אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ' נ' עיריית ראשון לציון

מ' נ' עיריית ראשון לציון

תאריך פרסום : 01/08/2017 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום רחובות
6065-09-13
31/01/2017
בפני השופט:
איל באומגרט

- נגד -
התובעת:
ק.מ.
הנתבעת:
עיריית ראשון לציון
פסק דין
 

 1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת נגרמו לה ביום 25.12.10, לאחר שנתקלה במכשול שהוצב בשטח המצוי באחריות עירית ראשון לציון (להלן: העיריה").

 

2.כעולה מכתב התביעה, תצהיר התובעת ועדותה בבית המשפט, היא ובעלה טיילו ביום 25.12.10 בחוף הים של העיריה והתארחו בבית קפה שם. לאחר היציאה מבית הקפה ובסמוך לה נתקלה התובעת במכשול נמוך, מחובר לקרקע ובצבע הקרקע שחובר לה (להלן: "הנפילה").

 

3.התובעת הוסיפה והצהירה, כי חרף העובדה שהמדובר היה ביום שמשי הראות הייתה לקויה שכן צל רב היה זרוק על הארץ, כך שהמדרכה הייתה חשוכה ולא ניתן היה לראות את המכשול הקטן שהוצב.

 

כתוצאה מהתקלות התובעת במכשול היא נפלה, השתטחה כאשר פניה לפנים ונחבלה קשות בשיניה. ממקום הנפילה הובהלה התובעת, על ידי בעלה, לבית החולים בילינסון שם אובחן שבר בשיניים 11, 12 ו- 21. בחדר מיון בוצעה מניפולציה ידנית כואבת להחזיר את שן מספר 11 למקומה.

 

עוד ביום התאונה, שהיה יום שבת, פנתה התובעת לרופא שיניים לצורך ביצוע טיפול חירום. בהמשך, כחלק מתהליך השיקום, עברה התובעת טיפולי שורש, התקנת מבנים, ציפוי השיניים וכתרי חרסינה.

 

לטענת התובעת, הטיפולים לוו בכאבים רבים ואלה עוד צפויים לה מכיוון שקיים צורך לטפל ולחזק באופן קבוע את הכתרים שבוצעו לה וכן יהיה צורך להחליפם כל מספר שנים.

את נזקיה אומדת התובעת ב- 16,600 ₪ בגין טיפולי השיניים שעברה, עלויות טיפולים עתידיים, הוצאות משפט ואובדן שבעה ימי עבודה.

 

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו הכחשות גורפות. כך לדוגמה הכחישה לא רק את עצם קרות הנפילה, האחריות והנזקים בגינה, אלא אף הכחישה את עצם היותה רשות מוניציפאלית (כך ממש!), את הטענה כי היא אחראית לבטיחות עוברי האורח בשטחים שבניהולה ובבחינת קל וחומר כי המקום בו אירעה הנפילה מצוי בפיקוחה.

 

4.על ניסוח ראוי של כתב הגנה ראו בספרו של המלומד גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתיים עשרה בעמוד 131 ואילך והאסמכתאות שם. בין היתר, כותב שם המלומד גורן כי הנתבע אומנם רשאי להתגונן כפי העולה על רוחו ולבד שיעלה דבריו על הכתב ויפרטם כראוי. כך מפנה המלמד גורן לתקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הקובעת שאין להכחיש טענה על דרך ההתחמקות, אלא יש להשיב לגופו של עניין. מתקין התקנות אך הגדיל לעשות והדגים כיצד.

 

עוד מסביר המלמד גורן:

"לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק. כמו כן, על בעל דין המכחיש עבודה שבעל דין שכנגד טוען לה, להשיב לגופו של עניין. כאשר הכחשת נתבע בעניין היריבות בינו לבין התובע אינה מפורשת אלא מתחמקת, ניתן ללמוד ממנה דווקא על הודיה".

 

בתמצית, ניתן לסכם את הגנת הנתבעת הגורפת היא שאין היא רשות מוניציפלית ואין היא אחראית על המקרקעין בהם אירעה הנפילה ובוודאי שאינה חבה בגין אירוע הנפילה.

