רייכמן נ' טעמן- שיווק מזון בע"מ

לפני בית הדין תביעת התובע לפיצויי פיטורים, נוכח התפטרות עקב הרעת תנאים, וכן לתשלומי זכויות נוספות כגון חופשה, הבראה , ועוד.

הנתבעת טענה כי התפטרות התובע לא הייתה בגין הרעת תנאים, וכי לא נתן הודעה למעסיק כדין על כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבעת הודתה בחבות להשלמת פנסיה, חלק מפדיון חופשה והבראה אולם בסכומים הנמוכים מהתביעה. ביחס לשאר רכיבי התביעה טענה כי לא חלה עליה חובה לשלמם.

הליך זה ידון על פי נטלי ההוכחה.

העובדות

1. התובע עבד בנתבעת כסדרן מיום 1.11.09 ועד 10.3.15.

2. בתאריך 10.2.15 הודיע התובע לנתבעת על הפסקת עבודתו עקב הרעת תנאים.

3. בתלושי שכר לא נרשמו ימי חופשה והבראה.

4. אין מחלוקת כי לא שולמו לו דמי הבראה.

5. אין מחלוקת כי לגבי חלק מהתקופה לא שולמו נסיעות.

    

   המחלוקת 

   1. מה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו.

   2. מה היו נסיבות סיום העסקתו וכתוצאה האם זכאי לפיצויי פיטורים והלנתם. האם הייתה הרעה בתנאי עבודתו אם לאו.

   3. האם זכאי להפרשי הפרשות לקרן פנסיה ובאיזה שיעור.

   4. האם זכאי לפיצוי בגין אי הודעה על תנאי עבודה.

   5. האם זכאי להפרש חופשה שנתית ובאיזה שיעור.

   6. האם זכאי להפרש דמי הבראה ובאיזה שיעור.

   7. האם זכאי להפרש נסיעות ובאיזה שיעור.

   8. האם זכאי לעוגמת נפש?

   9. האם יש בסיס לטענת הנתבעת כי ככל שהייתה ירידה במכירות כך פחתה עבודת התובע.

       

      הכרעת הדין

       

      1. התובע הועסק בנתבעת כסדרן בתקופה מיום 1.11.2009 עד 10.03.2015.

      2. בתקופה מ-1.11.2009 עד אפריל 2010 עבד כסדרן מוצרים המשווקים על ידי הנתבעת (להלן: טעמן) על המדפים בסופרמרקט יש. (להלן סופר יש). לאחר מכן עבד באותה עבודה בסופרמרקט אושר עד (להלן: סופר אושר עד).

      3. עבודתו זו בסופר הייתה מחוץ לחצרים של טעמן. שכרו בוסס על כמות התוצרת באחוז מהיקף המכירות של מוצרי טעמן בסופר יש ו/או בסופר אושר עד.

      4. בין טעמן לתובע לא נחתם הסכם עבודה. לטענת התובע הוסכם כי שכרו יהיה 2 אחוז מסך המכירות החודשיות של טעמן אולם לא יפחת משכר המינימום הקבוע בחוק. הנתבעת טענה כי הוסכם על 2% או על סכום וכי שכר המינימום כלל לא הוזכר. אולם, עיון בנספח 1 לתצהיר התובע- אליו לא התכחשה הנתבעת מאזכר במפורש שכר מינימום כפי שנפרט מטה.

      5. טעמן החליטה להעביר את התובע מסופר יש ברמת שלמה לסופר אושר עד בגבעת שאול.

      6. . התובע טען כי חשש שבסופר חדש לא יהיו מכירות גבוהות בתחילה. על כן הוסכם כי משכורתו של התובע בחודשיים הראשונים תהיה 7,000 ₪ ולאחר מכן בהדרגתיות תקטן לאחר חודשיים בסך של 500 ₪ ולאחר חודשיים נוספים ב-500 ₪ נוספים. כעבור חצי שנה ועד שהסופר יעבוד בתקינות יקבל התובע שכר כפי שהשתכר בעבר.

      7. הנתבעת טענה כי לא היה בסיס לחשש זה, מאחר ועבר לגבעת שאול לסניף הגדול מהסניף השכונתי בו היה קודם וכי רישומי השכר אינם מראים נסיגה בשכר.

      8. התובע טען כי בשלב מסוים טעמן וסופר אושר עד הסתכסכו וכתוצאה חלה ירידה ניכרת במכירות ופגיעה ישירה ומשמעותית בשכר התובע.

      9. הנתבעת טענה כי לא היה כל סכסוך בינה לסופר אושר עד וכי המכירות הן תנודתיות ותלויות בסופר עצמו ולא בכל סכסוך שלא היה.(סע' 30 לתצהיר מר הופר).

      10. נבדוק את המסמכים שהוגשו בהליך, לצורך קבלת תמונה.

      11. נספח 1 לתצהיר התובע הינו נייר כתוב בכתב יד, ללא כותרת ללא שמות ללא לוגו-עליו כתוב בכותרת "סדרן אושר עד" .

          משמאל כתוב "מכר הגעה 300,000"ובהמשך "לפי סיכום ויש שמות חודשים וליד כל חודש סכום בסוף נכתב" הנ"ל שכר מינימום אם יעבור יוחזר לו 2% לפי אישור שלמה עד 2.5%. אם יש חודש חזק בנצי ישמור יתרה" יש קשקוש חתימה, לא כתוב מי.

          הצדדים טענו כי זה ההסכם ביניהם לתקופה של סופר אושר עד.(להלן: ההסכם).

      12. נדגיש כי מסמך זה אינו הסכם, או הודעה על תנאי עבודה כנדרש בחוק ואין בו אלמנט מינימלי של שמות הצדדים להסכם או תאריך.

      13. מההסכם עולה כי טענת התובע שפנה לטעמן ובקש להעבירו לסופר אחר או לתפקיד אחר על מנת שפרנסתו לא תיפגע באופן ישיר וכי משכורת התובע הגיעה לסך של 1,800 ₪ לחודש פחות מהמינימום הקבוע בחוק בגין עבודה שבין 8 – 12 שעות ביום, אינה מתיישבת עם האמור בהסכם. הובטח לו מינימום. למותר לציין שחוק שכר מינימום מחייב תשלום שכר מינימום בכל מקרה.

      14. התובע צירף את תלושי שכרו(נספח 2 לתצהיר). להלן סכומי שכר היסוד על פי החודשים:

          11/09 –2035 ₪

          12/09 – 2865 ₪

          1/10 – 1359 ₪

          2/10 – 2686 ₪

          3/10 - 3122 ₪

          4/10 – 7000ש"ח (נוכתה מקדמה),תלוש נוסף 4/10 בסך 4,958 ₪

          5/10 -7000 ₪

          6/10 -6500 ₪

          7/10 – 6500 ₪

          8/10- 6000 ₪

          11/14 -2091 ₪

          12/14 - 2026 ₪

          1/15 – 1390 ₪

          2/15 – 1506 ₪

          4/15 –"גמר חשבון" סכומים אליהם נתייחס בהמשך.

           

      15. שיקוף הדברים בתמצית הוא כי מ-11/14 יש ירידה דרסטית בשכר היסוד. זו ירידה דרסטית גם ביחס להשתכרותו על פי דוחות ריכוז תלושים שצורפו לתצהיר מר הופר.(להלן: דוחות ריכוז).

      16. דוחות ריכוז תלושים מראים כי בשנת 2011 היה שכר היסוד בקירוב ל- 4,101 ₪ במרבית החודשים ,בשנת 2012 עד מאי היה בקירוב סכום זה, לאחר מכן חלה ירידה-לכ- 3200 ₪ בקירוב ,וב- 2013 עמד שכר היסוד על כ4300 בקירוב פרט לנוב'(1623) ודצמבר(0??).

      17. הנתבע מודה כי באותה עת שכר המינימום עמד על 3850.18 ₪.

            

          נסיבות סיום העסקה- פיצויי פיטורים והלנת פיצויים

           

      18. הנתבעת טענה כי הירידה מהשכר ב-8/10 לשנים 2011,2012,2013 נבעה מכך שהתובע הביא את אחיו לעבוד עמו ויצאו שתי משכורות ולכן ירדה הכנסותו והיו בבחינת זה נהנה וזה לא חסר.

      19. טענה זו לא עלתה בתצהיר הנתבעת או בכתב ההגנה או בפלו' שנקבעו ,והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, הנובעת מחקירתו הנגדית של התובע. חקירתו בעניין זה, הגם שמתייחסת לעבודת האח ולחלוקה ביניהם אינה מאפשרת קביעת תאריכים (ע'6 ש'11-16, ש' 30-31 ע'7 ש' 1-4) . התובע נשאל אם אחיו עבד מאפריל 2011 עד יולי 2014 , אולם התובע לא ידע לענות ביחס לתאריכים ומכל מקום חזר על כך שהאח עבד שנתיים בלבד.

      20. שני המסמכים עליהם הסתמכה הנתבעת הם"רישום סדרנות של התובע (נ/1) "ו- רישום סדרנות של אח של התובע"(נ/2).

      21. באשר למסמכים עצמם. מדובר במסמך הראשון "רישום סדרנות של התובע". בו פרט לפרטי התובע ולמשבצת "הסכם שכר" בה כתוב " שתי אחוז +נסיעות 350 ₪ ",(דגש שלי ש.ש.) לא כתוב דבר יש חתימות (בשרבוט) של הסדרן ושל אישור ההנהלה.

      22. המסמך לא נושא תאריך , המסמך לא נושא לוגו, ואין שום אפשרות לדעת לאן או למתי לשייכו. הנתבע טען כי מועד הפקס מעיד על מועד יצירתו. אין לקבל טענה זו.

      23. באשר למסמך השני, כותרתו "רישום סדרנות" מפורטים בו פרטי אחי התובע מר רייכמן זאב, התאריך הרשום הוא 4.4.11, או 1.4.11 לא ברור. באשר לשם הלקוח כתוב "אושר עד י-ם) " הסכם השכר הוא "שכר הבסיס לפי שעה, (דגש שליש.ש.) המסמך חתום בשם על ידי "רייכמן . ז. "אין חתימה במשבצת אי שור ההנהלה.

      24. נוכח האמור אין במסמכים לשפוך אור שכן המסמכים עצמם כראיה לוקים בחסר לשון המעטה, יחד עם זאת משהתובע לא הכחיש חתימתו ברור כי מתי שהוא חתם.

      25. יש שוני מהותי בין המסמכים. התובע הועסק לפי אחוזים ואילו אחיו זאב לפי שעה. על כן דווקא ממסמכי הנתבע ברור שכל אחד מהם הועסק על בסיס העסקה שונה, והטענה כי חלקו רווחים, נדחית. בנסיבות אלה ונוכח נ/1 ונ/2 אין זה משנה כמה זמן עבד האח. שכרו לא היווה הצדקה לצמצום והירידה בשכר התובע מתאריך 11/14 שכן גם אליבא דגרסת הנתבע בחקירה נגדית זאב עבד עד יולי 2014.

      26. המסקנה היא כי ללא קשר לאחי התובע, חלה ירידה משמעותית בשכר התובע ב-11/14.

      27. בתאריך 10/2/15 הגיש התובע מכתב התפטרות(נספח 3 לתצהיר התובע). בשל חשיבותו נביאו כלשונו:

          

      28. מכתב זה מכיל אמירה מפורשת על הרעת תנאים עקב חוסר יכולת להתפרנס. תוכן המכתב עולה בקנה אחד עם התלושים ודוחות הריכוז.

