ב"ל 26118-07-14

ילדה כבת ארבע שנים, פגועת שיתוק מוחין, נפלה מסוס במהלך שיעור רכיבה טיפולית. התובע, אשר היה המדריך של אותה ילדה, תפס אותה בטרם נחבטה באדמה. התובע נלחץ מהאירוע וחש נקיפות מצפון קשות. האם כתוצאה מהאירוע לקה התובע באוטם שריר הלב? זאת השאלה המונחת לפתחנו.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובע, יליד 1965, מדריך רכיבה טיפולית על סוסים במקצועו.

    

2. ביום 25.12.2012 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע חריג שאירע לכאורה ביום 7.10.2012, אשר כתוצאה ממנו סבל לכאורה התובע מאוטם שריר הלב.

    

3. האירוע החריג, על פי התובע, היה נפילת ילדה צעירה שבטיפולו מהסוס עליו רכבה. התובע רץ לכיוונה ותפס אותה במהלך נפילתה. התובע חש אשמה ודאגה לילדה ובשל כך, לטענתו, לקה לאחר כיומיים באוטם שריר הלב.

    

4. יצוין בהקשר זה כי מעט לאחר המועד בו אירע לכאורה האירוע החריג (להלן: נפילת הילדה), טסו התובע ורעייתו לרוסיה על מנת לטפל בהליכי אימוץ של ילדתם. האירוע הלבבי התרחש ברוסיה.

    

5. המל"ל דחה את התביעה ועל כך הוגש הערעור שלפנינו.

    

6. לאחר שהתקיים בפנינו דיון הוכחות, בו שמענו את עדותו של התובע, את עדותה של רעייתו ואת עדותה של אמו, הודיע המל"ל (נוכח המלצת בית הדין) כי יודיע את עמדתו באשר לתביעה בתוך 30 יום.

    

7. ביום 27.1.16 הודיע המל"ל כי הוא מסכים כי לתובע אירע אירוע חריג במסגרת עבודתו, וכי נותרה רק המחלוקת הרפואית, דהיינו האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב שאירע לתובע. לאור זאת הסכים המל"ל להעביר את התיק למומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי.

    

8. בית הדין הורה לצדדים להגיש רשימת עובדות מוסכמות לצורך העברתן למומחה הרפואי. הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה והגישו, כל אחד בנפרד, רשימת עובדות מוסכמות והסתייגויות לרשימת הצד שכנגד.

    

9. בהחלטה מנומקת מיום 25.2.16, קבע בית הדין כי תועבר למומחה רשימת העובדות שהוצעה על ידי התובע. מבלי לחזור על אותה החלטה במלואה, נציין כי הטעמים למתן אותה החלטה היו העובדה שרשימת העובדות המוצעות תאמה את תצהירו של התובע ואת העדויות שנשמעו, לא היו בה הפרזה או הגזמה, והיה בה כדי להועיל להבהרת התמונה בפני המומחה.

    

10. ביום 20.3.2016 מונה פרופ' אליעזר קפלינסקי, מומחה לקרדיולוגיה, כמומחה רפואי מטעם בית הדין. להלן העובדות שהועברו לפרופ' קפלינסקי:

    • התובע יליד 1965, נשוי ואב ל 3 ילדים.

    • החל משנת 2009 עבד התובע כמדריך רכיבה ומדריך רכיבה טיפולית על סוסים ב"חוות חניאל."

    • בתאריך 7.10.12, בשעות הצהריים, במסגרת עבודתו של התובע כמדריך רכיבה טיפולית, ארע אירוע חריג ובעל השפעה משמעותית על התובע, כפי שיפורט להלן (להלן: "האירוע").

    • במועד האמור, הדריך התובע ילדה צעירה כבת 4, הסובלת משיתוק מוחין (CP).

    • מדובר בילדה קטנה, מיוחדת ושברירית אשר אותה הדריך התובע לאורך תקופה ונוצרו ביניהם יחסים מיוחדים, בעלי אופי רגשי ייחודי, אשר בהתאם לעדות התובע, גרמו לו להרגיש כי מדובר בילדה "שלו" ולא "סתם" בילד "רגיל" המודרך על ידו.

    • במהלך שיעור הרכיבה הנ"ל, ובעת שהתובע היה במרחק של כשלושה - ארבעה מטרים מהסוסה, התנערה הסוסה וכתוצאה, איבדה הילדה אחיזה והחלה נופלת מהסוסה.

    • בראות התובע את הנפילה, הוא ביצע זינוק מהיר לכיוון הסוסה, שלח ידיו קדימה ותפס את הילדה ממש עם פגיעתה בקרקע (להלן : "הנפילה").

    • לאחר הנפילה הילדה בכתה והתובע החזיק אותה על הידיים וניסה להרגיע אותה ולהושיב אותה חזרה על הסוסה על מנת להקטין את הטראומה ולמנוע היווצרות פחד מרכיבה לטווח ארוך.

    • בנסיבות שנוצרו ולנוכח הבכי והחרדה של הילדה, לא ניתן היה להמשיך את השיעור ולכן, התובע קרא לאביה של הילדה ומסר אותה לידיו.

    • מיד לאחר האירוע ובעיקר מרגע שהתובע מסר את הילדה לאביה, חש התובע מועקה עצומה, רגשית ופיזית ונאלץ לחדול מעבודתו לשבת בצד, לנוח ולשתות מים קרים.

    • כאמור, לאחר מסירת הילדה לאביה, התובע ישב לנוח למשך כרבע שעה ולאחר מכן ניסה לחזור ולתפקד, אך בשל המתח, הדאגה לילדה והמועקה התקשה לבצע עבודתו כסדרה.

    • בשעות שלאחר האירוע חש התובע בלחץ בחזה ובמועקה, והיה בחרדה משמעותית לגורלה של הילדה. החרדה, המועקה ורגשות האשם אף התגברו לאחר שנודע לתובע כי בבית החולים התגלה כי נגרם לילדה שבר בעצם הבריח כתוצאה מהנפילה.

    • כאשר התובע הגיע לביתו, אשתו ראתה מיד כי הוא נסער ומוטרד ושאלה אותו לפשר הדבר ולאחר שסיפר לה מה קרה, היא ניסתה להרגיע אותו על מנת שיוכלו להתארגן ולהתכונן יחד לקראת נסיעה מתוכננת לחו"ל.

    • זמן קצר לאחר שהתובע חזר לביתו כאמור, הוא נסע לאסוף את אימו, וגם היא ראתה ושמה לב לכך כי התובע איננו כתמול שלשום, שאלה אותו לפשר הדבר וביקשה ממנו להירגע ולנוח.

    • התובע לא ייחס משמעות מיוחדת לתחושות הלחץ והמועקה הנ"ל, מה גם שלפני האירוע הנ"ל היה התובע אדם בריא לחלוטין, ואף עבר בדיקות גופניות מקיפות (לרבות ארגומטריה) זמן קצר לפני האירוע, לצורך בדיקת התאמה לאימוץ ילדה מחו"ל ולכן, לא העלה על דעתו כי מדובר בבעיה משמעותית.

    • כמו כן, לאור העובדה כי התובע נהג להשתתף בתחרויות רכיבה על סוסים, הרי שגם לצורך כך הוא עבר לאורך השנים בדיקות רפואיות לפני כל תחרות, בהתאם לנהלים ולדרישות המארגנים.

    • לאור האמור, התובע לא ייחס חשיבות מיוחדת לאותן תחושות גופניות של מועקה, הזעה, חיוורון ורעד וסבר רק שמדובר בתופעות נלוות לחרדה, ללחץ ולדאגה מהן סבל בעקבות האירוע, מבלי לעשות היקש לאפשרות של אירוע לבבי כלשהו.

    • בחודשים שקדמו לאירוע התובע ואשתו היו בעיצומו של הליך אימוץ של ילדה מחו"ל ויום למחרת אירוע הנפילה טסו לחו"ל (רוסיה) להשלים את הליך האימוץ.

    • חרף עובדה משמחת זו, התובע העיד בבית המשפט כי אירוע הנפילה של הילדה והעובדה כי נגרם לה גם שבר כתוצאה מכך, הצליח להאפיל על כל השמחה שהייתה לו לרגל האימוץ והסיט את כל הלך מחשבתו ותשומת לבו לדאגה לשלומה ובריאותה של הילדה.

    • במהלך 48 השעות שחלפו מאז אירוע הנפילה ועד להגעתו של התובע לרוסיה, הוא התקשר אינספור פעמים להוריה של הילדה, אפילו משדה התעופה טרם הטיסה מהארץ וגם מיד לאחר הנחיתה ברוסיה ודרש בשלומה.

    • כ-50 שעות לאחר אירוע הנפילה, לאחר שהתובע הגיע לבית המלון ברוסיה, הוא חש כי המועקה אינה מרפה ממנו ובנוסף חש עייפות ניכרת, ובשל כך הוא שכב לנוח.

    • במהלך המנוחה קם התובע והקיא.

    • כ-54 שעות לאחר אירוע הנפילה פונה התובע לבית החולים ברוסיה, שם אובחן כמי שעבר אירוע לבבי, כמפורט במסמכים הרפואיים.

    • במהלך היומיים שחלפו מאירוע הנפילה ועד שהתובע פונה לבית החולים ברוסיה, ראתה גם אשתו אשר ליוותה אותו, כי הוא איננו "מפוקס" וכי תשומת ליבי נתונה בעיקרה לדאגה לשלומה של הילדה אשר נפלה מהסוס, זאת חרף המעמד המשמח אשר לשמו טסו לרוסיה.

    • מקרה הנפילה של הילדה היה אירוע חריג במסגרת עבודתו של התובע, בעיקר נוכח זהות החניכה, אשר כאמור הייתה ילדה צעירה מאד, שברירית ועדינה כבת 4 בלבד, הסובלת מ-CP וכמעט שאינה מתקשרת – ובעיקר נוכח העובדה כי התפתח בינה ובין התובע קשר מיוחד, עד כדי שממש חש כלפיה רגשות אבהיים.

    • בעקבות האירוע הלבבי, הטיפולים שהתובע עבר והתרופות שקיבל, ובעודו מאושפז בבית החולים "איכילוב" נגרם לו גם אירוע מוחי, ועד היום הוא סובל ממגבלות נוירולוגיות ומוטוריות שונות, בנוסף לבעיות הלבביות.

       

11. להלן ההקדמה לחוות הדעת:

    "הנקודות הרלוונטיות הן כדלקמן:

    1. מתועד אירוע בעבודתו כמדריך טיפול ברכיבה על סוסים. על פי הנאמר בהחלטת כבוד השופטת מדובר באירוע חריג גם אם הוא כבר חווה אירועים שילדים נפלו או כמעט נפלו מהסוס. מדובר בילדה עם שיתוק מוחין צעירה מאוד (בת 4) אתה פיתח מר צ. קשר מיוחד. בהחלטתה ציינה כבוד השופטת כי אמנם מדובר באירוע חריג.

        

    2. בתגובה לאירוע החריג חש מר צ. "במועקה עצומה רגשית ופיסית" . בצמוד לאירוע הנפילה חש במתח רב ולא יכול היה לחזור לעבודתו. בשעות שלאחר האירוע חש מר צ. בלחץ בחזה ומועקה ולמעשה נמשכו הסימפטומים גם לאחר ששב לביתו במשך כל השעות עד שהופיעו סימפטומים חריפים וקשים והוא אושפז בבית החולים ברוסיה. בהחלטת כבוד השופטת מצויין כי עברו 54 שעות מאז אירוע הנפילה ועד לאשפוז ברוסיה. שעות בהם היה שרוי במתח רב וחריג.

        

    3. עם אשפוזו ברוסיה אובחן בהתקף לב שפגע בדופן הקדמי של שריר הלב. היקף הנזק היה רחב ובדיקות האקו בהמשך העלו ירידה משמעותית בתיפקוד החדר השמאלי. כמו כן הודגם אזור בחוד הלב אשר אינו מתכווץ ויוצר מפרצת. זה מצב בו האזור בולט כלפי חוץ ומתרחב בזמן שיתרת שריר הלב מתכווצת. הסיבוך הזה כרוך בסכנה של יצירת קרישי דם במקום העלולים להתנתק ולהישלח כתסחיפים – במקרה שלפנינו התרחש אירוע מוחי ככל הנראה מתסחיף כזה ובגינו אושפז בבית חולים איכילוב ב-26/10/12. עקב כך נותר עם בעיות נוירולוגיות נפשיות המצדיקות ייעוץ בנושאים אלה לקביעת נכותו.

        

    4. בצנתורים שבוצעו ברוסיה ובארץ הודגמה מחלה טרשתית בעורקים הכליליים שלושתם.

        

    5. בטרם אענה על השאלות דלעיל אתייחס לרקע להתפתחות האוטם בשריר הלב ולקשר הסיבתי האפשרי לאירועים חריגים נפשיים ו/או פיסיים.

        

       הרקע:

       אוטם בשריר הלב (Myocardial Infarction), או כפי שקרוי גם "התקף לב" מתרחש ברוב המוחלט של המקרים על רקע של טרשת עורקים המקננת בעורקים הכליליים של הנפגע או הנפגעת מזה עשרות שנים. תהליך הטרשת מתחיל בגיל צעיר מאוד וסימניה האנטומיים כבר מצויים בגיל העשרה. בסופו של דבר הטרשת מתפתחת לתמונה קלינית, הווה אומר גורמת לסיבוכים הקלסיים, בלמעלה ממחצית האוכלוסיה הבוגרת בעולם המערבי. טרשת העורקים פוגעת במגוון של עורקים המספקים רקמות שונות (עם ואריאביליות מאדם לאדם), כמו מח, לב, כליות, רגליים, מערכת עיכול. לענייננו נדון בטרשת העורקים הכליליים.

        

       הטרשת עצמה מתבטאת בצמיחתם של רובדים טרשתיים המיצרים בהדרגה את חלל העורק. רובד זה בנוי מתוכן המכיל חומר שומני בכמות משתנה ומציפוי של קליפה של רקמת חיבור. טיפוסי לרובד כזה שהוא נותר יציב במבנהו במשך שנים רבות גם אם הוא ממשיך לצמוח ולהצר את העורק הכלילי. בממוצע עוברות כ-20 שנה מאז נוצרים הרובדים הראשונים ועד אשר מתפתחת תמונה קלינית המתבטאת באחת או יותר מהסיבוכים הבאים: תעוקת חזה יציבה, תעוקה בלתי יציבה, התקף לב ואף במוות.

        

       תעוקת החזה היציבה נובעת מאספקת דם לא מספקת בזמנים של עומס יתר (מאמץ גופני, התרגשות), זאת עקב ההיצרות בכלי הדם הכלילי. זוהי תופעה החולפת במנוחה ולכשעצמה אינה גורמת נזק ואין בה סכנה. ההיצרות עצמה נותרת בעינה, המבנה שלה לא נפגע ויציבותה יכולה להמשך שנים רבות . הסיבוכים המשמעותיים והמסוכנים של מחלת העורקים הכליליים הינם התעוקה הבלתי יציבה ואוטם שריר הלב. אלה עלולים במהירות להידרדר עד כדי מותו של החולה. המנגנון העומד בבסיס התעוקה הבלתי יציבה, האוטם בשריר הלב ורוב מקרי המוות הפתאומי הינו זהה עקרונית אך שונה בחומרתו. מנגנון זה קשור בערעור יציבותו האנטומית של הרובד הטרשתי. הקליפה החיבורית מתבקעת, תוכן הרובד נחשף לזרם הדם, מרכיבים שונים של הדם חוברים אל הרובד הטרשתי והתוצאה "התיישבות" של קריש דם על גבי הרובד אשר יציבותו עורערה. קריש דם זה יכול להצר את חלל העורק באופן פתאומי אך עדיין לאפשר זרימת דם מינימלית. התוצאה: התמונה הקלינית של תעוקה בלתי יציבה, הווה אומר כאבי חזה עזים במנוחה העלולים לחזור מספר פעמים מבלי שמתרחש נזק ממשי לשריר הלב. התמונה הקלינית של תעוקה בלתי יציבה יכולה להיות במספר צורות: התפתחות פתאומית של תעוקה במאמץ או התרגשות ותעוקה קשה במנוחה. זו האחרונה יכולה להופיע לסירוגין במשך פרקי זמן משתנים.

        

       הסיבה – נטייתו של קריש הדם להיווצר ולהתפרק לסירוגין. באם קריש הדם חוסם את העורק במלואו מתרחשת התמונה הקלינית של אוטם בשריר הלב (התקף לב) העלול להידרדר במהירות למוות פתאומי. הבסיס האנטומי-פתולוגי הזהה לתסמונת התעוקה הבלתי יציבה ולאוטם בשריר הלב הביא את המערכת הרפואית לכלול את השתיים תחת הכותרת של "התסמונת הכלילית החריפה" או ה-acute coronary syndrome.

