קרפובה(אסיר) נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, היחידה המשפטית, משרד הפנים

האם די בהעדר אפשרות לערוך לבן הזוג הישראלי שימוע לבחינת כנות הקשר בשל מצבו הרפואי-מנטלי, בכדי לקבוע שבן הזוג הזר אינו יכול להיכנס להליך המדורג ולעמוד על צו הרחקה שניתן לו, זו השאלה העיקרית העומדת לדיון בערעור שבפניי.

רקע

המערערת היא אזרחית אוקראינה ילידת 1955, שנכנסה לישראל ביום 26.10.2000 באשרת תייר ומאז נשארה בישראל על אף שאשרתה פגה. המערער, יליד 1947, הוא אזרח ישראלי שלאחרונה אובחנה אצלו מחלת אלצהמייר וביום 14.8.2017 מונתה לו אפוטרופא לדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. במחצית שנת 2017 פנו המערערים לראשונה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל וקבעו תור להגשת בקשה על פי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין", מס' 5.2.2009 (להלן: "נוהל מעמד לידועים בציבור"). בני הזוג טענו, שהם מקיימים חיי זוגיות למעלה מ-16 שנים, מתוכן 14 שנים במגורים משותפים. תור להגשת הבקשה נקבע ליום 11.9.2017. לטענת המערערת, התור נקבע תחילה ליום 1.6.2017 אך הוא נדחה עקב אילוצי בא כוחה.

ביום 11.8.2017, ולאחר קביעת התור להגשת הבקשה להסדרת מעמדה, עוכבה המערערת על ידי משטרת ישראל בשל שהייה בלתי חוקית בישראל. ביום 13.8.2017 הועברה המערערת לידי המשיבה, ונערך לה שימוע שבסופו הוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמרות עפ"י חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952. הצווים אושרו על ידי בית הדין לביקורת משמורת. המערערת שוהה במשמורת והרחקתה מישראל עוכבה על ידי בית הדין ובית המשפט.

בין לבין, התקיימו הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בין המערערת ובין פרודתו וילדיו של המערער, בין היתר בעניין מינוי אפוטרופוס למערער לאור מצבו, כשכל צד הגיש בקשה להתמנות כאפוט' למערער. ביום 8.8.2017 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת קרובי המערער להתמנות כאפוט' על גופו ורכושו, אולם ביום 10.8.2017 עוכב ביצועה נוכח בקשת המערערת למינוי אפוט' חיצוני. ביום 14.8.2017 מונתה לחסוי אפוט' לדין (מוצגים 9-11 לתיק מוצגי המערערת). לטענת המערערת, הליכים אלו הם שהביאו להגשת התלונה שהובילה למעצרה מביתם המשותף שלה ושל המערער.

ביום 16.8.2017 הגישה המערערת ערר לבית הדין לעררים נגד צו ההרחקה שהוצא לה (ערר 3813-17). פסק הדין בערר הורה למשיבה לערוך שימועים סימולטניים לבני הזוג ולבצע בדיקה בדבר כנות הקשר בינם, ולבחון לפי תוצאות הבדיקה האם היא עומדת על הרחקת המערערת.

ביום 31.8.17 נערך למערערים שימוע נפרד סימולטני, למערער בלשכת המשיבה בחיפה בנוכחות בנו ובתו, ולמערערת במתקן המשמורת גבעון. במהלך השימוע המערערת נתנה תשובות מפורטות בדבר הקשר עם המערער, ואילו המערער נתן תשובות לא ברורות ולא רלוונטיות בשל מצבו הרפואי והשימוע הופסק. עוד באותו יום הודיעה המשיבה לבית הדין כי לאור מצבו הרפואי של המערער לא ניתן לקיים עמו שימוע ולברר את כנות הקשר, ולפיכך היא עומדת על הרחקת המערערת (מוצג 17 למוצגי המערערת). על החלטה זו הוגש ערר נוסף (ערר 4085-17), הוא מושא ערעור זה.

ביום 12.9.2017 ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיין מרט דורפמן). בית הדין קבע שהחלטת המשיבה לעמוד על הרחקת המערערת מכיוון שלא הצליחה להתרשם מכנות הקשר עומדת במתחם הסבירות ולא מצא מקום להתערב בה. בית הדין היה מוכן לקבל את עמדת המערערת לפיה "השימוע הנו אך כלי אחד מתוך מגוון הכלים אשר עומדים לרשות המשיב בבחינת כנות הקשר" אולם קבע כי "השימוע הוא הכלי המרכזי לצורך בחינת כנות הקשר בין בני הזוג", ומשהסתבר שלא ניתן לערוך למערער שימוע בשל מחלתו, החלטת המשיבה להרחיק את המערערת עומדת במתחם הסבירות. עוד נקבע כי ככל שהמערערת תעמוד על רצונה להסדרת מעמדה, הרחקתה מישראל לא תמנע ממנה לחלוטין לעשות כן, "גם אם הדבר יהיה כרוך במכשולים לא פשוטים".

ביום 11.10.2017 הוגש הערעור דנן. ביום 31.10.2017 ניתן צו ביניים בערעור, לפיו עד להכרעה בערעור לא תורחק המערערת מן הארץ. בית המשפט (כב' ס"נ ורדי) קבע כי לא ניתן לשלול בשלב זה את סיכויי הערעור, "בהתחשב בכך שיש לבחון את עמדת החסוי והאם ניתן לשמוע את קולו או עמדתו באמצעות אפוטופוסו או בדרך אחרת כגון ראיות חיצונית". וכן קבע, כי מאזן הנוחות מטה את הכף לקבלת הבקשה, "כאשר לא ניתן להתעלם מכך שמדובר, לכאורה, במי שניהלו חיים משותפים כבני זוג במשך שנים רבות, ושהחסוי עצמו (גם אם באמצעות אפוטרופוסו) תומך בבקשת המבקשת...".

טענות המערערת בהליך דנן