ת"ק 14329-03-16 פרץ נ' בעדיאל רהיטים בע"מ

בדיון שהתקיים ביום 3.8.16 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה אשר קבלה תוקף של החלטה על פיה יבוצע תיקון של הליקויים הנטענים בסלון התובעת, הצדדים ינסו להגיע להסכמה בשאלת פיצוי לתובעת בגין חווית השירות שחוותה וככל שנושא זה לא יוסדר לאחר התיקון האמור הסמיכו אותי הצדדים לפסוק בנושא זה בלבד על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים.

מהודעת התובעת מיום 18.8.16 אני למד כי התיקון אכן בוצע לשביעות רצונה אולם נמשך זמן ארוך מאד, וכי הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה אודות גובה הפיצוי המגיע לה בגין חווית השירות שחוותה ונציגי הנתבעת אף לא השיבו לפניותיה בנושא זה ועל כן עותרת לחיוב בפיצוי מוגבר.

מהודעת התגובה של הנתבעת עולה כי לטענתה הציעה לתובעת פיצוי, לפנים משורת הדין, בסך 1,000 ₪ או 4 כריות נוי אולם התובעת לא הסכימה לכך ועמדה על פיצוי של אלפי ₪ שאינו הולם לטעמה את נסיבות המקרה, בהן נהגה כדין על פי טענתה.

בנסיבות אלה ובהעדר הסכמה בין הצדדים על גובה הפיצוי נותר ענין זה להכרעתי על פי הסכמת הצדדים, על דרך הפשרה וללא נימוקים.

מסורת ישראל מקדמת דנא העדיפה את הפשרה ודרכי השלום על הדין הנוקב וכבר הרמב"ם כתב – "מצוה לומר לבעלי דינין בתחילה, בדין אתם רוצים או בפשרה; אם רצו בפשרה, עושין ביניהן פשרה.  וכל בית דין שעושה פשרה תמיד – הרי זה משובח, ועליו נאמר "משפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח,טז):  איזה הוא משפט שיש עימו שלום, הוי אומר זה ביצוע. וכן בדויד הוא אומר "ויהי דויד, עושה משפט וצדקה" (שמואל ב ח,טו):  איזה הוא משפט שיש עימו צדקה – הוי אומר זה ביצוע, והיא הפשרה." (משנה תורה, פרק כ"ב מהלכות סנהדרין הלכות ה' – ו')

גם בית המשפט העליון הלך בדרך דומה ובפאראפרזה על דברים שכתב חיים נחמן ביאליק על ההלכה והאגדה בכתבי חז"ל כתב כב' השופט יעקב טירקל – "לדין – פנים זועפות, לפשרה – פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה ההכרעה השיפוטית מזעיפה בדרך כלל את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת אולם לא בהכרח מכבה את גחליה" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ. הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 349).

אני מברך את הצדדים על בחירתם לסיים מחלוקת זו מתוך נכונות לויתור ומתן הזדמנות לגישה של פשרה, גם אם לא הצליחו לגבש פשרה מלאה ביניהם בסופו של יום.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את הראיות שהוצגו בפני, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,000 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד הפרעון המלא.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ו, 23 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: