אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס''ד בדחיית תביעת משמורת של הורה מנכר בניגוד לתסקיר וחיוב מגובה סנקציה לפעול לחידוש הקשר

פס''ד בדחיית תביעת משמורת של הורה מנכר בניגוד לתסקיר וחיוב מגובה סנקציה לפעול לחידוש הקשר

תאריך פרסום : 05/02/2019 | גרסת הדפסה

תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
46294-09-17,2588-09-17
17/12/2018
בפני השופט:
שמואל בר יוסף

- נגד -
תובעת (נתבעת בתמ"ש 2588-09-17) :
ל.נ.
נתבע (תובע בתמ"ש 2588-09-17):
ע.ח.
פסק דין
 

 

ההליכים

 

  1. לפניי שתי תובענות: האחת, שהגישה התובעת (להלן: האם) למתן סעדים לחידוש הקשר בינה לבין בנם הבכור של הצדדים (להלן: הקטין או ר'). האחרת, שהגיש הנתבע (להלן: האב) לקביעת משמורת הקטין אצלו.

 

עובדות הצריכות לעניין

 

  1. הצדדים נישאו בשנת 2001 ונולדו להם שלושה ילדים: הקטין, שימלאו לו 16 שנים בחודש מרץ הקרוב, ושני אחיו (בן כבן 13 שנים, ובת כבת 10 שנים) (להלן יחד: הילדים). בשנת 2014 פרץ משבר בין הצדדים. תקופה מסוימת ניסו הצדדים לשקם את היחסים, אך ללא הצלחה. בשלהי שנת 2015 הוגשו הליכים הדדיים, לרבות בנושא משמורת הילדים.
  2. ביום 4.2.2016 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה משמורת הילדים תהא בידי האם, והם ישהו עם האב בימים ב' ו- ד' משעה 16:00 ועד למחרת היום, וכן בכל סוף שבוע שני מיום ו' ועד מוצאי שבת (להלן: הסכם המשמורת).
  3. בחודש אפריל 2017 יצא הקטין בערבו של יום מבית האם, שם פעמיו לבית האב ולא שב עוד. במשך כארבעה חודשים ממועד עזיבתו ניתק הקטין כל קשר עם האם. בחודש אוגוסט 2017 הגישו שני הצדדים בקשות ליישוב סכסוך.

    במסגרת בקשת האם (י"ס 19255-08-17) הוגשה בקשה לסעד זמני "להורות בדחיפות על הפניית הקטין וההורים לגורם טיפולי וכן לקבוע מנגנון לחידוש הקשר שבין האם לבין הילד על מנת שהילד ישוב לחזקת אמו". בתגובתו טען האב, כי קדמו לאירוע העזיבה שני אירועים בהם שקל הקטין צעד דומה אך האב הניא אותו מכך. האב טען, כי האם "נוהגת להתעסק בעצמה ובצרכיה" ו"איננה מבלה ימי חופש עם הילדים כלל", בעוד הוא קשוב לצרכי הילדים, מבלה אתם ומקדיש להם. לכן (כך האב) "טוב לבן להיות במחיצת אביו, שמקנה לו תחושת יציבות, אבהות, תחושה שיש לו על מי לסמוך, אל מי לפנות בשעת צרה, מי שיסייע לו בלימודים. שלווה" (לשון סעיף 43 לתגובה). אשר לבקשת האם להפנות את הקטין לטיפול, טען האב, כי "בטרם יופנה הבן ר' לקבלת טיפול מוטב שהמבקשת תעשה "בדק בית" ותשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי בעצמה" (סעיף 66 לתגובה). האב סיכם את עמדתו לאמור: "המשיב למעשה מקבל את רצון הבן ר'" ומשעה שהבן שוהה אצלו כמה חודשים הוא מבקש "ליתן להסדר החדש תוקף משפטי" (סעיף 72 לתגובה).
  4. בדיון שנקבע ליום 4.9.2017 חזר האב על התנגדותו לטיפול משפחתי, לאמור: "לשאלת בית משפט אם אני מתנגד לטיפול משפחתי אצל פסיכולוג שבית משפט ימנה על מנת שיידרש לקשיים המתעוררים בקשר ההורי, אני משיב כי אני מתנגד מאחר ומי שצריך ללכת לפסיכולוג זה הגברת. הילד היה אצל פסיכולוג עם ידיעת האם". לנוכח האמור הוסכם, כי בית המשפט ייפגש עם הקטין ויפנה את הצדדים לטיפול במסגרת שירותי הרווחה.
  5. ביום 2.10.2017 התקיים מפגש בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע עם הקטין. מבלי להפר את חיסיון המפגש אציין, כי הקטין, שהיה אז כבן 14.5 שנים הפגין חרדה רבתי מהסיטואציה, שאיננה זכורה לי מאף מפגש ילדים שקיימתי, גם עם ילדים צעירים. הקטין ישב רוב הפגישה בשפתיים רועדות והרושם היה של חרדת ביצוע. תוכן דבריו של הקטין היה חד גוני לחלוטין: האב נצבע בצבעים ורודים, בעוד האם בצבעים קודרים. כל מעשיו של האב מכוונים לטובת הקטין, בעוד האם דואגת לעצמה בלבד. הקטין לא הצליח להיזכר ולו בדבר אחד טוב שהאם עשתה למענו או בחוויה משפחתית שעשו יחד.
  6. לאור הרושם הקשה שהותיר המפגש עם הקטין נקבע דיון ליום 9.11.2017. למרבה הצער למרות דברים נחרצים שנאמרו בכל הנוגע לתוצאות הקשות שיש ויהיו להיעדר קשר הורי, וממילא היעדר יכולת לגבש מסר הורי אחיד, עמד האב בסירוב בלתי מתפשר לנהל עם האם דו שיח כלשהו. הדברים הועלו על הכתב בפרוטוקול לאמור:

 

 

"הערת בית המשפט:

החלפתי דברים עם הצדדים מחוץ לפרוטוקול והבהרתי להם את התרשמותי ממצבו של בנם כפי שראיתיו בריאיון שקיימתי. הבהרתי כי הדרך לתיקון המצב ולמניעת נזקים נוספים בגין נתק (ברמה כזו או אחרת) בין הקטין לאימו עוברת דרך טיפול של ההורים ושל הקטין והחלטה של ההורים להיות בתקשורת ולו ברמה מינימלית. לצערי, האב איננו מעוניין בתקשורת כלשהי עם האם ולכן כל שנותר הוא לא להידרש (צ"ל- להידרש) למצבו של הקטין עצמו בניסיון להקל עליו את המצב".

בדיון האמור הציג האב, מפי באת כוחו, עמדה השוללת כל תקשורת עם האם, לאמור:

"לשאלת בית המשפט מדוע לא יפנו ההורים להליך של תיאום הורי, אני משיבה לשאלות בית המשפט: כי כפי שאדוני שמע מפי האב פעורה תהום בין הורים ואין לו ולו קצה וקצה של רצון להגיע להידברות עם האם זאת לאור העבר המשותף לאור הפגיעות והבגידות והביזיונות וההשפלות וברגע שגדעו את הקשר ביניהם הוא לא מצליח (להגיע) לכדי מצב שהוא יוכל לתקשר איתה".

לנוכח עמדת האב, אשר שללה כל תקשורת עם האם, וממילא סיכלה כל אפשרות לשינוי של ממש, נתנה החלטתי שלהלן:

"צר לי מאוד כי גם לאחר הדברים שנאמרו, ממאן האב לפנות להליך טיפול הורי עם האם.  לנוכח סירובו, אינני מוצא טעם, בשלב זה, למנות מומחים שכן מדובר בסרבנות לקשר עם האם מצד האב.     
בהסכמת הצדדים, יופנה בנם הבכור ר' לטיפול פסיכולוגי. זהות המטפל תיקבע על ידי בהחלטה נפרדת ועלות הטיפול תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.      
תואיל עו"ס לסדרי דין בעיריית רמת-גן להגיש תסקיר בנוגע למצב המשפחתי, הקשר בין הילדים להורים והמלצות בכל הנוגע למשמורת הבן ר' והקשר בינו לבין אימו. התסקיר יוגש תוך 90 ימים
".

  1. ביום 23.8.18 הוגש תסקיר בו נכתבו, בין השאר, הדברים הבאים:
    • "לדברי האב הוא איבד את האמון שלו באם ואינו מוכן להיות שותף שלה בגידול הילדים ושהיא תהיה חלק מחייו". האב דואג לילדים ומשקיע בהם אך "מסרב להיות בקשר עם האם ומסרב לראות בה שותפה בגידול הילדים...ואינו מוכן להתנהל עם האם גם בעניינים מהותיים בחיי הילדים".
    • "האב טוען, כי הוא זה שדוחף את ר' לבקר את האם כאשר ר' אינו רוצה ללכת".
    • "האם אוהבת את ילדיה, דואגת להם ועושה מאמצים רבים לספק להם תחושה שהיא מהווה כתובת עבורם...האם אומרת שהיא מכבדת את האב ואת הקשר שלו עם הילדים והיא משתדלת להראות זאת גם לילדים ולא לערב אותם בסכסוך ביניהם. ..האם אכן עושה מאמצים לא לערב את הילדים ולכבד את הקשר שלהם עם האב", אך התבטאה, כי אילו האב היה נותן לקטין לראות אותה יותר הוא היה עושה כן.
    • "ניכר שהתנהגותו ודבריו של ר' מתאימים למצב שבו ילדים להורים בקונפליקט גבוה בוחרים בהורה אחד על פני האחר, אותו הם חווים כ"הורה טוב" והאחר נחווה כ"הורה רע", על מנת למצוא פתרון למצוקה הרגשית ולקונפליקט הנאמנויות אותם הם חווים בעקבות הסכסוך ההורי...ר' מתקשה לראות חלקים טובים באמו או להכיר במאמציה להתקרב אליו וכי הוא חווה את מרבית מעשיה באופן שלילי ואילו כאשר מדבר על אביו הוא מתאר את מעשיו בחיוב ומתקשה לראות בו חלקים שליליים".
    • "ר' אמר שאבא נותן לו כל מה שהוא צריך, עושה בשבילו הכול ומצליח לשים אותו ואת אחיו בראש סדר העדיפויות שלו ולא משנה מהם עיסוקיו. כאמור, ר' חווה את אביו כהורה המיטיב והאידיאלי...ר' כועס על אמו וחווה אותה כאם לא טובה אשר עסוקה בצרכיה שלה ולא נותנת מענה לצרכיו. כל מאמציה של האם להוכיח אחרת נתקלו בסירוב מצד ר'".
    • בהתייחס לגישת הקטין לאם ראו גורמי המקצוע לצטט ארוכות ממאמרו של אמתי מגד, שמונה שלבים ביצירה של ניכור הורי, גישה מערכתית והמלצות להתערבות (2017) (להלן: מגד - שמונת השלבים). גורמי המקצוע קבעו כי "התנכרות של ר' לאמו, מדובר במצב מדאיג מאוד. יש להתייחס לכך בכובד ראש שכן מצב זה עלול לפגוע בהמשך התפתחותו הרגשית והחברתית של רום". כתימוכין לכך מצוטט מאמרה של ד"ר ג'נט ר. ג'ונסטון (Janet R. Johnston) "The alienated child: A new formulatio" (January 2001) באשר לנזקים מהם סובלים ילדים המתנכרים לאחד ההורים כתוצאה מקונפליקט חריף ביניהם.
    • בנוגע לבן הצעיר יותר, ג', נכתב כי גם "(ו)הוא רואה את האב כהורה מעודף ואת האם כהורה השלילי" וכי הוא "מחכה לגיל מבוגר יותר שבו הוא יוכל לעבור לגור עם האב". הבן ג' אמר "שהוא לא מבין מדוע אבא מעביר לאימא כסף אם בסוף הם לא הולכים לשום מקום ורק נשארים בבית, בעוד שעם האב הם הולכים לסרטים ולטיולים". גורמי המקצוע קובעים כי מצבו של הבן ג' "מדאיג מאוד, אשר עלול לפגוע בהמשך התפתחותו הרגשית בעתיד" וכי "ניתן לראות התחלת התפתחות של מצב בו ג' מתנכר לאם".
    • לנוכח האמור ממליצים גורמי המקצוע על המשך הטיפול הרגשי שמקבל הקטין וכן "להתאים את המשמורת למצב הקיים בפועל מבחינת ר' ולא לשנות את הקיים לגבי ל' וג' (האחים – שב"י) כל עוד היחסים בין ההורים בסכסוך גבוה בשאיפה להביא לידי מצב שבו הילדים אינם מפוצלים, גדלים יחד, במשמורת משותפת של שני ההורים". לכן הומלץ כי משמורתו הזמנית של הקטין תהא אצל אביו.
  2. בדיון שהתקיים ביום 15.7.2018 השיבה עו"ס לסדרי דין לשאלת בית המשפט באשר לאפשרות כי ההמלצה דלעיל תעודד את המשך התנכרותו של הקטין לאם לאמור – "אנו חשבנו שזה (ההמלצה למשמורת זמנית אצל האב – שב"י) משהו זמני. החשש שלי שאם תהיה כפיה על הילד לחזור לאימא, שלא תהיה החמרה בטיפול שלו...(ש)צריך לאפשר לילד איזה שהוא שקט, לגשת לאימא. ממה שהתרשמתי זה שכן יש מקום שלנער יהיה השקט שלו".
  3. הצדדים הסכימו, כי יינתן פסק דין ללא חקירות, וכי הקטין ימשיך לקבל טיפול פסיכולוגי בעוד הבן ג' יתחיל לקבלו. עוד הוסכם, כי הצדדים ייטלו חלק בהדרכה הורית. בתום הדיון ראה האב לנכון להתבטא כלהלן: "אין ניכור הורי. הגברת במו ידיה יזמה והרסה את הקשר בינה לבין הילדים. אני לא חייב להיות בקשר עם הגברת".

דיון והכרעה

  1. סירוב קטינים לקשר סביר עם אחד ההורים הינה מן הבעיות הקשות יותר אתה מתמודד בית המשפט לענייני משפחה, אם לא הקשה שבהן. הקושי הוא אבחוני וטיפולי כאחד. בפן האבחוני יש קושי בשל הגיוון הרב של מופעי התופעה, לרבות התפתחותה על ציר הזמן. גיוון והתפתחות אלה מאפשרים לפעולותיו של הורה פוגעני להסתוות עד שלעיתים מאוחר מדיי כדי לפעול. הקושי הטיפולי נובע מהיעדר כלים מגובשים דיים להתמודדות עם הורה מזיק, כמו גם נטייה (של גורמי המקצוע ובית המשפט כאחד) להימנע מפעולה חד משמעית במקרים שאינם מוגדרים "ניכור הורי". המחלוקת בשאלה האם מדובר בניכור הורי אם לאו בצירוף הזמן החולף ממילא עד לקבלת תסקיר, מפחיתים את האפקטיביות של פעולות שניתן היה לנקוט קודם לכן ("רמת הניכור של הילד, קשורה בצורה ישירה לזמן המוקדש לניסיונות הניכור" – ד. גוטליב, תסמונת הניכור ההורי, רפואה ומשפט גיליון 31, להלן: גוטליב, עמ' 106).
  2. לעניות דעתי, מוצדק לנקוט פעולה חד משמעית ללא תלות בשאלה האם לפנינו "ניכור הורי" קלאסי (כהגדרתו בספרות ובפסיקה, ראו עמ"ש 60592-03-15 ק.ל נ' י.פ (2015) ). דומני, כי מועיל לשאול שתי שאלות עובדתיות: הראשונה - האם הקטין מדיר את אחד ההורים? הדרה זו איננה מתרחשת ביום אחד ואין לה דמות אחת, אלא מופעים רבים המתפתחים על ציר הזמן. ברם, המשותף לכל המופעים הינו צמצום עקבי של הקשר עם אחד ההורים.
    השנייה - האם יש הסבר סביר להדרה ההורית? בכלל זה יש לתת את הדעת לעוצמת ההדרה בהשוואה לטעמים המושמעים להצדקתה. ככל שמדובר בהדרה הורית, וככל שאין הסבר משכנע לקיומה, מוצדק להניח, כי ההורה האחר תורם (במעשה או במחדל) לתופעה. לעניין זה, אין נפקא מינה לקביעה כי מדובר ב"ניכור הורי" או לחומרתו.
  3. היעדר הנפקות נובע מכך שהתרופה להדרה הורית (ממילא הדרך להוכיח כי ידו של ההורה איננה במעל) פשוטה - על ההורה "המועדף" לשכנע את בית המשפט כי הוא משתף פעולה באופן מלא ואקטיבי בהליך טיפולי שנועד לבסס ולשדר לקטין מסר הורי משותף. עליו לשכנע את בית המשפט, כי הוא פועל ליישוב מחלוקות הוריות אך ורק בהליך הטיפולי עם ולמול ההורה האחר, ולא באמצעות הקטין. עליו להוכיח, כי הוא פועל ליצירת מרחב בו הקטין אינו צריך לבחור בין הוריו, מרחב בו הוא חש בטוח ואהוב להיות בקשר עם שני ההורים (מגד – שמונת השלבים, וראו פסק דינה של כב' השופטת קולדר-עייאש בתמ"ש 49927-04-15 ע.ש. נ' א.ש. (2016), להלן: פרשת ע.ש).
    הורה שמגלגל עיניו לשמיים וניתלה ב"רצונו של הקטין", הורה שאינו משתף פעולה באופן מלא ואקטיבי עם הליך טיפולי כגון דא, קל וחומר הורה שאינו מוכן לתקשורת עם ההורה האחר פוגע בקטין. אכן, הורה "יודע ומכיר, גם באופן אישי, את כל הרגשות, הקונפליקטים, המחשבות והרצונות של הילד שלו. הוא יודע, ממקור ראשון, את הסבל שילדו סובל." לכן אין מנוס מהמסקנה שהורה הנותן יד להדרה הורית "יודע ובוחר להשתמש בזה, במקום לתת לזה מענה" (אמיתי מגד, כיצד הורים מנכרים מתמרנים את הנאמנות של ילדיהם דרך מיפוי מיינד (2018), להלן: מגד - תמרון הנאמנות).
  4. לעניין האמור יש לתת את הדעת לשתי אמיתות:
    האחת, כי נטייתם הטבעית של ילדים הינה להיקשר להוריהם (ת. יואלס, א. שגיא-שוורץ, "אבא, אמא, ומה איתי? אני זקוק לשניכם": עובדות, מיתוסים ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין, דין ודברים ו' 375, להלן: יואלס ושגיא, עמ' 383). היקשרות זו גורמת לכך ש"באופן טבעי ילדים יהיו נאמנים לשני ההורים שלהם במידה די שווה" (מגד – שמונת השלבים).      
    האחרת, כי טובתם של ילדים הינה בשמירת קשר עם שני ההורים ללא מתן עדיפות למי מהם ("כיום ברור לנו שהילד יוצר התקשרות גם לאב וגם לאם באופן בלתי תלוי זה בזה... ושתיהן חשובות להתפתחותו. במילים פשוטות, הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר זה עשויה להפכו לילד בסיכון...לכן כשמדובר בהליך גירושין, מחובתה של המערכת המקצועית המסייעת להורים לאפשר לילד לממש קשר זה מבלי לתת מעמד מועדף להורה אחד על פני ההורה האחר" – יואלס ושגיא, עמ' 383).        


