בקשה לאישור תכנית פירעון, בסיומה יינתן לחייב הפטר מחובות בני תביעה.
רקע
1.הליך זה החל לבקשת החייב, בה ביקש ליתן צו כינוס לנכסיו ולהכריז עליו כפושט רגל. ביום 17.03.13 ניתן צו כינוס וביום 23.3.17 הוכרז החייב כפושט רגל. אציין כי הכרזת החייב נדחתה מפעם לפעם נוכח רצונו לסיים את ההליך בהסדר נושים, אולם לאחר שלא עלה בידו לגבש הסדר נושים מוסכם, הוא הוכרז כפושט רגל.
2.המחלוקת העיקרית בהליך זה, עניינה זכויות שיש לחייב בבית מגוריו (מחצי הזכויות), כאשר החייב מבקש לאפשר לו לפדות זכויותיו חלף מימוש הבית.
3.בתיק זה התקיימו מספר דיונים על מנת לנסות להגיע להבנות, ניסיון זה כמעט וצלח וגובשה תכנית המקובלת על החייב, על הנאמן, על הכנ"ר ועל הנושה הגדול ביותר הוא בנק דיסקונט. עם זאת, בנק הפועלים חזר והודיע על התנגדותו לתכנית על כן אין מדובר בתכנית מוסכמת (הנושה הנוסף, בנק אוצר החייל, לא הביע עמדה ואין אלא להסיק כי אינו מתנגד לתכנית).
4.התכנית המוצעת כיום היא שהחייב יעמיד את קופת הפש"ר על סכום כולל של 550,000 ₪ וזאת בתוך שנה מהיום, כשסכום זה מגלם בחובו גם את פדיון זכויותיו בבית מגוריו.
5.טרם פירוט הטיעונים, מספר נתונים.
החייב הוא יליד 1958, נשוי ולו חמישה ילדים, נכון להיום כולם בגירים.
הסתבכותו הכלכלית של החייב נגרמה כתוצאה מקריסת עסק בבעלותו (יחד עם שותף נוסף). מדובר היה בעסק למכירת מוצר עץ אותו ניהל החייב במשך כשני עשורים ואשר העסיק עובדים רבים. העסק נוהל באמצעות חברה ("החברה") לה ערבו החייב ושותפו. עסקי החברה קרסו עקב קריסת חברת אייס שהיתה לקוח מרכזי של החברה, עובדי החברה פנו לבית משפט בבקשה לפירוק החברה, החייב ושותפו נדרשו לפרוע את הערבויות שהעמידו לחברה, ולאחר שניסיונות החייב להסדיר חובותיו מול הבנקים כשלו, הוא פנה להליך פש"ר. יש לציין כי שותפו לשעבר של החייב הגיע להסדרים פרטניים עם הבנקים במסגרתם שילם סכומים לא מבוטלים.
אשר לגובה החובות. נגד החייב הוגשו 4 תביעות חוב, אחת מהן, בסכום של 37,306 ₪, נדחתה מחמת איחור בהגשתה. 3 תביעות חוב נוספות הוגשו על ידי 3 בנקים, בסכום כולל של 5,679,687 ₪, התביעות נבדקו ואושרו בסכום כולל של 1,721,042 ₪. הנאמן מדגיש כי ההפחתה המשמעותית מתביעות החוב היא תוצאה של כספים ששולמו לנושים הן במסגרת ההליך לפירוק החברה והן משותפו של החייב, ולא עקב הפחתת ריביות, לפי פקודת פשיטת רגל.
התנהלות החייב בהליך תקינה, הוא משלם את התשלומים שהוטלו עליו כסדרם (תחילה סכום של 1,000 ₪ לחודש ולאחר מכן סכום של 1,500 ₪ לחודש), מגיש דוחות חודשיים, ומשתף פעולה עם הנאמן.
6.כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא כיצד יש לחשב את שווי זכויות החייב בבית, וביתר פירוט, המחלוקת היא אם שווי הבית יהא לפי נכס פנוי או נכס תפוס.
