הן עברו טיפולים בימים 30.4.2013; 7.5.2013; 14.5.2013; 21.5.2013; 28.5.2013; 3.6.2013; 11.6.2013 ו-18.6.2013. קרי, רק 2 מבין 8 הטיפולים המתועדים בכרטיסי הלקוח התבצעו עובר למתן גזר הדין בעניינה של ויולטה.

29. לסיכום פרק זה, אני קובעת כממצא כי התובעות פנו למכון הקוסמטיקה בבעלות נג'את בעקבות שלט הפרסומת מכל המכון (ת/4) . ויולטה הוצגה ע"י נג'את כרופאת עור והיא נכחה בפגישה הראשונה עם התובעות. הטיפולים של הזרקת החומרים לגופן של התובעות בוצעו על ידי ויולטה ונג'את במשותף, בין אם כשיולטה הזריקה ונג'את סייעה לה ונכחה בחדר ובין אם כאשר ויולטה יצאה מהתמונה ונג'את הזריקה להן חומרים.

     

    אחריות הנתבעים:

     

30. כחודשיים לאחר תחילת הטיפולים חלה הדרדרות במצבן הבריאותי של התובעות. פרופ' מלר, המומחה שמונה מטעם בית המשפט התייחס לקשר הסיבתי בין המצב הרפואי לבין טיפול שניתן וקבע כי "התמונה הקלינית המתקבלת מהדיווחים הרפואיים של רופאים השונים אליהם פנתה התובעת לאחר ההזרקות שביצעה בגופה הקוסמטיקאית מצביעה על כאבים במקומות שלתוכם הוזרק הנוזל – מותניים ובטן, וסביר מאוד שהחומר המוזרק גרם, בין שאר הבעיות, גם כאבים במקומות ההזרקה... אין לי ספק שהתובעת סבלה מכאבים עזים, חלקם עזים ביותר, בתקופה שלאחר ההזרקות... סמיכות הזמנים בין הזרקת החומר הפוגעני בידי הקוסמטיקאית לבין הופעת השלבקת החוגרת בגבה של התובעת מצביעה, לדעתי, על כך שההזרקות פגעו בחוסנה הגופני של התובעת, וגרמו לה שלבקת חוגרת, וזו הייתה הסיבה לכאבים העזים ולשאר התופעות בעור בגב". קביעותיו של המומחה ביחס לתובעת 1 יפות כמובן, בהתאמות, גם לתובעת 2, אשר אמנם לא לקתה בשלבקת חוגרת, אך הלינה גם היא על המטומות וכאבים בגבה ובמותניה, פצעים עמוקים בפנים וזיהום שנוצר בפניה כתוצאה מטיפול באקנה [ראו נספח ד' לתצהירה].

31. בעקבות התעלמותן של נג'את וויולטה מפניות אליהן, הגישו התובעות נגדן תלונה במשטרה [נספח ו' לתצהירה של התובעת 1]. לטענת התובעות, במסגרת החקירה שהתנהלה בתלונתן נתפסו תרופות וחומרים בהם השתמשו נג'את וויולטה במכון. בחוות דעת מפורטת שנערכה בידי משרד הבריאות [נספח ט' לתצהיר], פורטו הסיכונים ותופעות הלוואי הכרוכים בשימוש בהם ואלה אותן תופעות מהן סבלו התובעות.

32. בנסיבות המקרה כפי שפורט לעיל, ובשים לב לקביעת המומחה מטעם בית המשפט פרופ' מלר, אני קובעת כי נג'את אחראית ברשלנות כלפי התובעות בגין הנזקים שנגרמו להן בעקבות הטיפול. רשלנותה של נג'את היא בכך שביחד עם ויולטה שהתחזתה לרופאת עור, הציגו לתובעות את ויולטה כרופאה וקיבלו את הסכמת התובעות לעבור טיפול בהזרקת החומר שהוחדר לגופן וגרם להן את הנזקים שנגרמו. נג'את אחראית גם בכך שהינה הבעלים של מכון הקוסמטיקה בו עבדה ויולטה. מאחריותה לוודא כי מי שעובד אצלה ובשיתוף עימה במכון הקוסמטיקה הינו אכן רופאה כפי שהיא טענה ובעלת הסכמה לבצע את הטיפולים שהוצעו ללקוחות המכון. מי שמגיע לקבל טיפול במכון קוסמטיקה בכלל ובמכון של נג'את בפרט רשאי להניח כי המכון מעסיק ופועלים בתחומו רופאים מורשים. בהקשר זה אני דוחה את עדותה של נג'את כי כש"הרופאה " שכרה את החדר היא הציגה בפניה תעודת רופאה, עדות שעל אף חשיבותה לא אוזכרה בתצהירה כלל.

