-
זוהי תביעה בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען, נגרמו לתובע, יליד 1975, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו בתאריך 06.03.10 (להלן: "התאונה").
-
התביעה מוגשת, נגד הנתבעת 1, מי שהייתה בזמנים הרלוונטיים מעבידתו של התובע וכן נגד נתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים לתאונה, את הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח חבות מעבידים.
-
הנתבעות הגישו כתב הגנה וחלקו על נסיבות האירוע, האחריות וגובה הנזק.
-
על פי הנטען, ביום התאונה, בזמן עבודתו של התובע במפעלה של הנתבעת 1, שעיסוקה בייצור מוצרי בית וכלים, נתקל בצינור, נפל ונפגע מברזל שבלט מבוכנה של מכונה במקום.
-
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
-
חוות הדעת הרפואיות של הצדדים קבעו לתובע שיעורי נכות שונים. בעוד מומחה התובע קבע כי לתובע נותרה דרגת נכות בשיעור של 10%, קבע מומחה הנתבעות כי לתובע לא נותרה כל נכות.
-
בשל הפער בין קביעות המומחים, מונה פרופ' ריקרדו אלפיסי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי (להלן: "מומחה בית המשפט"), אשר בדק את התובע וקבע בחוות דעתו הרפואית מיום 02.02.16, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.
כן קבע מומחה בית המשפט לתובע נכויות זמניות.
-
במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי העיד התובע. כן העיד מטעמו, עובד הנתבעת 1 מר מואיד דכרוך (להלן: "מואיד"). כן התייצב לדיון מר מוחמד מחמוד אלכמאל, נהג המונית אשר פינה את התובע לאחר התאונה לבית החולים (להלן: "נהג המונית").
בישיבה זו נחקר גם מומחה בית המשפט על חוות דעתו הרפואית.
-
בין הצדדים נטושה מחלוקת הן לעניין החבות והן לעניין הנזק. תחילה נדון בעניין החבות.
נסיבות אירוע התאונה
-
התובע פירט את גרסתו בדבר נסיבות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה בזו הלשון:
" ביום 6.03.10 סמוך לשעה 5:20 בזמן עבודתו של התובע בשירות הנתבעת מס' 1 ובעת הובלת חבילה כבדה של שקי חומר ריקים, נתקל בצינור והחליק נפל ונפגע מברזל שבלט מבוכנה של מכונה באזור פרק ירך ימין ומפשעה ימין. (להלן: "התאונה")".
-
על גרסתו הנ"ל חזר התובע בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית.
-
עדותו הנ"ל של התובע בדבר נסיבות התאונה נתמכה במסמכים שנערכו בסמוך לתאונה. כך לדוגמא, עיון בטופס "מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250) " של המוסד לביטוח לאומי, שנערך על ידי הנתבעת 1 ביום 11.03.10 (נספח א' לתצהיר התובע), מתוארת הפגיעה כלהלן:
"מעד ליד המכונה וקיבל מכה מהבוכנה של המכונה בבטן בצד ימין (בטן תחתונה- מפשעה)".
-
בנוסף, עיון בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה העבודה" של המוסד לביטוח לאומי, (נספח א' לתצהיר התובע), שאושר על ידי הנתבעת 1 מלמד אף הוא על אופן קרות התאונה.
-
הרישום בשני המסמכים הנ"ל, אשר נערכו בסמוך למועד התאונה, מלמד על סיפור התאונה הנטען על ידי התובע. אמנם במסמכים הנ"ל לא נרשם מפורשות כי מעידתו ונפילתו של התובע אירעו כתוצאה מהיתקלותו בצינור. יחד עם זאת, אין בכך כדי לעמוד לתובע לרועץ.
-
בהקשר זה מקובלים עליי הסבריו של התובע, אשר לדבריו, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, לא שלט בשפה העברית ומילוי הטפסים אודות התאונה נעשה על ידי המעביד, שמסיבותיו שלו, לא הקפיד על מילוי נכון של פרטי התאונה. (עמ' 13 ש' 1-23).
