ה"פ
בית המשפט המחוזי מרכז לוד
|
26080-12-11
17/11/2013
|
בפני השופט:
בלהה טולקובסקי
|
- נגד - |
התובע:
1. איילת פינקלמן 2. דני פינקלמן
עו"ד דורון אדדי
|
הנתבע:
1. סבטלנה ששונוב 2. אלכסנדר ששונוב 3. פלקובי חברה לבנין והשקעות בע"מ
עו"ד אברהם ללום עו"ד לירון-לוי מחבובי עו"ד עו"הד יוסי מיריל
|
פסק-דין |
מבוא - הצדדים ומהות התובענה
1. תובענה לסעד הצהרתי לפיו החניה שהוצמדה לדירת המשיבים שייכת למבקשים וצריכה להיות מוצמדת לדירתם בהיותם בעליה ומי שרכשו אותה כדין מהמשיבה מס' 3.
כן מבוקש לקבוע כי רישום החניה בלשכת רישום המקרקעין, כצמודה לדירת המשיבים, הינו רישום שגוי וכי המשיבים אינם הבעלים של החניה המקורה בשטח 15 מ"ר המסומנת באות א' ובצבע אדום בתשריט הבית המשותף שהוגש וסומן נ/1 (להלן: "החניה" או "החניה שבמחלוקת").
2. המבקשים, איילת ודני פינקלמן (להלן: "המבקשים" או "המבקשת" ו - "המבקש"), רכשו מהמשיבה מס' 3, פלקובי חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: "החברה" או "חברת פלקובי"), את דירות מס' 6 ו-7 המהוות ביחד את דירת הפנטהאוז בבניין ברח' גבע 33 א' בנתניה, הידוע כגוש 8233, חלקה 169 (להלן: "הבניין"), כמפורט בהסכם מיום 19.10.1999 (להלן: "הסכם המבקשים").
3. המשיבים, סבטלנה ואלכסנדר ששונוב (להלן: "המשיבים" או "המשיבה" ו - "המשיב"), רכשו מחברת פלקובי את דירה מס' 1 בבניין (להלן: "דירת המשיבים"), לפי הסכם מיום 9.4.1998 (להלן: "הסכם המשיבים").
4. הבניין נבנה על ידי חברת פלקובי שרכשה את הקרקע מיעקב שווימר (להלן: "שווימר") ואחותו, חיה שוורצמן (להלן: "שוורצמן"), בעסקת קומבינציה.
5. המבקשים טוענים כי מדובר בחניה הטובה ביותר בבנין וכי חניה זו הובטחה להם ונרכשה על ידם, כמפורט בתשריט שניתן להם על ידי חברת פלקובי (נספח ג' להמרצת הפתיחה ות/2, להלן: "התשריט ת/2"), נוכח העובדה שרכשו את הדירה הטובה ביותר בבנין - דירת הפנטהאוז ובהיות המבקשת ביתו של אלי יעקובי ז"ל (להלן: "יעקובי"), אחד ממנהלי חברת פלקובי שדאג להצמיד לדירתה את החניה הטובה ביותר.
6. המבקשים טענו כי מעת שעברו להתגורר בבנין, בשנת 1999, עשו שימוש בחניה, במשך כ - 11 שנים באין מפריע, בעוד שהמשיבים עשו שימוש בחניה בלתי מקורה אותה ידעו כי רכשו מחברת פלקובי.
7. ביום 29.1.2007 ניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין צו לרישום הבניין בפנקס הבתים המשותפים ולרישום התקנון המוסכם (להלן: "צו רישום הבית המשותף"). צו רישום הבית המשותף הושתת על תשריט נ/1, שנערך ע"י האדריכל אריה רוזנצוויג (להלן: "אדריכל רוזנצוויג").
על פי צו רישום הבית המשותף, החניה שבמחלוקת הוצמדה לדירת המשיבים.
לדירת המבקשים הוצמדו שתי חניות לא מקורות בשטח 12.5 מ"ר כל אחת שסומנו בתשריט נ/1, באותיות ז' ח' ובצבע ירוק.
בהתאם לכך, נרשמו בלשכת רישום המקרקעין הערות אזהרה מתאימות לטובת המשיבים ולטובת המבקשים (נסח רישום מקרקעין, נספח ד' לכתב התשובה).
8. בשנת 2011, נרשמו זכויות המשיבים בלשכת רישום המקרקעין באופן שהחניה שבמחלוקת נרשמה כצמודה לדירתם (נסח רישום מקרקעין, נספח ו' להמרצת הפתיחה).
9. למען שלמות התמונה יצוין כי עד למועד הגשת התובענה, המשיבים היו בעלי הדירה היחידים בבניין שזכויותיהם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בעוד שלטובת יתר בעלי הדירות, לרבות המבקשים, נרשמו הערות אזהרה בלבד.
10. ביום 20.9.2011, לאחר רישום זכויות המשיבים בדירתם, פנו המשיבים למבקשים במכתב שנשלח על ידי עו"ד לורן שרון-ממן, ודרשו את סילוק ידם מהחניה (נספח ז' להמרצת הפתיחה).
11. ביום 7.12.2011, הגישו המשיבים תביעה למפקחת על רישום המקרקעין במסגרתה עתרו לצו המונע מהמבקשים מלהחזיק ולהשתמש בחניה ולפסיקת דמי שימוש ראויים.
12. ביום 14.12.2011, המבקשים הגישו את התובענה דנן במסגרתה עתרו כאמור להצהיר כי החניה שבמחלוקת הוצמדה בטעות לדירת המשיבים וכי החניה שייכת להם וצריכה להיות מוצמדת לדירתם.
עיקר טענות המבקשים