33. הסכמת התובעות לעבור את הטיפול על ידי "הרופאה" ויולטה היתה הסכמה פגומה מקום שהסכמתן ניתנה על סמך ההנחה כי מי שתזריק את החומרים לגופן הינה רופאה מורשית, ולא רופאה מתחזה כפי שהתברר בדיעבד.

34. אחריותה של נג'את כלפי התובעות הינה בשני מישורים – הן כמנהלת מכון הקוסמטיקה אשר הפנתה את התובעות לקבלת טיפול מידי ויולטה במכון , והן בתור מי שטיפלה בתובעות והזריקה להם חומר בעצמה.

35. התובעות סמכו על נג'את שהינה אשת מקצוע ותיקה שמנהלת את המכון, כפי שהעידה התובעת 1 [בעמ' 18 ש' 15 לפרוטוקול מיום 22.5.2018] "...היה בינינו אימון, נראתה לי שהיא מאוד טובה, שומרת דת והכל". כן סמכו התובעות על ויולטה, אשר הוצגה בידי נג'את כרופאת עור הפועלת במכון ואשר תעניק להן את הטיפול המבוקש.

36. מעדותה של נג'את עולה כי ידעה שאת הטיפול שהוצע לתובעות יכול וצריך לבצע רופא מיומן בלבד [עמ' 42 ש' 4-19 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]

    יצוין כי גם אם הייתה לויולטה עצמאות מלאה בהפעלת שיקול דעתה המקצועי, אין בכך כדי לשלול את העובדה שהטיפולים שביצעה היוו חלק אינטגרלי ממערך השירותים שניתן במכון של נג'את.

    מהטעמים שציינתי לעיל, אני מוצאת כי נג'את אחראית כלפי התובעות בעוולת הרשלנות כמו גם בעוולת התקיפה.

     

    אחריות משרד הפנים והמועצה המקומית

37. בשונה מנג'את, עמדתי בנוגע לאחריות של משרד הפנים והמועצה המקומית היא שונה. דעתי היא כי יש לדחות את התביעה כנגד גורמים אלה בהיעדר אחריות.

38. על מנת לקבוע אחריות בעוולת הרשלנות, צריך שתתקיים התרשלות, שתתקיים חובת זהירות שהופרה וכן שיתקיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין אירוע הנזק. קשר סיבתי כולל בתוכו את הצפיות של המזיק לאירוע הנזק. מבחן הצפיות כולל בחובו את מבחן הצפיות הנורמטיבית והטכנית. מבחן הצפיות הטכנית פירושו היכולת האנושית לצפות את התרחשות הנזק. מבחן הצפיות הנורמטיבית פירושו האם צריך היה לצפות את הנזק. בין יתר השיקולים מביאים בחשבון גם שיקולים של מדיניות משפטית. (ראו עניין זה מודל הרשלנות כפי שנקבע ע"י כבוד הנשיא ברק בע"א 145/80 ועקנין נגד מועצה מקומית בית שמש , פד"י לז(1) 113 וכן ע" 243/83 עיריית ירושלים נגד גורדון פד"י לט(1) 113. )

39. נגד משרד הפנים והמועצה המקומית נטען כי לא פיקחו כנדרש על המכון שניהלה נג'את ובפרט, לא אכפו את חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 והצווים מכוחו. לטענת התובעות, נתבעים אלה אחראים לאכיפת החוק באמצעות תקנות וצווים, ועל כן מוטלת גם עליהם אחריות לאירועים נשוא התביעה. כן נטען כי משרד הפנים התרשל בפיקוח על המועצה המקומית בתחום רישוי עסקים.