    שמע מניה, קטין המדיר את אחד ההורים מתנהל באופן המנוגד לטיבו וטבעו של ילד באשר הוא, והדרה זו פוגעת בו. ממילא, בהיעדר סיבות משכנעות להתרחקות הקטין מהורה, מוצדק להטיל על ההורה האחר את נטל השכנוע ועליו חובת הפעולה לשינוי המצב.
  5. זאת לדעת, אי שיתוף פעולה עם הליך לביסוס תקשורת הורית ולגיבוש מסר הורי אחיד (בין סירוב מוחלט לכך ובין שיתוף פעולה למראית עין בלבד) מהדהדים במקרים רבים רגשות שליליים שיש להורה פוגעני כלפי ההורה האחר בנוגע לפרידתם. מדובר בחוסר יכולת להפריד בין הזוגיות להורות (גוטליב עמ' 115). במצב זה מתעורר חשש למניפולציה הנעשית על רגש הנאמנות של הקטין למשפחתו על ידי יצירת "מצגת שווא שבה ההורה האחר נתפס כ"בוגד" הפוגע במשפחה ובערכיה" (מגד – תמרון הנאמנות). התנהלות הורית מזיקה כגון דא, מעצימה רגשות של פגיעה, נטישה וכעס שממילא מלווים ילדים בהליך פרידה של הוריהם, וגורמת להם להזדהות עם ההורה "הנפגע" (גוטליב עמ' 113). יודגש, כי הזדהות עם ההורה "הנפגע" והתרחקות מההורה האחר נגרמת לא רק על ידי הסתה אקטיבית, אלא גם על ידי העצמה פאסיבית או פאסיבית למחצה של אירועים "שליליים" שהתרחשו עם ההורה המודר (ראו מגד – שמונת השלבים). ודוקו, לא אחת המניפולציה של ההורה גורמת לקטין לומר דברים שליליים על ההורה המודר, בשכנוע פנימי עמוק משל מדובר במחשבותיו שלו. למעשה מדובר לא אחת במחשבות הנשתלות בתודעתו של הקטין על ידי ההורה (למשל על ידי שאלת שאלות המכוונות למסקנה שלילית, ראו מגד – תמרון הנאמנות). העצמת רגשות שליליים אלה והתרחקות מאחד ההורים גורמת נזקים כבדים לקטין, לרבות: עיוות בתפיסת המציאות, היעדר אמפטיה לזולת, פגיעה בהערכה העצמית, אי כיבוד סמכות ועוד (ראו המצוטט בתסקיר, לרבות מפי הפסיכולוג המטפל בקטין, פסק דינו של כב' השופט פלקס בתמש (י-ם) 4287-07-15 פלונית נ' אלמוני (2017), להלן: פרשת פלונית, מגד – שמונת השלבים). התרחקות מאחד ההורים לא מאפשרת לקטין שהוריו התגרשו "לעבור את התהליך הנורמטיבי של התגברות, ולמעשה מנציחה את ההיתקעות בתהליך" (גוטליב עמ' 114). אובדן הקשר עם ההורה בנסיבות כגון דא עלולה להיות קשה מהתמודדות עם מוות (שם).
  6. אשר לנימוקים הניתנים לעיתים להצדקת התרחקות הקטין מאביו/אימו, יש לתת את הדעת לכך שהורים פוגעניים לעולם תולים את הקולר בצווארו של ההורה האחר ובכישוריו ההוריים, ולעולם טוענים כי אינם מתנגדים לקשר עם ההורה המודר. לא אחת משמיע ההורה הפוגעני טענה מתוחכמת, לפיה הוא אשר משדל את הקטין להיפגש עם ההורה המודר. ברם, שידול זה הינו לעיתים כסות למסר הפוך (מגד – שמונת השלבים). לכן ראוי לבחון טענות כגון דא עם יותר מקורטוב של זהירות, ולא אחת יש בהן משום אינדיקציה לפעולה הורית מזיקה.



