ת"ת 35551-06-16 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ נ' עזרא

לפניי בקשת רשות להתגונן.

עניינה של תביעה זו נסוב סביב חיובו של המבקש מכוח הסכם ערבות שנחתם בין הצדדים ביום 5.9.2011 לתשלום חובם של המשיבים הפורמליים (להלן: "הלווים") בנסיבות בהן, כתב הערבות שנחתם הינו מסוג 'ערבות מתחדשת' אשר הוגבלה לסכום שלא יעלה על סך של 90,000 שקלים חדשים.

ביום 22.5.2014 קיבלו הלווים מאת המשיב הלוואה בסך 50,000 ₪ לפי בקשתם (להלן: "ההלוואה). ואולם, אלה האחרונים לא עמדו בתנאי פירעון ההלוואה כפי שהתחייבו בבקשתם לקבלתה ומשכך הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי. לפיכך, עותר המשיב לחייב את המבקש בחיוב סולידרי עם החייבים בסך של 44,497 ₪.

לטענת המבקש, לא היה ידוע לו כלל, כי המשיב הלווה ללווים סכום כלשהו והוא לא קיבל על כך כל הודעה. זאת ועוד, המבקש טען, כי לא היה מודע לכך שאלה אינם עומדים בהחזרי ההלוואה כפי שסוכם בינם לבין המשיב, וכי נודע לו לראשונה על כך אך בעבור קרוב לשנתיים ממועד העמדת ההלוואה לזכותם. יתרה מכך, אליבא דגרסת המבקש, לא היה מודע למצבם הכלכלי טרם חתימתו על כתב הערבות.

באשר לסיכויי ההגנה, בית המשפט ייעתר להתנגדות באם מצא כי ישנם סיכוי הגנה, ולו קלושה (ראה ההלכה כפי שסוכמה בע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, 09.12.2009). בקשת הרשות להתגונן, או ההתנגדות בענייננו, הינה משוכה טרומית, ועל כן הנטל על המבקש להתגונן הוא קל – כל אימת שיש בתצהיר להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, הבקשה תתקבל (ע"א 248/89 החברה הכללית למוזיקה נ' Warner, פ"ד מו(2)273 ,277). בשל הפרת האיזון הדיוני במסגרת ההליך, בית המשפט לא ישקול שיקולי מהימנות ואך יבדוק האם טענות ההגנה, שהינן בחזקת אמת, יכולות להקים הגנה בפני התביעה.

בנוסף טוען המבקש, כי יש להכיר במעמדו כערב מוגן ועל כן, עותר הוא למחיקת התובענה על הסף. הערב המוגן הוא סוג מיוחד של ערב יחיד (מי שאינו תאגיד). ערב מוגן מוגדר בין היתר כערב יחיד שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 89,311.66 שקלים חדשים (סעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967). במקרה דנן מדובר בערבות מתחדשת אשר הוגבלה לסכום שלא יעלה על סך של 90,000 שקלים חדשים כאמור. לשון החוק מורה כי סיווג הערבות – וכפועל יוצא מכך – מעמדו של הערב, נקבעים במועד החתימה על חוזה הערבות.

הלכה פסוקה היא, כי פרשנות הערבות, כפרשנות חוזה, תהא על פי אומד דעתם של הצדדים, זה הנלמד מלשון הערבות ומהנסיבות החיצוניות לו (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מחלוקת עובדתית ומשפטית, שלצורך הכרעה בה יש לשמוע גרסאות הצדדים, לבחון את התשלומים שבוצעו, לבדוק הכיצד פירשו הצדדים את כתב הערבות, ולהתחקות אחר התנהלות הצדדים במועדים שלאחר החתימה ככל שיהא בכך ללמד על כוונתם עובר לחתימה או על שינוי ההסכמות מכללא (ראה: ע"א 582/87 ניסים קונפורטי נ' מאיר אברהם, פ"ד מב(4) 120)), וככל שעמדת המבקש תתקבל – יהא בטענה להקנות הגנה מלאה בפני התביעה.

אף שאלת חיובו של המשיב לגלות בפני המבקש את מצבם של הלווים, ככל וזה השתנה בתקופה שבין חתימת חוזה הערבות לבין קבלת ההלוואה על-ידי החייבים וככל שהמבקש לא עודכן באשר להתנהלות החייבים, הינה שאלה הראויה להתברר נוכח טענות המבקש, כי המשיב היה ער למצבם הכלכלי אשר הורע עובר לקבלת ההלוואה, כמו גם להתנהלותם, בעוד שהמבקש לא היה מודע לכך.