סיגלית פרץ נ' עיריית גבעתיים

לפנינו תביעת התובעת, לתשלום פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, נוכח טענתה כי הנתבעת לא החזירה אותה לתפקיד אותו ביצעה עובר ליציאתה לשמירת הריון וחופשת לידה, זאת בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובניגוד לחובת תום הלב במקום העבודה.

המסגרת העובדתית

1. התובעת, הגב' סיגלית פרץ (להלן: התובעת או סיגלית) עבדה בנתבעת, עיריית גבעתיים (להלן: הנתבעת או העירייה) החל מחודש אוקטובר 2014 כמזכירת מנהל אגף מהנדס העיר גבעתיים. במועד זה שימש בתפקיד זה מר אריאל בלכר (ר' הודעה על תנאי העסקה של התובעת).

2. מיום 20.10.14 ועד 19.7.15 הועסקה התובעת באמצעות חברת כוח אדם תגבור. בחלוף תשעה חודשים ביום 20.7.15 נקלטה התובעת כעובדת עירייה משכך ביום 20.7.15 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת בנוגע לתפקידה כמזכירת מנהל האגף (ר' נספח 1 לתצהירה).

3. התובעת המציאה אישור רפואי על שמירת הריון החל מיום 22.12.15 ועד הלידה (ר' נספח ב' לתצהיר מר אדרי).

4. ביום 19.3.16 ילדה התובעת את בתה בכורתה ושהתה בחופשת לידה עד ליום 9.9.2016.

5. ביום 27.3.16 הוציאה העירייה מכתב למשרד הפנים בנוגע למשרת אדריכל העיר, כמצוטט:

   "1. בהתאם לאישור העקרוני שקיבלנו מכם בנושא, נבקשכם לאשר את מינויו של אדר' אריאל בלכר לתפקיד אדריכל העיר גבעתיים. 2. מינוי זה נעשה בעקבות החלטה להכניס שינוי במבנה הארגוני. להפוך את אגף ההנדסה למינהל. שבתוכו פועל אגף תכנון לצד יחידות עירוניות נוספות. במסגרת שינוי זה הוסכם שבראש המינהל ת/יעמוד מהנדס/ת עיר ומנהל/ת המינהל, ובראש אגף התכנון ת/יעמוד אדריכל/ית עיר ומנהל/ת אגף. 3. לפיכך יצאה עיריית גבעתיים לשני מכרזי כוח אדם: מכרז למשרת מהנדס/ת העיר ומנהל/ת מינהל ההנדסה ומכרז למשרת אדריכל/ית העיר ומנהלת/ת אגף תכנון. במכרז הראשון זכתה אינג' שרית צולשין ובמכרז השני זכה אדר' אריאל בלכר, ועל כן בקשה זו..." (ר' נספח ז' לתצהיר מר אדרי).

6. מר אדרי הוציא ביום 10.4.16 מכתב לתובעת בו נכתב: "אנו מאחלים לך מזל טוב להולדת ביתך ביום 19.3.16. בהתאם לחוק, הינך זכאית לחופשת לידה בת 14 שבועות, שתסתיים ביום 24.6.16. תאריך חזרתך לעבודה ביום 25.6.16 (מועד חזרה בפועל: 26.6.2016)..." (ר' נספח ב' לתצהיר מר אדרי).

7. ביום 16.6.16 אושרה בקשתה של התובעת להארכת חופשת לידה על חשבון חל"ת וזאת במהלך התקופה מיום 25.6.16 ועד 24.9.16 (ר' נספח ב לתצהירו של אסף אדרי). התובעת היתה אמורה לחזור לעבודה ביום 25.9.16.

8. ביום 18.7.16 הנתבעת הוציאה מכתב לתובעת ויידעת אותה בדבר זכאותה לשעת הנקה אחת ביום עד למלאת שנה לבתה (ר' נספח ג' 2 לתצהיר מר אדרי).

9. בהתאם לסיכום עם התובעת, הוקדמה חזרתה מהחל"ת ליום 1.9.16 (ר' נספח ג1 לתצהיר מר אדרי). בפועל התובעת ביקשה להתחיל את עבודתה לאחר שבוע (ר' נספח ז1 לתצהיר מר אדרי).

10. ביום 6.9.2016 חזרה התובעת לעבודתה בנתבעת, בתחילה עבדה כפקידת קבלת קהל במחלקת הגביה ולאחר מכן עברה לעבוד כמזכירה בלשכת אדריכל העיר, מר אריאל בלכר (ר' נספחים ג' וח' לתצהיר מר אסף אדרי).

11. ביום 13.11.16 נשלח לתובעת מכתב בנוגע להארכת חוזה העבודה שלה עד ליום 31.1.17 באותם תנאים של ההסכם הקודם (ר' נספח א1 לתצהיר מר אדרי מטעם הנתבעת).

12. ביום 27.11.16 פנתה התובעת למר אסף אדרי, סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש, במכתב בו כתבה:

    "בתאריך 19/3/16 ילדתי. קיבלתי ממשאבי אנוש מכתב שלאחר תום תקופת חופשה הלידה אני חוזרת לתפקידי כמזכירה של מהנדסת העיר. בתאריך 9/9/16 חזרתי מחופשת לידה וכחלק משינוי ארגוני התרחש שינוי מנהלתי ועל כן תפקידי הקודם בוטל. בפועל הציבו אותי בתפקיד כמזכירה של אריאל בלכר, ובנוסף אני משמשת כמזכירה של אגף התכנון שזה חלק מתפקידי שהוגדר לי ללא ידיעתי. מראש מהנדסת העיר לא התכוונה לשלב אותי בעבודה או לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי לאחר חופשת הלידה. אמנם אתם לא פיטרתם אותי אבל מרעים את תנאי עבודתי כמו שינוי תפקידי שינוי מעמד, נטילת סמכויות, ישיבה במסדרון הכל על מנת לגרום לי לעזוב את העבודה מרצוני בחוסר תום לב , בחוסר הגינות ובניגוד להוראותיו של חוק עבודת נשים. הצעת עבודה חליפית לעובדת החוזרת מחופשת לידה אפילו אם מדובר בהצעה השומרת על תנאי עבודותיה ושכרה, תוך איוש משרתה על ידי מחליפתה באופן קבוע, מהווה פגיעה בזכות העובדת לחזור לעבודתה ולהשתלב בה והיא אינה לגיטימית, אם היא אינה מבוססת על טעמים ושיקולים עניינים ומבוססים. אבקש לחזור לתפקידי הקודם כמזכירה של מהנדסת העיר".

13. ביום 24.1.16 הוציא מר אריאל בלכר, מנהל אגף התכנון ואדריכל העיר, מכתב לתובעת: "בהמשך לשיחתינו היום בה העליתי בפנייך הקושי והבעייתיות באי יכולתך ומסיבות מוצדקות ככל שיהיו במילוי הימים והשעות הנדרשות בתפקיד מזכירת אגף התכנון, אין לי אלא להצר על כי לא נוכל להמשיך ולעבוד ביחד בשל אופי העבודה התובעני במחלקת התכנון. כפי שעדכנת אותי, תאיישי את המשרה עד ה-31/1/17".

14. ביום 12.2.17 התובעת הודיעה על התפטרותה ושלחה מייל בנדון: "שלום רב, בעקבות אי החזרתי לתפקיד שבו הייתי וכפי שהובטח לי לפני חופשת הלידה ובעקבות היחס המשפיל והמבזה. הריני להודיעכם על הפסקת עבודתי לאלתר" (ר' נספח 3 לתצהיר התובעת).

    טענות הצדדים

15. לטענת התובעת הנתבעת לא אפשרה לה לחזור לתפקידה טרם חזרתה מחופשת לידה ולא נתנה לה את האפשרות להשתלב בעבודתה קודם ללידה.

16. לטענת התובעת מספר ימים עובר לחזרתה מחופשת לידה התקשרה אליה המזכירה של סמנכ"ל משאבי אנוש שהודיעה לה כי הוחלט להעביר אותה למחלקת גביה אולם היא סירבה לכך ואמרה שאין לה ניסיון בעבודת גביה ושהיא מבקשת לחזור לתפקידה, כמנהלת לשכת מהנדס העיר. משהנתבעת לא הסכימה להחזיר את התובעת לעבודה כמנהלת לשכת מהנדס העיר ובלית ברירה החלה לעבוד בקבלת קהל במחלקת הגביה. לטענת התובעת מדובר בעבודה שיש בה הרעת תנאים מוחשית תוך פגיעה קשה בעבודה. מדובר על עבודה שיושבים במחיצה של "אופן ספייס" ומקבלים קהל אזרחים ממורמר וכועס איתם היתה צריכה להתמודד, וזה לא חלק מכישוריה.

17. לטענת התובעת פנתה היא לממונה עליה והבהירה כי אינה מוכנה לעבוד בתפקיד גבייה והיא מבקשת לחזור למשרה שלה כמנהלת לשכת מהנדס העיר, אולם הנתבעת לא הסכימה לכך. עוד טוענת התובעת כי מי שהחליפה אותה בתפקיד מנהלת לשכת מהנדס העיר היא זו שהתובעת ראיינה בעצמה לפני שיצאה לחופשת לידה והיא נשארה בתפקיד זה גם לאחר שהתובעת חזרה מחופשת הלידה.