      29. עוד, נתן התובע הודעה של חודש, היה לנתבעת די זמן לתקן, לפנות אליו, לכתוב לו שיתקנו. הנתבעת טענה כי עזב לפני שכר מרץ ולכן לא יכול היה לראות תיקון. אין לקבל טענה זו. התובע עזב ב-10/3/15. הנתבעת הייתה צריכה לשלם שכרו עד מועד זה לו רצתה להוכיח שינוי . ממילא חובה עליה לשלם עד ה-10 לחודש. הנתבעת לא טרחה לענות לו או לפנות אליו.

      30. יתר על כן ,בסעיף 30 עד 34 לתצהיר התובע הוא מפרט למי פנה, סעיף זה לא נסתר והנתבעת לא הביאה את האנשים הרלוונטים , המופיעים בתצהירו לעדות, זאת ייזקף לחובתה כי חלקם עובדים או ניתנים להשגה. מכל מקום הוא הופנה לדיאנה חשבת השכר לגמר חשבון ולא לשינוי שכרו והשארתו בעבודה.

      31. תימוכין לגרסתו מצאנו בגרסת הנתבעת ובעדות מר הופר אשר הכחיש קשר עם התובע טרם עזיבת התובע, על פי סעיף 10 לתצהירו אך כשעומת עם העובדה שהתובע התלונן לממונים על המתרחש לא ידע להסביר מדוע הממונים לא העבירו את המידע מהתובע להופר ומדוע לא התייצבו להעיד שהוא לא פנה אליהם. (עמ' 14 ש' 28- עמ' 15 ש' 3). כאמור הנתבעת חדלה בכך שלא הביאה את העדים הרלוונטיים וזאת ייזקף לחובתה. בנוסף מר הופר העיד כי אחיו של התובע סיים העסקה וקיבל פיצויים. לא הוסבר מדוע התובע לא קיבל. למרות שבתמליל הוצע לו סכום מגוחך.

      32. על כן התובע מילא את הנדרש בפסיקה בעניין הרעת תנאים. שכרו נפגע משמעותית באופן חוזר ונשנה מס' חודשים, לא הושלם לו למינימום למרות "ההסכם" , הוא התריע בכתב כנדרש, לא נענה, ואף נתן הודעה מוקדמת.

      33. עוד, מתמליל השיחה עם מר נחי הופר הוכח כי לא הציעו לתובע להשאר ולטייב את שכרו, אלא לסיים העסקתו בפשרה מזערית, תוך התעלמות מההסכמות עימו .עולה מהשיחה שנחי יודע ששכרו של התובע הצטמצם, והוא לא מכחיש בשיחה את הסכסוך עם אושר עד:

          "

          ובהמשך:

          

      34. הדברים מדברים בעד עצמם. ההתייחסות של מר הופר לתובע, מזלזלת ואין כל רצון לתקן.

      35. בנוסף לא שולמו לתובע רכיבי שכר כגון: דמי נסיעות, דמי הבראה, ולא הופרשו לו הפרשות פנסיוניות. אף ימי החופשה לא נרשמו בתלוש. אף בכך יש קושי להתפרנס, התובע התריע על כך לפני נחי הופר כעולה לתמליל, ואף נושאים אלו קיבלו התייחסות מזלזלת ולא חוקית כפי שנפרט מטה.

      36. על כן התובע הוכיח כי נפגע בשכרו, וכי התפטר כדין ביום 10.2.15 בגין הרעת תנאים. התובע עבד מיום 1.11.09 ועד 10.3.15 סה"כ ( 64.3 חודשים :12 * ממוצע 12 חודשים אחרונים 4310.65 )=23097 ₪. על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים בסך 23,097 ₪. מסך זה יש לנכות את הצבור בקופה בסך 8449 ₪.

      37. לעניין ההלנה אכן הייתה מחלוקת משפטית לעניין נסיבות סיום ההעסקה ועל כן התביעה להלנת פיצויי פיטורים נדחית.

           

          הודעה על תנאי ההעסקה.

           

      38. טעמן לא מסרה לתובע הודעה על תנאי העסקה עם תחילת עבודתו בסופר יש. גם המסמכים האחרים (ההסכם ונ/1) לוקים בפגמים מהותיים ויסודיים.

      39. חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) קובע בסעיף 1 ו-2 כך:

          1".מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה).

      40. מיום 10.9.2009

      41. תיקון מס' 3

      42. ס"ח תשס"ט מס' 2204 מיום 27.7.2009 עמ' 287 (ה"ח 273)

      43. 1.מעביד ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה - ההודעה).

      44.  

      45. מיום 15.7.2014

      46. תיקון מס' 5

      47. ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 605 (ה"ח 535)

      48. 1.מעביד מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה - ההודעה).

      49.  

      50. מיום 30.1.2015

      51. תיקון מס' 6

      52. ס"ח תשע"ה מס' 2481 מיום 16.12.2014 עמ' 64 (ה"ח 582)

      53. 1.מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – ההודעה הודעה על תנאי עבודה).

          2.(א)פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה על תנאי עבודה יהיה בענינים אלה:

          (1)זהות המעסיק וזהות העובד;

          (2)תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק;

          (3)תיאור עיקרי התפקיד;

          (4)ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;

          (5)סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו;

          (6)אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי הענין;

          (7)יום המנוחה השבועי של העובד;

          (8)סוגי תשלומים של המעסיק ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעסיק להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד;

          (9)לגבי מעסיק שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, המסדיר את תנאי העבודה של העובד – שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו;

          (10)לגבי מעסיק שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעסיק שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעסיק – תנאי העבודה כאמור, כמפורט בפסקאות (1) עד (9), וכל פרט נוסף שנקבע לפי סעיף קטן (ג)(1) וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עבודה; לעניין זה, "קבלן כוח אדם", "מעסיק בפועל" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.

          (ב)בנוסח ההודעה על תנאי עבודה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו."

           

      54. על כן בתחילת העסקתו כבר חלה חובה זו לא בוצעה.

      55. טוענת הנתבעת כי בתיקון מס' 4 לחוק מיום 11.8.11 של סע' 5 בו , נדרש כי המעסיק שלא מסר הודעה לעובד "ביודעין" הודעה או הודעה על שינוי בתנאים ,רק אז רשאי בית הדין לפסוק פיצויים. לגרסת הנתבעת תיקון זה חל מ-11.12.11 ועל כן משהתובע החל לעבוד ביום 1.11.09 לא חלה החובה על הנתבעת.

      56. אין לקבל טענה זו .

      57. פסק דין בעניין עע (ארצי) 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ(פורסם בנבו) , מפי כב' הש' סיגל דוידוב מוטולה קובע:

          "עם זאת, ומעבר לצורך, מצאנו לנכון להבהיר את הדברים הבאים:

          א. חוק הודעה לעובד מטיל חובה על מעסיק למסור לעובדו, תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב, בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד. החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן חובה להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה.

          ב. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים.

          ג. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך. מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק.

          ה. נוכח כל האמור, צודקת המערערת כי הייתה זכאית לפיצוי כספי בגין עצם הפרתו של חוק הודעה לעובד, ולולא הייתה זונחת טענה זו בסיכומיה בבית הדין האזורי – כך היינו פוסקים לה. באשר לאמות המידה לפיהן ייקבע הפיצוי הכספי – אלה תיוותרנה לפסיקה עתידית, במקרים המתאימים. "(דגש שלי ש.ש.)

      58. כך לכתחילה בחוק , שכן פסק הדין ניתן ב-3/5/11 ועוד לפני תיקון מס' 4 של סע' 5!

