אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנימין קדם נ' עיריית נתניה

בנימין קדם נ' עיריית נתניה

תאריך פרסום : 28/01/2019 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
27579-10-16
13/01/2019
בפני השופט:
דורי ספיבק

- נגד -
תובע:
בנימין קדם
נתבעת:
עיריית נתניה
עו"ד שולה רגב
פסק דין
 

 

1.התובע, שהינו מורה למוסיקה, הועסק במשך ארבע שנים בבית ספר בנתניה, עד שפוטר. הזכאי הוא לפיצוי על פיטורים שלא כדין? זוהי השאלה המרכזית שבפנינו.

 

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

 

2.התובע הינו בעל רישיון קבוע להוראת מוסיקה לכתות ז'-יב' ממשרד החינוך (נספח א' לכתב התביעה). התובע הועסק על ידי הנתבעת, עיריית נתניה, כמורה ומרכז מגמת המוסיקה בבית ספר התיכון "טשרניחובסקי", החל משנת הלימודים תש"ע (ספטמבר 2010). לאחר שנתיים, קיבל התובע קביעות, בהתאם לנהלי משרד החינוך.

 

בחטיבת הבינים של בית הספר קיים מסלול מוסיקה, שלומדים בו כ-90 תלמידים, כ-30 בכל שכבה. כל שנה נפתחת כיתת מוסיקה בחטיבת הביניים, לאחר שתלמידיה עוברים בדיקת התאמה ומשלימים את הכשרתם בקונסרבטוריון העירוני. בוגרי חטיבת הביניים במסלול המוסיקלי יכולים לבחור להמשיך במגמת המוסקה בחטיבה העליונה, ולגשת לבגרות במוסיקה 5 יחידות, או בכל מגמה אחרת בחטיבה העליונה.

 

3.בשלוש שנות העסקתו הראשונות של התובע עמד היקף משרתו על משרה מלאה בקירוב. הוא לימד את תלמידי החטיבה למוסיקה בחטיבה עליונה – למעט שנה אחת שבה לימד גם כיתה בחטיבת הביניים – והיה המורה היחיד בחטיבה זו שהגיש לבגרות.

 

4.במהלך שנת עבודתו השלישית, חלה התדרדרות במערכת היחסים בינו למנהלת בית הספר דאז, גב' דליה פלץ, ובלשונו "בשנתיים הראשונות הסתדרנו מצוין. מתחילה השנה השלישית החלו בעיות" (עמ' 8 ש' 18). התובע טען בהתדיינות שלפנינו, שפלץ החלה להעלות בפניו דרישות בלתי סבירות, ובין היתר ניסתה "לדחוף למגמת המוסיקה תלמידים שלא זו בלבד שלא עמדו בדרישות הסף שנוסחו ע"י הפיקוח של משרד החינוך... אלא אף כאלה עם הפרעות לימודיות, ויכולות נמוכות מדי לתחום לימוד שמצריך יכולות גבוהות במיוחד" (סעיף 13 לתצהירו), וכן "נענתה לכל תלונה פעוטה של תלמידים וניפחה אותן במטרה לפגוע בסמכותי ובמעמדי" (סעיף 16 לתצהירו). פלץ בתצהירה אישרה כי התגלעו בינה ובין התובע חילוקי דעות מקצועיים "כאשר לתפיסת הנהלת בית-הספר (ותפיסתי האישית), כל תלמיד זכאי ללימודים על פי בחירתו אף אם אינו 'טלנט מוסיקלי', ויש לו הזכות להתפתח ולהצליח במקצוע בו הוא בוחר מתוך עניין אישי במוסיקה" (סעיף 12 לתצהירה). זאת, בעוד שלשיטתה התובע היה "רואה כל תלמיד עם קושי כ'תלמיד עם הפרעה' וכל נסיון לשילוב וקידום תלמידים מתקשים, כ'דחיפה' או 'מכבסה' של תלמידים". (סעיף 13 לתצהירה), ו"סבר כי רק למצטיינים או לאלו שהתאימו לו לפי תפיסתו יש לאפשר ללמוד במגמת המוסיקה" (סעיף 14 לתצהירה).

 

5.על רקע כל זאת, ביום 2.5.13, לקראת סיומה של שנת עבודתו השלישית, קיבל התובע, מעמוס רווה, מנהל כוח האדם בנתבעת, הודעה ביחס לצמצום שעות ההוראה שלו (נספח ב'2 לתביעה), שבה נאמר כך:

 

"צמצום שעות הוראה

 

"בשל צמצום שעות הוראה, ולאחר דיון עם מנהלה ביה"ס, אנו נאלצים לצמצם את היקף העסקתך בשנת הלימודים תשע"ד.

 

היקף משרתך יהיה 12.5 ש"ש.

 

צמצום השעות 10 ש"ש ."

 

שבועיים מאוחר יותר, ביום 19.5.13, קיבל התובע מכתב זימון לשימוע (להלן: השימוע הראשון). מכתב הזימון, שעליו חתום גם כן עמוס רווה, נוסח באופן הבא (נספח ב'3 לתביעה):

"צמצום בהיקף משרתך

 

בהתאם לתקן השעות בביה"ס, נשקלת האפשרות לצמצם את משרתך בשנה"ל תשע"ד.

 

הנך מוזמן/ת להשמיע את עמדתך בגין אפשרות זו.

 

השימוע יתקיים ביום א', י"ז סיון 26.5.13, בשעה 11:15..."

 

6.ביום 28.5.13 נערך השימוע הראשון בנוכחות התובע, נציגת ארגון המורים, מנהלת בית-הספר פלץ, נציגה מהלשכה המשפטית בעירייה ועמוס רווה (נספח ב' 1 לתביעה). במהלך השימוע הוסבר לתובע כי לא נרשמו תלמידים למגמה, ועל כן היא נסגרת בשלב זה בלבד, וכי ייעשה ניסיון למצוא לו עבודה חלופית. כן הועלו כלפי התובע טענות על יחסי אנוש לקויים.

 

ואמנם, במהלך שנת הלימודים תשע"ד, שהחלה בספטמבר 2013, הועסק התובע בהיקף של 50% משרה בלבד.

 

7.ביום 23.1.14 פרסמה העירייה הודעה באתר האינטרנט שלה ולפיה החלה ההרשמה לכיתות המצוינות בבית-הספר טשרניחובסקי, ובכלל זה למגמת מוזיקה על-אזורית ייחודית המשלבת נגינה בכלים שונים, שירה ופיתוח קול. כן נכתב כי ערב חשיפה יערך ביום 2.2.14 (נספח ג' לכתב התביעה).

 

8.ביום 26.3.14 קיבל התובע מכתב הזמנה לשימוע נוסף (להלן: השימוע השני). מכתב הזימון (נ/2 למוצגי הנתבעת) נוסח באופן הבא:

 

"הנדון: הפסקת עבודה

 

בהתאם לתקן שעות ההוראה נשקלת הפסקת העסקתך בביה"ס טשרניחובסקי.

 

ניתנת בפניך האפשרות להשמיע טענותיך כנגד כוונה זו ביום ה' 15.5.14...

 

באפשרותך לוותר על הליך זה ולהשמיע את הטיעונים באמצעות נציג ארגון/הסתדרות המורים.

 

אם ברצונך לעשות כן, אבקש חתימתך על גבי מכתב זה והחזרתו לכוח אדם בהוראה."

9.ביום 7.4.14, שלחה מנהלת בית-הספר שני מכתבים לגורמים בעירייה. הראשון, למנהלת מחלקת התיכונים בעירייה ובו תרשומת של שיחה שלטענתה התקיימה חודש קודם לכן עם התובע (נ/1 למוצגי הנתבעת). וכך נכתב:

 

"הנדון: תקציר שיחה עם מר בני קדם

 

בשיחה שהתקיימה בתאריך 9.3.14, בין נציגי הנהלת ביה"ס לבין המורה למוסיקה מר בני קדם, נשאל מר קדם מהן תכניותיו לשנה"ל תשע"ה.

