אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעניין תובענה שהגיש אב כנגד שלושת בניו במסגרתה עתר למתן סעד הצהרתי בנוגע לזכויותיו בשותפות שהוקמה בינו ובינם

פס"ד בעניין תובענה שהגיש אב כנגד שלושת בניו במסגרתה עתר למתן סעד הצהרתי בנוגע לזכויותיו בשותפות שהוקמה בינו ובינם

תאריך פרסום : 18/03/2018 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה קריית גת – בשבתו בבימ"ש אשדוד
53581-06-14
11/03/2018
בפני השופטת:
פאני גילת כהן

- נגד -
תובע:
פ.ש.
עו"ד אוהד הראל ואח'
נתבעים:
1. צ.ש.
2. ע.ש
3. י.ש
4. XXX

עו"ד אורי זמברג
פסק דין

 

 

"שניים אוחזין בטלית, זה אומר 'אני מצאתיה', וזה אומר 'כולה שלי' - זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו.

זה אומר 'כולה שלי', וזה אומר 'חציה שלי'. האומר כולה שלי – ישבע שאין לו בה פחות משלושה חלקים, והאומר חציה שלי – ישבע שאין לו בה פחות מרביע, זה נוטל שלושה חלקים וזה נוטל רביע".

(בבא מציעא דף ב, א).

 

 

במסגרת פסק הדין שלפנינו נדרשת אנוכי להכריע במחלוקת בין אב ובניו בעטיה הוגשה על ידי האב תובענה למתן פסק הצהרתי בעניין הזכויות בחוות .....(להלן: "החווה"), על כל הכרוך והכלול בה ובחברת הניהול שלה - ........ (להלן: "החברה").

 

רקע כללי והשתלשלות העניינים

 

  1. התובע, כבן 93 שנים כיום, הוא אבי שלושת הנתבעים: הנתבע 1 – מר צ.ש. (להלן: "צ"), הנתבע 2 – מר ע.ש. (להלן: "ע"), הנתבע 3 - מר י.ש (להלן: "י") וארבעה ילדים נוספים: מר נ.ש. (להלן: "נ"), מר ע.ש. (להלן: "ע"), ושתי בנות נוספות שאינן נוגעות להליך שלפניי.

     

  2. התובע עלה לארץ מXXXXX ומאז שנות ה-50 של המאה ה-20 עסק בחקלאות.

  3. החווה הוקמה בשנות ה- 60 לבקשת משרד החקלאות, והתובע שעסק קודם לכן בגידול צאן העתיק עיסוקו לתוך פעילותה של החווה. החל משנות ה-70 התקשר התובע עם רמ"י בחוזי הרשאה לרעיה ובחוזי שכירות לגידולי פלחה באזור .....

     

  4. בשנת 1990 נחתם הסכם בין התובע ו-י' במסגרתו העביר התובע ל-י' מלוא זכויותיו בחווה ללא תמורה (להלן: "הסכם העברת הזכויות").

     

  5. בשנת 2004, אגב חידוש הסכם ההרשאה לרעיה שבין רמ"י והתובע, הוספו גם צ' ו- ע' כצדדים להסכם.

     

  6. עקב משבר שפרץ ביחסי הצדדים ביקש התובע בשנת 2006 להדיר בניו, הנתבעים 1-3 מן החווה ומניהולה.

     

  7. לפיכך נאלצו הצדדים לנהל הליכים משפטיים אשר השתרעו על פני השנים 2006-2013 בפני המותב הקודם בבית משפט זה (כב' השופטת, כתוארה אז, אבירה אשקלוני) אשר הולדתם בתביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי באשר לזכויותיו בחווה ולפינוי וסילוק ידם של הנתבעים 1-3 מהחווה.

     

  8. במסגרת ההליכים האמורים הגיעו הצדדים ביום 14.04.2008 לשורה של הסכמות לאמור:

    "הגענו להסכמות כדלקמן:

    1.החל ב- 15 לחודש אפריל ובכל חודש עד להחלטה אחרת, יתנו המשיבים (הנתבעים דכאן – פ.ג.כ) בידי המבקש (התובע דכאן – פ.ג.כ) סך של 5,000 ₪. איחור של עד 7 ימים לא יחשב הפרה של ההחלטה.

    2.ענייני החווה והמשק ינוהלו בשקיפות מלאה על ידי המשיבים וידווחו למבקש אחת ל- 3 חודשים וכן ימציאו לבקשתו במועד זה כל מסמך אשר יבקש, הקשור לניהול השוטף של החווה/המשק.

    3. לא תעשה דיספוזיציה בצאן ובפלחה (מכירה) שאינה בדרך העסקים הרגילה והניהול השוטף של המשק והחווה. כל דיספוזיציה תיעשה בתיאום מראש ובעצה אחת עם המבקש.

    במקרה של מחלוקת, יפנו הצדדים לבית המשפט, אשר ימנה גורם מקצועי לצורך הכרעה בעניין זה וזאת, לאחר שבאי כח הצדדים ניסו בעצמם בטרם פניה לבית המשפט ליישב את ההדורים.

    4. ענייני החווה והמשק ינוהלו באופן שנוהלו עובר להגשת התביעות".

    (ראו עמ' 8-9 לפרוטוקול הדיון מיום 14.04.2008 בתמ"ש 5010/07).

     

  9. ביום 13.11.2013 ניתן פסק הדין בהליכים הקודמים (להלן: "פסק הדין") ובו נקבע, בין היתר, כי הסכם העברת הזכויות משנת 1990, הגם שלא הוברר דיו הרקע לחתימתו, הוא הסכם למראית עין, וככזה - בטל. עוד נקבע, כי הגם שההסכם בטל, לנתבעים חלק מן הזכויות בחווה. עם זאת, לא נקבע בפסק הדין שיעור חלקו של כל אחד מהצדדים בשותפות, ובלשון פסק הדין: "יודגש כי למרות הקביעה בפסק דין זה לפיה לנתבעים זכויות בחווה, אין בכך כדי לקבוע חלקו של כל צד בין של הנתבעים ובין של התובע. אין בכך גם לקבוע עד היכן משתרעת זכותו של כל אחד, יכול ואחד מן הצדדים זכאי לחלק ברווחים ויכול שהוא זכאי רק לחלק משווי העסק" (סעיף 98 לפסק הדין).

     

    ערעור התובע על פסק הדין נדחה ע"י בית המשפט המחוזי, ובהמשך נדחתה אף בקשת רשות הערעור אשר הוגשה על ידו לבית המשפט העליון.

     

  10. ביום 26.06.2014 הגיש התובע כתב התביעה מושא ההליך שלפניי במסגרתו עתר לסעד הצהרתי לפיו הוא בעליהם של 99% מהזכויות בחווה ועתר גם לפירוק השיתוף בזכויות האמורות.

