ת"ק 14803-05-15

לפני תביעה לפיצוי בסך של 12,845 ₪ בגין נזקים שנגרמו, על פי הנטען, לתובעים ולרכושם כתוצאה מרטיבות בדירה ששכרו מן הנתבע.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים חתמו על זיכרון דברים ובהמשך על חוזה, לפיו הם ישכרו מן הנתבע, החל מיום חתונתם, אחת משתי יחידת דיור שבבעלותו בכפר חב"ד (להלן: הדירה). לטענת התובעים, מיד לאחר החתימה על החוזה נודע להם כי הדיירים הקודמים עזבו את הדירה בשל בעיות קשות של רטיבות. התובעים יצרו קשר עם הנתבע, אך הלה הרגיעם והבטיח כי סידר את כל הבעיות ואטם היטב את הדירה. לאור האמור, ביום 3.10.13, יום חתונתם, נכנסו התובעים לדירה.

לטענת התובעים, בחודש דצמבר 2013 החלו להופיע כתמי רטיבות גדולים וטיפות גדולות של מים על חלקים נרחבים מקירות הדירה ועל תקרת המטבח. במענה לפניות התובעים, ביצע הנתבע מספר עבודות, שחלקן הניבו פרי. כך, נפתרה בעיית הרטיבות מתחת לחלונות חדר השינה. עם זאת, בעיית הרטיבות בקירות ובתקרת המטבח המשיכה לאורך כל החורף והפתרון שסיפק הנתבע – מריחת טיח במקומות הלא אטומים – לא הועיל.

בתום תקופת השכירות הראשונה, האריכו התובעים את החוזה, לטענתם הן משום שסמכו על הנתבע, שהבטיח להם שיטפל ביסודיות בבעיית הרטיבות, הן משום שהתובעת 2 היתה בחודש השביעי להריונה.

בחודש נובמבר 2014, משהחלו הגשמים, חזרו להופיע כתמי רטיבות בקירות המטבח, הסלון וחדר התינוק. בחודש דצמבר אותה שנה, כך נטען, הופיעו כתמי עובש, שהחלו להתפשט על כל הדירה ועל רכושם של התובעים. התובעים שבו ופנו לנתבע, שאף ניסה לנקות את העובש בעצמו עם אקונומיקה. בסופו של דבר, סוכם בין הצדדים שיוּבא מומחה מטעם התובעים על חשבון הנתבע. עוד סוכם כי התובעים יוכלו לעזוב את הדירה ולקבל חזרה את השיקים שהפקידו בידי הנתבע. למחרת היום הגיע מומחה מטעם התובעים, אך הנתבע, שפגש בו, אמר לו כי אין צורך בשירותיו שכן הוא כבר מטפל בבעיית הרטיבות.

לאור האמור, הודיעו התובעים לנתבע ביום 30.12.14 על סיום חוזה השכירות ביום 14.1.15. בסופה של הידברות בין הצדדים, הסכים הנתבע להשיב לתובעים את השיקים שהופקדו בידיו עבור יתרת חודשי השכירות.

על רקע זה הוגשה התביעה שלפני. התובעים טוענים כי תכננו להישאר בדירת הנתבע למשך שלוש שנים, עד שיעברו לדירת מגורים שבבעלותם. מאחר שנאלצו לעבור דירה לאחר שנה ושלושה חודשים בלבד, הם נאלצו לשלם פעמיים את כל העלויות של מעבר הדירה, צביעת הדירה וכיוצא באלה. התובעים עותרים, בין השאר, לפיצוי בגין הוצאותיהם ונזקיהם הישירים כדלקמן: עלות ההובלה בסך של 3,850 ₪; עלות מיקרוגל שניזוק בסך 470 ₪; עלות חליפה שניזוקה בסך של 1,000 ₪; עלותם של שלושה תיקים שניזוקו בסך על 600 ₪; שש חולצות בעלות של 900 ₪; אובדן 4.5 ימי עבודה בסך 1,075 ₪; עוגמת נפש בגין החשש מנזקים בריאותיים בעקבות העובש ושאר הנזקים הכספיים לרכוש שאין דרך לכמת אותם – בסך 4,950 ₪.