הבית בו מדובר הוא בית צמוד קרקע בישוב אבן יהודה, בית בן שתי קומות ועליית גג, שנבנה עוד בשנות ה – 80 ("הבית"). הבית רשום על שם החייב ועל שם אשתו בחלקים שווים. בהתאם לחוות דעת שמאי מיום 02.04.17, שוויו מוערך בסכום של 3,180,000 ₪ במימוש בתנאי שוק חופשיים, ובסכום של 2,700,000 ₪ במימוש מהיר (כ – 85%). בתשובות לשאלות הבהרה שהוצגו לשמאי הוא הבהיר שהערכתו הכספית לוקחת בחשבון את מצב הבית כפי שהוא היום ואת גילו, וכי "שווי הנכס הינו שווי הוגן לנכס במצבו הנוכחי, כפי שהוא נכון למועד הקובע לשומה" (תשובות הבהרה מיום 20.12.17).
כאמור, המחלוקת היא כיצד יש לשום את שווי זכויות החייב בבית, או באופן אחר, איזה סכום על החייב לשלם כדי לפדות זכויותיו, אם רצונו למנוע את מכירת הבית.
טענות הצדדים
7.הנאמן סבור שבהתאם לדין ולפסיקה, הנכס יימכר כנכס תפוס (רע"א 8233/08 כובשי נ. עו"ד אייל שוורץ; "הלכת כובשי"), על כן כדי למנוע את מכירת ביתו, על החייב להעמיד את קופת הכינוס על סכום שישקף את התמורה שהיתה מתקבלת לו היה הבית נמכר כתפוס, בתוספת סכום נוסף לפי גובה צו התשלומים החודשיים שעל החייב לשלם לקופת הכינוס.
בהתחשב בשווי הבית לפי מימוש מהיר כפי שהעריך השמאי (כ- 2,700,000 ₪), בכך שהבית יימכר כנכס תפוס, בכך שלחייב רק מחצית מהזכויות, בכך שעל הבית רובצת משכנתא בסדר גודל של 700,000 ₪ לערך, בהוצאות המימוש הצפויות, בעלויות נוספות וביתר הנסיבות, סבור הנאמן כי הסכום המוצע, 550,000 ₪ הוא סביר גם אם אינו ברף הגבוה.
הכנ"ר מצטרף לעמדת הנאמן.
8.בנק הפועלים טוען כי הסכום המוצע אינו סביר, וטענתו העיקרית היא שיש להעריך את שווי הבית כפנוי. טענה זו מבסס בנק הפועלים על מספר טיעונים.
לטענת הבנק בהתאם לפסיקה נושה בלתי מובטח יכול לכפות על נושה מובטח לפעול למימוש נכס משועבד, אף מקום בו ההלוואה המובטחת במשכנתא משולמת כסדרה (רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד נ. עו"ד בן פורת; "הלכת בנק מזרחי"). לאור זאת אף שתשלומי המשכנתא משולמים כסדרם, יש להורות לנאמן לכפות על בנק מזרחי – לטובתו רשומה המשכנתא – לפעול למכירת הבית, ולהעביר לקופת הכינוס את התמורה שתתקבל מהמכירה לאחר ניכוי מלוא סכום ההלוואה המובטחת במשכנתא בתוספת הוצאות. במקרה זה יימכר הבית כנכס פנוי, מאחר ויש להניח שהחייב ואשתו וויתרו בשטר המשכנתא על הזכות לדיירות מוגנת ולדיור חלוף, וכך יהיו בידי הנאמן די כספים כדי שהנשים יוכלו להיפרע מלוא חובם.
ממשיך הבנק וטוען שבהתאם לפסיקה אם בשטר המשכנתא החייב מוותר על הזכות לדיירות מוגנת ולדיור חלוף, הוויתור תופס גם כאשר המשכנתא ממומשת במסגרת הליכי פש"ר וביחס לנושים רגילים (רע"א 8924/02 נבו נ. בנק לאומי למשכנתאות; "הלכת נבו").