 

5.כפי שהתובעת הצהירה (סעיף 1 לתצהיר עדות ראשית), הנפילה אירעה "ולאחר שיצאתי מבית הקפה באזור....". בחקירתה הנגדית העידה התובעת, שעל מנת להגיע לבית הקפה בחוף הים, עוברים תחילה שביל גדול שבהמשך נעשה צר יותר ובו נמצא המכשול בו נתקלה התובעת. באשר למרחק שבין היציאה מבית הקפה והמכשול, העידה כך התובעת: "אין כמעט מרחק, זה מיד ביציאה, שם ישנו עיקול וזה מספר צעדים משם." (עמ' 8 שורה 28). ובהמשך, העידה כך התובעת: "לא. אני יוצאת שני צעדים, מספר צעדים, ישנו מפגע ובעוד 20 מטרים ישנה פניה לטיילת." (עמ' 9 שורה 5).

 

כאשר נשאלה התובעת כיצד לא ראתה את המכשול העידה:

"לא, תוך כדי היציאה מבית הקפה, יוצאים, מסתובבים, ישנו שביל רחב מאד כמעט כמו מחצית האולם ואז אני רואה את השביל הזה מואר יש גרנולית במדרכה ואז הולכים ו לאחר 20 מטרים ישנו שביל רחב בגודל כל האולם ומיד ביציאה יש את המפגע בגובה 27 מטרים (צ"ל סמ' – התוספת שלי א.ב.) שהוא מצופה גרנולית כמו הרצפה בדיוק ואנשים נופלים שם בלי סוף, ניגשו אלי כשנפלתי לא הבנתי מה קרה לי ואמרו לי שחמישה אנשים נפלו שם..." (עמ' 9 שורות 7-10).

 

ועוד העידה התובעת לעניין מיקום המכשול כך:

"יש קיר של המסעדה שיוצאים לא ישר אלא במין הטיה כזו ואז יש את המפגע" (עמ' 10 שורה 6).

 

והוסיפה התובעת כך:

"לאחר שסיימתי את העיקול רואים את השטח. לא רואים את המפגע לפני שעוברים את הקיר שמסתיר אותו." (עמ' 10 שורה 9).

 

עם זאת, הודתה התובעת, בהגינותה, כי ניתן היה לראות את המכשול עת נכנסה למסעדה והיא יצאה מהמסעדה באותה דרך בה נכנסה אליה.

 

6.כאמור, הנתבעת הכחישה באופן גורף בכתב ההגנה את היותה רשות מוניציפלית, את הבעלות בשטח ואת החובה המוטלת עליה לתחזק את השטח בו לטענת התובעת מוקם המכשול. בסיכומיה, לא חזרה הנתבעת על ההכחשה כי אינה רשות מוניציפלית, וטוב שכך.

העולה מכתב ההגנה שנוסח באופן כה גורף ולקוני, הוא כי ניתן היה לסבור שהנתבעת אינה חולקת ברצינות על כך שהמכשול מוקם בשטח המצוי באחריותה וכך גם ניתן היה להבין שהנתבעת אינה חולקת על חובתה לתחזק ולמנוע קיומם של מפגעים ושטחים המצויים בשליטתה.

 

בסיכומיה ניסתה הנתבעת לטעון, כי לא הוכח שהמכשול מוקם בשטח הנמצא בבעלותה ולשיטת הנתבעת המכשול הוקם בשטח המסעדה. עוד טענה הנתבעת כי משלא הוכחה בעלותה בשטח, לא קמה לה חבות לתחזק אותו.

 

הגם שלא ניתן היה ללמוד על דברים אלה מכתב ההגנה הלקוני, דין טענות אלה להידחות גם לגופן.

 

7.התובעת העידה באופן מפורש, הן בחקירתה הנגדית והן בתצהירה, כי הנפילה אירעה לאחר היציאה מהמסעדה, הגם שבסמוך לה. בכך, הרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח שהנפילה לא אירעה בשטח המסעדה אלא מחוצה לה. משהרימה התובעת את נטל ההוכחה, עבר זה אל הנתבעת לסתור את הטענות כי הנפילה אירעה מחוץ למסעדה ואם אירעה מחוץ למסעדה, שהשטח אינו באחריות הנתבעת.

 

8.סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כך:

"בעניין רחובות תעשה העירייה פעולות אלה:

  1. ...

  2. ...

  3. ... תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב.

  4. ...