-
התרשמתי כי עדותו של התובע בעניין זה הייתה עדות אמיתית וכנה ותשובותיו ניתנו בספונטניות שיש בהם להעיד על אמיתות תוכנם.
-
בתצהירו העיד התובע באשר למנגנון התאונה (סעיף 3 לתצהיר). חקירתו הנגדית של התובע לא הצביעה על סתירות, בדבר גרסתו זו. אדרבא, בתשובותיו חזר התובע על גרסתו לנסיבות אשר הובילו לתאונה (עמ' 15 ש' 29-30).
-
לא זו בלבד, בתצהירו העיד התובע כי בעת אירוע התאונה נכח עובד של הנתבעת 1 שהיה עד לתאונה. על נוכחותו של העד לתאונה חזר התובע בתשובותיו בחקירתו הנגדית (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 30 , עמ' 14 ש' 8-29). "בזמן התאונה לא, לא הייתי לבד, היה עוד מפעילן העובד שבא להחליף אותי".
-
מואיד, מי שהיה בזמן התאונה עם התובע והיה קרוב אליו, העיד בתצהירו כי בזמן העבודה התובע החליק ונפל ומשהבחין בנפילתו, ניגש אליו וניסה לעזור לו לקום. כן העיד מואיד כי הזמין מונית אשר העבירה את התובע לבית החולים (סעיפים 4-5 לתצהירו)
-
מתשובתו של התובע (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 1) וכן מתצהירו של מואיד ותשובותיו בחקירתו הנגדית לפניי, אנו למדים כי הלה לא ראה כיצד בדיוק התרחשה התאונה, ברם, ראה את התובע נופל ואזי ניגש אליו וראה אותו על הרצפה.
-
בחקירתו הנגדית של מואיד נעשה ניסיון ב"כ הנתבעות לפקפק בעדותו בה טען כי נכח במקום התאונה, אלא שניסיון זה לא צלח. בתשובתו לעניין אירוע הנפילה העיד מואיד כלהלן:
"ש:איפה היית?
ת:מדגים, אני פה, ושם התובע, הלכתי לשירותים, ראיתי שיש לתובע קרטון שקית ואז הוא נפל, ראיתי שהוא נפל. בערך 10 מ'" (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 11-13 ).
-
עדות מואיד לעניין נוכחותו במקום נפילתו של התובע, תואמת את עדותו של התובע בעניין.
-
מעל לאמור אוסיף כי בתצהירו העיד התובע כי בעקבות התאונה פונה לבית החולים לקבלת טיפול, באמצעות מונית שהוזמנה על ידי חבריו לעבודה (סעיף 5 לתצהירו), כאשר בסעיף 6 לתצהירו מאשר מואיד עניין זה.
-
בתמיכה לעדות זו הוגש תצהירו של נהג המונית, אשר העיד כי ביום התאונה קיבל שיחת טלפון מעובד הנתבעת, בה נתבקש להסיע את התובע לבית החולים לאחר פגיעתו במהלך העבודה. כן העיד, כי בעקבות השיחה הנ"ל הגיע אל חצר מפעל הנתבעת 1 שם ראה את התובע לאחר הפגיעה נתמך על ידי חבריו והסיע את התובע לבית החולים.
-
עדותו זו של נהג המונית אשר לא נחקר על תצהירו מחזקת את סיפור התאונה הנטען על ידי התובע, ובכלל זה פגיעתו, זמן הפגיעה והעברתו לבית החולים במונית.
-
בנוסף לכך, התובע הציג בפניי תמונות וסרטון המתעדות את מיקום הנפילה, אשר על תוכנן לא חלקו הנתבעות.
-
מעיון בתמונות וכן מצפיה בסרטון הנ"ל ניתן להיווכח כי מקום האירוע הנטען מלא בחפצים הפזורים על הרצפה לרבות, שאריות לכלוך וצינורות מכונות שיש בהם כדי להקשות מעבר העובדים במקום ומגדיל את סיכויי ההיתקלות בחפצים בזמן המעבר במקום.