40. לגבי המועצה המקומית, התובעות הדגישו כי מיקומו של המכון של נג'את במיקום מרכזי, כי המכון עבד במשך שנים ללא רישיון עסק ולמרות זאת לא הופעלו סמכויות אכיפה על ידי המועצה המקומית.

41. נכון הוא כי נג'את פעלה ללא רישיון עסק ועסקה היה גלוי בשטח המועצה. נכון הוא כי המועצה לא עשתה דבר כנגד מכון הקוסמטיקה שפעל ללא רישיון עסק. יחד עם זאת, אין בכך כדי להוביל למסקנה בדבר קיומה של אחריות של המועצה המקומית.

42.  

43. במקרה דנן מדובר במקרה בו אישה התחזתה לרופאת עור, קיבלה לקוחות במכון של נג'את ובסיועה של נג'את הזריקה ללקוחות חומרים שגרמו לנזקי התובעות. טיפולים במכון קוסמטיקה על ידי מי שמתחזה לרופאה הינה התנהגות עבריינית שלא ניתן לקבוע כי משרד הפנים והמועצה המקומית היו צריכים לצפות. במקרה דנן לא מתקיימת צפיות טכנית. בעניין זה יש להבהיר כי לא הובאו בפניי ראיות כי היתה ידיעה מוקדמת על המתרחש במכון הקוסמטיקה של נג'את קרי כי פועלת במקום מי שמתחזה להיות רופאת עור. לעניין צפיות למעשה עברייני של צד שלישי ראו את פסק הדין בע"א 3510/99 ולעס נגד אגד פד"י נה(5) 826.

44. לא השתכנעתי כי במידה והמועצה המקומית היתה פועלת לאכיפת חוק רישוי עסקים היה בכך כדי למנוע את המקרה כפי שלא ניתן לטעון כי קיומו של רישיון עסק היה בו כדי למנוע את האירוע. במקרה דנן הבעיה לא היתה קשורה בתנאי תברואה במכון הקוסטיקה או בהגיינה ולא הובאה בפני ראיה כלשהי כי אכן היה. ובמילים אחרות אין קשר בין התרחשות הנזק לבין היעדרו של רישיון העסק .

45. לא רק מבחן הצפיות הטכנית אינו מתקיים בענייננו , אלא גם מבחן הצפיות הנורמטיבית. שיקולי מדיניות תומכים בקביעה להיעדר קשר סיבתי במקרה דנן. קביעה אחרת משמעותה הטלת נטל כבד על הרשויות המקומיות לכל המתרחש בתוככי כל עסק הנמצא בשטחן, גם כאשר המקרה אינו קשור לרישיון העסק ותנאיו. בשטחה של כל רשות מקומית פועלים מאות עסקים ובערים גדולות פועלים אלפי עסקים. אין זה נכון ואין זה סביר להטיל על רשות מקומית אחריות לנזקים המתרחשים בשטחו של כל עסק ולראות ברשות המקומית כאחראית על מעשיהם של צדדים שלישיים(בעלי עסקים או מבקריהם) במיוחד כאשר מדובר בהתנהגות עבריינית כפי שהיה במקרה זה. לא ניתן ואין זה נכון לצפות מרשות מקומית לפקח על כל מה שנעשה בשטחי העסקים הפועלים בשטחה. הטלת חובה שכזו אינה ריאלית ואינה ניתנת לביצוע. ויודגש, דבריי אמורים בנוגע לנזקי התובעות כתוצאה מהזרקת החומרים במכון של נג'את. עוד יש לציין בהקשר זה כי בענייננו לא הוכח כי היתה ידיעה מוקדמת של הרשות לגבי המתרחש.

46. אשר למשרד הפנים, אני מקבלת את טענתו כי בהתאם להוראת סעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים, שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות שונות בהתאם למפורט שם. תחום אחריותו כולל קביעת מדיניות, תקנות וצווים מכוח חוק רישוי עסקים וברוחו. התובעות טוענות ביחס למשרד הפנים כי משרד הפנים הוא מקור הסמכות לצורך אכיפת החוק באמצעות תקניות וצויים להבטחת קיום החוק וכן התווית מדיניות לצורך אכיפת החוק.

47. לענייננו וכפי שפורט בכתבי הטענות של התובעות עצמן, הותקנו תקנות וצווים שונים אשר מסדירים את תחום רישוי העסקים. טענת התובעות כי הנתבעת פעלה ללא רישיון עסק ומכאן, לטענתן, אחריות הנתבעות. אך לכך אין כל קשר לסמכות התקנת התקנות שקוימה על ידי משרד הפנים ואף התובעות מפנות לאותם תקנות, שלטענתן לא קוימו.

48. למען הסר ספק אוסיף, ככל שהטענה כלפי משרד הפנים מתייחסת למחדל בביצוע הוראות החוק ואכיפתו, ממילא קבעתי לעיל כי אין קשר סיבתי בין המחדל באכיפת חוק רישוי עסקים והפעילות של נג'את ללא רישון עסק, לבין נזקי התובעות.

49. לסיכום, אני קובעת כי אין אחריות למועצה המקומית ומשרד הפנים לנזקי התובעות ודין התביעה נגדם להידחות.

     

    אשם תורם

     

50. נטען כי יש לייחס לתובעות אשם תורם במידה ניכרת. על פי הטענה, התובעות העידו כי בעוד שהיה ברור להן שהן פנו למכון קוסמטיקה, הוצע להן טיפול רפואי בידי רופאת עור. הן אישרו בחקירתן הנגדית כי לא ראו תעודות המעידות כי המכון פועל לפי חוק או כי ניתן לו רישיון עסק כדין ולא ביקשו לראות רישיון עסק, תעודת רופא או אישור ממשרד הבריאות לביצוע הטיפולים, אלא הסתפקו בהצהרות של נג'את וויולטה לפיהן האחרונה הינה רופאת עור. הן הסכימו להזרקת חומר לגופן ונטילת תרופות מבלי לוודא שויולטה היא אכן רופאה ובלי לדעת מהו החומר שניתן להן לבליעה ומהו החומר שמוחדר לגופן. כן נטען כי הן המשיכו בקבלת הטיפול הרפואי והחדרת חומרים לגופן גם אחרי שהבחינו כי מצבן הגופני החל להתדרדר. נטען כי בהיותן של התובעות נשים משכילות, הן נהגו ברשלנות ביחס לטיפולים שנעשו בגופן ובהתנהגותן האמורה תרמו באופן משמעותי לנזקיהן הנטענים.

51. טענה זו דינה להידחות. לא מצאתי בנסיבות המקרה כי יש מקום לחייב את התובעות באשם תורם בגין התנהגותן במהלך התקופה בה קיבלו טיפולים במכון. התובעות הגיעו למכון של נג'את בעקבות שלט הפרסום שהוצג בסמוך אליו ולפיו במכון מתבצעים טיפולי הרזיה והצרת היקפים. התובעות העידו כי ראו תעודות על הקירות וסמכו על נג'את. נג'את הציגה בפני התובעות את ויולטה כרופאת עור שתעניק להן את הטיפולים המבוקשים. התובעות לא סברו ולא היו צריכים לחשוד שיכולה להיות בעיה כלשהי בכשירותה של ויולטה. אין לדרוש מאדם המגיע למכון קוסמטיקה ותיק אשר ממוקם במיקום מרכזי ומפרסם עצמו כמעניק שירותים וטיפולים במגוון תחומים כי יערוך מחקר ביחס לכשירותם של עובדי המכון ובעליו, ואין מקום לייחס אשם תורם אם לא עשה כן וסמך על כשרות המכון ומיומנות העובדים בו.

52. יתרה מכך. התובעת 2 נשאלה מדוע המשיכה בטיפולים בפניה אם לא הייתה שבעת רצון מתחילתם והשיבה [עמ' 27 ש' 11-14 לפרוטוקול מיום 22.5.2018]:

     

    "ש.לשאלת בית המשפט, את אומרת שהפנים שלך מהתחלה זה התחיל עם תוצאות לא טובות למה המשכת

    ת.לא הייתה לי ברירה, היא אמרה שבהתחלה זה היה ככה ואחר כך זה נעלם וזה מטופל. אחרי כמה פגישות שראיתי שהמצב הופך להיות קריטי, הפסקנו את הטיפול בהכל ולא הגענו"