      59. בנוסף , מטרת תיקון סעיף 5(ב)(1) הייתה להגדיל את סכום הפיצויי הנפסק, כאשר המדובר באי מסירת הודעה לעובד, ביודעין, כלומר, כשמדובר בסכום שנפסק מכח סעיף 5(א)(1), ובלא מרכיב ה"ביודעין", יהיה הסכום הנפסק נמוך מהסכום המפורט בסעיף 5(ב)(2).על כן טענת הנתבעת כי התובע לא זכאי לפיצוי נוכח מועד תיקון החוק דינה להדחות.

      60. כאמור נדחית לטענת הנתבעת כי בחודש מרץ 2010 קיבל התובע הודעה מפורשת על שינוי, עת עבר לאושר עד, וכי נ/1 מהווה שינוי לה ,שכן גם ההסכם וגם נ/1 אינם עונים כלל על הנחיות סע' 2 חוק הודעה לעובד. יש לדחות את טענת הנתבעת כי בתלוש עצמו יש משום הודעה לעובד. כפי שכבר ציינו לעיל אין נ/1 את הנדרש. המסמך נושא כותרת – "רישום סדרנות". המסמך אינו נושא כותרת של הודעה לעובד או הסכם. מכך אפשר ללמוד שלא הייתה כל כוונה שיהווה הודעה על תנאי העסקה. אין תאריך, אין שם מעסיק וגם לא חותמת מעסיק. יש בסוף המסמך שרבוט חתימה – לא ברור של מי. בנסיבות אלה גם אם כתוב בשורה סתמית " 2 אחוז + נסיעות 350 ₪ "- אין בכך ללמד דבר וחצי דבר אם ומתי ועל ידי מי נחתם המסמך ומה משמעותו. (עמ' 7 ש' 16). גם תאריך פקס לא יסייע במקרה כזה .לדידנו אין למסמך כל משקל או מהות. קל וחומר שעה שהתובע נחקר ביחס למסמך, עיין בו וציין "החתימה דומה לחתימה שלי, אך אני לא זוכר את המסמך ואין בו תאריך" (עמ' 7 ש' 16).

      61. אף לפני תיקון החוק יש לקבל את תביעת התובע והוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה על פי חוק הודעה לעובד.

      62. נוכח האמור זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד. בנסיבות שפורטו לעיל מצאנו כי על הנתבעת לפצותו בסך של 13,000 ₪ .

           

          דמי הבראה

      63. לתובע לא שולמו דמי הבראה במהלך כל תקופת עבודתו. התובע תבע בגין 24 החודשים האחרונים.

      64. הנתבעת טענה כי דמי ההבראה היו כלולים במסגרת האחוזים שקיבל התובע (עמ' 18 ש' 7-10).כן טענה כי עבד בחלקיות משרה ויש לגזור את תשלום דמי ההבראה על פי חלקיות המשרה.

      65. הלכה היא כי אם מעסיק חפץ לכלול את דמי ההבראה בשכר העובד, עליו לקבל את הסכמת העובד בכתב ובמפורש. זאת לא נעשה. בשום שלב! אף לא בהסכם או בנ/1.

      66. התובע קיזז בתביעתו תשלומי הבראה ששולמו בחודשים ינואר, פברואר ואפריל 2015 בסך 535 ₪ .

      67. באשר לחלקיות המשרה יאמר כי הנתבעת לא הגישה דו"ח ריכוז לשנת 2014. ואף לא די תלושים לפיכך נסתמך על ממוצע על פי דו"ח 2013. על פי ממוצע שעות העבודה לחודשי שנה זו עבד התובע בהיקף משרה בשיעור 88%

      68. על כן תשלם הנתבעת לתובע דמי הבראה בסך 4,274 ₪.

           

           

          דמי נסיעות

      69. הנתבעת לא שילמה לתובע דמי נסיעות מ-11.2009 ועד 01.2011. (15 חודשי עבודה).

      70. לטענת הנתבעת אף דמי הנסיעות היו כלולים בשכרו של התובע באחוזים, וזאת עד למועד בו סוכם כי שכרו יהיה "שתי אחוז + נסיעות 350 ₪". אולם לא ידוע מה מועד כתיבת המסמך.

