אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דאהר נ' ב.ל. (מלונות) בע"מ

דאהר נ' ב.ל. (מלונות) בע"מ

תאריך פרסום : 07/01/2019 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
964-12-15
03/12/2018
בפני השופטת:
אריאלה גילצר-כץ (סגנית הנשיאה)

- נגד -
התובע:
עבד אלכרים דאהר
עו"ד צבי פשדצקי
הנתבעת:
ב.ל. (מלונות) בע"מ
עו"ד רוי לוין
פסק דין

 

התובע טוען שעבד בבית מלון השייך לנתבעת במשך כ-20 שנה באופן לא רציף. בית המלון מכחיש העסקתו של התובע וטוען שהתובע הועסק ע"י מנהל המלון באופן אישי וישירות. מנהל המלון נפטר. האם הצליח התובע להוכיח כי עבד במלון זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

 

טענות התובע:

 

1.התובע עבד אצל הנתבעת, בית מלון בתל-אביב, מיום 1/12/87 ועד ליום 30/9/02 (להלן: "התקופה הראשונה") ומיום 1/4/08 ועד 2/4/13 (להלן: "התקופה השנייה").

 

2.התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורים בעבור התקופה הראשונה מאחר שעבודתו הסתיימה עקב סגר שהוטל על השטחים ופיצויי פיטורים בגין התקופה השנייה עקב פיטוריו.

 

3.התובע עותר להפרשי שכר בגין תוספת ותק (9,607 ₪), גמול שעות נוספות כיוון שעבד 16 שעות ביום בקיזוז שעה וחצי הפסקה (99,073 ₪) גמול שעות עבודה ביום שישי כיוון שההסכם הקיבוצי בענף המלונאות קובע כי העבודה ביום שישי תהא בת 7 שעות וישולם שכר בעבור 8 שעות (14,997 ₪).

 

4.התובע לא קיבל דמי חופשה (בעבור התקופה השנייה), דמי חג (בעבור התקופה השנייה), עבודה בחגים (בעבור התקופה השנייה) דמי הבראה (בעבור התקופה השנייה), הפרשות לפנסיה (13,592 ₪) הפרשות לקרן השתלמות (7,551 ₪).

 

5.התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטוריו שנעשו שלא כדין (39,547 ₪), חלף הודעה מוקדמת (6,951 ₪) ופיצויי פיטורים (32,956 ₪).

6. בתצהירו ובסיכומיו חזר בו התובע מטענותיו בכל הנוגע לתקופת עבודתו הראשונה.

 

טענות הנתבעת:

 

7.רכיבי התביעה התיישנו. התובע נזכר להגיש תביעתו לאחר מותו של בעל המניות היחיד והמנהל, מר אליהו בר און ז"ל שנפטר ביום 23/3/15.

 

8.הנתבעת מכחישה העסקתו של התובע. אין כל רישום באשר לתקופה השנייה לעבודתו של התובע. התובע עזר באופן אישי לבעל המניות שהיה עיוור. המנוח התגורר במלון והתובע עזר למנוח. התובע לא היה עובד הנתבעת.

 

עדויות:

 

שמענו את עדות התובע ואת העדים מטעמו:

מר דרור כהן, אשר עבד בנתבעת בשנת 2011;

מר אריה שטיר, אשר עבד בשנים 2013 – 2014 כפקיד לילה בנתבעת;

מר אלכסנדר מויסייב, טכנאי מיזוג אויר ומערכות אשר נתן שירותים לנתבעת משנת 2007 עד שנת 2016;

מר אלכסנדר רדובסקי, עובד לשעבר בנתבעת;

מר דניאל בראון, בנו של אלי בראון ז"ל ועובד לשעבר בנתבעת.

 

מטעם הנתבעת העידו:

גב' אתי שאבי, מנהלת חשבונות של הנתבעת;

גב' מרים בר און, בתו של מר אלי בראון ומנכ"לית הנתבעת משנת 2015;

מר שלום רונן, מנהל חשבונות וחשב שכר בעבר של הנתבעת.

