משל נ' חממה ואח'

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 13.9.14 ברחוב אבן גבירול בתל אביב.

1.לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, אני קובעת, כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של נתבע 1. להלן הנימוקים אשר הביאוני למסקנה כאמור:

• גרסת התובעת שכנעה אותי מגרסת הנתבע 1, וזאת לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי משניהם.

• סימני הפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובעת מתיישבים יותר עם גרסתה של התובעת, שכן על פי גרסת הנתבע 1 סימנים אלה אמורים להיות ממוקמים בחלקו הקדמי של רכב התובעת, שהרי, לשיטתו, היא זו שפגעה בו.

• עוד אציין, אף כי קבעתי כי הגרסה המסתברת הינה גרסת התובעת, כי גם על פי דברי הנתבע 1 עצמו, קם לו אשם תורם במידה בלתי מבוטלת, שכן אליבא דגרסתו שלו, סטה רכבו חלקית אל נתיב נסיעתה של התובעת והפריע לתנועה.

• להשלמת התמונה יודגש, כי במסמך מטעמה, שהוגש לאחר הדיון, לא טענה הנתבעת 3 דבר בענין האחריות וטענותיה התמצו לעניין הנזק בלבד. אף לכך קיימת משמעות.

   

  2.באשר לשאלת הנזק. לאחר שעיינתי במסמכים שהועברו אלי לאחר הדיון מטעמה של התובעת, לרבות מסמך מיום 26.7.16, הנוגע לפירוט הנזק, וכן בסיכומי הנתבעת 3, התביעה מתקבלת בחלקה. השתכנעתי כי לתובעת אכן נגרם נזק בתאונה, וכי שילמה עבור תיקונו, וזאתאף כי הקבלה שהציגה התובעת, כוללת אף תיקונים נוספים - עליהם הצהירה בהגינותה - מעבר לאלו שנגרמו בתאונה. השתכנעתי כי הנזק שנגרם הינו עקב התאונה, הן על סמך תמונות שהוצגו לי, הן על סמך דברי התובעת עצמה, הן על סמך העולה מפניות התובעת לחברת הביטוח, הן מדברי הנתבע 1 עצמו, אשר אישר, כי הבחין "בשריטה" וזאת למרות חלוף זמן בין התאונה לבין בדיקת השמאי.

   

  4.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובעת בתוך 30 יום סך כולל של 4,000 ₪, הכולל את נזקי הרכב בהם הכרתי, עלות שכר טרחת השמאי, אגרת בית המשפט, והוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. לא מצאתי לנכון להכיר ביתר נזקיה של התובעת בסך 3,000 ₪, וביטויים של אלה בא, במידה מתונה יותר מהמבוקש על ידה, במסגרת הוצאות המשפט שנפסקו לעיל.

   

  5.ניתן לפנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשת רשת ערעור וזאת בתוך 15 יום מהיום.