ת"ק 1570-12-13 ואח' בר כהן ואח' נ' מלי

לפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. עילתן המשותפת – טענות להפרות הדדיות של הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

1.התובע בת"ק 12185-01-14 והנתבע בת"ק 1570-12-13 – מר שלמה מלי (להלן – "מלי") – הוא הבעלים של דירת מגורים ברחוב הקונגרס 25 תל אביב (להלן – "הדירה"). ביום 1.2.2013 נחתם בין מלי מזה לבין הנתבעת בת"ק 12185-01-14 והתובעת 1 בת"ק 1570-12-13 – גב' לינוי בר כהן (להלן – "בר כהן") – ולתובע 2 בת"ק 1570-12-13 – מר אייל ורובל (להלן – "ורובל") – מזה, הסכם שלפיו שכרו האחרונים מהראשון את הדירה מיום 1.2.2013 עד יום 9.2.2014. דמי השכירות שולמו בשיקים שנמשכו מחשבונו של ורובל.

2.בת"ק 1570-12-13 טוענים בר כהן וורובל (התובעים) כי מלי (הנתבע) הטריד את בר כהן מינית; כי היא פנתה אליו בבקשה שישחרר אותה מההסכם לפני תום תקופת השכירות, ובתגובה הוא החל לאיים עליה שעבריינים יוציאו אותה מהדירה בכוח. בר כהן חששה מכך, ובעצה אחת עם ורובל, בן זוגה, הגישה תלונה במשטרה נגד מלי. בר כהן טוענת שמלי סחט אותה לשלם סכומי כסף נכבדים בגין נזקים שנגרמו לדירה ושסירב לאפשר לה לתקן אותם בעצמה; כי הוא פרץ לדירה, החליף צילינדר בדלת, לא אפשר לורובל להיכנס לדירה, ושיפץ אותה ביום אחד. המשטרה הפנתה את בר כהן וורובל להגיש תביעה אזרחית וכך עשו. לטענתם נעלמו מהדירה אופניים, קורקינט חשמלי ושולחן. נתבקש להורות למלי להשיב לורובל שיקים שטרם נפרעו בגין שכר דירה ושיק ביטחון. יצוין כי ורובל ביטל את השיקים הללו. סכום תביעה זו הועמד על סך של 33,200 ש"ח.

3.בת"ק 12185-01-14 טוען מלי (התובע) כי בר כהן (הנתבעת) ביקשה ממנו לסיים את תקופת השכירות לפני תום התקופה שנקבעה בהסכם והוא נעתר לבקשתה. ביום 11.11.2013 חתמה בר כהן על מסמך שבו התחייבה בין היתר לשאת בעלויות הנזקים שנעשו על ידה לדירה; אישרה שהדירה נמסרה לידה כשהיא חדשה, ושעליה להשיבה כשהיא מסודרת, צבועה ונקייה (נספח ג' לכתב התביעה). ביום 19.11.2013 פינתה בר כהן את הדירה, אך הותירה אחריה נזקים רבים כמפורט בחוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה. נטען כי בר כהן החזיקה בדירה מספר רב של כלבים אשר השחיתו אותה; בדירה היה ריח חזק של צואה ושתן; הטיח התקלף מקירותיה; משקופי הדלתות נאכלו; הווילונות נקרעו; ועוד. השמאי העריך את הנזק לדירה בסך של 21,885 ש"ח. בר כהן לא שילמה דמי ועד בית בסך כולל של 900 ש"ח. מלי תובע את עלות תיקון הדירה כמוערך בחוות דעת השמאי; סך של 250 ש"ח בגין כל יום החל ממועד הפינוי (19.11.2013) ועד למועד שבו שבה הדירה למצב שבו הייתה צריכה להיות בעת השבת החזקה לידיו; סך של 13,500 ש"ח כפיצוי מוסכם לפי סעיף 17(ב) להסכם השכירות; ו-900 ש"ח בגין דמי ועד הבית שלא שולמו. משיקולי אגרה הועמדה התביעה על סך של 30,000 ש"ח.