 

מר קדם השיב שהוא עובד בבית ספר בגבעת ברנר במגמת מוסיקה בהיקף של משרה מלאה. הוא ציין שהוא מרוצה, הן משיפור התנאים, יחסית לבית ספרנו, זאת משום הקרבה לביתו בירושלם ומספר התלמידים הגבוה במגמה.

 

בשיחה התרענו על היעדרויות לא מוצדקות, ביטול שיעורים והתנהלות עצמאית ללא כל קשר עם גורמים בהנהלת בית הספר.

 

מר קדם ביקש 'שנניח לו לנפשו'. הוא לוקח אחריות לגבי תלמידי המגמה המסיימים השנה ואיננו מתכוון להמשיך בבית הספר. 'אני נפרד מבית הספר בצער לא רב וביגון לא קודר'. הוא הדגיש כי הוא מרוצה מאוד מהמקום החדש".

 

10.בו ביום, נשלח מכתב למנהל כוח האדם בעירייה ובו הצעה לנוסח לסיום העסקת התובע (נ/3 למוצגי הנתבעת) וכך נכתב:

 

"בהמשך לשיחתך עם הנהלת ביה"ס מתאריך 9.3.14 ובהתאם לסיכום שהתקבל בשיחה זו, הריני להודיעך על סיום עבודתך בביה"ס בתאריך 31.8.14.

 

אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך".

 

11.העסקתו של התובע הסתיימה ביום 31.8.14.

 

12.ביום 25.10.16 הגיש התובע את התביעה שבפנינו, במסגרתה עתר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני וכן פיצוי עונשי בגובה 12 משכורות.

 

דיון קדם משפט התקיים ביום 8.6.17 בפני כב' סגנית הנשיאה, השופטת הדס יהלום. לאחריו, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. דיון הוכחות התקיים ביום 23.10.18. במהלכו העיד התובע לעצמו. מטעם הנתבעת העידה רק גב' פלץ, מנהלת בית הספר. יצוין כי בדיון נכח גם עמוס רווה, מנהל כוח אדם בנתבעת, החתום על מרבית המסמכים שהוגשו בתיק.

 

בתום הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

 

דיון והכרעה

 

13.התובע טען כי פוטר, מבלי שקוים שימוע בעניינו, ולאחר שהנתבעת כבר ניסתה שנה קודם לכן לקבל החלטה על צמצום משרתו מבלי לשמוע את עמדתו. לטענתו, הוצג לו מצג עובדתי לפיו אין תלמידים שאותם יוכל ללמד, ועל כן המגמה נסגרת, אולם לאחר פיטוריו התברר לו כי נרשמו למגמה תלמידים רבים וכי היא המשיכה להתנהל כסדרה. מכאן, כי לנתבעת לא היו סיבות לפטרו ועל כן הוא זכאי לפיצויים על פיטורים שלא כדין, לרבות בגין כך שלא נערך לו שימוע.

 

הנתבעת טענה כי קיימה לתובע שימוע כדין במהלך מאי 2013, בטרם קוצצה משרתו, שבמהלכו הועלו כלפיו טענותיה ביחס להתנהלותו. לטענתה, התובע לא הפנים הערות אלה, ועל כן יש לראות בשיחה שהתקיימה על ידי מנהלת בית הספר במרץ 2014 כשימוע נוסף טרם ההחלטה על הפיטורים. לחלופין, יש לראות בהודאת התובע כמכשירה את הפגמים שנפלו, ככל שנפלו, בהליך השימוע.

 

14.בפתח הדיון, נחזור ונציין כי ממסכת הראיות כפי שהוצגה לנו שוכנענו כי בין התובע לבין מנהלת בית-הספר פלץ שררה מערכת יחסים עכורה, עובדה ששני הצדדים בהתדיינות שבפנינו הודו בה. כך כאמור, התובע עצמו העיד כי אף שבשנתיים הראשונות היו ביניהם יחסים מצוינים, כשבשנה השלישית החלו הבעיות (ע' 8, ש' 18). עוד העיד כי מבחינתו גם בשנה השלישית לאחר קבלת הקביעות לא השתנה דבר, אלא שלטענתו פלץ החליטה שעליו לפעול בניגוד לכללי משרד החינוך בהתייחס לקבלת תלמידים למגמה ולהגשתם לבגרות (ע' 9, ש' 5, וראו גם המייל ששלח התובע למפקחת, נספח ט'1 לתצהירו). פלץ העידה שהתובע היה מתנהל עצמאית ולא מודיע על היעדרויות, בייחוד בשנה האחרונה, וכי היה נתק בינו לבין ההנהלה (ע' 14, ש' 21). כן אישרה כי היו ביניהם חילוקי דעות ביחס לקבלה למגמה וכי היא דגלה בתפיסה שכל תלמיד שמתעניין מגיע לו ללמוד במגמה (ע' 15, ש' 15) ולא אפשרה לתובע לדחות תלמידים שביקשו להתקבל, אולם חלקם עזבו נוכח יחסו של התובע אליהם (ע' 16, ש' 10).

 

נוכח כל האמור, שוכנענו שהחלטתה של המנהלת פלץ לפעול לסיום עבודתו של התובע היתה סבירה והגיונית בנסיבות. זאת, על אף שפלץ שימשה עדה יחידה בהתדיינות בפנינו, שכן למרבה הצער המפקחת על הוראת המוסיקה, שהיתה מעורבת בהליך הפיטורים, ושבעדותה היה בוודאי כדי לשפוך אור על המחלוקות בין הצדדים, נפטרה למרבה הצער (עמ' 4 ש' 15), ועל כן לא הובאה בפנינו התייחסותה למחלוקות שבתיק.

 

אך האם הפרוצדורה שבה פעלה הנתבעת להפסקת עבודתו עומדת בדרישות הדין? והאם אכן מדובר היה בפיטורים על רקע כוונה לסגור את מגמת המוסיקה, ולא מסיבות אחרות?

 

15.לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים, כפי שיפורט להלן:

 

ראשית נתייחס לפגמים בשימוע הראשון. כמפורט מעלה, קיבל כבר ביום 2.5.13 מכתב המוסר לו על החלטה על צמצום שעות ההוראה שלו לשנת הלימודים תשע"ד, שעתידה היתה להתחיל בספטמבר 2013. זאת, שבועיים לפני לקבלת מכתב הזימון לשימוע שנשלח אליו ביום 19.5.13, כפי הנראה לאחר שהתלונן על הקיצוץ (ע' 12 ש' 13). בפרוטוקול השימוע נכתב כי הוא מבוצע בעקבות בקשה להפחתת שעות הוראה (נספח ב'1 לתביעה). במסגרת השימוע העלו הצדדים את טענותיהם ביחס להתנהלות התובע ומספר התלמידים במגמה. הנתבעת לא הציגה בפנינו את ההחלטה שהתקבלה בעקבות השימוע, אולם אין מחלוקת כי היקף משרתו של התובע בתשע"ד הופחת לחצי משרה. לטעמנו, העובדה כי ההחלטה התקבלה ונמסרה לתובע עוד קודם לקיום השימוע מעלה חשש ממשי שמדובר היה בשימוע למראית עין, בייחוד נוכח העובדה כי לא הוצגה בפנינו החלטה מנומקת שייתכן שהיה בה כדי לשכנע אותנו כי טיעוני התובע זכו לאוזן קשבת;

 

שנית הנתבעת הציגה בפנינו זימון לשימוע שכותרתו הפסקת עבודה, שנשלח לתובע ביום 26.3.14 (נ/2 למוצגי הנתבעת). מהזימון עולה כי השימוע צפוי להיערך ביום 15.5.14. אולם, עוד קודם למועד השימוע נשלחו ביום 7.4.14 שני מכתבים מטעם דליה פלץ, אל גורמים בנתבעת. המכתב הראשון, הופנה אל מנהלת מחלקת התיכונים ובו תרשומת של שיחה שהתקיימה עם התובע לשיטתה ביום 9.3.14. בשיחה זו, כך לטענת פלץ, התובע הודיע לה כי הוא אינו מתכוון להמשיך בשנת הלימודים תשע"ה (נ/1, שציטטנו אותו במלואו מעלה). התובע בעדותו בפנינו הכחיש מכל וכל את קיום השיחה הזו (ע' 12, ש' 13). באופן ספציפי, הכחיש התובע כי הוא ביקש בשלב כלשהו ש"יניחו לו לנפשו". לטענתו, בינו ובין פלץ היו רק חילופי דברים קצרים שבהם פלץ הודיעה לו שיחסי העבודה מסתיימים. על כך השיב כי הוא מבין לאן נושבת הרוח וכי הוא לא ימשיך בבית הספר (ע' 12, ש' 17). אל מול עדות זו, העידה פלץ כי התובע זומן לשיחה בחודש מרץ בנוגע להיעדרויותיו, שבה נכחו גם שני סגניה (ע' 14, ש' 17 וע' 13 ש' 17). לשאלת בית הדין ביחס לפגישה זו, האם נאמר לתובע באותו מועד כי העסקתו תסתיים או שהוא הודיע על עזיבתו, השיבה כי:

 

"הוא הבין שאם יש לו 6 תלמידים, מה יהיה בשנה שלאחר מכן, תלמידי י"ב מסיימים, ויישאר לו רק י"א, כיתה י' אין תלמידים, אז אין צפי לשנה הבאה, אין תלמידים אין שעות, הוא הבין את זה כבר, הוא הבין שאין לו שעות בשנה הבאה כי אין לו תלמידים" (ע' 15, ש' 6).

 

לטעמנו, אף אם אכן הבין התובע באותה נקודת זמן כי נוכח מספר התלמידים הנמוך עשוי להיווצר מצב לפיו משרתו תתייתר, הרי שלא היה בכך כדי לגרוע מזכותו לכך שהנתבעת תערוך לו שימוע כדין. נציין, כי בהמשך עדותה העידה פלץ כי הליך השימוע אינו בסמכותה אלא בסמכות העירייה, כשהיא לא זכרה להגיד אם קיימה דיון פנימי עם עמוס רווה בנוגע לתובע (ע' 17,ש' 11) ואף לא ידעה להשיב מתי קוים השימוע לתובע (ע' 22, ש' 8, ס' 21-22 לתצהירה) והדבר מחזק את מסקנתנו כי אכן לא נוהל שימוע טרם פיטוריו;

 

שלישית לא השתכנענו שהתרשומת שהגישה פלץ אכן משקפת במדויק את השיחה שערכה עם התובע. זאת, נוכח העובדה כי זו נערכה כחודש לאחר התקיימות הפגישה, כשאין בה התייחסות לנוכחות סגני המנהלת, ובהינתן שהמשתתפים הנוספים לכאורה באותה פגישה, הסגנים, גם לא העידו בפנינו. נוכח כל האמור, סבירה לדעתנו יותר גרסת התובע לפיה לא היה מדובר בשיחת שימוע, אלא לכל היותר שיחה במסגרת הבית ספרית, שיש לייחס לדברים שנאמרו במהלכה חשיבות נמוכה יחסית;

 

רביעית כאמור לעיל, ביום 7.4.14 שלחה פלץ מכתב נוסף. המכתב נשלח אל עמוס רווה, ובו הצעה לנוסח למכתב סיום העסקה לתובע ולפיו (נ/3):

 

"בהמשך לשיחתך עם הנהלת ביה"ס מתאריך 9.3.14 ובהתאם לסיכום שהתקבל בשיחה זו, הריני להודיעך על סיום עבודתך בביה"ס בתאריך 31.8.14.

 

אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך".