הבנק מפנה גם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין חליוא (פש"ר 19064-01-15 חליוא נ. כנ"ר; "הלכת חליוא") בו נקבע כי בנסיבות בהן חייב פנה מיוזמתו להליך פש"ר ואין מדובר במימוש כפוי, אין תחולה להלכת כובשי הקובעת את העיקרון של מכירת הנכס כתפוס לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, וטוען כי בעייננו כמו בעניין חליוא החייב פנה להליך הפש"ר מיוזמתו, על כן יש לקבוע שהנכס יימכר כפנוי.
זאת ועוד, באנלוגיה לחזקת שיתוף הנכסים בין בני זוג ומכוח עקרון תום הלב, אין לאפשר לאשת החייב לטעון לדיירות מוגנת, שעה שהיא נהנתה כל השנים מהכנסות החברה, וכאשר החובות שיצר החייב נוצרו במהלך שנות החיים המשותפים.
הבנק מדגיש עוד שקבלת עמדת הנאמן משמעה כי בתום ההליך החייב יוותר עם נכס שערכו עולה על 3 מיליון ₪ ועם כספי פנסיה מוגנים בסכום של כ - 500,000 ₪. תוצאה זו אינה ראויה בעיקר כאשר אם הנכס יימכר כנכס פנוי, גם לאחר שישולם לנושים מלוא חובם, יוותרו בידי החייב די כספים לשם רכישת דירה חלופית וצנועה יותר, אשר תתאם ליכולותיו הכלכליות.
9.החייב ואשתו (שצורפה כצד להליך) טוענים שאין כל יסוד בדין לכפות על אשת החייב לוותר על זכויותיה, ובהתאם להלכת כובשי אין לפגוע בזכויותיה לדיירות מוגנת לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.
לטענתם הלכת נבו והלכת בנק מזרחי אינן חלות בעניינו ואין ללמוד מהן מה שמבקש בנק הפועלים ללמוד, וגם אין לשלול את זכויות אשת החייב מכוח פסק הדין בעניין חליוא.
אין גם מקום לטענות לחוסר תום לב מצד החייב או אשת החייב. להיפך, החובות נוצרו בתום לב, עקב קריסת החברה שהיתה בבעלות החייב, קריסה שנגרמה עקב קריסת חברה אחרת (אייס) לה סיפקה החברה סחורה. החייב גם נהג בתום לב לכל אורך ההליך, שילם את התשלומים, שיתף פעולה עם הנאמן ואף סייע למפרק החברה לגבות את חובות החברה ללא תמורה הולמת ומתוך אחריות לנושיו ולעובדי החברה. החייב ואשתו מדגישים את גילם, את מצבם הבריאותי והמשפחתי, וטוענים כי פינוי הבית ועקירתם מביתם ייגרמו נזק חמור להם ולילדיהם הסובלים מקשיים שונים, לרבות קשיים נפשיים שהועצמו נוכח המצב הקשה אליו נקלעה המשפחה.
זאת ועוד, הבית נבנה בזמנו באמצעות כספים שהביאה אשת החייב, החייב הוא עוזב קיבוץ ולא היו בידו כל כספים או נכסים. האישה שעלתה אז מבריטניה מימנה את רכישת המגרש עליו נבנה הבית, ובניית הבית מומנה מהלוואה שהובטחה במשכנתא ששליש ממנה היה מענק שניתן בזמנו לחברי ארגון עולי בריטניה.
החייב ואשתו עורכים חישובים שונים מהם עולה, לטענתם, כי אם ימומש הנכס יוותרו בידי הנאמן סכומים נמוכים משמעותית מהסכומים בהם מדובר, אולם מאחר והמתווה המוצע מוסכם על הנאמן והכנ"ר, גם החייב מסכים לו, תוך שהוא מדגיש כי אין בידו כל אפשרות לשלם את הסכומים אותם דורש הנאמן, והוא יאלץ לגייסם באמצעות עזרת בני משפחה.