     

  11. ביום 11.11.2014 הוגשה ע"י הנתבעים בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט, וביום 01.01.2015 ניתנה החלטה מפורטת הדוחה הבקשה, אך מורה לתובע לתקן תביעתו כך שהסעד הנתבע במסגרתה יהא סעד הצהרתי בלבד, תוך השמטת הטענה כי התובע הוא בעליהם של 99% מהזכויות בחווה.

     

  12. התובע פעל בהתאם להחלטת בית המשפט והגיש ביום 24.01.2015 כתב תביעה מתוקן במסגרתו עתר למתן פסק דין הצהרתי הקובע אופן חלוקת הזכויות בינו ובין הנתבעים בחווה ובחברה.

     

  13. ביום 11.03.2015 התקיים דיון קד"מ ראשון בהליך במסגרתו ולאחר ששמעתי הצדדים ובאי כוחם, ניתנה החלטה ובה ההוראות הבאות:

     

    א.מינוי מומחה לצורך הערכת שווי מלוא הזכויות בחווה, לרבות פעילותה העסקית וכל נכס בלתי מוחשי אחר (להלן: "המומחה"). זאת, נוכח טענותיהם הקוטביות של הצדדים בדבר שוויין של החווה והחברה והרווחים המופקים מפעילותן.

     

    ב.מתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לבצע כל דיספוזיציה במצב הקיים.

     

    ג.צירוף החברה ...... כצד להליך.

     

  14. ביני לביני הוגשו לפניי בקשות שונות שעניינן מידת שיתוף הפעולה עם המומחה ושכר טרחתו.

     

  15. חוות הדעת של מומחה בית המשפט, מר אריאל בוקר, הוגשה לתיק בית המשפט ביום 15.08.2016 (להלן: "חוות הדעת").

    בחוות הדעת הובא פירוט של פעילות החווה, אשר לה שלוש זרועות:

    א.גידולי שדה בעל;

    ב.בעלי חיים- עדר צאן במרעה טבעי/ שלפים או משוזרע;

    ג.שונות/ נלווים- פעילות תיירותית, השכרת משנה לקרוואן תקשורת "איתוראן".

     

    באשר לחברה נקבע בחוות הדעת, כי מדובר בחברה שהתאגדה ביום 2007..., ובעל המניות שלה, כמופיע ברשם החברות, הוא ע', עת ניהולה בפועל מבחינה ארגונית וכלכלית, לרבות האחריות לניהול החשבונות נעשה ע"י י'.

    עוד צוין שם, כי בספרי החברה לא מדווחות הכנסותיה בגין הפעילות החקלאית המבוצעת במסגרתה, הגם שניתן להסיק מכלל הנתונים, כי ישנן הכנסות שאינן מדווחות בגין מכירת בעלי חיים. למסקנה זהה הגיע המומחה גם באשר לעיבודי הקרקע החקלאית המבוצעים בשטחי החווה, אשר אין להם כל ביטוי בספרי החברה.

     

    עוד צוין בחוות הדעת לאמור: "בעל המניות היחיד בחברה והמנכ"ל (ע.ש.) אינו עוסק באופן פעיל/ שוטף בפעילות חקלאית/ ניהולית של חוות השקמה. צ.ש. המדווח כעובד בחברה מצוי דרך קבע בחווה ואחראי על הפעילות בה. ש.ש. משמש כציר המרכזי "המוציא והמביא" בחב' ..... אך איננו מדווח כדירקטור/ מנכ"ל או בעל תפקיד משמעותי פורמאלי. לפיכך, אין מנוס מלקבוע כי חב' ....... איננה חברת הניהול של החווה אלא פלטפורמה חשבונאית (באופן חלקי) לכל היותר" (עמוד 27 לחוות הדעת).

     

    שווי מלוא הזכויות והנכסים בחווה הוערך ע"י המומחה בסך כולל של 3,600,000 ₪, עת צוין בחוות הדעת, כי מן הסך האמור יש להפחית החוב לרמ"י, התלוי ועומד כנגד החווה בגין השימוש שנעשה בשטח שברשותה.

     

  16. ביום 08.09.2016 התקיים דיון קד"מ נוסף במסגרתו נדחתה בקשת התובע למתן סעד זמני, לפיו ישולם לו מדי חודש סך של 10,000 ₪ מקופת החווה, והתקבלה בקשתו להורות לנתבעים להמציא מדי רבעון מאזן בוחן בהתייחס לפעילות החברה.

    כן התבקשו הצדדים להודיע האם מוסכם עליהם שיינתן פסק דין בהליך בלא קיום הוכחות, תוך מתן זכות לכל אחד מהם להשלים מסמכים.

     

  17. ביום 25.09.2016 ולאחר שהודע לבית המשפט, כי הנתבעים עומדים על שמיעת הראיות, נקבע ההליך להוכחות.

     

  18. ביני לביני עתר התובע לזימון המומחה לחקירה על חוות הדעת, ברם בעשותו כן לא מילא הוא אחר הוראות הדין הרלוונטיות. לאחר שניתנו החלטות מספר בעניין זה, הודיע התובע ביום 11.06.2017 כי הוא חוזר בו מבקשתו, שעה שלדבריו מצא, לאחר בדיקה נוספת, כי חקירת המומחה אינה נחוצה.

     

  19. דיון שמיעת הראיות בהליך התקיים ביום 19.06.2017 ובהתאם להוראות בית המשפט, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.

     

    טענות הצדדים

     

  20. ואלה טענות התובע בתמצית:

    א.התובע עותר לקביעה לפיה הוא זכאי להירשם כבעליהן של מרבית הזכויות בחווה ובחברה.

     

    ב.לדידו, החווה הוקמה על ידו כבר בשנות ה-60; הוא היה המבצע והמוציא לפועל של כלל ענייני החווה (לרבות קבלת הכספים בגין הפעילות שבוצעה בה, הזמנת סחורות וניהול מו"מ); הוא אשר חתם עם רמ"י על חוזי הרעיה והשכירות החקלאית; והוא אשר ניהל החווה ברציפות עד לשלב בו סולק ממנה, כדבריו, בכוח הזרוע ע"י בניו.

     

    ג. לטענתו, אף מעדות הנתבעים עולה בבירור, כי יש לו זכויות בחווה ובחברה.