-
תוכן התמונות הנ"ל תומך בגרסתו של התובע לסיפור וממנגנון התאונה הנטען על ידו ולסיבת הנפילה.
-
מכלל האמור לעיל, ניתן לומר כי התובע הצליח להוכיח את מנגנון התאונה הנטען על ידו. בחקירתם הנגדית העידו התובע ומואיד בצורה שוטפת וברורה ובעדותם הותירו רושם חיובי ואמין.
-
מכאן, גרסתו של התובע לפיה נפגע מהיתקלותו בצינור ונפילתו כתוצאה מכך, לא נסתרה ומצאתי לקבלה.
שאלת האחריות
אחריות הנתבעת 1 לפגיעת התובע
-
לטענת התובע, הנתבעת התרשלה ו/או הפרה חובות חקוקות עת לא העמידה לתובע תנאי עבודה אופטימליים ולא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה. מנגד, בכתב ההגנה טענו הנתבעות, כי האחריות לתאונה רובצת כולה לפתחו של התובע.
-
לצורך קביעת אחריות ברשלנות, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה האמורה וגרימת נזק כתוצאה מהפרת החובה.
-
לגבי קיומה של חובת זהירות מושגית, התובע הוכיח, כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1. הפסיקה קבעה, כי בין עובד ומעביד קיימת חובת זהירות מושגית (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225). מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו. על המעביד לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום העבודה. על המעביד הושתה גם חובה מפורשת לדאוג לבטיחות אמצעי גישה במקום העבודה וזאת בסעיף 49 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970.
-
כמו כן, הנתבעת 1 חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, והיא הפרה אותה בכך שהיא לא דאגה לסביבת עבודה בטוחה, ועל כן, יש להטיל עליה אחריות בנזיקין.
-
מעדותו של התובע אשר לא נסתרה וכן מעיון בתמונות והסרטון שהוצגו בפניי, עולה כי במקום מעברו של התובע בין המכונות, קיימים צינורות בולטים על פני הרצפה ולכלוך אשר יש בהם להוות סיכון היתקלות בהם. הנתבעת 1 לא דאגה למנוע סיכון זה, לרבות על ידי כיסוי צינורות אלו וניקוי שטח העבודה וזאת על מנת להימנע מהיתקלות בחפצים ונפילה בשטח זה.
-
לא זו בלבד, היה על הנתבעת 1 לדאוג למניעת פגיעתו של התובע מבלטי ברזל כאלו ו/אחרים הבולטים ממכונות וזאת לא עשתה, כפי העולה מהתמונות, במיוחד ומעדותו של התובע עולה כי נפילתו אירעה בין שתי מכונות (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 31-32).
-
היה על הנתבעת 1 להתאים את המקום בו הוצבו מכונות הייצור וסביבתן למהות העבודה תוך יצירת שיטת עבודה תקינה ובטוחה וזאת לא עשתה.
-
כמו כן, הנתבעת 1 הייתה יכולה ואף צריכה לצפות התרחשות אפשרית של נפילת התובע כתוצאה מהיתקלותו בצינורות במעברים בין המכונות ופגיעתו כתוצאה מכך. מכאן, היה עליה לספק סביבת עבודה בטוחה סבירה וזהירה, לרבות מעברים נקיים ממכשולים כאלו ואחרים, דוגמת הצינורות שהביאו לנפילת התובע.
-
לא שוכנעתי כי הנתבעת 1 דאגה לספק לעובדיה, לרבות לתובע סביבת עבודה תקינה ובטוחה וכן להנהיג שיטת עבודה מתאימה כחובותיה ( ר' ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' מיכאל שרף, (פורסם בנבו), ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין, (פורסם בנבו).
-
באשר לקשר הסיבתי, הרי הוכח כי התובע נפל בשל הצינורות שבלטו בדרך בה הלך בין המכונות.
-
מכאן, לנוכח התרשלות הנתבעת 1, הפרת חובות הזהירות וקיומו של קשר סיבתי, יש לחייב את הנתבעות בפיצויים בגין הנזקים הגופניים אשר נגרמו לתובע כתוצאה מהאירוע.
