אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בשלוש תביעות הנוגעות למזונות, פירוק שיתוף ומתן פס"ד הצהרתי

פס"ד בשלוש תביעות הנוגעות למזונות, פירוק שיתוף ומתן פס"ד הצהרתי

תאריך פרסום : 04/07/2017 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ראשון לציון
29815-10-14,10328-11,10405-11
08/06/2017
בפני השופטת:
ד"ר ורדה בן שחר

- נגד -
התובעת:
ו.ס
עו"ד רות דיין וולפנר ואח'
הנתבע:
מ.ס
עו"ד מקסים ליפקין ואח'
פסק-דין
 

 

לפניי שלוש תביעות:

תמ"ש 10328-11-14 - תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי זכויות הבעלות בבית המגורים של הצדדים ברח' ___, בעיר _____, הידוע כגוש _____ חלקה _ חלקת משנה  __ (להלן: "בית המגורים") יעברו ויירשמו על שם התובעת ו/או על שמה ועל שם ילדיהם של בני הזוג. יצוין כי הכרעה בתביעה זו תשליך על התביעה לפירוק שיתוף שהגיש הנתבע (תמ"ש 29815-10-14).

תמ"ש 29815-10-14 –תביעה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידי הנתבע במסגרתה הוא עותר לפירוק שיתוף בבית המגורים, בשני הרכבים המשותפים ובמטלטלין.

תמ"ש 10405-11-15 – תביעת המזונות שהוגשה על ידי התובעת.

 

רקע עובדתי

  • הצדדים יהודים, בני העדה הבוכרית, נישאו זל"ז ביום 3.12.91 ומנישואיהם אלו נולדו חמישה ילדים: xxx (ילידת 24.1.94-חיילת, במועד הגשת התביעה), xxx (ילידת 14.5.95-חיילת במועד הגשת התביעה), xxx יליד 12.12.00 (כבן 16 וחצי'), xx (יליד 7.9.03 כבן 13 וחצי ש'), xx יליד 20.12.10 כבן 6 וחצי שנים.
  • נישואי הצדדים עלו על שרטון. ניסיון ליישב את מחלוקותיהם באמצעות הליך גישור לא צלח.
  • ביום 7.1.15 נפסקו מזונות זמניים של הקטינים xxx בסך 1200 ₪ לכל קטין. עבור הקטין xxx נפסקו 1300 ₪ וכן מחצית הוצאות החינוך. כמו כן, על הנתבע הושתו 50% מהוצאות המשכנתא ו-50% מהוצאות אחזקת המדור. עבור הבת xxx ששירתה באותה עת בשירות סדיר נפסקו 350 ₪ לחודש.
  • ביום 18.6.15 ניתן פסק דין הקובע את משמורתם של הקטינים אצל התובעת. נקבעו הסדרי ראייה בין הנתבע לבין הילדים.

הצדדים יקראו להלן: "אישה" ו"בעל".

הואיל ועסקינן בכתבי טענות דומים בשלושת התביעות הן תובxxxx במאוחד. יש לציין כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בהסכם שנחתם בשנת 2013.

 