      71. הלכה היא כי דמי נסיעות הינם "החזר הוצאות "של העובד. הנתבעת לא חלקה על העובדה כי היה על התובע לנסוע לעבודתו כנדרש בצו ההרחבה לעניין נסיעות. עובדה שאישרה לו תשלום בגין דמי הנסיעות. גילום דמי נסיעות בשכר מותר, אולם לשם כך צריכה להיות הסכמה ברורה ומפורשת. כזו לא הוצגה לנו.

      72. נוכח צו ההרחבה ובהעדר הסכמה מפורשת, אין לכלול דמי נסיעה באחוזים שהוא מקבל ממכירות. טענה זו של הנתבעת נדחית.

      73. ב"כ הנתבעת בהגינותו, הודה כי בתקופה מחודש נובמבר 2009 עד מרץ 2010 כ-5 חודשים יש לשלם לתובע דמי נסיעה לעבודה מחמת ששכרו היה כה זעום עד כי אין לפטור את הנתבעת מתשלום זה. אכן יש צדק בדבריו, אולם לטעמנו יש לשלם עבור 15 חודשים כאמור לעיל.

      74. על כן תשלם הנתבעת לתובע דמי נסיעות בגין התקופה בה לא שולמו(15 חודשים), בסך 5,250 ₪.

           

          העדר הפרשות לקרן פנסיה

      75. לתובע לא הופרשו הפרשות לקרן פנסיה מחודש 11/09 עד 10/11 .בגין תקופה זו תבע הפרש בסך 4,334.7 ₪.

      76. הנתבעת אישרה כי לא הפרישה לו לפנסיה והגישה חישובים משלה. (סעיף 32 בכתב ההגנה וסעיף 28 לתצהיר הנתבעת). העד מטעם הנתבעת מר נחי הופר נחקר בשאלת ההפרשות ומודה כי לא הופרשו על פי חוק (עמ' 17 ש' 28-29).

      77. התובע חלק על חישוביה של הנתבעת.

      78. לאחר שבדקנו את חישובי הצדדים מצאנו כי יש להעדיף את חישובי הנתבע המושתתים על שיעור הכנסותיו וצו ההרחבה לביטוח פנסיה חובה . התובע לא טען לתחולת צו הרחבה אחר. על כן תשלם הנתבעת לתובע בגין אי הפרשות לקרן פנסיה סך כולל של 3879.49 ₪.

           

          חופשה שנתית

      79. תלושי השכר אינם מציינים כלל ימי חופשה. כמו כן לא שולמו לעובד ימי חופשה ולא קיבל פדיונם בסיום עבודתו (ע' 15 ש' 29-32).

      80. הלכה היא כי על המעסיק לנהל פנקס חופשות ונטל ההוכחה בעניין זה על כתפיו. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה. ועל כן עליה לשלם לתובע פדיון חופשה.

      81. התובע תבע על פי חוק חופשה שנתית שלוש שנים על פי ותק העסקתו. כשכר קובע לצורך חישוב פדיון ימי החופשה, לקח התובע בחשבון את רבע השנה המלאה שקדמה לחופשה וחילקה ב-90 (3-5.2014).

      82. הנתבעת חישבה את השכר ברבע השנה הסמוך לסיום עובד ומעביד.

      83. לאחר ששקלנו את חישובי הצדדים מצאנו כי יש להעדיף את חישוב התובע גם כי חישוב ימי החופשה נכון, וגם מאחר וחודשי השתכרותו האחרונים , היוו פגיעה אנושה בשכרו ולא שיקפו כלל את רובה המכריע של תקופת העסקתו . קבלת חישוב הנתבעת תגרום עוול כפול, גם של אי מתן זכות קוגנטית במהלך חיי העבודה, וגם ניצול הפגיעה בשכרו כבסיס לצמצום החופשה המגיעה במילא בגין 3 שנים אחרונות.