    הורות מזיקה עשויה להילמד גם כאשר אין התאמה בין הסברי הקטין להתרחקותו מן ההורה המודר לבין עוצמת הדרתו. לא אחת יש אי התאמה בולט בין העוצמה בה נטענות הטענות מפי הקטין לבין היותן שטחיות, ילדותיות, ולא מבוססות. כאמור לעיל, שכנוע פנימי עמוק של הקטין אינו בהכרח עדות למחשבה עצמאית.
  7. יודגש המובן מאליו - המציאות איננה דיכוטומית, אלא מורכבת ומגוונת. בכלל זה, יש לעיתים נימוקים ענייניים להדרה הורית, שאינם קשורים בהורה "המועדף", וכן מקרים בהם יש קושי לקבוע קביעות חד משמעיות. ואולם, גם (אולי דווקא), במצבים כאלה נדרשת התגייסות להליך טיפולי משפחתי אסרטיבי וממוקד מטרה, והורה שאינו מוכן ליטול בכך חלק מעיד על עצמו ועל מניעיו.
  8. במקרה של הדרה הורית לא מוסברת כדבעי, וככל שהורה אינו משתף פעולה עם הליך טיפולי אפקטיבי לביטול התופעה, מוצדק לקבוע, כי הוא פוגע בקטין. הורה כגון דא שולל מהקטין את ילדותו, את הזכות הבסיסית לשמירת קשר עם שני הוריו שהיא חיונית מאין כמותה להתפתחותו הנפשית התקינה, את אושרו. הורה שתורם להדרה הורית, במעשה או במחדל, מתעלל בקטין. ממילא מוצדק לנקוט בכל פעולה חוקית אפקטיבית כדי להפסיק את ההתעללות. יתירה מזו, מעת שבית המשפט מורה על הליך טיפולי, אי שיתוף פעולה עולה כדי הפרת צו שיפוטי. ממילא ברי, כי ישנם כלים משמעותיים שיש בהם כדי לנסות ולהשיב את ההורה הפוגעני מדרכו (ראו פסק דינו של כב' השופט פלקס בפרשת פלונית, ופסק דינה של כב' השופטת קודלר-עייאש בפרשת ע.ש).
  9. לדאבוני, אין ספק שהקטין דנא מדיר את האם הדרה לא מוסברת. בה במידה אין חולק שהאב אינו מוכן ליטול חלק בהליך טיפולי להפסקת התופעה. ממילא ברי שהאב הינו הורה פוגעני. שורש הרע הינו בכך, שהאם מוקצית מחמת מיאוס בעיני האב (ככל הנראה בשל טענותיו, כי בגדה בו). לכן האב אינו מוכן לנהל עם האם תקשורת הורית גם בנושאים בעלי חשיבות מהותית לילדים. הדברים נכתבו מפורשות בתסקיר, לאמור:

"לדברי האב, הגירושים ביניהם היו מרצון של שניהם. לדבריו האם ניהלה קשר עם גבר אחר...לדברי האב הוא איבד את האמון שלו באם ואינו מוכן להיות שותף שלה בגידול הילדים ושהיא תהיה חלק מחייו.

...

האב מסרב להיות בקשר עם האם ומסרב לראות בה שותפה בגידול הילדים...ואינו מוכן להתנהל עם האם גם בעניינים מהותיים בחיי  הילדים" (ההדגשה במקור)

 

 

 

דברים ברורים בנדון נשמעו מפי באת כוח האב בדיון מיום 9.11.2017 , לאמור:

 

"...כפי שאדוני שמע מפי האב פעורה תהום בין הורים ואין לו ולו קצה וקצה של רצון להגיע להידברות עם האם זאת לאור העבר המשותף לאור הפגיעות והבגידות והביזיונות וההשפלות וברגע שגדעו את הקשר ביניהם הוא לא מצליח (להגיע) לכדי מצב שהוא יוכל לתקשר איתה" (ההדגשה שלי – שב"י).

 

לא למותר לציין, כי דברים אלה נאמרו למרות שבית המשפט תאר לצדדים את הרושם הקשה שהותיר המפגש עם הקטין, ואת התוצאות החמורות שיהיו להיעדר שיתוף פעולה הורי. על דברים דומים חזר האב בדיון מיום 15.7.2018.