טענות התובעת

  1. במהלך נישואיהם טיפחה וגידלה את ילדיהם, בעוד שהבעל נהג כלפיה באלימות מילולית ופיזית קשה. הוא הכה אותה בהיותה בהריון לא היה נאמן לה ונהג לבגוד בה עם נשים אחרות.
  2. הוא נהג להטיל עליה מגבלות כלכליות בעוד שהוא ניהל באופן מוחלט את הכספים  המשותפים.
  3. בשנת 1997 החלה לעבוד בחברת __  מקום עבודתה הנוכחי, במחלקת ____
  4. הבעל ______ בהכשרתו ועבד בעבר בחברת (_(_(.
  5. בשנת 2007 רכשו את בית המגורים ב_____לאחר שמכרו את דירתם הקודמת שנרכשה לאחר נישואיהם. יתרת המשכנתא הרובצת על הדירה היא 30,000 ₪.
  6. נישואיהם עלו על שרטון במועד בו הרתה ללדת את בנם הצעיר בשנת, 2010. הבעל הודיע לה כי ברצונו לסיים את הנישואין והם  פנו לעורכת דין כדי  להסדיר את המחלוקות שביניהם . אולם, לקראת לידתו של הקטין חזר בו הבעל מרצונו להיפרד  אך לא הפסיק להתעמר בה. הפסיק לקיים עמה יחסי אישות והצהיר בפניה שנמצא בקשרים עם נשים אחרות.
  7. בתחילת שנת 2013,עקב בגידותיו ויחסו המשפיל כלפיה, שוב נקלעו יחסיהם למשבר. הבעל עזב את ביתם המשותף אולם בחלוף הזמן ביקש לחזור חזרה כדי לנסות לשקם את הנישואים.
  8. בשל ההיסטורית היחסים המתוארת, היא הבהירה לו שיהיה לה קשה לשקם את האמון בו לכן, הציע לה הבעל לערוך הסכם לפיו הוא מתחייב לנהוג כלפיה בכבוד ובהערכה ולהישאר נאמן לה. אחרת, יוותר על חלקו בבית המגורים לטובתה ולטובת הילדים. לטענתה הוא הבין בעצמו שהיה צורך בהתחייבות ממשית כדי לשקם את הנישואין וכדי להבטיח את יציבות חייהם של חמשת ילדיה  ומדורם.
  9. בחודש מרץ 2013 חתמו הצדדים על הסכם אשר נוסח כדלקמן:
  • אנחנו מבטיחים אחד לשני שכל אחד יתן לשני את כל כולו, החלק הטוב, להתייחס בכבוד ובהערכה.
  • אני מתחייב להישאר נאמן לאשתי והילדים במידה ואבגוד בה/בהם או באמון שלהם אוותר על הבית לטובתם.

כאן המקום לציין שההסכם לא צורף לכתב התביעה אלא בשלב מאוחר יותר, כשהגישה תביעת מזונות. עוד יצוין שלא צורף עותק מקורי של ההסכם אלא מסמך שצולם באמצעות מכשיר פלאפון נייד של האישה. לטענתה הוא העלים את המסמך והעותק היחיד שנותר ברשותה היה העותק המצולם שמצאה במכשיר הטלפון שלה.

  1. זמן לא רב לאחר מכן, אירע משבר נוסף בחיי הנישואין, לאחר שגילתה בחודש ינואר 2014 שהוא לא עמד בהתחייבותו ומקיים קשרים אינטימיים עם נשים אחרות. בנוסף, הגביר האלימות הנפשית והפיזית כלפיה. הנתבע התקין במכשיר הפלאפון שלה תכנת ציתות. בעקבות זאת הגישה תלונה במשטרה.
  2. ביום 27.5.14 הגישה בקשה לצו הגנה. ביום 2.6.14 התקיים דיון במעמד הצדדים. הצדדים הסכימו שהנתבע לא ישוב לבית המגורים עד ליום 15.6.14 ובנוסף הסכימו לפנות להליך גישור חיצוני בפני כב' השופטת בדימוס טליה פרדו, הליך שלא צלח. מעת הרחקתו לא שב אל הבית אך מנסה  לפגוע בה מרחוק: חיבל במערכת ההשקיה הביתית, חיבל  ברכבה והגיע לבית בשעות לא שגרתיות כשהוא מטריד את מנוחתה ומנוחת הילדים.
  3. ביום 5.9.14 הגישה תלונה נוספת למשטרה.
  4. בהתאם לסעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 יש להוציא את דירת המגורים מחוץ לאיזון המשאבים בין הצדדים. ההסכם בין הצדדים איננו הסכם ממון כהגדרתו בסעיף 1 לחוק וכפי שנבחן בפסיקה  אלא הסכם המסדיר בעלות בנכס אחד מתוך כלל נכסי בני הזוג, בהתאם לתנאים שקבעו הצדדים  בהסכם. יחד עם זאת, ככל שבית המשפט יקבע כי מדובר בהסכם ממון טוענת התובעת שניתן לקיימו על אף שלא אושר בבית המשפט
  5. מבוקש לקבוע שבית המגורים בעיר xxxx יירשם על שם האישה ואו על שמה ושם הילדים.
  6. בכתב הגנתה בתביעה לפירוק שיתוף טוענת האישה שלא בכדי עתר האיש לפירוק שיתוף ולא הגיש תביעה לאיזון משאבים מאחר ובכוונתו להותירה עגונה. האישה מתנגדת לפירוק שיתוף בכלל ובבית המגורים בפרט. לחלופין  מבקשת  לעכב את פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעה לפסק הדין הצהרתי.
  7. תביעת המזונות- האישה עובדת בחברת "___" ומרוויחה 11,000 ₪ לחודש  אולם בפועל היא מקבל כ-9000 ₪ לאחר ניכוי הלוואות שנטלה  ממקום עבודתה. למיטב ידיעתה האיש עובד ב"_____" ומשתכר סך של 10,000 ₪ וכן סכומים נוספים שאינם מדווחים לרשויות המס שמגיעים להערכתה לסך של 3,000 ₪ נוספים לחודש. המבקשת מעמידה את צרכי הקטינים xxx וxxx על סך 1700 ₪ והקטין xxx על סך 1,600 ₪ עבור הבתxxx  (ילידת  1995) - חיילת במועד הגשת התביעה) עותרת המבקשת לסך של 1,650 ₪.