 

הכרעה:

 

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

 

 

  1. בטרם תוקן חוק הגנת השכר, הנטל להוכיח מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד, מהו היקף משרתו ומהו גובה שכרו הוטל על העובד (דיון נד/23-3 (ארצי) חיים פרינץ נ' עזבון המנוח אהרון ויינגרטן פד"ע כו 547, 553). תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו ביום 1.2.09, הסדיר את חובת המעסיק לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם. כמו כן המעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות העבודה באופן שוטף וחייב לכלול רישום שעות עבודה בפועל אולם בכל מקרה על העובד להביא ראיה כי אכן עבד אצל מאן דהוא.

     

  2. נבחן להלן את העדויות ונראה שהתובע הצליח להוכיח כי אכן ביצע עבודות בעבור הנתבעת.

     

  3. דרור כהן העיד בתצהירו (ס' 6) כי ראה את התובע "מנקה את השטחים הציבוריים וחדרים לפי הצורך. אני יודע שעשה גם כביסות." אולם עיקר עבודתו של העד היה במלון אחר (אמפריאל) (עמ' 4 לפ' שורות 11 -18 לעדות כהן) והוא עבד 6 חודשים בלבד בשנת 2011 (עמ' 4 לפ' שורות 9- 10 לעדות כהן).

     

  4. אריה שטיר העיד בתצהירו (ס' 6) כי ראה את התובע בשנים 2013 – 2014 "מנקה את השטחים הציבוריים וחדרים לפי הצורך", אולם שטיר פוטר בחודש 3/2013 כך שברור בחלק מתצהירו אינו מדוייק. עוד עלה כי עבודתו העיקרית הייתה כלל במלון אחר ולא אצל הנתבעת (עמ' 5 לפ' שורות 4 – 5 לעדות שטיר).

     

  5. מר שלום רונן העיד בתצהירו (ס' 4) כי התובע נכח במלון וביצע את המטלות שמר אלי בראון ז"ל הטיל עליו: "בתקופות שונות מר עבד אל כרים דאהר נכח במלון הנתבעת ובתקופות אלה היה התובע צמוד למר אלי בראון ז"ל .. כי מר בר און ז"ל סבל מעיוורון, מוגבל בתפקודו ונעזר בכח עזר שונה אשר הועסק על ידו במישרין ופעל במלון בהתאם להנחיותיו."

     

  6. מר מויסייב העיד אף הוא בתצהירו (ס' 5): "לעיתים מזומנות נזקקתי לעזרה (לפתוח את החדרים, להחזיק סולם וכו') נשלח אחד העובדים (עאבד או מכלוף) לעזור לי."

     

    ברם, לא הוכח בראיות מתי נתן מוסייב שירותים לנתבעת, כך שלא ברור דיו על איזה תקופה הצהיר מוסייב.

     

  7. אלכסנדר רדובסקי העיד: "תוך כדי שהוא עזר לי הוא גם היה מטפל בחדרים במלון, מנקה." (עמ' 9 לפ' שורות 17-15 לעדות אלכסנדר רדובסקי) והוסיף כי התובע עבד במלון במטבח בשנים 1997 – 1999 ובשנת 2004 עד 2007 או 2008:

     

    "ש.על איזו תקופה מדובר?

    ת. בשנות התשעים, 98, 97, 99, ואחרי זה הייתה תקופה של עוד 3 שנים אבל זה היה אחרי 2004. עד 2008.

    ש.אני מדבר על התקופה של 2008. אתה אומר שבתקופה הזאת היית עוזר טבח והוא היה עוזר לך.

    ת.אל תתפוס אותי במילה, אני לא בדיוק זוכר. זה או 2007 או 2008. בתקופה הזאת אני הייתי הטבח והוא היה העוזר לי."

    (עמ' 9 לפ' שורות 16-10 לעדות אלכסנדר)

     

  8. העדים לעיל אישרו כי התובע אכן ביצע עבודות בשטחי הנתבעת (המלון) וראו את התובע בבית המלון בתקופות מסוימות. אין ספק כי שני עדי מפתח יכלו לשפוך אור על התקופה הרלוונטית והם: מר מחלוף ומר ציון נגה. רונן העיד כי ציון נגה היה העוזר האישי של מר אלי בר און ז"ל (עמ' 38 לפ' שורה 14 לעדות שלום רונן).

     

  9. דניאל בראון גם הוא העיד בתצהירו כי התובע עבד במלון בתפקיד משק ואחזקה קלה (סעיף 6 (א) לתצהיר דניאל בראון) אך העיד בפנינו שהתובע עזר לאביו:

    "אבא שלי היה מוגבל ועיוור ואבא שלי היה צריך כל הזמן את עזרתו. אז עבד היה עובד... אם אתה מנסה להגיד שאני ניהלתי את המלון – אני גדלתי לתוך מלון."

    (עמ' 15 לפ' שורות 2-1 לעדות דניאל בראון)

     

  10. התובע לא היה רשום כעובד המלון. מר רונן שבת לא שלל את האפשרות כי יתכן שעובד הנתבעת לא דווח ע"י הנתבעת לרשויות:

     

    "ש.דניאל אמר שאתה אמרת לו אני לא רוצה לדעת למה עבד לא רשום ?

    ת.לא זוכר דבר כזה.

    ש.לא זוכר דבר כזה או לא היה ?

    ת.לא זוכר.

    ש.אם דניאל מתעקש שהיה דבר כזה?

    ת.יכול להיות . אני לא מתערב בניהול. אני לא הייתי מנהל במלון. הייתי מנהל חשבונות וחשב שכר.

    ש.יכול להיות שאדם מסויים עבד במלון ולא רשמו אותו, לך אין ידיעה מזה?

    ת.לא. יכול להיות. אני לא יודע."

    (עמ' 36 לפ' שורות 21-13 לעדות שלום רונן)

     

  11. אין אזכור במסמכי הנתבעת להעסקתו של התובע. הנתבעת צירפה רשימת עובדים כפי שדווחו על ידה למל"ל והתובע לא דווח כעובד אצלה לשנים 2008 – 2014 (טפסי 126) (נספח א' לתצהיר שאבי). העובדה כי מר ציון נגה העיד בפני חוקר המל"ל במסגרת תביעתו המתנהלת בבית הדין לעבודה כנגד הביטוח הלאומי (ראו נספח לכתב ההגנה בתיק ב"ל 13956-12-15 ציון נגה – המל"ל) כי מר אלי בראון שילם לו שכרו מכספו ללא הנפקת תלושי שכר אינה תנא דמסייע בידו של התובע שכן עיון בראיות הנתבעת מעלה כי הנתבעת העסיקה עשרות עובדים (בשנת 2013) ודיווחה עליהם וזאת בשים לב כי הנתבעת היא בית מלון קטן. לכן, ברי כי הנתבעת דיווחה על עובדיה. אולם עדיין תיתכן סיטואציה שהיא בניגוד לחוק לפיה התובע הועסק על ידי הנתבעת מבלי שזו תדווח עליו.

     

  12. עם זאת, שוכנענו כי התובע סייע גם בידו של מר אלי בראון.

     

  13. התברר כי התובע עבד גם בבית אמו של דניאל בראון (עמ' 14 לפ' שרות 29 – 39 לעדות דניאל בראון).

     

  14. מעדותו של התובע עלה כי הוא ערך בעבור משפחת בראון קניות.

     

  15. גם מעדותה של מרים בר און עלה כי התובע סייע להוריה בעבודות הבית (סעיפים 16, 17 לתצהיר מרים בר און) ועזר לאביה בהתנהלותו היום יומית והוא התגורר במלון ואכל בבית המלון. העדה טענה כי תקופות ההעסקה לא היו רצופות אלא על פי צורכי אביה אולם הדעת נותנת כי ככל שחלפו השנים נזקק אביה לעזרתו של התובע. מאחר שאין כל תיעוד באשר להעסקתו של התובע ע"י אביה ומשאביה המנוח הלך לעולמו לא ניתן לדעת מה היו תקופות ההעסקה. מרים בראון העידה בפנינו כי אכן ראתה את התובע במלון ולטענתה באירוע חד פעמי:

     

    "אני זוכרת שראיתי אותו, גם אמרתי לו את זה בדיון הראשון שהיינו כאן, אני זוכרת שראיתי אותו בערב אחד שעשינו על האש על גג המלון וזה הערב היחידי שאני זוכרת שראיתי אותו בתקופה הזאת."

    (עמ' 32 לפ' שורות 29-27 לעדות מרים)

     

    נראה כי ביקשה להקטין את היקף עבודתו של התובע בנתבעת.

     

  16. מהעדויות עלה כי התובע ביצע עבודות בבית המלון, אולם בד בבד שימש כעוזרו של מנהל הנתבעת, מר אלי בר און ז"ל. לכן, היטשטש ההבדל בין הנתבעת לבעלים של הנתבעת ומנכ"לה ולפיכך, על הנתבעת מוטלת האחריות לשלם לתובע את שכרו מאחר שהתובע עבד בחצריה.

     

     

    מה היה שכרו של התובע?

     

  17. לא הונפקו תלושי שכר בעבור התובע לא ע"י מר אלי בראון ולא ע"י הנתבעת. לא נהיר מדוע לא הוצאו תלושי שכר לתובע, אם אכן התובע עבד אצל מי מהם. יתכן שהסיבה שהנתבעת לא הנפיקה בעבור התובע תלוש שכר ולמעשה מר בראון ז"ל שילם את שכרו של התובע מכספו כיוון שהתובע שימש כעובד של מר בראון באופן אישי או שהנתבעת לא רשמה את הנתבע כעובד וכך לא הצטרכה לשלם תוספות סוציאליות ולא לשלם בעבור התובע הפרשות לביטוח לאומי ומס הכנסה ובמקביל הנפיקה הנתבעת תלוש שכר גבוה בעבור אלי בראון ז"ל אשר היה עיוור ופטור עקב כך ממס (ראו לעניין זה דוחות שצורפו לתצהירה של גב' אתי שאבי). משכורתו של מר אלי בראון ז"ל בשנים הרלוונטיות הייתה בגובה של כ- 50,000 ₪ לחודש. בשנת 2010 – 49,095 ₪. בשנת 2011 – 52,183 ₪. בשנת 2012 – 55,100 ₪ ובשנת 2013 – 55,200 ₪. משכורתו של מר אלי בראון ז"ל היוותה כ- 50% מכלל המשכורות של הנתבעת.

     

  18. לו הייתה מציגה הנתבעת מאזנים לשנים הרלוונטיות הייתה יכולה בקלות להפריך את הטענה כי הרווחים של הנתבעת הצדיקו מתן משכורות בסדר גודל כזה למר אלי בראון ז"ל בשים לב לעובדה כי עסקינן במלון קטן (כ-20 חדרים) ושהוצאות של הנתבעת היו נמוכות והכנסות גבוהות.

     

  19. ועוד, לא ברור מה סוכם עם התובע באשר לתנאי עבודתו. בדיון העיד התובע כי הרוויח 8,400 ₪ (עמ' 21 לפ' שורות 13 – 14 לעדות התובע) אולם בכתב התביעה נכתב כי התובע השתכר 6,000 ₪ (סעיף 7 לכתב התביעה).

     

  20. עם זאת, מהראיות התחוור כי שולם לתובע שכר על בסיס יומי (ס' 7 לכתב התביעה):

     

    "ש.אתה יכול להגיד מה סיכמת עם אלי כמה אתה אמור לקבל לפי שעה

    ת.לא סיכמתי לפי שעה, אחי.

    ש.אז מה סיכמת אתו?

    ת.אני סיכמתי אתו יומית. יומית.

    ש.איך חישבת את ה-300 היומית הזה? אתה ואלי?

    ת.בסוף היום כשאנשים הולכים בארבע, בחמש, נגמר היום שלי אבל דחפו לי אח"כ עבודות.

    ש.אתה אומר שהעבודה שלך מצדיקה יותר משכר מינימום. אז מה סי כמת אתו?

    ת.למה הוא נתן לי עוד הפעם 50 ועוד הפעם 50? בגלל שאני יפה? 300 ₪ הגענו, כולל...

    ש.כולל השעות הנוספות.

    ת.לא. עד הערב." (עמ' 20 לפ' שורה 26 עד עמ' 21 שורה 7 לעדות התובע)

     

  21. כעולה מפתקית שניתנה לתובע (בכתב ידו של דניאל בראון – עמ' 22 לפ' שורות 17 – 18 לעדות התובע) וצורפה (נת/4 ונספח 8 לתצהיר התובע). התובע השתכר 300 ₪ ליום עבודה. מידי חודש נערכה התחשבנות בין התובע לנתבעת. מדוע לא צירף התובע אסמכתאות אחרות? מסקנתנו כי התובע לא גילה את כל המסמכים שהיו ברשותו.

     

  22. מאותה פתקית יחידה ניתן ללמוד כי התובע עבד 28 ימים בחודש קרי, 6 ימי עבודה וקיבל מעבר לשכר יומי תוספת של 150 ₪ שלא הובהרה מהותה ע"י התובע. האם סך נוסף של 150 ₪ ששולמו מעבר לשכר היומי הוא בגין יום עבודה ביום שישי או בגין שעות נוספות או בגין נסיעות. היה על התובע להסביר את מהות הכספים שקיבל במשך שנים ומידי חודש בחודשו. התובע לא הביא ראשית ראיה כמה שעות עבד ביום עבודה ולא הובהר דיו מעמדו של התובע בישראל כעובד המתגורר בשטחים ובשים לב שהתובע התגורר ככל הנראה במלון.

     

  23. הנתבעת או מי מטעם מר בראון ז"ל לא הציגו דו"חות נוכחות של התובע. על פי ההלכה הפסוקה אין בכך כדי לפסוק לתובע באופן אוטומטי גמול שעות נוספות:

     

    "לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות".

    (עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ, ניתן ביום 29.3.17 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 10) (להלן: "פסק הדין בעניין ריעני")

     

  24. אלכסנדר רדובסקי לא אישר כי התובע עבד בערבים:

    "ש.הוא טוען שהוא עבד גם בערבים.

    ת. אני לא יודע. אני ראיתי אותו שם אבל אני לא יודע בוודאות מה היה."

    (עמ' 9 שורות 19-18 לעדות אלכסנדר)

     

  25. התובע מתגורר בשטחים ויכל להוכיח כי אכן נכנס לשטחי מדינת ישראל 6 ימים בשבוע או שכלל לא שב לשטחים מידי סוף שבוע. העדויות שנשמעו בפנינו לא הראו כי התובע עבד מעבר לשעות רגילות. העובדה כי מר נוגה העיד בפני חוקר המל"ל כי עבד 7 ימים בשבוע וכ- 13 שעות ביום (ראו נספח לכתב ההגנה בתיק ב"ל 13956-12-15) איננה מעידה על שעות העבודה של התובע. אם כן, התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות ולא הוכיח כי נותרו חייבים לו כספים בגין שכר עבודה ושעות נוספות.

     

  26. עניינו של התובע נכנס לאפשרות הרביעית המתוארת בפסק הדין בעניין ריעני:

     

    "המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה. ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה".(שם, סעיף 11).

     

  27. על פי העדויות שנשמעו עולה כי התובע לא עבד שעות נוספות או למצער לא הוכח אחרת.

     

  28. עם זאת, לא הוכח ע"י הנתבעת כי שולמו לתובע דמי חג, חופשה, הפרשות לפנסיה, הבראה. אולם משהתובע מודה ששכרו הועלה עם השנים (סעיף 7 לתצהיר התובע) הרי שהוא איננו זכאי לתוספת ותק.

     

    הפרשות לפנסיה:

     

  29. הנתבעת לא חלקה על התובע לפיה היא חברה בהתאחדות המלונאים בישראל ומשכך חל עליה ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. התובע היה זכאי להפרשות לפנסיה על צו פי ההרחבה הכללי ועל פי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות בסך של 47,820.61 ₪. לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת אך יש להפחית את התקופה שהתיישנה (4/08 – 12/08). על הנתבעת לשלם לתובע סך של 42,060.61 ₪.

     

    הפרשות לקרן השתלמות:

     

  30. נוכח קביעתנו כי התובע עבד בנתבעת שהיא בית מלון וחל על הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף, זכאי התובע להפרשות לקרן השתלמות על פי צו ההרחבה בענף המלונאות בסך של 16,967.25 ₪. לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת.

     

     

    דמי חופשה:

     

  31. התובע זכאי לדמי חופשה בעבור שלוש השנים האחרונות לעבודתו בגובה 11,520.6 ₪. הנתבעת לא חלקה על דרך החישוב של התובע.

     

    דמי חגים:

     

  32. ראשית, התובע לא הוכיח כי עבד בחגים ושנית, אם עבד בחגים, הוא איננו יכול לתבוע גם תגמול בעבור עבודה בחגים וימי חג "את צו ההרחבה יש לפרש כקובע זכאות לכך שעובד המפסיד יום עבודה בשל חג מבין תשעת החגים הנקובים בצו ההרחבה, זכאי לתשלום דמי חגים בגין החג האמור" (עע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ - ולנטינה פנצב, ניתן ביום 1.6.15 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 5).

     

  33. התובע תבע 8 ימי חג בשנה. על פי ההסכם הקיבוצי היה זכאי התובע ל- 9 ימי חג ובלבד שלא חלו בשבת (סעיף 26.3 להסכם הקיבוצי). הנתבעת לא סתרה את חישובי התובע. התובע לא היה זכאי לימי חג ב- 3 החודשים הראשונים וכן הוא איננו זכאי לימי חג בגין התקופה שהתיישנה (3/08 -12/08).

     

  34. התובע העמיד תביעתו על סך של 12,421.29 בגין דמי חגים. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי אולם יש להפחית את התקופה שהתיישנה (4/08 – 12/08). על הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,821.29 ₪.

     

    דמי הבראה:

     

  35. התובע זכאי לדמי הבראה בעבור השנתיים האחרונות לעבודתו בסך של 5,215 ₪. לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת.

     

     

    האם פוטר התובע?

     

  36. דניאל בראון הצהיר כי הוא פיטר את התובע לבקשת אביו (סעיף 10 לתצהיר דניאל). לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של דניאל בראון ונסביר.

     

  37. לשיטתו של דניאל בראון הוא היה מנהל הנתבעת (ראו לעניין זה נת/1, ס' 4-3 למכתב):

     

    "לא למותר לציין, כי עד מועד מכתב זה מרשי טרם קיבל כל מכתב פיטורים ועל כן מבחינתו ממשיך לכהן כמנהל של בית המלון.

     

    עוד ייאמר, כי מרשי נפגע עד מאוד מהתנהלותו האמורה לעיל של מר אלי מאחר ומגיל 17 תרם את כל חייו לניהול בית המלון תוך שראה בו עסק משפחתי והובטח לו ע"י מר אלי, כי בבוא העת יהפוך לבעלים של העסק. כן, במשך כ-12 שנה בהם עבד מרשי אצלכם, ראה עצמו מרשי כשותף של מר אלי לכל דבר ועניין בעסק, זאת בהסתמך על הבטחותיו של מר אלי עצמו."

     

    אולם בעדותו בפנינו העיד דניאל בראון כי היו לו שלל תפקידים במלון ובוודאי שלא ניהל את המלון וטען כי "עשה כביסות":

     

    "ת. הייתי כמו עבד. יותר מזה, זה מלון קטן של 20 חדרים, הייתי עושה ארוחת בוקר, מנקה חדרים. הכול עשינו שם.

    ...

    ש.אמרת שתפקידך משתנה.

    ת.הייתי בכביסה שם עושה כביסות."

    (עמ' 15 לפ' שורה 12 וכן שורות 27-26 לעדות דניאל בראון)

     

  38. זאת ועוד, למרות טענתו של דניאל בפנינו כי הוא עצמו לא פוטר ע"י הנתבעת (עמ' 16 לפ' שורה 3 לעדות דניאל בראון) ואף ניסה להתחמק בתשובותיו (עמ' 16 לפ' שורות 1 – 2 לעדות דניאל בראון), הרי שעל פי מכתב ב"כ של העד, עבודתו הופסקה ע"י מר אלי בראון ז"ל והוא הושעה מעבודתו (נת/1).

     

  39. לא מצאנו מקום לייחס חשיבות באשר לדברים שאמרה אחותו של דניאל בראון, מרים, לעיתון "לאישה" שכן אנו מקבלים את הסבריה כי ביקשה שלא להעלות בעיתון את הסכסוכים המשפחתיים בינה לבין אחיה.

     

  40. התברר כי אביו של העד, אלי בראון ז"ל, נישל את דניאל מעיזבונו:

    "ש.האם זה נכון שבצוואה של אביך הוא נישל אותך מכל חלק בעזבון?

     ת.הצוואה חד משמעית מזוייפת וזאתי שמשלמת לך עבור השירותים שלך תבעה את אח של אבא שלי, שהוא כתב את הצוואה הזאת.

    ש.האם זה נכון שקיבלת תביעה מול בעלי הקרקע של המלון והכנסת הודעה שאתה לא חלק מהירושה ואתה רוצה שימחקו אותך מהצוואה?

    ת. זה סיפור מאוד ארוך העניין של הירושה. עשתה פה עבירה פלילית מרים. אתה זורק שאלה האם הבעל הבית של המלון ככה וככה."

    (עמ' 16 לפ' שורות 30-26 לעדות דניאל בראון) ???-א.כ.

     

  41. אף נוהלו הליכים בבית משפט לענייני משפחה בין העד, דניאל בראון לבין אביו ואחותו (ה"ט 53011-02-15) (נת/2) וניתן צו הגנה. על דניאל בראון נאסר להתקרב אל אביו ואל אחותו:

     

    "ש.האם נכון שקיבלת צו הרחקה?

    ת.כן, כי הם עשו תרגיל לנשל אותי מהירושה. מאפיה הם עשו. אני כמו שאתה רואה אותי בחור תמים... אני מגיל 5-6 כבר יודע ללכת, יש לי אחריות, אני מלווה את אבא שלי, הוא היה עיוור, אני לקחתי אותו לבית הכנסת נתתי לו את כל החיים, הוא היה ממורמר, היה משפט דמים בין אמא שלי לאבא שלי. אבא שלי התחבא 25 שנה במרכז ללימודי קבלה. אני עבדתי במלון מהבוקר עד הלילה, הייתי ישן שם בגג וגם עבד ישן שם.

    ש.האם נכון שיצרת קשר עם עבד ובישלת אתו את התביעה הזאת?

    ת. כמו שדיברנו והזכרנו קודם, מי שהודיע לי על התביעה הזאת זאת אמא שלי. אחרי שקיבלתי את ההודעה מאמי התקשרתי לעבד. אמרתי לו אין לי בעיה עם זה, עלה והצלח ומה שמגיע לך תקבל."

    (עמ' 17 לפ' שורות 25-16 לעדות דניאל בראון)

     

  42. התרשמנו כי העד ניסה לעזור לתובע וזאת על מנת לפגוע באחותו.

     

  43. במהלך עדותו, העלה דניאל בראון האשמות חמורות כלפי אביו המנוח. ברי אם כן, כי עדותו נבעה מכעס כלפי יורשי עזבונו של אביו המנוח (עמ' 17 לפ' לעדות דניאל בראון).

     

  44. זאת ועוד, התובע טען כי הוא פוטר על ידי דניאל בראון:

     

    "ש."קיבלתי שיחה מדניאל ופוטרתי"

    ת.נכון. הוא טילפן לנייד שלי. הוא אמר "אנחנו הסתדרנו באיזה צוות חדש ואין טעם שתחזור לעבודה"  

    (עמ' 22 לפ' שורות 24-23 לעדות התובע)

     

    "ש.מה עשית אחרי שפיטרו אותך?

