דאהר נ' ב.ל. (מלונות) בע"מ

התובע טוען שעבד בבית מלון השייך לנתבעת במשך כ-20 שנה באופן לא רציף. בית המלון מכחיש העסקתו של התובע וטוען שהתובע הועסק ע"י מנהל המלון באופן אישי וישירות. מנהל המלון נפטר. האם הצליח התובע להוכיח כי עבד במלון – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

טענות התובע:

1.התובע עבד אצל הנתבעת, בית מלון בתל-אביב, מיום 1/12/87 ועד ליום 30/9/02 (להלן: "התקופה הראשונה") ומיום 1/4/08 ועד 2/4/13 (להלן: "התקופה השנייה").

2.התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורים בעבור התקופה הראשונה מאחר שעבודתו הסתיימה עקב סגר שהוטל על השטחים ופיצויי פיטורים בגין התקופה השנייה עקב פיטוריו.

3.התובע עותר להפרשי שכר בגין תוספת ותק (9,607 ₪), גמול שעות נוספות כיוון שעבד 16 שעות ביום בקיזוז שעה וחצי הפסקה (99,073 ₪) גמול שעות עבודה ביום שישי כיוון שההסכם הקיבוצי בענף המלונאות קובע כי העבודה ביום שישי תהא בת 7 שעות וישולם שכר בעבור 8 שעות (14,997 ₪).

4.התובע לא קיבל דמי חופשה (בעבור התקופה השנייה), דמי חג (בעבור התקופה השנייה), עבודה בחגים (בעבור התקופה השנייה) דמי הבראה (בעבור התקופה השנייה), הפרשות לפנסיה (13,592 ₪) הפרשות לקרן השתלמות (7,551 ₪).

5.התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטוריו שנעשו שלא כדין (39,547 ₪), חלף הודעה מוקדמת (6,951 ₪) ופיצויי פיטורים (32,956 ₪).

6. בתצהירו ובסיכומיו חזר בו התובע מטענותיו בכל הנוגע לתקופת עבודתו הראשונה.

טענות הנתבעת:

7.רכיבי התביעה התיישנו. התובע נזכר להגיש תביעתו לאחר מותו של בעל המניות היחיד והמנהל, מר אליהו בר און ז"ל שנפטר ביום 23/3/15.