 

טענות הנתבע

  1. התובעת לא צירפה את עותק "ההסכם" לכתב התביעה על אף שציטטה חלק מסעיפיו וטענה שההסכם הוברח על ידו מהבית. טענה עובדתית זו לא הועלתה בכתב התביעה. לפיכך ניהול ההליך איננו הגון מהבחינה הדיונית וחסר תום לב. הציטוט המובא במסגרת כתב התביעה שונה מהנוסח שמופיע במסמך.
  2. ההסכם לא הובא לאישור בית המשפט. הכלל הוא שהסכם ממון יש לאשר בפני ערכאה שיפוטית. החריג לכך, מצב שבני הזוג שערכו ההסכם נהגו  על פיו מאז חתימתו. קבלת ההסכם במצב זה הוא מכוח עיקרון תום הלב, דיני ההשתק והמניעות. (ע"א 151/85 רודן נ' רודן, פ"ד לט(3)  186, בג"צ 9385/95 ורבר נ' ורבר פ"ד נב (ז) 817, בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני ועוד.  בין צדדים אלו לא מתקיים אותו חריג מאחר והשניים מעולם לא נהגו על פי ההסכם. התובעת גם לא טענה  כך. אילו היה בידי  התובעת הסכם הייתה עותרת בתביעה בהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה לאכיפת ההסכם.
  3. האישה סילקה את הבעל בשנת 2013 מביתם המשותף. הוא נאלץ להיכנע לדרישותיה. באותה התקיפה היא אף משכה 40,000 ₪ מחשבונם המשותף.
  4. החתימה על ההסכם התרחשה לאחר שהתובעת גירשה אותו מביתם, ניתקה אותו מהילדים והתנתה את שובו בחתימה על הסכם אשר מהווה מסמך חד צדדי, בלתי הגון, בלתי חוקי ובניגוד לתקנת הציבור (סעיף 30 לחוק החוזים, התשל"ג-1973). ההסכם נחתם תחת לחץ, אילוץ, כפייה אונס ואיומים. יש לבטלו בהתאם לסעיף 18 חוק החוזים). ההסכם נכתב בכתב ידה של האישה והניסוח הוא ניסוח שלה.  לטענתו הוא עמד על כך שההסכם יהיה הדדי אך היא סירבה. באותה העת לא האמין שיקלעו למשבר ופרידה.
  5. ההסכם נעדר דרישת הכתב כמתחייב על פי סעיף 7 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. ההסכם  גם איננו  מהווה התחייבות לעסקה במקרקעין ולא ממלא אחר דרישת הכתב המנויה בסעיף 8 לחוק.
  6. ההסכם לא נתן לאכיפה מאחר שכולל ביטויים עמומים כגון: "שמירת אמונים, "בגידה", מושגים אשר לא ניתן להגדירם.
  7. ההסכם איננו מהווה חוזה משפטי מחייב. הוא נעדר את היסוד ההסכמי וכן לוקה בדרישת ההדדיות.
  8. מדובר באישה חמת מזג הסובלת מהתפרצויות זעם אשר מביאות אותה לנקוט באלימות קשה כלפי הילדים וכלפיו. היא איננה בוחלת בשום אמצעי להרחקתו מהבית המשותף ובכלל זה הגשת תלונות למשטרה ואף פעלה  לניתוק מכשירו הנייד.
  9. במהלך החיים המשותפים אפשר לה לסיים תואר ראשון ותואר שני וטיפל בילדיהם המשותפים.
  10. הוא מעולם לא נקט כלפיה באלימות כלכלית. הייתה לה גישה לחשבון המשותף וכל פעולה הייתה נעשית באישורה. הייתה לה שליטה מלאה על ביצוע פעולות בחשבון המשותף. בעת פרידתם  משכה כספים  מאותו חשבון. במהלך חודש אפריל 2014 הפסיקה באופן חד צדדי, להפקיד את משכורתה לחשבון המשותף. כתוצאה מהתנהלותה זו הפסיק גם הוא להפקיד כספים לאותו חשבון.
  11. הוא מעוניין בשלום בית, בעוד שהתובעת מאיימת עליו בגירושין.
  12. התובעת יודעת היטב כי כלל הכנסותיו מדווחות לרשויות המס.
  13. התביעה לפירוק שיתוף- הוא עתר בתביעה לפירוק שיתוף בבית המגורים בxxxx, בשני הרכבים המשותפים: מסוג _____ משנת ייצור 1991 ו________משנת ייצור 2001 ופירוק שיתוף במיטלטלין.
  14. תביעת המזונות- כל הכנסותיו מדווחות, הוא עובד כ______בחברת "___" ומרוויח כ-10,000 ₪. הוא מתגורר בדירת אמו. בניגוד לטענתה של האישה, חוב המשכנתא עומד על סך 7,000 ₪ ולא 30,000 ₪. יש לחייבו במזונות מינימליים עבור הקטינים ואין לחייבו במזונותיהן של הבנות הבגירות.

 

דיון

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה על ההסכם מחודש מרץ 2013 שנחתם בעת שאירע משבר נוסף ביחסי הצדדים. ההסכם לא הובא לאישור בית המשפט. לטענת האישה מדובר בהסכם תקף ומחייב הואיל והתקיימו התנאים שנקבעו בהסכם לאמור לא שמר לה הנתבע אמונים ובגד בה עם נשים אחרות לפיכך היא זכאית לחלקו בדירה. הנתבע טוען לפגמים שנפלו בכריתת ההסכם כשטענתו העיקרית נסבה על עילת העושק. לטענתו הוא חתם על ההסכם תחת אילוץ ואיומים מצד האישה שגרמו לו לחתום על כל מסמך כדי שיוכל  לשוב לחיי שלום בית ולראות את ילדיו. עוד טוען האיש כי ההסכם נעדר יסוד הסכמי, מדובר בהסכם חד צדדי שמנוגד לתקנת הציבור (סעיף 30 לחוק החוזים).

 

האם בהסכם ממון עסקינן הדורש אישור בית משפט או בהסכם בין בני זוג הנכלל במסגרת סעיף 5(א)(3) לחוק שתוקפו איננו מחייב אישור בית המשפט.

 

המסגרת הנורמטיבית

הספרות והפסיקה  הציעו מספר מבחנים לצורך ההכרעה האם מדובר בהסכם רגיל או בהסכם ממון. פרופ' אריאל רוזן צבי, בספרו "יחסי ממון בין בני זוג", בעמ' 303, הציע שני תנאים לאבחנה בין השניים: כלליותו של ההסכם ומגמתו הצופה פני עתיד. מבחן זה נדחה בחלקו על ידי פסיקת בית המשפט העליון בע"א 169/83 שי נ' שי, פ"ד לט (3),776,782-ב (1985). כב' השופטת מרים בן פורת דחתה  את מבחן הכלליות אך אימצה את מבחן המטרה של ההסכם: "אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, לפנינו הסכם ממון, יהיו ממדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני אדם-לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות-לפנינו הסכם רגיל, שדינים אלה..חלים עליו" (עמ' 782).

 

בבע"מ 5142/10 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו ביום 25.7.10) עמד  כב' השופט רובינשטיין על ההבחנה בין "הסכם ממון" לבין הסכמים כללים אחרים, כששם את הדגש על השאלה האם ההסכם צופה פני פירוד ובנוסף לכך, אם מטרתו למצות את כלל נכסי בני הזוג. גישה זו מתחשבת בהיקף ולא רק במועד צאתו לפועל של ההסכם. כך גם: "..נקיטת צעדים למימוש ההסכם במהלך חיי הנישואין שימשה בפסיקה לצורך זיהוי הסכם שאינו הסכם ממון" (פיסקה ו לפסק הדין).

