אין לחייב בעל דין ליצור מסמכים במסגרת צו לגילוי מסמכים

1. מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה )כבוד
הנשיא מ' לינדנשטראוס(. בהחלטה מיום 11.4.05, נענה בית המשפט לבקשת המשיב להורות על
גילוי מסמכים ספציפי )להלן - ההחלטה הראשונה( בגדרו של הליך לאישור תובענה ייצוגית
לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכן על פי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988.
בהחלטה השנייה, מיום 20.6.05, נדחתה בקשת המבקשת לעיין מחדש בהחלטה הראשונה.

2. המבקשת הינה חברה המספקת ללשכות ההוצאה לפועל השונות שירותי אחסנת מיטלטלין
ומכירתם. ביום 26.1.04 הגיש המשיב תובענה לבית משפט קמא, בגדרה עתר למתן סעדים
הצהרתיים וכספיים נגד המבקשת. זאת, בטענה כי היא דרשה ממנו מס ערך מוסף )מע"מ( שלא
כדין בעת שביצע עימה עסקאות קנייה של מיטלטלין מעוקלים אשר נרכשו, כך על פי המשיב,
לשימושו האישי. המשיב סמך עמדתו על סעיף 18)ב()1( לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975
)להלן - חוק מע"מ(, בו נקבע כי ה"ממונה", קרי אדם שמונה על ידי בית המשפט לתפקיד של
מוציא לפועל או מי מטעמו למכירת נכס, "חייב בתשלום המס כפי שחייב בו העוסק, במקומו
של העוסק". בסעיף 18)ב()2( לחוק מע"מ נקבע כי רואים את ה"ממונה" כנותן שירות לעוסק.
מכאן הגיע המשיב לכלל מסקנה כי המבקשת, בהיותה נותנת שירותים ללשכות ההוצאה לפועל,
תהא רשאית לדרוש מן הקונה שיישא במע"מ אך בעת ביצוע עסקאות של מכירת נכסי מיטלטלין