        

       הספרות הרפואית קבלה זה מכבר כי המנגנון הגורם לערעור הפתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי יש והוא קשור בגירוי פתאומי וחזק של מערכת העצבים הסימפטתית. זאת עקב מאמץ גופני חריג בעוצמתו ו/או עומס נפשי בעל עוצמה וממדים חריגים. כל אלה מביאים לעליה בקצב הלב, עליה בלחץ הדם, הפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, נטית יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם ולעיתים אף עווית (spasm) של העורק הכלילי הנגוע. התוצאה – התבקעות קליפתו של הרובד הטרשתי, ערעור ביציבותו ותחילתם של התהליכים העלולים להביא ליצירת קריש הדם במקום הפגוע. על פי כל שנאמר לעיל ברור כי אירוע בעל עוצמה נפשית ו/או גופנית חריגה עלול לגרום הן להתפתחות תעוקה בלתי יציבה והן להתפתחות אוטם בשריר הלב. יתירה מזו בחלק מהמקרים בהם התהליך מתחיל בתעוקה בלתי יציבה – מסתיים הדבר, לאחר תקופת זמן משתנה ממקרה למקרה, בהתקף לב של ממש.

        

       להלן השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב, ותשובותיו:

       • מהו הליקוי שממנו סובל התובע?

          

         "מר צ. לקה באוטם שריר הלב שהוכח הן בא.ק.ג. והן בבדיקות הדם. מחלתו התפתחה על רקע של טרשת עורקים רבת שנים. מתוך נתוני הסימפטומים נראית מחלתו החריפה כך. האירוע הטראומטי התרחש ב-8/10/12 ולווה למעשה מיד בסימפטומים של כאב ולחץ בחזה. סימפטומים אלה והרגשה רעה נמשכו עד אשר הוחמרו מאוד ובגינם אושפז. תמונה זו תואמת מהלך בו התפתחה בצמוד לאירוע בעבודה תעוקה בלתי יציבה שנמשכה עד אשר הפכה בסופו של דבר להתקף לב של ממש (ר' פרק הרקע)."

          

       • האם התובע עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

          

         "התשובה חיובית. התקף הלב הינו תחת כותרת זו."

          

       • האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי שאותו עבר התובע?

          

         "שני תנאים לקביעת קשר סיבתי: אירוע המוגדר כחריג וצמידות זמנים בין האירוע החריג לתחילתם של הסימפטומים של התקף לב. במקרה של מר צ. התפתחו סימפטומים של תעוקה בלתי יציבה בצמוד לאירוע בעבודה ולאחר 54 שעות הפכו להתקף לב של ממש. ההחמרה הפתאומית התרחשה אמנם 54 שעות לאחר האירוע אך התהליכים ברובד הטרשתי הופיעו מוקדם בהרבה וגרמו תחילה לתעוקה בלתי יציבה שהיתה גשר בין האירוע בעבודה לבית התקף לב עצמו. לפיכך ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין אירועי העבודה והתקף הלב לאור צמידות הזמנים בין האירוע לבין התעוקה הבלתי יציבה."

          

          

       • ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה: האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

          

         "כפי שצויין בפרק הרקע, טרשת העורקים הכליליים מצטיינת ביציבות רבת שנים. בהיקף המחלה כפי שתועד בצנתור יחד עם נתוניו הקליניים טרם האירוע ניתן להעריך היום כי הסיכון השנתי שהיה קיים להתפתחות התקף לב ללא קשר לאירוע חיצוני חריג הינו בסדר גודל של 2-3 אחוזים לשנה וייתכן אף פחות. הווה אומר שהיה קיים סיכוי של למעלה מ-90% כי דבר לא היה קורה עד היום. ניתן איפוא לומר בוודאות גבוהה מאוד כי אלמלא האירוע בעבודה מועד האוטם היה נדחה לפרק זמן מאוחר ובסבירות של מעל 90% אף לא היה מתרחש כלל עד היום."

          

         עדויות

12. בפנינו העיד התובע, רעייתו נילי צ., ואמו פאני צ.י.

     

13. לידי המומחה הועברו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים: חוות דעת של ד"ר אילן קיציס, מומחה לקרדיולוגיה ולרפואה פנימית, מטעם התובע, וחוות דעת של ד"ר בנימין מזוז, מומחה למחלות לב, מטעם המל"ל.