 

בע"א 1629/11 יצחקי נ' וכטר (פורסם בנבו ביום 4.11.12) חתמו הצדדים על הסכם פירוד במסגרתו הסכים הבעל להעביר לאשתו את חלקו בנכס. ההסכם לא אושר על ידי בית משפט והצדדים התגרשו לבסוף. כב' השופט סולברג, מצא שיש לתת תוקף להסכם בנסיבות פסק הדין, גם אם לא אושר על ידי בית המשפט וקבע: "אך בני הזוג רשאים להעביר נכסים גם בהסכם שאינו ממלא אחר תנאי ההסכם כהגדרתו בחוק" (פיסקה 10 לפסק הדין). יצוין כי כב' השופטת דפנה ברק ארז הסכימה עם תוצאות פסק דינו של כב' השופט סולברג, אך הסתייגה מתוקפו של הסכם בין בני זוג שלא אושר על ידי בית משפט עובר להטלת עיקול על הנכס בהתמודדות מול מעקל, ובמקרה שבמסגרת הסכמים בין בני זוג, מדללים בני הזוג את מכלול נכסיהם המשותפים. כל זאת כשלא כרתו ביניהם הסכם ממון (פיסקה 5 לפסק הדין).

 

בעמ"ש (ת"א) 20091-05-13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו ביום 15.3.15) מפי כב' השופטים: ישעיהו שנלר, סג"נ, אב"ד ד"ר קובי ורדי והשופט חגי ברנר. נדונו נסיבות דומות למקרה דכאן, שם נפסק כי הסכם שערכו הצדדים לשלום בית, בו קבעו שככל שהבעל ישוב לנהל רומן עם אישה אחרת, יועברו זכויותיו בדירה על שם בתם הקטינה של הצדדים, אמנם איננו הסכם ממון, אך תקף גם ללא אישור בית משפט. בית המשפט המחוזי  נימק קביעתו בכך  שההסכם מתייחס למקרה של בקשת צד זה או אחר להיפרד או להתגרש אולם אין הוא מתייחס לשאלת איזון כלל הנכסים כמשמעותו בחוק יחסי ממון, אלא דן בסנקציה שקבעו הצדדים שתיכנס לתוקף כשצד יבקש להיפרד או להתגרש: "עיקר מהותו של ההסכם וכך גם אומד דעתם של הצדדים מתייחס למקרה חזרה של המשיב לסורו, קרי ניהול מערכת יחסים רומנטית ויחסי אישות עם אישה אחרת. זהו עיקרו של ההסכם וזה המניע לו וכל תוספת הינה מעבר למהות המרכזית" ובהמשך: "מעת שמדובר בהסכם שבא למנוע בגידה וכד' כולל הסנקציה, אין מקום לבחון אותו באספקלריה של "הסכם כלכלי" או "הסכם רגיל" אלא בהיבט של הסכמות בני זוג לפתור משבר באופן זה או אחר" (פסקה 21 לפסק הדין).

 

עוד נקבע בפסק הדין שבנסיבות המקרה מששכנע המשיב את המערערת לחזור ולחיות עמו תוך שהתחייב לאותה סנקציה, אם יחזור לסורו, מנוע הוא כעת מלטעון כי ההסכם אינו מחייב מכוח  עקרון תום הלב והמניעות, גם אם לא אושר על ידי בית המשפט.

 

המלומד ניסים שלם בספרו מציע לקבוע שהסכם ממון הוא הסכם שסממניו המצטברים הם: כלליותו ומטרתו הצופה פני פקיעת נישואין. הסכם שאינו כללי ושמטרתו איננה צופה פני פקיעת הנישואין אינו "הסכם ממון" ומשל כך איננו טעון אישור ואו אימות בית המשפט אלא מהווה הסכם רגיל, שאם נעשה בכתב יבוא בגדר סעיף 5(א)(3) לחוק. (ניסים שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה, הוצאת ענתותי, 2013 ר"ג, בעמוד 306).