     

    ד.עוד טוען הוא, כי לא עלה בידי הנתבעים, משך שנים הרבה בהן נוהלו בין הצדדים הליכים משפטיים, להציג עמדה ברורה באשר לזכויותיהם בחווה, ואף לא הצליחו להוכיח המקור להמחאת הזכויות לידיהם ומועדה, ועל כן, לדידו, יש לקבוע כי הזכויות הללו הועברו לידיהם, לכל היותר, בכוח הזרוע, וכפועל יוצא מכך לקבוע כי חלקם בשותפות מזערי, שעה שהוא אשר הקים החווה, וניהל והפעיל אותה משך 45 שנים.

     

    ה.לדידו, הוכח כי י' טען במסגרת הליכי הגירושין שלו מרעייתו לשעבר, כי אין לו כל זכויות בחווה, ומשכך ובהתבסס על כללי המניעות וההשתק השיפוטי, מנוע הוא מלטעון טענות סותרות בהליך זה, ויש לדחות טענותיו בעניין זכויותיו בחווה, ולחילופין לקבוע, כי בשים לב להתנהלותו, מחזיק הוא באחוז בודד מן הזכויות לכל היותר.

     

    ו.באשר לחברה טוען התובע, כי נוכח הצהרות י' לפיהן מלוא ההכנסות מפעילות החווה מדווחות בספרי החברה, והגם שהחברה הוקמה לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, הרי שיש לו זכויות גם בחברה, אשר לא מן הנמנע כי ההון העצמי שלה ונכסיה נצברו ו/או שרכישתם מומנה באמצעות ההכנסות מפעילות החווה. לפיכך, אין הצדקה כי הוא יפגע ויינזק כתוצאה מן הערבוב שיצרו הנתבעים בין ניהולן של החווה מזה והחברה מזה.

     

  21. ואלה טענות הנתבעים בתמצית:

     

    א.יש לדחות התובענה בהיעדר עדות של התובע, שעה שבמסגרת חקירתו הנגדית הודה שוב ושוב, כי אין הוא מודע לתוכנו של תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו, כי אין הוא זוכר את תכנו והאם חתם עליו בכלל. לזאת יש להוסיף העובדה, כי התובע הוא עד התביעה היחיד, ואף לא ביקש, לאחר שהעיד כי אינו מכיר את תוכנו של תצהיר העדות הראשית שלו, להביא בפני בית המשפט גרסתו בע"פ כעדות ראשית.

     

    ב.מעדות התובע ניתן ללמוד, מעבר לכל ספק, כי הוא לא השקיע דבר בחווה, וכי כל מבוקשו הוא לחלק זכויותיו בה בין חמשת בניו, דהיינו עתירתו, למעשה, היא לכל היותר לקבלת החלק היחסי עבור שני בניו הנוספים – נ' ו- ע', ולא לקביעת היקף זכויותיו בחווה.

     

    ג.בנסיבות הללו, בהעדר עדות ראשית מטעם התובע, אשר מהווה עדות יחידה בתביעתו, יש לקבוע כי חלקו הרעיוני בשווי המיטלטלין יעמוד על 1%- 10% בלבד, וזאת רק משום פסק הדין, אשר קבע כי יש לו חלק מסוים בזכויות. עוד טוענים הנתבעים, כי במסגרת קביעת חלקם של הצדדים בזכויות יש ליתן הדעת לעובדה שהתובע העביר מלוא הזכויות במשק שבמושב .... לבנו נ' בלבד, כך שממילא חלקו הרעיוני-יחסי של נ' אינו יכול להגיע כדי 20% אלא 1% בלבד.

     

    ד.עוד טוענים הנתבעים, כי אין ליתן בידי התובע האפשרות להפוך הליך זה ל"משפט חוזר" ביחס לזה שהתנהל בעבר והסתיים במתן פסק דין חלוט. טענות התובע בהליך זה עומדות בסתירה גמורה לטענותיו בהליך הקודם באשר לקיומו של הסכם משפחתי ובאשר להפרת הנתבעים אותו, וכך גם בניגוד לטענות התובע בהליך הקודם לפיהן ביקש להעביר לבניו הזכויות בחווה רק לאחר מותו (בד בבד עם טענותיו שם לפיהן העבירן עוד בחייו, בין השנים 2000-2002), בעוד בהליך זה העיד שביקש לעשות כן עוד בחייו.

     

    ה.הרוח החיה מאחורי התובענה שלפנינו אינה רוחו של התובע אלא של בנו ואחיהם של הנתבעים – נ', המתגורר בXXXX ומשם מנחה את התובע ומובילו, תוך שהוא נושא בהוצאותיו הכרוכות בניהול ההליך. חיזוק לדבר נמצא בכך שבעדותו לא ידע התובע לאמוד את היקף זכויותיו בחווה ולא ידע לאשר את שצוין בכתבי הטענות מטעמו, ומכאן שאין זאת אלא טענותיו של הבן נ'.

     

    ו. לדידם, אף לשיטת התובע אין חולק, כי הם בעלי מרבית הזכויות בחווה, וחלקם בזכויות מגיע לשיעור של 80% מהן לפחות. טענה זו מבוססת על פסקי הדין החלוטים באשר ניתנו בעניין הסכסוך בין הצדדים ונסמכת על ההסכם המשפחתי ועל טיוטת ההסכם שנערכה ע"י עו"ד ח'. לטענת הנתבעים, רצונו האמיתי של התובע, כעולה מעדותו, הוא להגיע לחווה מעת לעת על מנת לעבוד בה, ותו לא.

     

    ז.לשיטתם, מדובר בשותפות שחלקם של השותפים בה אינו שווה, בדיוק כשם שהותווה בטיוטת ההסכם שנערך ע"י התובע עצמו, ולפיו הנתבעים ובראשם הנתבע 3 יחזיקו במלוא הזכויות בחווה, ואילו התובע יהא זכאי לתשלום שנתי כלשהו בעת חלוקת הרווחים מפעילותה, ככל שיהיו.

     

    ח.בנסיבות העניין ועל מנת לצמצם ככל שניתן הנזק שעלול להיגרם לנתבעים ולחווה, אין ליתן סעד הצהרתי בעלמא שעלול להוביל להגשת תביעות נוספות כגון תביעה לפירוק השיתוף, יש לקבוע כי עסקינן בשותף מוגבל ופסיבי, שותף "כבוד", אשר זכאי רק לחלק יחסי משווי הרווחים.

     

    ט.אין כל קשר בין החברה והחווה, ומשוויתר התובע על חקירת המומחה, אין הוא רשאי כעת להשיג על ממצאיו בעניין זה.

     

    י.התובע מציג טענות כנגד גרסת י' אשר הועלתה במסגרת הליך הגירושין אותו ניהל מול רעייתו לשעבר, בשעה שהוא עצמו, במסגרת חקירת יכולת שנוהלה בעניינו, טען, כי אין לו כל זכויות בחווה.