 

כלומר, הנוסח המוצע לסיום העסקת התובע נשלח עוד קודם למועד השימוע שצפוי היה להיערך ביום 15.5.14 (נ/2) והדבר מעיד על הלך הרוח שבו הייתה שרויה הנתבעת ביחס התובע. יצוין כי עמוס נווה נכח בדיון ההוכחות, אולם לא העיד מטעם הנתבעת, אף שאין ספק שהיה בקיא ומעורב בהליך הפיטורים, ועדותו עשויה היתה לשפוך אור על השימוע שנערך (או לא נערך) לתובע, והדבר פועל כמובן מבחינה ראייתית לחובת הנתבעת;

 

חמישית, כידוע, על פיטורים של עובדי הוראה חל תקנון שירות עובדי הוראה של משרד החינוך, שהוא הסדר קיבוצי, המכיל פירוט תנאי השירות והשכר של עובדי הוראה ומקיף את מכלול הנושאים תוך התייחסות לרבדי החינוך ולמגזרים השונים (לדיון מקיף, ראו: ע"ע 14039-07-11 סולטני נ' משרד החינוך (19.12.13)). התובע הפנה בתצהירו לנהלים המופיעים באתר ארגון המורים המתייחסים לפיטורים של עובד הוראה קבוע לפיהם יש שלושה מסלולים לפיטורי עובד קבוע- תקציבי, משמעתי ופדגוגי (ג'2 לתצהירו). במקרה שלפנינו, נטען בפני התובע כי מדובר בפיטורים משיקולים תקציביים, נוכח הירידה במספר התלמידים במגמה, אך אנו לא השתכנענו בכך, ולטעמנו הנכון הוא שהשיקולים שהדריכו את הנהלת מנהל בית-הספר בהחלטותיה היו פדגוגיים בעיקרם. כך, התובע העיד כי המידע הרשמי שהופץ בקשר למגמה היה כי היא נסגרת, אולם לטענתו הובטח לתלמידים מאחורי גבו כי היא תמשיך להתקיים. זאת הוא נכח לדעת רק בדיעבד (ע' 10, ש' 2 וס' 29 לתצהירו) כפי שאף ניתן לראות, לטענתו, מהעלאת אחוזי המשרה של רייסנר (הודעת הנתבעת מיום 5.7.17). פלץ העידה כי לאחר שהתלמידים שמעו מהתובע כי אינו ממשיך ללמד הגיעו אליה תלמידים והורים עם בקשה להמשך לימודי המוסיקה (ע' 17, ש' 15) וכי היא קיוותה שלאחר שהתובע יעזוב התלמידים יחזרו והמגמה תיפתח (ע' 17, ש' 24),. עוד העידה כי היא עצמה לא הודיעה לתלמידים שהמגמה צפויה להיסגר, וכי נעשה ניסיון לשכנע את תלמידי מגמת המוסיקה בחטיבה להירשם למגמה בתיכון, אולם אלה לא רצו להירשם למגמה כל עוד התובע עמד בראשה (ע' 20, ש' 13). כן העידה כי ההכנות לשנת הלימודים שמתחילה בספטמבר מתחילות כבר בפסח, כיוון שבהתאם לנהלי משרד החינוך יש להודיע למורים עד ה-31.5 מה היקף משרתו (ע' 20, ש'13).

 

מתקשים אנו לקבל את גרסת הנתבעת, ונסביר. פלץ העידה שבפסח מתחילות ההכנות לשנת הלימודים הבאה, וכי במועד זה ניסו הגורמים האחראיים בחטיבה לשכנע את התלמידים להירשם למגמת המוסיקה בתיכון. עיון בלוח השנה מעלה כי פסח תשע"ד החל באמצע אפריל (14.4.14). זאת, כשלטענת פלץ התובע הודיע כבר בתחילת מרץ כי הוא אינו ממשיך בעבודתו בנתבעת בשנת הלימודים הבאה. ככל שזהו אכן רצף האירועים, אזי נשאלת השאלה מדוע נדרשו המורות בחטיבה לשכנע את התלמידים להירשם למגמה שבניהולו של התובע, שעה שכבר היה ברור באותו הזמן כי הוא אינו מתכוון להישאר. שאלה זו מתחדדת נוכח עדותה של פלץ לפיה שלאחר שהתובע הודיע על עזיבתו, נהרו אליה תלמידים והורים על מנת לבקש את המשך קיום המגמה.