 

דיון והכרעה

בענייננו מדובר בהסכם  הנושא כותרת "הסכם". הוא נכתב  בכתב יד ונחתם על ידי הצדדים בחודש מרץ 2013, ביום שבת. מדובר בהסכם שכולל שני סעיפים בלבד כדלהלן:

  • אנחנו מבטיחים אחד לשני שכל אחד יתן לשני את כל כולו, החלק הטוב, להתייחס בכבוד ובהערכה.
  • אני מתחייב להישאר נאמן לאשתי והילדים במידה ואבגוד בה/בהם או באמון שלהם אוותר על הבית לטובתם.

כפי שצוין ההסכם לא צורף לכתב התביעה בתביעה הרכושית, מאוחר יותר, צורף לכתב התביעה המתוקן בתביעת המזונות, מה שצולם למעשה זהו צילום עותק מסמך מתוך מכשיר הטלפון הנייד של התובעת. התובעת נתנה לכך הסבר, לטענתה המסמך "נגנב" מהבית. היא זכרה את תוכנו בע"פ ואף ידעה לצטט אותו בדיון. היא מסרה שהצליחה לשחזר אותו מתוך מכשיר הפלאפון שלה כששדרגו לה את המכשיר (עמ' 31 מול שורות 14 ואילך וכן בעמ' 14 מול שורות 4-10).

 

ההסכם נחתם ביוזמת התובע שאף היה מוכן לשוב ולאשר אותו אצל עו"ד. כל מטרת ההסכם מבחינתה הייתה  להבטיח קורת גג לילדים כך שחלקו של הנתבע במקרה של בגידה, יעבור על שם ילדיה (עמ' 31 מול שורות 18 ואילך).

בעדותו אישר הנתבע שחתם על ההסכם (עמ' 42 מול שורות 2-3 לפרוטוקול) ושלא הצטער על כך שחתם עליו (עמ' 47 מול שורות 9-10 לפרוטוקול) הוא גם אישר שסבר בעת החתימה  שהמסמך תקף (עמ' 45 מול שורות 21-22 לפרוטוקול). אך הכחיש שהחתימה על ההסכם נבעה מקיום קשרים שלו עם נשים אחרות (עמ' 43 מול שורות 17-18 לפרוטוקול).

 

הוא הוסיף שהיה מוכן לחתום על כל מסמך ואף "להודות ברצח ארלוזורוב" ובלבד שהתובעת תסכים להחזיר אותו אל ביתם אל חמשת ילדיהם. טענה זו עומדת בסתירה לעובדות העולות מחקירתו  ולפיהן הוא רואה את ילדיו כיום גם לאחר שהופנו השניים אל יחידת הסיוע, אך 5 שעות בשבוע. הוא איננו יכול להרחיב את הסדרי הראייה, לטענתו בשל אופי עבודתו כנהג (עמ' 44 מול שורות  22-23, עמ' 45 מול שורות 27 ואילך ועמ' 46 מול שורות 1-4 ו- 7-9 לפרוטוקול) לשאלה מדוע איפה חתם על המסמך השיב: "ת. אני לא קראתי את ההסכם" (עמ' 46 מול שורות 28-29 לפרוטוקול). "בשביל להיות עם הילדים יותר. כשהרחיקו אותי מהבית הרגשתי שהילדים חסרים לי, הבית חסר לי, המשפחה חסרה לי" (עמ' 47 מול שורות 1-5 לפרוטוקול). הוא אישר שההסכם נחתם לפני שהוקלט על ידי התובעת בנוגע לקשר שלו עם נשים אחרות (על הקלטת השיחה שהביאה להגשת כתב התביעה יובהר בהמשך) ואף אישר שהיה מוכן לשוב ולכרות את ההסכם ולאשר אותו בפני עו"ד: "לעשות את זה כמו שצריך, מול עו"ד" ובלבד שהתובעת תסכים ל: "שלום בית" (עמ' 47 מול שורות 14-15 לפרוטוקול).

 

הנתבע מאשר איפה כי חתם על ההסכם עם התובעת מתוך רצון ובהסכמה מלאה כך שאני דוחה את טענתו לפיה אילצה אותו התובעת לחתום על ההסכם והוא נעשק על ידה. יוצא איפה, שהנתבע נתן הסכמתו וחתם על הסכם עם התובעת לפיו במקרה שלא יהיה נאמן לתובעת זכויותיו בבית תועברנה על שם האישה והילדים.