     

53. ובהמשך היא הוסיפה [עמ' 27 ש' 22-28]:

     

    "ש.אני אומר לך שאם את לא היית שבעת רצון מהטיפולים שקיבלת והיו תופעות, אדם סביר היה הולך להתייעץ

    ת.אמרו אחרי חודש וחצי יהיו תוצאות, המשכתי חודש וחצי, אני שלמתי כסף, רציתי לנצל את כל הכסף ששלמתי

    ש.האדישות שלך, התחלת להרגיש שהתרופה מזיקה לך, זה לא מעורר חשש אצלך שצריך להפסיק או להתייעץ עם מישהו מקצוען

    ת.אני כן הפסקתי, כל הזמן אמרה לי תסמכי עלי הפנים שלך יהיו יפות, זה היה לפני שהפסקתי".

     

54. ההסבר שנתנה התובעת סביר והגיוני בנסיבות העניין ואין מקום לקבוע קיומו של אשם תורם מצידן.

     

    חלוקת האחריות בין הנתבעים

     

     

55. מדובר במקרה דנן על מעוולים במשותף. בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר (7.9.2010) ציין כבוד השופט י. עמית כי כיל מעוול אחראי בנפרד כלפי הניזוק למלוא הנזק אך הניזוק אינו זכאי להיפרע יותר ממלוא נזקו . ביחסים בין המעוולים, הם זכאים לשיפוי בינם לבין עצמם(בסעיף 36 סיפא) :

     

    "צירוף כל ההוראות דלעיל מלמד כי כל אחד מהמעוולים אחראי כלפי הניזוק למלוא הנזק; הניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהמעוולים בלי לצרף את האחרים; הניזוק אינו יכול להיפרע יותר מכפי נזקו; ואילו ביחסים הפנימיים בין המעוולים הם זכאים להשתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם".

     

56. ביחס לחלוקת האחריות בין המעוולים עצמם, הרי שזו תיבחן על פי מידת האשם המוסרי שיש ליחס לכל אחד מהמעוולים . ראו סעיף 40 לפסק הדין של כב' השופט עמית בעניין ג'אבר הנ"ל:

     

    "בעוד שסעיף 11 לפקודה עניינו ביחסים בין הניזוק- התובע לבין המעוולים-הנתבעים, חלוקת האחריות בין המעוולים לבין עצמם עניינה ביחסים הפנימיים שביניהם... בפסיקה נקבע כי החלוקה תיעשה לפי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים... או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה המוסרית"

     

57. מחוות הדעת שערך משרד הבריאות [נספח ט' לתצהירה של התובעת 1] עולה שהחומרים שנתפסו במכון הקוסמטיקה נרכשו על שם ויולטה ומעדויות הצדדים עולה כי חלק מהטיפולים בתובעות שכללו את הזרקת החומרים לגופן, בוצעו בידיה. להוסיף כי היא הציגה עצמה והתחזתה לרופאה. נג'את הינה בעלת המכון שאפשרה לויולטה לפעול בו והפנתה את התובעות אליה.

58. לפיכך, בחלוקת האחריות בין נג'את לויולטה, אני קובעת כי החלוקה בינן היא באופן הבא: 40% נג'את ו- 60% ויולטה.

     

    הנזק שנגרם לתובעות

     

    התובעת 1

     

59. לבדיקת התובעת 1 מונה פרופ' מלר כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו הוא ציין "התמונה הקלינית המתקבלת מהדיווחים הרפואיים של רופאים השונים אליהם פנתה התובעת לאחר ההזרקות שביצעה בגופה הקוסמטיקאית מצביעה על כאבים במקומות שלתוכם הוזרק הנוזל – מותניים ובטן, וסביר מאוד שהחומר המוזרק גרם, בין שאר הבעיות, גם כאבים במקומות ההזרקה... אין לי ספק שהתובעת סבלה מכאבים עזים, חלקם עזים ביותר, בתקופה שלאחר ההזרקות... סמיכות הזמנים בין הזרקת החומר הפוגעני בידי הקוסמטיקאית לבין הופעת השלבקת החוגרת בגבה של התובעת מצביעה, לדעתי, על כך שההזרקות פגעו בחוסנה הגופני של התובעת, וגרמו לה שלבקת חוגרת, וזו הייתה הסיבה לכאבים העזים ולשאר התופעות בעור בגב".