     

    דיון והכרעה

  22. מצאתי לפתוח הדברים בהתייחסות לטענות התובע לפיהן מנוע הנתבע 3 מלטעון להיותו בעלים של זכויות בחווה נוכח טענותיו באשר הובאו בהליכי הגירושין שנוהלו בינו ובין רעייתו לשעבר לפיהן הוא נעדר כל זכויות בחווה (עמ' 76 לפרוטוקול ש' 12-15).

    לצד טענות התובע ניצבות טענות דומות של הנתבעים המופנות כנגדו, לפיהן העיד הוא עצמו בשנת 1999 במהלך חקירת יכולת שנערכה לו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגדו, כי אין לו חלק ונחלה בחווה, ואף לא הכנסות כלשהן מפעילותה ו/או כל הכנסה אחרת זולת קצבת הזקנה המשולמת לו ע"י המוסד לביטוח לאומי (עמ' 27 ש' 4-7 לפרוטוקול הדיון בהליך הקודם - תמ"ש 5010/07).

     

    לא עלה בידי איש מן הצדדים לסתור טענות משנהו בעניין השימוש בגרסאות הפוכות במסגרת הליכים אחרים לעומת אלו שהובאו בפני בית משפט זה.

    בנסיבות האמורות, עת נהיר, כי הצדדים שניהם בחרו לטעון בהליך זה שלפניי טענות עובדתיות שונות מאלה שנטענו על ידיהם בהליכים אחרים אשר התנהלו בעניינם, ועת שניהם אינם חפים ממחדלים בעניין זה ושניהם בחרו, כשהדבר שירת מטרתם, להרחיק עצמם מכל זיקה קניינית או מעין קניינית לחווה, ומבלי שישתמע מן הדברים כי ניתנת בכך, חלילה, לגיטימציה למתן עדות שקר ו/או לעשיית שימוש לרעה בהליכי המשפט, כי אז לא מצאתי לקבל טענת התובע בעניין השתק שיפוטי ומניעות.

     

  23. הנה כי כן, השאלות היחידות העומדות להכרעה בפנינו הן שיעור חלקו של כל אחד מן הצדדים בחווה, וקיומה או העדרה של שותפות בין הצדדים בחברה.

     

  24. כאמור, פסק דינו של בית משפט זה משנת 2013 קבע מפורשות, כי קיימת שותפות של הצדדים שלפניי בזכויות בחווה, אך לא קבע חלקו של כל אחד מהם בה. פסק הדין חלוט, ומשכך נהיר, כי אין מקום להידרש לטענות הצדדים או מי מהם באשר לבעלות הבלעדית שלו בזכויות בחווה. הוא הדין גם בהתייחס לשאלה האם זכויות הנתבעים בחווה הועברו להם מכוח הסכם העברת הזכויות משנת 1990 או באופן אחר.

     

  25. הנה כי כן, משנקבע כי עסקינן בנכס שהוא בבעלות משותפת של הצדדים, ומשאין חולק כי המקרקעין שבתחומם מנוהלת פעילותה של החווה אינם בבעלות הצדדים, כי אם בבעלות המדינה ומנוהלים באמצעות רמ"י, ולצדדים זכות שימוש בהם בלבד, הרי שענייננו בהכרעה הנוגעת לזכויות במיטלטלין, ועל כן נפנה מבטנו אל עבר הוראות הדין הרלוונטיות בענייננו - חוק המיטלטלין, תשל"א -1971 (להלן: "חוק המיטלטלין").

     

    סעיף 9 לחוק המיטלטלין קובע, בעניין שיתוף במיטלטלין, לאמור:

     

    "(א)מיטלטלין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו בשיתוף מתפשטת על מלוא המיטלטלין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם.

     

    (ב)חלקיהם של כל אחד מהשותפים במיטלטלין, חזקה שהם שווים.

     

    (ג)הסכם בין השותפים בדבר ניהול המיטלטלין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויות השותפים וחובותיהם בכל הנוגע למיטלטלין (להלן – הסכם שיתוף) כוחו יפה גם כלפי אדם שנעשה שותף לאחר מכן וכלפי כל אדם אחר, ובלבד שהשותף או האחר ידע או היה עליו לדעת על קיום ההסכם ותנאיו.

     

    (ד)הקנה אחד השותפים לאדם אחר זכות בחלקו במיטלטלין המשותפים, עליו להודיע על כך לשאר השותפים, ואם נעשה הסכם שיתוף, עליו להודיע לאדם האחר על קיום ההסכם ותנאיו.

     

    (ה)באין הוראות אחרות בהסכם שיתוף יחולו הוראות סעיפים 30 עד 33, 34(א), 35 ו-36 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, גם על השיתוף במיטלטלין".

     

  26. הנה כי כן, בסעיף 9(ב) לחוק המיטלטלין נקבעה חזקה לפיה, בהעדר הסכם הקובע אחרת, חלקם של שותפים במיטלטלין הוא שווה. סעיף 28 לחוק המקרקעין, המקביל לסוגיה בה עסקינן קובע אף הוא ובאותה הלשון, כי חזקה היא, שחלקו של כל שותף במקרקעין שווה לחלקם של יתר השותפים.

  27. נכון הדבר, כי החזקה שנקבעה בסעיף 9 לחוק המיטלטלין, כמובא לעיל, אינה חלוטה, והיא ניתנת לסתירה כאשר נטל ההוכחה בעניין אי תחולת החזקה מונח לפתחו של הטוען זאת.

     

  28. כאמור, מחד טוען התובע, כי הוא מרבית הזכויות בחווה שייכות לו (זאת, מבלי לציין מהו שיעורו המדויק של חלקו), ומנגד טוענים הנתבעים, כי התובע הוא בבחינת "שותף שקט" אשר זכאי לחלק מרווחי החווה בלבד.

     

  29. בנסיבות הללו מוטל, אפוא, הנטל להוכיח, כי חלקו של כל אחד מן השותפים איננו רבע, על כתפי התובע.

     

  30. לאחר ששקלתי בדבר ועיינתי בראיות המונחות לפניי שוכנעתי, כי התובע לא עמד בנטל זה ולא הניח התשתית הראייתית הנדרשת לשם קבלת טענותיו.