  1. הנה כי כן, האב אינו מצליח להפריד בין רגשותיו השליליים כלפי האם לבין חובתו לעמוד אתה בקשר הורי לטובתו של הקטין. בכך מייצר האב מניה וביה שני עולמות עוינים שהקטין נאלץ לבחור ביניהם, תוך פגיעה קשה בו. הדברים נאמרו מפורשות בתסקיר, לאמור: "חשוב לציין כי התנהלות שכזו יוצרת פיצול בין ההורים, דבר שמהווה פגיעה בילדים אשר זקוקים להורים שמסוגלים לשתף פעולה" (ההדגשה במקור).
  2. לא בכדי ראו לנכון גורמי המקצוע לצטט בהרחבה מאמרים שעסקו בניכור הורי ונזקיו, שעה שעמדת הקטין מדגימה מקרה קלאסי של הדרה הורית על רקע פעולה מזיקה של האב.
    בין השאר נכתב בתסקיר, כלהלן:

"ניכר שהתנהגותו ודבריו של ר' מתאימים למצב שבו ילדים להורים בקונפליקט גבוה בוחרים בהורה אחד על פני האחר, אותו הם חווים כ"הורה טוב" והאחר נחווה כ"הורה רע", על מנת למצוא פתרון למצוקה הרגשית ולקונפליקט הנאמנויות אותם הם חווים בעקבות הסכסוך ההורי. ר' אמר שהוא כועס על אמו וטען שהיא אינה מתנהלת כאם טובה, אינה רואה את צרכיו ודואגת רק לעצמה. הוא תיאר סיטואציות שבגללן הוא כועס על אמו, כגון: היא לא קנתה לו מחשב או טלפון כפי שרצה, נסעה לחו"ל לפני כשנתיים למשך שבועיים והם נשארו עם סבא שלהם, וכשחזרה לא קנתה לו מה שרצה, כשהתגורר אצלה היא ביקשה ממנו לעשות את מטלות הבית והאשים אותה שהיא התעצלה ולא עשתה דבר, טוען שאינה משתמשת בכסף שאבא מביא לה עבור הילדים אלא עבור דברים אחרים ולא רצה לפרט מה הם ועוד סיטואציות נוספות שבהן הוא ניסה להסביר לה מדוע הוא חושב שהיא אינה שמה את ילדיה בראש סדר עדיפויותיה ואילו אביו כן עושה זאת...התרשמנו כי ר' מתקשה לראות חלקים טובים באמו או להכיר במאמציה להתקרב אליו וכי הוא חווה את מרבית מעשיה באופן שלילי, ואילו כאשר ר' מדבר על אביו הוא מתאר את מעשיו בחיוב ומתקשה לראות בו חלקים שליליים".


דברים אלה, שכאמור כאילו נלקחו ממאמרים המדגימים הדרה הורית ("ניכור הורי"), מוכיחים בעליל, כי הקטין היה (ועודנו) חשוף למסרים שליליים לגבי אמו. נקל לראות כיצד דבריו של הקטין על האם (עצלה, משתמשת בכספי המזונות לצרכיה וכו') אינם אלא הדהוד של עמדת האב. זאת לדעת, אין ראיה (אף טענה) לגבי תפקוד הורי לקוי של האם בעבר או בהווה. נהפוך הוא, בהסכם המשמורת הסכים האב כי משמורת כל הילדים, והקטין בכללם, תהא בידי האם. הסכמה זו אומרת דרשני.       
זאת ועוד, בתסקיר נקבע מפורשות, כי האם הינה הורה טוב ומיטיב ("האם אוהבת את ילדיה, דואגת להם ועושה מאמצים רבים לספק להם תחושה שהיא מהווה כתובת עבורם...האם אומרת שהיא מכבדת את האב ואת הקשר שלו עם הילדים והיא משתדלת להראות זאת גם לילדים ולא לערב אותם בסכסוך ביניהם...").

