ויניקיוס כאס נ' וילקין

לפניי תביעת התובע, מכר של אם הנתבעת, אשר דאג לתיקון רכב הנתבעת בשנת 2014, לאחר שנפגע בתאונת דרכים על ידי צד ג'.

הנתבעת אינה חולקת על העובדות דלעיל, אך טוענת כי התובע הציע לתקן את הרכב בעלות נמוכה, 5,500 ₪, ולגבות את הסכום, בו זכתה הנתבעת בתביעה נגד צד ג' (ת"ק (נתניה) 39127-09-14 וילקין נ' בן מוחא, פסק דין בהעדר מיום 11.5.2015, להלן: תיק נתניה). יצויין כי לכתב התביעה כאן ובתיק

נתניה צורפה חוות דעת שמאי, המעריכה את הנזק בסכום 11,048 ₪ ועוד ירידת ערך בסך 1,710 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 920 ₪. בית המשפט בתיק נתניה דחה את התביעה לירידת ערך, מאחר והשמאי לא בדק את הרכב לאחר התיקון.

הנתבעת טוענת כי שני הצ'קים, שצירף התובע לכתב התביעה, צ'ק ע"ס 920 ₪ לשמאי, שנפדה וצ'ק ע"ס 16,000 ₪, שלא הוצג לפרעון נמסרו לתובע על ידי אמה, בקשר עם רכישת רכב, ולא הוחזרו לה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיותיהם, אני קובעת כי התובע והנתבעת קשרו קשר לגבות מאת צד ג' סכום, העולה משמעותית על עלות תיקון רכב הנתבעת. התובע הציג לאחר הדיון חשבונית מס על סך 5,500 ₪ מיום 16/5/14 לכבוד התובע, בגין רכב הנתבעת. למרות החלטותיי מיום 21/1/18 ומיום הדיון לא הוצגה קבלה.

בהעדר הסכם חתום, יש ללמוד את תוכנו "... לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין" (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). לא ניתן לדעת מה היה תוכן הסכמת הצדדים בקשר עם התשלום עבור עלות תיקון רכב הנתבעת. בדיון התובע הציג טיוטת הסכם, שלא נחתמה (ת/1), ממנה עלה כי הנתבעת מעבירה לתובע את זכות התביעה נגד צד ג', כי כל סכום שייגבה יועבר אל התובע, וכי אם לא יגבה מלוא הסכום, תישא בו הנתבעת. הנתבעת הכחישה קבלת ההסכם והסכמה לתכנו.

אני מעדיפה את גרסת הנתבעת לפיה התובע נטל על עצמו את הסיכון שצד ג' לא ישלם את עלות התיקון, וזאת כנגד הרווח הנאה, שהיה גורף, לו היה צד ג' משלם את הסכום הגבוה, בו העריך השמאי את הנזק, יותר מכפל עלותו האמיתית. כדבריו בכתב התביעה הסכים לטפל ברכב במקומה "בתמורה לשכר עבור עבודתו" והנתבעת הסכימה (סעיף 5 לכתב התביעה). מה הוסכם בדבר שכר עבודתו? לא נאמר. גם בטיוטת ההסכם לא נכתב דבר בעניין.

המסקנה מתחזקת מהשיהוי בהגשת התביעה במשך שלוש שנים. לא עלה בידי התובע להסביר מדוע המתין מחודש מאי שנת 2014 עד סוף שנת 2017 להגשת התביעה. מכאן שאומד דעתו היה כי אין לו עילה לחזור אל הנתבעת בתביעה.

אין זה סביר שהתובע, בעל עסקי סחר עולמי כולל בתחום הרכב, היה ממתין זמן כה רב אם הנתבעת לא חתמה לו על כל התחייבות, ולטענתו לא שיתפה פעולה בהגשת תלונה ותביעה נגד צד ג'. אף אין זה סביר כי מתחילה היה משלם כסף עבורה, ללא הבטחת זכותו בהתחייבות שלה.

המסקנה המסתברת יותר הינה כי התובע ניסה לפעול נגד צד ג', גבה כספים או שלא גבה אותם, וכעת חוזר אל הנתבעת. התובע יודע את מען הנתבעת ואמה, הוא אותו מען בצ'קים ועד היום, אף על פי כן לא צירף כל אסמכתא לדרישה במהלך השנים כנטען (סעיף 10 לכתב התביעה). התובע יכול היה להציג לפחות מסרון, והעיד כי היה בקשר עם אם הנתבעת, אף שקל להיכנס עמה בשותפות בקליניקה, ידע על מצבה הכלכלי ומחזיק מסמכים רבים, הקשורים לאם ולתביעת צד ג' (ת/3).