 

לאחר החתימה על ההסכם השניים המשיכו לחיות יחדיו עד אשר במאי 2014 החליטה התובעת לסיים את הקשר לאחר שהתברר לה שהנתבע ממשיך לקיים קשרים עם נשים אחרות (עמ' 22 מול שורות 1-4 לפרוטוקול). היא אישרה שפנתה לעורכת דינה בפסח 2014 כדי שתייצג אותה בכל הקשור לעניין הגירושין.

 

להוכחת טענתה שיש לקיים ההסכם מאחר והנתבע לא עמד בתנאי ההסכם, צרפה התובעת פלטי שיחות פלאפון של הנתבע עם מספר טלפון של אשה בשם xxx, איתה נערכו עשרות רבות של שיחות טלפון גם בשעות הלילה המאוחרות וכן דו"ח חוקר פרטי (נספחים 10, 11 לתצהיר).

 

הנתבע ביקש למשוך מהתצהיר את פלט השיחות אך בקשתו נדחתה. קבעתי, שהשיחות נערכו על ידו ממכשיר פלאפון שהיה רשום בבעלות התובעת. הנתבע ידע שקיים בין השניים הסכם המעמיד את זכויותיו בדירה בסכנה, אף על פי  כן, מצא  לעשות שימוש באותו מכשיר פלאפון. הואיל ומדובר בראייה חשובה להוכחת טענתה אישרתי הצגת פלטי השיחות כראיה (ראה החלטה מיום 10.2.16).

 

בנוסף לכך, הציגה התובעת קלטת בה תיעדה שיחה שלה עם הנתבע ותמליל של אותה שיחה  בשיחה מבקשת התובעת לאמת את הנתבע עם טענתה ולפיה קיים קשרים אינטימיים עם נשים אחרות כשהיא מאמתת אותו עם פלטי השיחות ומידע שלכאורה הגיע אליה מהחוקר.

 

הקשבתי לשיחה בין השניים. במהלך השיחה אישר הנתבע מיד כי קיים קשר טלפוני עם אותה אישה בשם xxxx, אך טען שמדובר בקשרים טלפונים בלבד ובמילותיו "בגד" בתובעת אך בכך שקיים עם אותה xxxx קשר טלפוני ולא אחר. לאחר שהתובעת הקשתה עליו, הודה לבסוף שקיים עם אותה xxxx קשר אינטימי אך לדבריו פעם אחת בלבד.

 

בדיון שלפני התכחש לאמירות אלו המופיעות בקלטת וטען שקיים עם אותה xxxx שיחות ביחס לעבודה וכאמור התנגד שייחשף תוכן המסרונים שהועברו ביניהם  (עמ' 48 מול שורות 6-9, עמ' 50 מול שורות 1-2, עמ' 52 מול שורות 9-10 לפרוטוקול סעיף 102 לתצהירו).

 

מכל המקובץ עולה כי התובע חתם על הסכם שנכרת בינו לבין התובעת בו התחייב: "אני מתחייב להישאר נאמן לאשתי והילדים במידה ואבגוד בה/בהם או באמון שלהם אוותר על הבית לטובתם".

על ההסכם חתם מתוך רצון חופשי ובעת חתימתו האמין שההסכם תקף.

 

הנתבע לא עמד בתנאי ההסכם ולמעשה הודה שהפר את האמון שניתן בו לחזור לחיות ב- "שלום בית". הוא חזר לסורו וקיים קשרים אינטימיים עם אישה בשם xxxx.

 

בנסיבות הללו, אני מוצאת שיש מקום לקבל את התביעה ולקיים את ההסכם. אין מדובר בהסכם ממון אלא בהסכם בין הצדדים שנערך במטרה להבטיח שהנתבע יימנע מהתנהגות שביקשה התובעת להכחיד. ההסכם מהווה  סנקציה על ידי שימוש בנכס ספציפי אחד מכלל נכסי בני הזוג. ההסכם איננו צופה פני גירושין ואין בו כדי להסדיר את כלל הנכסים שצברו הצדדים. מכאן, שמשמצאתי שהתקיים התנאי שנקבע בהסכם הרי שיש מקום לקיימו.

 

הואיל וטענה התובעת שהיא ביקשה להבטיח באמצעות אותו הסכם קורת גג לחמשת ילדיה ולשמור על זכויותיהם בדירה, הרי שאני מוצאת לקבל את דרישתה זו וקובעת שמחצית זכויות הנתבע בדירת הצדדים יירשמו על שם חמשת ילדי בני הזוג בחלקים שווים.