  1. המסקנה מתבקשת מאליה: הדרת האם על ידי הקטין הינה פרי באושים שגדל על עץ שהאב נטע, והשקה ברגשות שליליים כלפיה. הקטין הינו קורבן לדרך בה בחר האב להתמודד עם רגשותיו השליליים - בריאת עולם אידילי וכוזב בו מתקיימים האב והקטין בסימביוזה, ואין בו דריסת רגל לאם. כאמור, מדובר בהתעללות בקטין, שעה שנשללת ממנו הזכות לקשר של ממש עם האם, ובכך נגרם לו נזק. עמדת האב לפיה הוא אשר דאג לחידוש הקשר בין הקטין לאם, ורק בזכותו קשר זה מתקיים, איננה אלא ניסיון הטעייה מתוחכם. האב קשר אליו את הקטין בברית נאמנות מזיקה שהולידה הינתקות מהאם. לאחר מעשה (ולא לפני שחלפו כארבעה חודשים תמימים, עד שהאב היה בטוח בסימביוזה שנוצרה), הוא "גרם" לכך שהקטין יואיל לבלות בבית האם שעתיים בשבוע. אין בכך עדות להורות מיטיבה כי אם להיפך. אילו האב היה הורה מיטיב, הוא לא היה משלים עם הינתקות הקטין מהאם משך ארבעה חודשים (אפילו נגרם "באשמתה" לכאורה), אלא פועל אקטיבית ומידית לחידוש הקשר. אם כוחו של האב רב לו לגרום לקטין להגיע לבית האם למשך שעתיים בשבוע, ברי כי כוחו רב לו לגרום לקטין לעמוד בקשר של ממש עם האם. אלא שהאב אינו חפץ בקשר שכזה, אלא בתעודת יושר בדמות ביקורי הקטין, הנעשים מצוות אנשים מלומדה. לדאבוני אני שותף לחששה של האם, כי משעה שתינתן לאב משמורת על הקטין, והוא לא יזדקק עוד ל"תעודת יושר", ייפסקו גם ביקוריו הצנועים של הקטין בביתה והקשר ינותק לחלוטין.
  2. לנוכח האמור ברי, כי היענות לעתירת האב לקביעת משמורת הקטין בידיו תהא, למעשה, מתן גושפנקא שיפוטית לנזק ההורי שגרם. לעניין זה אינני רואה הבדל של ממש בין חטיפה פיזית של קטין לבין חטיפת נפשו. בשני המקרים בית המשפט איננו יכול להשלים עם המעשה ולהכשירו. הדברים קל וחומר לנוכח השפעה שלילית שיש להתמשכות המצב על הבן ג', שלפי קביעת גורמי המקצוע מראה סימני ניכור מתהווים, והצהיר כי בדעתו ללכת בדרכי אחיו הבכור.
  3. דומה, כי דעתם של גורמי המקצוע איננה שונה, אלא שלטעמם מתן משמורת זמנית בידי האב תאפשר "לילד איזה שהוא שקט לגשת לאימא" (דברי העו"ס בדיון מיום 15.7.2018). בלשון אחרת, המשמורת הזמנית נקבעה כמשקפת מצב נתון, מחד גיסא, ועל מנת לייצר שקט בעולמו של הקטין, שאז יקל עליו לחזור לקשר עם האם, מאידך גיסא. לא למותר לציין, כי גורמי המקצוע סברו שהותרת משמורת שלושת הילדים בידי האם "נותנת מסר אחיד למשפחה ולילדים לגבי ההתנהלות המשפחתית ואינה יוצרת פיצול בין הילדים כפי שהאב מבקש מבחינת המשמורת." למרות זאת נקבע, כי "בהתייחס למצב הקיים ולתמונה המשפחתית כפי שהיא היום, נראה כי משמורת האם על הבן ר' אינה מתקיימת בפועל ולכן אינה אפשרית בעת הנוכחית". החלופה של קביעת משמורת קבועה של הקטין אצל האב ומשמורת משותפת לגבי שני אחיו נשללה. נקבע, כי "לאור המחלוקת הקשה בין ההורים, לאור הניכור הקיים בין רום לאם ולאור הניכור המתפתח בין ג' לאם, אנו סבורות כי אין לערוך שינויים מהותיים במציאות הקיימת עד אשר המשפחה תעבור תהליך טיפולי ויהיה ניתן לבצע שינוי אשר ישרת את טובת הילדים ויהיה בר קיימא. השאיפה היא שיהיה ניתן להגיע למצב שבו שלושת הילדים נמצאים במשמורת המשותפת של שני ההורים".
  4. הנה כי כן, המלצת גורמי המקצוע נובעת מסברתם, כי קביעת משמורת זמנית אצל האב תאפשר תנאים לתהליך טיפולי, בעקבותיו הילדים יהיו בקשר מיטיב עם שני ההורים. דא עקא, עמדתו העקבית של האב לפיה הוא אינו מוכן לתהליך טיפולי כלשהו המחייב שיתוף פעולה עם האם, הופך את שאיפת גורמי המקצוע (מבורכת ככל שתהא) למשאלת לב לא ראלית. לנוכח האמור, ישנו חשש ממשי, כי המשמורת הזמנית תיוותר כזו רק דה יורה, אך תהפוך דה פקטו לקבועה ותנציח את המצב הנוכחי (שמא רע ממנו). יתירה מזו, לנוכח ההנחה הסבירה, שהקטין חשוף למסרים שליליים כלפי האם, אותו "שקט" המועלה על נס משמעותו המשך החשיפה לאותם מסרים והימנעות מהושטת עזרה. ילדים החשופים למסרים שליליים כלפי אחד ההורים ומצויים בקונפליקט נאמנויות אינם זקוקים ל"שקט" אלא לסיוע מידי, מעשי ואפקטיבי. אין בידי לקבל את החשש שהובע, כי ניסיון לכפות על הקטין קשר הדוק יותר עם האם יגרום להחרפה, וזאת מכמה טעמים: ראשית, סיכון של החרפה קיים ממילא כל עוד חשוף הקטין למסרים השליליים כלפי אמו. שנית, הגם שהמצב דהיום אינו נתק מוחלט בין הקטין לאם (וטוב שכך), לא ניתן לומר שמדובר בקשר מהותי שהחשש לאבדו מצדיק קיפאון.
    שלישית
    , התמשכות המצב הקיים יגרום בסבירות גבוהה להדרה של האם גם על ידי הבן ג', תוך חשיפתו לנזקים החמורים הנגרמים לאחיו הבכור, ופירוק התא המשפחתי ביתר שאת. רביעית, וזה העיקר – החשש המובע מהחרפת ההדרה ההורית משמעותו, למעשה, שיתוף פעולה עם עמדת האב לאמור – "My way or the highway".           