    ת.כעסתי, נפגעתי. חיכיתי שיחזרו אליי. אף אחד לא חזר.

    ש.חודש, חודשיים, שלושה, מה עשית

    ת. ישבתי בבית.

    ש.אף אחד לא יצר אתך קשר, לא דניאל, לא אבא של דניאל?

    ת.אף אחד. עד שחיפשתי עבודה חדשה , במלון אופיר. וואלה מצאתי דרך פיני. ואני חושב שגם... לא יודע, אח"כ מסתבר לי הרבה דברים פיני אמר לי שדניאל עזר לי לבוא, ופיני אמר לי שדניאל עשה את זה בגלל שאלי אמר לו שיפטר אותי ואח"כ לא היה נעים לו."

    (עמ' 23 לפ' שורות 8-1 לעדות התובע)(ההדגשה לא במקור – א' ג' כ').

     

    ואילו דניאל בראון העיד:

     

    "ת. אבא שלי ניהל את המלון. אני אומר לדניאל תודיע לעבד לא להגיע. כל הקשר עם עבד היה קשר משפחתי. מה קרה לעבד, עבד פשוט קרס, פתחנו את הספא למטה והעבודה, נהיה גם ספא, אני למדתי בבין תחומי בהרצליה, אני גמור מעבודה מה בוקר עד הלילה עובד וגם לומד באונ' ועל עבד נפלה יותר מעמסה כי היה צריך לסגור את הספא עד 22:00 – 23:00, הוא אמר לי במטבח במלון אני גמור אני קרוס, זה היה במטבח במלון. אמרתי לו קח חופשה, זה כבד עליך. לא היה שימוע, לא עשינו לו הסברים כמו שצריך, לא שילמנו לו פיצויים, התייחסנו אליו בדיוק כמו מהשטחים, זה היה גרוע ביותר. באמת טוב שהעלית את הנקודה הזאת."

    (עמ' 18 לפ' שורות 8-1 לעדות דניאל בראון) )(ההדגשה לא במקור – א' ג' כ').

     

  45. זאת ועוד, לאחר שהתובע פוטר, הוא לא דרש דבר ולא פנה אל אלי בר און. הדעת נותנת כי עובד שפוטר יבוא בדרישות כלפי מעסיקו. עם זאת, נציין כי איננו מייחסים חשיבות לעובדה כי חלפו שנתיים וחצי מסיום עבודתו ועד הגשת התביעה, ואיננו מקבלים את טענת הנתבעת כי התובע המתין עד למותו של מר בר און, שכן כיצד יכול היה לדעת התובע מתי ילך לעולמו מר בר און. ברי אפוא כי לטענה זו אין בסיס ועיגון משפטי.

     

  46. עוד התחוור בניגוד לטענתו של דניאל בראון, זה האחרון מצא לתובע עבודה ויצר עמו קשר (עמ' 18 לפ' שורות 9 – 10 לעדות דניאל בראון) אולם התובע הכחיש זאת (עמ' 23 לפ' שורה 2 לעדות התובע).

     

  47. משכך, הננו קובעים כי התובע לא הוכיח כי פוטר על ידי מאן דהוא.

     

  48. נוכח האמור לעיל, ומשהנטל על התובע להוכיח כי פוטר והוא לא צלח בכך, נדחה רכיב תביעה זה.

     

     

    סוף דבר:

     

  49. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

     

    דמי חופשה בסך 11,520.6 ₪;

    דמי הבראה בסך 5,215 ₪;

    דמי חגים בסך 10,821.29 ₪;

    פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 42,060.61 ₪;

    פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 16,967.25 ₪.

    הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.13 ועד התשלום בפועל.

     

    הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

     

    זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ‏כ"ה כסלו תשע"ט (03 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    Picture 2

     

     

     

     

    Picture 1

     

    תמונה 4

     

    גב' חנה קפלניקוב,

    נציג ציבור (עובדים)

     

    אריאלה גילצר-כץ, שופטת

    סגנית נשיאה

     

    מר יצחק גליק,

    נציג ציבור (מעסיקים)

     

     

     

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