כללי
1. הנאשמים הינם תושבי מצריים המתגוררים בסיני. במועד כלשהו לפני 05.07.09, במצרים, פנה אליהם מצרי בשם סאלם אלעזזמה, וביקש מהם להעביר שקים מישראל למצרים, תמורת תשלום של כ- 1,000 דולר. בתאריך 05.07.09, בסמוך לשעה 20:00, חצו הנאשמים את הגבול והסתננו לישראל, שלא כדין. בשעות הלילה, בתחום מדינת ישראל, הם פגשו באנשים שמסרו להם שני שקים המכילים הירואין. הנאשם 1 נטל שק שהכיל 10,522 גרם הירואין, המחולק ל- 48 מארזים והנאשם 2 נטל שק שהכיל 13,513 גרם הירואין המחולק ל- 60 מארזים. בסך הכל הכילו השקים כ 24 קילוגרם הירואין. הנאשמים החלו בדרכם חזרה למצרים ובנקודה מסוימת עצרו כדי לשינה והטמינו את השקים בקרבתם. למחרת בסמוך לשעה 14:00, הם נעצרו על ידי חיילי צה"ל והובילו אותם לשקים.
2. על רקע הודאת הנאשמים בעובדות המתוארות, ובהתחשב בקטינותם, נקבע כי כל אחד מהם ביצע עבירות של הסתננות, לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) תשי"ד-1954 ונסיון יצוא סמים לפי סעיפים 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 ו 25 לחוק העונשין תשל"ז-1977.
3. ב"כ המאשימה הדגיש את כמות הסם הגדולה שהחזיקו הנאשמים ואת סוגו וטען כי אין לתת משקל משמעותי לגילם הצעיר ולהיותם בלדרים. הוא ציין שהתופעה של בלדרי סמים צעירים המעבירים סמים דרך גבול ישראל מצרים נפוצה וחמורה, התפקיד שהם ממלאים בשרשרת הפצת הסם הכרחי לקיומה והמלחמה בהם חיונית לפגיעה במערך הסמים. הוא ביקש להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול ולהטיל על כל אחד מהם מאסר בפועל ארוך ומרתיע ומאסר על תנאי.
4. באי כח הנאשמים ציינו את גילם הצעיר, את נסיבות חייהם ואת מצוקת משפחתם וטענו כי הם נוצלו על ידי אחרים לביצוע העבירות וביקשו להתחשב בעברם הנקי, בעובדה שזהו מאסרם הראשון ובקושי שלהם כזרים לשהות בכלא כשהם מנותקים ממשפחותיהם ונעדרי סביבה תומכת. הם טענו שהעובדה שהנאשמים ניסו לייצא סמים מתחום ישראל ולא לייבאם לתחומה, היא נסיבה מקלה. הם ציינו את הודאת הנאשמים וחרטתם וביקשו שבית המשפט ינהג כלפיהם באותה מידה בה היה נוהג בקטינים תושבי ישראל.
5. שירות המבחן הגיש תסקיר על כל אחד מהנאשמים.
הנאשם 1
תושב מצרים. יליד 1991. במשפחתו זוג הורים ושלושה ילדים. אביו ואחותו חולים. האב מובטל. המשפחה סובלת ממצוקה כלכלית קשה מאוד. הנאשם עזב את לימודיו בתחילת בית הספר היסודי ועבד בעבודות מזדמנות באזור מגוריו. המשפחה התפרנסה בעיקר מעבודתו. זהו מעצרו הראשון. אינו סובל ממצוקה חריגה במעצר.
לוקח אחריות חלקית על העבירות בהן הורשע. הודה כי החזיק בחבילה אך טען שנשלח כדי להביא חבילת כסף מאדם אחר ולא ידע שמדובר בסמים. טען כי הודה כדי לסיים את ההליכים המשפטיים נגדו. טען שביצע את המעשים מתוך מצוקה כלכלית קשה ומתוך רצון להשגת כסף קל ומהיר. הביע צער על המעשים.
בשל היותו תושב מצרים ועל רקע חומרת העבירות ועמדתו כלפיהן, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אך המליץ להתחשב בעובדת היותו קטין בעת ביצוע העבירות, במצב משפחתו, בהעדר עבר פלילי ובשהייתו הארוכה במעצר.
הנאשם 2
תושב מצרים. כבן 17. במשפחתו זוג הורים ושני ילדים. אביו משותק. מובטל. המשפחה סובלת ממצוקה כלכלית קשה במיוחד. למד עד כיתה ד', בקושי יודע קרוא וכתוב. עזב את הלימודים ועזר בפרנסת משפחתו. נמצא בכלא "אופק". חולק תא עם נער מצרי מסיני. עובד במפעל בכלא. נחשב עצור חיובי מאוד.
לוקח אחריות חלקית על העבירות. לדבריו בחור כבן 40 הציע לו ולחברו להיכנס לישראל ולהבריח סמים. טען שלא היה מודע לחומרת מעשיו. הביע חרטה.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מדבר על העבירות שביצע בצורה לאקונית וקונקרטית ומטיל את עיקר האחריות על הבגיר ששלח אותו ואת חברו.
שירות המבחן ציין כי על רקע העובדה שהנאשם תושב מצרים, היכולת לאסוף אינפורמציה עליו ועל משפחתו מוגבלת והוא נמנע מהמלצה.
דיון והכרעה
1. העבירה של "יצוא, יבוא, מסחר והספקה" של סמים מסוכנים, היא מהחמורות שבעבירות. העונש הקבוע לצדה בפקודת הסמים המסוכנים - 20 שנות מאסר, מדבר בעדו.
יבוא ויצוא סם מסוכן, מצויים בחלק העליון של מידרג החומרה שבתוך עבירות הסמים. ברוב מדינות העולם, אין יצור של סמים. הם מועברים על ידי גורמים עבריינים מהמדינות בהן הם מיוצרים אל שאר מדינות העולם. העברת סם בין מדינות משפיעה השפעה מכרעת על שוק הסמים ומהווה את הצעד הראשון המאפשר סדרת מהלכים פליליים שבסופה מגיע הסם אל הפרטים הצורכים אותו. פעולות היבוא והיצוא של סמים, הן התנאי הראשוני ההכרחי לקיומו של שוק הסמים הבינלאומי והמדינתי. בלעדיהן, אין.
הקטנת כמות הסם הנכנסת למדינות השונות, מקטינה את כמות הסם הנצרכת בהן, שזו בסופו של דבר המטרה העיקרית של המלחמה בסמים. מכאן יובן שתקיפת פעילות פלילית של יבוא ויצוא סמים היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה במלחמה בנגע הסמים, שהחברה בישראל - כמו ברוב מדינות העולם, מחויבת לה.