    ראשית, אכן העובדה שלא עלה בידי התובע במסגרת עדותו לעמוד מאחורי הנטען בתצהיר העדות הראשית שלו, ואף למעלה מכך - טען כי אין הוא יודע או זוכר הכתוב בו; כי אינו זוכר שחתם עליו, וכי הדברים נכתבו עבורו, מעוררת קושי של ממש בקבלת גרסתו. כך, בין היתר העיד התובע: "ש. מה כתוב בתצהיר הזה, מה אתה מבקש? אתה רוצה לעיין. ת. לא יודע, אפילו לקרוא את השם שלי. ש. כשהסבירו לך את כל ה- 14 עמודים האלה. האם הסבירו לך? ת. לא יודע. ש. בכל זאת הגשת תצהיר, שאתה לא יודע עליו כלום. בסעיף 61, אני מקריא לך. אתה זוכר את זה. ת. לא זוכר. ש. אתה לא יכול להפנות אותי היכן כתוב בפסק הדין שיש לך את כל הזכויות. ת. אני לא אמרתי ככה. רק כתבו לי ככה. ש. מי כתב לך. ת. לא יודע מי כתב. אני לא יודע. ש. אתה חתמת על זה. ת. לא זוכר" (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 1-17).

    ....

    "ש. מה אתה רוצה היום כי את התצהיר שלך, אתה לא יודע מה כתוב. ת. לא יודע, לא אני כתבתי. ש. הקריאו לך את זה. ת. לא. מה שווה, לא אני כתבתי, אני לא הסכמתי" (עמ' 59 לפרוטוקול ש' 13-16). 

     

    תצהיר עדות ראשית, כשמו כן הוא, מהווה חלף עדות ראשית, עת בעל הדין נדרש להביא במסגרתו המסד העובדתי עליו מבסס הוא גרסתו.

    לפיכך נהיר, כי שעה שתובע, כבמקרה דנא, איננו מאמת בשעת חקירתו הנגדית את הנטען על ידו במסגרת תצהיר העדות הראשית שהוגש על ידו, מאבדת גרסתו, בלשון המעטה, חלק נכבד ממשקלה, על כל הנובע ומשתמע מכך.

     

    עובדת היות התובע אדם מבוגר אשר חצה את גיל 90 אין בה כדי לסייע לו בעניין זה, שעה שעם פנייתו לבית המשפט והגשת תובענה כנגד בניו, לאחר שנוהלה בין הצדדים הללו מערכה ארוכה וטעונה, אשר השתרעה על פני למעלה משבע שנים, היה עליו להביא בחשבון כי יידרש להעיד ולהוכיח תביעתו וזכאותו לסעד הנתבע על ידו.

     

    יתרה מכך, מהמשך עדותו של התובע עולה, כי הוא עצמו אינו יודע מהו שיעור חלקו בחווה: "ש. אתה מבקש כסף. ת. לא. אני מבקש חלק שלי בחווה. ש. מה החלק שלך. ת. לא יודע מה שהשופטת תקבע. הכל היה שלי, השופטת אמרה לא ל...

    ...

    ש. אמרת קודם אתה רוצה כסף עכשיו אתה אומר חלק. מה החלק שלך. ת. השופטת לא קבעה מה החלק שלי" (עמ' 59 לפרוטוקול ש' 1-12).

     

    עולה, אפוא, מן הדברים, כי התובע עצמו אינו מסוגל להגדיר במדויק, במסגרת הסעד הנתבע על ידו, את היקף זכויותיו בחווה.

     

    בנסיבות הללו, לא מן הנמנע, כי יש ממש בטענת הנתבעים לפיה הרוח החיה מאחורי הגשת התובענה וניהול ההליכים הוא האח נ', ולמעשה אין זו תביעה של התובע.

     

  31. עם זאת יובהר, כי אף הנתבעים לא הצליחו להוכיח את היקף חלקם בחווה, ואף לא הניחו התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הקביעה, כי התובע הוא בבחינת "שותף שקט" כהגדרתם.

    התובע טוען, כאמור, לכל אורך הדרך, כי הודר בכוח ע"י הנתבעים מעיסוק בענייני החווה, אף כי הקימה בזיעת אפיו ובעמל רב. מאבקו המשפטי של התובע לשם מימוש זכויותיו בחווה, אשר החל בשנת 2007, מלמדנו, כי הוא מוחה על מעמדו בחווה באשר נכפה עליו, לשיטתו, וכי חפץ הוא בהשבת עטרה ליושנה, במעורבות בניהול החווה ובהנאה מפירותיה.

    כל זאת לצד טענתו, כאמור, כי כמקים החווה ומייסדה, וכמי שתרומתו לעצם קיומה ולהצלחתה זכאי הוא לנתח הגדול ביותר בה.

     

  32. מהחומר המונח לפניי באשר להיקף הפעילות של כל אחד מן הצדדים בחווה ובאשר להסכמות שנתקבלו על ידיהם לאורך השנים בנוגע לה, עולה כדלקמן:

     

    א.אין חולק, כי החווה הוקמה ונוהלה ע"י התובע החל משנות ה- 60 ולכל הפחות עד שנות ה-90, עת נחתם ההסכם בינו ובין הנתבע 3, לגביו נקבע כי היה למראית עין.

     

    ב. כאמור, בפסק הדין נקבע, כי ההסכם משנת 1990 במסגרתו העביר התובע, כביכול, זכויותיו בחווה לנתבע 3 ללא תמורה היה למראית עין, ומשכך ברי, כי נעדר הוא כל משקל ביחס לשאלת החלוקה של הזכויות בחווה בין השותפים.

     

    ג.אין חולק, כי נתבע 1 מתגורר בשטח החווה החל משנת 2004.

     

    ד.אין חולק, כי בשנת 2004 צורפו הנתבעים 1 ו-2 כצדדים להסכם ההרשאה לרעיה שנחתם מול רמ"י, עת נטושה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לסיבה שבגינה צורפו לו.

     

    ה.אין חולק, כי בחודש אפריל 2006 נערכה טיוטת הסכם משפחתי אשר הצדדים לה הם התובע, רעייתו וחמשת בניו, במסגרתה ביקשו הצדדים לקבוע, כי הזכויות הממוניות בחווה יחולקו שווה בשווה בין חמשת בני התובע, ואילו הזכות לקבלת רווחים מפעילות החווה תהא רק לבנים שיקחו חלק בניהול החווה מכוח הרשאה שניתנה להם ע"י התובע ולמשך תוקפה של הרשאה זו (ראו ס' 4.3 לטיוטא אשר הוגשה כמוצג וסומנה "ת/1"); התובע יקבל תמורת מתן ההרשאה האמורה סך של 100,000 ₪ מדי שנה מתוך הכנסות החווה; הנתבע 3 יקבל אף הוא סך של 100,000 ₪ מדי שנה ואילו נתבע 1 יקבל מדי שנה סך של 120,000 ₪ מן ההכנסות (ראו ס' 4.10 למסמך האמור); כן ניתנה הרשאה לנתבעים 1 ו-3 לניהול ולתפעול החווה (סעיף 4.1 למסמך האמור), ונקבע כי הנתבע 3 ישמש כמנהל העסקי של החווה (סעיף 4.7 למסמך האמור).

