בר נתן נ' איפרגן

לפני שתי תביעות שעניינן נזקים שנגרמו לכלי רכבם של בעלי הדין בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.8.16. בתביעה אחת (710-12-16) טוען התובע כי נגרמו לו נזקים בסך 2,099 ₪ בשל השתתפות עצמית והוצאות שונות; בתביעה השניה (20353-03-17) טוען התובע כי נגרמו לו נזקים בסך 3,836 ₪ בגין הפסדים ועלויות ימי עבודה ונסיעות.

למען הנוחות ייקראו הצדדים על פי תאריהם בהליך שנפתח ראשון (710-12-16).

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבע עקף אותו משמאל בעת שנסעו במעגל תנועה ובעת שעשה כן פגע ברכבו. הנתבע טוען, מנגד, כי התאונה ארעה לאחר שיצא ממעגל התנועה וכי כאשרחלף לצד רכב התובע שעמד מימין הדרך חש בחבטה בצד רכבו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיף את גרסתו של התובע, אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל העובדה כי התובע העיד שראה את רכב הנתבע עובר לתאונה וכי תיאר את מסלול נסיעתו המתוכנן ככזה המקיף את מעגל התנועה ותואם את התרחשות התאונה לגרסתו – בעוד שהנתבע לא ידע לומר, למעשה, אם גם בהתאם לגרסתו סטה רכב התובע לעברו וגרם לתאונה או שהוא עצמו פגע ברכב העומד של התובע (הנתבע העיד, כאמור, כי שמע את המכה אולם לא העיד שראה את רכב התובע יוצא בנסיעה מהמקום בו עמד קודם לכן וממילא לא ניתן לשלול את האפשרות שגם אם אכן עמד הרכב בצד הדרך הנתבע הוא זה שסטה לעברו ופגע בו). אשר על כן, בהעדר גרסה פוזיטיבית של ממש מצדו של הנתבע, ומנגד נוכח הפירוט והתיאור העולה מגרסת התובע – מצאתי להעדיף את גרסת התובע.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע ועליו לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס להוצאות התובע (לבד מאמירה כללית בכתב התביעה לא הוצגה כל ראיה לעניין זה) אני דוחה רכיב זה של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע (בת"ק 710-12-16) לשלם לתובע סך של 1,099 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 50 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

התביעה בת"ק 20353-03-17 נדחית.

בשולי הדברים יוער כי במהלך הדיון התברר עוד כי לאחר התאונה התלהטו הרוחות בין הצדדים עד כדי צורך בפניה למשטרה. יש לברך את הצדדים על שהשכילו בסופו של דבר לסיים את המחלוקת ביניהם ולתחום אותה רק לגדר הויכוח אודות האחריות לנזקי הרכוש שנגרמו בתאונה, ולא נגררו להסלמה מיותרת ולא מידתית. יש להניח ולצפות כי גם לאחר שניתן פסק הדין יימנעו הצדדים מאמירות וממעשים מיותרים.