1.לפני תביעה כספית, על סך 33,800 ₪, במסגרתה עותרת התובעת לחייב הנתבע בגין נזקים כספיים שנגרמו לה בעטיים של ליקויים בעבודות האיטום שנפלו בעבודתו הקבלנית שנסובה סביב הרחבת מרפסת דירתה, כפי שיפורט להלן.
2.אליבא דגירסת התובעת , כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 5.8.13 חתמו הצדדים על הסכם, להרחבת מרפסת קיימת המצויה בדירתה, בכ- 12 מ"ר נוספים כאשר הבנייה כללה קישור בין התוספת החדשה למרפסת הקיימת. הבניה הסתיימה במהלך החודשים ינואר- פברואר 2014.
3.ביום 19.4.15 נודע לתובעת, באמצעות שכן הגר מתחתיה, כי קיימת נזילה מהתוספת שנבנתה על ידי הנתבע. מיד הזמינה התובעת את מר ואדים פיירוביץ מחברת "דוקה-וי" ( להלן: "מר פיירוביץ") שהינו מאתר נזילות במקצועו. מר פיירוביץ בדק וצילם את הרטיבות שנגרמה בעקבות הנזילות והגיש דו"ח מטעמו ביום 27.4.15 (להלן: "הדו"ח הראשון"). על יסוד בדיקותיו הגיע הוא למסקנה, כי קיימות נזילות משני מקורות, האחד מהחיבור בין התוספת שנבנתה על ידי הנתבע לבין המרפסת הקיימת והשני במערכת נקז במרפסת שהותקנה באופן בלתי תקין. לאחר קבלת הדו"ח הראשון יידעה התובעת את הנתבע בשיחה טלפונית אודות קיומה של הנזילה וביקשה שיבוא לבדוק ולתקן הליקויים שכאמור נגרמו בעטיה של עבודתו. או אז, הנתבע הפנה אותה לעוזרו, מר אבי נחום. לאחר מספר פניות מצד התובעת לנתבע, הגיע הנתבע לדירת התובעת ביום 21.5.15 ולאחר שבחן את המרפסת ובהתייחסות לדו"ח הראשון טען, כי הוא מודאג יותר מהנזילה לאורך הקיר. ביום 4.6.15 שלחה התובעת מכתב תזכורת בדואר רשום לנתבע אך הנתבע לא הגיב למכתבה. ביום 22.6.15 נשלח מכתב מעו"ד אוחיון, בשם התובעת, בו נדרש הנתבע לבצע התיקון הדרוש בתוך 14 יום. אף מכתב זה לא זכה לתגובה. לאחר כ- 11 שבועות בהן לא קיבלה התובעת מענה מהנתבע, פנתה למר אבי לוי, קבלן שיפוצים (להלן: "מר לוי") שהחל בשיפוץ ואיטום החלקים הדרושים איטום במרפסת לאור החיבור שבין החלק הישן לחלק החדש, בגודל 22.5 מ"ר שכן לדבריה, לא ניתן היה להסתפק באיטום חלקי של החלק החופף בין המרפסת הישנה לחדשה. לאחר שמר לוי החל בעבודת השיפוץ הגיש מר פיירוביץ דו"ח שני סופי ליום 30.7.16 (להלן: " הדו"ח השני") הקובע, כי "איטום החלק החדש של המרפסת אינו מחובר לאיטום החלק הקיים. בין מערכות האיטום יש מדרגה והפרשי גובה... שיפוי לקוי ומדרגה לא אטומה בין מערכת איטום...". כלומר, לטענתה, על יסוד המומחה מטעמה, הצטברות הרטיבות בסמוך לקיר בעומק המרפסת לכיוון הדירה עצמה, נבע בשל היות מפלס האיטום של התוספת נמוך ממפלס האיטום המצוי במרפסת הקיימת. בנוסף, לטענתה, קובע הדו"ח השני, כי "נקז המרפסת נמצא מחובר לקולט על ידי סיליקון... הקולטן אינו אוטם. זה קורה מתחת ליריעה לכן, מי גשם חודרים ישירות לשכנים מלמטה". ביום 28.7.15, כ-11 שבועות אחרי שהתובעת הודיעה לנתבע, במהלך ביצוע עבודות התיקון על ידי הקבלן לוי, ביקרו במקום הנתבע ושני עובדים נוספים מטעמו, שהבחינו במרפסת החשופה ובתפר הלא תקני. התובעת תיקנה על חשבונה את הליקויים ונגרמו לה הנזקים כדלקמן: עלות רכישת מרצפות בסך 3,949 ₪, תשלום לקבלן מר אבי לוי עבור ביצוע העבודה בסך 27,140 ₪, עלות מכתב עורך דין אוחיון בסך 1,170 ₪, תשלום למומחה מר פיירוביץ, בסך 1,770 ₪, תשלום לגנן מר מאיר רז בסך 1,000 ₪ וכן, עוגמת נפש. עם זאת, נוכח מגבלות המסכות העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות העמידה התובעת תביעתה ע"ס 33,800 ₪ בלבד.
4.אליבא דגירסת הנתבע כפי שנטענה בכתב ההגנה, הנתבע בעל חברה קבלנית "י.ח דרגן בע"מ העוסקת בעבודות בנייה ושיפוצים ובנסיבות אלה טען להיעדר יריבות אישית. הנתבע מכחיש אחריותו לליקויים הנטענים וטוען, כי יש לייחס הליקויים לעבודות של חברה אחרת וכי נזילות אלה היו קיימות בטרם ביצוע עבודות התוספת של המרפסת. לטענתו, התובעת פנתה אליו בחלוף שנה מסיום העבודות וטענה לנזילה שמקורה במרפסת. הנתבע שולל קיומה של נזילה כתוצאה מעבודתו זאת הואיל ולאחר סיום העבודה ערך באמצעות החברה שבבעלותו בדירת הצפה שנמצאה תקינה. בבדיקה שערך בדירת התובעת עובד מחברתו, מר אבי נחום, הוברר, כי הנזילה בתקרת השכן הופיעה בעיקר באזור נקודת ניקוז המים ומעט באזור התפר בין בניית המרפסת הישנה לחדשה, עוד ציין השכן באוזני אבי נחום, כי הנזילות היו קיימות גם בעבר עוד בטרם ההרחבה. העובד הסביר לתובעת, כי ייתכן ועל החברה לתקן את אזור התפר ומובן שהחברה תעשה זאת ככל שיתגלה, כי אכן מקור הרטיבות הוא באזור התפר. דא עקא, כי התובעת לא הואילה להמתין לביצוע העבודה על ידי חברתם ובחרה להתקשר עם בעל מקצוע אחר בכוחות עצמה שהרים את הריצוף בכל המרפסת וביצע עבודת שיפוץ כוללת בכל המרפסת, לרבות בחלקים שאינם קשורים לעבודה שביצע. בנוסף, לטענת הנתבע, התובעת שילמה למר לוי מחיר גבוה בהרבה מהמחיר המקובל בשוק וזאת כנראה מתוך מחשבה שתגלגל את ההוצאה הנ"ל על חשבונו. הנתבע צירף חו"ד מטעם אורי עינבל, מהנדס בכיר (להלן: "מר עינבל") שמפרט את נסיבות המקרה וקובע, כי לא היה צורך בביצוע העבודות המקיפות שביצעה התובעת וכי ניתן היה לפתור את הנזילה באמצעות תיקון חלק מצומצם ביותר, החלק שמחבר בין התוספת של המרפסת למרפסת הקיימת ואת הקולטן בעלות נמוכה יחסית. לדבריו, הדו"ח שצירפה התובעת מצביע על ליקויי בנייה שונים בכל חלקי המרפסת, גם בחלק הישן שהנתבע כלל לא אחראי לו. גם לפי הדו"ח שצירפה התובעת, הנקודה היחידה שמראה שיש בעייתיות בתפר בין החלק החדש לישן שאורכו כ 8- מ"ר ובנקודת הניקוז. לפי הקבלה וכתב התביעה מר לוי סיפק מילוי וריצוף ל-22.5 מ"ר שכן, מדובר בשטח כפול מהשטח אותו בנה הנתבע. וככל שהיה צורך בפירוק המרפסת כולה, הרי שהדבר נובע אך ורק מבעיות איטום בחלק הישן ומובן שלחלק זה החברה אינה אחראית. בנוסף טען הנתבע, כדי לסבר את האוזן, כי כל עלות התוספת שערך הנתבע במרפסת התובעת שכלל בניית