טענת התישנות לגבי הצווים נשוא המחלוקת

רקע

א. שלא כמקובל בערעורי מס שעניינם בשומה המבוססת על הפרשי הון, ניסה ב"כ המערער
לבסס עמדתו בערעורו זה, בין היתר, על טענת התישנות הצווים נשוא המחלוקת.

המדובר הוא בצווים שהוציא המשיב למערער על פי מיטב שפיטתו, לשנים 1989-1993, לאחר
שערך השוואה בין שתי הצהרות ההון שהוגשו לו על ידו; הראשונה, ליום 31.12.89 )להלן -
הצהרת ההון הראשונה(; והשניה, ליום 31.12.93 )להלן - הצהרת ההון השניה(. בהשוואת
הון זו נמצא גידול בהונו של המערער, שנצמח אצלו בתקופה שבין שתי הצהרות ההון הנ"ל,
ואשר הגיע לסך 315,322 ח"ש. גידול הון זה, כולו, העמיס המשיב על שנת המס 1993, בהיות
שתי שנות המס הקודמות, שומות סגורות.

לטענת המערער, המדובר הוא בגידול הון שלא נבע מהכנסותיו העסקיות כלל, אלא משתי
מתנות כסף שקיבל מדודו, איש עסקים אמיד, המתגורר בסאן פאולו, ברזיל; האחת, על סך
$10,000 שקיבל ביום 9.10.91; והאחרת, על סך $103,000 שקיבל ביום 3.12.92. מתנות כסף
Republic אלה הגיעו אליו לגירסתו, על ידי העברות בנקאיות מחשבון הבנק של הדוד בבנק