  5. ... "

     

    מכאן, עלתה טענת התובעת בתגובה להכחשתה הגורפת של הנתבעת שהמקום בו אירעה הנפילה הינו "רחוב". בנקודה זו יש להסיר את טענת הנתבעת שהמדובר בטענה המהווה הרחבת חזית. משטענה התובעת היכן אירעה התאונה מבחינה עובדתית, הרי שאין עליה חובה לפרט את הטענה המשפטית, אלא להקים את התשתית העובדתית המבססת את הטענה המשפטית (ראו לדוגמא ת"א (רחובות) 20880-09-14 שליט נ' אחים אוזן (פורסם במאגרים).

     

    9.התיבה "רחוב" מוגדרת בסעיף 1 בפקודת הפרשנות כך:

    " "רחוב" או "דרך" – לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול לרוכבים או לרגליים, כיכר, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו;".

     

    סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר את הדיבור "רחוב" כך:

    " "רחוב" – לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה וכן דרך כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, שבה עובר הכביש שטחי השיקום הנופי בכביש ובדרך שבה הוא עובר, וכל מתקן בתחום הכביש והדרך למעט בניין הדרוש במישרין לגביית האגרה, ההיטל או תשלום אחר כיוצא באלה ...".

     

    על פרשנות התיבה "רחוב", עמד בית המשפט העליון בעע"ם 8286/07 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית הרצליה (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת רכבת ישראל"). כך, בין היתר, כי ניתן לפרש את הדיבור "רחוב" במובנים שונים "ועל השופט כפרשן להביע עמדה".

     

    סעיף 269 לפקודת העיריות משתמש בדיבור "לרבות". כלומר, לפנינו הגדרה מרחיבה ולא מצמצמת. לא זו אף זו, המונח "רחוב" מופיע בחיקוקים רבים ומגוונים והפרשנות נועדה לכבוש תחומים שונים ולאו דווקא הסדר ספציפי. על כן, יש להסתייע בהגדרת המונח "רחוב", הקבועה בסעיף 269 לפקודת העיריות תוך התחשבות בהגדרת הדיבור בפקודת הפרשנות.

     

    בענייננו, שביל הגישה גם אם מוביל רק למסעדה, מהווה רחוב כמשמעו בפקודת הפרשנות בצוותא חדא עם פקודת העיריות. המדובר במשעול להולכי רגל שהציבור עושה בו שימוש או נוהג לעבור בו ורשאי להיכנס אליו והוא מוביל למסעדה. טול לדוגמא בית השוכן בדד ואליו דרך גישה המובילה רק אליו. המדובר "ברחוב".

     

    10.על האחריות המוטלת על רשות מקומית לנקוט אמצעי זהירות מפני אפשרות פגיעה של עוברי אורח, ראו את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם (פורסם במאגרים). כך נקבע בע"א 544/10 הנ"ל:

    "על הרשות המקומית לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינות מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום שיפוטה".

     

    11.בענייננו, משהרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי המכשול הוצב בשטח שבאחריות הנתבעת ומשנקבע שלנתבעת אחריות לתקינות, בין היתר, הרחובות שבשטחה, עובר הנטל לנתבעת להוכיח כי פעלה במסגרת הסביר להסיר מכשולים. בנטל זה כשלה הנתבעת, שכן לא הביאה ולו בדל ראייה מטעמה לעניין אמצעי הזהירות שנקטה – אם בכלל.

     

    12.הוגש גם תצהירו של בעלה בו חיזק את תצהיר ועדות התובעת. בחקירתו הנגדית של בעל התובעת לא היה כדי לקעקע את עדות התובעת. ההיפך הוא הנכון.

     

    13.לא זו אף זו, מטעם התובעת הוגשה חוות דעת מומחה של ד"ר קורינה סגל, שעוסקת בתחום תכנון של מבני מגורים, תעשייה ומבני ציבור וחברת עמותת האדריכלים, לשכת המהנדסים והאדריכלים ואיגוד מהנדסי הבניה והתשתיות. המומחית אף נחקרה על חוות דעתה.

     

    העולה מחוות הדעת ומחקירתה הנגדית של המומחית, אשר ביקרה במקום ומדדה את המכשול ואת מיקומו, כי "העצם המובנה צבעו השתלב עם צבע המעבר ..." (עמ' 3 סיפא לחוות הדעת). עוד ציינה המומחית, כי המכשול הוצב בניגוד לתקן שכן צבעו השתלב עם צבע הרצפה ומשכך הוא נעלם מעיני האדם הסביר ולא ניתן היה להבחין בו בשל הצללים והעצמים האחרים הקיימים לאורך הדרך.