18. לטענת התובעת כמנהלת לשכת מהנדס העיר עבדה מהשעה 8.00 עד 15.00, ואילו בתפקיד הגבייה היתה אמורה לעבוד כל יום מהשעה 8.00 עד 15.00 וביום שני עד השעה 18.00. התובעת פנתה לממונים עליה והבהירה שהיא לא יכולה להישאר ביום שני עד השעה 18.00 כי יש לה ילדה קטנה. במענה לכך הציעו לה לעבוד בבית ספר או להיות סייעת בגן ילדים, אולם בסופו של יום הבהירו לה כי אין תקנים בבתי הספר ושוב התובעת ביקשה לחזור לתפקידה הקודם כמנהלת לשכת מהנדס העיר. אולם בפועל הנתבעת העבירה אותה לעבוד כפקידה באגף התכנון של מר אריאל בלכר ששימש כמהנדס העיר ועבר לתפקיד אדריכל העיר בכפיפות למהנדס העיר.

19. לטענת התובעת עברה לעבוד באגף התכנון כמזכירה, אולם לא היה לה מקום מסודר לשבת והושיבו אותה במסדרון ליד השירותים. התובעת טוענת כי ניסתה להתחיל לעבוד שם אולם כל העובדים באגף התכנון החלו להניח לה עבודות על השולחן לצלם ולהכין להם תיקי עבודה והיא קיבלה עבודות מכל הצוות של אגף התכנון. התובעת נכנסה לאדריכל העיר, אריאל בלכר ושאלה אותו למה היא לא משמשת כמזכירה שלו והוא השיב לה כי יש לו כבר מזכירה ולכן אמר לתובעת שתעשה כל מה שמבקשים ממנה לרבות ניהול יומנים של כל עובדי האגף.

20. לטענת התובעת ביקשה לשוחח עם יו"ר ועד העובדים בעירייה שהצדיק אותה וביקש ממנה לכתוב מכתב לאסף אדרי. התובעת פנתה למר אדרי במכתב אבל הוא לא חזר אליה ולכן הגישה את התביעה דנן. לאחר הגשת התביעה ביום 12.2.17 התובעת הודיעה על התפטרותה, לאחר שלא היתה יכולה יותר להמשיך ולעבוד באמצע המסדרון ליד השירותים תוך שהיא עוברת השפלות כל יום.

21. מנגד לטענת הנתבעת במהלך שהותה של התובעת בחופשת לידה חל שינוי ארגוני בעירייה, במסגרתו הועבר מי ששימש עד אז כמהנדס העירייה והממונה הישיר של התובעת, האדריכל אריאל בלכר, לכהן כמנהל אגף התכנון ואדריכל העיר. תחת מר בלכר, מונתה אינג' שרית צולשין לשמש בתפקיד מהנדסת העיר וראש מינהל הנדסה (ר' נספח ד' לתצהיר מר אדרי). לטענת הנתבעת התובעת עודכנה על שינוי ארגוני זה בטרם ששבה מהחל"ת, ולאחר שהובהר לה כי תשמש כמזכירתו של מר בלכר בתפקידו החדש, באותם תנאי שכר והעסקה שהיו לה לפני כן. אולם התובעת ביקשה מאגף משאבי אנוש לבדוק עבורה אפשרויות להעסקה בתפקיד חלופי. לכן הוצע לתובעת לעבוד כפקידה באגף הגבייה. לטענת הנתבעת התובעת לא טרחה להגיע לראיון עבודה שנקבע לה עם מנהל אגף הגבייה ואף הודיעה כי אין בדעתה לשוב לעבוד בעירייה. אולם לאחר זמן קצר שינתה את דעתה וביום 9.8.16 הודיעה לאגף משאבי אנוש כי מבקשת היא לחזור בה מההודעה להתפטר והיא מבקשת לחזור לתפקידה הקודם באגף ההנדסה, הנתבעת טוענת כי הבהירה לתובעת כי היא יכולה לחזור לתפקידה הקודם כמזכירתו של מר בלכר (ר' נספחי ה-ו לתצהיר מר אדרי). אולם התובעת הבהירה כי היא מבקשת לחזור לעבוד בתפקיד פקידת גבייה ולאחר ראיון לתפקיד סוכם עם מנהל אגף הגביה כי היא תתחיל לעבוד בתפקידה החדש ב-1.9.16 (ר' נספחי ז' לתצהיר אדרי). בפועל התובעת החלה את תפקידה ב-6.9.16. התובעת לא הסכימה לעבוד ביום שני עד השעה 18.00 וכן לא היתה מרוצה מתפקידה זה ולכן נעשה ניסיון לשבץ את התובעת בתפקיד של מזכירת בית ספר ללא עבודה אחר הצהרים אולם התובעת סירבה לקבל על עצמה תפקיד זה (ר' נספח ט' לתצהיר אדרי). לכן הנתבעת הציעה לתובעת לחזור לשיבוצה המקורי כמזכירת אגף הנדסה הכפופה למר אריאל בלכר. אולם התובעת גילתה חוסר נכונות לעבוד שם כבר מלכתחילה, היא נעדרה ימים רבים, מבלי לעדכן את ממוניה ולא ביצעה את עבודתה. התובעת נהגה גם לאחר באופן קבוע. התובעת פנתה ביום 27.11.16 במכתב בו הלינה על הרעת תנאים כביכול וביקשה לחזור לעבודה כמזכירת מהנדסת העיר החדשה ומשלא נענתה הגישה את תביעתה. עוד טוענת הנתבעת כי הסכם העסקתה של התובעת עמד להסתיים ביום 31.1.17 ולכן התבקש מר בלכר להעביר לאגף משאבי אנוש חוו"ד על תפקוד התובעת. בחוות דעת זו הביע מר בלכר את חוסר שביעות רצונו מתפקוד התובעת והיעדרויותיה הרבות וחוסר שיתוף הפעולה. לכן הנתבעת שקלה לזמן את התובעת לשימוע בפני וועדת פיטורין אולם התובעת הודיעה ביום 12.2.17 מיוזמתה על התפטרותה.

     

     

    ההליך

22. ביום 15.7.18 התקיים דיון הוכחות בו נשמעה עדות התובעת ועדות עדי הנתבעת, מר אסף אדרי (להלן: מר אדרי), סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש וגב' שרית צולשין (להלן: גב' צולשין) מהנדסת העיר ומנהלת מינהל הנדסה.

    דיון והכרעה

    התשתית המשפטית – חוק עבודת נשים

23. סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) קובע כי:

    "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההיעדרות, כאמור בפסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה...".

24. הפסיקה חידדה את מטרת סעיף זה:

    "למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת מהעבודה" (ר' ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פילו בע"מ [פורסם בנבו] (16.3.08); להלן: עניין מורי; כן ראו את בג"צ 7000/08 אנריאטה לוי נ' שר הביטחון [פורסם בנבו] (7.6.10); ע"ע (ארצי) 16117-07-10 ישראלה חסון רביקוביץ' - M3 ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (19.12.13)).

25. בע"ע 44309-05-11 שירי להב- משרד החוץ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 22.1.13 הודגש כי:

    "המעסיק חייב ליתן לעובדת הזדמנות אמיתית וכנה להשתלב חזרה בעבודה. לא למותר הוא להדגיש, כי כמו את יתר חובותיו בקשר ליחסי עבודה, כך גם את חובתו זו, עליו למלא בתום לב ובהגינות, וזאת, לרבות במקום עבודה שחלו בו שינויים במהלך חופשת הלידה. לא על העובדת שחזרה מחופשת לידה לשאת על גבה שינויים כאלה ואחרים, לרבות שינויים דרמטיים, ככל שחלו במקום העבודה. הסתמכות המעסיק על שינויים מעין אלה כאסמכתא לאי שילובה של עובדת ששבה לעבודה מחופשת לידה לא תתקבל, ומשמעותה תהיה אי קיום הוראת החוק" (ר' (להלן: פרשת להב)).

26. סעיף 9 א'(א) לחוק עבודת נשים ממשיך וקובע כי "לא יפגע מעסיק בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה".

27. בדברי ההסבר לסעיף זה הוסברה תכלית הסעיף , במילים הבאות:

    "ישנם מעבידים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים בהריון על ידי פגיעה משמעותית בהיקף המשרה של נשים אלה ובכך כופים עליהן את סיום העבודה. מעבידים אלו מתרצים את הפגיעה בהיקף העבודה בטעמים כביכול כלכליים. כדי למנוע תופעה זו ולאור ההתדיינות המשפטית המרובה בשאלה האם צמצום היקף המשרה הינו למעשה אקט עקיף של גרם פיטורים, המחייב אישור שר העבודה והרווחה, מוצע לקבוע במפורש כי אין לפגוע בהיקף משרתה ובהכנסתה של אשה בהריון אלא באישור שר העבודה והרווחה בדומה לסוגיית פיטורי אשה בהריון" (הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (איסור פגיעה בהיקף משרה), התשנ"ז-1997, ה"ח 2620).

28. יפים לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) דבורה צנעני נ' המכון הצרפתי (מיום 1.1.18), שם נקבע כי: "סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את היקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה. בכך ביקש המחוקק (בין היתר) להבטיח את שובה של העובדת מחופשת הלידה לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה".

29. חוק עבודת נשים אוסר על שינוי בהיקף העסקה או בתנאי השכר, להבדיל משינוי בתפקיד העובדת השבה מחופשת לידה, לגביו אין איסור מפורש. עם זאת הלכה פסוקה היא כי בנסיבות מסוימות שינוי במהות העבודה, השולל מהעובדת הזדמנות אמתית לשוב ולהשתלב במקום עבודתה, הוא שינוי העומד בניגוד לתכלית חוק עבודת נשים. (ר' פרשת להב).

30. לאחרונה ניתן פסק דין בתיק ע"ע (ארצי) 44776-05-15 נאוה סירטו נ' הפניקס קרנות פנסיה מאוזנות וותיקות בע"מ (19.2.18) שם נקבע:

    ".... אחת התכליות של סעיפים 9(א) ו9(ג)(1א) היא להגן על מקום עבודתה של העובדת. תכלית זו מבוססת על ההכרה בכך שהעבודה מעצבת זהות ומאפשרת לעובדת הגשמה עצמית וביטחון כפי שנקבע בבג"ץ 4485/08 אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב [פורסם בנבו] (5.10.2009)):"העובד משקיע במקום עבודתו את מירב זמנו ואת מיטב מרצו, הוא קושר במקום העבודה קשרים חברתיים המלווים אותו בשגרת יומו, וזהו לו מקור של סיפוק, התפתחות והגשמה עצמית. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) מ' חשין בדנג"ץ 4191/97 אפרים נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נד(5) 330, 381 (2000): "זכותו של אדם לעבוד – להחל לעבוד ולהמשיך לעבוד – זכות-של-תשתית היא. שקולה היא לזכות טבעית. אכן, הכתוב לימדנו שעונש הוא שהשית אלוהים על האדם באומרו לו כי בזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג, י"ט); ואולם כולנו ידענו כי בימינו – כך היה גם בימים שקדמו לימינו – העבודה סם-חיים היא לאדם. אדם שעבודתו ניטלה ממנו – זכות ניטלה ממנו, מיקצת מכבודו ניטל ממנו"" (ראו גם: עניין מורי; ע"ע (ארצי) 42097-12-11 טניה חורי - רותם אמפרט נגב בע"מ [פורסם בנבו] (22.6.16))).

     

    מן הכלל אל הפרט:האם היה שינוי בשעות עבודתה של התובעת ובשכרה?

31. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי שכר עבודתה לא נפגע לאחר שחזרה מחופשת לידה, נהפוך הוא עיון בתלוש השכר לחודש 7/15 מעלה כי שכרה של התובעת עמד ע"ס 5491 ₪ ברוטו ו4876 נטו. מאידך עיון בתלוש השכר לחודש 10/16 מעלה כי שכר הברוטו של התובעת עמד ע"ס 5745 ש"חל ושכר הנטו עמד ע"ס 5115 ₪ ושכר חודש 11/16 עמד ע"ס 5470 ₪ ברוטו ו 4848 ₪ נטו (ר' נספחי טז לתצהיר מר אדרי).

32. כמו כן אין אנו מקבלים את טענת התובעת לפיה היה שינוי בשעות עבודתה בתפקידה החדש הואיל ובאגף הגבייה היה עליה לעבודה בימי שני עד השעה 18.00 בשונה מעבודתה בתפקיד מנהלת לשכת מהנדס העיר (ר' סעיף 12 לתצהיר התובעת). עיון בכרטיסי הנוכחות של התובעת עובר ליציאת לחופשת לידה (קרי לפני 12/15) מעלה כי בתפקידה הקודם כמזכירת מנהל האגף של מהנדס העיר, בימי שני היתה עובדת משעה 8.00 עד השעה 18.00. כמו כן גם בשאר הימים היו ימים רבים שהתובעת היתה נשארת הרבה מעבר לשעה 15.00 (ר' נספחי ח' 1).

33. עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי בניגוד לסעיף 12 לתצהירה, בעדותה מודה היא בכך: "ש: מה היו שעות העבודה שלך בתפקיד הקודם? ת: 8.00-16.00 אבל אם היה עומס של עבודה הייתי נשארת עד מאוחר. כמו כן ביום שני היינו נשארים עד השעה 18.00" (ר' עמ' 7 שורות 7-9).

    ובהמשך העידה בכל הנוגע לתקופת העסקתה עובר ליציאתה לחופשת לידה: " ... הייתי נשארת עד שעות מאוחרות מעבר לארבע חמש, עד שבע, כדי להספיק לנהל את הלשכה על הצד הכי טוב..." (ר' עמ' 4 שורות 29-30).

34. האמור עולה בקנה אחד עם תצהירו של מר אדרי, שלא נסתר: "17. ויודגש, כי הדרישה לעבודה בשעות אחה"צ בימי ב' ממילא לא הייתה חדשה לתובעת או ספציפית לאגף הגבייה בלבד, כי אם דרישה ידועה, ומוכרת ומתחייבת מכלל העובדים המשמשים בתפקידי פקידות בעירייה ובמשרות הכרוכות בקבלת קהל במסגרתן, בפרט. והרי, התובעת עצמה הועסקה באופן זה באגף ההנדסה ערב יציאתה לחופשת שמירת הריון".

35. מעבר לאמור, עיון בכרטיסי הנוכחות של התובעת לאחר המועד בו חזרה מחופשת הלידה, קרי מ9/16 מעלה כי בימי שני לא נשארה לעבוד עד השעה 18.00 אלא הייתה יוצאת בסביבות השעה 15.00 וכך גם בשאר ימי השבוע . זה המקום לציין כי עיון בכרטיסי הנוכחות מעלה כי התובעת איחרה פעמים רבות ונעדרה ימים רבים במהלך תקופת העסקתה לאחר שחזרה לעבוד לאחר חופשת הלידה (ר' כרטיסי נוכחות לחודשים 9/16-1/17 נספחים יא לתצהיר הנתבעת).

36. כמו כן, עיון בסעיפים 18-19 לתצהירו של מר אדרי, שלא נסתרו, מעלה כי נוכח דרישת התובעת שלא לעבוד בימי שני לאחר השעה 15.00 ונוכח חוסר שביעות רצון התובעת בעבודתה באגף הגביה, הנתבעת ניסתה למצוא פתרון לתובעת ולמצוא לה מקום עבודה אחר שאין בו צורך לעבוד לאחר השעה 15.00: "ניסיון להגיע להבנות עם התובעת, לפיהן תצא מעבודתה במהלך ימי שני לפני שעות קבלת הקהל אחה"צ ותשוב לעבודה במעלך שעות אחה"צ, לא הסתייע, היות שהתובעת לא נאותה לשתף פעולה בעניין זה, בטענה להיעדר סידור מתאים. מה עוד, שבשלב זה התובעת גם הודיעה לפתע לנציגי אגף משאבי אנוש, שהיא ממילא אינה רואה עצמה כלל מתאימה לעבודה עם קהל וביקשה לבחון העברתה לתפקיד אחר. לאחר מכן, אמנם חזרה בה מהצהרתה זו אך המשיכה לעמוד על סירובה לעבוד בשעות אחה"צ בימי ב'. על רקע כל זאת ולנוכח המגבלות המיוחדות שהציבה התובעת בכל הנוגע לתנאי העסקתה, כאמור, נערך ניסיון לשבצה בתפקיד של מזכירת בית ספר, אשר אינו כרוך בעבודה בשעות אחה"צ, אלא שבסופו של דבר אף ניסיון זה לא צלח, לנוכח סירובה של התובעת לקבל על עצמה תפקיד זה:... לאור השתלשלות עניינים זו, הושבה התובעת בסופו של דבר לשיבוצה המקורי כמזכירת אגף הנדסה הכפופה למר בלכר".

37. האמור עולה בקנה אחד עם מיילים שיצאו בעניינה של התובעת. ביום 5.9.16 יצאה מייל בעניינה של התובעת למר אסף אדרי מגב' עינת גוטהרץ: "אסף שלום, סיגלית פרץ שבה לעבודה סדירה לאחר חופשת לידה, אך טוענת כי אין באפשרותה לעבוד בשעות אחר הצהריים בשל חובותיה ההוריות (הנ"ל זכאית לשעת הנקה עד יום 19.3.17, ולכן מחוייבת לעבוד 9.30 שעות בימי שני, כלומר עד השעה 17.30). משיחה עם יאיר עולה כי בשל הצורך במתן מענה בשעות קבלת קהל, לא ניתן לאשר קיצור יום עבודה מעבר לנדרש ע"פ חוק, והעובדת מסרה שלא תוכל לנצל את שעת ההנקה במהלך היום בשל ריחוק ממקום העבודה והצורך להתאים את עצמה לשעות פעילות הפעוטון. אודה להנחייתך. תודה רבה מראש והמשך יום נעים עינת" (ר' נספחי ח2 לתצהיר מר אדרי).

38. מר אדרי ענה למייל של עינת גוטהרץ, כך: " ... לבקשת ראש העיריה, יש לראיינה לטובת תפקיד מזכירה בבית ספר שב"צ, במקום קליטת עובדת חדשה" (ר' נספח ט' לתצהיר מר אדרי).

39. כמו כן אין חולק כי בסופו של יום התובעת עברה לעבוד כמזכירה באגף התכנון בניהול של אד' מר אריאל בלכר בשעות שלא מעבר לשעה 15.00 בכל ימות השבוע.

40. משכך לא שוכנענו כי לאחר שהתובעת חזרה משמירת ההיריון וחופשת הלידה והארכת חופשת הלידה היה לה שינוי בשעות עבודתה אל מול התקופה עובר ליציאתה לשמירת הריון וחופשת הלידה. עיון בכרטיסי הנוכחות בתקופה שלפני יציאתה לחופשת לידה ולאחר מכן מעלה כי עובר ליציאתה לחופשת לידה עבדה יותר שעות מאשר התקופה לאחר שחזרה מחופשת לידה וזאת למרות שיכולה היתה לעבוד יותר שעות גם בתקופה שלאחר חזרתה מחופשת הלידה, אולם התובעת סירבה לכך. כמו כן לא שוכנענו כי שכרה של התובעת נפגע לאחר חזרתה מחופשת לידה. כמו כן גם היקף משרתה של התובעת לא שונה, נהפוך הוא התובעת בחרה לעבוד פחות שעות מאלו שעבדה קודם.

    מה התפקיד שהוצע לתובעת? האם ניתן היה לאפשר לתובעת לחזור לתפקידה הקודם ולהשתלב בו או שהשינוי בתפקיד התובעת נבע משינוי ארגוני במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת?

41. לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכלל הראיות בתיק, אנו סבורים, כפי שיפורט בהמשך כי למרות האמור לעיל, בנסיבות העניין היה על הנתבעת לאפשר לתובעת לחזור לתפקידה הקודם למרות השינוי הארגוני נוכח התכלית של חוק עבודת נשים. לא שוכנענו כי הנתבעת נתנה הסבר משכנע מדוע לא ניתן היה לעשות כן, שעה שמי שהחליפה את התובעת, עת יציאתה לחופשת לידה, באופן זמני (הגב' קרני עזרא) בתפקידה הקודם נשארה לעבוד באותו מקום, בתפקיד של התובעת, למרות השינוי הארגוני שנעשה. זה המקום לציין כי התובעת יצאה לשמירת הריון עוד ביום 22.12.15 והשינוי הארגוני נעשה במהלך חודש 3/16 והתובעת חזרה לעבוד רק בחודש 9/16.

42. ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה התובעת התקבלה לעבוד כמזכירתו של מר אריאל בלכר ששימש כמנהל אגף ולכן לטענת הנתבעת מחויבותה כלפי התובעת היתה להציע לה לעבור ולעבוד בתפקיד מזכירת מנהל האגף מר אריאל בלכר לאחר שחזרה מחופשה הלידה, ואכן זה מה שהוצע לתובעת אולם התובעת היא זו שסירבה לכך(ר' סעיפים 9-10 לתצהיר מר אדרי). עם זאת, לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעת בנדון ואנו מבכרים לקבל את טענת התובעת לפיה לאחר שחזרה מחופשת הלידה הנתבעת הציעה לה לעבור ולעבוד באגף הגבייה, תפקיד השונה מהתפקיד אותו מילאה עובר ליציאתה לחופשת לידה ורק לאחר מכן הוצע לה לעבור לעבוד כמזכירה באגף התכנון שנוהל על ידי אד' אריאל בלכר, נטעים טעמינו.

43. עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי הצהירה בנוגע לאמור, כדלקמן: "4. ביום 9.9.2016 חזרתי מחופשת הלידה לעבודתי בנתבעת ואולם, הנתבעת לא איפשרה לי לחזור לתפקידי טרם חופשת הלידה ולא נתנה לי בכלל את האפשרות להשתלב בעבודתי קודם הלידה. 5. מספר ימים טרם חזרתי מחופשת הלידה התקשרה אליי יעל המזכירה של אסף אדרי סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת והודיעה לי שהוחלט להעביר אותי למחלקת הגביה. אני סירבתי לכך בכל תוקף ואמרתי ליעל שאני מנהלת לשכת מהנדס העיר אין לי כל ניסיון בעבודת גביה מה גם שטוב לי מאוד בתפקידי זה וזו המשרה אליה רואיינתי לעבודה ואליה התקבלתי ובכלל אם היו מציעים לי לעבוד באגף הגביה כלל לא הייתי מתראיינת לתפקיד, הגעתי לעירייה לתפקיד מנהלת לשכת מהנדס העיר ואני לא מוכנה לתפקיד אחר- ביקשתי מיעל שלא לפגוע לי בתפקיד ולא לשנות לי את השכר ושאיני מוכנה לכך. 6. לאחר מכן במהלך מספר ימים החלו טלפונים ויעל החלה במסע שכנועים – אותי תנסי, אולי בכל זאת? כדאי לך לנסות ולא הרפתה, הסברתי ליעל ואמרתי לה שוב ושוב שטוב לי בלשכת בתור מנהלת לשכה ושזה התפקיד אליו התקבלתי לעבודה, אליו רואיינתי וגוייסתי וסירבתי בכל תוקף לשנות את עבודתי או את משרתי, יעל המשיכה ללחוץ עליי ובשלב זה כבר מאוד חששתי שהוליכם לפטר אותי, הבנתי שזה או שאני מנסה יום יומיים לעבוד בגביה או שאני הולכת הביתה כלומר מאבדת את המשרה ומפוטרת".

44. תצהירה של התובעת לא נסתר והוא עולה בקנה אחד עם חקירתה הנגדית של התובעת: "..הם כדררו אותי ממקום למקום והציעו לי את הגביה. אמרתי שאני לא רוצה ואני רוצה לחזור לתפקידי הקודם ולהיות מזכירת לשכת מהנדס ראש העיר... כמה ימים לפני שחזרתי יעל התקשרה אליי במסע שכנועים- תעברי לאגף הגביה יהיה לך יותר נעים.. אני זוכרת שזה כמה ימים לפני שחזרתי למקום עבודתי. היא הציעה לי, שכנעה אותי לעבור לגבייה . אני סירבתי בכל תוקף ומסע השכנועים המשיך גם לאחר שחזרתי... פחדתי שיפטרו אותי מהעירייה ולכן לאחר מסע השכנועים והיות ואין לי שום תפקיד אחר ואם היו מכינים אותי לפני כן והיו מיידעים אותי שאני לא חוזרת לתפקידי הקדם שמנהלת לשכה של מהנדס העיר, בטוח שהייתי מחפשת תפקיד אחר, ולא מקבלת הודעה כזו כמה ימים לפני שאני אמורה לחזור, פחדתי מפיטורים ולכן הסכמתי ללכת לראיון עבודה בגבייה אצל מר יאיר. באותו יום שהייתי אמורה להגיע לראיון התקשרתי ליאיר בבוקר, בתי נעמי היתה חולה ולא יכולתי ללכת לראיון והודעתי לו , הוא איחל לי בריאות ואמר שניפגש מחר, זה היה באוגסט לפני שחזרתי" (ר' עמ' 8 שורות 2-23).

45. האמור עולה בקנה אחד עם המייל ששלחה גב' יעל סיינס מאגף משאבי אנוש לאסף אדרי וליאיר מנהל אגף הגביה מר יאיר אונפסונג מיום 3.8.16: "התקשרתי לסיגלית ועידכנתי שמאגף הגביה ייצרו עימה קשר ויזמנו אותה לראיון...". וכן למייל ששלח מר אדרי למנהל אגף הגביה מר יאיר אונפסונג מיום 3.8.16: "אנא עדכונך לאחר הראיון" (ר' נספח ה' לתצהיר מר אדרי).

46. יתרה מזאת, עיון בנספח ו' מייל מיום 9.8.16 מעלה כי התובעת הבהירה כי היא מבקשת לשוב לתפקידה ערב יציאתה לחופשת הלידה. זה המקום לציין כי עיון במייל מיום 9.8.16 ששולחת עינת גוטהרץ לאסף אדרי נותר ללא מענה בו כתבה: "אבקש לוודא שניתן להודיע לעובדת כי יש באפשרותה לשוב לתפקידה הקודם ולברר אם יש לערוך מכתב סיום העסקה עבור קרני עזרא" מכיוון שלא ניתן מענה למייל זה ממר אדרי הוציאה גב' עינת גוטרץ מייל נוסף מיום 17.8.16 לאסף אדרי המבקש את הנחייתו בנדון (ר' נספח ו' לתצהיר מר אדרי). ערים אנו לנספח ז' מייל מיום 23.8.16 בו שואלת התובעת האם ההצעה לתפקיד פקידת גבייה עומדת בעינה, אולם עדות התובעת מבהירה את הדברים כי פנייה זו נעשתה לאחר שהבינה שלא יתנו לה לחזור לתפקידה הקודם בלשכת מהדס העירייה וחשש שתפוטר.

47. יצוין כי שוכנענו כי התמונה העולה מקריאת מלוא המיילים תואמת את גרסת התובעת לפיה בשלב הראשוני הנתבעת הציעה לה לחזור לאגף הגבייה, התובעת הבהירה שהיא מבקשת לחזור לתפקידה הקודם כמזכירת מהנדס העיר (מנהל לשכתו כטענת התובעת), הנתבעת לא נענתה לדרישה זו ולאחר מכן התובעת בלית ברירה הסכימה להתראיין לאגף הגבייה.

48. נוכח האמור שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובעת בנדון, לפיה הנתבעת הציעה לתובעת לחזור ולעבוד באגף הגביה דווקא ורק לאחר מכן העבירה את התובעת לעבוד כמזכירה באגף התכנון בניהול של אדר' אריאל בלכר.

     

    העדר עדכון התובעת בדבר שינוי בתפקיד שלה

49. לטענת התובעת הנתבעת כלל לא עדכנה אותה במהלך חופשת הלידה על השינוי בתפקידה וזאת בניגוד לטענת הנתבעת כי התובעת ידעה על השינוי.

50. לאחר שעיינו בכלל הראיות ושמענו את כלל העדים לא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת הנתבעת בנדון.

    הנתבעת לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי הנתבעת עדכנה את התובעת על השינוי במשרתה עובר לשובה מחופשת הלידה. ערים אנו לטענת הנתבעת כי עיון בנספח ג' 1 מעלה כי התובעת ידעה על השינוי הואיל ונרשם בהעתקים של מכתב זה , שמה של אינג' שרית צולשין כראש מינהל הנדסה ומהנדסת העיר. אולם אין אנו סבורים כי יש באמור משום חובת היידוע הנדרשת ממעסיק לעדכון על שינוי משרה. מעבר למסמך זה לא הוצגה כל ראיה ממנה עולה כי הנתבעת הודיעה לתובעת על שינוי זה ומנגד גרסתה של התובעת בנדון לא נסתרה. יש לציין כי עיון בחומר הראיות מעלה כי הנתבעת מתנהלת במיילים רבים בכל הנוגע לתובעת וחרף האמור לא הוצג כל מייל או מכתב המיידע אותה בנוגע לשינוי זה, מעבר למיילים שיצאו בסמוך למועד חזרתה.

    מעבר לאמור הנתבעת לא הביאה לעדות את גב' יעל סיינס ממשאבי אנוש שהתכתבה מול התובעת או את גב' עינת גוטהרץ שהיו בקשר ישיר עם התובעת שיכלו להעיד ולשפוך אור על הסוגיה בדבר מה נאמר לתובעת ומה היא ביקשה ומשכך הדבר יפעל לחובת הנתבעת.

51. משכך שוכנענו כי הנתבעת לא עדכנה את התובעת על השינוי מספיק זמן מראש ולא אפשרה לה את זכות הטיעון בכל הנוגע לשינוי זה.

52. בהתנהלות זו יש לטעמנו הפרה של חובות תום הלב וההגינות בהן חבה הנתבעת כלפי התובעת.

    מה הגדרת תפקידה של התובעת? והאם הנתבעת איפשרה לתובעת להשתלב בעבודתה כנדרש?

53. אכן עיון במכתב שנשלח לתובעת מיום 19.7.15 מעלה כי נכתב לה כי: "הננו מאשרים קבלתך לעבודה בעיריית גבעתיים כ- מזכירת מנהל האגף מתאריך 20.7.2015". ובכותרת של מכתב זה נרשם אגף ההנדסה. גם עיון בהודעה בדבר תנאי עבודה מעלה כי תיאור התפקיד של התובעת היה: מזכירת מנהל האגף הממונה הישיר: מהנדס העיר. כך גם עיון בהסכם העסקה של התובעת מעלה כי נרשם שם: "3.א. העובד/ת יועסק/תועסק ע"י העירייה בתפקיד מזכירת מנהל האגף בהיקף של 100% משרה. ב. העירייה תהיה רשאית להעסיק את העובד בכל תפקיד אחר כפי שיוטל עליו/ה ע"י מנהל/ מהנדס העיר (להלן: המנהל/ת") ולא יהיה בשינוי זה משום הרעת תנאי העבודה, המזכים בפיצויי פיטורים...." (ר' נספח ה' לתצהיר מר אדרי).

54. ערים אנו לכך כי אכן בסופו של יום הוצע לתובעת לשמש כמזכירה באגף התכנון של אדר' מר בלכר, וכי למעשה התובעת נשארה בסופו של יום בתפקיד מזכירה של אותו מנהל אגף עימו עבדה עובר ליציאתה לשמירת הריון וחופשת לידה. עם זאת, אין חולק כי הלכה למעשה התובעת עבדה עובר ליציאתה לחופשת לידה, כמזכירתו של מר בלכר בתפקידו כמהנדס העירייה בלשכת מהנדס העירייה שהינה לשכה שונה מהמקום בו ישבה התובעת לאחר שחזרה מחופשת הלידה וכי מדובר על תפקיד שונה הלכה למעשה . הנתבעת לא הציעה לתובעת לחזור ולעבוד בתפקיד הקודם בו עבדה אלא הציעה לה לאחר תקופה בה החלה לעבוד באגף הגביה להמשיך ולעבוד תחת פיקוחו של מר בלכר אבל בתפקידו השונה כמנהל אגף תכנון ולא הוצע לה להמשיך לעבודה כמזכירה של מהנדסת העירייה ששימש כמנהלת מינהל נוכח השינוי הארגוני. יצוין כי במסגרת הרה-ארגון שנעשה בנתבעת, תפקידה של התובעת כמזכירת מהנדס העירייה לא בוטל אלא המשיך להיות מאויש על ידי מי שהחליפה אותה עם יציאתה לחופשת לידה. למעשה התפקיד שהנתבעת שיבצה את התובעת לאחר הגביה, הינו תפקיד חדש שלא היה עובר ליציאתה של התובעת לשמירת הריון וזאת בשונה מתפקידה הקודם.

55. יצוין כי מהראיות עולה כי מי שהחליפה את התובעת בתפקידה הקודם כמזכירה של מהנדס העיר המשיכה לעבוד בתפקיד זה של מזכירת מהנדס העיריה, גם לאחר השינוי הארגוני שנעשה בעירייה והנתבעת לא נתנה כל מענה או הסבר מדוע לא הציעה לתובעת לחזור לתפקיד זה במקום מי שהחליפה אותה באופן זמני. זה המקום לציין כי חרף השינוי הארגוני, לא נעשה כל שינוי בתפקידה של מי שהחליפה את התובעת חרף השינוי הארגוני והמזכירה שהחליפה את התובעת המשיכה לעבוד באותו מיקום ובאותו תפקיד גם חודשים רבים לאחר השינוי הארגוני, הגם שהיא עבדה מספר חודשים תחת מר בלכר ששימש כמהנדס העיר.

56. עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי הצהירה היא בנקודה זו כי: "ברצוני לציין כי זו שהחליפה אותי בתפקיד מנהלת הלשכה, אני בעצמי ראיינתי אותה לעבודה ביחד עם מהנדס העיר דאז אריאל בלכר וסכום עימה מראש שהיא באה להחליף אותי רק לצורך חופשת הלידה ולתקופה מוגבלת".

57. עיון בחקירתו הנגדית של מר אדרי מעלה כי הוא לא מכחיש את הדברים: ".. הובאה עובדת מחברת כוח אדם למילוי מקום של התובעת בחופשת לידה. היא זו שנשארה גם לאחר שהתובעת חזרה" (ר' עמ' 13 שורות 21-15).

58. גם עיון בחקירתה הנגדית של גב' שרית צולשין מעלה כי אכן מי שהחליפה את התובעת באופן זמני המשיכה בתפקידה של התובעת מבלי שהוצע לתובעת תפקיד זה: "ש: תאשרי לי שאריאל ישב בלשכה שאת יושבת בה היום? ת: כן . זה היה המקום של מהנדס העיר. ש: המזכירה בחוץ היתה התובעת לפני שהגעת? כנראה שכן לא הכרתי אותה קודם. ש: אבל את הכרת את זו שהחליפה את התובעת? ת: כן. זו הייתה המזכירה שלי שהחליפה את התובעת. אני באתי בידיעה שקרני מי שיושבת שם היום הייתה מזכירת מהנדס העיר וסיגלית הייתה מזכירתה של רווית עוזרת מהנדס העיר הקודמת שגם אותה אני לא מכירה. ... קרני זאת המזכירה שלי. ש: כמה זמן קרני עובדת בעירייה? ת: אין לי מושג היא הגיעה לפניי. כ-3 שנים אבל אני לא יודעת תאריך מדויק" (ר' עמ' 14 שורות 6-21).