 

 

תביעת המזונות

לצדדים חמישה ילדים משותפים. שתיים מבנותיהם בגירות. הבנים הקטינים הם בני 17, 13 וחצי ו-6 וחצי שנים. יצוין כי הנתבע לא צירף לכתב הגנתו את תלושי השכר המתייחסים ל- 12 החודשים שקדמו להגשת כתב התביעה כפי שנדרש על פי החוק. צורפו רק שמונה מתוך 12 התלושים. בדיון שהתקיים ביום 27.11.16 ביקש הנתבע להשלים את המסמכים אולם אלו לא צורפו עד עצם היום הזה. מעיון בתלושי השכר וכפי שעולה מעדותו, משתכר הנתבע כ- 10,000 ₪.

כאמור לעיל הוא מתראה עם ילדיו הקטינים כחמש שעות בשבוע.  ‎ 

 

האם-התובעת עובדת בחברת "___" ומרוויחה כ-12,000 ₪ מתוך שכרה מנוכים כספי הלוואות שנטלה ממקום עבודתה כך שלחשבונה בבנק מופקד סכום נטו בסך 10,000 ₪.

יצוין כי הבנות הבגירות מתגוררות עם התובעת.

 

לאור הדברים הללו משהתובעת והקטינים מתגוררים בדירת בני הזוג, הקטינים משתייכים לקבוצת הגיל שמעל 6 שנים, משכורתם של הצדדים כמעט זהות. משהאם מגדלת את ילדיה למעשה לבדה  אני מוצאת לפסוק למזונותיהם של שלושת הקטינים כדלקמן:

 

הנתבע ישלם למזונות xxxx וxxxx סך של 1,200 ₪ לחודש עבור כל קטין ועבור xxxx  1,300 ₪ לחודש.

המזונות ישולמו עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או עד גמר בית הספר התיכון לפי המאוחר ובתקופת שירות צבאי או לאומי שליש מסכום זה.

בנוסף, ישלם הנתבע סך של 600 ₪ עבור הוצאות אחזקת המדור של שלושת הקטינים.

הצדדים יישאו במשותף ובחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינים הכוללים את התשלומים שמשולמים בתחילת שנה ובמהלכה, בהוצאות עבור צהרון לxxxx ככל שהוא נזקק לצהרון ועד גיל 9. בתשלום עבור חוג אחד לכל ילד ובהוצאות עבור שיעורי עזר (בהמלצת מחנך כיתה). כמו כן, בתשלום עבור מחזור אחד של קייטנה בתקופת החופשות מבית הספר.

כל זאת כנגד הצגת קבלות ולאחר ניכוי כל הנחה או הטבה לה זכאית האם.

בנוסף, יישא הנתבע במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי. ההוצאות הללו יתואמו בין הצדדים, אלא אם מדובר במקרה חירום. התשלום יתבצע כנגד הצגת קבלות.

סכום המזונות ישולם ישירות לחשבונה של האם בכל 10 לחודש וזאת בנוסף לקצבת הילדים. יעודכנו אחת לשלושה חודשים בהתאם למדד הידוע מיום 15.05.2017.

המזונות ישולמו החל מיום הגשת התביעה בניכוי כל סכום ששולם עבור המזונות.

כל פיגור בתשלום יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

 

 

 

תמ"ש 29815-10-14

הואיל וקיבלתי את תביעת התובעת ביחס לזכויות בדירה הרי שדרישת האיש לפירוק שיתוף בדירת בני הזוג נדחית.

 

באשר למטלטלין יגיש התובע שתי רשימות של מטלטלין כשערך המטלטלין בכל אחת מהרשימות זהה  והאישה תבחר אחת מהן. המטלטלין השייכים לילדים יוותרו בידי האישה.

 

תיערך שומת ערכן של המכוניות והיא תאוזן בין הצדדים. 

 

הואיל וקיבלתי את תביעת התובעת ודחיתי את התביעה שהגיש הנתבע, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 30,000₪. כל פיגור בתשלום החל ממועד החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

 

פסק הדין יפורסם לאחר מחיקת כל פרט מזהה 

 

ניתן היום,  י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