אשם תורם
-
בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי התאונה נגרמה בשל אשמו התורם של התובע. הגם שטענה זו נזנחה בסיכומיהן אתייחס אליה בקצרה.
-
תחילה אציין, כי בענייננו, איני מוצאת כל מקום להטיל על התובע אשם תורם כלשהו.
-
ההלכה הינה כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או תרמה לתאונה. עם זאת, יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה ( ר' ע"א 655/80 מפעלי קירור הצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592 בעמ' 603-604, ע"א 3769/97 שמעון דהן נ' אביבה דני, פ"ד (נג) 581 בעמ' 588, ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], בעמ' 11).
-
במקרה דנא, הנתבעות לא הוכיחו כי התובע חרג מרמת הזהירות המצופה ממנו כעובד אחראי ולא טענו כי במעבר בין המכונות, בו עשה התובע שימוש להובלת חבילת שקי החומר, אינו מעבר בטיחותי או כי היה עליו לעבור במקום אחר.
-
אשר על כן, לא שוכנעתי כי יש לייחס אשם תורם לתובע כלשהו.
גובה הנזק
הטיפול הרפואי
-
בעקבות התאונה הופנה התובע לבית החולים, שם אובחן כסובל מפגיעה באזור הבושת מימין, פגיעה במפשעה ימין, טופל ושוחרר עם המלצות למנוחה ובדיקת רופא כירורג.
-
משכאביו לא פסקו הופנה ביום 13.03.10 לבית החולים שם אובחן בקע מפשעתי מצד ימין, המטומה גדולה במפשעה הימנית. התובע אושפז בבית החולים ובוצע לו ניתוח לתיקון בקע במפשעה. התובע שוחרר מבית החולים ביום 17.03.10 עם המלצות לאנטיביוטיקה, מנוחה וביקורת חוזרת במחלקה כירורגית.
-
מחומר הראיות אשר הונח בפניי, עולה כי לאחר שחרורו מביה"ח היה התובע במעקב רפואי, לרבות מעקב אצל רופא כירורג. כן שהה התובע שהה בתקופת אי כושר.
הנכות הרפואית
-
כאמור, מטעם הצדדים, הוגשו שתי חוות דעת מומחים רפואיים אשר קבעו לתובע נכויות שונות. ד"ר האשם קאסם מומחה התובע, קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 01.02.14 כי בעקבות התאונה, נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% ואילו מומחה הנתבעות, ד"ר מרדכי קליגמן, קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 21.10.14 כי התאונה לא הותירה דרגת נכות אצל התובע.
-
לאור הפער בין חוות דעת הצדדים מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, פרופ' חיים צינמן אשר לאור אופי הפגיעה המליץ בחוות דעתו הרפואית מיום 20.03.15, כי יש להפנות את התובע לבדיקת מומחה לכירורגיה, על מנת שיקבע את הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה הנדונה.
-
ביום 21.09.15 מונה כאמור מומחה בית המשפט בתחום הכירורגי, אשר קבע, בין היתר, בחוות דעתו הרפואית מיום 02.02.16 כדלקמן: " על פי הממצאים בבדיקה הרפואית לאחר התאונה והממצאים בניתוח, יש לקשור את הופעת הבקע לתאונה הנדונה".
-
בנוסף, קבע מומחה בית המשפט כי בעקבות התאונה נותרה אצל התובע דרגת נכות רפואית בשיעור 10%, לפי סעיף 19ה לתקנות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
חוות דעת מומחה בית-המשפט
-
ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." [ראה גם ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) [פורסם בנבו].
-
בענייננו, מצאתי לאמץ מסקנות חוות דעת מומחה בית-המשפט, באשר זו לא נסתרה, ואפרט.
-
בעדות המומחה לפניי חזר המומחה על ממצאיו בבדיקת התובע ועל מסקנתו החד משמעית, לפיה קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הבקע ממנו סבל התובע, תוך שהוא מפנה לרישומים רפואיים לעניין הפגיעה אשר הובילה להופעת הבקע הנ"ל.