10.בנק דיסקונט הודיע כי הוא מצטרף לעמדת הנאמן ויסכים לאמץ את המתווה הקיים. יש לציין כי לאורך כל ההליך הודיע בנק דיסקונט על התנגדותו למתווה המוצע ועמדתו היתה כעמדת בנק הפועלים. ואולם לאחר הדיון האחרון שינה בנק דיסקונט טעמו והודיע על הסכמתו (הודעה מיום 02.01.19). עם זאת, בנק הפועלים שב והודיע על התנגדותו, וכאמור בנק אוצר החייל לא נקט כל עמדה.
דיון
11.שבתי ועיינתי בתיק כולו, שקלתי בטענות הצדדים. הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת בנק הפועלים לפיה יש להעריך את שווי הנכס כנכס פנוי, יש לדחות את התנגדות הבנק, ולאמץ את המתווה שגובש, בהיותו מתווה ראוי המאזן נכונה בין מכלול השיקולים.
12.אין מחלוקת כי הזכויות בנכס רשומות על שם החייב ואשתו בחלקים שווים. אין גם מחלוקת כי אשת החייב אינה פושטת רגל. בנסיבות אלו ובהתאם להלכת כובשי, אין לשלול את הגנת הדיירות המוגנת הקבועה בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר והנכס יימכר כתפוס. ערה אני לפסק הדין שניתן בעניין חליוא, אולם איני סבורה כי יש להחילו בנסיבות שבפני.
פסק דין זה לא אומץ בפסיקה מאוחרת, בה נקבע כי הלכת כובשי חלה אף במסגרת הליך פש"ר אליו פנה חייב מיוזמתו (פש"ר 4198-01-15 קלאורה נ. כנ"ר; פש"ר 4389-12-09 עו"ד ארז חבר נ. סלור). לזאת אוסיף כי חובות החייב לבנקים נוצרו עקב ערבות לחובות החברה שהיתה בבעלותו, והוא פנה להליך פש"ר רק לאחר שעובדי החברה נקטו בהליך לפירוקה.
13.אלא שבנק הפועלים טוען כי יש להגיע לתוצאה של מכירת הבית כנכס פנוי בדרך נוספת, באמצעות מימוש כפוי של שטר המשכנתא וקביעה כי הוויתור שוויתרו החייבים בשטר המשכנתא על סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, חל גם כלפי הנושים הרגילים. טענות אלו אינן מקובלות עלי.
14.אכן, בהתאם לפסיקה, מכוח עקרון תום הלב במקרים מסוימים ניתן לכפות על נושה מובטח לממש את הנכס המשועבד, אף אם החוב כלפיו נפרע כסדרו (הלכת בנק מזרחי לעיל), עם זאת מדובר בחריג שאינו מלמד על הכלל, ויש להחילו רק במקרים מתאימים. בעניין בנק מזרחי שווי הנכס עליו רבצה המשכנתא היה נמוך מגובה החוב, ואי מימושו גרר ריביות גבוהות כך שסכום החוב הלך ותפח. בנסיבות אלו נקבע כי ניתן לאכוף על הנושה לפדות הנכס כדי למנוע גידול החוב על חשבון שאר הנושים, אך נקצב לו פרק זמן לשם כך. עם זאת, מדובר בחריג שאין בו כדי לפגוע בכלל, והכלל הרגיל הוא כי הנושה המובטח רשאי אך לא חייב לממש את המשכון שבידו (הלכת בנק המזרחי; ע"א 8044/13 ששון לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ).