     

60. פרופ' מלר קבע כי "הצילומים שהועמדו לעיוני... יחד עם התמונה הקלינית בדיווחי הרופאים השונים מצביעים חד-משמעית על כך שהתובעת סבלה משלבקת חוגרת".

     

61. באשר לגושים התת עוריים ברגליה של התובעת קבע פרופ' מלר כי "רופאים שונים שבדקו את התובעת וטפלו בה בתקופת המעקב לאחר ההזרקות דיווחו על גושים תת עוריים בברכיים... סביר להניח שהנמק השומני היה תוצאת ההזרקות שבוצעו בידי הקוסמטיקאית. גושים אלו נעלמו – סביר שהם נספגו בגוף... מסקנתי מהבדיקה הגופנית שערכתי היא, שמבנה גופה של התובעת ומראהו החיצוני הם מצבים טיפוסיים של ליפו-דיסטרופיה, ואין בהם ממצא כלשהו המצביע על קשר אפשרי להזרקות שבוצעו בגופה בשנת 2013".

62. בנוסף, פרופ' מלר שלל סימן למחלת עור או ממצא עורי כלשהו שניתן להגדירו "דרמטיטיס" או "אקזמה" וכן קבע כי לא נותרה לתובעת 1 נכות כתוצאה מהאירועים נשוא התביעה. פרופ' מלר קבע כי התובעת סבלה מנכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים; נכות בשיעור 50% במהלך 3 חודשים לאחר מכן ונכות בשיעור 20% במהלך כל שנת 2014.

63. הצדדים לא זימנו את פרופ' מלר לחקירה וחוות דעתו כלל לא נסתרה.

64. מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירה של תובעת מס' 1 עולה כי טופלה לתקופה ממושכת לאחר פגיעתה והמשיכה להתלונן על כאבים באזור ההזרקה.

65. כאב וסבל: בשים לב לאמור לעיל, התסמינים מהם סבלה, הכאבים והטיפולים להם נזקקה, הנכות הזמנית, כמו גם אופיה של הפגיעה (הזרקת חומרים על ידי מי שהתחזתה לרופאה) אני פוסקת לתובעת מס' 1 פיצוי בראש נזק של כאב וסבל בסך של 40,000 ₪ .

66. עזרת צד ג' – התובעת עתרה בסיכומיה לפיצוי בגין עזרת צד ג'. אלא שבתצהירה התובעת 1 כלל לא טענה כי נזקקה לעזרה מהזולת במהלך תקופת אי הכושר והנכויות הזמניות. פיצוי בגין עזרה בעבר הינו פיצוי עבור נזק מיוחד. במקרה דנן, אין כל טענה בנושא . לא נטען כי נזקקה לעזרה מוגברת מבני משפחתה, כי אז, גם בהיעדר תשלום בפועל עבור עזרה, היתה זכאית לפיצוי. כאמור, ומשלא נטען דבר וחצי דבר לגבי עזרה בעבר, ובשים לב שמדובר בנזק מיוחד, אני דוחה את הפיצוי בראש נזק זה.

67. הוצאות בראש נזק זה אני פוסקת לתובעת סך של 1,500 ₪ בגין נסיעות לטיפולים והוצאות לטיפולים רפואיים שהתובעת 1 שילמה עבורם. לעתיד, לא נותרה נכות ולא עולה מחוות הדעת של פרופ' מלר כי התובעת 1 תזדקק בעתיד לטיפולים בקשר עם פגיעת. על כן, אין מקום לפסיקת פיצוי לעתיד.

68. סה"כ נזקי התובעת מס' 1: 41,500 ₪

     

    התובעת 2

     

69. התובעת 2 אינה טוענת לנכות בעקבות הטיפולים במכון הקוסמטיקה. במהלך חודש יולי 2013 פנתה לרופא משפחה כשהיא סובלת מפצעים עמוקים עם המטומות וזיהום מקומי בפניה, בבטנה ובמותניה. היא טופלה במסגרת הקהילה וטופלה תרופתית. בניגוד לאימה, התובעת 1 , פגיעתה של התובעת 2 היתה קלה בהרבה . מהחומר הרפואי שצורף בעניינה עולה כי נזקקה למספר מועט של ביקורים אצל רופאים במהלך חודש יולי וביקור נוסף בחודש נובמבר 2013.

