ת"ק 14959-05-10

רקע

בתאריך 13.5.14 נדונה בפני תביעת התובעים לחיוב הנתבע בתשלום סך כולל של 19,940 ₪ בגין פגמים שנתגלו בצנרת להולכת מים לחימום סולרי ומכשיר מלח שהותקנו על ידו בבריכת שחיה שהוא בנה בביתם עוד בחודש מאי 2009 ונזקים נלווים שנגרמו להם כתוצאה מכך.

בתום הדיון אליו התייצבו שני הצדדים ולאחר ששמעתי טענותיהם, המלצתי בפניהם לסיים הליך זה בפשרה שבמסגרתה ישלם הנתבע לתובעים סך של 6,000 ₪ ויחליף את מכשיר המלח בבריכה על חשבונו. הצדדים קבלו המלצה זו ובהתאם לכך נתתי תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה, תוך חיוב הנתבע לשלם לתובעים את הסך האמור ולהחליף את מכשיר המלח, בתוך 30 יום.

דא עקא שביום 12.2.15 פנו התובעים אל בית המשפט בבקשה לפי סעיף 6(1) פקודת בזיון בית המשפט במסגרתה טוענים הם כי הנתבע לא מילא אחר פסק הדין שניתן וכי רק ביום 24.12.14 לאחר שעיקלו את חשבון הבנק שלו ואת רכבו, הוא שילם להם את הסך של 6,000 ₪, אך את מכשיר המלח לא החליף עד כה.

בהחלטתי מיום 14.2.15 הוריתי לנתבע להגיב לבקשת התובעים עד ליום 5.3.15 וקבעתי דיון בה, במעמד הצדדים, ליום 19.3.15, אלא שאז הסתבר כי החלטתי הנ"ל נשלחה אל כתובתו הקודמת של הנתבע ולא לכתובת העדכני שהופיעה בבקשת התובעים. במצב דברים זה דחיתי הדיון ליום 5.5.15 לשם זימון הנתבע מכתובתו העדכנית כפי שהיתה ידועה לתובעים באותה עת – רח' הקונגרס הציוני 2, דירה 1 עפולה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 5.5.15, במעמד התובעים בלבד, טענו השניים כי במהלך הזמן שחלף הם החליפו את מכשיר המלח בעצמם ושילמו תמורתו סך של 6,800 ₪ (ר' ת/2). לנוכח אי התייצבות הנתבע לדיון זה גם כן, הוריתי לפקיד העזר של בית המשפט ליצור עמו קשר טלפוני והוא עשה כן. בשיחה שהתקיימה בין פקיד העזר לנתבע (למס' 054-2266501) עדכן הנתבע כי כתובתו השתנתה פעם נוספת לרח' העלייה 81א בעפולה.

בתאריך 7.5.15 נשלחה בקשת התובעים אל הנתבע בדואר רשום פעם נוספת וביום 15.6.15 – לבקשתי - שוחחה עמו מזכירת בית המשפט בטלפון, קבלה ממנו מס' פקס למשלוח הבקשה גם בדרך זו והוא התחייב בפניה כי יגיב לבקשה בתוך מספר ימים ואולם לא עשה כן עד לרגע זה.

דיון

סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע כי:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן על פי סעיף 55 של דבר המלך

במועצה על ארץ ישראל 1922, בית משפט מחוזי, בית משפט לפשעים חמורים,

בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס

או במאסר, לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר

לעשות כל מעשה".