ת"ק 44543-04-15 ברמן ואח' נ' גולסה

רקע

עובר לתחילת חודש מרץ 2014 או בסמוך לכך, התקשרו התובעים עם הנתבע בהסכם בעל-פה, שבמסגרתו התחייב הנתבע להתקין בחצר ביתם דשא סינטטי תמורת תשלום בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ. בעתירתם לחיוב הנתבע בתשלום סך של 33,800 ₪, טוענים התובעים כי הלה התרשל בעבודתו באופן שגרם להם נזקים שונים ומחייב ביצוע מחדש של התקנת הדשא כאמור.

טענות התובעים

טענותיהם העיקריות של התובעים נוגעות לטיב ואיכות עבודתו של הנתבע :

• "דילוג" על שלבי הידוק האדמה ויישור הקרקע שהינם שלבים מהותיים בהתקנת דשא סינטטי, במיוחד כשהם הבהירו לו מלכתחילה כי מדובר ב"אדמת קבלן" שיש ליישרה ולהדקה כדי למנוע אפשרות של שקיעת הדשא. לתמיכת טענה זו הפנו התובעים לקבלה (שצורפה לכתב התשובה שלהם לכתב ההגנה של הנתבע) המלמדת על הזמנת המכונה המהדקת בשעה 10:59 בעוד שהעבודה החלה בשעה 08:00, טענו כי הזמנת המכונה בוצעה רק בעקבות התעקשות התובע על כך והוסיפו כי הנתבע ביצע את עבודת ההידוק לאחר שהניח על הקרקע שכבה של חצץ "סומסום" בעוד שהיה עליו לעשות זאת לפני כן.

• אי הנחת יריעת יוטה שחורה לפני הנחת הדשא, כפי שיש לעשות לשם מניעת חדירה של עשבים, פטריות ועובש.

• שימוש במסמרים של 10 ס"מ ו-20 ס"מ כאשר בעבודה מסוג זה, צריך להשתמש במסמרי 20 ס"מ בלבד.

  התובעים טוענים כי עקב הנחת והתקנת הדשא באופן המתואר לעיל, התגלו בו ליקויים מהותיים שחלקם מהווה מפגע בטיחותי ומסכן בעיקר את שלום ילדיהם הצעירים: צמחית עובש ופטריות, היווצרות של "מדרגה" בין המרפסת לחצר ושקיעות בחלקים גדולים נוספים באופן שגרם לעליית אבני המדרך ובליטתן באופן מסוכן ו"עליית" המסמרים כתוצאה מ"חסכון" בשימוש בדבק (ר' בתצלומים שצורפו לכתב התביעה, הוגשו בעותק צבעוני במהלך הדיון ויש בהם כדי לתמוך בכל הטענות).

  לגרסת התובעים, הם פנו אל הנתבע וביקשו שיחזור ויתקן את הליקויים, אלא שהוא סירב לעשות כן ואף קילל אותם ובסופו של דבר – כעבור כחודש - נאות להגיע אל ביתם לאחר טלפונים בלתי פוסקים מצדם ומצדו של הגנן שהמליץ עליו בפניהם בשעתו, מר אילן קליין (להלן: "הגנן"). כשהגיע, טען הנתבע כי חסר לו חצץ "סומסום" ואביה של התובעת, אשר נכח במקום באותה עת, הסכים להזמין על חשבונו את החצץ הנוסף (2 שקים). כעבור שבוע הגיע הנתבע ביחד עם פועליו וביניהם מר ראאד דאוד, השאיר אותם לעבוד בחצר ועזב. בשלב זה – כך טענה בפני התובעת – היא פנתה אל הפועלים ובקשה מהם ש"יעשו עבודה טובה כך שהדשא לא ישקע ושוב" ואף שילמה לכל אחד מהם סך של 100 ₪ לשם כך. דא עקא שגם הפעם – כך הסתבר בחלוף כחודש - בוצעה העבודה באופן לקוי (לרבות בחיתוך יריעות הדשא כך שהוא אינו מכסה את הקרקע עד הקצוות) והדשא שקע שוב (ר' בתצלומים).

  בנוסף לכל האמור לעיל, צרפו התובעים לכתב תביעתם התייחסות כתובה של מר שלומי סולימני - "אור נוי גינון בע"מ", אשר ביקר בחצר ביתם, בדק את מצב הדשא ומצא בו ליקויים של פריסה לא אחידה, שקיעות, צמיחת עשבים הנובעת מאי הנחת יריעה, מספר רב של חיבורים בין יריעות הדשא עצמן וחלקים שלא חוברו אלא באמצעות מסמרים לקרקע ו/או ללא הדבקה.

  הצעת המחיר שניתנה לתובעים על ידי מר סולימני, להתקנת דשא סינטטי אחר מחדש, עומדת על סך כולל של בין 25,700 ל- 28,300 ₪ (תלוי בסוג הדשא).

  טענה נוספת של התובעים היא שעם הגעתו אל ביתם לצורך ביצוע העבודה ביום 2.3.14, עוד בטרם החל לבצעה ועל אף שהסיכום ביניהם בע"פ היה על תשלום בסך 20,000 ₪ הכולל חומרים, עבודה ומע"מ, דרש מהם הנתבע לשלם לו סכום נוסף בטענה כי הסך הנ"ל לא כלל מע"מ. בסופו של דבר ובעקבות התערבות הגנן שעבד בחצר הבית באותה עת, חזר בו הלה מדרישתו.

   

  גרסת הנתבע