אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 15029-04-16 כהן(מתלונן) נ' אייר קנדה

ת"ק 15029-04-16 כהן(מתלונן) נ' אייר קנדה

תאריך פרסום : 15/10/2016 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
15029-04-16
01/01/0001
בפני השופט:
זיו אריאלי

- נגד -
תובע:
אמיר ניסן כהן
נתבעת:
אייר קנדה
פסק דין
 

 בפני תביעה לפיצוי כספי, בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל איחור בטיסה. כעולה מכתב התביעה, ביום 19.9.2015 (בטעות צויין בכתב התביעה כי מועד הטיסה הוא 10.10.2015) אמור היה התובע לחזור לישראל בטיסה המופעלת על ידי הנתבעת, במחלקת עסקים, מסן פרנסיסקו דרך טורונטו. בהגיע המטוס לטורונטו, חל עיכוב של שעה בשל מזג אוויר, ובשל כך לא התאפשר לתובע לעלות על טיסת ההמשך לישראל. התובע פנה לדלפק השירות של הנתבעת, אך לא נמצאה עבורו טיסת המשך לישראל, ואף לא סופקו עבורו סידורי שינה או אוכל. התובע לפיכך נאלץ לישון על ספסל בשדה התעופה, ולהמשיך לישראל בטיסת המשך רק כעבור 25 שעות ממועד הטיסה המתוכננת. בנוסף, לטענת התובע, הנתבעת איבדה את המזוודה שלו, וזו הוחזרה לתובע רק בחלוף חמישה ימים – אף זאת ללא כל פיצוי. במזוודה, טוען התובע, איפסן מחשב וחומרים הקשורים לעבודתו, ובשל האיחור במסירת המזוודה – נגרמו לו נזקים ואבדן ימי עבודה.

 

הנתבעת טוענת כי על תביעות מסוג זה חל חוק התובלה האווירי, ובשל ייחוד עילת התביעה נגד מוביל אווירי – ניתן לתבוע אותה רק מכוח אמנת מונטריאול (לאור הוראת סעיף 3א' לחוק התובלה האווירית). עוד נטען, כי לפי סעיף 19 לאמנת מונטריאול – המוביל האווירי לא יהיה אחראי לנזק מחמת איחור – אם הוכיח כי הוא ועובדיו נקטו בכל האמצעים העשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק. עוד נטען, כי במעוד הנ"ל אכן הוסטה הטיסה בשל תנאי מזג אוויר קשים אשר לא איפשרו את המשך הטיסה המתוכנן לטורונטו. בשל כך, נגרם אישור של כשעה וחצי בנחיתת הטיסה בטורונטו. על פי הטענה, מדובר באיחור אשר לא הייתה לנתבעת אפשרות למנוע אותו.

 

לעניין אבדן מזוודתו של התובע (ומציאתן בשלב מאוחר יותר), טוענת הנתבעת כי מדובר באיחור של 3 ימים ממועד נחיתתו של התובע בישראל. אין מקום לחייב את הנתבעת בגין אבדן ימי עבודה, שכן התובע יכול היה להעלות איתו למטוס מזוודה עד משקל 10 ק"ג, ולשאת בה את המחשבים והחומרים של העבודה.

 

לעניין הנזק טוענת הנתבעת, כי הוסדרה עבור התובע טיסה במחלקת עסקים יום למחרת. על פי אמנת מונטריאול, אין אפשרות לתבוע נזק שאינו ממוני, לרבות בגין עוגמת נפש. משכך, לא מגיע לתובע כל פיצוי.

 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים – נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

 

אין מחלוקת כי התובע אמור היה להמשיך לישראל מטורונטו בטיסת המשך ביום 19.9.2015, ובפועל נאלץ להמתין בשדה התעופה משך יממה שלמה. אין גם מחלוקת כי במהלך אותה יממה, לא דאגה הנתבעת לתובע לסידורי לינה ואוכל, או כל סידור אחר.

 

טענת התובעת לעניין אחריותה מתמצית בכך שהיא פטורה מאחריות לפי הוראת סעיף 19 לאמנת מונטריאול – הקובעת כי המוביל האווירי לא יהיה אחראי לנזק מחמת איחור, אם הוא הוכיח שהוא נקט "בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו...".

 

אזכיר, כי מערכת היחסים בין נוסע לבין "מפעיל טיסה" בכל הקשור לטיסות ממדינת ישראל ואליה – מוסדרת כיום בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 [להלן – חוק שירותי תעופה]. חוק זה נכנס לתוקף ביום 16.8.12. החוק מסדיר סוגים שונים של הטבות להן יהיה זכאי הנוסע, בהתאם למשך העיכוב בטיסה ויתר נסיבות העניין.

 

יודגש, כי סעיף 6 לחוק שירותי תעופה קובע מספר נסיבות בהן נוסע אשר טיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי, וביניהן אם "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו [של מפעיל הטיסה], וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות".

 

אשר לטענת הנתבעת בדבר תחולתה של אמנת מונטריאול: אכן, בעבר סוגיית הפיצוי ללקוח, בין היתר, עקב איחור בטיסה או ביטולה, הייתה מוסדרת באמנת מונטריאול, אשר נחתמה במונטריאול ביום 28.5.1999 ואושררה על ידי מדינת ישראל בשנת 2011 במסגרת תיקון לחוק התובלה האווירית (לפני כן הוסדרה באמנת וורשה (האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר שנחתמה בוורשה ביום 12.10.1929)). האמנה שאומצה בחוק התובלה האווירי אשר עיגן בתוכו את עקרון ייחוד העילה הפוטר את המוביל האווירי מאחריות לפי דינים אחרים – עדיין רלבנטית לסוגיות מסויימות (למשל אי קבלת כבודה או איחור במסירתה), ואולם, חוק שירותי התעופה שנחקק מאוחר יותר, באופן ספציפי (Lex Specialis) לעניין הסדרת פיצויים בגין איחור בטיסה או ביטולה, נחקק ביודעין כי קיימים ההסדרים הקיימים באמנת מונטריאול שעוגנה בחוק התובלה האווירי וחרף האמור שם (ראו למשל דברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2011 (הצ"ח הכנסת 413, בעמ' 6). אשר על כן, הוראות חוק שירותי תעופה הן שמשרטטות את גבולות הדיון בעניינה של תביעה זו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