     

    עוד ציינה המומחית, כי המכשול ממוקם במרחק של 3 מטרים מהיציאה מפתח המסעדה הסגורה במרחק של 6.5 מטרים מפתח היציאה ולא ניתן לראות את המכשול עת יוצאים מהמסעדה.

     

    המומחית הדגישה, כי לא ניתן לראות את המכשול מפתח היציאה הפתוחה של המסעדה שכן הוא מתגלה רק כאשר מתקרבים אליו למרחק של כשני מטרים וכאשר אדם עובר כברת דרך של 4.5 מטר מהשטח החשוך של המסעדה ממנו לא ניתן לראות את המכשול. כלומר, המשחק בין חושך ואור מקשה על הולך הרגל לראות את המכשול הנמוך והצבוע בצבע המדרכה.

     

    14.העולה מהמקובץ עד כה, הוא כי התובעת נתקלה במכשול שלא ניתן היה לראות אותו מאחר וצבעו היה כצבע המדרכה, זאת נוכח היציאה מהשטח החשוך במסעדה לשטח המואר, גובהו "הנמוך של המכשול" כך שהולך רגל אינו רואה אותו כדבר שבשגרה.

     

    עם זאת, יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 20%. מן המפורסמות הוא שאדם נדרש ומחויב להסתכל כיצד הוא הולך, ולהיזהר. אמנם המכשול היה כזה שקשה היה לראותו בנסיבות העניין, אך עדיין נדרש מהתובעת רף זהירות מסוים.

     

    15.באשר לנזקי התובעת, הרי שהיא עומדת על הוצאותיה בגין טיפולי השיניים עד כה בסך של 16,600 ₪. לחיזוק טענותיה, מפנה התובעת לנספח ג' לתצהירה. המדובר בכרטיס טיפולים ללקוח. חישוב כל הסכומים המפורטים בנספח ג' לתצהיר, מגיע לסך של 11,900 ₪ וזאת לאחר ניכוי ההוצאה של 450 ₪ בגין טיפול בשן 37 שלא הוכח כי נפגעה במהלך הנפילה.

     

    על כן, תשלם הנתבעת לתובעת בגין ראש הנזק של טיפולי שיניים לעבר את הסך של 11,900 ₪ בניכוי 20% של אשם תורם ובסך הכל תשלם – 9,520 ₪.

    סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.11 ועד התשלום בפועל.

     

    16.באשר לטיפולי השיניים העתידיים, אין חולק כי שיניים 11 ו – 21 של התובעת, נפגעו עוד לפני הנפילה בגין אירוע קודם. התובעת אישרה זאת והודתה שבוצעו לאותן שיניים השלמות. וכך גם בהמשך אישרה שעשו חידוש של התוספת לאותן שיניים, ללא קשר לנפילה ולפניה. ראו עמ' 7 רישא.

     

    17.המומחה בתחום רפואת השיניים מטעם התובעת, דר' מידן, כותב בחוות דעתו כי החבלה הראשונית כתוצאה מהנפילה הייתה בעוצמה רבה והיה צורך בביצוע קיבוע חירום לייצוב השיניים שנחבלו, ביצוע שני טיפולי שורש בשיניים 11 ו – 21 וטיפולי שורש אלה בוצעו עקב החבלה שמקורה בנפילה. בנוסף היה צורך בשני מבנים אסתטיים ושני כתרים מחרסינה.

     

    ד"ר מידן מוסיף בחוות הדעת: "לא מן הנמנע שבעתיד שן זו (12) תזדקק אף היא לטיפול שורש והכתרה על ידי כתר חרסינה. יש לציין שכתרים מוחלפים על פי המקובל בספרות אחת לעשר שנים."

    עלות טיפול שורש וכתר לשן 12 היא כ- 5,300 ₪, טיפול שוטף מוערך על ידי דר' מידן ב- 1,000 ₪ לשנה, והחלפת כתרים אחת ל- 10 שנים היא כ- 10,000 ₪ לכל הכתרים.

    ד"ר מידן נחקר על חוות דעתו ולא שינה מעמדתו.