 

שישית הנתבעת טענה בסיכומיה שהפיטורים בוצעו בתום לב, שעה שבשימוע שנוהל קודם להחלטה על הפחתת המשרה קיבל התובע הזדמנות לשיפור דרכיו ולא נענה לה (ס' 14 לסיכומיה). אין בידינו לקבל טענה זו. ככל שמדובר בפיטורים מחמת יחסי אנוש לקויים, אזי מדובר לכאורה בפיטורים על רקע אי התאמה, פיטורים פדגוגיים או פיטורים מסיבות מנהליות, שהם פיטורים "הכרוכים בהליכים מורכבים ביותר הקבועים בתקנון" (עניין סולטני, סעיף 64 לפסק הדין) שאין כל מחלוקת שלא התנהלו במקרה שלפנינו;

 

ולבסוף הנתבעת ניסתה לשכנע אותנו כי יש לראות בהודאת התובע כי התקיימה שיחה בינו לבין פלץ כשימוע מאוחר שהתקיים (ס' 19 לסיכומיה). בהתייחס לטענה זו נאמר, כי הפסיקה אכן הכירה באפשרות כי בנסיבות מסוימות, שימוע מאוחר ירפא פגם שנפל באי ביצועו במועד, אך בד בבד נקבע שיש קושי אינהרנטי בקיום שימוע מאוחר, לו רק מאחר שהוא פוגע במראית פני הצדק (עניין סולטני לעיל). בנסיבות שבענייננו מוכנים אנו להניח, לטובת הנתבעת, כי השימוע המאוחר שניתן לתובע בקשר להפחתת משרתו בשנת 2013 ריפא את הפגמים שנפלו בהליך שימוע ראשון זה, אולם שונים הם פני הדברים ביחס להעדרו של שימוע קודם לפיטוריו. זאת, בשים לב לעובדה כי מדובר בהליך סיום העסקה, שאז מצווה על המעסיקה להקפיד הקפדה יתרה על ההליך.

 

16.נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי התובע פוטר שלא כדין. נעבור עתה לדון בגובה הפיצוי המגיע.

 

 

גובה הפיצוי

 

17.התובע תבע פיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני ופיצוי עונשי. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שיש לדחות את הדרישה לפיצוי בגין נזק ממוני, שכן התובע לא הוכיח שנגרם לו חסרון כיס, ונסביר.

 

בפסיקה הובהר כי ככל שלא ניתנת לעובד הוראה הודעה על סיום העסקתו לפני ה-31 למאי, רואים את הצדדים כאילו התקשרו בהסכם לשנת לימודים נוספת, ועל כן, יש לראות פיטורים לפני תום אותה שנה כהפרת הסכם לתקופה קצובה, המזכים את המורה המפוטר בפיצוי ממוני בגובה השכר שהיה מקבל עד תום אותה שנה (ע"ע 1889-05-16 מועצה מקומית מג'אר נ' גנאם (19.12.17)).

 

עוד נקבע כי כשמופר הסכם עבודה לתקופה קצובה, נזקו של העובד, כשהוא הצד הנפגע מן ההפרה, שווה בדרך כלל להפסד "ההכנסה" שלו עד לתום התקופה הקצובה, לרבות של התנאים הנלווים. זאת, "בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה" (עניין מג'אר לעיל). כן נקבע כי במסגרת קביעת סכום הפיצוי המגיע לנפגע מההפרה, יש להפחית מהנזק הממוני את מרכיב "הקטנת הנזק" (ס' 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 וכן ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני נ' אלמונית (9.12.14)) (להלן- עניין פלוני).

 

התובע העיד כי בשנת עבודתו האחרונה, שבה עבד בהיקף משרה של 50% אצל הנתבעת, הוא עבד בהיקף משרה זהה בבית ספר בגבעת ברנר, וכי בשנת הלימודים שבאה לאחר פיטוריו, עבד בגבעת ברנר במשרה מלאה (ע' 5, ש' 24). מכאן, שאף אם היינו קובעים כי התובע פוטר לאחר המועד הקובע לעובד הוראה, באופן המקנה לו זכאות לשכר עבודה של שנה שלמה, הרי שהתובע הקטין את נזקו במובן זה שעבד בהיקף משרה מלאה בשנתיים שעליהן הלין. על כן, לא נגרם לתובע חסרון כיס, המצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק ממוני, ודין תביעתו לנזק ממוני להידחות. כך בוודאי בהינתן כי הן הפחתת המשרה ל-50% שנה קודם לסיום העסקתו, והן פיטוריו, בוצעו לפני סוף חודש מאי של השנה הקודמת.

 

18.שונים הם פני הדברים ביחס לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני. בקשר לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, שביחס אליו נפסק כי:

 

"אין לקבוע את סכום הפיצוי לפי שכרו של העובד. עגמת הנפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, אם בכלל. לא מן הנמנע כי לא ייגרם נזק ממוני אך תיגרם עגמת נפש. זאת ועוד, צערו של עובד המשתכר שכר גבוה, אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך" (עניין פלוני לעיל).

 

במסגרת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, לוקחים אנו בחשבון הן את עוגמת הנפש שנגרמה לתובע נוכח פיטוריו והן את הפגמים שנפלו בהליך השימוע. לאחר ששקלנו את הנסיבות שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 50,000 ₪.

 

רכיבי התביעה נוספים

 

19.התובע טען כי הנתבעת החלה לשלם לו בגין היקף המשרה המופחת כבר באוגוסט 2013, במקום מספטמבר 2013, ועל כן דרש פיצוי של חצי משכורת בגין חודש זה. עיון בתלושי השכר שצירף מעלה כי היקף משרתו באוגוסט 2013 היה זהה להיקף בספטמבר 2012 וכי לא בוצע כל שינוי בהיקף המשרה בחודש זה. נוכח זאת, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

 

20.התובע העלה טענה נוספת ביחס לשינויים בהיקף המשרה שלו לאורך השנים, ודרש פיצוי של חודש שכר. אולם, משלא הבהיר התובע כי אכן חל שינוי בשכר ששולם לו לאורך תקופת העסקתו כפועל יוצא מהשינוי בהיקף המשרה, הרי שיש לדחות את תביעתו גם בגין רכיב זה.

 

21.טרם נעילה נציין, כי לא נעלמו מאיתנו טענות התובע ביחס להתעמרות ולהוצאת הדיבה, שלטענתו חווה במהלך עבודתו. אולם, מאחר שלא נתבקש סעד קונקרטי בהקשר לטענות אלה, לא מצאנו לנכון להידרש אליהם.

 

הערה בטרם חתימה

 

22.בטרם נחתום, נבקש להעלות על הכתב את הסתייגותנו מהשימוש בביטויים קשים שעשה התובע במהלך ההתדיינות ובסיכומיו – שעליהם חתם בעצמו, שכן לא היה מיוצג בהתדיינות –עת שהתייחס אל הנתבעת כ"ארגון פשיעה", וכן לא חסך בביטויים קשים, שלא נחזור עליהם כאן, גם כנגד מנהלת בית-הספר שבו הועסק, וכנגד באת כוח הנתבעת. שקלנו האם נכון יהיה להפחית את הפיצוי שנפסוק לתובע בגין התנהלות לא הולמת זו, אך בסופו של דבר החלטנו שהנכון הוא שלא לתפוס אדם בעת צערו, עם זאת, מצאנו להעיר לתובע, כי מכל אדם, אך על אחת וכמה מאיש חינוך, ניתן וצריך לצפות להתנהלות מכובדת ומכבדת יותר במהלך התדיינות משפטית, ובכלל.

 

סוף דבר

 

23.התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

 

א.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 50,000 ₪.

 

ב.הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

 

שני הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

 

ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, (13 ינואר 2019), בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

תמונה 3

 

 

תמונה 2

 

תמונה 4

 

גב' סיגל רונן-כץ,

נציגת ציבור עובדים

 

דורי ספיבק, שופט

אב"ד

 

גב' כרמן קלינגר ,

נציגת ציבור מעסיקים

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