70. כאב וסבל: בשים לב לאופיה של הפגיעה, הזרקת חומרים על ידי מי שהתחזתה לרופאה, וכן מצד שני היקף הפגיעה כמתואר לעיל , אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 12,000 ₪.

71. הוצאות: אני פוסקת פיצוי בסך של 750 ₪.

72. עזרה: כמו ביחס לתובעת מס' 1, אין כל התיחסות לעזרה לה נזקקה . מאותם נימוקים ביחס לאם התובעת מס' 1, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

73. סה"כ נזקי התובעת מס' 2 : 12,750 ₪

     

74. פגיעה באוטונומיה:

    התובעות טוענות כי הן זכאיות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. הטענה היא לפגם בהסכמה מדעת לגבי הטיפולים שניתנו. בעניין זה אני מפנה לפסק הדין המנחה של כבוד השופט עמית בע"א 2278/16 פלונית נגד מדינת ישראל (12.3.2018) שם נקבע כי מקום בו נפסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל, אין מקום לפצותו, בנוסף, גם בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה באופן נפרד. משנפסק לתובעות פיצוי בגין כאב וסבל, אין מקום לפסוק לתובעות פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה.

     

75. החזר עלות טיפולים במכון הקוסמטיקה –

    הנתבעת טוענת כי לא מדובר בנזק גוף על כן אין מקום לכך בתיק נזקי גוף. ראשית יצויין כי השבת עלות הטיפול נתבעה במפורש בכתב התביעה. כמו כן, מדובר בתביעה להשבת עלות הטיפול שנובעת מאותן נסיבות ואותן עובדות אשר בתביעה . אין כל מניעה מכריכת עילה חוזית וסעד של השבה לאותה תביעה כשמדובר באותה מסכת עובדתית עליה נסמכת תביעת הרשלנות וסעד פיצוי נזקי גוף.

76. התובעת טענו כי שילמו סך של 8,500 דולר. התובעת מס' 1 פירטה כי שולם 3,500 דולר עבורה, וכן סכום של 3,000 דולר עבור תובעת מס' 2 וכן 2,000 דולר עבור טיפולים באקנה לתובעת 2. גם תובעת מס' 2 העידה בחקירתה הנגדית באופן דומה ובאותו פירוט וחלוקה ביחס לסכומים ששולמו.

77. נג'את ציינה בחקירתה הנגדית כי לא ידעה כמה שולם אף שאישרה כי על גבי הכרטיס טיפול של המכון שלה נרשם בכתב ידה , שולם הכל. כפי שציינתי לעיל, טענתה כי חתמה כעדה אינה מקובלת עליי. גם אם חתמה כעדה כטענתה, היא בוודאי ידעה כמה שולם וטענתה כי לא ידעה כמה שולם, פועל לרעתה. לציין כי התובעת 1 טענה כי מעולם לא קיבלה חשבונית עבור התשלום

78. על כן, אני פוסקת לתובעות את הסכום של 8,500 דולר . הסכום ישולם בשקלים לפי שער הדולר היציג נכון למועד התשלום – תחילת הטיפולים כאמור בתצהירה של תובעת 1- קרי 30.4.13.

     

79. סיכום:

    התביעה נגד נתבעת מס' 1 מתקבלת. התביעה נגד נתבעים מס' 3 ו- 4 נדחות.

    נתבעת מס' 1 תשלום לתובעת מס' 1 סך של 41,500 ₪ וסך של 12,750 ₪ לתובעת מס' 2 .

    הנתבעת מס' 1 תשלם לשתי התובעות יחדיו את הסך של 8,500 דולר בערכם בשקלים, לפי שער יציג של יום 30.4.2013.

    הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעות הוצאות המשפט בסכום כולל של 12,000 ₪.

    התובעות ישלמו הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות 3 ו- 4.

     

    כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ט, 28 מאי 2019, בהעדר הצדדים.