בענייננו, אין מדובר במקרה חריג המצדיק לכפות את מימוש הנכס, וזאת משלושה נימוקים לפחות. ראשית, ומהפן הדיוני, בנק מזרחי לא צורף להליך וטענותיו לא נשמעו. בנסיבות אלו לא ברור כיצד ניתן בכלל לייחס לבנק חוסר תום לב. שנית, ההלוואה המובטחת במשכנתא נפרעת כסדרה, כך שהחייב אינו צובר חובות נוספים על חשבון שאר הנושים. שלישית, וזה עיקר. מה שבנק הפועלים מנסה להשיג באמצעות מימוש כפוי הוא מכירת הנכס כפנוי, מתוך הנחה שהחייב ואשתו וויתרו על הגנת הדיירות המוגנת, ובדרך זו לעקוף את הדין ולמכור את הבית כפנוי. למעשה, אין בפי בנק הפועלים כל טענה לחוסר תום לב מטעם הנושה המובטח, וטענתו אינה אלא ניסיון של נושה רגיל לשדרג מעמדו וליהנות מבטוחה שניתנה לנושה המובטח.
15.הטענה הנוספת, לפיה הוויתור שוויתרו החייב ואשתו בשטר המשכנתא על תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר חלה גם בעת מימוש הנכס על ידי הנאמן וביחס לנושים רגילים, שגוייה.
פסק הדין אליו היפנה הבנק, הלכת נבו, אינו רלוונטי לנסיבות בפני. באותו מקרה חייבת המצויה בהליך פש"ר ביקשה שהנכס הממושכן ימומש על ידי הנאמן בהליך הפש"ר חלף מימושו בתיק הוצאה לפועל, בטענה שבדרך זו לא תהא תחולה לוויתור על זכות הדיור החלופי כמופיע בשטר המשכנתא. טענתה נדחתה, ונקבע כי משוויתרה החייבת על הזכות לדיור חלוף בשטר המשכון, תופס וויתור זה גם כאשר שטר המשכון ממומש במסגרת הליכי הפש"ר. היינו מה שנקבע הוא שהוויתור שוויתרה החייבת כלפי הנושה המובטח יחול בין אם המימוש יעשה בהליך הפש"ר ובין אם הוא יעשה בתיק ההוצל"פ, אך לא נקבע בפסק הדין מה שבנק הפועלים טוען, כי הוויתור על דיור חלוף כלפי הנושה המובטח חל גם כלפי נושים רגילים. להיפך, הפסיקה קובעת כי הוויתור על הגנות לדיירות מוגנת או לדיור חלוף תקף רק כלפי הנושה ביחס אליו נעשה הוויתור אך לא כלפי נושים אחרים (רע"א 1159/01 דג'לדטי נ. הנאמן בפש"ר; רע"א 39991-11-12 דהן נ. בנק לאומי למשכנתאות (פסקה 28 לפסק הדין); רע"א 5512/18 פלוני נ. כלל (פסקה 6 לפסק הדין).
מעבר לאמור, הנחת בנק הפועלים לפיה החייב ואשתו וויתרו בשטר המשכנתא על הזכות לדיירות מוגנת או לדיור חלוף לא הוכחה. שטר המשכנתא לא הוגש ואיני מקבלת את טענת הבנק כי יש לזקוף זאת לחובת החייב. לו סבר בנק הפועלים כי שטר המשכנתא נחוץ לו לביסוס טענותיו, היה עליו לבקש כי השטר יוצג.
16.הטענה הנוספת לפיה סירובה של אשת החייב לוותר על הזכות לדיירות מוגנת נגועה בחוסר תום לב, ומכוח חזקת שיתוף הנכסים בין בני זוג ועקרון תום הלב אין לאפשר לה לטעון לדיירות מוגנת, שגויה אף היא.
החייב הוא יליד 1959, כך שבעניין החייב ואשתו חל עיקרון איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973 ולא חזקת השיתוף כנטען, זאת מאחר ויש להניח שבני הזוג נישאו לאחר המועד בו נכנס החוק לתוקף. בהתאם לחוק יחסי ממון, משטר איזון המשאבים נכנס לתוקף רק לאחר שהנישואין פקעו או שהתקיימו נסיבות המאפשרות למי מבני הזוג לתבוע החלתו (סעיפים 5 – 6 לחוק). נסיבות אלו אינן חלות בעניינו.
