ת"ק 16209-03-15

ביום 20.10.15 נערך הדיון אשר בסיומו, בלי רשות ואישור ביהמ"ש, יצאה התובעת בכעס ובצעקות מאולם ביהמ"ש. פסק הדין של דחיית התביעה ניתן מיידית במקום אך ללא נימוקים כנדרש עקב העומס הרב של התיקים באותו יום.

לפיכך, מתכבד ביהמ"ש לרושמם ולהביאם כדלקמן:

א.בתביעה שבפניי טוענת התובעת כי רכשה רכב מאת הנתבעת והתברר לה אחר כך כי קיימים ליקויים רבים ברכב וכן כי החישוב שנעשה על ידי הנתבעת במסגרת קביעת המחיר אינו נכון והיא דורשת סכום של 10,350 ₪ עקב היות הבעלים הקודם, חברת השכרת כלי רכב, דבר שהוסתר ממנה לטענתה.

הנתבעת בכתב הגנתה חשפה את העובדה כי התובעת לקחה את הרכב לבדיקה וכל הליקויים שנמצאו תוקנו וכי הסכום שנקבע סופית כמחיר הרכב שכלל בתוכו את כל הנתונים העדכניים והנכונים של הרכב ועל פי מצבו בהתאם למחירון יצחק לוי וכי התובעת קיבלה הנחה כוללת של 28% ממחיר הרכב עפ"י המחירון של יצחק לוי.

ב.רקע משפטי לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

1. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

2. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

3. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.