     

    אין חולק, כי טיוטא זו לא התגבשה בסופו של יום לכדי הסכם. הצדדים חלוקים אמנם בשאלת הסיבה לאי השתכללותה לכדי הסכם חתום בידי הצדדים, אולם, יש בתכנה להעיד על הלך הרוח שלו, על אומד דעתו ועל האופן בו ראה התובע את זכויות הנתבעים בחווה עובר לפרוץ המשבר בין הצדדים.

     

    ו.כאמור, ביום 14.04.2008 הגיעו הצדדים במסגרת ההליך הקודם שנוהל ביניהם להסכמה, שהוגדרה כהסכמה דיונית, לפיה ינהלו הנתבעים את החווה, ואילו התובע יקבל תשלום חודשי בסך 5,000 ₪. מתווה זה אינו מבוצע כיום, אך אין חולק, כי לפחות מאז נפתחה המערכה המשפטית, דהיינו מאז חודש יוני 2006, אין התובע נוטל חלק בניהול החווה, והצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות בגינן פרש התובע מניהולה.

     

    ז.אין חולק, כי החברה התאגדה בשלהי שנת 2007, לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, וכי בעל המניות היחיד בה הוא הנתבע 2.

     

    ח.בחוות הדעת נקבע כהאי לישנא בהתייחס לחברה: "בעל המניות היחיד בחברה והמנכ"ל (ע.ש.) אינו עוסק באופן פעיל/ שוטף בפעילות חקלאית/ ניהולית של חוות השקמה. צ.ש. המדווח כעובד בחברה מצוי דרך קבע בחווה ואחראי על הפעילות בה. ש.ש. משמש כציר המרכזי "המוציא והמביא" בחב' ....... אך איננו מדווח כדירקטור/ מנכ"ל או בעל תפקיד משמעותי פורמאלי. לפיכך, אין מנוס מלקבוע כי חב' ....... איננה חברת הניהול של החווה אלא פלטפורמה חשבונאית (באופן חלקי) לכל היותר" (עמוד 27 לחוות הדעת; ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

     

  33. לכך יש להוסיף הממצאים העובדתיים החלוטים בפסק הדין, אשר יש בהם לשפוך אור נוסף באשר לאופן בו נוהלה החווה (ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ):

     

    א. "אין חולק כי משנות התשעים ואילך הנהלת החשבונות של החווה כולה מנוהלת על שמו של י'" (סעיף 82 לפסק הדין).

     

    ב. באשר לחלוקת הרווחים, כעולה מטיוטת ההסכם המשפחתי, צוין בפסק הדין:

    "גם ההסכם המשפחתי הנטען על ידי התובע יש בו כדי להעיד כי לנתבעים או לחלק מהם יש זכויות בחווה, כך נקבע לטענת התובע כי י' יקבל 100,000 ₪ מהכנסות החווה בדיוק כפי חלקו של התובע וכי צ' יקבל 120,000 ₪, דהיינו יותר מחלקו של התובע.

    ...

    חלוקת הרווחים בהחלט יש בה כדי לבטא המצב העובדתי שהיה קודם לגיבוש ההסכם המשפחתי הנטען, לפיו ל-י' ול-צ' חלק בניהול החווה כשותפים ועל כן נקבע חלקם ברווחים כפי שנקבע לטענת התובע.

    דומה כי בכך בקש התובע, בין היתר, להקנות לבניו הנתבעים כפי חלקם בפועל בחווה גם לשיטתו ולתפיסתו נכון לאותו מועד" (סעיפים 83-84 לפסק הדין).

     

    ג. באשר לצירופם של הנתבעים 1 ו-2 בשנת 2004 להסכם ההרשאה לרעיה נקבע בפסק הדין:

    ".. הצירוף שלהם דווקא מלמד כי הם לקחו בפועל חלק בניהול החווה ועל כן הגיוני לצרף אותם להסכם ולא אחרים" (סעיף 87 לפסק הדין).

     

     

    ד. באשר לניהול החווה נקבע מפורשות בפסק הדין:

    "דומה כי למעשה אין מחלוקת שהניהול הכלכלי של החווה התנהל בפועל באמצעות י', התובע עצמו העיד כי תשלומים שולמו באמצעות שיקים של י' והתובע נתן לו לטענתו תמורתם במזומן (עמ' 1 ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 07.06.2010 בתמ"ש 5011,5012/07).

    מן האמור והמפורט לעיל עולה תמונה לפיה ניהול החווה מן הבחינה הכלכלית כספית נעשה על ידי י', ואילו עבודת השטח נעשתה בעיקר על ידי התובע וצ' וכן על ידי ע' תוך שבדרך כזו או אחרת קבלו הן הנתבעים והן התובע חלק ברווחי החווה" (סעיפים 93-93 לפסק הדין).

     

    ה. באשר להתחייבויות אשר נטלו על עצמם הנתבעים בניהול החווה צוין בפסק הדין:

    "לאמור לעיל יש להוסיף כי הנתבעים צרפו לתצהיריהם מסמכים, אשר לא נסתרו על ידי התובע, בדבר חיובם האישי של הנתבעים ו/או מי מהם בחיובי החווה" (סעיף 94 לפסק הדין).

     

    ו. באשר לעובדה, כי ניהול החווה נעשה במשותף ע"י התובע והנתבעים צוין בפסק הדין: "מכל האמור לעיל עולה כי המדובר בעבודה משותפת של הנתבעים יחד עם התובע משך שנים רבות, כי הנתבעים ו/או מי מהם ראו עצמם שותפים לניהול החווה, הם כלכלו עצמם מהכנסות החווה צדדים שלישיים ראו בהם בעלי חוב בגין פעילות החווה והם הוכרו על ידי רשויות שונות כבעלי זכויות וחובות כאלו ואחרות בחווה" (סעיף 95 לפסק הדין).

    ....

    "עם זאת, ולאור העדויות, אין איש מהם הסבור כי התובע נשל עצמו מזכויותיו בחווה והוא הוסיף להיות בעל זכויות בה. בעניין זה יש לציין את עדותו של י' ממנה עולה כי התובע הוסיף לנהל בפועל ולו חלקית את הפעילות בחווה תוך התייעצות עם י' ולמעשה הנתבעים לא המרו את פי התובע (עמ' 272 שורות 22-25, עמ' 273 ש' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2011), דבר שיש בו כדי ללמד גם על היקף זכויותיו בחווה" (סעיף 96 לפסק הדין).

     

  34. הנה כי כן, מתוך הראיות המונחות לפניי שוכנעתי, כי:

     

    א.הגם שלא נחתם בסופו של יום הסכם משפחתי למדה אנוכי מתוך הטיוטא שלו, כי התובע ביקש להקנות זכויות בכל נכסיו (לרבות המשק במושב ..) לחמשת בניו, אולם הדבר, כאמור, לא הסתייע. באשר לחלוקת הרווחים מפעילות החווה, מדברת הטיוטא אמנם על חלוקה של ההכנסות מן הפעילות ולא של הרווחים, אך נראה כי כוונתם הייתה לזכות את התובע ואת הנתבע 3 בחלקים שווים מתוך הכנסותיה, את הנתבע 1, המתגורר בשטח החווה, בנתח גבוה במעט מזה שלהם (בעשרים אחוז) בעוד הנתבע 2 לא נתפס בעיני הצדדים כמי שזכאי לחלוק עמם ברווחים.

     

    ב.האב, התובע, הוא אשר הקים את החווה וניהל אותה לבדו משך עשרות שנים.

    חרף האמור, החל מראשית שנות התשעים נעזר התובע תחילה בבנו י' לצורך ניהול החשבונות ולאחר מכן צירף אף את בניו ע' ו- צ' להתקשרות החוזית עם רמ"י.

    האב הפך בלתי פעיל בכל הנוגע לניהול החווה החל משנת 2006 ומהראיות שהונחו לפניי לא הובררו די הצורך הנסיבות שבגינן פרש מכך – האם מרצון או בכפייה ובעל כורחו.

    אכן, מעדותו עולה, כי הלכה למעשה הוא לא תרם במהלך השנים האחרונות לפעילות בחווה ולא השקיע בה, אך בנסיבות העניין ונוכח העובדות שאינן שנויות במחלוקת, נהיר כי בצל הסכסוך הכבד שבינו ובין בניו, הנתבעים וההליכים המשפטיים שנוהלו סביבו, מעורבות כלשהי של התובע בניהול החווה הפכה, שלא בטובתו, בלתי אפשרית.

     

    עם זאת עולה מן הראיות שלפניי, כי עד פרוץ המשבר ביחסי הצדדים היה התובע דמות דומיננטית ומשמעותית בניהול החווה ובקבלת הרווחים מפעילותה. כך עולה, בין היתר, מעדותו של הנתבע 2 דכאן בהליך הקודם, לפיה המשיך התובע לקבל מרבית הרווחים מפעילות החווה עד המועד בו הגיעו הצדדים להסכמה הדיונית האמורה (ראו עמ' 35, ש' 3-8 ; עמ' 36 ש' 7-9 לפרוטוקול בתמ"ש 5012/07).

    גם מעולה מטיוטת ההסכם המשפחתי עולה כי התובע היה בעל הזכויות בחווה, וזאת בניגוד לטענות הנתבע 3 לפיהן הועברו הזכויות לידיו כבר בשנות ה-90 (עמ' 68 לפרוטוקול ש' 3-16).

     

    ג.החווה נוהלה באופן בו הנתבע 1 שימש כ"מנהל העבודה", ולכן עבר להתגורר בשטח החווה, והיה אחראי על כל הצד התפעולי שלה.

    בעניין זה ראו חוות הדעת בה הוגדר צ' כמי ש"מצוי בחווה דרך קבע ואחראי על הפעילות בה". מסקנה זו מוצאת חיזוק אף בטיוטת ההסכם המשפחתי נוכח האופן בו ביקש התובע לחלק ההכנסות מפעילותה בין הצדדים.

     

    ד.הנתבע 3 הופקד על הניהול הפיננסי של ענייני החווה והחברה.

    זאת, שעה שכאמור, אין חולק כי החל משנות ה-90 הוא אשר ניהל החשבונות בחווה, והוא אף הוגדר בחוות הדעת כציר המרכזי בחברה, וכלשון המומחה, כמוציא והמביא בפועל של ענייניה. לכך מצטרפת העובדה, כי עפ"י טיוטת ההסכם המשפחתי הייתה כוונת הצדדים לזכותו בנתח שווה לזה של התובע ברווחי החווה.

    הדבר אף עולה מפורשות מעדותו של הנתבע 2 אשר העיד במסגרת ההליך הקודם, כי אמנם הבעלות בחברה נרשמה על שמו, אך דה פקטו היא מנוהלת ע"י הנתבע 3 (ראו עמ' 231 ש' 11-17 לפרוטוקול הדיון בתמ"ש 5010/07).

    עניין זה אף עולה מעדותו של הנתבע 3 בהליך זה שלפנינו לפיה רשומה הבעלות בחברה על שם הנתבע 2 כחלק מן ההסדר המשפחתי אליו הגיעו הצדדים. ראו עמ' 69 לפרוטוקול ש' 11-16.

     

    ה.שוכנעתי, אפוא, כי חרף רישום הבעלות בחברה, המנהלת את פעילותה הפיננסית של החווה, מדובר ברישום בלבד, והלכה למעשה אין הנתבע 2 נוטל חלק מהותי בניהול החווה.

    ראו בעניין זה: עדות הנתבע 2 עצמו בהליך הקודם, כאמור, בעמ' 231 ש' 11-17 לפרוטוקול הדיון בתמ"ש 5010/07, עדות הנתבע 3 במסגרת הליך זה - עמ' 69 לפרוטוקול הדיון ש' 11-16, והעובדה כי במסגרת טיוטת ההסכם המשפחתי לא צוין כי נתבע 2 זכאי לחלק מרווחי הפעילות בחווה.

     

  35. נוכח כל האמור באתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי הצדדים או מי מהם לסתור תחולתה של החזקה הקבועה בחוק המיטלטלין בעניין חלקו של כל אחד מהם בשותפות ביניהם, ברם עלה בידיהם לשכנעני, כי הגם שמדובר בארבעה שותפים, חלקו של כל אחד מהם איננו שווה לזה של משנהו, כי אם חלקם של התובע ושל הנתבעים 1 ו-3 הוא שווה זה לזה בעוד חלקו של הנתבע 2 קטן יותר, כעולה מן האמור לעיל ומן המפורט להלן.

     

    בכך יש כרסום מה בתחולת החזקה, אך לא סתירתה כאמור.

     

    כן יש להעיר, כי כשם שציין המומחה בחוות הדעת, בסיס הפעילות בחווה הם המקרקעין עצמם ולכן מבוצע תחשיב על בסיס חכירה מהוונת או לצמיתות. התחשיב בוצע באופן תיאורטי היות שלא קיימים חוזי חכירה למקרקעין מסוג זה שלפנינו. משכך מהווה אמנם הערכה זו חלק מהערכת השווי של החווה, אך הזכויות במקרקעין, ככל שישנן, אינן חלק מן המיטלטלין השייכים לחווה.

     

    בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי בדבר ועיינתי בכל אשר מונח לפניי, ונוכח הוראות הדין, נחה דעתי, כי יש לקבוע כי חלקו של כל אחד מן הצדדים בזכויות בחווה הוא כמפורט להלן:

    התובע –30%.

    הנתבע 1 – צ'- 30%.

    הנתבע 2 – ע'- 10%.

    הנתבע 3 – י'- 30%.

     

  36. באשר לחלוקת הרווחים המופקים מפעילות החווה והחברה, הרי שעפ"י סעיף 9(ה) לחוק המיטלטלין ובהיעדר הסכם שיתוף, יש לפנות להוראות הרלוונטיות בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), ולגזור מהן גזירה שווה גם בענייננו.

    סעיף 35 לחוק המקרקעין קובע בעניין חלוקת רווחי הנכס המשותף בין השותפים בו לאמור: "כל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין".

    הנה כי כן, זכאים הצדדים לקבלת חלקם ברווחי החווה בהתאם לזכויותיהם בחווה כפי שהוגדרו לעיל.

     

  37. באשר לטענות הנתבעים לפיהן אין לכלול שוויה של החברה ו/או רווחיה במסגרת השותפות בין הצדדים - דינן להידחות.

    אף כי החברה התאגדה לאחר שהחלה המערכה המשפטית בין הצדדים על רקע המשבר שפרץ ביחסיהם, שוכנעתי, כי החברה היא חלק בלתי נפרד מן החווה, ולא בכדי נקראה בשם זהה לשמה.

    מעבר לעדויות הצדדים בעניין זה מצאתי לבסס מסקנתי גם על קביעות המומחה בחוות דעת, אשר לא נסתרו, לפיהן מהווה החברה פלטפורמה חשבונאית (באופן חלקי) של החווה, הא ותו לא.

     

  38. מחוות הדעת עולה, כי תחום הפעילות העיקרי של החברה הוא חקלאות ומתן שירותים לחווה. לא הובאו לפניי ראיות לפיהן יש לחברה תחום או תחומי עיסוק נפרדים או נוספים, ואף לא הובאו לפניי ראיות לפיהן מספקת החברה שירותים לעסקים אחרים או לחברות אחרות בענף החקלאות או בכלל. מחוות הדעת עולה, כי מלוא הוצאות והכנסות החברה נובעות מן הפעילות השוטפת של החווה. זאת, לצד הערכת המומחה, כי יכול שחלק מן התוצאות העסקיות של פעילות זו אינן מדווחות. לדעתי, הערכה זו והנתונים שהובאו בפני המומחה מלמדים דווקא, כי החברה לא עסקה בפעילות אחרת ו/או נוספת מעבר לזו הקשורה בניהול החווה, וכי מהותית מדובר למעשה בישות אחת.

     

  39. נראה, אפוא, כי החברה קשורה בטבורה לחווה, כי הגבולות ביניהן הם פורמאליים בלבד, וכי התכלית שבהקמתה היא הקמת תשתית לניהול הכנסות החווה והוצאותיה, כפי הנראה כחלק מתכנון מס.

     

  40. זאת ועוד, העובדה שבעל המניות היחיד בחברה ומנהלה, הנתבע 2, איננו עוסק באופן פעיל ו/או שוטף בפעילות החווה, לרבות לא בניהולה ו/או בניהול הכנסותיה, מחזקת המסקנה דלעיל, לפיה משמשת החברה פלטפורמה חשבונאית של החווה, ואין המדובר אפילו בחברת הניהול שלה.

    בעניין זה מצאתי עוד להעיר, כי גישת הנתבעים לפיה יש ליצור הפרדה בין החברה ובין החווה, ובתוך כך לקבוע, כי אין לתובע חלק ונחלה בחברה, אף משום שהתאגדה לאחר פרוץ המשבר בין הצדדים, תוך הישענות על רישום הבעלות בה, אינה קוהרנטית לתפיסה לפיה לשלושתם זכויות בחברה בשונה מן התובע, שהרי ממה נפשך? אם נראה ברישום חזות הכל, כי אז גם הנתבעים 1 ו-3 נעדרים כל זכות בחברה, ואין מקום ליצור הבחנה בינם ובינן התובע.

    יתר על כן, מן הראיות שלפניי עולה, כאמור, כי בעוד הנתבעים 1 ו-3 פעילים בחווה, בין אם בעבודה בה ובין אם בניהולה, דווקא נתבע 2, בעל המניות בחברה, פעיל בה פחות ובאורח משמעותי.

    הנה כי כן ומן הבחינה המהותית – דין החברה כדין החווה.

    בנסיבות הללו מצאתי, אפוא, לקבוע, כי החברה מהווה חלק מן החווה, וקביעותיי דלעיל יחולו גם בנוגע לחברה.

     

    סוף דבר

  41. מוצהר בזאת, כי שיעור חלקם של הצדדים בחווה ובחברה הוא כמפורט להלן:

    התובע, מר ש.פ. - 30%.

    הנתבע 1, מר ש.צ. - 30%.

    הנתבע 2, מר ש.ע.- 10%.

    הנתבע 3, מר ש.י. - 30%.

     

  42. טרם נעילה מצאתי להוסיף ולהעיר, על אף שבהכרעה דלעיל ובשים לב ליריעת המחלוקת בין הצדדים, נחתם למעשה הדיון בהליך, כי טוב יעשו הצדדים, אם לא ייחפזו לפרק השיתוף ביניהם, אלא ימצאו המתווה הראוי להגנה האחד על זכויות משנהו בחווה ובחברה ועל מיצוין, בד בבד עם המשך פעילותה של החווה, אשר מעבר לערכה הכלכלי, מייצגת היא, ללא ספק, את המורשת המשפחתית זה עשרות בשנים, בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר".

     

  43. מן הראוי, כי הצדדים אשר למרבה הצער הפכו למודי קרב ולבטח שבעו מן המאבק המתמשך יהפכו חרבותיהם לאתים, וימשיכו לעבוד זה לצד רעהו בחווה תוך חלוקת הרווחים מפעילותה ומפעילות החברה ביניהם בהתאם לחלקם בשותפות ביניהם, בשקיפות, בהגינות וביושר, ובכך יבוא הסכסוך ביניהם אל קצו.

     

  44. בנסיבות העניין, ונוכח תוצאת פסק הדין, לא מצאתי להורות על חיוב בהוצאות.

     

  45. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

     

    בזאת מסתיים ההליך והמזכירות תסגור את התיק.

    פסק הדין יומצא לצדדים באמצעות באי כוחם.

     

    ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ח, 11 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

     

     

     

     

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