-
תימוכין לעדות מומחה בית המשפט ניתן למצוא ברישומים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ולתצהירו של התובע, מהם עולה סיפור של הופעת הבקע לאחר התאונה, דבר שחייב ביצוע ניתוח בסמוך לתאונה.
-
חוות דעתו של מומחה בית המשפט וכן תשובותיו בחקירתו הנגדית נתמכות ומבוססות על הממצאים הרפואיים, העולים מהרישומים הרפואיים השונים.
-
ניסיונו של ב"כ הנתבעות לקשור בין מצבו הרפואי של התובע לרבות הופעת הבקע לעברו הרפואי לא צלח, כאשר מחד הנתבעות לא הציגו כל מסמך רפואי ממנו ניתן ללמוד כי התובע סבל ממגבלה רפואית כזו בעבר, ומאידך, בתשובותיו בפניי, שלל מומחה בית המשפט כי מצבו הרפואי של התובע לרבות הבקע שאובחן, קשור לעברו הרפואי , כל עוד לא הוכח כך ואוסיף וציין כי גרימת השטף דם במקום מעידה כי התובע קיבל מכה חזקה במקום אשר גרמה לו לקרע (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 11-12)
-
בנוסף, משניסה ב"כ הנתבעות לפקפק במסקנת מומחה בית המשפט, לפיה הופעת הבקע קשורה לתאונה, השיב מומחה בית המשפט, כלהלן:
"ת: הדבר מאד הגיוני, הפגיעה הייתה ב-6.3, באותו יום פנה, הוא נותח אחרי 4 ימים אחרי שנבדק עוד פעמים או שלוש, נראה הגיוני, נבדק באותו יום, הופנה לבדיקת רופא כירורג שבדק פעמיים בהפרש של יום אחרי יום וביום הרביעי האיש כבר נותח, לא מבין כמה עוד פעמיים הוא צריך להיבדק. הפעולה הייתה מידית קצרה והוא נותח תוך 4 ימים מהפגיעה
ש: האם כתוצאה מכך נגרם לו באופן ישר בקע או לא ישיר?
ת: אין דבר כזה ישיר או לא ישיר, יש בקע של השריר ויש בקע". (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 31-32 , עמ' 9 לפרוטוקול ש' 1-4).
-
כבר נפסק, כי משממונה מומחה מטעם בית המשפט, חזקה עליו שינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה.
-
בענייננו, מצאתי כי חוות דעתו של המומחה נתמכת ומתיישבת עם הרישומים הרפואיים השונים כאשר לא היה בחקירתו הנגדית של המומחה כדי לפגוע במהימנות חוות הדעת מטעמו.
-
לאור זאת, מצאתי לאמץ מסקנות חוות דעת מומחה בית-המשפט, לפיה קיים קשר סיבתי בין הופעת הבקע והנכות ממנה סובל התובע לבין התאונה.
-
מכאן, הנני קובעת, אפוא, כי לתובע נגרמה, בגין התאונה, נכות רפואית צמיתה, כמפורט בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, בשיעור 10%.
הנכות התפקודית
-
המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.
-
קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.
-
בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה. בסיכומיו מבקש ב"כ התובע להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 15%. מנגד, סבור ב"כ הנתבעות בסיכומיו כי התאונה לא הותירה אצל התובע נכות תפקודית.
-
ככלל, שיעור הנכות הרפואית מבטא לרוב גם את שיעור הנכות התפקודית. (ראו בעניין זה דברי כב' השופט (בדימוס) ת. אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, בעמ' 799: ראו גם דברי כב' השופט (בדימוס) ד. לוין ז"ל בע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, בעמ' 700).
-
יחד עם זאת, יש לבחון האם יש בנכותו הרפואית של התובע, השפעה על תפקודו?