מתן אפשרות לצד ג' (הבנק) לטעון לזכויות מכוח משטר איזון המשאבים שנועד להסדיר את היחסים הפנימיים של בני הזוג בינם לבין עצמם בתום הנישואין, היא סוגיה מורכבת (ראו נסים שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה עמ' 105 – 111). אלא שאין צורך להידרש לדברים שעה שבנק הפועלים אינו טוען לשיתוף חובות ולא עלתה כל טענה כי על אשת החייב לשאת בחובות החייב. הטענה היא כאמור כי על אשת החייב לוותר על הזכות לדיירות מוגנת. טענה זו חסרת יסוד ולא ברור כיצד עמידה על הגנה הנתונה לאשת החייב מכוח הדין היא חסרת תום לב.
מעבר לדרוש אציין. טענת החייב ואשתו לפיה הבית נרכש ברובו מכספי האישה לא נסתרה. גם הטענה לפיה מצבם הבריאותי של שנים מהילדים אינו תקין ומחייב להימנע מטלטלות נוספות לא נסתרה והיא התקבלה על ידי הנאמן. בנסיבות אלו, ודאי שלא ניתן לטעון לחוסר תום לב בעמידה על זכות חוקית.
17.בניגוד לטענת בנק הפועלים, התמונה בפני היא של חייב שנקלע למצבו בתום לב ואף נהג לאורך ההליך בתום לב. החייב שיתף פעולה, ואף סייע לבעל התפקיד בהליך הפירוק. גם אם שותפו לחברה שילם כספים רבים יותר אין זה אומר כי החייב לא עשה כל שביכולתו למען נושיו, ואם בידי השותף היו משאבים רבים יותר, אין תמה כי עלה בידו לשלם כספים מבלי להיכנס להליך פש"ר.
יש גם לקחת בחשבון כי הנושים נפרעו מרבית חובם, גם אם לא באמצעות הליך הפש"ר אלא במסגרת הליך פירוק החברה ובאמצעות תשלומים ששילם השותף הנוסף.
18.טענת בנק הפועלים כי אם יימכר הבית יוותרו בידי החייב די כספים לשם רכישת דירה חלופית וקטנה יותר לא הוכחה, אין בפני כל נתונים המבססים זאת, ולמעשה בעת הדיון טען ב"כ בנק הפועלים כי לשם כך יהא על החייב לעשות שימוש בכספי פנסיה מוגנים.
19.ולבסוף, יש לתת משקל לכך שהנושה הגדול, בנק דיסקונט, הסיר התנגדותו ומצטרף לעמדת הנאמן והכנ"ר.
20.סיכומם של דברים. טענת בנק הפועלים לפיה יש להורות על מכירת הבית כפנוי נוגדת את הדין והפסיקה. גם הטענה כי תכנית הפירעון אינה ראויה אינה עולה בקנה אחד עם התמונה הכוללת. מדובר בחייב לא צעיר המצוי בהליך שנים רבות, ויש מקום לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו.
21.לאור האמור אני מקבלת את המתווה עליו המליץ הנאמן, ומורה כדלקמן:
א.ניתן לחייב הפטר מותנה מכל חובות בני תביעה שנוצרו טרם מועד מתן צו הכינוס כפוף לסעיף 69 לפקודה וכפוף לאמור בסעיף ב' להלן.
ב. החייב יעמיד את קופת הכינוס על סכום כולל של 550,000 ₪ וזאת לא יאוחר מתום 12 חודשים מהיום. למען הסר ספק, החייב ימשיך וישלם את התשלומים החודשיים כסדרם, כשכל התשלומים שישולמו יילקחו בחשבון.
ג.החייב רשאי להקדים תשלומים ופטור מהגשת דוחות, אלא כנגד דרישה.
ד.לאחר השלמת התשלומים יגיש הנאמן פסיקתא להפטר לחתימה.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק החלטה זו.
ניתנה היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
