נדחתה תביעה נגד דוד לובינסקי בע"מ

1) עניינה של התביעה הנו בעיקר, דרישת התובעת לפצות אותה סך של 30,000 ₪ בעיקר, בגין עגמת נפש שנגרמה לה על-ידי הנתבעת, תחילה עת רכשה בשנת 2012 רכב חדש מסוג פג'ו 107 (להלן: "פיג'ו"), ולאחר מכן, בשנת 2014, עת החליפה את הרכב האמור ברכב אחר מסוג רנו פלואנס שנת ייצור 2012 (להלן: "רנו").

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובעת טוענת בתביעתה, בין השאר, כי רכשה מאת הנתבעת בחודש מרץ 2012 רכב חדש מסוג "פיג'ו". התובעת מפרטת באריכות בתביעתה, כי הרכב האמור נזקק לטיפולים רבים והיו בו ליקויים רבים דבר שאילץ אותה להגיע למרכז השירות של הנתבעת פעמים רבות. לאחר כשנתיים, בחודש פברואר 2014, התובעת ביצעה במסגרת עסקת "טרייד-אין" החלפה של הרכב האמור, לרכב מסוג "רנו", שנת ייצור 2010. התובעת טוענת כי רכב ה-"רנו" נמכר לה לפי מחירון של רכב פרטי, אולם התברר לה בשלב מאוחר כי הרכב בעברו היה בהחכר ("ליסינג"). כמשתמע מטענות התובעת, התנהלות הנתבעת כלפיה הייתה מטעה ורשלנית, חסרת תום לב, גרמה לה עוגמת נפש והוצאות רבות, אובדן זמן ועוד. התובעת העמידה את תביעתה על סך 30,000 ₪ ולצד זאת ביקשה בתשובתה לכתב ההגנה לבטל את עסקת הרכישה של רכב ה-"רנו" ולהשיבו לנתבעת.

4)הנתבעת טוענת להגנתה בין השאר, כי לעניין רכב ה-"פג'ו" ניתנה לתובעת תעודת אחריות כדין וכי הנתבעת פעלה כדין וסיפקה לתובעת את כל השירות הנדרש. הנתבעת טוענת כי אם לא היה צפי הגיוני של שני הצדדים שיהיו תקלות ברכב, ברי כי לא היה צורך בתעודת אחריות. הנתבעת טוענת כי אכן הגיע רכב ה-"פג'ו" 17 פעמים למוסך אך ב-15 מתוך אותם ביקורים, הרכב נמצא תקין לגמרי. הנתבעת טוענת כי כל תלונותיה של התובעת טופלו כראוי, כפי שמתחייב מתעודת האחריות. לעניין רכב ה-"הרנו" הנתבעת טוענת כי התובעת בחרה להיכנס לעסקת ההחכר מרצונה ולא תוך אילוץ וכי הרכב בעברו היה בבעלות פרטית ותעודת הרישום שלו במשרד הרישוי מעידה על כך. הנתבעת דוחה את טענות התובעת ומבקשת כי התביעה נגדה תידחה.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6)למעשה, התובעת מפנה שתי טענות מרכזיות נגד הנתבעת: האחת - לעניין רכב ה-"פיג'ו", האם חל כישלון תמורה בעסקת הרכישה, התרשלות בטיפול ועוד. השנייה - לעניין רכב "הרנו", האם הנתבעת הטעתה את התובעת עת ציינה לפניה כי הרכב היה בבעלות פרטית ולא "ליסינג".

7) לאחר ששמעתי את שני הצדדים והתרשמתי מדבריהם, לאחר שנתתי את דעתי לכל הטענות בכתובים ולנספחים שצורפו, ולאור מכלול התמונה שהונחה לפניי, דומני כי יש להשיב בשלילה על שתי השאלות האמורות. עם זאת, יובהר כבר כאן, כי ככל שעניינה של התביעה הוא ביטול עסקת הרכישה של ה-"רנו" או בכלל, ביטול עסקת ההחלפה "טרייד-אין" בין הצדדים שאירעה בחודש פברואר 2014, אין הדבר נתון בסמכותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, שכן לפי הוראת סעיף 60(א)(2) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ניתן להורות על ביטול עסקה ובלבד כאשר שווי העסקה הנו עד לסכום 33,800 ₪. מצרופות הצדדים עולה כי בעסקה האמורה שווי הרכבים, וכל אחד מהם בנפרד, עלה על הסך האמור. על כן, נדחית בזאת התביעה ככל שהיא מתייחסת לביטול עסקת הרכישה של ה-"רנו" או בכלל, עסקת ההחלפה.