      84. על כן תשלם הנתבעת לתובע פדיון ימי חופשה סך 6,328 ₪.

           

          עוגמת נפש

      85. התובע טען כי הנתבעת נהגה בו בזילות ובאופן פוגעני. היא לא שילמה זכויות קוגנטיות במועד ובכלל, זלזלה בפניותיו ובתחינותיו, ונהגה בו באופן שהסב לו עוגמת נפש רבה.

      86. חקירתו של מר הופר, מנהל הכספים (עמ'13 ש'11) מצביעה על זלזול בחוקי העבודה באופן שמעלה הרהורים נוגים הכיצד מנהל כספים יכול כך לדאוג לענייני עובדיו וכלשונו: "ת. כן. זה ההסכם והוא חד משמעי. צריך להיות הגונים לשני הצדדים. התובע ידע שזה היה כך . היום אני יודע להציג את השני אחוז, שכוללים את כל התוספות חופשה וכן הלאה. זה היה מקובל. זה היה מאה אחוז נקי. לא ידעו אז לפני 6 שנים לרשום את זה נכון. ש. חוק הגנת השכר ת. לא מכיר.ש. חוק חופשה שנתית ת. כן. ש. היום אפשר לומר שהשכר שלו כולל חופשה ת. מגיע לו יום חופשה במהלך יום העבודה. אני לא שולט בשעות. הוא יקבל עת זה תשלום.... ת. כן. בזה מסתכם התלוש. זה סכום יפה לדעתי. אני חושב שמגיע לו שכר מינימום וכל זכויות שמגיעים לו, כמו חופשה הבראה, אם תקחי את השכר שלו זה כולל סכומים הרבה יותר רק לא פרטו את זה. וזה הטעות " (עמ' 15 ש' 23 – עמ' 16 ש' 4). ראה גם עדותו לעניין שכר מינימום (עמ' 16 ש' 22-29 , עמ' 17 ש' 28-31 לעניין הפנסיה, עמ' 18 ש' 7-10 לעניין הבראה). לסיום מסכם העד "ת. תפסת אותנו בקלקלתנו שהחישוב בתלושים לא משקף את המציאות..." (עמ' 17 ש' 18 )(דגש שלי ש.ש.) ואידך זיל גמור.

      87. מדובר במנהל כספים שאין לו מושג מחוקי עבודה וזכויות קוגנטיות, ואשר חקירתו הנגדית מצביעה כי אכן זלזלו בתובע ובזכויותיו.

      88. הוכח כי התובע פנה ולא נענה.נגרמה לו עגמת נפש רבה אחרי תקופת עבודה ממושכת. את שכרו הרוויח בעבודה שביצע. גם תמליל השיחה מצביע על התייחסות לא נאותה של הנתבעת. אף מר הס אישר בעדותו כי הוצעה "פשרה" (עמ' 13 ש' 1)אולם לא ידע פרטים.

      89. לאחר ששקלנו את הסכומים אשר נפסקו בבתי הדין מצאנו כי הנתבעת תשלם לתובע בגין עוגמת נפש סך של 10,000 ₪.

           

           

          סוף דבר

      90. הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים : -

          פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 13,000 ₪

          דמי הבראה בסך 4,274 ₪.

          דמי נסיעות בסך 5,250 ₪.

          העדר הפרשות לקרן פנסיה בסך 3879.49 ₪

          פדיון חופשה שנתית בסך 6,328 ₪

          פיצויי פיטורים בסך 23,097 ₪. מסך זה יש לנכות את הצבור בקופה בסך 8449 ₪. יתרה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 14,648 ₪

          עוגמת נפש בסך 10,000 ₪

           

           

           

      91. כמו כן תשלם הנתבעת שכר טרחת בא כוח התובע בסך 7,500 ₪.

      92. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

           

          ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ח, (09 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

           

          החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

           

           

           

                  

          		.
          נציג ציבור עובדים		נציג ציבור מעסיקים		שרה שדיאור, שופטת