ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
|
17990-10-13
06/07/2014
|
בפני הרשמת הבכירה:
אושרית הובר היימן
|
| - נגד - |
תובעים/ נתבעים שכנגד:
1. גיל אלבוים
2. יאנה אלבוים
|
נתבע/תובע שכנגד:
יחיאל נחשון
|
| פסק דין |
התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "הזוג אלבוים") שכרו בית שבבעלות הנתבעת והתובע שכנגד (להלן: "מר נחשון"), למשך כשלוש שנים.
לטענת הזוג אלבוים לאחר שהתגוררו במושכר תקופה בת 15 חודשים, התחוור להם – דרך אגב - כי דוד המים מחובר באופן קבוע לחשמל. לאחר שפנו למר נחשון בעניין, העניין תוקן. בגין חיובי חשמל מופרזים לתקופה הנ"ל, דורשים הזוג אלבוים כי מר נחשון יחויב בתשלום פיצוי בסך 8313.7 ₪.
לתביעה צורפו העתקי חשבונות החשמל, כמו גם תחשיב שנערך ע"י הזוג אלבוים לעניין צריכת החשמל העודפת. כמו כן, הוצגו תמלילים של הקלטות שיחות עם שרברב של הנתבע והנתבע עצמו.
בכתב הגנתו, הכחיש מר נחשון את טענות הזוג אלבוים באשר לחיבור קבוע של דוד המים לחשמל. כן, טען מר נחשון כי הזוג אלבוים לא הציגו ראיות כלשהן לתביעתם, וכי מחשבונות החשמל עולה למעשה, כי לא היה כל שינוי מהותי בשיעור הצריכה והחיוב בגינה למשך כל התקופה, גם לאחר מה שהוגדר ע"י הזוג אלבוים כ"תיקון הבעיה". כן, לא הוכח עצם "תיקון הבעיה".
במסגרת כתב התביעה שכנגד, עתר מר נחשון לחייב את הזוג אלבוים בגין עלות החלפת משאבת ביוב, אשר לטענתו התקלקלה בשל שימוש בלתי סביר, וכן בגין הוצאות שרברב לתיקון סתימת מי דלוחין במטבח. לתביעה שכנגד צורף העתק תעודת המשלוח של המשאבה וצילומה.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טענו בני הזוג אלבוים כי טענות מר נחשון לא הוכחו, וכן כי באשר לתיקונים שבוצעו במושכר, הצורך בהם נבע מבלאי שנוצר כתוצאה משימוש סביר.
במסגרת הדיון שהתקיים בפני העיד מר אלבוים, ועד מטעמו – מר שלמה לנדסמן, וכן מר נחשון ועד מטעמו – מר עראר והבי.
דיון והכרעה:
לאחר שלמדתי טיעוני הצדדים בכתב, עיינתי בראיותיהם ושמעתי עדויותיהם בעל פה, נחה דעתי כי דינן של התביעה והתביעה שכנגד להידחות. ואלו נימוקיי:
מושכלות יסוד הן, שעל התובע מוטל נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבע העולה מאותן עובדות שהוכחו.
לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003], כי: