קריטריונים להוכחת סבירות התניית שירות בשירות

1.         בשנים הרלבנטיות לתובענות אלה: 1995 - 2001, היו הנתבעים ב-ת.א. 200099/02 (להלן - הנתבעים/גת/גוטמן/רוזנברג, בהתאמה) לקוחותיו של התובע ב-ת.א. 200099 (להלן - הבנק).

            גת היא חברה העוסקת במתן שירותי תוכנה, בין השאר ללקוחות, כמו: אלתא והתעשיה האוירית. גוטמן ורוזנברג הם בעלי מניותיה ומנהליה של גת.

            החשבון המרכזי והעיקרי בבנק היה של גת, אך גם לגוטמן ולרוזנברג היו בו חשבונות פרטיים.

            גוטמן ורוזנברג ערבו להתחייבויותיה של גת כלפי הבנק.

2.         תביעת הבנק היא ליתרת חוב של גת בחשבונה אצלו, סך של 33,675 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (4.9.02).

            גוטמן ורוזנברג נתבעו כערבים.

            הגנתם של הנתבעים כלולה בתביעתם כלפי הבנק.

            תביעת הנתבעים כלפי הבנק הינה בשל נזקים, שנטען כי נגרמו להם, בשל אילוצם על ידי הבנק לפתוח או להחזיק בו תכניות חסכון, פקדונות וקרנות נאמנות, חלקם באמצעות הלוואות שנתן להם, וזאת כתנאי למתן או להגדלת אשראי בחשבונה של גת, קרי: התניית שירות בשירות.

            הבנק טוען, כי לא היתה כל התניה של שירות בשירות ולא נעשו כל אילוץ או כפיה כלפי הנתבעים.

            התניית שירות בשירות - החוק והפסיקה

3.         סעיף 7(א) ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, קובע כך:

            "לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו, או מאדם אחר, שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי".

            האיסור בדבר התניית שירות בשירות הוא התערבות בחופש ההתקשרות החוזית, אך המחוקק סבר שהתערבות זו נדרשת, בין היתר, על מנת להגן על לקוח מפני שרירות לבו של הבנק ומפני יכולתו, באמצעות המכשיר הכלכלי רב העוצמה שנמסר לידו, לכפות על הלקוח פעולות שאינן לרוחו, ואשר לעיתים כרוך בהן גם נזק (ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו(6) 493 (להלן - סריגי ציביאק), עמ' 508).

יחד עם זאת, התניית שירות שהלקוח מעונין בקבלתו, בקניית שירות אחר, שהבנק מעונין למוכרו, עשויה להיות מוצדקת אם בין השירות המבוקש ולבין התנאי מתקיים קשר עסקי סביר. רק בהעדר קשר כזה, ההתניה תחשב לאסורה (ע"א 6234/00, 261/01 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(6) 769 (להלן - שא"פ), עמ' 780).

4.         עקרונית, האיסור על התנית שירות בשירות חל על שירותים בנקאיים, שחובה על הבנק לתיתם, ובכלל זה: מתן אשראי בנקאי (ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4) 721 (להלן - איטר), סוף סעיף 9 לפסק הדין, והשוו: מ. מזרחי, התנית אשראי בנקאי בחסכון בנק, הפרקליט מג, עמ' 347).

            עם זאת, מקום שמדובר בהתניה הנוגעת לשירות בנקאי שחובה לתיתו עלול להיות קושי להוכיח, כי קיים צידוק להתניה במובן קיומו של קשר עיסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי. לעומת זאת, מקום שמדובר בהתניית שירות בנקאי שאין חובה לתיתו, עשויה הוכחת קיומו של צידוק כזה להתניה להיות קלה יותר ( איטר, שם).