     

    18.מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המומחה בתחום השיניים ד"ר קליינשטרן. דומה שבעיקרון ד"ר קליינשטרן אינו חולק על הצורך בטיפולים שטופלה בהם התובעת ואף הוא מסכים שמקובל להחליף כתרים כל 10 שנים. עם זאת, סבור מומחה הנתבעת, כי מאחר ובשיניים 11 ו – 21 נזקקה התובעת להשלמות שיניים בגין תאונה קודמת, הוא "מניח שהייתה מגיעה לצורך בכתרים בעתיד בכל מקרה גם מבלי שהייתה מתרחשת החבלה הנוכחית, ולכן יש לתת בסעיפים 4 ו – 5 החלפה נוספת אחת לטיפול הנוכחי, דהיינו החלפה בעוד 10 שנים.".

     

    19.המחלוקת בין שני המומחים אם כן היא, האם בגין הנפילה תזדקק התובעת להחלפה אחת של כתרים בעוד 10 שנים, או שתי החלפות הראשונה בעוד 10 שנים והשנייה בעוד 20 שנים.

     

    20.לאחר שבית המשפט בחן את חוות דעת שני המומחים, דעתו של בית המשפט היא שיש להעדיף את חוות דעת מומחה התובעת על חוות דעת מומחה הנתבעת. מומחיותו של מומחה התובעת רחבה יותר, שכן הוא עוסק ועסק בשיקום הפה בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה עין כרם ירושלים, הינו מומחה בשיקום הפה, מדריך לשיקום הפה בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה עין כרם ופרסם מאמרים בספרות המקצועית הבינלאומית והשתתף במספר מחקרים ועוסק בתחום התמחותו.

     

    מאידך, מומחה הנתבעת, כעולה מפרטי השכלתו, עוסק מ- 1987 ועד היום בעיקר בניהול רפואי של אגף ביטוחי שיניים בחברות ביטוח שונות. ובין היתר, אף עוסק במתן חוות דעת.

     

    העולה מהאמור לעיל, שניסיונו המקצועי של מומחה התובעת בתחום שיקום הפה עולה על זה של מומחה הנתבעת.

     

    21.על כן יש לפסוק לתובעת את הסכומים כדלקמן:

     

    • טיפולי שינים

      בגין שן 12 מבנה וכתר נוכח הסיכוי הגבוה שבעתיד יהיה צורך בכך, סך של 5,300 ₪. אין מקום לפסוק בגין שן 12 טיפולים רפואיים נוספים שכן גם המומחה ד"ר מידן אינו מציין זאת – בניכוי 20% רשלנות תורמת סך של 4,240 ₪.

      בגין החלפת כתרים אחת לעשר שנים ובסך הכל פעמיים, 10,000 ₪ ובהיוון כפול, סך של 16,000 ₪ (במעוגל), זאת בהתחשב בכך שחלפו כ- 7 שנים מאז הטיפול הראשון והטיפול השני אמור להתבצע בעוד כ- 3 שנים והטיפול השלישי בעוד 13 שנים.

      בניכוי 20% רשלנות תורמת יעמוד הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס 12,800 ₪.

       

      אין מקום לפסוק פיצוי בגין תחזוקה שוטפת, שכן התובעת זנחה ראש נזק זה בסיכומיה.

       

    • כאב וסבל 

      תשלם הנתבעת לתובעת את הסך של 28,000 ₪, לאחר ניכוי רשלנות תורמת. יש לציין שבראש נזק זה, לקח בית המשפט בחשבון לא רק את עצם הכאב וסבל מהנפילה ומהטיפול שינים ראשוני, אלא גם את כאב והסבל שינבעו לה בהמשך הטיפולים שתיאלץ לעבור.

       

    • אובדן השתכרות לעבר

      יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה, שכן לא הוכחה בראיות והלכה היא שהפסדים לעבר יש להוכיח באמצעות ראיות.

       

      22.אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן:

       

      טיפולי שינים לעבר – 9,520 ₪.

      טיפולי שינים לעתיד – סכום כולל של 17,040 ₪.

      כאב וסבל – 28,000 ₪.

      הוצאות המומחים על פי קבלות במלואן, אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד בסך של 12,770 (כולל מע"מ).

       

      כל הסכומים למעט בגין טיפולי השיניים בעבר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

      התשלום בגין טיפולי השיניים בעבר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.11 ועד לתשלום בפועל.

       

       

       

       

       

      ניתן היום, ד' שבט תשע"ז, 31 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