4.תיק זה נשמע יחסית באריכות, על פני שתי ישיבות. העידו בעלי הדין ומספר עדים: אמה של בר כהן; מר רחמים סעד, העובד אצל מלי; ומר עמית יעקובוביץ, שהוא קבלן שיפוצים. אקדים אחרית לראשית ואומר כי דין תביעתם של בר כהן וורובל להידחות, ודין תביעתו של מלי להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

5.אלה טענותיהם של בר כהן וורובל: (א) מלי הטריד את בר כהן מינית; (ב) הוא סחט ממנה סכומי כסף שנועדו לתיקון הנזקים בדירה בלא שאפשר לה לתקנם בעצמה; (ג) הוא נטל את החזקה בדירה לפני שזו הושבה לו על ידי בר כהן וורובל; (ד) ורובל התכוון להמשיך לגור בדירה והיה על מלי לקבל את הסכמתו לפינויה בנפרד מהסכמתה של בר כהן; (ה) חפצים שהשאירו בר כהן וורובל בדירה לא הושבו להם והם תובעים את שווים. אדון בטענות לפי סדרן.

א.בר כהן לא הוכיחה שמלי הטריד אותה מינית. גרסתה בנושא זה נעדרה פירוט מינימלי, לא בכתב התביעה ולא בעדותה. בדיון שאלתי אותה בנושא זה, אך היא נמנעה מלפרט. התרשמתי שחוסר הפירוט לא נבע מאי-נעימות למסור פרטים במסגרת עדות, אלא מהטעם שלא היו דברים מעולם. בר כהן אף העידה כי מלי היה בקשר עם אמה בניסיון להניאה מלהגיש תלונה נגדו ושהכל מוקלט (עמ' 7, שורה 20). אלא שלא הושמעה שום שיחה ולא הוצג כל תמליל של שיחה. עדותה של בר כהן לא אמינה עליי בנושא זה ואני דוחה אותה.

ב.לא הוכח שמלי סחט את בר כהן או את ורובל כשדרש מהם לשלם עבור נזקים שנותרו בדירה, וכשסירב להשיב את השיקים שנתן ורובל, לרבות את שיק הביטחון. אף בהנחה, לצורך הדיון, שמלי לא היה רשאי להציג את השיקים לפירעון בלא שנזקיו הוכחו כדבעי במסגרת תביעה שכנגד, הרי שאין חולק כי שיקים אלה בוטלו כולם ולא הוצאו לפועל. משכך לא נגרם לורובל נזק כתוצאה מכך, ולחלופין מדובר בנזק שהוא עניין של מה בכך אשר אינו מקים זכות לפיצוי.

ג.לא הוכח שמלי נטל את החזקה בדירה לפני שזו נמסרה לו מרצון. ביום 11.11.2013 אישרה בר כהן בכתב שתפנה את הדירה עד יום 19.11.2013, ואז ייכנס צבעי (נספח ג' לתביעת מלי). לא ראיתי לקבל את גרסתה שלפיה היא חתמה על התחייבות זו משום שמלי איים עליה או אילץ אותה לחתום על המסמך שלא כדין. בר כהן טענה בכתב התביעה שביקשה לפנות את הדירה לפני הזמן. לא ברור אפוא מדוע מלי נדרש לאיים עליה שתפנה את הדירה. מלי העיד שיומיים לפני ה-19.11.2013 התקשרה אליו בר כהן ומסרה שהדירה מוכנה למסירה. מאחר שראה את מצבה של הדירה מספר ימים קודם לכן (ביום 11.11.2013) ונחרד ממצבה, הביא עמו מלי למעמד השבת החזקה את מר עמית יעקובוביץ, קבלן שיפוצים; את מר רחמים סעד, המועסק אצלו; ואת מר שי תירוש, השמאי, כדי שיעריך את עלות תיקון הנזקים. באותה עת הייתה הדירה ריקה, למעט ספה שנותרה בה, שולחן, כיסא ואופניים רגילים. לא היה בה קורקינט חשמלי. מר יעקובוביץ נתן הצעת מחיר לשיפוץ הדירה ומר תירוש צילם אותה. או אז ביקשה בר כהן את השיקים שמסר ורובל למי עבור דמי שכירות עתידיים ואת שיק הביטחון. מלי סירב לתתם, והשיב לבר כהן כי יעשה כן לאחר שתסתיים ההתחשבנות על הנזק. בר כהן הגיבה בזעם, ואיימה שתגיש נגדו תלונה במשטרה על הטרדה מינית. איימה ומימשה את האיום.