    בלשון אחרת, היעדר פעולה של ממש מחשש לנתק חמור יותר בין הקטין לאם, משמעותו כניסה מודעת למלכודת שהאב מציב – או שהדברים יתנהלו לפי תכתיביו או שיחדל "ללחוץ" על הקטין לפגוש את אמו, והיא תאבד אתו כל קשר. שיתוף פעולה כזה מעודד את הדרת האם, והופך את תקוות השינוי לחיזיון תעתועים.
  5. נתתי דעתי לדברי הפסיכולוג שמטפל בקטין, כפי שצוטטו בתסקיר. הפסיכולוג מתאר את הנזקים החמורים שנגרמים לקטין בשל חוסר שיתוף הפעולה ההורי, המעצים רגשות שליליים שהקטין מוצף בהם. הפסיכולוג מציין, שהדרך בה בחר הקטין להתמודד עם המצב הינו פיצול (המאפיין מצבים של ניכור) – "הוא שם באופן דיכוטומי את כל "הטוב" אצל האבא ואת כל ה"רוע" אצל האימא" (עמ' 8 לתסקיר). הפסיכולוג קובע, כי "(ש)לפיצול (בין אם מכוון לאם או לאב) ולנתק בין הילד לבין אחד מהוריו (לא משנה מי מביניהם) עלולות להיות השלכות שליליות ביותר עבור התפתחותו, עבור דימויו העצמי ועבור מערכות יחסים משמעותיות בהמשך החיים". בניגוד לטענת האב, הפסיכולוג אינו קובע (אף אינו יכול לקבוע), כי האחריות להתרחקות הקטין מהאם מוטלת גם עליה. הפסיכולוג הצהיר, כי אינו מכיר את הסכסוך, ולכן על סמך היכרות מעמיקה עם סכסוכים דומים הוא "יוצא מנקודת הנחה ששני ההורים נשאבו לחלוטין למאבק ולזעם זה כלפי זה". לכן מניח הפסיכולוג, כי שני ההורים "אחראים במידה שווה לחוויות הנטישה והתוקפנות אליהם רום מתייחס באופן מפוצל כל כך". אין בין קביעה זו (שאיננה יותר מהשערה מלומדת) לבין בחינת הגורם להדרת האם ולא כלום. המלצת הפסיכולוג לעשות לסיום המאבק המשפטי, ברורה ונכונה. דא עקא, השאלה הנשאלת היא, כלום הערך המוסף של סיום הסכסוך גם במחיר המשך הדרת האם (וסיכון להקצנתו ו"זליגתו" לבן ג') עולה על הערך המוסף של הידוק הקשר בין הקטין לאם, על המאבק הפנימי שהדבר גורם לקטין. לטעמי התשובה היא בשלילה, וטעמיי בוארו לעיל.
  6. לנוכח האמור, ולמרות המשקל המיוחד שניתן ברגיל לתסקיר, אני מקבל את האבחנה אך אינני מקבל את ההמלצה למתן משמורת זמנית בידי האב. למרות הקשיים הרבים, ולמרות גילו של הקטין, אין להשלים עם מצב לפיו העולם בו הוא גדל הינו עולם חד ממדי ומזיק. יש לכפות על האב לשחרר את הקטין מאחיזתו על מנת לאפשר לו קשר מהותי עם האם, וזאת בכל אמצעי אפקטיבי. יש להעביר לקטין את המסר שאמו לא וויתרה עליו ושכוחו של האב איננו בלתי מוגבל. בה במידה יש להעביר מסר לשני הילדים האחרים, כי הדרת אחד ההורים איננה אופציה. כך יימנעו נזקים חמורים לשני הילדים האחרים, שהם לטעמי (לכל הפחות בנוגע לבן ג') בבחינת קרוב לוודאי.

 

  1. הדבר ייעשה בשתי דרכים חלופיות: בתחילה תינתן לאב ההזדמנות לשנות את דרכיו ולשתף פעולה עם הליך טיפולי ביחד עם האם במטרה לגבש מסר הורי אחיד. שיתוף הפעולה עם ההליך הטיפולי יהיה מנדטורי. אם יתברר, שהאב איננו מסוגל לשינוי, ייקבעו הסדרי שהות של הקטין אצל אמו (ראש וראשון שהות בסופי שבוע כולל לינה). ככל שההסדרים האמורים לא יתקיימו בפועל יושתו על האב סנקציות משמעותיות.
    יודגש, כי דווקא הצלחת ההליך הטיפולי דלעיל, עשויה לקדם מתן פסק דין למשמורת (משותפת או אחרת),  שעה שניתן יהיה להכריע בדבר ממקום נכון, אם יתברר שלא נשקפת סכנת נתק מאחד ההורים.
  2. ברי לי כי הדרך איננה קלה והפיתוי "להניח לקטין" גדול. עם זאת, אין לי ספק כי הקטין אוהב את אמו וחסר עד מאוד את הקשר עמה (כפי שהתחוור לי גם במפגש עמו). אף אין לי ספק, כי התמשכות המצב הנוכחי ו"זליגתו" לבן ג', הינה הרת אסון. יתירה מזו, יכול וצו שיפוטי ישחרר את הקטין (במידת מה) מקונפליקט הנאמנויות ההרסני. אשר על כן, גם אם יגיע הקטין לבית האם "בכפיה", הדבר יאפשר לו לזכות בקשר אם, אפילו "שלא לשמה" לכאורה.

סופו של דבר

  1. תביעת האב בתמ"ש 2588-09-17 נדחית.
  2. תביעת האם בתמ"ש 46294-09-17 מתקבלת, לאמור:
    • האב יודיע, תוך 10 ימים ממועד קבלת פסק הדין, האם הוא מסכים כי בית המשפט ימנה איש טיפול המתמחה במקרים כגון דא לשם חידוש הקשר ההורי בין הצדדים וגיבוש מסר הורי משותף במטרה להרחיב את הסדרי הקשר בין הקטין לבין אמו.
      מובהר, כי ההליך הטיפולי הנ"ל יהא נמרץ ותהא חובה להגיע לכל המפגשים ולשתף פעולה באופן מלא עם הגורם המקצועי.
    • ככל שהאב יודיע על הסכמתו, ימונה גורם מקצועי. ככל שהאב יודיע כי אינו מסכים או לא יודיע דבר, ייקבע מועד קרוב ממנו ואילך יהא על הקטין לשהות אחת לכל סוף שבוע שני בבית האם (כולל לינה), וכל אימת שהדבר לא יתרחש, יחשב האב כמפר צו שיפוטי על כל המשתמע מכך (לרבות סנקציה כספית של ממש). בטרם תבוצע ההחלטה, יזומן הקטין לעו"ס לסדרי דין שתעביר לו את המסר באופן הראוי.
    • להסרת ספק, הטיפול הפסיכולוגי של הקטין יימשך.
  3. לאור התוצאה וכל המפורט בפסק הדין, יש מקום לפסוק הוצאות ראליות לטובת האם. עם זאת, אעכב את ההחלטה לעניין ההוצאות עד לקבלת תשובת האב כאמור בסעיף 31.1. לעיל.

תואיל המזכירות לסגור את התיקים.

הוראות תינתנה במסגרת בקשות לאחר סגירה בתמ"ש  46294-09-17.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים כלשהם.

 

ניתן היום,  ט' טבת תשע"ט, 17 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