-
בתצהירו העיד התובע כי לאחר התאונה חזר בתאריך 27.04.10 לעבודה אצל הנתבעת 1, עבד חודש שלם עד שפוטר בתאריך 26.05.10. כן העיד כי מחודש 03/2011 החל לעבוד במקום עבודה אחר במשכורת חלקית, שלאחריו, החל מתאריך 01.05.12, לעבוד במקום עבודה חדש במשכורת חודשית של 5,000 ₪.
-
מחקירתו הנגדית של התובע עולה, כי כיום הינו עובד במפעל פלסטיק, כמנהל מחלקת הרכבה, במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע ומשתכר הסך של 6,000 ₪ (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 10-32). לאמור, התובע חזר לעסוק בעיסוק דומה לזה בו עבד לפני התאונה.
-
טענת התובע לפיה כתוצאה מפגיעתו, חזר לאחר התאונה לעבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי כאשר גם עבודתו הנוכחית, אינה דורשת מאמץ פיזי, לא גובתה בכל אסמכתה או ראיה אחרת לרבות, מסמך או עדות של מי ממנהלי ו/או האחראים במקומות העבודה הנ"ל, בדבר סוג העבודה אותה נדרש התובע לבצע.
-
מתשובותיו של התובע בחקירתו הנגדית, וכן מעיון בתלושי השכר אותם צירף לא מצאתי שיש בפגיעתו של התובע השפעה על תפקודו, דבר שיש בו לפגוע בהכנסתו. לא מצאתי, כי היה בפגיעתו של התובע כדי להשביתו ולמנוע ממנו לעסוק בעבודה, אשר התובע משתכר ממנה היום סך של 6,000 ₪.
-
הרושם שעלה מעדות התובע הינו כי לאחר התאונה חזר התובע לעבוד באותה עבודה בה עבד לפני התאונה.
-
אדגיש כי אף לא הוכח בפניי כי פיטוריו של התובע נבעו ממצבו הרפואי, ככל ועיון במסמך של הנתבעת אותו צירף התובע לתצהירו (נספח ז') עולה כי סיבת פיטוריו הינה "צמצומים".
-
בנוסף, טענתו כי מצבו הרפואי מנע ממנו לחזור לעבודה לאחר הפיטורין (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 15-16), לא הוכחה.
-
כמו כן, טענת התובע בסיכומיו לפיה לולא התאונה יכל להמשיך ולהתפתח בעבודה ולהשתכר סך של 10,000 ₪ אין לה על מה לסמוך. התובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין גובה השכר שמקבל עובד בוותק של התובע ולא המציא כל אסמכתה או ראיה אחרת המעידה על גובה השכר שמשולם בשוק לעוסקים באותה עבודה של התובע בוותק זהה.
-
מכל מקום, נכותו הרפואית של התובע הינה נכות נמוכה ולמרות שלא ניתן לשלול השפעה מסוימת על תפקודו של התובע בעקבותיה, הרי שלא ניתן לקבוע כי השפעתה הינה בהיקף עליו הצביע התובע, אשר לטענתו הביאה לירידה בשכרו. טענתו כי אילולא התאונה היה מרוויח יותר לא הוכחה.
-
לאור האמור לעיל, איני סבורה כי יש לנכותו הרפואית של התובע השפעה ממשית על תפקודו, ובהתחשב בכל הנתונים המפורטים לעיל, הפסד כושר ההשתכרות לעתיד יחושב על דרך האומדנא.
ומכאן לבחינת גובה הנזק;
הפסד שכר לעבר
-
כשהמדובר בהפסדי שכר לעבר, זהו נזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. כך נפסק בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809:
"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי".
-
עובר לתאונה השתכר התובע 5,100 ₪ לחודש (בהתאם לאישור המל"ל נספח ו' לתצהיר התובע). סכום זה, בצירוף הצמדה, עומד על סך של 5,484 ₪.
-
בהתאם לחוות דעתו הרפואית של מומחה בית המשפט לתובע נכויות זמניות בשיעורים שלהלן:
100% מיום התאונה 06.03.10 ועד 26.04.10.
50% מיום 27.04.10 עד 26.05.10.
30% מיום 27.05.10 ועד 26.06.10.
-
על כן, בגין התקופות הנ"ל, אני פוסקת לתובע פיצוי לעבר, בצירוף ריבית מאמצע התקופה, סך של 13,065 ₪.
הפסד שכר לעתיד
-
בספרו של המלומד קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה 4) עמ' 179, נקבע, בין היתר, כי "נכות כשלעצמה אינה מהווה תמיד הוכחה לקיומו של נזק אלא אם כן מצטרפת אליה הוכחה כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד כושר השתכרותו או שיש סכנה כי ייגרם לו בעתיד הפסד כזה".
-
ובהמשך בעמ' 191 נאמר כי "נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב. במקרים כאלה, הנטיה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי הנכות אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר והנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית – הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט זה".
-
לטעמי, נסיבות המקרה דנן מצדיקות פסיקת פיצוי בסכום גלובלי, בראש נזק זה.
-
במקרה דנן, עסקינן בתובע שעסק כעובד אריזה במפעל, אשר מעדותו בפניי וכן מהמסמכים שהומצאו לעיוני בדבר הכנסתו לאחר התאונה עלה כי לאחר התאונה לא נפגע כושר השתכרותו.
-
לפיכך, בהתחשב במהות הפגיעה, באחוזי הנכות ובגילו של התובע, הנני פוסקת לו, בגין ראש הנזק של הפסדי שכר לעתיד סכום גלובאלי בסך של 70,000 ₪.
עזרת צד ג' בעבר ובעתיד
-
סביר בעיניי, כי בתקופה שלאחר התאונה שעבר התובע, אכן נזקק התובע במידה מסוימת לעזרת הזולת.
-
אין מחלוקת, שהתובע לא נזקק לעזרה בשכר ובסיכומיו טען כי קיבל את העזרה הדרושה מבני משפחתו. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף", התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח (1) 277).
בהתחשב בגילו של התובע ואופי הפגיעה ומהותה, ניתן לקבוע כי התובע היה זקוק לעזרת צד ג' החורגת מעזרת בן משפחה סבירה בסמוך לאחר התאונה.
לעניין שיעורו של הפיצוי לעבר, אני פוסקת סכום גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 5,000 ₪.
-
באשר לעתיד – התובע לא הוכיח כי הוא יזדקק לעזרת צד ג' ואף לאור אופי פגיעתו של התובע, נכותו המזערית וחזרתו לעבודה, איני סבורה כי הוא יידרש לעזרת הזולת באופן מוגבר ולכל הפחות עזרה כזאת אשר תסב הוצאות כספיות לקרוביו ולפיכך, אין מקום לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד.
הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד
-
ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809).
-
בגין ראש נזק זה, בהעדר קבלות ו/או אסמכתאות אשר קשורות להוצאות בגין התאונה, איני מאשרת לתבוע כל סכום בגין ראש נזק זה.
-
התובע אף לא הוכיח כי יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים או להוצאות אחרות. על כן, אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה לעתיד.
הפסד פנסיה
-
אני פוסקת לתובע הפסדי פנסיה בסך 9,968 ₪ לפי חישוב של 12% מהפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.
כאב וסבל
-
בהתחשב בגיל התובע, בפגיעתו, בניתוח שעבר, בימי האשפוז, בנכותו הרפואית, ובתקופת אי הכושר, הנני פוסקת פיצוי בסך של 50,000 ₪.
סיכום גובה הנזק
הפסד השתכרות לעבר: 13,065 ₪
הפסד השתכרות לעתיד: 70,000 ₪
עזרת צד ג' עבר ועתיד :5,000 ₪
כאב וסבל: 50,000 ₪
הפסד פנסיה 9,968 ₪
סה"כ: 148,033 ₪
סוף דבר
-
הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסך של 148,033 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ₪.
-
הסכומים האמורים לעיל ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.
-
כמו כן ישלמו הנתבעות לתובע החזר אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה עד ביצוע התשלום בפועל.
בנוסף, ישאו הנתבעות בתשלום יתרת האגרה בתיק תוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ז, 24 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
