גלייזרמן נ' קובלצ'יוק

בתביעה זו עותרת התובעת לפיצויים מהנתבע שהיה דייר בדירתה בגין כך שלא פינה את הדירה במועד ולא שחרר את המפתחות אלא כעבור חודש ימים אחרי סיום ההסכם.

לכן, היא עותרת לסך של 3,000 ₪ בגין דמי שכירות לחודש והוצאות משפטיות בסך של 8000 ₪.

לדיון הזה היסטוריה דיונית ממושכת. ביהמ"ש הזמין את הצדדים לדיון לראשונה ביום 7.11.16.

הנתבע לא התייצב לדיון וביהמ"ש נתן פסק דין לטובת התובעת בסכום של 3,000 ₪ ועוד 750 ₪ הוצאות. ביהמ"ש לא קיבל עתירות התובעת להחזר הוצאות משפטיות.

הנתבע באמצעות בנו פנה לביהמ"ש לבטל את פסק הדין וכך ביהמ"ש הסכים כנגד הפקדה של 1,750 ₪ שהופקד בביהמ"ש.

ביהמ"ש חידש את הדיון ביום 24.5.17.

הנתבע לא התייצב ושוב פעם ביהמ"ש הוציא פסק דין בסכום של 3,000 ₪ והפעם 1,500 ₪ הוצאות הדיון. מספר דקות לאחר שביהמ"ש סיים את הדיון, התייצב בנו של הנתבע, טען שהמתין במקום לא נכון וביקש מביהמ"ש שוב פעם לחדש את הדיון.

ביהמ"ש הסכים לכך תמורת הפקדה של 1,250 ₪.

סוף סוף היום, 7.8.17, התייצבו הצדדים ביחד, כלומר התובעת ובתה ובנו של הנתבע מר אנדריי קובלצ'יוק.

ביהמ"ש הסכים שבנו של הנתבע ינהל הדיון בשמו ובמקומו.

בנו של הנתבע טען בפני ביהמ"ש שאביו חתם על חוזה שכירות חדש ביום 16.6.2016 ועבר לגור בדירה חדשה ביום 1.7.16. יחד עם זאת, נשאר הרבה ציוד שלו בתוך הדירה ולכן היה צורך לפנותו.

לדבריו של בנו של הנתבע, הציוד פונה ביום 09.07.2016.

הבן היה אחראי לפינוי הדירה אך לא החזיר את המפתחות לתובעת והשאיר את הפעולה הזו לאביו.

בנו של הנתבע שמע מהנתבע שעו"ד מטעמו החזיר את המפתחות ביום 16.07.2016.

לכן, לטענת בנו של הנתבע, מגיע לתובעת רק 1,500 ₪ בגין מחצית חודש.