אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 21681-07-15 מבורך ואח' נ' HEASHIN SOHN ואח'

ת"ק 21681-07-15 מבורך ואח' נ' HEASHIN SOHN ואח'

תאריך פרסום : 21/02/2016 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות נתניה
21681-07-15
17/02/2016
בפני השופטת:
הבכירה גלית ציגלר

- נגד -
התובעים:
1. יהודית מבורך
2. יצחק מבורך

הנתבעים:
1. היאשין סון HEASHIN SOHN
2. לי הוואנג מיונג HWANGMYUNG LEE

פסק דין

1.התובעים ביקשו להשכיר דירה שבחזקתם המצויה ברחוב האגמים בנתניה. הנתבעים עובדי שגרירות דרום קוריאה, ניהלו עימם משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם שכירות למשך כשלוש שנים, החל מיום 30.4.15 (להלן: "הדירה", "השגרירות" או "המדינה הזרה").

2.לטענת התובעים, פרטי ההתקשרות סוכמו במלואם במסגרת שיחות טלפון ותכתובות דוא"ל שהוחלפו בין הצדדים, ולאחר שנפגשו ביום 10.4.15 והציגו לנתבעים את הדירה - נקבע מועד לחתימה על ההסכם, והתובעים פעלו להורדת שלטי הפרסום לגבי הדירה ולבקשת הנתבעים התקינו מחיצת זכוכית במקלחת בחדר ההורים. למרות האמור, ביום 17.4.15, יום לאחר המועד שנקבע לחתימה על ההסכם, הודיעו הנתבעים כי החליטו שלא לשכור את הדירה, והתובעים הגישו תביעה זו לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין נזקים שונים שנגרמו להם לטענתם, כתוצאה מהפרת התחייבותם של הנתבעים לשכור את הדירה.

3.הנתבעים הכחישו את חבותם לפצות את התובעים וטענו כי עומדת להם חסינות מפני כל הליך אזרחי המתנהל בבית משפט בישראל, וזאת בשל עבודתם כנציגים בשגרירות דרום קוריאה בישראל (ראה ההפניה לאמנת וינה, לחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט – 2008, ולפסיקה לפיה חתימה על חוזה שכירות שמטרתו הבטחת מקום מגורים לדיפלומט אינה נופלת בגדר החריג בדבר "עסקה מסחרית").

לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי אכן ניהלו עם התובעים משא ומתן במטרה לשכור את הדירה, אלא שלא נחתם כל הסכם מחייב בין הצדדים, והודעתם על רצונם בביטול העסקה נמסרה בטרם המועד שנקבע לחתימה, ורק בשל טעות הועברה ההודעה למאן דהוא אחר, ועל כן – וכמחווה של רצון טוב – הם העבירו לתובעים תשלום בסך 1,725 ₪, ואף הוסיפו מתנה, אלא שהתובעים לא הסתפקו בכך ודרשו מהם סכומים נוספים ולא הגיוניים, ומכל מקום הם אינם זכאים לפיצוי נוסף בשל ביטול העסקה.

4.התובעים השיבו לדברים וטענו כי החסינות הדיפלומטית מוגבלת, מה גם שההתקשרות בין הצדדים נעשתה ללא מעורבות השגרירות, ובשעה שלנתבעים יש דירת מגורים אחרת שבה הם מתגוררים עד היום – ולכן יש לקבוע כי העסקה אינה חוסה תחת ההוראות בעניין חסינות מדינה זרה.

דיון

5.סוגיית חסינותה של מדינה זרה נבחנה בפסק הדין המנחה בעניין קנדה, ונקבע כי מדינה זרה נהנית מחסינות מוחלטת רק במקרים בהם הפעולה שבוצעה הינה שלטונית במהותה, מול חסינות מוגבלת ויחסית במקרים אחרים, כאשר המבחן הוא "מבחן הטיב והמהות (ה- nature) של פעולת המדינה, ולא מבחן המטרה (ה-purpose) של הפעולה". עוד נקבע בעניין קנדה, כי מדובר בהבחנה שאינה פשוטה, ועשויים להיות מקרים בהם ההיבט השלטוני וההיבט הפרטי יתערבבו זה בזה, באופן שאינו ניתן להפרדה, ועל כן יש לבחון תמיד את ההקשר כולו, כשבמקרה של ספק ולאור הנטיה לצמצום היקף החסינות עדיפה ההכרה בסמכותו של בית המשפט בישראל. (רע"א 7092/94HER MAJESTY THE QUEEN IN RIGHT OF CANADA  נ' אדלסון ואח', פ"ד נא(1) 625).

בעקבות פסק הדין חוקק בישראל חוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט – 2008, ובו נקבע הכלל לפיו "למדינה זרה תהא חסינות מפני סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל, למעט סמכות השיפוט בעניינים פליליים", ובנוסף קיימים סייגים אשר בהתקיימם לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט למדינה זרה, ועול ההוכחה לקיומים של סייגים אלו מוטל על הצד המבקש לקיים את ההליך בבית המשפט בארץ (ראה גם ע"א 7484/05 The United States of America נ' יוסף שוחט ז"ל).

בין הסייגים לחסינות המדינה הזרה נמנה סעיף 3 לחוק, אשר קובע כי "למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט בתביעה שעילתה עסקה מסחרית", כשבפסק דין שניתן בעניין רטהאוז – ובו נידון הסכם שכירות שנחתם בין בעלים של מושכר לבין הרפובליקה הסלובקית – נקבע שלמרות המגמה הרווחת לצמצם את חסינות המדינה הזרה, הרי בכל הנוגע לחסינות הדיפלומטית אין לצמצמה מעבר לחריגים המופיעים באמנות השונות, וכאשר החוזה נחתם מול המדינה ולמטרת מגורי השגריר – אין מקום לשלול את החסינות, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 31(1) לאמנת וינה (ע"א 50855-10-12 ישראל רטהאוז נ' הרפובליקה הסלובאקית (SLOVENSKA REPUBLIKA) ואח' (5.8.13)).

 

6.לאור האמור לעיל, ועל מנת לקבוע האם קיימת חסינות במקרה זה, יש לבחון את טיב ההתקשרות בין הצדדים, והאם היא נעשתה במסגרת או בהקשר עבודתם של הנתבעים בשגרירות ולצורך הבטחת מקום מגוריהם, או שמא מדובר בעסקה פרטית גרידא.

התובעים טענו כי במהלך ההתקשרות הנתבעים מסרו להם שהם מחזיקים בדירה בנתניה ורוצים לשכור את הדירה במטרה לשפר את תנאי מגוריהם, כשבשום שלב במהלך ההתקשרות לא נוצר קשר עם השגרירות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