     

    טענות הצדדים

14. לטענת התובע יש לקבל את התביעה, נוכח קביעת בית הדין הראשונית, לפיה נפילת הילדה מהווה אירוע חריג, ונוכח קביעת המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לפיה יש קשר סיבתי בין האירוע החריג למצבו הרפואי של התובע.

     

15. כמו כן, מאחר שהמומחה מטעם בית הדין קבע שיש קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין מצבו הרפואי של התובע בתחום הקרדיולוגי, הנוירולוגי והנפשי, ביקש התובע מבית הדין לעשות "קיצור דרך יעיל וראוי מאין כמוהו" ולקבוע בפסק הדין את אחוזי נכותו של התובע, על פי חוות דעתו של המומחה ובדיקותיו בוועדות הרפואיות של המל"ל במסגרת תביעתו לנכות כללית.

     

16. המל"ל ביקש ראש וראשון להביע התנגדותו לסעיף 3 ברשימת העובדות המוסכמות שהועברו למומחה, אשר בו נכתב כי האירוע החריג אירע לתובע "בשעות הצהריים". לטענת המל"ל, על פי טופס התביעה שהוגש, הייתה שעת האירוע 9:00 בבוקר, ואף בהודעתו לחוקר אמר התובע כי שעת האירוע הייתה 8:30 בבוקר. משכך, אליבא דמל"ל, נפלה טעות בהחלטת בית הדין, אשר גרמה לכך שהמומחה התבסס על תשתית עובדתית שגויה בבוחנו את עניינו של התובע. טעות זו אף הביאה את בית הדין, לטענת המל"ל, לקבוע קביעה שגויה לפיה חלפו כ-54 שעות בין קרות האירוע החריג לבין אשפוזו של התובע בביה"ח ברוסיה, שעה שלטענת המל"ל מדובר בפרק זמן של לפחות 60 שעות.

     

17. עוד ציין המל"ל כי המומחה ציין בחוות דעתו כי האירוע החריג אירע ביום 8.10.12, בעוד שעל פי העובדות שהועברו לו האירוע החריג אירע ביום 7.10.12. טעות זו של המומחה, לטענת המל"ל, הביאה אותו לקבוע צמידות זמנים בין האירוע החריג לתעוקת החזה הבלתי יציבה שחווה התובע, והוליכה אותו למסקנה שגויה בדבר קיומו של קשר סיבתי.

     

18. המל"ל ביקש לפסול את חוות הדעת או להעביר לפרופ' קפלינסקי שאלות הבהרה מטעמו.

     

    דיון והכרעה

19. לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בעדויות ובחוות הדעת הרפואית, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

     

20. על מנת להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח כי התרחש "אירוע חריג" בסמוך לקרות האוטם המוחי. אם התרחש אירוע החריג בטווח של פחות משבוע ימים עובר לאוטם המוחי, אפשר שיתקיים קשר סיבתי בין השניים (עב"ל 143/08 מאיר ארג'ואן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.3.2004, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

     

21. הבחינה לקיומו של אירוע חריג היא בחינה סובייקטיבית, דהיינו השאלה הנדונה היא האם האירוע היה חריג ביחס למצבו של התובע ולא ביחס למאן דהוא (בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734). קביעה זו עליה להיתמך בראיות אובייקטיביות ואין די בעצם אמירתו של התובע (עב"ל 469/08 אפרים דיצר נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.4.2009, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

     

22. בית הדין שמע את התובע ומצא את עדותו סדורה ומהימנה. דבריו התיישבו הן עם תצהיר העדות הראשית מטעמו, הן עם האמור בהודעתו לחוקר, וגרסתו הייתה יציבה לאורך כל ההליך. התובע לא ניסה להעצים את אירוע נפילת הילדה והדגיש כי הורי הילדה הגיבו ברוגע ובמתינות: "יש לציין שהאמא ניסתה להרגיע אותי בטלפון ואמרה לי שזה יכול לקרות גם לה ושהיא יכולה ליפול מהכסא גלגלים ולא לקחת את זה ללב ולהירגע." (ש' 1-3 עמ' 6) "(ה)אבא היה בחווה אבל אני לא יודע אם הוא ראה אותה נופלת. הוא ראה שהילדה אצלי על הידיים הוא נרגע." (מתוך הודעה לחוקר)

     

23. כמו כן עמד לפנינו מסמך סיכום אשפוז מביה"ח בישראל (מיום 7.11.2012), בו צוין מפורשות: "מתאר כי לאחרונה היה שרוי בלחץ נפשי רב לאור מקרה בעבודתו." כידוע, מסמכי בית החולים מהווים אינדיקציה טובה לאמיתות של גרסה עובדתית של תאונה בעבודה.

    הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." (עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002).  בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה (עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008; עב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007.).

     

24. עוד נציין כי הוכח בפנינו שהאירוע החריג היה אכן נפילת הילדה שבטיפולו של התובע, ולא העובדה שהתובע ורעייתו היו לקראת אימוץ והבאת ילדתם המאומצת ארצה. כך העיד התובע:

    "היום זה נשמע הזוי, בסוף היום אחד המדריכים אמר לי שיהיה לי בהצלחה בנסיעה ואני אומר בלב שלי, איזה הצלחה השארתי פה ילדה שלא בסדר שפגעתי בה, ככה הרגשתי, שאני אשם בדבר הזה. זה בכלל לא מעניין אותי מה שיש שם, היום הילדה היא שלי בת 4 ואין מאושר ממני, אבל אז עדיין לא היה לי קשר עם הילדה, רק נסענו להביא אותה, זה היה נסיעה שלישית. פעם ראשונה לראות אותה, פעם שניה בבית משפט. כשאני בא למשל עם הילד שלי לגן שעשועים ומישהו נותן לי ילד לשמור והוא מקבל מכה אני יותר אחראי, הראש שלי לא היה בילד שאני הולך לאמץ." (ש' 13-20 עמ' 6)

     

    לפיכך התקבלה הצעת התובע לרשימת העובדות המוסכמות והועברה למומחה.

     

25. נתייחס להתנגדותו של המל"ל בעניין התשתית העובדתית שהועברה למומחה. בסעיף 3 ברשימת העובדות נכתב כך: "בתאריך 7.10.12, בשעות הצהריים, במסגרת עבודתו של התובע כמדריך רכיבה טיפולית, ארע אירוע חריג ובעל השפעה משמעותית על התובע, כפי שיפורט להלן (להלן: 'האירוע')." כאמור לעיל, המל"ל טען במסגרת סיכומיו כי טעות נפלה בהחלטת בית הדין באשר שעת האירוע, על פי טופס התביעה ועל פי הודעת התובע לחוקר המל"ל, הייתה סביבות השעה 9:00 בבוקר, ולא בשעות הצהריים (כפי שנכתב בכתב התביעה).

     

26. ראשית כל, המועד להעלאת טענה זו חלף. היה על המל"ל להעלותה בסמוך להחלטת בית הדין, או למצער בשלב הגשת הבקשה לשאלות הבהרה. יצוין כי טופס התביעה אינו מצוי בתיק, וכי ב"כ המל"ל לא חקר את התובע על אודות שעת האירוע. גם בהתנגדות המל"ל לרשימת העובדות שהגיש התובע, לא הייתה התייחסות לשעת האירוע.

    למען הסר ספק נאמר כי פער הזמנים בין השעה 9:00 ל"שעות הצהריים" אינו משמעותי, באשר מדובר על שעות בודדות. יוזכר כי פסיקת בית הדין לעבודה מקבלת פער זמנים של עד שבוע כסמיכות הזמנים המחייבת בתיקים של אירוע לבבי (ר' עניין רג'ואן). עמידה על קוצו של יוד, שעות בודדות לכאן או לכאן, היא מיותרת.

     

27. גם טענת המל"ל לפיה המומחה התבסס על תשתית עובדתית שגויה, משהתייחס לאירוע חריג מיום 8.10.12 ולא מיום 7.10.12, הייתה אמורה לעלות בשלב הגשת שאלות ההבהרה ולא כחלק מהסיכומים. גם כאן נתייחס לטענה, למעלה מן הצורך, ונבהיר כי מדובר בטעות סופר של המומחה. המומחה מציין מפורשות כי "בהחלטת כבוד השופטת מצוין כי עברו 54 שעות מאז אירוע הנפילה ועד לאשפוז ברוסיה. שעות בהן היה שרוי במתח רב וחריג." מכאן שהמומחה נתן חוות דעתו בהתייחס לפער הזמנים של 54 שעות, כפי שנקבע בהחלטת בית הדין, אשר מתאים לתאריך האירוע כפי שנקבע, יום 7.10.12. התייחסותו המפורשת של המומחה לפער הזמנים בין האירוע החריג לאשפוז מניח את דעתנו שהמומחה התבסס על התשתית העובדתית הנכונה, שהרי פער הזמנים בין האירוע החריג לאירוע הלבבי הוא המשפיע על שאלת הקשר הסיבתי. וגם כאן נחזור ונפנה לפסיקה בעניין סמיכות זמנים (עניין רג'ואן). ארבע שעות לכאן או לכאן אינן בעלות משמעות משפטית לענייננו, בוודאי לא כזו המצדיקה מחילה על מחדליו של המל"ל, אשר לא העלה טענה זו במועד המתאים, והסגת ההליך לאחור, שעה שהוא מצוי כה קרוב לסיומו.