מרפסת ב"אוויר, בניית שלד, יציקת רצפה עבודת איטום וריצוף, עמדה על סך 45,000 ₪, אם כך, הכיצד ייתכן שאיטום וריצוף בלבד לחלק קטן בהרחבה, מגיע לכדי סכום של 31,089 ₪. מהחישוב שערך הנתבע, כעולה מחוות הדעת שנערכה על ידי מר עינבל, ניתן היה לפתור הבעיה בעלות נמוכה בסך של 8,638 ₪, לכל היותר, ומדגיש, כי אילו היה מבצע את העבודה בעצמו ההוצאות היו נמוכות אף מסכום זה.
5.התובעת התייחסה בכתב התשובה שהוגש על ידה לחוות דעתו של מר עינבל וטענה, כי לא ניתן לתקן המרפסת בשלבים. שנית, מחירון "דקל" אותו צירף הנתבע מתייחס לעלויות לפרוייקטים ולמכרזים בהיקף נרחב ומסחרי ולא לעבודות שיפוץ ואיטום מקומיות. התובעת ניסתה להקטין הנזק ובטרם התקשרה עם הקבלן, קיבלה מספר הצעות מחיר וכן, המתינה לנתבע, כי יבצע העבודה במשך 11 שבועות. התובעת הכחישה, כי בוצעה בדיקת הצפה תקנית.
דיון ומסקנות:
6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ולאחר ששקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.
6.1ראשית, אשר לשאלת היריבות - ההסכם שנכרת בין הצדדים נשוא עבודות תוספת הבנייה למרפסת התובעת נכרת בין התובעת ובין חברת י.ח דרגן בע"מ והנתבע ביחד ולחוד. משכך, ברי כי קיימת יריבות ישירה בין התובעת לנתבע.
6.2באשר לשאלת הליקויים והקשר הסיבתי לעבודה שבוצעה על ידי הנתבע וליתר הנסיבות שהובילו לתיקונם - נתתי אמון מלא בעדותה של התובעת. עדותה של התובעת נמצאה ברורה, עקבית וקוהרנטית לכל אורך הדרך ונתמכה באסמכתאות לכל טענה וטענה כדבעי. לא היה חולק, כי התובעת פנתה לנתבע מספר פעמים במשך תקופה לא מבוטלת, הן בעל פה והן בכתב ואף באמצעות עורך דין בהם דרשה ממנו לתקן הליקויים שנפלו בעבודת האיטום. מהראיות שבאו בפניי עולה, כי התובעת לא מיהרה לבצע התיקונים על חשבונה, אלא, רק לאחר שלא קיבלה מענה הולם מהנתבע למכתביה. התובעת הגדילה לעשות ומסרה לנתבע את חוות דעתו של מר פיירוביץ ודרשה באמצעות מכתב שנערך על ידי עורך דין רועי אוחיון מיום 22.6.15 (נספח 7 לכתב התביעה), כי יפעל לתקן הליקויים שאם לא כן, תאלץ להתקשר עם קבלן רשום לשם ביצוע התיקון ולפנות לערכאות לצורך מיצוי זכויותיה. דא עקא, כי חרף מכתב זה לא הואיל הנתבע ליתן לתובעת כל מענה. בלית ברירה התקשרה התובעת עם הקבלן אבי לוי ושילמה לו עבור ביצוע עבודות התיקון סך של 27,140 ₪ (נספח 11 לכתב התביעה).