ת"ק 14803-12-15 מיכאלי נ' צמח

פרשת התביעה:

1.ביום 19.8.15 נהג בנה של התובעת ברכבה (להלן: "יוסף"). בעת יציאה מחניה בנסיעה פגע ברכב, רכב אחר שהיה נהוג על ידי הנתבע אשר נסע אף הוא לאחור על מדרכה. כתוצאה מהתנגשות בין שני כלי הרכב נפגע רכב התובעת בצדו השמאלי ובמרכז ונגרמו לו נזקים (להלן: "התאונה").

לכתב התביעה צורף צילום פתקה בה צוין בכתב יד: "אני צמח יוסי מודה שנכנסתי ונסעתי על המדרכה רוורס ונכנסתי ברכב המאזדה".

מאחר שמבטחת הרכב של הנתבע סירבה לפצות את התובעת בגין מלא נזקיה בטענה לאשם תורם מצדו של יוסף, הפעיל יוסף את פוליסת הביטוח שהייתה על שמו, ותיקן את נזקיו.

התביעה שבפניי הוגשה אפא ביחס לאותם סכומים אשר בגינם לא פוצתה התובעת: השתתפות עצמית וכינון.

פרשת ההגנה:

2.לטענת הנתבע, הוא אמנם נסע אחורנית על גבי מדרכה אולם גם יוסף נסע לאחור ביציאה מחניה מבלי ששם ליבו לדרך ולכן יש לחלק את האשמה לתאונה עליו (הנתבע) ועל יוסף בחלקים שווים. לשון אחר - לטענתו מדובר באחריות משותפת ולכן על כל צד לשאת בנזקיו.

3.מטענות הצדדים עולה כי, למעשה אין כל מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם קרות התאונה ונסיבותיה. המחלוקת נסובה אך ורק ביחס לחלוקת האחריות לעצם קרות התאונה.

4.בישיבה שהתקיימה ביום 25.7.16 העידו התובע והנתבע, כאשר כל אחד מהם חזר על גרסתו באשר לנסיבות התאונה וכפועל יוצא על טענותיו בשאלת חלוקת האחריות.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, וכן לאחר ששמעתי את הצדדים וצפיתי בהדגמות, ראיתי לקבל את התביעה - אם כי לא במלואה.

6.כאמור, אין מחלוקת באשר לנסיבות התאונה. לנוכח מיקום הפגיעות ברכב התובעת ועדותו של הנתבע שאישר כי נסע לאחור על מדרכה, אני סבורה כי האשם העיקרי לעצם קרות התאונה נופל על כתפיו.

יחד עם זאת, על אף שאשמו של הנתבע בהתרחשות התאונה גבוה יותר, עדיין אני סבורה כי יש להטיל אשם כלשהו גם על יוסף.

על אף שאני מקבלת את גרסתו של יוסף ולפיה הדרך היחידה לצאת מהחניה הייתה דרך היציאה ממנה יצא ובנסיעה לאחור, עדיין משעה שבמהלך היציאה היה עליו לנסוע גם על המדרכה, אני סבורה כי גם עליו חלה החובה לנהוג בזהירות יתרה.

מה היה קורה לו במקום רכבו של הנתבע היה מהלך שם הולך רגל ? רוצה לומר משעה שכחלק מהיציאה מהחניה היה על יוסף לנסוע לאחור על מדרכה, חלה גם עליו חובת זהירות.

7.באשר לטענת יוסף בדבר העלאת שיעור הפרמיה – הרי שטענה זו לא הופיעה בכתב התביעה ונטענה בעלמא במעמד הישיבה. לא הוכחה אלא נטענה בעלמא, כאשר למעלה מן הצורך אוסיף ואציין עוד בעניין זה שהתובעת מכרה את הרכב נשוא כתב התביעה ורכשה רכב חדיש יותר, על כל המשתמע מכך.

סוף דבר: 

8.אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 1,783 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 350 ₪ והחזר אגרת משפט בסך 100 ₪.