59. זה המקום לציין כי עיון בתצהיר גב' שרית צולשין ובחקירתה מעלים כי אין בהם כל אזכור בדבר הצעה או שקילה של המשך העסקתה של התובעת בתפקידה הקודם ולא הוצגה כל ראיה לפיה עולה כי היה עם התובעת שיח בנדון, ומשכך שוכנענו כי מדובר בהחלטה חד צדדית של העירייה בנדון, כפי שאף עולה מעדותה התובעת בנדון: "ש: ילדת במרץ וחזרת בספטמבר, במהלך הזמן הזה לא ביקרת בא. הנדסה? ת: ביקרתי. הגעתי לגב' שרית, חשבתי שהיא תיקח אותי לשיחה, תגיד לי בדיוק מה הולך, רוח הדברים, האם אני חוזרת או לא. היא לא דיברה איתי. ביקשתי שתחתום לי על הטפסים שאני צריכה לגן של הילדה שילדתי את נעמי. היא פשוט חתמה לי ואיחלה לי בהצלחה. לאחר מכן חזרתי הביתה וקיבלתי טלפון מהמזכירה שלה שיידעה אותי שבתפקיד שלך אותה אחת שהחליפה אותך, היא תישאר שם. את זה אני צריכה לשמוע ממזכירה ולא משרית או משאבי אנוש שאמורים ליידע אותי בדבר הזה" (ר' עמ' 5 שורות 4-10).

60. האמור עולה בקנה אחד עם תצהיר התובעת בנדון: "ביום 9.9.16 חזרתי מחופשת הלידה לעבודתי בנתבעת ואולם, הנתבעת לא איפשרה לי לחזור לתפקידי טרם חופשת הלידה ולא נתנה לי בכלל את האפשרות להשתלב בעבודתי קודם הלידה".

61. כמו כן, עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי אכן היה שוני בעבודה שביצעה עובר ליציאתה לשמירת הריון וחופשת לידה אל מול העבודה שהוצעה לתובעת לעשות לאחר שחזרה מחופשת לידה: "אני רציתי לחזור למקום העבודה שלי הקודם כמנהלת לשכת מהנדס העיר. זה התפקיד הקודם שלי וגם מה שרציתי לחזור אליו, אהבתי את התפקיד. מהנדס העיר היה מרוצה מהתפקיד שלי, תמיד הוא שיבח ואמר- סיגלית אני באמת מודה לך, אין כמוך, נותנת את כל כולך, באה בבוקר, הייתי יושבת עד מאוחר ועושה את עבודתי הכי טובה...." (ר' עמ' 7 שורות 22-28).

62. יצוין כי עיון בנספח ו לתצהיר מר אדרי עולה כי גם בעירייה חשבו על כך שניתן להציע לתובעת לחזור לתפקידה הקודם אולם מר אדרי לא התייחס למייל זה: "אסף שלום, אבקש לוודא שניתן להודיע לעובדת כי יש באפשרותה לשוב לתפקידה הקודם ולברר האם יש לערוך מכתב סיום העסקה עבור קרני עזרא".

63. כמו כן בשונה מטענות הנתבעת הרי שמחומר הראיות עולה כי התובעת לא חזרה לאותו תפקיד אותו ביצעה ואף הלכה למעשה התובעת גם לא שימשה כמזכירתו הישירה של מר בלכר כעולה מתצהירה ועדותה שלא נסתרו: "... זה לא היה תפקיד מזכירה אישי רק של אריאל, אלא מינו אותי להיות מזכירה של כל אגף התכנון. ש: כמה אנשים? ת: 5 אני חושבת... ש: מה כלל התפקיד של אגף התכנון. ת: לנהל את היומנים של רונן משורר ושל אריאל בלכר וגם של זהבה ... לנהל את היומנים שלהם, ניירת, מכתבים, הדפסות, תיוקים, דברים שוטפים, זה היה במקום ששמו אתי ליד השירותים. ש: מה שתיארת עכשיו, במה זה שונה ממה שעשית קודם? ת: זה שונה בהרבה, אצל אריאל בלשכה זה היה יותר לנהל תיקים,... התפקיד בלשכה היה יותר דינמי, כמו שאריאל אמר- את יורדת פה מבחינת רמת עבודה, עבודה, עבודה יותר מסיבית, לחץ, פה זה יותר מתון יותר שקט" (ר' עמ' 6 שורות 22-30).

64. מעבר לאמור עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי היא זו שפנתה למר בלכר בנדון:" 16. לאחר שנרגעתי ניגשתי לאריאל וביקשתי לשוחח עימו- אמרתי לאריאל שאסף ביקש שיקח אותי לעבוד אצלו להיות מזכירה שלו. אריאל אמר לי שזה ממש לא התפקיד שלי להיות מזכירה שלו של אדריכל העיר ושאני מנהלת לשכר מהנדס העיר ושיש לו מזכירה והוא לא צריך עוד אחת. אמרתי לאיראל שזו בקשה אישית של אסף ששלח אותי אליו לבדוק אם אני יכולה להשתלב אצלו בעבודה ואריאל אמר לי או קיי אם זה מה שאסף החליט יש לי ברירה? תבואי מחר ותתחילי לעבוד. ... 17. למחרת בבוקר באתי לאגף ההנדסה לאריאל להתחיל לעבוד, לא היה לי בכלל איפה לשבת ואיפה לעבוד ואחת המזכירות באגף סידרה לי כיסא ושולחן במסדרון ליד השירותים. הושיבו אותי ליד השירותים במסדרון וזה היה סיוט נוראי ומתמשך, היו באים כל מיני פקחים ואזרחים ועוברים דרכי במסדרון ויושבים לי על השולחן וישבתי ליד השירותים עם הריח של השירותים... 18. ניסיתי להתחיל לעבוד אצל אריאל וכל העובדים באגף התכנון החלו להניח לי עבודות על השולחן לצלם ולהכין להם תיקי עבודה, קיבלתי עבודות מכל הצוות של אגף התכנון – נכנסתי לאריאל ואמרתי לו שחשבתי שאני באה להיות מזכירה שלו ואריאל אמר לי שיש לו כבר מזכירה ושהוא לא צריך עוד מזכירה ושאני אעשה כל מה שמבקשים מני כולל קביעת פגישות לרונן וזהבה, מצגות טבלאות, ניהול יומנים של כל עובדי האגף, קשר מול קבלת קהל, הכנסת תיקים והדפסות וכל מה שדורשים ממני".

65. עיון בחקירה הנגדית של התובעת מעלה כי תצהירה לא נסתר: "ש: התפקיד שלך כמזכירה של אריאל בשלב זה ההוא כלל? ת: אני רוצה לתקן, זה לא היה תפקיד מזכירה אישי רק של אריאל, אלא מינו אותי להיות מזכירה של כל אגף התכנון.... " (ר' עמ' 6 שורות 16-18). ובהמשך:

    ".... חשוב לי לציין שהעמדה הזאת לא היתה עמדה שלי, תמיד כשהייתי מגיעה בבוקר הייתי רואה מישהו שישוב בעמדה שלי והייתי צריכה לבקש שיקום כי זו העמדה שלי. זה יום של קבלת קהל, אנשים ישבו שם לשרטט לצלם" (ר' עמ' 7 שורות 17-21).

66. זה המקום לציין כי הנתבעת לא הביאה לעדות את מר אריאל בלכר שיכול היה לבסס את טענות הנתבעת ומשכך הדבר יפעל לחובת הנתבעת .

67. כמו כן עיון בחקירתה הנגדית של גב' שרית צלושין מעלה כי אכן מי שמשמשת כמזכירתה יושבת כמקום בו התובעת ישבה וברור כי מדובר בתנאים טובים יותר באופן משמעותי: "ש: תאשרי לי שלשכתה מה שהיה פעם מהנדס העיר היום זו מינהל הנדסה זו לשכה שמתוחמת בדלת משה באגף ההנדסה שרואים קודם את קרני המזכירה ואת מצד שמאל? ת: ... מנהל הנדסה זו קומת מגורים בבניין מגורים. .. עולים בחדר מדרגות ונכנסים בדלת ראשית, אז מופיעה דלת שנמצא שם וועד העירייה, נכנסים לעוד דלת נמצא שם מינהל ההנדסה ב2 דירות שהוסבו למניהל ההנדסה ואז המון דלתות שיושבים או בודקי תוכניות או מפקחי בניה או מנהלי המחלקות. במרכז הקומה יש מתחם מזכירות ואז ממשיך המסדרון עם עוד חדרים וחדרים של אנשי אגף התכנון ואז עוד דלת של מזכירה שלי וממנה עוד דלת לחדר שלי.." (ר' עמ' 14 שורות 24-30).

68. גם עיון בחקירתו הנגדית של מר אדרי תומכת בכך שאכן התנאים הפיזיים של עבודת התובעת הורעו: "ש:.. תאשר לי שמהנדס העיר יושב בלשכה פרטית שהיא צמודה לדלת? ת: אבל יושבים שם גם מנהל אגף התכנון אריאל בלכר למירב זכרוני ועוד יושבים מאגף תכנון אבל אני מציע שמהנדסת העיר תענה לך..." (ר' עמ' 11 שורות 29-31).

