שחרור נ' אופרייט ליס בע"מ

ביום 19.6.17 אירעה תאונת דרכים ביישוב בוקעתא במהלכה פגע רכב מסוג פיאט אשר בבעלות הנתבעת ושמספרו XX-XXX-XX ברכבו של התובע מסוג רנו שמספרו XX-XXX-XXאשר היה בחניה.

כעולה מכתב ההגנה ומטיעוני נציג הנתבעת במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 25.1.18 הרי שקיימת הסכמה בין הצדדים כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג רכב הנתבעת ויחד עם זאת, כך לגישת הנתבעת, קיימת מחלוקת באשר לגובה הפיצוי לו זכאי התובע.

בקצרה ייאמר, כי לגישת ההגנה לא עלה בידי התובע להוכיח כי השעבוד הקיים על רכבו הוסר וכי לא הומצאה כל קבלה על תיקון רכבו ועל כן, לא ניתן לזכותו בגין נזקיו.

וכך הסביר זאת נציג הנתבעת במהלך הדיון:

"אני רוצה לומר שזה בזבוז זמן שאנחנו פה. יכולנו לסגור את זה הרבה לפני הדיון. אנחנו סה"כ ביקשנו שהוא ישלם (צ"ל ישלח – מ.מ) לו קבלה על התשלום שהוא טען ששילם. אצלנו יש הליך שאנחנו צריכים לראות קבלה שהוא שילם בפועל ואם יש שעבוד אנו צריכים או לשלם למשעבד או לראות טופס חתום שלו".

מבלי להידרש לעצם נכונות טענת הנתבעת ולפיה ללא קבלת תשלום לא זכאי תובע כלשהו לפיצוי בגין נזקיו, אף אם הוכיח נזקים אלה בדרכים אחרות כגון תמונות, דו"ח שמאי וחשבונית, הרי שמיד בתום הדיון ביום 25.1.18 המציא התובע לתיק בית המשפט קבלה מאת המוסך מיום 7.7.18 ע"ס 4,750 ₪ בגין תיקון רכבו.

על אף שנתאפשר לנתבעת לעשות כן, בחרה היא שלא להגיב לעצם אמינותה של הקבלה ועל כן, הדבר מוביל למסקנה כי התובע הוכיח מעל ומעבר את נזקיו באמצעות דו"ח שמאי מפורט, תמונות הנזקים ברכבו, חשבונית מאת המוסך וכאמור, גם באמצעות קבלה על תשלום למוסך.

באשר לטענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח הסרת השעבוד ברכבו או המציא הסכמה בכתב מאת החברה המשעבדת לפצות את התובע, הרי שכעיקרון הדבר אפשרי וראוי ואולם, בנסיבות תיק זה ומשעה שהמבוטח בפוליסת רכב התובע הינו האחרון עצמו, הוא זה ששילם בפועל על תיקון הרכב וגם החשבונית והקבלה רשומים על שמו, אין בכוחה של טענה זו כדי למנוע ממנו פיצוי בגין נזקיו.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו בסכום של 5,686 ₪ וזאת בצירוף הוצאות משפט בסך 800 ₪.