בפניי תביעה כספית על סך 10,000 ₪.
עניינה של התביעה, אובדן ציוד של התובע, בעת שהיה במשמורת שב"ס.
לפי כתב התביעה, התובע נעצר ושהה במתקן כליאה קישון בין התאריך 28.3.16 ועד ל-30.3.16. הוא הגיע למתקן הכליאה עם ציוד אישי כמפורט בכתב התביעה.
לדבריו, הוא הצמיד לתיק פתק עם שמו והותיר את הציוד במשמורת שב"ס בידי הסוהרת גב' צליל אזולאי אשר אמרה לו מפורשות כי אפסנה את התיק ובו הציוד האישי במחסן אגף 2 בקישון. כשחזר למתקן, פנה ביום 3/4/16 לאסוף את התיק ונמסר לו כי התיק לא נמצא.
מאותה נקודת זמן, פנה התובע באמצעות באי כוחו לשב"ס, על מנת לבדוק מה עלה בגורל הציוד שלו, אך ללא הועיל.
המדינה הגישה כתב הגנה ארוך ומפורט, כאשר בתמצית, טענתה היא, כי התובע לא הפקיד את התיק בשב"ס, אלא בחר להותיר אותו בתא המעצר, ועל כן, ככל שהכניס את הפריטים הנטענים על ידו לתיק שהביא לתא המעצר, המדינה לא נושאת באחריות כלשהי למחדליו של התובע. על עמדה זו חזרה המדינה גם בדיון שהתנהל ביום 28.9.17 (ראה פרוטוקול מיום 28.9.17 שורות 18 ו-19).
יצוין למען שלמות התמונה, כי בדיון הקודם מיום 28.9.17, הורה בית המשפט בהסכמת הצדדים למפקד מתקן המעצר בו שהה התובע, ליתן הסבר כללי בדבר שרשרת קליטת עציר, בדגש על קליטת ציוד ודרך הפקדתו, וכן ניתן צו לתפיסת הסרטון הספציפי, הנוגע לקליטת התובע כעצור במתקן המעצר, על מנת לבחון אם אכן הגיע התובע עם ציוד, והאם הציוד נמסר כטענתו לשב"ס.
בדיון האחרון הפנתה המדינה לנוהלי שב"ס המתייחסים לקליטת ציוד בבית מעצר, ואשר לצילומים שהתבקשו, נמסר כי אלה לא קיימים. הם מוחזקים לפרק זמן קצר, ואז נמחקים.
ביהמ"ש שמע את טענות הצדדים, כמו כן שמע את עדותה של הסוהרת, אשר קלטה את התובע למעצר בזמנים הרלוונטיים בכתב התביעה, וכן את סיכומי הצדדים, כאשר שניהם מיוצגים.
לאחר שנשמעו כל הטענות והעדויות, לא נמצא לנכון לקבל את התביעה.
המחלוקת העובדתית הייתה תחילה בשאלה האם התובע הגיע עם תיק וציוד אישי שלו. מטענות המדינה עלה, לכאורה, כי היא כופרת בכך שהתובע הביא תיק כזה. אלא שבמהלך הדברים התברר, כי המדינה אינה כופרת בכך, אלא טוענת שהתיק הופקר כלשונה, בתא המעצר, על ידי התובע, ועל כן, אין היא אחראית לגורל הציוד שהכיל.
התובע טען כי הגיע עם תיק בגדים וציוד אישי יקר, כמפורט בכתב התביעה, הוא פנה ובירר עם מפקד האגף היכן מפקידים את הציוד, שאל אם ניתן לקחת אותו לבית המשפט, והודרך להדביק לתיק מדבקה, ולשים אותו ביומן בשמירת חפצים.
הוא פנה לסוהרת צליל אזולאי, לקח ממנה מדבקה, והדביק את השם שלו על התיק. לדבריו, פעל לפי כל הנהלים, ולאחר שהשתחרר מבית המשפט, פנה ודרש את התיק שלו, אך שב"ס טען כי אין בידיו תיק כזה. הוא הדגיש כי הסוהרת זוכרת בוודאי את התיק שלו, וזוכרת את האירוע (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 28.9.17).
בדיון האחרון התייצבה הסוהרת, הגב' צליל אזולאי, היא טענה שהיא זוכרת היטב את האירוע ואת התובע, היא גם מכירה את אחיו של התובע שהיה עצור במתקן שב"ס. לדבריה, היא זוכרת את התובע, כי הוא גם דיבר איתה ואמר לה "אזולאי זה אותו שם משפחה".
באותו לילה, היא קלטה את התובע בסמוך לשעה 01:00 בלילה, היא הכניסה אותו לתא מס' 5, בתא עצמו אין מצלמות. הוא נכנס לתא עם תיק גדול בצבע שחור עם ציוד אישי. בבוקר, הוא יצא מאוחר, לאחר שכל העצורים עזבו כבר לבית המשפט, מאחר והוא הגיע מאוחר בלילה. הוא לא יצא עם התיק שלו, והיא אמרה לו שאם הוא לא יוצא עם התיק מתא המעצר, הציוד הוא באחריותו. הוא מנגד השיב לה שזה בסדר, שיש לו חברים בתא, והוא משאיר את התיק בתא.
אשר לטענת התובע, כי היא נתנה לו מדבקה לשים על התיק, ונתנה לו טופס, הכחישה הסוהרת את הדברים ואמרה: "לא היה ולא נברא". עוד הוסיפה, כי התובע טען שהוא דיבר עם מפקד האגף בלילה, אלא שבשעה הזו מפקד האגף לא נמצא. עוד הוסיפה כי היא לא מסרה לו שום טופס למילוי חתימה. יצוין, כי הסוהרת ערכה מזכר המתעד את טיפולה באירוע המתיישב היטב עם עדותה.
כאמור, העובדה שהתובע הגיע עם תיק למתקן הכליאה, אינה עוד במחלוקת. המחלוקת העובדתית נוגעת לשאלה האם התובע הפקיד את התיק במשמורת שב"ס, כטענתו, או שמא הותיר אותו בתא המעצר, והפקיר אותו בידי אחרים, כטענת המדינה.
לאחר שבחנתי את עדות התובע מזה, ואת הראיות עליהן הוא מסתמך, וכן את עדות הסוהרת, שהינה העדות היחידה לאירוע ואת הראיות עליהן מסתמכת המדינה בטענותיה, חוששני כי התובע לא עמד בנטל הראייה הרובץ עליו להוכיח במאזן ההסתברויות את טענתו כי הפקיד את התיק במשמורת שב"ס.