אדטו נ' שיפוני

לפני תביעה לפיצויים בטענה להוצאת לשון הרע.

במהלך ניסיונות לקידום פרויקט "פינוי-בינוי" נערכו הסכמי שכר טרחה שלפיהם, בין היתר, מתחייב היזם בתשלום שכר טרחת עורך הדין אשר ייצג את הדיירים. הסכם התקשרות שכזה נכרת בין היזם לבין הנתבע ולאחר שנתגלעו מחלוקות ביניהם, גם בין היזם לבין התובע. על יסוד התקשרות זו מול היזם, פעל התובע לקידום הפרויקט, גיבש מול היזם נוסח של חוזה התקשרות עבור בעלי הזכויות במתחם, ואף פנה לבעלי הדירות בהצעה להתקשר בנוסח החוזה שגובש מול היזם.

על רקע זה, פנה הנתבע בכתב לבעלי הדירות במתחם נשוא הפרויקט, וטען כי נוסח ההסכם המוצע להם רע ומסכן את בעלי הזכויות בלא להבטיח להם דבר. בין היתר, באותם המכתבים שהפיץ, טען הנתבע שהתובע אך מתיימר לייצג את בעלי הזכויות בפרויקט, בעוד שנאמנותו האמתית נתונה ליזם, זה שמשלם את שכר טרחתו.

לטענת התובע, במכתבים אלו בצע הנתבע כלפיו עוולה של הוצאת לשון הרע. הנתבע מסכים שמכתביו מהווים הוצאת לשון הרע כלפי התובע, אך טוען שבנסיבות בהן פורסמו עומדת לו טענות הגנה, ובעיקר הגנת "אמת דיברתי".

בטבורה של תביעה זו עומדת לפיכך המחלוקת באם עומדת לנתבע טענת הגנה בגין לשון הרע שפרסם כלפי התובע, וככל שלא – מהו שיעור הפיצוי הראוי שיש לחייבו בנסיבות העניין.

העובדות הרלוונטיות

1. התובע, עו"ד אלדר אדטו, והנתבע, עו"ד עידו שיפוני, הינם עורכי דין במקצועם.

   הן התובע והן הנתבע עוסקים במשפט אזרחי, בפעילותם כעורכי דין, ובמסגרת זו אף בעסקאות בתחום הנדל"ן בכלל, ובקידום פרויקטים של התחדשות עירונית בפרט.

2. במוקד המחלוקות אשר הובילו להגשת תביעה זו, עומדים הניסיונות לקידום פרויקט התחדשות עירונית במתחם בתי מגורים המהווה חלק משכונת "רמת הנשיא" בבת-ים (להלן: "המתחם").

   המתחם כולל כמה בנייני מגורים בו מתגוררות עשרות משפחות (אלו יכונו להלן לשם הנוחות: "הדיירים") ומזה מספר שנים, לפחות מאז 2011, נעשים על ידי גורמים רבים ניסיונות לקדם פרויקט פינוי-בינוי במתחם (להלן: "הפרויקט"). קידומו של פרויקט שכזה רחוק מלהיות פשוט, בפרט בשים לב לצורך להגיע במסגרתו להסכמה עם עשרות רבות של דיירים בדירות הבנויות במתחם.

   ליווי עסקה דוגמת הפרויקט קוסם לעורכי דין רבים, באשר ליווי שכזה עשוי להניב להם הכנסות גדולות. בין עורכי הדין המבקשים ליטול חלק בפרויקט מתנהלת איפה תחרות ובתחרות זו נטלו חלק אף התובע והנתבע.

3. במהלך שנת 2011, ואפשר שאף קודם לכן, ניסו ליזום ולקדם את הפרויקט חברת נווה גד בניין ופיתוח בע"מ וחברת ניסים אסייג התחדשות ובניין בע"מ. במהלך ניסיונות אלו מונה עורך דין לייצג את הדיירים ובניסיונות לקידום הפרויקט אף חתמו חלק מהדיירים על הסכם לביצוע הפרויקט.

4. בשנת 2012 החל הנתבע לייצג כמה מהדיירים במגעים שהתנהלו מול היזמים שניסו אותה עת לקדם את הפרויקט. הנתבע טען, בשם דיירים אותם ייצג, לליקויים שונים בנוסח הסכם שגובש וכך נעצרה התקדמות החתמת כלל הדיירים וקידום הפרויקט התעכב.