69. ערים אנו לכך שיש לנתבעת פררוגטיבה ניהולית לבצע שינויים ארגוניים במקום העבודה אולם במקרה דנן לא הובהר מדוע חרף ביצוע השינוי הארגוני לא הוצע לתובעת להמשיך לעבוד בתפקידה הקודם, במצב בו מי שמילאה את מקומה של התובעת באופן זמני המשיכה לעבוד באותו מקום כמזכירה, תפקיד בו עבדה התובעת עובר ליציאתה לחופשת לידה. לא ברור מדוע הנתבעת לא אפשרה למהנדסת העיריה לעבוד גם מול התובעת בתפקידה הקודם כדי לבחון את אופן השתלבותה מולה, בתפקיד אותו ביצעה תקופה רבה בהצלחה. יצוין כי השינוי הארגוני לא הוביל לביטול משרתה של התובעת כמזכירת מהנדס העיריה השינוי היחידי היה השינוי בין אגף למינהל. נוכח האמור למעשה נמנעה מהתובעת האפשרות להשתלב בעבודתה כמזכירת מהנדס העיריה, לאחר שסיימה את חופשת הלידה שלה משהנתבעת לא נתנה לה כל הזדמנות לעבוד אל מול מהנדסת העיר החדשה. לא מן הנמנע כי אילו התובעת לא היתה יוצאת לשמירת הריון וחופשת לידה והיתה נשארת בעבודתה גם לאחר השינוי הארגוני הייתה נשארת בתפקידה ולא היתה מתפטרת כלל.

70. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בעניין להב: "... המעסיק חייב ליתן לעובדת הזדמנות אמיתית וכנה להשתלב חזרה בעבודה. לא למותר הוא להדגיש, כי כמו את יתר חובותיו בקשר ליחסי עבודה, כך גם את חובתו זו, עליו למלא בתום לב ובהגינות, וזאת, לרבות במקום עבודה שחלו בו שינויים במהלך חופשת הלידה. לא על העובדת שחזרה מחופשת לידה לשאת על גבה שינויים כאלה ואחרים, לרבות שינויים דרמטיים, ככל שחלו במקום העבודה. הסתמכות המעסיק על שינויים מעין אלה כאסמכתא לאי שילובה של עובדת ששבה לעבודה מחופשת לידה לא תתקבל, ומשמעותה תהיה אי קיום הוראת החוק....ואמנם, אפשר שתתעורר שאלה בדבר תחולת שני ההסדרים יחדיו, במקרה של עובדת ששהתה בחופשת לידה, והיא עובדת במשרת אמון, שבמהלך חופשת הלידה בה שהתה הסתיימה כהונת הנבחר, ונבחר אחר כבר מכהן במקומו.....עם זאת, יש להדגיש כי בסופו של יום, יישום הוראת סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים יהא תמיד בשים לב לכלל נסיבות המקרה, ובהן אופי המשרה בה מדובר, שהיא משרת אמון. בקשר לכך אין להוציא מכלל אפשרות מצב דברים בו למשל הנבחר מבקש כי במשרת האמון בה מדובר יועסק עובד או תועסק עובדת, שהם אנשי אמונו משכבר הימים. או אז, במקרה מעין זה, יהא על הגורמים המוסמכים לבחון את כלל הנסיבות, ולקבל החלטה בדבר אופן שילובה בעבודה של העובדת שחזרה מחופשת לידה, וזאת לאחר ששמעו את עמדתה (ראו על זכות הטיעון להלן). נציין כי נסיבות מעין אלה אינן עומדות לדיון לפנינו, ואין לנו צורך להכריע בהן. ...כמו הוראת חוק עבודת נשים שהיא קטגורית, במובן זה שהיא מחייבת את המדינה לאפשר חזרת עובדת לעבודה לאחר חופשת לידה, לרבות עובדת שמשרתה היא משרת אמון, כך גם, ובבחינת על אחת כמה וכמה, לא תהא המדינה פטורה ממתן זכות טיעון לעובדת או לעובד, שהועסקו במשרת אמון, שמבקשים לסיים העסקתם על רקע סיום כהונתו של נבחר".

71. במקרה דנן עולה כי גב' שרית צולשין כלל לא הכירה את עבודת התובעת כמזכירת מהנדס העיריה והנתבעת כלל לא אפשרה לה היכרות עם התובעת. מעבר לאמור יציאתה לחופשת לידה היא זו שגרמה לכך שלא ניתן היה להכיר אותה והלכה למעשה נוצר מצב כי נוכח העדר היכרות זו נמנעה מהתובעת האפשרות להוכיח את יכולתה לבצע את תפקידה הקודם.

72. מעבר לאמור עבודתה של התובעת עובר ליציאתה לחופשת לידה היתה מבחינתה מאתגרת ומשמעותית ולא בכדי עיון בכרטיסי הנוכחות שלה לתקופה זו מעלים כי נשארה לעבוד הרבה מעבר לשעות הנדרשות ממנה דבר שמוביל למסקנה כי מדובר על עבודה שהיתה משמעותית עבורה. מעבר לאמור גם התנאים הפיזיים שהיו לתובעת היו טובים באופן משמעותי מהתנאים הפיזיים שהיו לה לאחר שחזרה מחופשת הלידה. וכן גם אופי התפקיד של מי שמשמשת כמנהלת לשכה הלכה למעשה אל מול מי שמבצעת עבודות מזכירות כלליות לכלל האגף , במיקום בעייתי.

73. ערים אנו לפסיקות שהפנתה הנתבעת בסיכומיה לרבות בתיק עב 2766/06 יעל רוז נ' פלשתין פוסט בע"מ, אולם שם דובר על מצב בו לא ניתן היה להחזיר את העובדת לתפקיד הקודם בשונה מהמקרה דנן ומעבר לאמור מדובר בפסיקות של בתי הדין האזורים.

74. משכך שוכנענו כי הנתבעת הפרה את סעיף 9א' לחוק עבודה נשים וכן את חובת תום הלב הנדרשת במערכת יחסי עבודה במיוחד שעה שמדובר במעסיק ציבורי, הן בכך שלא יידעה את התובעת על השינוי מספיק זמן מראש, ולא אפשרה לה לטעון את טענותיה בנדון והן בכך שלא נתנה לה את ההזדמנות להכיר את מהנדסת העיר החדשה במסגרת עבודה לכל הפחות לתקופת מסויימת כדי לאפשר לה להשתלב או לכל הפחות את זכות הטיעון בנוגע לאמור, תוך העדפה את מי שהחליפה אותה באופן זמני כשיצאה לשמירת ההריון שנשארה לעבוד בתפקידה הקודם.

75. שוכנענו כי התנהלות הנתבעת מנוגדת לתכלית חוק עבודת נשים לפיו על המעסיק להחזיר עובדת לאחר חופשת לידה, לתפקיד אותו ביצעה טרם יציאתה לחופשת לידה. היה על הנתבעת לתן לתובעת אפשרות ממשית אמתית וכנה, לשוב ולהשתלב חזרה באותו התפקיד מבחינה מהותית. תחת זאת בחרה הנתבעת להחזיר את התובעת לעבודה של גבייה ולאחר מכן לעבודה של מזכירות כללית, כאשר כל העבודה אשר ביצעה התובעת טרם צאתה לחופשת הלידה נעשתה על ידי מחליפתה הזמנית, שרה-הארגון לא השפיע עליה כלל וזאת בניגוד לתובעת.

76. בהתאם להוראות חוק עבודת נשים ותכליתו, היה על הנתבעת להשיב את התובעת לעבודה תוך מתן הזדמנות ממשית, אמתית וכנה להשתלב בעבודה ולהוכיח יכולותיה. לא שוכנענו כי במקרה דנן הנתבעת רצתה להשיב את התובעת לתפקידה המקורי כפי שבצעה טרם חופשת הלידה.

77. התובעת עתרה לקבלת פיצוי בסכום של 120,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחובת תום הלב שביחסי העבודה. נדגיש כי התובעת בסופו של יום התפטרה לאחר כחמישה חודשים ממועד בו חזרה לאחר חופשת הלידה.

78. סעיף 13א. (א) לחוק עבודת נשים, קובע כי "לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1)לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

79. בע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעת בע"מ נ' עדה פלדמן [פורסם בנבו] (28.12.10) התייחסה כב' השופטת סיגל דוידוב לפרשנויות השונות האפשריות לסעיף זה בדבר הפיצוי ונאמרו הדברים הבאים:

    "מטרתו של התיקון הנה, לפיכך, להביא לפיצוי "אזרחי עונשי" שמטרתו "הרתעתית וחינוכית", וזאת בהתחשב בכך שהוראות החוק אינן מקוימות על ידי מעסיקים רבים, ונשים רבות מוצאות עצמן מפוטרות בשל הריונן, או במהלך הריונן, תוך התעלמות מהוראות החקיקה...השאלה הנה כיצד לשלב בין ההלכות שקדמו לתיקון וקבעו את גובה הפיצוי המקובל במקרה של פיטורים בניגוד לסעיף 9 לחוק, לבין הוראת התיקון. לפי דרך פרשנית אחת, הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת נועד להחליף את הפיצוי בגובה 100% מהשכר בתקופה זו כפי שנהג בתקופה שקדמה לתיקון, כאשר לכך יש להוסיף את הרכיבים הנוספים שנקבעו בפסיקה דוגמת פיצוי בגין הפסד הזכות לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש. לפי דרך פרשנית נוספת, הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת אמור לשקף את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל בגין פיצוי ממוני, כאשר הפיצוי הלא ממוני אמור להתווסף לכך במקרים המתאימים. לפי דרך פרשנות שלישית, הפיצוי המינימאלי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת כולל בחובו את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל לפי הפסיקה, לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני. תיאורטית, תיתכן גם דרך פרשנית רביעית, לפיה הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת נועד לשקף רק את רכיבי הפיצוי שאינם ממוניים, ואליו יתווסף הפיצוי הממוני כפי שחושב לפי הפסיקה שקדמה לתיקון."

