ת"ק 15261-02-15 זילברג נ' לאומי קארד בע"מ

בפניי תביעה על סך של 33,800 ש"ח שעילתה פיצויים לדוגמה בגין 29 דברי פרסומת לפי הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – "חוק התקשורת").

התובע הוא עורך דין, המשמש כיו"ר העמותה למלחמה בספאם.

הנתבעת היא תאגיד העוסק, בין היתר, בהנפקת כרטיסי אשראי.

טענות הצדדים:

בכתב התביעה טען התובע כי נשלחו אל תיבת המייל שלו 29 דברי פרסומת ע"י הנתבעת, למרות שמעולם לא ניתנה הסכמתו לקבל דיוור פרסומי ממנה.

ביום 07.12.14 וביום 08.12.14, שלח התובע הודעת מייל בחוזר לכתובת ממנה התקבל הדיוור וביקש להסירו מרשימת התפוצה. חרף עשותו כאמור, המשיך התובע לקבל הודעות פרסומת מן הנתבעת.

ביום 18.01.15, שלח התובע מכתב בדואר רשום אל הנתבעת ובו פנייה להסירו מרשימת התפוצה. עפ"י אישור מסירה שהוצג ע"י התובע, קיבלה הנתבעת את מכתבו ביום 20.01.15.

למרות זאת, עד ליום 02.02.15, הוסיפה הנתבעת לשלוח לתובע חמש הודעות נוספות.

התובע ציין, כי באותו המועד יצרה עימו קשר נציגת החברה וביקשה את פרטיו על מנת להסירו, אולם הלה סירב למסור לה פרטים אלו ודרש התייחסות למכתבו.

החל מיום 02.02.15, לא נשלחו עוד דברי פרסומת ע"י הנתבעת לתובע.

הנתבעת טוענת כי התובע מסר הסכמתו בכתב לקבלת דיוור פרסומי מן הנתבעת, בעת שחתם על הסכם להפקת כרטיס אשראי אשר העתקו צורף לכתב התביעה. מאז נשלחו אליו הודעות לבקשתו, עד שנתקבלה פנייתו בדואר רשום. הנתבעת טענה, כי אמנם דבר הדואר התקבל אצלה ביום 20.01.15, אולם עד שהגיע לטיפול הגורם הרלוונטי בחברה חלף עוד פרק זמן סביר, בן מספר ימים בודדים, שאז פסק משלוח ההודעות.

הנתבעת טענה, כי שני המיילים שנשלחו ע"י התובע ביום 07.12.14 וביום 08.12.14 לא התקבלו אצלה, היות ומדובר בתיבת דואר שאינה פעילה לקבלת דברי דואר. כן, הוסיפה כי במועד המאוחר למועדים הרלוונטיים לתביעה, הוספה בדיוור הפרסומי שמופץ על ידה הערה, כי אין להשיב מייל בחוזר לכתובת ממנה נשלחים דברי הפרסומת. עוד טענה, כי בגוף ההודעות שנשלחו ישנה אפשרות הסרה פשוטה, אשר התובע בחר שלא להשתמש בה, כן מצוינים פרטי החברה, ולא היה כל קושי לתובע ליצור עמה קשר, לו אכן חש מוטרד, כטענתו.

בדיון שנערך בפני, טען התובע, כי אין לראות בחתימתו על גבי חוזה אחיד בן 21 עמודים כהסכמה מפורשת למשלוח דואר, כפי שהגדיר חוק התקשורת. ועוד טען, כי גם אם ניתנה הסכמתו, הרי שמרגע משלוח דרישות ההסרה, היה על הנתבעת לחדול מלשלוח אליו דיוור פרסומי.