     

28. עוד הלין המל"ל בסיכומיו על כך שבית הדין דחה את בקשתו מיום 19.9.16 להגשת שאלת הבהרה למומחה. למעלה מן הצורך נחזור על לשון החלטת בית הדין, לאמור: "... שאלת ההבהרה באה לקעקע את עובדות המקרה כפי שנקבעו בהחלטת בית הדין והוצגו בפני המומחה. משכך, אין משמעות לתשובת המומחה לשאלה זו שכן היא היפותטית." (ר' החלטתי מיום 20.9.16) נוסיף כי את הבקשה לאותה שאלת הבהרה, שנפסלה, הגיש המל"ל חודשיים לאחר שהמועד לכך חלף, מבלי לנמק מדוע התעכב זמן כה רב, אך למרות זאת בית הדין נדרש לה.

     

29. בצעד תמוה, ביקש המל"ל בסיכומיו להעביר שאלות הבהרה חדשות למומחה, על מנת למצות את ההליך. שאלות אלה לא הועלו קודם לכן, בוודאי לא בזמן שקצב בית הדין להגשת שאלות הבהרה. ברי כי דין בקשה זו להידחות. אכן, בית דין זה נוהג במידה רבה של גמישות בסדרי דין, כאשר דן הוא בתביעות ביטחון סוציאלי. אך גם לכך ראוי להציב גבולות.

     

30. הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383). "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 001035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים). "הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה-המל"ל, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים) בענייננו, חוות הדעת מנומקת כדבעי ולא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לסמוך ידינו על מסקנתו של המומחה.

     

31. יצוין כי התובע הקדיש חלק ניכר מסיכומיו להבעת מורת רוח ושאט נפש מהתנהלות המל"ל, הן לפני הגשת התביעה לבין הדין הן לאחריה, וביקש את בית הדין לפסוק לו הוצאות ריאליות בשל ההליך המשפטי הארוך והמסורבל ש"נכפה עליו". מעבר לאמירות הכלליות, התלונן התובע קונקרטית על כך שהמל"ל התעכב במתן תגובות לבקשותיו ולעתים אף לא הגיב כלל. דומה שהתובע חש כי עצם העובדה שהמל"ל לא קיבל מלכתחילה את תביעתו, יש בה משום התנהלות קלוקלת. יובהר כי לא כך היא.

     

32. לא זה המקום לעמוד על תפקידו הציבורי של המל"ל, האמון בין היתר על שמירת כספי הציבור , ונזכיר רק את חובתו של פקיד התביעות לבחון באופן מדוקדק את כל התביעות המגיעות לפניו ולבחון את זכאות המבוטח בכל פעם מחדש. דלתותיו של בית הדין לעבודה פתוחות תמיד בפני מבוטחים שתביעתם נדחתה, ואין צורך להטיל דופי במל"ל על עצם מילוי תפקידו. אשר לעיכובים בהגשת תגובות, אכן מוטב היה לולא היו קורים. עם זאת, תוצאת עיכובים אלה, בסופו של דבר, באה לידי ביטוי בפסק הדין ובכך שטענות המל"ל אשר עלו בשלב מאוחר מדי, נדחו. בהתחשב בכך שמדובר בכספי הציבור וכנהוג בתביעות סוציאליות, ובכך שהתביעה התקבלה, סבורים אנו כי זהו איזון ראוי בין הדברים.

     

    סוף דבר

33. התביעה מתקבלת.

34. המל"ל יישא בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות משפט 1,000 ש"ח.

     

    ניתן היום, י"ג שבט תשע"ז, (09 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    מר שמואל לוין, נציג ציבור (מעסיקים)		ד"ר אריאלה גילצר-כץ, סגנית נשיאה