80. משלא היתה פגיעה בשכרה של התובעת בכל התקופה המוגנת וכן גם לא לאחר מכן הרי שמדובר על פיצוי לפי סעיף 13 א(1) לחוק עבודת נשים בלבד.

81. לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות בתיק זה ולאחר שנתנו דעתנו על כך שהיקף הפיצוי נגזר בין היתר ממחדלו של המעסיק, מעצמת ההפרה, וכן ממשך תקופת ההעסקה, המשפיע גם על עוצמת ההסתמכות של העובד ועומק מחויבותו של המעסיק מולו (ראו לעניין השיקולים ע"ב (ת"א) 6527/07 שירה כהן נ' חברת מנפאואר (5.11.09)(להלן: עניין שירה כהן)) אנו סבורים כי הפיצוי בתיק זה אינו מתאים לפיצוי מקסמלי, כפי שיפורט.

82. במקרה דנן, ניתנה לתובעת הזדמנות כלשהי להשתלב בפועל בעבודה, אף כי בהיקף מצומצם מכפי שהיה ראוי, וניתן לה תפקיד קרוב , אך לא זהה, לתפקיד אותו מילאה קודם לכן. כן נתנו דעתנו כי אכן היה גם מצב של שינוי ארגוני שנעשה אצל הנתבעת ללא קשר לתובעת, כמו כן אין חולק כי הנתבעת החזירה את התובעת לעבודה בהתאם לבקשתה ואף הסכימה לשינוי במועד התחלת העסקתה של התובעת נוכח בקשתה, מעבר לאמור לא היה שינוי בשכרה של התובעת שבחודשים מסוימים אף היה יותר גבוה, הנתבעת העסיקה את התובעת בתקופה המוגנת ואף מספר חודשים לאחר מכן ובסופו של יום התובעת הודיעה על התפטרותה. כמו כן התובעת לא עבדה יותר שעות והגם שהיתה דרישה לעבוד בימי שני עד השעה 18.00 והתובעת לא הסכימה לכך והנתבעת באה לקראתה בנושא השעות וניסתה למצוא לתובעת משרה חלופית שתתאים לה מבחינת השעות. כמו כן התובעת לא עשתה מאמץ מספיק להשתלבות אלא איחרה ונעדרה ימים רבים. מנגד הנתבעת לא עידכנה את התובעת בדבר השינוי במשרתה מספיק זמן מראש ולא אפשרה לה זכות טיעון בנדון וכן לא נתנה מענה מדוע לא אפשרה לתובעת לחזור ולעבוד במקום מי שהחליפה אותה ולהכיר את מהנדסת העיר במסגרת עבודתה כמזכירה אישית שלה ולא נתנה לה זכות טיעון בנדון. מעבר לאמור הנתבעת לא דאגה לתובעת למקום ישיבה קבוע ונוח ונראה כי המשימות שניתנו לתובעת ניתנו באופן לא מאורגן ותוך מתן תחושה שהיא עושה תפקיד שאינו מספיק חשוב אל מול התפקיד הקודם שהתובעת ביצעה. משכך שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בסך של 28,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב והפרת חוק עבודת נשים.

83. זה המקום לציין כי ערים אנו לטענת התובעת בסיכומיה לפיה יש לראות את התובעת כפי שפוטרה מעבודתה בתקופה המוגנת ובניגוד להוראות החוק , אולם מדובר על טענה שלא נטענה בכתבי הטענות ומשכך יש בה משום הרחבת חזית. מעבר לאמור, הפסקת העסקתה של התובעת נעשתה בכל מקרה לאחר התקופה המוגנת ומשכך אין לקבל טענה זו.

     

    חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

84. סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות) קובע איסור הפליה של מעביד בין עובדיו או דורשי עבודה, בין היתר, מחמת מינם או הורותם בתנאי עבודתם, בקידומם בעבודה ובפיטורים:

    "2(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ –גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

    (1)...

    (2) תנאי עבודה;

    (3) קידום בעבודה;

    (4)...

    (5) פיטורים או פיצויי פיטורים;

    (6)...".

85. לעניין נטל ההוכחה בתביעה לפי סעיף 2 לחוק נקבע בסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כדלהלן:

    "9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

    (1)לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים.

    (2)לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".

86. ויפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעניין שירה כהן שהוזכר לעיל:

    "על מנת לבחון קיומה של אפליה די שהעובד יצביע על כך שההחלטה בעניינו התקבלה בהליך בו ניתן משקל לשיקולים אשר חוק שוויון הזדמנויות אוסר על המעביד לשקלם. כמו כן, ניתן להסיק על קיומה של אפליה ככל שהעובד יצביע על כך שההחלטה הביאה לתוצאה מפלה, המעמידה אותו במצב נחות מול עובדים אחרים שאין בינו לבינם שונות רלוונטית. תוצאה שהינה פועל יוצא של איפיון הבא בגדרו של סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות".

87. במקרה דנן אין אנו סבורים כי התובעת עמדה בנטל הראשוני להוכיח כי בענייננו הופר חוק שוויון הזדמנויות. לא שוכנענו כי הוכחה אפליה אסורה כלפי התובעת מחמת הורות או כי נשקלו שיקולים זרים. לא ניתן לומר במקרה זה כי מעצם הפרת חוק עבודת נשים הופר מאליו חוק שוויון הזדמנויות. התובעת לא פרטה את עילת ההפרה של חוק זה וכן לא הוכיחה כי היתה אפליה מחמת הורות. יצוין כי התובעת כלל לא ציינה מהו המעמד האישי של המזכירה שהחליפה אותה ודי בכך כדי לדחות את עילת תביעה זו.

88. מעבר לאמור התובעת אף לא פרטה מדוע השינוי במשרתה , יש בו אפליה מחמת הורות, ולא נתנה כל פירוט בנוגע בכל הנוגע להפרת חוק שוויון הזדמנויות.

89. גם אילו היינו חושבים שהתובעת עמדה בנטל הראשוני בהתאם לסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נוכח העובדה כי היא מתאימה לתפקיד שהוצע לה, נוכח העובדה שביצעה אותו בעבר, הרי שבנסיבות העניין שוכנענו כי בכל מקרה הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי השינוי במשרתה של התובעת לא נבע מכוח אפליה מחמת הורות, שעה שאין חולק כי הנתבעת המשיכה להעסיק את התובעת הרבה לאחר התקופה המוגנת וכי היקף הכנסתה לא נפגע. מעבר לאמור, הנתבעת אף באה לקראת התובעת בכל הנוגע לשעות עבודתה. הנתבעת אף הסכימה לאפשר לתובעת שלא לעבוד בימי שני עד השעה 18:00 נוכח בקשתה בנדון והגם שעובר ליציאתה לחופשת לידה עבדה בשעות אלו וקיבלה את טענתה כי אינה יכולה להישאר מאוחר נוכח מצבה האישי והיותה אמא לתינוקת ואפשרה לתובעת לעבור ולעבוד במשרה כמזכירת מר בלכר עימו עבדה בעבר בשעות עבודה עד השעה 15:00.

90. כאמור, הנתבעת אפשרה לתובעת לעבוד בכל התקופה המוגנת וגם הרבה לאחריה ללא פגיעה בשכר עבודתה ובהיקף שעות כפי שהתובעת ביקשה.

91. התובעת יכולה היתה לנסות ולהשתלב ולהוכיח את עצמה בעבודות שהנתבעת הציעה לה. חרף האמור, כעולה מכרטיסי הנוכחות של התובעת, איחרה לעבודתה כמעט כל יום וכן נעדרה ימים רבים באופן שהוביל בסופו של יום להוצאת חוות דעת שלילית על תפקודה. יצוין כי מועד הוצאת חוות הדעת השלילית היה לאחר התקופה המוגנת ושוכנענו כי הוא משקף את התנהלות התובעת הקשורה לעבודתה בלבד.

92. משכך בנסיבות העניין לא שוכנענו כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות.

    סוף דבר

93. בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים:

    • פיצויים מכוח חוק עבודת נשים והפרת חובת תום הלב בסך 28,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

    • בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות בגין תביעה זו בסך 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

94. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.

     

     

    נציג ציבור עובדים, מר מרדכי נגר		אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת		נציג ציבור מעסיקים, מר יצחק קוגמן

     

    ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ט, (18 פברואר 2019),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.